בראש השנה הבא, הלוואי ונהיה כולנו כושים

טל מילנר מתפלש הפעם במודלים אתניים של פורנו: לבן, שחור, אסיאתי ולטיני. נחשו מה עדיף? ויש גם ברכת שנה טובה

המחבר:טל מילנר

התרבות הפופולרית האמריקאית מציגה שני מודלים של מיניות לנערים המתבגרים:הלבן והשחור. בעוד שהמיניות הנשית מיוצגת הן במודל הלבן והן במודל השחור, מיוצגת המיניות הגברית רק במודל השחור, עובדה המשאירה לנערים המתבגרים פחות בחירה.

המודל הלבן הנשי, כפי שהוא מיוצג על ידי בריטני ספירס, מציע מיניות טיזרית, בוסרית ולא ממומשת. ספירס חושפת את גופה המושלם כאילו מבלי משים. בעודה פיה משורר דברי אהבת נעורים והתבגרות (כבר לא ילדה, עדיין לא אישה) היא רוקדת כוריאוגרפיה של משגל, כשלגופה פיסות בד זעירות, הדוקות ורחוקות זו מזו. בריטני משדרת אמביוולנטיות מינית. חרף לבושה הפרובוקטיבי והמיניות הבוטה שהיא מקרינה, היא עדיין בתולה, וכמעריצותיה, נוקטת מאנייריזם של בת שתיים-עשרה. המדובר במעין "טיזינג לא מודע לעצמו" (כביכול), המשרת אינטרס כלכלי מובהק. ספירס מוכרת את עצמה גם לבנים וגם לבנות. הבנים נמשכים למחשוף והבנות לבתולין ולכח שהיא משדרת.

המודל הלבן לא מציע דגם של מיניות גברית –כוכבי הפופ המובילים הם שחורים, או מתנהגים כמו כוכבי פופ שחורים. המיניות הלבנה, המודחקת בשל השפעות יהודו-נוצריות, מאז ומתמיד טפלה על האדם השחור את תת ההכרה שלה. כל ילד יודע שלכושים יש זין ענק, אבל איזה זין יש לאדם לבן? הרי ברור שיש לו שם משהו. חייב להיות לו שם משהו.

בניגוד למודל הלבן המסורס והצדקני, מציע המודל השחור תיאור מפורט וברור של דגמים גבריים ונשיים. תרבות ההיפ הופ השחורה לא מתבלבלת כשזה מגיע למגדר: כל הגברים הם Nigga's וכל הביצ'ז הן Ho's. הדגם הנשי, כפי שהוא מיוצג על ידי ליל קים, הוא של מיניות מוחצנת, גסה ותוקפנית. קים, למשל,לא היתה בתולה, בטח שלא באוזן.

הנשים השחורות מוצגות על ידי עצמן כנשים עצמאיות, כוחניות וחרמניות, שאתה לא רוצה ליפול לתוך הפה שלהן. הגברים השחורים אולי חלוקים עליהן באשר למידת העצמאות והכח (לתפישתם, ההיררכיה מובהקת וברורה גם לנשים – כולן כלבות מיוחמות), אבל מחזקים את תיאור המיניות המתפרצת ונטולת השובע. המודל הוא של מיניות אסרטיבית וכוחנית, למרות שסימן שאלה מרחף מעל ההיררכיה בין המינים.

המיניות הגברית מתוארת בטון לא פחות נחרץ. הגבר השחור מוצג כגנגסטר אלים, המכפיף את השרמוטות שלו לכל גחמותיו. מן המפורסמות היא כי גברים שחורים אוהבים את זה בדוגי. ישבנים בולטים הם מסממניו המובהקים של מבנה הגוף השחור, לקול מצהלותיהם של הראפרים באשר הם. בהינתן כי זוג ישבנים הם כל מה שראה האדם הקדמון בבואו על אישה, קל להבין את המשיכה שאלו נושאים לגבר. ישבנים בולטים משדרים זמינות מינית, או לפחות מושכים תשומת לב מינית. קל להבין מדוע סוחפים ישבניהן של הנשים השחורות את דמיונם של הראפרים, ולא פחות מזה את תשומת ליבם של הלבנים האמביוולנטים.

כאילו מבלי משים. ספירס. צילום: אי-פי-איי פורנו לבן נמכרכבר במאה התשע עשרה עסק האדם הלבן בהלבשת הפנטזיות המיניות המודחקות שלו על השחור הפרימיטיבי וחסר הישע. מקרה מובהק הוא סיפורה של שרה בארטמן, הידועה כוונוס ההוטנטוטית. בארטמן היתה בושמנית ילידת דרום אפריקה בעלת מבנה גוף חריג. ישבניה האדירים משכו את תשומת ליבו של מנתח אנגלי, שהחליט להביא אותה לאנגליה כדי להדגים את מבנה הגוף הכושי לחברה הלבנה.

