קיבלתי באי-מייל קישור למאמר מעורר המחשבה הזה מתוך ברכה גולשת:

כבוד הקטין וחירותו

למה שלא ניתן לקטינים קצת יותר קרדיט ונראה בהם אחראיים להחלטה להזדיין, כמו שאנו רואים בהם אחראיים להחלטה לדחוף אותנו בתור?

סיפורה של הקטינה ששכבה עם עשרות בחורים בבסיס חיל האוויר מעלה לדיון כמה שאלות מעניינות, אבל נראה שקיים איזשהו קיר זכוכית של פוליטיקלי-קורקטיות, שמונע מרבים לומר מה הם באמת חושבים על הנושא. מי שהעז לחרוג מהקונסנזוס ולבטא ספקות באשמתם הברורה של הבחורים, נרמס על ידי צבא זועם של דעתנים אחרים - לעתים בגלל התבטאויות חסרות רגישות ולעתים בגלל עצם הטלת הספק. לא שזה לא היה צפוי - התופעה המעצבנת של אובר-פוליטיקלי-קורקטיות מאפיינת כל דיון שנוגע לקטינים. איש אינו רוצה להיחשד שיש לו משהו נגדם, כי אחרי הכל, קטינים הם יצורים חמודים וחסרי ישע, הראויים להגנתנו גם כשהם נדחפים לפנינו בתור ובא לנו לבעוט בהם.

השילוב בין שלושת האלמנטים העיקריים בסיפורה של הנערה בבסיס - גילה הצעיר, מספר הבחורים המעורבים וגילם - הופך את הדיון לנפיץ עוד יותר. לו לא היתה צעירה כל כך, לו לא היתה שוכבת עם רבים כל כך, ולו הם היו בגילה ולא מבוגרים ממנה, אולי הדיון בעניינה היה נראה אחרת. אבל דווקא מקרים קיצוניים כאלה מציעים תרגיל מחשבתי מעניין ועשויים לפתוח קצת את הראש, למען כל המקרים שבדרך.

המוטיב הכי חשוב בסקס, ובוודאי כשזה מגיע לבית המשפט, הוא ההסכמה ההדדית. כשהיא קיימת בין מבוגרים, אין בית משפט שזכאי להפריע באמצע (יש כאלה שמנסים, אבל זה כבר עניין אחר). אצל קטינים המצב המשפטי שונה לגמרי. אם הסקס הוא בין קטינים (בהסכמה), קוראים לזה "בעילה בהסכמה" ולא מחמירים עם המעורבים. אם אחד הצדדים אינו קטין, זה כבר עניין של מזל. אם אתם נערה בת 15 שיוצאת עם בחור בן 17.5 למורת רוחם של הוריה, ואם הם מאוד עצבניים, הם יוכלו להגיש תלונה נגד הבחור ברגע שיגיע לגיל 18. אם אתם בחורה בוגרת ששוכבת עם קטין (גם אם הוא בן 13), יש לכם קצת יותר מזל. לפי החוק, אינכם עבריינים כל עוד הסקס היה בהסכמה. למה היחס הליברלי הזה מגיע רק לסוג מסוים של זיווגים ולא לכולם? פתרונים לבית המשפט.

למרות הכותרות הצעקניות ("אונס קבוצתי מזעזע בבסיס חיל האוויר"), איש אינו מתווכח עם העובדה שהסקס בבסיס היה בהסכמה, אבל בגלל גילה הצעיר של הנערה, כך אומרים, אין להסכמתה שום משמעות. אותו מנגנון שוביניסטי שמופעל לעתים נגד נשים, מופעל כאן נגד קטינים. כאילו נכון יותר לזלזל באדם ובהחלטותיו בגלל גילו, אבל לא בגלל מינו. "יחסי מין בין בגיר וקטינה או קטין - גם בהסכמה נחשבים לאונס", כתבה רות רזניק, מחלוצות המאבק באלימות נגד נשים, בדיון בנושא בפורום "עבריינות מין ואלימות במשפחה". רצונותיו של הקטין כלל אינם פונקציה במשוואה הזאת. בכל פעם שקטין מתחת לגיל 16 מקיים יחסים עם בגיר, החוק רואה בזה אונס. האם המציאות שאתם מכירים מצדיקה חוק קיצוני כל כך? למה שלא ניתן לקטינים קצת יותר קרדיט ונראה בהם אחראיים להחלטה להזדיין, כמו שאנו רואים בהם אחראיים להחלטה לדחוף אותנו בתור?

