מתוך האתר של דורית דביר: http://www.tantra-yoga.co.il/menu.html
מה זה טנטרה יוגה

שיווא ושאקטי -החיבור האינסופי
אנו חיים בתקופה שבה מלבד בעיות השלום-מלחמה, בעיות פרנסה ובעיית
המתח הבלתי-פוסק, עומד נושא הזוגיות בכלל ומוסד הנשואין בפרט, בפני
מבחנים לא קלים. עם כל הפתיחות המינית שהחלה בשנות השישים, האושר
המיני מתרחק כמו האופק. זו תקופה שבה החיים בזוגיות אינם ברורים מאליהם
כפי שהיו בעבר, אהבה ומשיכה כבר אינם מספיקים כדי להחזיק קשר, וזוגיות
מונוגמית ארוכת טווח עומדת בסימן שאלה מתמיד. בלבול בנושאים כמו, זהות
מינית, חופש מיני, חלוקת תפקידים וחוסר הסיפוק שרבים חשים בקשר
אינטימי, מביאה אנשים מכל שכבות האוכלוסיה לחפש שיטות שתעזורנה לצאת
מהסבך הזה ולעשותנו מעט יותר שלווים ומאושרים. לצד סקסולוגים,
פסיכולוגים ויועצים לזוגיות, קיימות גם השיטות שיובאו למערב מן המזרח
הרחוק וביניהן גם הטנטרה-יוגה. זוהי שיטה המציעה דרך מופלאה ומרתקת,
דרך שערכים הומניים ורוחניים עומדים בבסיסה, דרך המביאה ליצירת איכות
אחרת של זוגיות ואיכות אחרת של מיניות.
בשורות קצרות אלו אנסה לפתוח צוהר קטן אל החשיבה והפרקטיקה של היוגה
הטנטרית, בתקווה שהקוראים יקבלו מושג מה על דרך זו שאליה התוודעתי
במסעותי בהודו ושהביאה לשינוי מבורך בחיי הנפשיים והרוחניים.
ראשיתה של הדרך הזו בעולם העתיק במזרח הרחוק, היא פורחת ומשגשת
במערב בשלהי המאה העשרים, וכנראה שתלך ותתפשט במאה העשרים ואחת,
וזאת, מכיוון שיש בה מענה להרבה מבעיות הגופנפש והתקשורת הזוגית
והבינאישית של האדם המודרני.
טנטרה-יוגה כדרך לצמיחה נפשית ורוחנית
טנטרה-יוגה אינה דת ואינה תורת מוסר. זוהי שיטה פסיכו-פיסית, הוליסטית
השמה במרכז את האדם ואת האושר כמטרה שאפשר להשיג עוד בחיים האלה.
היוגה ככלל, היא תורה הודית עתיקת יומין שרוכזה לפני כאלפיים שנה
בספרים הכוללים ידע נסתר, הוראות מעשיות וטכניקות הקשורות להשגת
אושר, בריאות, לשחרור מסבל ולהארה. פירוש המילה יוגה הוא "איחוד".
לפי תפיסה זו, מקור הסבל האנושי הוא בתחושת הנפרדות, בחוסר ראיה של
המשותף והמחבר את בני המין האנושי זה לזה ואל היקום כולו. האימון היוגי
בא לאחד את הגוף הנפש והרוח ואת האלמנטים הארציים שבקיום
האנושי אל האנרגיות הקוסמיות, אל השלמות האולטימטיבית ואל האלוהי
שבקיום. אם האדם יוכל לחוות אחדות בין חלקיו הפנימיים ואת עצמו כחלק
מכל היקום, הוא יוכל לראות את האחדות גם בתוך הקיום הארצי. לפי גישה זו,
האדם הוא מיקרוקוסמוס המשקף את המקרוקוסמוס שסביבו. יש בתוכנו את
כל האלמנטים שיש בכל היקום, למשל, אנרגיות יצריות, יצירתיות, אנרגיות של
הרס ובניה, אנרגיה של יופי ואהבה אוניברסלית וכו'.
אלא שבתוך הקיום הארצי, אנו שוכחים זאת, נעים בעולם אישי וחברתי שהוא
בעצם אשליה. שיטות היוגה השונות הן הפיזיות, המנטליות והרוחניות, באות
להזכיר לנו את האמת האולטימטיבית , את היותנו אחדות ואת העובדה שאנו
קשורים אחד אל השני וקשורים לאנרגיות הקוסמיות.
