מדינת ישראל הפורנוגרפית לא מתנהגת כמו מישהו שהגיע לגיל 57.

היא חסרת ניסיון, פזיזה, שטותניקית, ממציאה את החוקים תוך כדי

התקדמות. מצד אחד, לפעמים זה נראה על הפנים. מצד שני, זה

כנראה השלב היותר חמוד בהתפתחות שלנו כיצרני פורנו: רגע לפני

שכולם מתחילים לזייף כמו בחו"ל

אם הפורנו הישראלי החדש מעיד במשהו על חיי המין שלנו, הם כנראה משעממים,

מלאכותיים, עצלים, שמרניים, ובכלל -; יותר טוב שנסתום את הפה במיטה, כי

אנחנו נשמעים רע מאוד. "יש לך טוסיק יפה, אה, יא בת אלף", אומרת "לסבית"

אחת לרעותה בסצינה שצולמה על שמיכה ליד קיר לבנים באמצע שביל נטוש וחרב,

"תצעקי קצת, אני לא שומעת אותך". הלסבית השנייה מציצה בה בעצלתיים

ואומרת "אה".

"לסביות בארץ הקודש" הוא רק אחד מעשרות הסרטים שמתחלפים מדי חודש באתר

הפורנו הישראלי הגדול בארץ, "פרפר 1". הגימיק של האתר, לצלם רק שחקנים

ילידי הארץ, מסתמך על ההנחה שאם יש משהו שישראלים אוהבים לעשות אפילו

יותר מלהזדיין, זה להציץ לישראלים אחרים, וזה כנראה נכון. אגב, זאת לא

חייבת להיות הצצה לתוך חורים עמוקים במיוחד. לפעמים מספיקה חדירה קצרה

לנבכי הנפש של הזולת, כמו למשל בסרטון שבו מגיעה מיכל, סטודנטית

לווטרינריה בת 24, לאודישן בחברה.

מיכל, כל הזמן בביגוד מלא, נראית מבוהלת. היא רוצה להיות שחקנית "בסרטים

או בטלוויזיה" ומאמינה שהשתתפות בסרט פורנו תעניק לה ניסיון בתחום

המשחק. הבמאי מנסה לחזק אותה באמונתה, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שעד

כה רק שחקנית אחת - טרייסי לורדס האמריקאית - חצתה בהצלחה את הקווים בין

פורנו לקולנוע מיינסטרים. "הכל תלוי בך, באיך תתנהגי. אם את תשבי על

המיטה וסתם תעשי 'אה אה אה' כמו איזה ברווז, אף אחד לא ייקח אותך".

מיכל, שמפגינה מבוכה רוב הזמן, שולפת את שורת המחץ: "אני לא באה בשביל

הסקס. זה יותר בשביל הניסיון". הבמאי עושה צעד חינוכי ומלמד אותה לא

להגיד "אם אני אצליח", אלא "כשאני אצליח". לא חסר הרבה כדי שייקח אותה

משם ישר לסדנה לשיפור עצמי.

משתינים על אותו שיח

פחות בשביל הסקס ויותר בשביל הקטע - זאת בדיוק התחושה ששורה על רוב

יצירות הפורנו הישראלי של השנה האחרונה. וכשעושים דברים "בשביל הקטע",

למקצוענות כמעט שאין חשיבות. בשביל הקטע, למשל, ניסו לייצר ב"פרפר 1"

סצינת "גולדן שאואר". בחור הולך בחוף, מת מצמא. שתי נשים פוגשות אותו

אבל אין להן מים - יש רק פיפי. הבחור מסכים לשתות ואחת הבנות משתינה,

בעמידה, על הרגליים של עצמה. הבחור תורם את שלו ומשתין על השלולית שהיא

יצרה - ממש דוגי סטייל, רק בלי עמוד חשמל. החריגה הבוטה מכללי המשחק

הברורים של הפורנו העולמי, שבו לא היו מעזים לקרוא "גולדן שאואר" לסצינה

של אנשים שמשתינים על אותו שיח, היא קטע ישראלי לגמרי. אולי שמענו שיש

דבר כזה "גולדן שאואר", אבל מכאן ועד ממש להשתין על מישהו הדרך ארוכה.

