מאת:דר' אורי ורניק

פרק ד

יש לי בעיה

בעיה בתחום המיני לא שונה מכל בעיה בחיים. אם נתפלסף קצת, הרי החיים הם בעצם תהליך של פתרון בעיות. מי שפותרת טוב בעיות, יודעת להגדיר אותן, לחשוב על אופציות שונות לתגובה, ומצליחה לנסות מהן, עד להשגת שביעות רצון. עוד דבר יודע מי שמתמודד היטב, להבחין בין מה שתלוי בו - לבין מה שלא, ולדעת מתי להפסיק לנסות, ולהשלים עם המצב.

חשק ירוד

התלונה השכיחה ביותר במרפאות לטיפול מיני היא ירידה בחשק. בד"כ זוהי בעיה יחסית, למה שהיה קודם, למה שקורה אצל בני הזוג. אם היא רוצה פעם ב3- חדשים והוא פעם ב6-, יש בעיה; אם שניהם רוצים פעם ב12- חדשים, באותה שעה, אין בעיה. ברוב המקרים חשק ירוד אצל זוג הוא התוצאה הבלתי נמנעת של מיניות בלתי-מטופחת. אותם זוגות שחושבים כי המין כבר יסתדר לבד, כפי שהיו רגילים בפרשיות קצרצרות, פשוט מגלים שנגמר להם הסוס. הציעו להם לקרוא ספר זה, ואם אינם יודעים לקרוא - שילכו לטיפול מיני.

המטפלים המיניים מתלבטים במקרים רבים, אם יש לראות את הבעיה כבעיה בתפקוד מיני, או כבעיה במערכת-היחסים הזוגית, או בעיה נפשית של אחד מהם. כפי שראינו, בעיות ב'יחד', עלולות בקלות רבה לפגוע בחושניות ומכאן במיניות. לפעמים מתחילים בני-הזוג להתווכח: היא תחשוב לרוב שאין מין כי אין יחסים; הוא יחשוב כי היחסים מעורערים כי אין מין. אבל אתם קוראי, יודעים כי מדובר בפירמידה וכי לעלות בה, מתחילים מהבסיס. אם היחסים מעורערים בצורה שלא מאפשרת לצאת מהפלונטר, טיפול זוגי עשוי להועיל. הבעיה יכולה לצוץ עקב מצב דיכאון או מצוקה אצל אחד מהשניים. כאשר אין שמחת חיים, אין גם חשק; כאשר יש חרדה אין תפקוד. במקרה זה כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי מתאים. חלק מהמטפלים המיניים הם קודם כל מטפלים בפרט ובזוג. במקרה זה נוכל כמו בקניון, לרכז את כל הבעיות במקום אחד.

החשק מבוסס על משהו בי שחושק, ועל משהו בך שאני מוצא כמושך ונחשק. סיפור עצוב יותר מתרחש, כאשר בעצם לא היה חשק מראש, או כאשר לא קיימת משיכה. לא חסרים מקרים בהם הנישואין נערכים, ללא התייחסות להיבט הלוהט שלהם. מסיבות שונות, מחליטים שהזווג מתאים מהשקולים החברתיים-כלכליים-אנושיים. מניחים שהמין הוא דבר שמתרחש בבוא הזמן לאחר החופה. ואז הוא או היא מגלים שהפעילות המשונה הזאת של לשכב ולהתחכך - לא מזיזה, לא מעניינת, או אפילו דוחה ומעצבנת. לפעמים חוסר העניין הבסיסי הזה מוסווה בתחילת היחסים אולי עד לנישואין, אולי עד להריון. אין כאן רמייה חס וחלילה. כמו בטיל רב-שלבי, המנוע למין הוא הרצון למצוא בן-זוג, להורות - וכאשר המטרה הושגה, המנוע מתנתק.

סיפור עצוב אחר ,הוא "דילוג על פילטר" לפעמים אנשים נפגשים ומתאהבים, בלי שהספיקו לשאול את עצמם אם "בא להם" על השני - בלי שבחנו את השני כאובייקט מיני. הדבר קורה כאשר אנו מתאוששים ממשבר, למשל לאחר פרידה כואבת - ואז פוגשים משהו מבין וסבלני ואוהב. הופכים להיות חברים טובים. לא קל למצוא חבר טוב, אבל בהדרגה מגלים שהמנוע של תחילת הקשר דומם, ופשוט לא נמשכים. זה עצוב וכואב לחיות ללא שמחת מין וללא שלמות - אך גם מפחיד וכואב להיפרד.

