אחד הדברים שממש אינם מובנים לי זה מפני מה החליטה החברה שלנו למנוע מילדים לראות אהבה מינית, אבל היא מלעיטה אותם מאידך באלימות. מגיל צעיר צופים ילדינו בסרטים גדושי אלימות. שמתם לב כמה אלימות יש בכל הסרטים המצוירים של גיבורי העל? אין בהם אמנם דם, בסרטים הללו, כמו גם במשחקי המחשב הרבים – אין דם! הורגים, מפוצצים את הצורה ויורים שם בבני אדם, אבל לא משפריץ להם זרנוק של דם. הם פשוט נחבטים, נאנחים, ואז נעלמים מהמסך, או שוכבים שם בצד, ומניחים לגיבור לעבור הלאה בדרכו. הסרטים הללו מייפים את האלימות ואת ההרג. "אלימות מיופה" היא מצרך שרוב המשפחות צורכות באופן קבוע, ומזינות בו את מוחם של ילדיהם החל מגיל צעיר מאד.

אבל לא רק באלימות אנחנו גודשים את התודעה של ילדינו – גם תמונות סקסיות של דוגמניות שמרמזות לכל איך עוד מעט המכנסיים שלהן ממש מופשלים ולא רק קצת, כמעט. ילדות בנות שבע לובשות בגדים "סקסיים" ומאמצות תנוחות גוף "סקסיות" ובפרט אם הן גם רוקדות – יש להן תנועות "סקסיות", וכנ"ל בצורה אחרת גם אצל הבנים.

אלימות ורמזים בוטים לסקס זמין הם מסרים שהילדים בחברה הישראלית צורכים באופן קבוע אל תוך תודעתם המתפתחת, אבל אהבה? אוי ואבוי. זה אסור להראות לילדים. עירום? חלילה וחס! זה עלול להזיק לנפש הילד...

לראות איך איזה פוקימון מפוצץ את הצורה לאיש הרע שרוצה להשמיד את העולם – זה טוב ומועיל לנפש הילד. אבל לראות את גיבורי הסרטים (ו"גיבורי החיים") מתנשקים, אוהבים, מתפשטים, נוגעים זה בזה ומתעלסים זה נראה לנו משהו שמיועד "למבוגרים בלבד". וזו טעות חמורה מאד.

ילדים צריכים לראות אהבה. אין דבר טבעי יותר לילד מאשר אהבה, ועוד יותר מכך – מאהבה המתבטאת בגוף. ילדים אינם מתביישים בגוף שלהם. ילדים אוהבים לגעת, בעצמם ובמי שהם אוהבים. אין דבר טבעי יותר לילד ואין דבר בריא יותר לילד מאשר לחיות בסביבה אוהבת, שמאפשרת לאהבה לזרום חופשי ולהתבטא בכל צורה שהיא מבקשת להתבטא בו. בנגיעה, בחיבוק, בנשיקה, בפינוק הדדי, בתרגעות זה בזרועות זה, ובגוף העירום, האוהב להיות חבוק בגוף עירום אהוב אחר.

אבל כדי לאפשר לילד לחיות בסביבה בריאה של אהבה על ההורים להיות בריאים באהבתם הם תחילה. זה מזכיר לי סיפור ידוע על הרבי החפץ חיים: מסופר שבא אליו פעם אדם נכבד מן העיירה ואמר לו "הילד שלי בן שלוש, ואני רוצה לחנך אותו לתורה, ותמהתי מתי עלי להתחיל לחנך אותו, האם זה לא מוקדם מידי להתחיל עכשיו, כשהוא בן שלוש?" ענה לו החפץ חיים ואמר: "מוקדם מידי? זה כבר כמעט מאוחר מידי! היית צריך להתחיל לחנך אותו לפני עשרים או שלושים שנה!" בתגובה למבטו המבולבל של האב הטרי הסביר הרב: "כדי לחנך נכון את ילדך, היית צריך לחנך את עצמך תחילה!"