בסרט אחר שיצא השנה, "תן לה בלאו לאו" של חברת "סקס סטייל", מנסים

להעמיד סצינת שליטה בהשתתפות מלכה ועבד. הפאתטיות שורה גם על החלקים

שבהם מחקים סצינות נפוצות מפורנו תוצרת-חוץ, וגם בקטעים שבהם האלתור

הישראלי שולט. בארבע הדקות הראשונות אנחנו מתייבשים כשהמלכה משחקת עם

דילדו שהקצה השני שלו הוא שוט. למשמע הגניחות שהיא מפיקה בשעה שהיא

מלקקת את הדילדו, האדם הסביר אינו יכול שלא לשאול את עצמו מה כל כך

מגניח כאן - אבל ככה עושים גם בחו"ל, אז כנראה שזה בסדר.

כשהעבד שלה נכנס לחדר נשברים שיאים חדשים של חפיפניקיות ישראלית. ברור

בעליל שלעבד הנבחר אין שמץ של מושג על משחקי שליטה וחוקיהם הנוקשים.

אחרת, איך אפשר להסביר את העובדה שהוא כל הזמן מנסה לתפוס למלכה את

הטוסיק למרות מחאותיה הנובחניות? למרבה ההשפלה, רוב הזמן המלכה נראית

כמו גננת שמנסה להשתלט על ילד סורר שלא יודע מה משמעותה של עבדות. כל

העסק נראה כמו משחק כדורגל שבו אחד השחקנים מתחיל פתאום להקפיץ את

הכדור ביד, וכשהשופט שורק לעבירה הוא צוחק לו בפנים. בהמשך מוכיח העבד

שלא רק משחקי שליטה הם מחוץ לתחומי הידע שלו. גם להוריד את המכנסיים זאת

פעולה מסובכת, שהמצלמות לא חוסכות מאיתנו.

לכל העניין הזה, חייבים לציין, יש גם פן חיובי מאוד. מדינת ישראל

הפורנוגרפית לא מתנהגת כמו גבר בן 57. היא חסרת ניסיון, פזיזה,

שטותניקית, ממציאה את החוקים תוך כדי התקדמות. זהו כנראה השלב היותר

חמוד בהתפתחות שלנו כיצרני פורנו: רגע לפני שכולם מתחילים לזייף כמו

בחו"ל. כך קורה שבישראל יש לא מעט שחקניות פורנו שבאמת גומרות מול

המצלמה, כי אף אחד לא אמר להן שלא מוכרחים. כך קורה שלרוב המוחלט של

השחקניות אין סיליקון בשדיים, והשחקנים עוד לא התחילו לקחת ויאגרה.

יוסי מלול, מבעלי "פרפר 1", מודע לכוח המשיכה של החובבנות. "יותר מחצי

מהגולשים שלנו מגיעים מחו"ל", הוא אומר. "יש לי גולשים מארצות הברית,

אבל גם מאיראן, ערב הסעודית, ירדן, לבנון - מאוד אוהבים אותנו שם".

למה?

"כי אנחנו מראים את מה שיש. כי הסקס הוא גורם מאחד. כי בסקס, כל בני

האדם אותו דבר. לכולנו יש יצר מציצנות, והדבר הכי מגרה זה לראות את

השכנה שלך עושה את זה. הרבה אנשים פונים אלי ואומרים, בוא'נה, אני מכיר

את זאתי. זה הדבר הכי נצפה".

החובבנות כסטייל

אצל "סקס סטייל", קליטת העלייה היא חלק חשוב מהתוצרת. להבדיל מ"פרפר 1",

שבודקים את תעודת הזהות של המשתתפים כדי לוודא שהם ילידי הארץ, שם

נותנים צ'אנס גם לשחקני רכש זרים. מלול מ"פרפר 1" מסביר שאין אצלו

גזענות. "היו אצלנו גם ערבים ודרוזים, כל עוד הם ילידי הארץ זה בסדר.

