מאת:דר' אורי ורניק  

פרק ב

על שלשה דברים המין עומד

ניתן לשאול את השאלה, במה תלויה מיניות מוצלחת ומספקת. מאחר ואני שואל כאן את השאלות אוכל גם לענות עליהן. והתשובה מתחלקת, כפי שציפיתם לשלשה חלקים: מערכת היחסים, עמדות וגישות והגורם הבריאותי-גופני. לפני שנתעמק בגורמים אלה, יש להזכיר לעצמנו כי מיניות במערכת יחסים קבועה, כגון בנישואין, שונה ממיניות שלא במסגרת. איש ואישה עשויים להיפגש, לחוש מיד במשיכה להיכנס למיטה ולחוות חוויה מטמטמת (כפי שמשתמשים במילה בסלנג, או במשמעות המקורית של המילה) הם יעופו על כנפי ההרפתקה, והחידוש, ההפתעה והכיבוש, ואולי רק אח"כ יציגו עצמם :"נעים מאד קוראים לי משה ואני מפתח-תקווה". ואילו ביחסים הקבועים התגובה הספונטנית הלוהטת לחשיפה ולמגע קל - נעלמת. זוג רואים אחד את השני מתפשטים או לובשים פיג'מה ושום דבר לא זז להם. תקופת הזוהר חולפת אחרי כמה חודשים, ואז צריך גם שכל במיטה.

איכות היחד

בהתחלת עבודתי כמטפל מיני בבית החולים "משגב לדך" בירושלים, הגיע אלי גבר שהתלונן על קשיים שונים בתפקוד ועל אי-שביעות רצון מיחסי-המין שלו. הבהרתי לו כי מין זה דבר שעושים שניים, ואוכל לטפל ולעזור, רק אם אשתו תשתתף בשיחה. היא הגיעה בפגישה הבאה, והציגה עצמה כך: "לי - לצערי, קוראים גב' כהן". ובמשפט הזה אמרה הכל. התבררו יחסים מעורערים, בהם לא חסרו כוחניות, גסות והשפלה. אמרתי לפונה, כי הפין שלו חכם יותר ממנו - באשר הוא הבין שאין טעם בתנאים אלה למין.

ככל שישנם יותר כבוד, חיבה, הבנה וכן, בואו נאמר את המילה הטעונה הזאת - יותר אהבה, יהא המין טוב יותר. זוג שנלחם, הנאבק על שליטה - מצליח להפוך את המיטה למקום בו אפשר להמשיך את המאבק מבלי להכיר בכך. ראיתי גבר שקשיי הזקפה שלא היו בלתי-מובנים, ללא בעיות גופניות, ללא חרדות או מתחים מיוחדים. רק בתחקור קפדני, הסתבר כי בת-זוגו, מסוגלת ברגע הקריטי לאמור אמרת-כנף כגון "אני לא זוכרת אם כביתי את הגז במטבח", הפין קלט את האיבה והריחוק, ידידנו לא ראה זאת, ולא קשר הדבר להתנהגותו כלפיה.

 חכמה גדולה, האם מה שנאמר כאן יגרום למי מהזוגות לשפר יחסיהם? לפחות יבינו, שאין לצפות למי יודע מה במיטה. אולי יפנו לייעוץ זוגי. אמרנו יחסים - אמרנו תקשורת. על שני עקרונות אעמוד כאן:

אגואיזם נאור

בחיים יש כל כך הרבה מקום להתחשבות, להשתדלות. באהבה ובמין דווקא כדאי להיות אגואיסט נאור. במה דברים אמורים? קודם כל, אני יודע יותר מכל אדם בעולם מה טוב לי, מה אני רוצה ומה אני לא רוצה. אף אחד לא ישכנע אותי שעלי ליהנות מא' ולא מ-ב', אף אחד לא יאמר לי כי עלי להגיע לסיפוק כך ולא אחרת, שמשאלה מסוימת שלי היא "לא נורמלית" (אם כי זכות השני - לא להתלהב ממנה). שנית, זכותי לעשות הכל - לבקש, לשדל לפתות, כדי שיהיה לי טוב. נאור כיצד? בהכרתי כי לבת-זוגי אותן זכויות ממש, ובנכונותי לעשות עבורה כל מה שיטיב לה, כל זמן שאין הדבר פוגע בי, או דוחה אותי.

