הילה נפתלי/ לחגוג את הגוף – אקסטזה של חיים ועונג

על הילה

אחד מהדברים הקשים ביותר עבור נשים כיום, הוא לאהוב את הגוף שלהן ולהתענג עליו באמת, העמודים הבאים עוסקים בלמה כזה הוא המצב ובמה אפשר לעשות כדי לשנות אותו.

נשים רבות מאוד כיום לא מתענגות על הגוף שלהן, לא חוגגות את המיניות שלהן, ולא מרגישות בטוב עם עצמן. המצב מוקצן במיוחד בקרב נשים צעירות ונערות, ובקרב נשים שלא עומדות בקריטריונים הנוקשים של "אידיאל היופי המערבי", וההשלכות שלו חמורות מאוד: נשים רבות מפתחות שנאה כלפי הגוף שלהן וניתוק ממנו, נשים מרעיבות את עצמן, מדכאות את גופן ומכאיבות לו באופנים שונים, ויותר מכל הן מונעות מעצמן עונג. המון תסבוכות, כאבים, פחדים וספקות הנוגעים בגוף מלווים נשים בחברה המערבית כיום. מובן שיש לכך השלכה ישירה על מיניות, על היכולת לחוש עונג ועל הביטחון העצמי, אבל הרבה יותר מכך לשנאה ולניתוק מהגוף יש השפעה ישירה על היכולת והמוכנות של האישה לחיות את העוצמה שלה במלואה. גוף ופיזיות אילו הדברים המאפיינים ביותר נשים: אנחנו מדממות, אנחנו מתמלאות, אנחנו מתרוקנות, אנחנו הרות, אנחנו יולדות, אנחנו מערות אפלות ולחות של בריאה ויצירה. החוויות המרכזיות שחווה האנושות מגיעות מתוך הגוף הפיזי של הנשים – המוות והלידה נובעים מתוך הגוף שלנו ממש, החניכות לשלבים השונים בהוויתינו כנשים נוצרות בתוך הגוף שלנו, את העונג המיני גברים ונשים גם יחד מפיקים בתוך הגוף שלנו – כשנשים מתנתקות מהגוף שלהן, הן מתנתקות מההווייה שלהן, כשנשים לא אוהבות את השדיים שלהן, את הבטן שלהן, את העור שלהן ואת הירכיים שלהן – הן לא אוהבות את כל אותם דברים שהופכים אותן לנשים – ובכך הן מעקרות את עצמן מהעוצמה הייחודית שלהן, ומונעות מהמעגל האנושי את היופי, הפריון, והמימד הפיזי שנשים אמורות להביא אותם לתוכו.

איך הגענו למצב הזה? זו אכן שאלה טובה. אנחנו יודעים בוודאות שבעבר היחס לגוף הנשי היה יחס מעריץ ואוהב. אנחנו יודעות בוודאות, שבעבר נשים עגלגלות ושופעות היוו מוקד למשיכה בהזכירן בגופן את פוריותה של אמא אדמה. אנחנו יודעים בוודאות שבעבר היה מקום והייתה משיכה להרבה מאוד סוגים של יופי, להרבה מאוד מבני גוף, לנשיות בכללותה. משהו קרה בעולם, והוא לא החל עם שינוי "אידיאל היופי", ויצירת דמות מודל של אשה בעלת מבנה גוף מאוד מסויים, הוא החל הרבה קודם – כאשר נשים הפסיקו להנהיג, הוא החל כאשר מלאכתן של הנשים החלה נחשבת בזויה, כשגופן החל נחשב טמא, כשהלידה החלה נחשבת אקט חייתי, כשמיומנויות הנשיות של יצירת מציאות החלו מוגדרות כאפלות. באותם זמנים רחוקים ואיומים, כשהיחס לנשיות החל מתהפך, כשרגליהן של הנשים נדחקו וכשכל מה שקושר לנשיות החל נחשב אפל, מסוכן וראוי לגנאי, באותם ימים החל השינוי בהתייחסות לגוף הנשי. כל מה שהיה עוצמה הפך מזוהם, כל מה שנחשב ברכה הפך לקללה, כל מה שהיה מקודש בוזה. דורות על גבי דורות ספגו האמהות שלנו, הסבתות שלנו והסבתות של הסבתות שלנו שנאה וביזוי כלפי מקור עוצמתן – כלפי גופן הנשי – כלפי השדיים, זמן הדם, המבנה העגול, הלידה, הרחם, הואגינה. השנאה הזאת התגלגלה לאורך הדורות במידה כזאת שכיום הגינוי כלפי הגוף הנשי מגיע מהנשים עצמן: נשים מקללות את זמן הדם שלהן ועושות הכל כדי לא לחוש בו ולא להבחין בו, נשים שונאות את מבנה הגוף הנשי מונעות מעצמן מזון ומנסות לדחוק את עצמן למידות גוף צרות, נשים מתביישות בגוף שלהן, ומסתירות אותו ומסוות אותו. נשים אימצו לחלוטין את "אידיאל היופי הנשי" של התרבות המערבית את אותו מודל של אישה דקיקה, תמירה, צעירה, בוהקת ומרהיבה שקשה כל כך להשיג, והנשים שלא עומדות בו מפתחות שנאה אמיתית כלפי עצמן, שמלווה באופן טבעי בנטייה קשה להענשה של הגוף ולהכאבה עצמית.