אדם הרואה כל העת את האחדות הזו הוא אדם החי ב"אור" או "מואר", הוא
רואה את המציאות כפי שהיא ובהיותו כזה, הוא משוחרר מכבלי המציאות
היומיומית גם אם הוא חי בתוכה. השגת השחרור הזה, האושר הזה, הינו
בווריאציות כאלה ואחרות, מטרתן העיקרית של תורות ואיזוטריות שנוצרו
במזרח הרחוק
אלא שכמו בדתות המונותאיסטיות גם מרבית התורות המזרחיות הן תורות
נזיריות מביטות על היצריות ועל המיניות כאנרגיות "נמוכות" שיש להדחיקן
כדי שאפשר יהיה להיות "טהור" ומכוון רק אל המטרה הרוחנית. הזרם של
היוגה הטנטרית מכיל את כל סוגי האנרגיות שיש לאדם וכפי שנראה בהמשך,
מכיל בצורה מודעת ושיטתית את אנרגיית החיים הבסיסית שבה אנרגיה
המינית, היא כח רב עוצמה.
למילה "טנטרה" מספר פירושים. פירוש אחד הוא "התרחבות".
והטנטרה-יוגה היא איפוא- איחוד באמצעות הרחבת גבולות הגוף
והנפש, כלומר - הכתבים הטנטריים הנם אוסף של שיטות יוגיות, גופניות
ונפשיות המתוות להתרחבות, לגדילה ברמה הפיזית, הנפשית והרוחנית.
פירוש נוסף של המילה "טנטרה" הוא שזירה או מארג של שתי וערב
היוצרים יחד את השלם. כלומר, אין לפי הגישה הזו יסודות "טובים" ו"רעים".
אין משהו בקיום האנושי שהוא נחות או נעלה, הקיום האנושי הוא מארג של
יסודות הקיימים בו זמנית:
אור-חושך, שמים -ארץ, זכרי- ונקבי , חיובי-שלילי, אקטיבי-פאסיבי, מקודש-
טמא וכד'. זוהי גישה המציעה לאדם הרוחני לקבל את המציאות כאחדות בין
הניגודים ושלא כמו בתורות "מוסר" , להעדיף רק ערכים 'נשגבים' שברובם
אינם מציאותיים ושהשאיפה אליהם גורמת אך מתח ותסכול בהיותם מנוגדים
לטבע המין האנושי.
הטנטרה התפתחה כזרם ביוגה שמרד בערכים המדכאים של התורת הסגפניות
והנזיריות שרווחו שנים רבות בקרב כהני הדת ההינדיים. בתקופות שונות בהודו
התפשטה הטנטרה בקרב שכבות אוכלוסיה נמוכות יותר והיא קראה תיגר על
האיסורים המוסריים שגרמו לדיכוי המיניות ושמחת החיים כהצדקה להיררכיה
החברתית המפרידה בין מעמדות ושמה את הנשים ואת הנשיות במקום נחות.
במשך השנים התפשטה חשיבה זו והשפיעה לא רק על ההינדים אלא גם על
הטאואיסטים, הבודהיסטים ובהמשך גם על זרמים רוחניים במערב.
כמובן שגם בתוך הטנטרה-יוגה צמחו תתי-זרמים, שחלקן אף הפכו במהלך
שנים לשיטות נזיריות, אך ככלל, ספרי הטנטרה היו בעצם הדרכה מעשית איך
לשלב אנרגיות מיניות, נפשיות ורוחניות מבלי לראות סתירה
ביניהם, ויתרה מזאת – טכניקות רבות מלמדות איך לכבד את הגוף כמתנת
אלוהים וכיצד לעשות שימוש בעוצמה של האנרגיה המינית הטבעית שלנו שהיא
אנרגיית חיים בסיסית, כיצד להתחבר אליה, לשכללה ולעדנה עד כדי כך שדרכה
נתחבר אל קדושת האהבה ואל קדושת החיים.
מקורותיה של הטנטרה: מין כפולחן דתי

פסל שיווא לינגם-
סמל החיבור הקוסמי.
קיים ערפל רב בנוגע למקורה של הטנטרה ולזמן לידתה, אך מה שידוע ששורשיה
מתחילים בתקופה הפרהיסטורית, בחברות מטריקולריות שבהן עקרון הנשיות
היה נערץ, כשהאדם היה מחובר לטבע וראה בנשים סמל לכח היוצר חיים ולכן
סגדו לכח הזה. זה בא לידי ביטוי בפולחנים שנערכו לכבודן של אלות נשיות
כשצורות גרפיות ופסלים של אברי מין היוו סמבולים דתיים.