מה עושים? בשני המקרים האחרונים איני אופטימי. בהנחה שנעשה ניסיון טיפולי סביר, האפשרויות שאני רואה לנגד עיני הן: א. להישאר בקשר ולהתרגל לחיות ללא שמחת מין.  ב. לחלום ולהתפלל שיום אחד הדברים ישתנו. ג. למצוא סיפוק מיני מחוץ לקשר. ד. להיפרד וללמוד את הלקח - אין לקנות חתול בשק...

סלידה - "זה מגעיל אותי"

החשק וההנאה עלולים להיפגע, כאשר מי מהשניים חש סלידה מדבר זה או אחר. הסולד שמתחלחל כאשר עליו לעשות, או שעושים לו משהו "מגעיל", סובל בעצמו וגורם לעגמת נפש אצל השני - שצריך להיזהר או לחוש אשם. פרשה מיוחדת היא כאשר מגע בחלקים הקדמיים של הגוף גורם לדגדוג ולצחוק עצבני. אסור אז לגעת - לא כאן ולא שם, לא ככה ולא אחרת. במקרה זה, יתכן כי מדובר בבעיה סמויה או מוכחשת של חשק.

האם יעזור אם אומר, כי כל מה ששני אנשים מבוגרים עושים בהסכמה הוא טוב ונכון. כל חלק בגופינו יכול להיות ארוטי ומרתק - אם עושים אותו לכזה. אני לא בטוח אם זה נכון לגבי מרפקי הידיים, אבל אולי עוד לא ניסיתי די. על האוהבים לנסות לפחות פעמיים, לפני שמסרבים למשהו באופן מוחלט, ואולי לתת צ'אנס בחלוף הזמן אם לשני זה עדיין חשוב. כמובן, אין להסכים לדבר שעושה לנו רע. הניסיון צריך להיות בהדרגה, שלב אחרי שלב.

כך גבר הסולד ממגע אוראלי, יכול לבקש מזוגתו החפצה בכך, להקפיד על רחצה. תחילה לנשק מסביב, אולי רק לגעת בשפתיו בדגדגן. בפעם אחרת יוכל להעניק ליקוק קל. חשוב לתת חיזוק ועידוד "איזה מאהב נפלא אתה" וכו'. הוא הדין למגע אנאלי. אגב, במקרה זה צריך להתקדם בזהירות ולא לעבור ממגע בפי-הטבעת , הישר לנרתיק - כדי לא להעביר חיידקים ממקום למקום. יש משהו יפה וארוטי ומעורר, בהתגברות על מעצורים. פעילות כזאת שלא מרגישים אתה לגמרי נוח, לא צריכה להתרחש יום יום. אפשר אפילו להשאירה ליום ההולדת.

יש סלידות שצריך לפרוץ אותן. לדוגמא אם מישהי לא סובלת כל מגע בזרע. נאלצים כך להיות סטריליים במיטה. פריצה, משמעותה שעל האישה להיחשף לזרע: תחילה בדמיון אח"כ במציאות, על היד, על הרגל וכו'. אם הסלידה משתקת במיוחד, יש צורך לפנות לטיפול ולטפל בה כמו בכל פוביה אחרת.

קשיים בזקפה

בעמוד האחורי של עיתוני הערב מופיעות יום יום מודעות על טיפול ב"אימפוטנציה" בנוסף לזריקות, אפשר למצוא תרופות פלא, מכשירים שונים שנמכרים רק בשיווק ישיר. אפשר לחשוב שהכלכלה הישראלית מבוססת על הפין. חלק מהקוראים לעצמם סקסולוגים, הם בעצם "פינולוגים", לא תמיד אחראיים ומוצלחים.

נתחיל בתזכורת. אין תו-תקן לזקפה. החדירה היא לא מהות הכל במין. אם לא מדובר במין ביולוגי, יש 101 דרכים שונות להתענג, נכון לא ספרתי. כאשר מופיעה בעיה בזקפה, נכנסים למתח, מנסים להימנע מכל מגע - ואז הדברים מסתבכים. לבני-הזוג תפקיד קריטי - הם יכולים למזער את הבעיה או להפוך אותה למשהו לא ניתן לפתרון. קודם כל, כאשר הזקפה מתעתעת בנו, ואין גבר אשר לפעמים לא משיג זקפה, יש לקחת חופש ממשגל. אל לנו להכניס עצמנו ביודעין למצב של חרדת-בצוע "יעמוד או לא יעמוד?". לפחות במשך פגישה או שתיים אפשר ליהנות משלב א' ואח"כ ב' בסדנת החושניות שערכתם. ברוב המקרים הדברים מסתדרים.