אז מה עושים עם זה? כרגע מצויות בידינו כנשים שתי אפשרויות לפעולה – אחת קלה וכואבת השנייה קשה ומביאה אושר. הדרך הקלה היא להמשיך כמו שהיינו – ולסבול. אפשר להמשיך כמו שהיינו במגוון דרכים: אפשר לומר: "אני אעשה הכל, אבל הכל, כדי "להראות טוב"": אני ארזה ("יש כאן עוד חמישה קילו מיותרים על הירכיים"), אני אשאב שומנים ("ההרזייה לא העלימה את הירכיים"), אני אעשה ניתוח פלסטי ("השדיים שלי נפולים"), אני אזריק חומרים כימיים רעילים לפנים ("נוצר לי קמט באמצע המצח"), אני לא איחשף לציבור בבגד ים ("הבטן שלי היא ממש לא אותו דבר מאז הלידות"), אני אנעל עקבים ("ככה אני נראית גבוהה יותר") – ובינתיים אני אחכה פה לבד בחושך ("תאורה עמומה מחמיאה לי") עד שיגיע גבר שיאהב אותי כמו שאני למרות שאני ממש לא יפה. הדרך הזאת היא מאוד רב גונית ומאוד לא עובדת: קודם כל אידיאל היופי הפופולארי מאוד קשה להשגה, גם עבור נשים שקרובות אליו וגם עבור נשים שרחוקות ממנו, ושנית עדיין לא נולד הגבר, מדהים ככל שיהיה, שיחשוב שאת יפה כשאת עצמך לא מרגישה שאת יפה, ואפילו אם קרה מקרה וגבר כזה נולד, הוא לא יוכל לרפא אותך - את לא תהיי מסוגלת לשמוע אותו באמת. הוא יוכל לחבר לך שירים, להעריץ את הגוף שלך, לרדוף אחרייך כמו כלבלב מוכה אהבה - כל עוד את תחווי את עצמך כלא יפה וכלא ראוייה, כל עוד את תשנאי את הגוף שלך, המחמאות יחליקו מעלייך כמו מים, מבלי שתוכלי להרוות את הצמא.... אבל... זו עדיין דרך אפשרית ובחירה מכובדת.

הדרך השנייה היא לשנות את היחס שלנו לגוף שלנו. וכאן מתחילה העבודה הקשה באמת.

שינוי הקיים ויצירת מציאות חדשה השינוי לא טמון בהרזייה, וגם לא בניתוחים פלסטיים, השינוי לא טמון בלדגמן בערום לציירים, וגם לא במציאת גבר כזה או אחר, השינוי טמון בלהחליט לאהוב את עצמנו ואז להתחיל לעשות את זה, ויש טכניקה שמסייעת לעשות את זה ואני אפרוש אותה בפניכן ולשימושכן....

לפני שנתחיל – הערה חשובה: בשלב זה יש התפצלות של הקוראות לשלושה מחנות: א. אילו שמזדהות עם כל מילה ורוצות לדעת מהי הטכניקה – אתן יכולות להמשיך הלאה. ב. אילו שאומרות אני בעצם כן אוהבת את עצמי ושלמה עם הגוף שלי, עם הנשיות שלי, ועם המיניות שלי – לכן אני ממליצה לחפור קצת יותר פנימה. גם הנשים היפות ביותר, הדקיקות ביותר, והבריאות ביותר בנפשן ובגופן שפגשתי היו צריכות לעבוד על הקשר שלהן עם הגוף שלהן, אנחנו סוחבות המון שנאה כלפי הגוף הנשי ששמורה ממש בדנ"א שלנו, ולכולנו יש עבודה לעשות בתחום. ג. אילו מכן שקוראות את המאמר הזה, ואומרות בלב – זה לא כל כך פשוט, לכן אני יכולה רק לענות שזה נכון. אני יודעת. לשנות את איך שאנחנו רואות את עצמנו זה להילחם בדפוסי המחשבה של אלפי השנים האחרונות, שלא לדבר על ההרגלים שלנו, שלא לדבר על חינוך והטבעות תרבותיות. זה עדיין שווה את זה.

טכניקה לחיים של עונג ואקסטזה: אם אנחנו רוצות לחזור לאהוב את הגוף שלנו, אם אנחנו רוצות להרגיש בנוח בעור שלנו, אם אנחנו רוצות לחיות את העוצמה שלנו ולהתענג באמת על המיניות שלנו - הפיתרון היחיד עבורנו טמון בעבודה עצמית החלטית, חד משמעית ובלתי מתפשרת עם הגוף.

