חינוך למיניות מקודשת / אירית רושין

לו הייתה המיניות מקבלת מקום של כבוד בחברה האנושית, כל פני החברה היו משתנות. לו חיינו בחברה אוטופית וחכמה, בה האמת הייתה תופסת מקום של כבוד, היו הורים ומורים מעבירים לילדיהם באופן אוהב ורגיש את קדושתה של האנרגיה המינית. הם בוודאי היו מספרים על חשיבותה הרבה של אנרגיה זו להתפתחות התודעה אנושית. הם היו שולחים בברכה את ילדיהם, כפי שהם עצמם היו עושים, להתנסויות מלמדות ומעשירות שהיו פותחות בפניהם את עולם הרוח המופלא.

אלא שאיש מאתנו בני האדם מעולם לא חשב כי זה תפקידו בחיים. נהפוך הוא - כולנו מתביישים לדון בנושא זה, מחביאים אותו, הופכים אותו לגנוב ולמתועב, מעלילים עליו מתוך פחד סיפורי זוועה ורואים בו קללה ואיום.

דמיינו לכם חברה בה היו מתנהלים שעורים מעמיקים בנושא המיני. בוגרים ובני נעורים יושבים ומספרים בשבחה של מיניותם וגילוייה. במקום סיפורי כיבוש וגבורה, בדיחות גסות, רכילות על אלו ש"נתפשו על חם", תיאורי ניצחון של המין הגברי על הנשי וצחקוקי נשים על מידות איבריהם של הגברים, היו בני האדם חולקים את ניסיונם ומדריכים זה את זה. האם חברתנו לא הייתה נראית אחרת?

הורה רואה עצמו מתקדם כשהוא מעניק לילדו מפתחות של פחד, זהירות ומוסריות מעוותת. העיקר, בעיני הורה המכבד את עצמו, הוא להעביר לילדו מסר של אי הסתבכות בצרות ואי הכפשת שמו הטוב, והעיקר - שיגיע לחתונה בלא פגע ויעמיד צאצאים בתוך מסגרת הנישואין.

נוסף על החינוך המעוות, או השתיקה הרועמת והזועמת המועברת לילדים, מועברים בתחום המיני מסרים תת מודעים קלוקלים וקשים שפועלים כמכחידי האש המינית ועוד יותר מכך חוסמים את דרכו של בן האדם אל האמת הפנימית שלו.

האנרגיה המינית הינה הכוח המניע אותנו והמלמד אותנו את סוד נשמתנו. וכשהיא נפגעת מיסודה מוקם חיץ בינינו לבין נשמתנו. אנו הופכים למפוחדים מעצמנו ולעיוורים כלפי האמת האלוהית.

אישה המקבלת מהוריה מסר שהינה זנותית, ורעה מעצם היותה אישה, לעולם לא תוכל להשתחרר ממסרים אלו. מעבר להיותם פוגעים במיניותה הם פוגעים בכל תפקודיה האחרים ובקשר הרגשי שלה עם עצמה, עם בן זוגה, עם ילדיה, חברותיה והעולם בכללו. היא מטילה על עצמה כולה ספק גדול ואינה יכולה לקבל את עצמה או להאמין בעצמה. היא מפחדת מעצמה ורואה את עצמה כמסוכנת.

כאשר אנו מחונכים לכבד את האנרגיה המינית רק כשהיא מוגדרת בגבולות הנוקשים של כבוד המשפחה, וכל מה שמחוץ למסגרת זו הופך למכוער ולמלוכלך אנו מעצבים דמות אנושית קרועה שרגשותיה מבוססים על מלחמת ההישרדות. האנרגיה המינית היא בסיס החיים שלנו והיא נחלקת בתוכה לשני חלקים – 1. חלק ההישרדותי שתפקידו להמשיך את הגזע האנושי, כלומר להוליד צאצאים ולתת להם את הקן משפחתי לו הם נזקקים כדי לצמוח. 2. חלק תודעתי שתפקידו לחברנו עם נשמתנו ועם יעודנו על אדמות.

כאשר החברה שלנו מתעלת את כבודה רק למין ההישרדותי ואינה מודעת כלל לחלק התודעתי של המין אנו הופכים למנותקים מנשמתו וכל אישיותנו מבוססת אך ורק על החלק ההישרדותי שלנו. אנו הופכים לבני אדם מפוחדים, קנאים, רכושניים, תחרותיים, לוחמניים, אגרסיביים וכו`. החברה שלנו נעשית חברה של מלחמה. המין ההישרדותי בעיקרו הוא אנרגיה של רכושנות, תחרות, קנאה, אשמה ופחד ואלו הם בסיסם של כל מלחמות בני האדם.

כמה שהדבר נראה לא הגיוני, הרי מי שאחראיות שלא מבחירתן, להיות המלבות של אש המלחמה בחברה, הן האימהות. מוכות עד יסודן במחלה האדיפאלית, הן יוצרות בינן לבין בנותיהן תחרות קשה, לה הן אינן מודעות כלל. המחלה האדיפאלית יושבת בבסיס המיניות ההישרדותית והיא המפתח לשנאה בעולם.

האם מעבירה מסרים אנרגטיים לא מודעים, אך חד משמעיים, כי היא, האם, הינה המלכה היחידה בביתה ואין מקום לעוד אישה לידה. היא מעבירה לבתה מסר מיני ברור שאין לה מקום לידה ושהיא או הנשים האחרות לא תתמוכנה בה לעולם - מפני שהיא צעירה יפה ומושכת, ועל כן מאיימת.

