מה הדאווין

עולם הניו אייג' מלא באנשים עם אגו רוחני מרשים. הם מדברים רוחנית שוטפת אבל במעשיהם מגלים חוסר רגישות, חוסר מודעות, היעדר הקשבה, הדחקות ומיסיונריות מעצבנת.

מאת:כרמל וייסמן

אני מוקפת באנשים שמשתמשים כל דקה וחצי בפועל 'להתפתח' ושכל מעשיהם מכווני-פיתוח. לפעמים באמצע הרחוב הם נאטמים אלי ומחפשים משהו בתוך עצמם או באוויר, לפעמים הם מפותחים מכדי להיות קשובים לשיחת חולין על שלומי והם לוקחים את עצמם כל כך ברצינות שהם נראים כמו ילד עם עצירות שמתאמץ לחרבן. כאילו שאנחנו לא מתפתחים בלאו הכי. לפעמים נדמה לי שהתפקיד שלנו הוא יותר לצאת מהדרך של זה, לאפשר לזה לקרות, מאשר לסלול אותה.

וזה מתחיל בלסתום את הפה. ככל שאדם חושב ומדבר יותר על התפתחותו הרוחנית יש סיכוי שהוא די תקוע כרגע. את באה לספר לחברה שלך איך אימא שלך עצבנה אותך אתמול והיא מחייכת אליך חיוך יודע-כל ואומרת לך "אל תיקחי שום דבר באופן אישי, תחיי את הרגע" ועוברת לדוגמא מחנכת מחייה. לא צריך להיות גורו גדול כדי לחוש את האגואיזם, חוסר הרגישות והעדר ההקשבה של הגברת המפותחת. אם יש לך אומץ, תעיפי לה כאפה פתאומית באמצע הנאום ותבדקי האם היא אכן לא לוקחת את זה באופן אישי ומדלגת בקלילות אל הרגע הבא. אני הכי אוהבת את "המאבחנות", אלו שאת צועקת לידן "אימא'לה, ג'וק", והן עונות "הג'וק רק משקף את הצד האפל ואת הפחד שלך מהכאב שלך, אין צורך להיות היסטרית".

לפעמים חומרי הגלם הם מול העיניים ומתחת לאף, אבל אנחנו שופטים אותם כרקע ותרים לשווא אחר משהו שנעלם מעינינו ברגע הזה, משהו שהאגו יאשר שהוא אכן עמוק יותר. איפה המציאות? אם את איתי עכשיו בבית קפה אז בבקשה תהיי איתי באמת. הדרך שלך מן הסתם עוברת כאן, בשיחה הסתמית שלנו ממש, אחרת לא היית כאן. ובזמן שאת עסוקה בלטחון סיסמאות מתובנות האתמול ולהאמין שאת מבינה אותי יותר טוב ממני, הרגע הזה מתרחש ואת לא פה. נכון, לא קרה בו שום דבר "גדול", רק סיפור קטן שסיפרתי, אבל וואלה, זה מה שהתרחש כרגע. ואם את באמת רוצה להיות ברגע, אל תתני לאגו שלך לשפוט את תכניו. רוב הרגעים הם כאלה, את יודעת. שעמום הוא סוג של שיפוט שיש בו המון התנגדות לחוש בפשטות את מה שבאמת מתרחש כרגע. במקום לצבוע את הרגע עם האגו הרוחני שלך, תעוטי על השגרה הזו, זה מקום מאד מסקרן ומפרה לאנשים שבאמת רוצים להתפתח.