א. הפסקת ההרגלים המביאים כאב השלב הראשון בשינוי היחס אל הגוף הוא להפסיק להכאיב לגוף שלנו. לכל אישה יש את הדרך שלה להכאיב לגוף שלה: האם את מונעת מעצמך מזון? ואולי את מזינה את עצמך במזון שלא בריא לך? האם את דוחסת את עצמך למכנסיים צרים שעוצרים את נשימתך? האם את מוצאת את עצמך במערכות יחסים הרסניות עם גברים שמכאיבים לך? האם את מונעת מעצמך שינה, האם את צורבת את עורך בחומרים כימיים? האם... האם...האם... אם את רוצה לחיות כאשת עוצמה, אם את רוצה לחיות חיים טובים עם עצמך, ואם את רוצה לאהוב את עצמך את חייבת להפסיק! בבת אחת וללא פשרות. קודם כל אם כך עלייך לאתר את מה שאת עושה שגורם לך כאב, או שמבזה אותך, או שמפיל אותך – ואז עלייך להפסיק ולפעול כך. אם את בוהה במגזיני אופנה ואומרת לעצמך "אם רק הייתי נראית ככה חיי היו טובים יותר..." – זה הזמן לזרוק אותם מהבית. אם את יוצאת עם גברים שעושים לך רע – הכריזי על תקופת הימנעות עד שתלמדי להיפטר מההרגל. אם את אוכלת מזון שפוגע בך – שני את תזונתך (אני ממליצה על תזונה אורגנית וצמחונית) אם את לובשת בגדים שעושים לך רע – החליפי מלתחה. אם את נמנעת מספורט – התחילי ללכת ברגל. אם את עושה ספורט באופן אובססיבי – זה הזמן להפסיק לתקופה. את השלב הזה אני ממליצה בחום לעשות בעזרת אדם נוסף, לכי לטיפול – רצוי לטיפול שאמני, העזרי באדם נוסף שיש לו את היכולות לראות עמוק לתוכך ולזהות את הדפוסים הקשים, ולתת לך את התמיכה הדרושה לך כדי להיפטר מהם.

ב. למידה עצמית – גלי את גופך אחרי שהפסקת בכוח, ובמחיר אישי כבד את כל אותן דרכי התנהגות שפגעו בך, את יכולה להתחיל ולצאת למסע של גילוי עצמי לגבי מה מענג אותך. גלי מה עושה לך טוב. הסכימי לחוות את המציאות דרך הגוף שלך. זה זמן טוב לגעת בעצמך בכל אופן פיזי שאת יכולה לדמיין לעצמך, ואחרי שתסיימי לחוות את הדרכים הללו הפעילי יצירתיות והמציאי דרכים חדשות. תני לעצמך לחגוג אותך, את הגוף שלך ואת הנשיות שלך. יש לנו כל כך הרבה דברים ללמוד על הגוף שלנו. במיוחד אם לא אהבנו אותו קודם. במיוחד אם היינו מנותקות ממנו קודם, ואפילו אם סתם התעלמנו ממנו וקיבלנו את קיומו כדבר מובן מאליו. יש המון תחושות וחוויות. יש המון רגישויות שונות, יש קסם בגוף שלנו. והשלב השני בטכניקה הוא ללמוד את עצמנו ולענג את עצמנו.

ג. הניחי לעצמך לחוות אקסטזה ועונג אחרי שעזבנו את מה שמכאיב לנו, ואחרי שלמדנו את עצמנו, השלב השלישי הוא לשחרר שליטה, ולהסכים להיות. בשלב השלישי הגיע הזמן לחיות את הדברים שגילינו. בשלב השלישי הגיע הזמן לאהוב את עצמנו. זה לא משהו שיש לו טכניקה, זה משהו שכרוך בהחלטה. וההחלטה צריכה להיות שאנחנו אלות. שהגוף שלנו מקודש ויפיפה, ושאנחנו חיות את חיינו בדיוק מהמקום הזה. אנחנו צריכות לאטום את עצמנו לחלוטין לשדר החברתי, ולהחליט שאנחנו קובעות עבור עצמנו, מי אנחנו, מה אנחנו, ואיך אנחנו מתכוונות להיות. אנחנו צריכות להסכים לחוות כל דבר דרך הגוף הפיזי שלנו. לתת לגוף מקום של כבוד ומקום של חשיבות בחיים שלנו. ולהתייחס לגוף שלנו באהבה. ולאט לאט יושלם השינוי.

כל חווייה אנושית של עונג מגיעה דרך הגוף – הנחמה שבחיבוק, המתיקות שבנשיקה, העונג שבמזון, האושר שבנשימה, היופי שבמראה גופה של אמא אדמה, ההתעלות שבמוזיקה, האקסטזה שבתנועה, והשילוב של כל אלה שחווים במין. לוותר על הגוף – להדחיק אותו, להחביא אותו, להתעלם ממנו – מונע מאיתנו את כל התענוגות הללו, ועוצר אותנו מלהיות מי שאנחנו. אם מאמינה בכל ליבי שאם נשים תאפשרנה לעצמן להיות חופשיות עם הגוף שלהן - רוקדות, משחקות, מתעלסות, ערומות – אם נשים תתחלנה לקבל את עצמן ואת הגוף שלהן נוכל לחיות חיים של עוצמה, של אקסטזה ושל עונג אמיתי.

המאמר לקוח מתוך האתר "הרוח הגדולה":

http://www.shamansvision.com/