הקתדרה למדעי הפות

 מאת: מערכת וואלה!

טלי שמיר חושבת שהזיונים הפרועים של אנני ספרינקל הם מעשה אמנות מן המעלה הראשונה

אנני ספרינקל היתה פעם זונה, היום היא דוקטורית באוניברסיטה שנשואה לאשה. אבל הסיפור שלה הוא בדיוק ההפך ממה שהיינו מצפים במקרה כזה - שום פריק-שואו מציצני מסוג כתבות השער של "איך צמחתי מהביבים והגשמתי את החלום האמריקאי בדרכי שלי" - אנני ספרינקל היא אשה שמתקיימת בגלקסיות אחרות לגמרי. ב"פוסט פורנו מודרניסטית - 25 שנותיי כזונת מולטימדיה" (הוצאת אסיה) היא מתארת את חייה ככוכבת פורנו, זונה, סטודנטית, אמנית ומטפלת מינית, שאוהבת לעשות את זה עם גברים, נשים, קבוצות, גידמים, גמדים וטרנסקסואלים בשלל תנוחות - כולל סאדו-מאזו, ביזאר, פיסט פאקינג והשתנה. אבל יותר מהכל ספרינקל היא בעיני אמנית, אמנית טוטאלית מהסוג האנדי וורהולי, שהצליחה להפוך את הסקס, ובאופן זהה גם את החיים שלה, לאמנות. בראש ובראשונה הסיפור שלה מהווה סטירת לחי ואנטי-תזה אולטימטיבית לכל הקולות הפמיניסטיים שמתנגדים לפורנו ולזנות ורואים במקצועות האלה לא יותר מאשר דרכים לניצול נשים וביסוס השלטון הפטריארכלי. על פי אנני ספרינקל זה לגמרי אחרת, והכל ממקור ראשון. כל מה שקרה לה, קרה מתוך בחירה. אף אחד לא ניצל אותה, בטח שלא כפה עליה כלום. הזנות היתה בשבילה כיפית, רווחית, יצירתית ומעשירה, וכך גם המשחק בסרטי פורנו. היא אוהבת להתפשט מול אנשים, להביא לקוחות וצופים לכדי סיפוק, וברבות השנים אפילו הבינה שמין הוא גם עניין רוחני שאפשר למלא באמצעותו את העולם באנרגיות חיוביות ולעזור לאנשים. ספרינקל היא טיפוס חיובי לגמרי: מציצה תמורת טבעת? סבבה! פורנו? בכיף! אבא ואמא? הגיבו אחלה! אפילו במגפת האיידס שגזלה את מיטב חבריה היא מוצאת מעלות. לפעמים כבר מתחשק להעיף לה סטירה - זונה או לא זונה, כל עבודה היא לפעמים קשה. אפילו לביל גייטס יש ימים רעים. בפוסט פורנו הקאמפי, החייכני והמושלם שלה היא מגיעה לרמות בלתי אנושיות ממש, יותר נכון על-נשיות. אבל בכך גם גדולתה. "פוסט פורנו מודרניסטית" הוא הרבה מעבר לפוליטי, הרבה יותר ממסמך פוסט-אנטי פמיניסטי. זוהי יצירת אמנות טוטאלית, כמו ספרינקל עצמה, שמבטלת את הפער בין החיים לבין הייצוג שלהם. הקריאה בו איננה פורנוגרפית כלל, אלא כזו שמאפשרת היכרות עם עבודתה של אמנית מהפכנית, חד פעמית, מוזרה ומרתקת, שהיצירות שלה מבוצעות לא פעם עם הרגליים למעלה. ספרינקל היא התשובה העכשווית למדאמיות הגדולות, לזונות המלכותיות, הדיוות העל-נשיות של פעם, שהפמיניזם העלים מן העולם, ואולי לא בצדק. את הספר הזה היא מסיימת במעין חזון אוטופי, על פיו הסקס בעולם יהיה גלוי ונגיש עבור כולם, אף אחד לא יתבייש, וכולם ילמדו וילמדו איך בדיוק להתענג. העולם כולו יהיה מסופק תמיד, ללא אונס, מלחמות או ניצול. אבל מיד אחר כך היא מוסיפה: "במחשבה שנייה, העולם מושלם בדיוק כמו שהוא. אולי אפילו עדיף ככה". הספין הפתאומי הזה מראה עד כמה מדובר באמנית ולא בסתם זונה. גם היא, המסופקת הגדולה, יודעת שמין הוא עניין קצת יותר מסובך, שהאיסור עליו והוויכוחים שהוא מעורר הם חלק ממה שעושה אותו למה שהוא. כנראה שגם בה מקנן החשש שאם זה באמת היה כל כך חופשי ופשוט, לאף אחד לא היה חשק להזדיין, בטח שלא לצפות במיצגים ובסרטי הפורנו שלה.