הראש של הפין

לפין יש שכל משלו, וכאשר הוא מחליט לא לעמוד, יש לו סיבות טובות. פגשתי גבר "דון ז'ואן" ידוע בעיר, אשר הגיע לשיחה ממש שבור. אשת חברו הטוב, פלירטטה עמו כבר כמה זמן, ואמש נפגשו בבית-מלון. לתדהמתו ומבוכתו לא הייתה לו זקפה כל הערב. שאלתיו כיצד ירגיש אם הפרשיה תתגלה? ענה כי לבטח יאבד את החבר וגם החברים האחרים ינדו אותו. אתה רואה, הפין שלך הציל אותך מטעות קשה, הסברתי. הצעתי לו לוותר באופן לא פוגע על ההזדמנות, ולצאת עם משהי מתאימה יותר. כבר למחרת בטלפון, טרח להודיע לי כי הכל בסדר.

מאחר ויש לו לידידנו השוכן בתחתונים שכל, הוא מסוגל גם ללמוד. לפעמים הוא פשוט למד לא לעמוד. הדבר קורה כאשר לומדים לאונן באופן לא סטנדרטי, לדוגמה בשכיבה על הבטן, או בהשגת שפיכה לפני שהוא מזדקף. דרך אגב, זהו נוהג לא מומלץ. פשוט אמרו לו: "במחילה מכבודך, אם תרצה לגמור - קודם עליך לעמוד". המטפלת המינית המוסמכת, תדע לאתר בעיה כזאת, ולהכין תכנית למידה מחדש.

כאשר קורה הבלתי-נמנע, כאשר יש לפתע קשיי זקפה, חשוב לא לאבד את הראש. אמר פילוסוף יווני בשם אפיקטטוס "בני-אדם לא מושפעים מהמציאות, אלא מצורת הבנתם את המציאות". גבר יוצא אם אישה. הם נכנסים לראשונה למיטה ובינגו, מה שמו מסרב להשתתף בחגיגה. ישנם גברים שבסיטואציה זו מתפתלים, מכסים ומסתירים. מעבירים את הערב בלי לדבר על כך. לעומתם ישנם כאלה המסוגלים להתבטא: "את מאד מושכת אותי, אני רוצה מאד לשכב אתך, אבל החבר שלי כנראה התרגש מדי ולא מוכן. בואי נתמזמז קצת וננסה פעם אחרת". המציאות בשני המקרים זהה. הראשונה תבין כי משהו לא בסדר אצלו, אולי היא לא מושכת עבורו, בכל אופן תחוש נבוכה ופגועה. השניה תבין שהיא מושכת, ואילו הוא כנראה לא עשוי מקרש, נמשך אליה ובנוסף לזאת הוא גבר פתוח וגלוי.

הטכנולוגיה של הזקפה

פיתוחים טכנולוגיים משנים את ההתנהגות האנושית. "המהפכה המינית" במאה העשרים לא התחוללה עקב המצאת הגלולה כפי שחושבים רבים, אלא עקב הפצת המכונית. פתאום היה לצעירים מקום להיות יחד מחוץ לבית. האפשרות להשיג זקפה באמצעים מכנים שינתה את תפיסת הבעיה הן אצל חלק מהמטפלים והן אצל הפונים. לא חסרים קשיים שסיבתם היחידה היא נפשית, או קלקולים במערכת הזוגית. אך ישנם גברים עקשנים, המסרבים או לא מסוגלים להבין כי התפקוד המיני קשור לרגשות וליחסים. אלה הם האנשים היוצאים מאוכזבים, כאשר לא נותנים להם לבלוע גלולה - והופ הפין קופץ לדום. אגב, לא חסרים "מטפלים" שיתנו להם גלולה כל שהיא. הבדיחה היא שלהפתעת המטפלת, בחלק מהמקרים, הגלולה תעזור, כפי שכל גלולה צבעונית תעזור, אם עקב יצירת ציפיות, אם בהרגעה.