"גיל ההסכמה" - הגיל שבו זיון עם קטין אינו נחשב אוטומטית לאונס - צריך לעמוד לדיון מחודש. עצם העובדה שבמדינות שונות נקבעו גילאים שונים, מעידה על כך שמדובר בחוק תלוי-תרבות, אבל מעניין לגלות שבארה"ב, מובילת התרבות המערבית, הוא עומד על 18, ודווקא בסרי לנקה הוא הורד לאחרונה ל-15, כאקט של יישור קו עם המציאות. האם מישהו עדיין חושב ברצינות שנערה לפני גיל 18 לא יכולה להחליט בדעה צלולה שהיא רוצה לשכב עם מישהו? אולי לא, אבל איש אינו מוכן להרפות מהשליטה המשפטית בקטינים. לפעמים נדמה שזו השליטה היחידה שיש עליהם.

יש הטוענים שגיל ההסכמה צריך לרדת משום שהחברה של ימינו מתירנית יותר. אולי נכון שנערות שמודל החיקוי שלהן הוא בריטני ספירס נוטות לחשוף יותר בשר, אבל זה לא בהכרח אומר שאנחנו בעיצומו של עידן מתירני. בתקופות קדומות יותר, נערה בת 13 כבר היתה כשירה לנישואים וללידה. בימינו, אזכור ילדות בנות 13 בהקשרים מיניים הוא טאבו חד משמעי. התרבות המערבית היא מתירנית רק למראה עין, והניסיון להוריד את גיל ההסכמה בטיעון הזה נדון לוויכוחים אינסופיים ועקרים.

הנתון האידיאלי לקביעת גיל ההסכמה היה צריך להיות הבשלות הנפשית של הקטין, אבל זה אינו פרמטר שניתן למדידה. לחילופין, אפשר לפנות למחקרים המצביעים על כך שגיל ההבשלה המינית הולך ויורד בהדרגה. טיעון כזה עשוי לשכנע את המחוקקים לקבוע תחנות ביניים החל, נניח, מגיל 12, ולתת לשיקול הדעת של הקטין יותר משקל ככל שהוא מתבגר. כבר היום יש תחנות כאלה בחוק הישראלי, אבל לא היה מזיק לעדכן אותן. כיום, הסכמת קטינה בת 14 אינה תופסת, ובין 14 ל-16 היא תופסת רק אם בן זוגה אינו מבוגר ממנה ביותר משלוש שנים.

כבוד לשיקול הדעת הוא זכות שנשללה לחלוטין מהקטינה מהבסיס. כאן נכנס לדיון האלמנט השני ברשימה: מספר הגברים שאיתם שכבה. לו היה מדובר בשניים-שלושה - מספר שעוד עשוי איכשהו להתאים לנורמות המוסריות של רובנו - לא היינו עושים כזה עניין. אבל 35? הגזמת, גיברת. בגלל הכמות, אנו מסיקים שלא היתה כאן בחירה חופשית, למרות כל העדויות הסותרות (כולל של הקטינה עצמה). אבל מי אנו שנשפוט כמה זיונים מותרים לאדם בשנה? הרי אין ויכוח על מה שהנערה רצתה. הוויכוח הוא בשאלה האם זה לגיטימי. בעצם, איזה ויכוח? לכולם ברור שלא. "היא חולה", אומרים לי באוזנייה, "היא צריכה טיפול". גם אם זה נכון - למה הבחורים בבסיס צריכים לשלם את המחיר?

מאז פרסום הפרשה דיברתי עליה עם לא מעט נשים, וכולן הסכימו על דבר אחד: הבשלות המינית שלהן קרתה הרבה לפני שהמחוקק הכיר בה. איך שלא תסתכלו על זה, "גיל ההסכמה" הוא מונח מלאכותי וקשיח שאין לו סיכוי לעשות צדק - לא עם קטינים שחורגים מהנורמה ולא עם הבגירים שמשתפים איתם פעולה. להפתעתי, כל הנשים שדיברו איתי הסכימו כי האחריות רובצת לפתחה של הקטינה, ואף אחת מהן לא ראתה בחיילים את הרעים בסיפור. וזה בדיוק העניין: כשהסקס הוא בהסכמה אין טובים ורעים, ולחוק אין שום סיבה להתערב.

עוד לינקים (בברכה) על התערבות ממשלתית בחיי המין של קטינים ובוגרים:

• המלחמה להגדרה עצמית (על אהבת קטינים לבוגרים)
• חותכים עניין (על גורלם של תינוקות אנדרוגינוס)
• צפויה צמיחה בגידולי התירס (על האיסור למכור דילדואים במדינות מסוימות בארה"ב)
• ממשלה בין הסדינים (על אלימות בפורנו)

ועוד לינקים בחוץ:

• סקס בין בגירה לקטין אינו נחשב לאונס
• דיון בהשתתפות רות רזניק בפורום ''עבריינות מין ואלימות במשפחה''
• וויקיפדיה על ''גיל ההסכמה''
• אומרים שגיל ההבשלה המינית הולך ויורד
• חנן כהן, שיהיה לי בריא, אסף לינקים לדיונים בנושא בבלוגים הישראליים