הקץ לגברים "המתחשבים", שלא יודעים לבקש, המשתדלים לעשות טוב לזוגתן מבלי לדעת באמת אם זה רצונן! הקץ לנשים "הנותנות" ולא "לוקחות"!

לא אבל כן

אם אישה תציע לבן זוגה ללכת למשחק כדורגל - והוא יסרב כי אינו מתעניין בספורט, יש להניח כי לא תפגע ואולי גם לא תופתע ולבטח תמצא חברה ללכת עמה. אך אם תציע לו להיכנס למיטה למפגש נחמד של אהבה, ואותו בטלן יסרב - תהיה תגובתה שונה. לבטח תחוש בדחייה, ואולי אף תגיע לספקות שמא אינה מושכת עוד, שמא מצא לו אחרת. כמובן גם גברים לא משוחררים מרגישות דומה. קשה לנו לקבל כאן סירוב. חשוב ללמוד את האמנות של אמירת לאו באופן חיובי: אולי משהו כגון "אני מאד אוהב אותך, נחמד שהצעת, טוב לדעת שאת רוצה בי. בואי נתחבק ונתנשק. אבל היום לא בא לי מין, אולי מחר בבוקר?". חיים ומוות ביד הלשון, ובתחום שלנו - יותר מאשר במובן אחד.

הכל מתחיל בראש

מובן כי כל מה שאנו יודעים, מרגישים, חושבים על המין - משפיע על חיי המין שלנו. מי שחושבת כי מין הוא דבר מלוכלך שאסור לדבר עליו, שמותר לעשות רק בלילה, רק כדי להיכנס להריון, שיש "טבעי" ו"נורמלי" וכו' וכו' - ככה יראו חיי המין שלה. מי שמחלק את הנשים לקדשות וקדושות - לא נתפלא אם בבית ינהג באופן שמרני ומאופק, ואח"כ בתשלום יספק את המשאלות האפלות שלו.

אפשר לסווג אנשים ברצף שבין אירוטופילים לאירוטופובים, כלומר חובבי ופחדני הארוטיקה. אפשר לנחש כיצד יגיבו, על פי מיקומם ברצף - לשאלות על מיניות פחות מקובלת, עירום, סרטים ארוטיים, וכיצד יגיבו להעדפות השונות משלהם, אצל אנשים אחרים. אחד יאמר "שיהיה להם לבריאות" והשני יניד ראשו "אוי ואבוי".

אולי עוד תיכתב באחד הימים "האנציקלופדיה של הבערות המינית". אי ידיעת עובדות פשוטות עלולה לחבל בשמחת-המין שלנו. הסיפור של זוג המגיע לטיפול כי "היא לא גומרת, או גומרת רק באופן לא טבעי עם האצבע" חוזר על עצמו הרבה פעמים. מצחיק, יצורים השייכים למשפחת היונקים, אלה המכונים "הקוף הערום" - כלומר חסרי פרווה, יושבים בחדר ממוזג, לבושים, מרכיבי משקפיים, מאופרים, מבושמים - ומודאגים שמא מגע אוראלי, או ידני אינו טבעי. אלפרד קינסי הסקסולוג הדגול אמר כי 'לא טבעי' הוא כל שלא ניתן לביצוע ע"י בני-אדם. מה שאינם יודעים הוא, כי הדגדגן הוא אבר-המין הנשי, וכי בד"כ יש צורך בגירוי ישיר שלו כדי להגיע לפורקן. יש אמנם נשים המגיעות לאורגזמה תוך גירוי עקיף - כלומר בהכלה בנרתיק,  אך ברוב המקרים יש צורך לפני כן, בגירוי ישיר מספיק ומתאים.