ההקפדה על זה היא הגימיק שלי", הוא מסביר. "רציתי ליצור נישה חדשה,

אחרת, וכדי להצליח אני לא יכול לסטות מזה. תשאלי מישהו בבוליווד אם הוא

רוצה לצלם מישהי שהיא לא הודית, גם הוא יגיד לך לא. בישראליות יש משהו

שונה".

איך היית מגדיר את השוני הזה?

"בסך הכל אין בארץ בחורות שהן באמת שחקניות פורנו, אז אנחנו הולכים על

קונספט חדש שקוראים לו RAP: ריאליטי אמצ'ור פורן - ריאליטי של

פורנו-חובבים. בסרטים האלה הצופה לא מצפה למקצוענות מצד השחקנים, ולמרות

שאנחנו משתמשים במצלמות די.וי מקצועיות אני דואג שהתוצאה תיראה ביתית.

זה חלק מהסטייל".

ומה עם הערך העליון של קליטת עלייה? למה לפסול שחקנים בגלל

דברים שאינם בשליטתם, כמו מקום הלידה?

"אז אני אפתח 'פרפר 2' ואשים את זה שם. יש לי מסרים חברתיים ישראליים

ושורשיים, ובגלל זה אוהבים אותי. ב'פרפר 1 ' אני לא יכול לשים כל דבר".

לשרון י' , הבמאי הקבוע של "סקס סטייל", אין בעיה עם רוסיות. "אם הן

מדברות עברית וחיות בארץ זה בדיוק כמו לעשות סרט עם מרוקאיות. עשינו גם

שלושה סרטים עם ערבים ישראלים, ומבחינתי אין שום הבדל ביניהם לבין

ישראלים או רוסים".

איך השגתם את השחקנים הערבים?

"אני יודע? ערבים זה משהו שקשה להשיג, אבל חבר מביא חבר".

אלה אנשים שראו פורנו בבית לפני שהגיעו אליך?

"ומה נראה לך? יש מישהו שלא רואה פורנו בבית?".

שרון, שמציג את עצמו כבן של בעלי "סקס סטייל", עמוס וכבי להט, לא רוצה

למסור את שם המשפחה שלו (וגם לא ברור למה הוא מתחיל באות י' אם להורים

קוראים להט, אבל למה להיות קטנוני). בשלוש השנים האחרונות הוא עשה 33

סרטים, כולל "כנופיית האנסים", שבו נשים מגשימות את פנטזיית האונס שלהן,

סרט הומואים אחד (שבחנות המליצו לי לא לבזבז את זמני עליו), סרט

בי-סקסואלי עם שני גברים ואשה, וסרט לסביות.

הלסביות שצילמת הן לסביות אמיתיות?

"מה זאת אומרת?".

אתה יודע, לסביות - כאלה שבאמת מעדיפות לשכב עם נשים.

"חלקן לסביות, חלקן דו מיניות".

זה סרט שמיועד לקהל לסבי או סטרייטי?

"מה זאת אומרת? מה זה משנה? אני לא מבין את ההבדל".

באיזה סרט מהשנה האחרונה אתה הכי גאה?

"גאה? מה זאת אומרת? יש את 'נאצ'ו ישראלי', שעפו ממנו 1,500 חתיכות".

למה הוא הצליח?

"אני יודע? השחקנים, שלוש בחורות ושלושה גברים, המשחק והעלילה".

מה העלילה שלו?

"וואלה, אני לא זוכר. אה, זה על במאית שמלהקת שחקנים לסרט פורנו. השנה

עשינו גם את 'אורגזמה קלאב', 'דגדגנים לוהטים' ו'תן לה בלאו לאו'".

מה זה לאו לאו?