בעשור השנים האחרון פותחו כמה אפשרויות טכניות להשגת זקפה. מאחר וזהו תחום מכניס  (כלכלית), יותר אנשי-עסקים מקימים מרפאות ומעסיקים רופאים. כאשר מקימים מרפאות ומגייסים עובדים, צריך למצוא גם פציינטים וכאן נכנס הפרסום. הבעיה בגופים פרטיים כאלה, שהם מעונינים במכירת שירות  מסוים במחיר גבוה ככל האפשר. לעומת זאת במרפאות הציבוריות, שליד בתי-החולים, לא רק שההוצאה הכספית סבירה ומכוסה ע"י קופות החולים, אלא המטרה היא לבחור את הטיפול המתאים לאדם. כלומר יוצאים מהאדם לפתרון ולא ההפך. אם כואב הראש, לא פונים לבד למנתחת-מוח, אפילו אם כתבו עליה בעיתון. הוא הדין בשאלה אם לפנות ל"טיפול בסרוגייט" כלומר שימוש בבת-זוג חלופית. אם המטפל/ת הבלתי-תלויים ימליצו על כך, ניתן לשקול את האפשרות, תוך ידיעת ההשלכות, היתרונות והחסרונות והחלופות.

התחום עובר התפתחויות מהירות, בהבנת התפקוד המיני ובמציאת תשובות לבעיות. לעתים הבעיה היא על רקע אורגני הפיך. כלומר, אם מדובר בתופעת לוואי של תרופות, ניתן לשנותן. אם מתגלה חוסר בהורמון גברי - ניתן לספק  לו תחלופה. במידה ומדובר בסיבות לא הפיכות, כגון נזק עצבי, נזק לכלי-דם, או בעיה עיקשת שלא מגיבה לניסיונות טיפול שונים - אפשר לבחור כיום באחד מהאמצעים הבאים: שתל, מכשיר וואקום והזרקה ישירה לפין.

· שתל - מדובר בניתוח, בהרדמה ואשפוז קצר. המנתח מחדיר למערות הפין, שתל מסיליקון. ישנם מודלים שונים. פשוטים, היוצרים זקפה מתמדת; מורכבים-הידראוליים, המאפשרים שינוי ממצב רופס לזקוף. חסרונות: 1. הסתברות נמוכה של סכנות האשפוז ההרדמה והניתוח. 2. סיכוי מסוים לזיהום וסיבוך מכני במכשירים המורכבים יותר. 3. אי-הפיכות - זקפה עצמית לא אפשרית עוד אחרי ההתערבות. 4. שינויים קלים באורך הפין ובעטרת הפין. יתרונות:  1. יש זקפה בטוחה, לפי הזמנה.  2. אין צורך לדאוג או לטרוח כדי להשיגה.

· מכשיר וואקום - עוטפים את הפין בגליל פלסטי, אשר בקצהו משאבת וואקום, ידנית או חשמלית. בקצה הגליל ליד בסיס הפין מניחים טבעת סיליקון גמישה. הוואקום גורם לחדירת דם למערות הפין, הטבעת המולבשת על בסיס הפין עם השגת הזקפה, מונעת את "בריחת" הדם. חסרונות: 1. מסורבל מעט, לא נוח לשימוש עם בת-זוג מזדמנת. יתרונות: 1. בלתי-פולשני, ללא סכנות נלוות. 2. מאפשר זקפה עצמית. לפעמים חל שיפור תוך שימוש קצר במכשיר, לא נמנע שימוש באמצעים אחרים בעתיד.

· הזרקה - לומדים אחרי ניסוי והדרכה מתאימים, להזריק לבד לפין. חומרים שונים כגון פפברין או פרוסטגלינדין, או קוקטילים שלהם, גורמים לתופעה של זקפה. חסרונות: 1. לא כולם מוכנים להזריק לעצמם. לפעמים חשים בכאב. 2. סכנות של מינון יתר והשפעות לא רצויות של התרופה. 3. הגבלה בשכיחות השימוש. יתרונות: 1. פחות מסורבל ובולט לעין ממכשיר וואקום. 2. לא פוגע באפשרות מאוחרת יותר לזקפה עצמית.