גיל המעבר הגברי, הוא נתון שרבים לא מודעים לו - והשלכות אי-ידיעה זאת עגומות. מאז גיל ההתבגרות מצוי הגבר מבחינת ביצועיו בתהליך ירידה. כמתבגר יכל לאונן פעם אחר פעם, הרבה פעמים ביום, והזקפה הייתה קשוחה-עד כואבת, בזוית חדה ומושגת בקלות - למראה או במגע מרפרף.  למזלנו הירידה הדרגתית, ואם יש לנו שכל ,אנו לומדים כי הפין הוא משענת קנה רצוץ - שלא כדאי לבסס עליו את הכל. מגיל ארבעים (יותר או פחות), זקוק הגבר לגירוי ישיר ויעיל בפין עצמו להשגת זקפה. יש בכך אולי יופי מסוים. סוף כל סוף הופכים שני המינים לדומים - שניהם זקוקים לפינוק ולהכנה למשגל, שניהם יכולים להיות גם פסיביים וגם אקטיביים.

אך אצל זוגות רבים המיניות בנויה במודל הקלאסי-מיושן על פיו הגבר יוזם, מתכנן, מבצע - והאישה מוכנה לשתף פעולה. אם כניסתו לגיל הביניים, הפין לא מזדקף ומצדיע רק למראה זוגתו בעירום וגם לא בתגובה לחיבוק או ליטוף כללי. אצל זוגות כאלה הגבר לא יבקש מאשתו שתעניק תשומת-לב אישית ואוהבת לפין שלו; תוך מספר כישלונות או קשיים, הם מחליטים שיש לו בעיית זקפה. ומכאן הדרך קצרה לאחד המכונים המבטיחים בפרסומת באמצעי התקשורת, שיפור מהפגישה הראשונה, עם זריקה או בלעדיה, בעשרה תשלומים שווים.

התשובה לחוסר מידע, היא פשוטה. צריך ללמוד. כמה ספרים יש לכם בבית על מין? הייתי מציע לכם, כי כדאי שיהיו בביתכם לפחות ממחצית הספרים שיש לכם על בישול ואפיה. ב-'נספח-מין' תמצאו גם כתובות באינטרנט, בהן תמצאו מידע מגוון ואמין.  מידע חשוב לא פחות הוא על צרכנות נבונה של טיפול מיני. קיימת בישראל אגודה ישראלית לטיפול מיני (איט"ם), חברות באגודה, מעידה על התמחות בנושא ועל עמידה בעקרונות של אתיקה מקצועית - לדוגמה, אסור פרסום ושידול לפנות לטיפול. כתובת האגודה, נמצאת בנספח-מין.

מין - נפש - גוף

כל שינוי במצב רוחנו, או בבריאותינו, משפיע על המיניות שלנו. אם חוזרים במצב רוח מזופת מהעבודה, אם סובלים מהצטננות טיפשית או כאב ראש מטריד - עלולים לאבד עניין או טעם במין. כמובן ההפך קורה כאשר מרגישים טוב, נהנים, מצליחים, הגוף מטופח ומצוי בכושר.

הירידה בחשק ובהנאה ממין בולטת במיוחד בדיכאון. אולי יש כאן ביטוי של ירידה בשמחת-חיים ופגיעה בתיאבון שלנו למין, לאוכל והנאה בכלל. איזו אירוניה, לפעמים הטיפול התרופתי עצמו נגד דיכאון, משפיע לרעה על התפקוד המיני - ורק מזה, אפשר להיכנס לדיכאון.

אם כך, סימנים לדעיכה במיניות, הם אות אזהרה בשבילנו. מה קורה לי בחיים? האם צריך לשנות משהו? ואם המצוקה ממשיכה והדיכאון מתגבר, יש לפנות לטיפול. במקרה של טיפול תרופתי יש לברר את תופעות הלוואי הצפויות ולבקש מהמטפל/ת, אם מתגלים קשיים, לשנות את הטיפול.

האויב מספר 1 של מין טוב

קשה לי להחליט מי יהיה מספר 3 ברשימה, לשגרה מגיע ללא ספק המקום השני. אבל האויב הראשון הוא החרדה. נתחיל בעובדה כי התפקוד המיני מנוהל ע"י מערכת העצבים האוטונומית. יש לנו מערכת מרכזית - קמים, מדברים, מרימים יד - כל אלה תחת שליטתי המלאה. אחליט ואבצע. אך אף אחד לא יכול לדרוש מלבו לדפוק מהר יותר, או לבקש מאישוני-עיניה להתכווץ או להתרחב. פעולות אלו נקבעות במערכת האוטונומית. כך גם לגבי זקפה או לחלוח הנרתיק.