לנו, כתוצרי התרבות בת כשלושת אלפים שנה, תרבות שבה פעילות מינית סומנה
במקום נמוך בפעילות האנושית בעוד תפילות ובתי קודש נחשבים קדושים
ונשגבים, תרבות שבה הנשיות והמיניות סומנו כמקור כל רע, קשה להבין מה
הקשר בין אברי מין, חושניות והזדווגות, לבין אמונה ופולחן דתי, אך הרעיון
הבסיסי המונח ביסוד החשיבה הטנטרית שראשיתו בעולם הפאגאני, הוא
שהטבע כולו מתקיים בזכות המפגש המיני בין זכר לנקבה ולכן
החיבור הזה לא רק שאינו נחות, הוא אף מבורך, רצוי ומקודש.
במזרח הרחוק נמצא אינסוף תמונות ופסלים של אלים ואלות שונים במצבי
הזדווגות ובעיקר את הזוג הראשי במיתולוגיה ההינדית – שיווה ושאקטי.
שיווה הוא האל המייצג את העקרון הזכרי ביקום, את תודעת-העל, תודעת
השלם.
שאקטי היא האלה המייצגת את העקרון הנשי ביקום, את האנרגיה הפעילה,
הזורמת, היצירתית, המעניקה חיים, שפע וריבוי.
מטרת הטנטרה-יוגה אינה רק ללמד חיבור חיצוני אלא בעיקר חיבור פנימי של
שני הכוחות הללו המצויים בתוך כל אחד מאיתנו בפוטנציה.
התרגולים היוגיים מאפשרים לשאקטי, היא אנרגיית החיים שבתוכנו, המכונה
גם קונדליני, להתעורר, לעבור את כל המחסומים, בעיקר לפתוח את הלב
ולהתחבר אל תודעת השלם, הלא היא תודעת שיווה או תודעת הנשגב.
במקדשים בכל רחבי הודו נמצא גם פסלים של אברי מין זכריים ונקביים במצב
של הזדווגות ללא שייכות לאל או לאלה מיוחדים, כביטוי לאמונה שרק במצבם
הבלתי-נפרד היוני והלינגם מביאים לידי ביטוי את איכויותיהם ואת עוצמתם.
(בסנסקריט: יוני=איבר המין הנשי, לינגאם= איבר המין הגברי)
על כן החיבור בין היוני והלינגם היה בעולם העתיק סמל לאחדות הקוסמית,
לשפע, לפריון ולבריאות.
אנרגיית השאקטי מרוכזת בעיקר בנשים ולכן, לא רק שאינן נחותות כמו
במרבית התרבויות המודרניות, להיפך - בטנטרה זוכה האשה, כמייצגת את
שאקטי, למקום כבוד. בתמונות רבות מתואר שיווה כדמות נייחת, ממש גוויה
הוא צריך את שאקטי כדי לעוררו לחיים. כשהיא רוכבת ונעה מעליו היא מעוררת
אותו לחיים, ומצד שני, היא זקוקה לשיווה כדי שיעניק לה אפיק לתעל בו את
אנרגיית החיים ההיולית, הראשונית, חסרת הצורה, כדי שתוכל לזרום בצורה
בונה ולא בצורה הורסת.
האורגזמה כהתנסות באיחוד האולטימטיבי

שאקטי יושבת על שיווא
(פונג'ב המאה השמונה עשרה).
חכמי הטנטרה גילו גם שהאוגזמה המינית הינה בעצם מצב אולטימטיבי
שבו האדם חווה ולו למספר שניות, מצב של שחרור מכבלי המקום, הזמן והאגו,
מצב שבו האדם משוחרר מכבלי המציאות היומיומית ומתחבר לטבע בכלל
לגופו העירום ולטבעו האלוהי בפרט. על כן, היתוו שיטות ודרכים להעצמת
האורגזמה, להתמשכותה ללא גבול, לתיעולה ולהנעתה מאזור
אברי המין אל הגוף כולו, עד שהאנרגיה הזו תשמש מעין "דלק"
לאורגזמה אינסופית של הגופנפש כולו.
ניתן לומר שהתרגולים הטנטריים הופכים את שמחת אברי המין לשמחת הלב
והתודעה עד כדי כך שהאורגזמה הרגילה הופכת להיות ל"אכסטזה קוסמית"
שאינה קשורה בהכרח בפליטת זרע.