החלטה על טיפול

איך בוחרים בין האפשרויות השונות? מומלץ להחליט רק לאחר הערכה מקיפה של מטפל/ת מיניים. זכרו קודם כל, כי זאת החלטה שלכם ושל בת-זוגכם. שניכם צריכים להשתתף בתהליך ולהחליט יחד. מה שמתאים רק לאחד מכם, יצליח כמו אופנוע-ים במאה שערים. תלוי למי תפנו לטיפול - למשתילים, למנפחים (וואקום) או למזריקים. כל אחד מאלה נוטה לתאר את יתרונות שיטתו. קחו בחשבון שבתור פסיכולוג איני רשאי להזריק או להשתיל, לפחות הצהרתי על ההטיה בשקול דעתי: עדיף להתחיל באופציה הפחות פולשנית והיותר הפיכה. ראו אם מכשיר הוואקום יעיל עבורכם. במקרים בהם הבעיה אינה השגת זקפה אלא שימורה, כלומר יש חשש ל"דליפה ורידית" - יתכן ויספיק להשתמש בטבעת-הצרה בלבד. טבעת כזאת מרכיבים על בסיס הפין עם השגת הזקפה - והיא מונעת את דעיכתה. בטוח לשימוש עד ל20- דקות.

אם מכשיר הוואקום לא מתאים, אפשר לנסות את ההזרקה. הניתוח בא בחשבון, כאשר ברור שאי-אפשר יהיה להשיג זקפה באופן אחר, כאשר יש מגבלה ידנית בהפעלת האפשרויות האחרות, או כאשר מאד לא שבעי רצון מאופן פעולתם. עקרונית אפשר לבחור בפתרונות משולבים: בד"כ וואקום, אך בחופשות זריקה; לפעמים לקיים יחסים ללא זקפה, וביום שלישי ושישי לסדר לעצמכם זקפה.

מעקב מבהיר שחלק גדול של הפונים שקבלו את אחד הפתרונות שסקרנו, מפסיקים לשמש בו תוך מספר חודשים. אובדן הזקפה הוא משבר לא קטן. גם נשים שעוברות ניתוח של כריתת-רחם, לעתים מרגישות חוסר טעם במין. על בני-זוגו לעודדן ולתת להן להרגיש כי עבורם נשארו נשים ונשיות. לכן על בת-הזוג לעודד, לתמוך ולפרגן. בכל אמצעי שתבחרו, יהיה עליכם לדעת להפוך אילוץ ליתרון (הבעל לא יוכל עוד להתחמק בתירוץ שלא עומד לו) וגם קצת לצחוק לא יזיק. אפשר לדוגמא להחביא לבעל את המזרק ולשחק "חפשו את האפיקומן".

קשיי ביאה

האם ,שמתם לב כי יש לא מעט אנשים אשר ביום-העצמאות שמים על מכוניתם את דגלי ישראל וארה"ב? מי יודע למה, אבל בעניינינו לפחות, השוואה בין בעיות בתפקוד מיני בשתי המעצמות האלה מעניינת. אצל גברים התלונות העיקריות כאן ושם, דומות בשכיחות: רובן מתחלקות לקשיי זקפה ושפיכה-מהירה, בשני המקומות שפיכה-מעוכבת היא תלונה די נדירה.

אצל נשים בארה"ב, התלונה הראשונה והעיקרית היא קושי בהשגת אורגזמה, במקום השני מגע מיני מכאיב, ובמקום השלישי, בשכיחות נמוכה בהרבה, הבעיה של וגיניסמוס - כלומר אי-אפשרות ביאה, עקב התכווצות שרירית. בעיה זאת נדירה בארה"ב, מסטרס וג'והנסון מעמודי התווך של הטיפול המיני, השיגו מדגם של עשרים וחמש נשים כאלה בלבד למחקרם.

נעבור לארצנו הקטנטונת: תלונה ראשונה בשכיחותה וגיניסמוס! במרפאה בירושלים ראינו כבר מאות נשים עם בעיה זאת. הוא המצב ביתר המרפאות בארץ. תלונה שלישית, בשכיחות נמוכה בהרבה - קושי בהשגת אורגזמה. ג'ודי שוטן ואילנה ורניק, שתי מטפלות מיניות שהתמחו בהעברת קבוצות לנשים המתקשות בהשגת אורגזמה, קבוצות המגיעות להישגים נאים מאד וחוויה להשתתף בהן, מדווחות על קשיים רבים בהשגת מספר משתתפות מספיק לפתיחת קבוצה חדשה.