אין גבר בעולם שיכול לצוות על הפין שלו להזדקר. זה קורה לבד, כאשר המחשב הפנימי שלנו - "הבלתי-מודע" מחליט שהדבר מתאים.

מערכת העצבים הזו מגיבה באחת משתי אופנויות: בדריכות והתעוררות כאשר יש הערכה של סכנה או איום. במקרה זה נחוש מתח וחרדה, ההכרחיים כדי לגייס כוחות ולמלחמה באיום. האופנות השניה היא מנוחה ושלווה, מצב החיוני להחלמה והתחזקות. זקפה מתרחשת רק ברגיעה, בדריכות היא מתבטלת. אדם הצריך להלחם על חייו, לא יכול להרשות לעצמו להשקיע מרצו בשעשועים.

הגברים כידוע, חושבים שזקפתם היא מדד לערכם הגברי;  והמטפלים המיניים שאינם מתוחכמים מספיק עוזרים להם לחוש כך, כאשר הם משתמשים בביטויים ההרסניים 'אין-אונים' או 'אימפוטנציה'. כאשר לא עומד פעם, הם נדרכים, חשים שכבודם בסכנה, ובמוחם הקודח עולים רעיונות כגון "מוכרחים להשיג זקפה", "מה יהיה אם זה יקרה שוב". שוב מעגל קסמים נבזי: החשש יוצר דריכות - הדריכות מובילה לכישלון - והכישלון לחשש. בשלב זה נסתפק בתיאור האויב, מאוחר יותר נלמד לטפל בו.

שילוב מערכות

בתפקוד המיני שותפות כמה תת-מערכות: העצבית, ההורמונלית, אורולוגית, כלי-הדם, הרבייה. וכאשר צריך תיאום בין הרבה גורמים, דברים יכולים להתקלקל. כל ההפרדה בין גוף ונפש היא דבר מסובך מבחינה ביולוגית, פסיכולוגית ופילוסופית, אך מבחינה מעשית יש לדעת מאיזה כיוון לגשת לבעיה. המטפלים המיניים שואלים לכן הרבה שאלות. הניסיון הקליני עוזר להם בהחלטה. לדוגמה, תפקוד אשר מתדרדר בהדרגה במהלך שנה-שנתיים, כדאי לברר את הרקע הגופני לו. אישה המסוגלת ליהנות ולהגיע לפורקן רק בימים ראשון שלישי וחמישי - אך לא בשני, רביע ושישי, סביר להניח שאינה סובלת מבעיה בריאותית וכי ההסבר לכך ימצא בתחום הנפשי-סביבתי.

כאשר קיימת בעיה מתמדת בתפקוד, יהיה זה רעיון טוב, לפנות תחילה לרופא המשפחה, תוך אזכור הבעיה, כדי לבקש בדיקות כלליות. היו מקרים בהם הקושי בתפקוד, היה מבשר מוקדם לבעיה רפואית אחרת. לפעמים הקשיים הם תופעת-לוואי של תרופות שנוטלים, כגון אלה נגד יתר-לחץ-דם. לאחר הבירור הרפואי הראשוני, אפשר לפנות לטיפול המיני, נא לא לשכוח להביא עמכם את כל המסמכים והמרשמים הרפואיים שלכם.

העיקר הבריאות

לבטח נחשפתם די לתשדירים ומסרים על חשיבות הכושר הגופני, ההימנעות מעישון ומצריכה מופרזת של אלכהול. אם עדיין לא השתכנעתם, אולי תרצו לדעת כי האלכהול והניקוטין פוגעים בתפקוד מיני, בעיקר ע"י נזק לכלי הם הזעירים המספקים דם למערכת המינית. אנשים המצויים בכושר גופני מדווחים על חשק וסיפוק רבים יותר, מאלה שלא פעילים גופנית. אחרי שאמרתי זאת, לא אוכל להוסיף "די לחכימא ברמיזה".