מיותר לציין כי בארטמן היתה חריגה גם בקרב בנות שבטה, אך נתפסה כדוגמא מייצגת לכל בני גזעה. האנגלים, שהציגו אותה בכלוב בכיכר פיקדילי במשך חמש שנים החל מ-1810, סברו כי מבנה גופה מעיד על המיניות הפרימיטיבית של האדם השחור. בתיאור כמו-מדעי שנתן אחד מהחוקרים מצויין כי שפתי ערוותה התפוחות הגיעו עד לברכיה, והזכירו לצופים הנדהמים גרוגרת של תרנגול הודו. בארטמן נפטרה בגיל 26 אחרי שהוצגה כחיה בקרקס ברחבי אנגליה וצרפת. איבר מינה ומוחה עוד הוצגו, משומרים, מספר שנים לאחר מותה, עד שהזעקה הציבורית הביאה לקבורתם.

רעיונות בדבר היות האדם השחור מוחצן מינית כבר הסתובבו בשטח, והקרקע היתה בשלה לקבע אותם באיצטלה מדעית. איבר המין של הגבר השחור הטיל את חיתתו על האדם הלבן מזה עידן ועידנים. כעת היו ישבניה של בארטמן המקבילה הנשית שלו, וגרמו לנשים הלבנות להצהיב מקנאה. האופנה התאימה את עצמה לסטנדרטים החדשים של הנשיות, והשמלות הפכו בעלות קונסטרוקצית עץ מרשימה, המעצימה את החלק האחורי בהתאם לפרופורציות של בארטמן (ע"ע אופנת ה-Bustles).

הרי כי כן, האדם השחור היה מוביל אופנתי כבר במאה ה-19. יתרה מזאת, בהעדר מודל מיני מובהק לבן, יצג האדם השחור הפרימיטיבי וחסר התרבות (במערב היהודו-נוצרי תרבות הוא שווה ערך להדחקה) את המודל המיני הטבעי. המיניות הלבנה לא סגורה על עצמה ומשדרת מסרים כפולים. מין הוא טבעי ורצוי מחד, מלוכלך ומביש מאידך. המיניות השחורה, לעומת זאת, לא מתבלבלת. באופן מפתיע, עובדה זו באה לידי ביטוי בתעשיית הפורנו בהפוך על הפוך – פורנו לבן נמכר, פורנו שחור לא.
טרה פטריק הסנוביתהקבוצות האתניות הגדולות באמריקה ניתנות לקטגוריזציה כוללנית הבאה לידי ביטוי גם בעולם הפורנו: לבנים, לטינים, אסייתים ושחורים. ניתן היה לצפות כי צרכן הפורנו העיקרי, הגבר הלבן, ירצה לראות פורנו אתני יותר מאשר פורנו רגיל. האין פורנו אתני מסקרן? האין הוא מציג תמונה אקזוטית של האחר, הלא מושג, השונה? כהרגלו, ההפך הוא הנכון. באמריקה הגזענית פורנו אתני נחשב פטיש. ככל שהסממנים הגופניים של הקבוצה האתנית מתרחקים מהסטנדרט הלבן, כך מקצין הפטיש ויורדת הפופולריות שלו.

נשים לטיניות נבדלות מהאישה הלבנה רק בצבע גופן, הכהה במעט מזה של אחותיהן. ההבדל הוא קטן, ואכן נשים לטיניות משתתפות לעיתים גם בפורנו לבן מבלי לזכות להתייחסות ספציפית למוצאן (אדריאנה סייג', סקיי לופז ועוד), והפורנו הלטיני מקובל חברתית ונחשב מיינסטרים.

נשים אסייתיות כבר נושאות שוני פיזיולוגי מסויים – עיניהן המלוכסנות, ומבנה גופן הקטן הופכים אותן לפטיש מובהק יותר, ובהתאמה הן פחות משתתפות בפורנו לבן שלא כקוריוז (מיקו לי היא היחידה שהצליחה לחצות את הקוים) והפופולריות של פורנו אסייתי פחותה.

נשים שחורות שונות הן בצבע והן במבנה, ואכן נחשב פורנו שחור לפטיש ספציפי. נשים שחורות לא משתתפות כמעט בפורנו לבן, והפופולריות של פורנו שחור היא הפחותה מכולם. טרה פטריק, הפורנסטארית הלבנה הסנובית, אפילו העיזה לעלות ביציאה פומבית על כך שאינה מוכנה לשכב עם שחורים. גם כוכבות שחורות, כמו אוניקס, מרהיבות עוז להמנע מסקס עם שחורים (משעה שהצליחו, הן מפנות עורף לכור מחצבתן, תופעה מוכרת מעולם הסוציולוגיה).

בטור הבא נסקור את הז'אנרים בפורנו השחור וננסה להבין מדוע מין פורנוגרפי עם שחורים אינו אטרקטיבי כפי שהינו יכולים, אולי, לצפות. ברצוני לסיים בברכת שנה טובה: שנה שתשלב סקס טוב, אוננות חסרת עכבות ומין אנאלי רך ואוהב (שהוא, מסתבר, פופולרי משחשבתי). חג שמח שיהיה לנו.
מוגש כשי לחג לקוראינו הנאמנים. שנה טובה המאמר מ-nrg סקסי.רציתי להוסיף ברכה לשנת התשס"ח הבאה עלינו לטובה-שהשנה תהא שנת סיפוק חטאים.ניתן להוסיף לברכות עגבניות ולומר שנזכה למעשי עגבים לרוב.