"זה החיבור בין הביצים לבין איבר המין, אבל זה יכול להיות גם דגדגן".

מה מקור הביטוי?

"אין לי מושג. מאיפה שכל שאר הביטויים באים".

הסרטים שלכם מגיעים גם לחו"ל?

"לפעמים. אנחנו מוכרים לאיטליה וקצת לארצות הברית".

אתם מדגישים את המיתוג הישראלי?

"אנחנו מוכרים אותם כסרטי חובבנים של ישראלים, כי הרמה שלהם היא לא כמו

אצל חברות מקצועיות מחו"ל".

ניסית פעם לבנות כוכבת פורנו ישראלית סטייל ג'נה ג'יימסון?

"בנינו פעם מישהי בשם כריס, אבל היא ברחה. למה? בואי נגיד שהיא התחתנה

והחליטה שזהו. יש לנו שחקן די ותיק שאנחנו קוראים לו 'הסוס', שעדיין

משחק, ושחקנית בשם עדן, שעשתה עד כה ארבעה סרטים".

עד כמה אתם משתפים את השחקנים במה שהולך לקרות בסצינה?

"לא בדיוק משתפים, אבל מקבלים מהם משוב על מה הם מוכנים לעשות ומה לא.

המחיר תלוי במראה ובמה שהשחקנית עושה על הסט. אם היא אחת כזאת ששוכבת

ומחכה שמשהו יקרה, זה שווה פחות. הסרט הראשון הוא כמו טסט. אם היא היתה

טובה, היא יכולה להתמקח על המחיר".

ניסית פעם לבנות כוכבת פורנו ישראלית סטייל ג'נה ג'יימסון?

שרון: "בנינו פעם מישהי בשם כריס, אבל היא ברחה. למה? בואי נגיד שהיא

התחתנה והחליטה שזהו. יש לנו שחקן די ותיק שאנחנו קוראים לו 'הסוס',

שעדיין משחק, ושחקנית בשם עדן, שעשתה עד כה ארבעה סרטים".

עד כמה אתם משתפים את השחקנים במה שהולך לקרות בסצינה?

"לא בדיוק משתפים, אבל מקבלים מהם משוב על מה הם מוכנים לעשות ומה לא.

המחיר תלוי במראה ובמה שהשחקנית עושה על הסט. אם היא אחת כזאת ששוכבת

ומחכה שמשהו יקרה, זה שווה פחות. הסרט הראשון הוא כמו טסט. אם היא היתה

טובה, היא יכולה להתמקח על המחיר".

מלול מ"פרפר 1" אומר שהשנה צולמו אצלו מאות שעות של פורנו ישראלי

באווירה ביתית. "מה שיש באתר זה פחות מעשירית ממה שיש לי. אני מדבר על

בערך 70 שחקניות, שחלקן עשו רק סרט אחד וחלקן חוזרות לעבוד אצלנו".

מי זאת חנית, שהאתר מלא בסיפורי הגבורה שלה?

"זאת בחורה שהצטלמה אצלי בזמנו ואחר כך חזרה בתשובה והתחתנה. אגב, היא

לא היחידה שבאה מבית דתי או מסורתי. אני לא פסיכולוג, אבל אולי הן עושות

את זה כדי למרוד במסגרת שממנה באו. חנית באה מבית מסורתי בצפון, ויום

אחד כתב של 'מעריב' ראה סרט בהשתתפותה, קלט שזאת שכנה שלו וכתב עליה".

ב"פרפר 1" הפן הסוציאלי מקבל טיפול דוקומנטרי אוהב. אפשר לראות שם קטעי

ראיונות רבים עם המשתתפות, שבהם מועברים מסרים חשובים. "אני רוצה

שייידעו שבחורה סקסית ויפה שמשדרת הרבה מין היא לא זונה", אומרת סהר

בראיון על חוף הים, כשצלילי הגלים גוברים על קולה. "מישהו הכריח אותך

להצטלם?", שואל הבמאי. "מה פתאום!", היא עונה.