איך מבינים את ההבדל הזה בין שתי האוכלוסיות? יתכן כי כאן עדות מצערת על מעמד ומידת שחרור האישה. דהיינו, בארה"ב פחות חרדות ממין ויותר מודעות לזכותן להנאה; בישראל מין עדיין נתפס אצל נשים כחובה מאיימת ולא כזכות. אסור להפליג במסקנות. ישנה אפשרות שבעצם התמונה משקפת את המעמד השונה של מוסד הנישואין בשתי החברות: בארץ יש כידוע לחץ עצום על כל אחת ואחד להינשא ("בקרוב אצלך!"), וברגע שנישאים, לחץ לא פחות להביא ילדים ("נו, מתי נוזמן לברית?"). בארה"ב התייחסות נינוחה יותר. מין לפני הנישואין מקובל יותר, נשים המסויגות או חוששות מיחסי מין, ימנעו מנישואין, או ידחו אותם עד למוכנותן. אין עליהן לחץ להוכיח תפקוד מיידי. אין עליהן מורא גדול, שמא יפרש הבעל את חוסר האורגזמה שלהן, כציון נכשל עבורו.

וגיניסמוס

וגינה היא נרתיק בעברית (שפה מוזרה עברית 'שדיים', 'פות', 'נרתיק' - כולם מין זכר)   , וגיניסמוס פירושו, התכווצות הנרתיק. בעצם מתכווצים שרירי קרקעית האגן, אותה רצועת שרירים המקיפה את האברים הפנימיים - הנרתיק, הרחם, שלפוחית השתן, המעי-הגס - מעצם האגן ועד עצם העצה. בקורסים להכנה ללידה מלמדים לתרגל שריר זה. מורתי בקורס כזה לפני שנים, אמרה לנשים "דמיינו שאתן מחזיקות בין שפתי הפות שטר של דולר, ואל תתנו לאף אחד למשוך לכם אותו". לדעתי עם 100$ הכיווץ יהיה יותר חזק. שריר זה יש לו מקום של כבוד בחיי-המין, הוא לא רק עושה בעיות, אלא גם משפר תפקוד. הוראות לתרגולו תמצאו ב"נספח-מין".

האיור שלפניכם, מציג מעגל קסמים נבזי, המתאר את המתרחש בוגיניסמוס. אומרים שלכל בעיה יש סיבות מדוע היא התחילה, אך גם סיבות, לעתים שונות, כיצד היא ממשיכה. המעגל הזה מסביר היטב, את הנצחת הבעיה והקושי לצאת מהסחרחורת.

          <את הסכמה הבאה יש לשרטט כמעגל סגור.  כלומר החץ האחרון מצביע להתחלה.

               'תחילת התעלסות' למעלה בתוך עגול קטן, 'ניסיון חדירה' למטה כנ"ל>

{תחילת התעלסות} ¬ חרדה ¬ שרירים מכווצים {ניסיון חדירה} ¬ כאב ¬ הימנעות ¬

הסיפור מתחיל בחרדה מפני יחסי-מין. והחרדה יכולה להיות מסיבות ונסיבות שונות. מספיק שהחרדה מופיעה לה והדברים מתחילים להסתבך. לא תמיד מגלים את הסיבות לחרדה, לא תמיד יש סיבה אחת ברורה, לא תמיד עצם ידיעת הסיבות עוזרת. התמונה מתחילה להדמות לקשיי זקפה אצל הגבר: בשניהם החרדה חוגגת ומסבכת, בשניהם לפין ולפות יש שכל משלהם. לדוגמה כאשר אישה נשאת למישהו שיש לה תחושה פנימית, שלא יהיה טוב עבורה. כך באופן לא מודע, מימוש הנישואין נדחה.

אפשר לשער ואף לגלות סיבות נוספות. פחדים - פחד מכאב, פחד מדימום, פחד מהריון, פחד מהורות, פחד מהתבגרות; טראומות - חוויות בעבר של פגיעה מינית. אפשר למצוא חינוך מיני חמור ומגנה ביטוי מיני, ואז האישה כאילו ממושכת את המאבק על תומתה. לא נופתע לגלות פשוט חוסר ידע והתמצאות בסיסיים: יש החושבים שקרום הבתולים דומה לפלדת, או לפחות לשטיח מקיר לקיר. יש ששמעו סיפורי סבתא על דימומים לא פוסקים, על זוגות שהובלו לחדר מיון ערומים -כי לא הצליחו להתנתק.  אם נחשוב לרגע, נבין כי הדבר שלפעמים נראה כל כך מובן מאליו - הכניסה של אחד לגופו של השני, החיבור שמתרחש בין שניים, הוא הרבה יותר מורכב ורב משמעויות בנפשנו פנימה.

