מהפכה תרבותית אינה בהכרח החלפת כל הקיים במשהו אחר. לעתים קרובות מאוד, היא משחק נבון ומחוכם עם החומרים הקיימים; תמרונם של החומרים הקיימים אל תוך הקשר אחר, ערבוב שונה שלהם או הוספה של מרכיב אחד ויחיד המשנה את ה'בלילה' כולה. לכן, במאמר הנוכחי אדגים כיצד תופעה 'חשוכה' כמו פורנוגרפיה יכולה להפוך לכלי מואר ומועיל ביותר בתוך תרבות של אהבה. ישנם כאלה אשר היו עשויים לחשוב שכדי להביא לעולם תרבות של אהבה, יהיה עלינו להכחיד תופעות 'לא נאותות', כמו פורנוגרפיה, זנות או צמחים פסיכואקטיביים וסמים פסיכדליים. אולם אמונתי היא שבמקרים מסוימים אין טעם להתנגד לזרמיה הטבעיים של התרבות הנוכחית אלא דווקא לעבוד איתם כהלכה.

אחרי הכל, אינני משוכנע שפורנוגרפיה היא תופעה הניתנת לעצירה. עצם העובדה שאנו מצוידים כיום בכלים כמו מצלמות סטילס ווידיאו ובאמצעי הפצה חסר גבולות כמו האינטרנט משמעה שאנו צפויים, ככל שהשנים יחלפו, ליותר ויותר ממנה, יותר תמונות ויותר סרטונים ויותר סרטים. שלא לדבר על כך שעתידנים לא מעטים מתנבאים על מצב שבו הסקס הווירטואלי יחליף את הסקס הגופני תוך עשרות ספורות של שנים. בלי ספק, דימויי המין הפורנוגרפי עומדים לאפוף את חיינו ואת חיי ילדינו ביתר שאת, ורבים, בעיקר גברים, נידונים להתמכר לאותו 'מכשיר פלא' אשר מגשים עבורם - ויותר מכך, הרבה יותר מכך - את כל התמונות אשר רצות בהכרתם ממילא.

 

  

פורנוגרפיה מגיעה אפילו אל חיות המחמד שלך 

 

אם כן, למה שלא נלך איתה במקום לשחק איתה את אותו משחק עתיר סתירות פנימיות, המשקף את המשחק הכללי של תרבותנו: מושיטים את ידנו האחת בעודנו מצליפים בה עם ידנו השנייה. והרי בפורנוגרפיה יש לא רק חשכה כי אם גם תועלות מובחנות ביותר. למשל, היא יכולה לשחרר חסימות בקרב בני זוג שהחינוך המיני שלהם נפגם בדרך כזו או אחרת ושהאנרגיה המינית שלהם הסתבכה ונטרפה בפסיכולוגיה (ובעצם, אין זוג שהחינוך המיני שלו שלם), והיא יכולה לעזור ליחיד בבדידותו המינית, הזמנית או הקבועה, בכך שהיא מעניקה לו חוויה נדירה של השתתפות מלהיבה ולא מבוישת בעירומם ובמיניותם של אחרים ואינטימיות איתם דרך גופו הממשי ודרך גופיהם הווירטואליים (בסופו של דבר, המוח הוא זה שעושה את הסקס, כך שלעתים קרובות אין הבדל ממשי, לפחות לא בעוצמה של המפגש המיני גרידא). הפורנוגרפיה גם מסייעת לשבור טאבואים חברתיים נוקשים וחונקים, וככזו היא תראפויטית ממש; טאבואים כמו עירום מלא, מין חסר בושה בפרהסיה, אקטים מיניים חסרי מגבלה כמו אורגיות וכו', נפרצים בה בזה אחר זה, ומעניקים לצופה, באמצעות החוויה של מין חסר מגבלה, תחושה של חופש פנימי ומלאות. בצפיה נכונה היא גם עשויה למלא אותנו בכוח חיים, בפראות, באנרגיה, להניע חסימות בתוכנו בכך שאנו פוגשים בכוח החיים המתגלם כמיניות בצורתו משולחת הרסן ביותר שניתן להעלות על הדעת. בנוסף, היא גם יכולה לחבר אותנו ליופי ואולי אפילו להעניק לנו השראה להיעשות יפים בעצמנו – לעתים קרובות האסתטיקה של הגופים רבה ומוקפדת, ומעוררת את התחושה שהגוף האנושי בשיאו יכול להיות אלוהי ממש.