הנשים, המחונכות במעמקי הלא מודע, לפחד זו מזו ולשנוא זו את זו הופכות לחסרות בסיס שיוכי. נשים, שאין בתודעתן חוויה של אהבה ושיוך למין הנשי, הופכות לתלושות. אישיותן מחוסרת שורשים והן כמרחפות מעל פני האדמה בחוסר בטחון אדיר. תלישות זו הופכת את הנשים לתלותיות. כל אחת תלויה רגשית בגבר "הפרטי" שלה המעניק לה בית, ושם מטוהר. האקט החברתי המסמל ביותר את החוזה הנורא שבין הגבר לאישה הינו הסכמת האישה לקבל מן הגבר שלה את שם משפחתו ולמחוק מעליה את שם משפחתה שלה. שמה החדש הופכה לגברת מכובדת, אישה שנוקתה מעוונותיה כרווקה ונאספה לבית טוב.

האישה, הבורחת מבית אמה, תלויה בבסיס ובחסות, המוענקים לה בידי גבר, והופכת רגשית, בתת המודע שלה, לבת ערובה בידיו. הוא שנותן לה מחסה ובטחון כלכלי יכול לעשות בה כבשלו, כיוון שהיא אינה מביאה עימה כל נדוניה של בטחון. בחווייתה הלא מודעת הינה אסופית, מחזרת על הפתחים זכתה בחסדי בעל הבית אציל הנפש.

אישה אינה יכולה לחיות בשלווה בביתה אם היא יודעת שמאחורי גבה לא מתקיימת עבורה תמיכה אוהבת של משפחת הנשים. משפחה חמה שתקבלה במידה והיא תיזרק מביתה. היא חווה את גבה חשוף מתמיכה ואת רגליה כזוג רגליים קטנות שאינן נוגעות באדמה אלא מרחפות על פני תהום. על פי תפישתה הבסיסית כל הנשים אויבות לה ולעולם לא תענקנה לה בית אוהב. אין לה בעולם כל אופציה לבית חוץ מביתו של בעלה, וגם אם הוא הרע בבתים, הוא היחיד הקיים עבורה. חוסר הביטחון, הנובע מן הידיעה שאין לה בית חילופי, הופך את האישה למרצה קבועה של רצון הגבר. מפאת פחדיה מכעסיו, שעלולים להביאו להחלטה לגרשה מביתו אל העולם הנחווה אצלה כתהום פעורה, היא מעניקה לו כוח על, והוא יכול לעשות בה כבשלו.

הגבר, הזקוק לאישה כדי לממש את גבריותו, מאפשר לה להיכנס לביתו ולהתלות בו. כך הוא מבטיח לעצמו שיהיה בידו למלא אחרי ציוויי המין ההישרדותי הבוער בו - להעמיד צאצאים, לקיים בקביעות אינטראקציות מיניות, לפרנס, לתת הגנה ולשלוט. העובדה שלבת זוגו, בחווייתה הפנימית, אין לאן ללכת מקילה עליו את שליטתו בה ומעניקה לו את תחושת הכוח לה הוא זקוק. יחד עם זאת החוויה שאשתו וילדיו תלויים על צווארו, והוא מחויב לפרנסם ברווחה, בהכרח מכניסה אותו לתחושת חנק, לפחד ולמלחמת הישרדות קשה. הגבר מפחד שאם לא יספק לאשתו ולילדיו את הסחורה לה הם כה זקוקים הם יעזבוהו, וכך שלמרות היותו נושא מטען כבד מנשוא הוא אינו מוכן לוותר עליו כי אז יחשב חלש בעיני הגברים האחרים, יאבד את מקומו החברתי, ואת נוחותו המינית. הוא יאלץ שוב להעמיד את גבריותו במבחן, להיכנס לתחרות עם גברים אחרים ולשחק משחקי חיזור קשים, אותם הוא לא נדרש לקיים בביתו מכורח מעמדה המובן מאליו של אשתו.

חוסר בטחונה של האישה, הנובע מהיותה מחוסרת אחוות נשים, יוצר מעגל מיניות עכור. המין הופך להיות כלי לשימור מצב התלות ההדדית בין בני הזוג ומאבד את חיוניותו. לו הייתה אחוות נשים, הייתה האישה מצויה לצד בעלה מתוך בחירה ולא מתוך חוסר ברירה, בטחונה בערכה העצמי היה משתווה לזה של בן זוגה והוא היה רואה בה אדם עצמאי ולא חלק מרכושו. העובדה שהיא עלולה לנטשו בכל עת ולהצטרף למעגל הנשים אליו היא שייכת, היה מאלצו לחזר אחריה כדי לזכות בנפלאות מיניותה המקודשת. אז היו חיי המין שלהם הופכים למסע גילוי של אמת ואהבה. בני הזוג היו גאים במיניותם הפורייה והיו מחנכים את ילדיהם ללכת בדרכם המוארת.

האם הבטוחה בעצמה, במעמדה בביתה ובנשיותה לא הייתה מפחדת מבתה המתבגרת, וזו לא הייתה מגורשת מביתה ולא הייתה נאלצת לחפש לה מקלט בביתו של גבר - וכך הייתה נעצרת סחרחרת הזוועה.