בסרט הכי ביזארי של "פרפר 1" מופיע בחור שדוחף כיסא גלגלים ובו "אחותו

הנכה" כשלצידו, בתפקיד המטפלת, השמנה מהסצינה עם החייל. מאז תאונת

הדרכים שעברה, משתדל האח הטוב לסדר לה זיון אחד בשבוע, אבל היום מישהו

הבריז לו, אז הוא פונה לחבר בבקשת עזרה. "נכה, אבל אתה יודע, יש לה

צרכים", מסביר האח לחבר שמקבל עליו את המשימה. "אבל תהיה עדין. אם אתה

דופק אותה בתחת והיא עושה את הקולות האלה, אתה צריך להפסיק". "עכשיו הוא

מביא לי אותה", מתלונן החבר, "כשהיא נכה?". בסוף הסצינה, אחרי שרכבת

ישראל חולפת על פניהם בדהרה, מחליט החבר להחמיא לבחורה בכיסא (שלמרבה

הפלא נהנית מערווה מגולחת ובגד גוף מתחרה שחורה). "את מזדיינת יותר טוב

מלא-נכה", הוא אומר. הבחורה, מיותר לציין, נשארת שותקת ומשותקת.

"מאוד חשוב לי להכין אותן נפשית לסרט ולמה שיכול לקרות אחריו", אומר

מלול. "אני עושה להן תחקיר ומעמת אותן עם כל הדברים הקשים: מה אבא שלך

יגיד, מה יאמרו החברים. אני שואל אותן אלף פעם אם הן מוכנות, למה באו,

מה הן אוהבות בסקס, והן עונות לי".

בחורה שבאה לאודישן יודעת שגם אם תוותר על הרעיון להצטלם בעירום

ייתכן שיראו את הראיון איתה באתר?

"כן. בחוזה שעליו הן חותמות כתוב שאני יכול לעשות עם החומרים מה שאני

רוצה, ומי שלא מסכים, אני לא מצלם אותו בכלל. אבל אני חושב שאחרי ארבע

שנים ברשת כבר יש לנו שם די טוב. הבנות מרוויחות, וגם אם זיהו אותן

באיזה מועדון זה לא בהכרח מונע מהן לעשות עוד סרט".

צפייה ממושכת בתוצרת הישראלית מגלה תופעה מעניינת: גם אם אנחנו לא באמת

מזהים את השחקנים, הישראליות שלהם גורמת להם להיראות לנו מאוד מוכרים -

הרבה יותר מוכרים מכל כוכבת פורנו מפורסמת זרה. ומכיוון שכך, אנו נמשכים

לראות עוד ועוד, רק למען הסיכוי שפתאום יופיע על המסך מישהו שבאמת למד

איתנו בתיכון.

"רואים מצלמה, נופל להם"

השוס גדול של מלול השנה היה, ללא ספק, הסרט עם ויקי קנפו, "חרוט בעור",

סרט שאי אפשר להגדיר בשום אופן כפורנו. "זאת מחאה בעירום", אומר מלול.

"התעשייה שלנו היא סיפור אנושי ענק, ויש אפילו חברה שמצלמת עלינו סרט

דוקומנטרי. מאוד חשוב לי הקטע החברתי. אם אני מרוויח, אני רוצה לתרום

בחזרה לחברה הישראלית. אנחנו עוסקים במשהו מכובד, ואני לא מבין למה

לשטראוס מותר לעשות משהו למען החברה ולנו אסור. בקרוב אנחנו הולכים

לעשות משהו נגד תאונות הדרכים, לחלק סטיקרים".

הבעיה הגדולה של הפורנו הישראלי, אומר מלול, היא הגברים. צפייה בתוצרת

של השנה האחרונה מגלה שהוא לא טועה. הגבר הישראלי מצטייר ברוב הסרטי

כשלומפר חסר קואורדינציה ומשמעת, שרכש את הניסיון המיני שלו אצל בובות

גומי מתנפחות.