  הדבר החשוב ביותר שיש להבין הוא שפורנוגרפיה, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, היא סוג של חינוך. היא מעצבת ומתנה את המוח ממש כשם שהוא מעצב ומתנה אותה. עם חלוף השנים הפורנוגרפיה הפכה לצורת התפישה השלטת במוחותיהם של הגברים – ובמידה פחותה יותר, במוחותיהן של הנשים (אך מכיוון שהנשים ממילא נשלטות ומונחות מתוך חוסר אונים מוחלט על ידי מיניותם של הגברים, משמעות הדבר היא שאנו חיים בעולם פורנוגרפי). התמונות, הסרטונים והסרטים, באינטרנט ובחנויות הסקס הינם בסך הכל הקרנה של המתחולל במוח הגברי בכל הנוגע למיניותו: העולם נעלם וכל מה שנותר בו רלבנטי, מועצם ומודגש, הוא כל אותם אובייקטים שניתן להשתמש בהם ככלי לריגוש מיני. אולם באותה מידה, הפורנוגרפיה מתנה עוד יותר את המוח הגברי ומשפיעה עליו בדרכים שלא ייאמנו, כך שכאשר הגבר שוכב עם אישה, הוא שוכב עם כל אותם דימויים שבתווך. היא כבר אינה קיימת; אין לו הכלים להכיר בממשותה.

לכן, מדובר כאן במקרה קלאסי של מערכת היחסים בין המוח לבין הדימוי שהוא נושא בתוכו; מערכת יחסים מסובכת ודו-צדדית של בורא ונברא, צופה המשפיע על הנצפה ולהפך. וכאשר מבינים זאת כך, נשאלת השאלה: אם פורנוגרפיה היא כוח חינוכי ממדרגה ראשונה, למה שלא נשתמש בה כדי לחנך לאהבה?

 

♦   ♦   ♦

 

כפי שכבר ציינתי, בפורנוגרפיה צפונות מתנות רבות וכוחות כמעט מאגיים. יש לה רק בעיה אחת: היא מגעילה. והסיבה לכך היא אינה ישירותה הבלתי מתפשרת – אחרי הכל, גם כשאנו עושים סקס בעצמנו, אנו חשופים למראות גרפיים ברורים ונוקבים, לרוב אסתטיים הרבה פחות מאלה שאנו עשויים לצפות בהם באינטרנט. גם חיזיון של לידת תינוק עשוי להיות מראה מעורר בחילה, אך עבור רובנו הדבר נחשב לפלא הבריאה ממש. כך שאין בעיה עם הגרפיות שלה, בעיקר כשהיא אסתטית ומוקפדת.

לא, מה שהופך את הפורנוגרפיה לחיזיון מגעיל הוא דבר אחד ויחיד: היעדר האהבה שבה. אילו היתה בה אהבה ממשית, אינטימיות בין בני אדם המבקשים לעשות אהבה מתוך דחף אותנטי למיזוג; אילו שחקניה היו נוגעים האחד בשני בשמחה, בעונג, ברכות, בידידות ובכבוד; אילו היתה שם תקשורת בין גופים, נפשות, לבבות ורוח, לעולם לא היינו יכולים להידחות ממנה, אלא אם כן אנו ממש דפוקים בראש, קתוליים מותנים וצבועים לחלוטין. כשאני כותב 'אהבה', אינני מתכוון בהכרח לאהבה כמו שההורים שלנו 'אוהבים' אחד את השני. סביר להניח שהסקס שלהם יותר מגעיל מהסקס הפורנוגרפי ביותר שיש כיום באינטרנט. כוונתי היא לאותו מפגש בלתי אנוכי שבו שאיפתו של האחד היא להתערבב בתוך האחר ללא הכר ולבסוף להיעלם אל תוכו; כוונתי לאותה נכונות מושלמת של ריקון ה'אני' כדי להתמלא באחר עד תום. תשוקה זו מוסתרת אפילו באקט הפורנוגרפי ביותר, אולם לעולם אינה מודעת. השחקנים אינם יודעים על אפשרות שכזאת, ולכן גם לא קהל הצופים, אבל כולם בעצם מבקשים דבר אחד: לגלות את אותה אהבה שחמקה מאיתנו במשך עשרות אלפי שנות תרבות אנושית אומללה ויגעה.

