ענת קראוז בן-סימון מנהלת פורום מומחית בנושא מיניות האשה. "אל תטרחי לסבול סקס אם בסופו של דבר לא יצא לך מזה שום דבר...", היא אחת מהכתבות המעניינות שהיא פרסמה בפורום

בתרבות המערבית בה אנו חיות, נשים, לפחות אלו השייכות לגזע הלבן, אינן מהוות בסיס לדיון בנושא תשוקה הטרוסקסואלית. התפיסה החברתית, פוסט המהפכות הפמיניסטיות של שחרור וחירות מינית, מציגה עדיין תפיסה שמרנית ביחס למיניות הנשית-  "בנים וגברים רוצים סקס, בנות רק רוצות גברים". נקודה בעייתית בתפיסות חברתיות בעיקר באלו המאדירות מין אחד על חשבון השני היא כי הן יוצרות אקלים חברתי והנחות יסוד המשמרות את המצב הקיים. בהתאם לכך, הנחת היסוד "בנים וגברים רוצים סקס, בנות רק רוצות גברים" כמו הנחות יסוד אחרות בבסיס המיניות הנשית  כגון:  " כל הבנות רוצות להתחתן וללדת ילדים", "להיכשל בתחום זהו כישלון טוטאלי", "אישה לא נשואה, נדונה להישאר לבדה, ללא בית משלה, עד סוף חייה וללא מישהו שיסעד אותה בערוב ימיה",   משמרות את המצב הקיים ביצירת אידיאליזציות סביב תפיסת המונוגמיה, הנישואין והאימהות, ומבנות עבור בנות את המין כתחבולה להשגת המטרה הסופית שהיא חברתית, כלכלית, ורגשית – הנישואין. עצות סבתא תמיד הניחו שאנו הבנות רוצות להתחתן, ובאותו קונטקסט, שאיננו רוצות מין.

הלקח אותו אנו אמורות להסיק מתפיסה זו הינו -  אל תטרחי לסבול סקס אם בסופו של דבר לא יצא לך שום דבר מזה.

מטרתן של הנחות יסוד היא בהבניית קודי התנהגות המסייעים לאדם להתנהל במרחב. אולם, ישנן הנחות יסוד אשר מטרתן הסמויה היא ביצירת ושימור הסדר החברתי. תפיסה חברתית זו המבנה את המין עבור נשים  כקלף מיקוח מובילה את המיניות הנשית לידי פרדוכס. מגיל ינקות מופנמת בנו הנשים תפיסה אמביוולנטית כלפי מין ומיניות. מחד, המין נתפס  כדבר מה לא טוב, מסוכן, חטא קדמון. מאידך משמש זה כקלף מיקוח ראשון במעלה. אנו מגוננות בחירוף נפש על הדבר המצוי בין רגלינו – אך גם שומרות על ריחוק שלנו-עצמנו ממנו; איננו אוהבות אותו, אין לנו שם קליל, מלא חיבה בשבילו, ואף על פי כן עולם ומלואו תלויים בו. אנו חייבות להביא את הגברים לכלל אמונה, ש"הדבר הזה" הוא גביע הזהב של החיים. איננו מעיזות לגעת בו, ב"דבר הזה", אך אנו חייבות להעמיד פנים כאילו הבעלות עליו שווה וראויה לגבר שיוותר בגללה על כל הנשים האחרות ויעבוד כמו חמור כדי לכלכל אותנו כל ימי חיינו. אנו מציעות לגברים את גופנו, בתקווה שיינשאו לנו; ואחרי כן אנו מתמלאות תמיהה ותהייה כשאנו מגלות שעכשיו כשהוא כבר "שלנו", אנו מתעניינות ומעוניינות פחות במין. אכן, הדבר לו השתוקקנו כל העת לא היה מין, אלא, קשר, זוגיות. כך נעשה המין, על אף העינוגים שבו, אמצעי להשגת מטרה . לא למדנו ליהנות ממנו, לא הקדשנו מחשבה לצרכינו הגופניים ולעונג הגלום בפעילות המינית, מאחר ומשחר ילדותנו אנו יודעות כי ממלכה זו שמורה לגברים. נשים משתמשות במין, הן אינן באמת אוהבות מין.

תפיסה זו של מיניות האישה, לוכדת אותנו הנשים במלכודת קורים סבוכה. מחד, אנו מוצפות השכם והערב במסרים הקוראים למיניות חופשית ושחרור מכבלים מסורתיים שהניחו מין רק אחרי החתונה. מאידך, אנו מוקעות חברתית אם אנו אכן מקיימות מיניות חופשית או שאיננו בוחלות בפעילות מינית מזדמנת. אנו נקראות לנהוג בחופשיות אך מוקעות חברתית וחשות ריקנות בתוכנו פנימה אם אכן נענינו לקריאה.  התפיסות החברתיות המניחות "מין כאמצעי להשגת מטרה" ו"בנות לא באמת אוהבות ורוצות מין" מופנמות בתוכנו ומשמשות אבני יסוד בזהותנו המינית כנשים. לכן, ככל שאנו שואפות להסיר מעל עצמנו את כבלי הפטריארכיה, אנו מסתבכות יותר  ויותר בקורים המתרבים סביבנו, מאחר ומעולם לא עצרנו לחשוב מהי מיניות נשית וכיצד זו עשויה להיראות.

כאשר אנו מדחיקות את מיניותנו, אנו מאבדות קשר עם התחושות הפנימיות העמוקות ביותר שלנו ועם מה שאנו באמת רוצות. המיניות  היא מקור הכוח הנשי והינה קריטית לשלמותה הפנימית של האישה. הדילמה של נשים נעה בין להביע את מיניותן בפתיחות ולחשוף עצמן לסכנות פיזיות, חברתיות ונפשיות – לבין ניתוק מן החיות הטמונה במיניות כמקור כוח פנימי. נשים מאמצות את הערכים החיצוניים בהם שולט הפיצול בין הרומנטיקה המקבלת אידיאליזציה ובין הנאות מיניות "רעות", הן מאבדות את התיאבון לחיים ואת החוש הפנימי הנותן להן כיוון ומשמעות. התשוקה המינית מושתקת הן בהיותה נעדרת והן בהיותה מוחלפת במשטר של שליטה. יש נשים שפרשיית אהבה עזרה להן להתחבר לחלקים באישיותן היודעים ליהנות. אחרות השכילו לשבור את קשר השתיקה של תשוקתן בעזרת עמידה על זכויותיהן כגון יציאה ללימודים. שבירת קשר השתיקה, אקטיביזם ופתיחות בהעלאת הנושא בין נשים לבנותיהן, לחברותיהן ובינן לבין עצמן, עשויים להביא לשינוי.