"פונים אלינו בערך 2,000 גברים בחודש דרך האתר. אנחנו מקבלים אימיילים

שחבל על הזמן, אבל אני חייב להגיד שהרבה יותר קשה לי להשיג בחורים ברמה

מאשר בחורות. הגברים הישראלים רואים מצלמה, נופל להם. הם ילדים קטנים -

רק אני ואני ואני כל הזמן. אני מזהיר אותם, אבל איך שהם מגיעים לצילום,

נופל להם. רק אחד מחמישה מצליח לתפקד בצורה נורמלית, בינונית, בערך. אני

אומר לך שאנחנו ממש מתייאשים לפעמים".

הסרט עם רמי ומירב הוא דוגמה מצוינת לחוסר האונים של הגבר הישראלי. מירב

היא פצצת אנרגיה אמיתית, אבל בצד השני אין עם מי לדבר. רמי שוכב על הספה

ומשחק עם הבולבול ללא תוצאות, בעוד היא מדרבנת אותו לפעולה. "אל תתרגש,

תעזור לי", היא מבקשת, אבל הוא לא זז. בסופו של דבר נחלץ לעזרתה הצלם

ומשמן אותה במלים יפות, עד שרמי עושה טובה וקם מהספה. "תן לה קצת למצוץ

לך", מציע הצלם, אבל איברו של רמי בוגד בו. כשמירב, לעומת זאת, גומרת

במקלחת, אפשר להאמין לה בלב שלם.

בסרט אחר מגיעה "סוכנת ביטוח" שמנה ומבוגרת לדירה עם שני בחורים -; אחד

מהם חייל. המראות הקשים של מפלי השומן מתגמדים לעומת הביצועים של החייל.

הוא מתנהג כמו מישהו שהבין מסרטי פורנו שבזמן מציצה זה בסדר גמור להפעיל

לחץ על ראשה של המוצצת, אבל מעולם לא ניסה את זה על אשה אמיתית (שאולי

היתה מבהירה לו שהחיים זה לא סרט). בשלב מסוים, כשהשמנה מתיישבת עליו,

הוא מאבד את הזין מאחורי התחת שלה ובקושי מוצא אותו.

הקושי הגדול ביותר של הבחורים הוא בגמירות. ב"סקס סטייל" מקפידים לא

לסיים סצינה בלי גמירה של הגבר, אבל ב"פרפר 1", שבו יש הרבה פחות

קלוזאפים, גם כשהם מצליחים לגמור המצלמה לא תמיד קולטת את זה. "אנשים לא

מבינים את זה, אבל הנשים הן המלכות האמיתיות של הפורנו. גם לי לקח די

הרבה שנים לקלוט את זה", אומר מלול. ובכל זאת, גם להן יש נקודות תורפה.

סרטים אנאליים הם נדירים, ועל חדירות כפולות כמעט אין מה לדבר.

"אתה יכול קצת את הבת שלי?"

הדבר הכי מצחיק בסרטי הפורנו שלנו הוא העברית. "נו, תשפשף אותו, אני

רוצה לראות אותו דומע", אומרת מירב לרמי העצלן שלה בשילוב של עברית-רחוב

ועברית-משוררים. "הנה הכוס שלי גלוי לפניך", אומרת בחורה מקסימה שעבדה

פעם מול מצלמות-רשת ב"פרפר 1". "מי זה רמוש? זה אולי רמי, רמי

קליינשטיין, צופה בי כעת?", היא משתעשעת עם הצופים שמדברים איתה בצ'ט.

"אני כלבה, אני זונה, אני ליידי, אני אשת עסקים, אני הכל".

"ד"ר גיא, אתה יכול קצת את הבת שלי?", אומרת "אמא" ל"ג'יגולו" ששכרה

כשה"בת" שלה נכנסת לחדר לבושה במגבת בלבד, בסרט "אמא הבובה חולה" (של

"פרפר 1"). גם כבוד לטבע יש אצלנו. "תראו איזה גודל של זין, זה הכל

בזכות הים", אומרת ליצנית אחת לרעותה כשהיא משתעשעת עם בחור שמנסה לעשות

ביד על החוף בלי להיפצע מגרגרי החול.