לפעמים, האישה מתנדבת לשמש אליבי לבעל, שלא בטוח וחושש או פשוט לא מעוניין.  בכלל לבן-הזוג, תפקיד מכריע. לעתים הגבר משתתק ונסוג כל אימת שזוגתו מבטאת הסתייגות ולו הזעירה ביותר. עליו לגלות אכן הבנה והתחשבות, אך לשלב עמם תקיפות. אם חשוב לו לקיים חיי מין מלאים, על זוגתו להבין שלא יתפשר על פחות מכך.

אם עברו כמה חדשים של ניסיונות כושלים, כדאי לפנות לטיפול. חבל לתת לעצמכם להגיע לייאוש, לכעס, או לירידה בחשק. תוכלו לצפות שהמטפל/ת ידרשו מכם להימנע מיחסי מין בחדירה עד שתהיו מוכנים לכך. בצורה זאת מתחילים לפרק את מעגל הקסמים - כניסה למיטה לא תעורר עוד חרדה. מומלץ מאד לעבוד דווקא עם מטפלת, שתוכל ללוות את האישה במסע של הכרות עצמית. קודם לומדים להכיר היטב את הפות ותחושותיו. אחר כך לומדים לתרגל ולשלוט בשריר קרקעית האגן - וכך נמנעות התכווצויות. בשלב זה מתחילים גם באופן הדרגתי להרגיל את הנרתיק להיפתח לעולם. לפעמים משתמשים באופן הדרגתי במרחיבים, לעתים משתמשים פשוט באצבעות. הטיפול מלווה כמובן בשיחות להבנת הקושי ולתמיכה בזוג המתמודד עם מצב לא קל.

אם מתמידים, למרות שנתקעים פה ושם, מגיעים למטרה הנכספת. בדרך כלל קורים אז שני דברים. הראשון, לא מצליחים להבין איך עניין כזה פעוט הפך להיות בעיה כל כך גדולה. אבל זוהי חכמה לאחר מעשה, שאינה חכמה כל כך גדולה. השני, מגלים שהתמודדות משותפת מוצלחת עם בעיה בתחום אינטימי ורגיש, הפכה את השניים שקודם לא היו בשלים ומגובשים, לצוות שיוכל יחד להתמודד היטב עם אתגרי החיים.

מגע מיני מכאיב

מגע מיני לא מתאפשר כאשר הוא מלווה עבור האישה בכאבים. מצב זה מאובחן כדיספרוניה. יאמר מיד, יחסי-מין לא אמורים לכאוב. הם אמורים להסב עונג. אם רוצים לסבול, עדיף להקשיב לחדשות בטלוויזיה או לקרוא עיתונים.

אם המשגל מלווה בכאב, יש לפנות קודם כל לבדיקה אצל רופא/ת הנשים שלך. הכאב הוא לפעמים איתות של גופינו כי משהו לא תקין. אל נקבל בקלות את הטעון "זה כאב פסיכוסומטי, לכי לפסיכולוג/ית". עדיף לפנות למומחה אחר/ת ולקבל חוות דעת נוספת. אם מגיעים למסקנה כי קרוב לוודאי שאין בעיה רפואית, יהיה מקום לפנות לטיפול מיני. דיספרוניה במקרה זה, יכולה להיות דומה לוגיניסמוס. אולי ההבדל הוא כי כאן אישה שלא נמנעת במצבי חרדה, אלא מנסה להמשיך הלאה בגבורה "לתפארת מדינת ישראל".

אחת האבחנות העולה בהקשר של כאב במגע היא 'וסטיבוליטיס' - דלקת מבוא העריה, כלומר האזור שבתוך השפתיים המקיף את פתח הנרתיק. במצב זה, מגע באזור גורם לכאב. הטיפולים כוללים מלבד משחות שונות גם קילוף בעזרת לייזר. אישה שהייתה בטפול, פנתה לרופא ותיק שהסביר לה כך: כאשר הולכים על החול יחפים בתחילת הקיץ, מרגישים צריבה. כאשר ממשיכים ללכת, נוצרת שכבת עור רגישה פחות ואפשר ללכת על החול הלוהט ללא בעיות. עליך פשוט להרבות בקיום יחסים - ותוך תקופה העניין יסתדר מעצמו. היא עשתה כעצתו ואכן תוך כמה שבועות יכלה פשוט ליהנות.