אל תעשי לי סדרות חינוך

אני רואה בסביבתי גם אנשים אחרים. כאלו שלא עושים לי סדרת חינוך ושיחות התפתחות ואני לא חושבת שהמושג התפתחות רוחנית עלה על דל שפתיהם, אבל הם עולים ויורדים, מאבדים ומוצאים, משתנים, חשים, חיים ויוצרים. ורק מלהתבונן בהם חיים, יש לי חשק להתעלות על עצמי. לחיות זה לא לדבר על לחיות. אל תדברי איתי על ענווה, תנהגי בה עמי. כולנו מעדיפים חברים שבאמת מתעניינים בנו ואוהבים אותנו ויודעים לשתוק ולתמוך או לצחוק עלינו, מאשר אלו שתמיד ינסו לחנך אותנו ברוחה של התובנה האחרונה ששורה עליהם. כולם שואפים למושלמות כביכול אבל אף אחד לא באמת רוצה להיות עם בנאדם שחושב שהוא מושלם ומנסה להשלים גם אותנו כל הזמן. רוחניותך נמדדת באופן ההתמודדות השוטף שלך עם חיי היומיום. איך את מעזה לצאת עם אף למעלה משיעור יוגה ודקה אחר כך לתת לכלב שלך לחרבן באמצע הרחוב ולהתחפף? לנאום לי תיאוריות על היקום מבלי להעיף מבט אחד במלצרית שבאה לתת לך שירות? לדבר איתי על יצירת מציאות והמפתחות לסודות היקום כשאת לא מסוגלת להחזיק שבוע במקום עבודה?

עולם הניו אייג' הישראלי מלא באנשים שהאגו שלהם מתפתח רוחנית בצורה מרשימה. מבחינת תוכן הם לגמרי בשיח, אבל אם תסתכלו על המעשים שלהם תגלו חוסר רגישות, חוסר מודעות, היעדר הקשבה, היאחזויות והדחקות במסווה של שחרור, ומיסיונריות מעצבנת. ברחי לך להימלאיה, תשתקי את עצמך לדעת בוויפאסאנה ותאדי את עצמך בסווט לודג'. זה לא ישנה את העובדה שהשיעורים האמיתיים שלך מחכים לך בבית, במשפחה, בעבודה. חייך עוצבו במיוחד עבורך על ידי הארכיטקט של מעלה ופנימה, אבל האגו שלך צריך שתמעיטי בחשיבותם, וכדי להגן על עצמו, הוא כולא אותך במעגל קסמים של ניסיונות התפתחות רוחנית. רוצה להציל את העולם? תתחילי בלסדר את הבית סוף סוף. בלהיות סתם נחמדה ליצורי העולם או לפחות לשים אליהם לב. הם לא צריכים יותר מזה. לא ממך, בכל אופן.

ותבדקי, אולי אם תפסיקי להתלהב מכל תובנה, מכל רגע של התרחבות התחושה, המודעות תהפוך לשגרה. זה לא תמיד יהיה נעים. העולם אינו מושתת על נעימים. אבל זה יהיה אמיתי ואת תהי נוכחת, ולא תהפכי את מה שעברת לחוק טבע אותו תטיפי לאחרים. תשתפי בחוויות האישיות שלך בפשטות, מי שרוצה כבר יסיק מזה את המסקנות שלו. כשתהיי באמת מלאה בעצמך את תראי שלרוב זה לא דולף החוצה. תרשי לאחרים להיות במקום ובשלב שבו הם נמצאים בדיוק כמו שהם היו סובלניים כלפי קשקושי ההתפתחות וההתנשאות שלך. ותשתדלי להגיע למצב שאנשים יגידו עליך שאת בנאדם נורא נחמד, אמיתי ופשוט. בינינו, להיות בנאדם נורמלי היום זה די נדיר ומיוחד.

תראי, גם אני חטאתי בכך עכשיו. במקום לסתום את הפה אני עומדת פה ומטיפה לך. כאילו שיש לי פטנט על המתכון של המודעות. כאילו שאני יודעת איך זה באמת נראה. כאילו שמישהו מבין מהחיים שלו בחיים האלה. חיחיחי. בשיחתנו הבאה תזכרי לצחוק עלי, טוב? עם כל השטויות שלך, אני אוהבת אותך. והדינמיקה של לסבול את השטויות שלך ועדיין לאהוב אותך די מפתחת אותי, כשחושבים על זה. אופס, תפסתי את עצמי חושבת על זה. אני הכי מתפתחת כשאני לא מבינה בדיוק באיזה מובן ואיך ואיפה ולמה, כשהמוח/אגו שלי לא מצליח לשים על זה את האצבע ואין לי שורה תחתונה לדווח לך. עזבי אותך, בואי נלך לשתות קפה. נתפתח כבר בדרך.

מהאתר של מעריב