 

כן, פורנוגרפיה יכולה לחנך לאהבה שכזו, ובכך להפוך לכלי טיפולי ומנחה הרלבנטי עבור כולם. 'פורנוגרפיה של אהבה' היתה הופכת למעין באג במערכת, תקלה במאטריקס: האדם (בדרך כלל גבר) מחפש פורקן פשוט – כך הוא חושב – ונוכח לגלות, דרך הצפייה, שהחץ מתהפך לכיוונו שלו בשאלה: האם לבך מלא באהבה? הוא מבין, באמצעות השחקנים המחנכים (וכן, גם הסקסיים והמגרים), שמה שהוא ביקש באמת, עמוק בתוך תוכו, הוא את האהבה ולא סתם להביא ביד. כך, פורנוגרפיה של אהבה יכולה להנחות, תוך כדי האקט הפשוט והמהנה של אוננות או סתם התבוננות מגורה, לעבר מחוזות נשכחים, בלתי נודעים, של הנשמה ממש.

החומרים שמהם היא תהיה מורכבת יהיו, כמובן, אותם החומרים: גופים יפים ומלהיבים, העמדה חושנית ותשוקה עזה; חוסר בושה, ישירות מוחלטת בהעמדה ובגרפיות של העירום המלא. אך ההקשר והמוטיבציה המרכזית יהיו לממש אהבה, לעשות אהבה לעזאזל, פעם אחת ולתמיד.

תארו לכם: בני נוער מגיל 12 או 13, כאלה שבדיוק נעשים מודעים למיניותם, מקבלים מהוריהם וממחנכיהם קלטות של מין מעורר מצד אחד ואוהב-באמת מהצד השני. מיד לחבל בהתפתחותם ההרסנית של הדימויים המנטליים ובהשתלטותם על כל חלקה טובה של מיניותם של בנינו ובנותינו; מיד לעורר בהם את האימפולס הרדום שבמיניותם, הדחף להתמזג ולוותר על ה'אני'; מיד להראות להם גברים ונשים, גברים וגברים, נשים ונשים, עושים אהבה, ולהתנות את מוחם לתשוקה העילאית היחידה.

  כן, כן, אני יודע. אתם לא צריכים להגיד לי. אתם מזועזעים: "להראות לילדינו סרט כחול? זה מה שאתה מתכוון?". אבל גם זעזועכם הוא תוצאה של היעדר חינוך מיני אמיתי, תוצר מפוקפק של חברה דו-פרצופית, אשר בו בזמן מציפה בפורנוגרפיה לגיטימית ולא-לגיטימית את אזרחיה, ומלמדת אותם להתחלחל מפרסום של דוגמנים בבגדים תחתונים (עיין ערך הפרסומת החדשה של פוקס עם נועם טור ובר רפאלי) או מכל מראה של עירום מלא, ישיר, פשוט ונטול דימויים, במידה שמופיע אחד כזה, אחת למיליון, בסדרות טלוויזיה, סרטים או כתבות בעיתון. אנו חברה מתירנית ומוסרנית בעת ובעונה אחת; עתירי מיניות בוטה ומבוהלים ממראהו של הגוף העירום; סוגדים למיניותנו ומהופנטים ממנה ותוך כדי כך כולאים אותה ודוחקים אותה לארון. כך אנו יוצרים, במו ידינו, את הפרי האסור, שהופך לדימוי מנטלי, המביא באופן סופי לקיצו של מעשה האהבה.

 

זעזוע בחברה מתוקנת אמור להיות רק מדבר אחד: היעדר אהבה. וקנה המידה המוסרי האמיתי חייב להיות השאלה אם יש אהבה, או אין, ואם היא שהיתה המוטיבציה והיא שהיתה ההקשר. אנא, אל תתבלבלו, השאלה המוסרית האמיתית היא לא אם רואים באופן גרפי איבר מין גברי זקור החודר לתוך נרתיק רטוב של אישה – אלא מה אופף את האקט כולו. לאור בחינה שכזאת, אתם עשויים לגלות שהרוב המוחץ של מעשיכם אינו מוסרי בעליל.