אנחנו מעבירים לילדינו את מה שיש בנו. הסיבה המרכזית שבגללה הורים מסתירים מילדיהם את מיניותם נובעת מרגשות האשם הכרוכים אצלם במין. עמוק בתוכם הם סבורים שיש משהו לא נקי, לא יפה, לא מוסרי – במין. היות וכך – הם מנסים לגונן על ילדיהם מפני הכוח המשחית הזה. מבוגרים מסובכים עם הגוף העירום שלהם, אבל ילדים לא. מתישהו בתהליך החיברות וההתבגרות קלט\ה הילד\ה שבך שיש משהו "לא בסדר" בגוף ובכל מה שיוצא ממנו או נכנס אליו מגובה הצוואר ומטה. אלו הם מסרים שהונחלו לנו על ידי הורינו ולהם על ידי הוריהם והורי הוריהם, שגדלו באווירה של אשמה תמידית, המכופרת רק על ידי הדת. כדי להתחיל לשנות זאת ולא להרוס לילדים שלנו את ההנאה הפשוטה שלהם מן החיים בתוך הגוף, כפי שהוא – קטן או גדול, שמן או רזה, זכר או נקבה – אבל תמיד אוהב להנגע באהבה – עלינו קודם כל להגמל מן האשמה והפחד המלווים את כל עניין המיניות אצלנו.

מבוגרים חיים חיי מין. אין דבר טבעי מזה. הגוף שלנו מבקש זאת, והנפש שלנו פורחת כשהיא אוהבת ונאהבת באופן מיני. ילדים מרגישים מייד את מצב הרוח של ההורים שלהם. כמה פעמים קרה לכם שלא היתה לכם סבלנות והייתם מרירים או עצבניים, פשוט כי לא עשיתם אהבה כבר יותר מידי זמן? כמה פעמים קרה לכם שכל היחס שלכם לעולם – ובאופן מיידי לילדיכם – השתנה אחרי אורגזמה טובה (אחת לפחות)? הילדים שלכם מרגישים את ההבדל, אז למה שלא ידעו לכבד ולהוקיר את מה שגורם להבדל הזה?

מה היה קורה אם כשהילד נכנס אליכם לחדר המיטות לא הייתם נותנים לו את ההרגשה שהוא "תפס אתכם על חם" כאילו שאתם עושים משהו אסור ורע? מה היה קורה אם הילד שלכם היה יודע שאתם אוהבים זה את זו, ואוהבים לגעת ואוהבים את הגוף והנפש גם יחד? מה היה מזיק לו או לה לראות הורים אוהבים, מתחבקים, מתנשקים, מתחממים, צוחקים, מתלהטים, והולכים לחדר שלהם להמשיך במשחק האהבה, ולא לצפות רק בפרסומות של דוגמניות אנורקטיות שיודעות שאף אחד לא אוהב אותן באמת, כי הן הפכו כבר למצרך כלכלי מבוקש בתרבות הצריכה המודרנית?

אינני אומר שאין מקום לצנעה. אבל יש הבדל גדול בין צנעה ועדינות, שהן חלק מהתנאים ליצירת אינטימיות, ובין בושה, פחד ורגשות אשם.

אז אולי בפעם הבאה כשהילד\ה נכנס\ת אליכם לחדר בדיוק כשאתם מתעלסים, לא תקפצו בבהלה. אולי תגידו לו או לה שאתם עסוקים עכשיו במשחק האהבה, ואם אין משהו ממש דחוף, אולי אפשר לדבר על זה אחר כך? אולי אפילו תזמינו אותם לרגע למיטה, לחיבוק משפחתי משותף. בהתחלה זה עלול לגרום להם למבוכה, כי הם לא רגילים לזה, כי הם הורעלו כבר במוחם לחשוב שאבא ואמא ערומים זה משהו אסור, מבייש ונושא לבדיחות גסות בלבד. אבל גם מחלות ממאירות אפשר לרפא אם תופסים אותן בזמן, לפני שהן שלחו גרורות לכל עבר. תודעת הפחד והאשמה מהמין שולחת גרורות רעות לכל עבר בנפש הילד שלכם – ובפרט כיום – בעידן האינטרנט. אם הילד שלכם לא יחיה עם אהבה מינית כדבר יפה, פשוט, שמח ומלהיב (שגם הוא "מרוויח ממנו" כשאמא ואבא מפויסים, רגועים ופתוחים) – הוא יצרוך מין מנוכר באתרי הפורנו מהר יותר מכפי שתעלו בדעתכם. ילדים זקוקים לאהבה. ילדים נוצרים ממין. למה להרחיק אותם כל כך מן המקור?