בסרטון אחר, שתי הליצניות האלה עוברות סדנת חינוך קצרה אצל יוסי מלול,

שמשתדל לגרום להן להפסיק להסתלבט על עצמן, על הבחורים שאיתן ועל הצופים.

"כשאת עובדת, תסתכלי על הגולש ותראי לו כמה את אוהבת כאילו לעבוד", הוא

אומר, ומסביר שהמטרה הסופית היא לגרום לגולש לגמור תוך סרט אחד שניים,

כך שהרווחים מדמי המנוי יכסו את הוצאות תעבורת המידע ברשת. "אסור בשום

פנים ואופן לצחוק על מה שעושים", הוא מדגיש. "את צריכה להגיד: וואו,

עומד לך כמו טיל".

והשחקנים, מה הם אומרים?

חוץ ממיכל, שחושפת לעיני המצלמה את החששות הטבעיים שלה, רוב השחקנים

שואפים להראות אומץ תחת אש. "תמיד רציתי שכולם יסתכלו על הגוף שלי. אני

חושבת שיש לי כוס טוב ושסקס זה דבר טבעי ויפה", אמרה חנית, הכוכבת לשעבר

של "פרפר 1", לפני שחזרה בתשובה. גם משה, החייל שמנמן שמגלם את החייל דל

הביצועים, אומר שחלם להשתתף בסרט פורנו מגיל 15. שותפו לסצינה, לירון,

מגדיר את עצמו כ"משורר, חרמן, תותח ויזואלי, אבל לא שאני לא יודע לדבר".

כשהוא פותח את הפה זה בעיקר כדי להגיד שהוא שלם עם מעשיו. סוכנת הביטוח

השמנה שמופיעה איתם היא תמר, בת 38 מתל אביב, וגם היא אומרת שהיא נהנית

ושאין לה עכבות.

מיכל, שאחרי שכנועים ארוכים מסכימה להתפשט ולאונן מול המצלמה בעזרתו של

שי מלול, מבני משפחת "פרפר 1", אומרת שהיא מאמינה שבסקס צריך לקחת את

הזמן: "לא ישר, יאללה, בחורה עירומה, יאללה אימשי. סקס זה תורה שלמה.

מבחינתי, גבר זה לא סתם זין. אני צריכה שיהיה לי משהו מוחשי לידי. אצלי

סקס זה לא לגמור וגמרנו".

סהר בן דוד, גם היא מכוכבות "פרפר 1", לא לגמרי מסכימה איתה. "מה אני

מרגישה - אני עושה. לפעמים אני מרגישה יותר סקסית ולפעמים פחות, אבל כל

בחורה, אם תחשוב על זה בתת המודע שלה, רוצה שגברים ירצו אותה בצורה זו

או אחרת. כל עוד מה שיש בראש שלהם לא פוגע בי, אז כן, זה מחמיא לי".

סהר, בת 25, לא ממש מחפשת בן זוג. "אני בנאדם שאוהב הרבה חופש בראש

וחופש הביטוי, וברגע שיש משהו שעוצר אותי, אני מרגישה מאוד לחוצה... אז

כרגע, חוץ מעניינים מיניים, שום דבר לא מפריע לי בגבר. אני אוהבת לראות

עולם, לראות גברים שונים, מאוד אוהבת מצלמה, מאוד אוהבת קהל, מאוד אוהבת

את הכל. בחור שיוצא איתי צריך להבין שאם לבחורה יש אומץ לעשות את זה,

בעיקר בארצנו, זאת בחורה משוחררת בראש ואין לה שום סטיגמות. בחורה

ליברלית עם הרבה חופש. הלוואי שכל הבחורות היו כאלה".

מהאתר "ברכה גולשת": http://blog.goleshet.com/home/