מכאן נובעת גם ראיית המפגש המיני כטקס מקודש שבו משתקף
בצורה מיקרוקסמית הקשר האלוהי בין שיווה לשאקטי. אחד האלמנטים
הבסיסיים בתרגולים הטנטריים הוא התקדשות והתמרה
בעת הטכס הטנטרי כל אחד מבני הזוג מביט על בן הזוג
השני כעל התגשמות של האל שיווה או האלה שאקטי, ובשל כך, האיחוד המיני
הוא מפגש בין אנרגיות מקודשות ולא רק בין שתי ישויות בעלות גוף ואגו.
חכמי הטנטרה-יוגה הבינו שיש בפעילות המינית האנושית משהו שהוא מעבר
לפעילות פיסית גרידא. יחסים מיניים ככלל ורגע האורגזמה בפרט, הנם
התנסות בחוויית האיחוד,
באחדות הניגודים, התנסות שבה גופם ונשמתם של שני אנשים ממינים שונים מתמזגת
ליחידה אחת, כלומר, התנסות בחוויית השלמות שהיא חוויית האושר.
המפגש המיני מאפשר, איפוא, את התובנה החווייתית שהאושר, האחדות,
ההארה, אינם נמצאים בשמים. הם לא משהו שצריך "להגיע"
אליהם בעתיד. האושר נמצא אצלנו כבר. רק אם נאפשר את זה,
נהיה בגן עדן כאן ועכשיו עלי אדמות.
זוהי בעצם הסיבה שבגללה אנו נמשכים אל המין שוב ושוב. גם בצורתה הלא
מודעת, המשיכה המינית נובעת לא רק מהצורך בפורקן אלא משום שיש במין
"ערך מוסף" של התחברות לבן אדם אחר, מגע, ליטוף, חיבור אנרגטי כלומר-
המשיכה המינית ה"גולמית" היא רק ההתחלה אך לא הסוף. הטנטרה
מתחילה בחיבור המיני אך מטרתה היא טרנספורמציה אישית,
נפשית והתעלות רוחנית. לכן תרגילי הטנטרה- יוגה מאמנים אותנו
להרחיב את ההתעלות הזו לזמן בלתי-מוגבל בהם מתקיימים יחסי המין
ומעבר לשיטות המוכרות לנו בהן אנו מתנסים באופן טבעי.
הטנטרה ככלי טיפולי עבור האדם המודרני

תנוחת שיווא שאקטי-
חיבור המרכזים האנרגטים.
רעיונות אלו היו מקובלים בהודו במשך מאות שנים אך בסופו של דבר, הזרמים
החברתיים השמרניים והמדכאים הצליחו לרדוף ואף לחסל פיסית אנשים
ומקדשים טנטריים היות שהיוו סכנה לשלטונם ול"מוסר" הצבוע של תרבות
הקסטות שיצרה היררכיה בין אנשים ובין המינים.
לכן, במשך מאות שנים לימדו בהודו טנטרה בסוד כשהשמרנות המגנה את
המיניות מושלת בכיפה. במחצית השניה של המאה העשרים, גילו אנשי המערב
את הטנטרה ויחד עם כל "הייבוא" של שיטות מיסטיות ואיזוטריות מהמזרח
הרחוק, יובאה אף הטנטרה אל המערב. כאן היא נפגשה עם הפסיכולוגיה של
פרויד, יונג ווליאם רייך ועם הפסיכולוגיה ההומניסטית. המפגש בין מזרח
ומערב הוליד זרם הנקרא "נאו-טנטרה". הגדיל לעשות בגוואן רג'ניש הלא
הוא אושו שבבית ספרו בפונה שהיתי פעמים מספר. אושו הוא אחד המורים
הגדולים בתקופתנו שהחיו את הטנטרה ככלי לטיפול בבעיות נפשיות שונות
ובהפרעות התנהגות האופייניות לאדם המערבי.
לא כאן המקום להרחיב על תרומתו של אושו להתפשטות הנאו-טנטרה בעולם
המעוניינים ימצאו לא מעט מספריו מתורגמים לעברית, אך הנקודה העיקרית
להבנת שיטתו היא הנחת יסוד שהפוטציאל להיות מאושר נמצא במהותנו,
והמין הוא כח זמין לאושר הנמצא בבסיס חיינו. הייצרים המיניים הטבעיים
הנם אנרגיה אדירה העשויה לשמש חומר ל"תדלוק" חיינו הנפשיים והרוחניים.
בעייתו המרכזית של האדם המודרני היא שההתניות התרבותיות, החברתיות
והאישיות עליהן אנו גדלים ומתחנכים, מביאות להדחקת הכוחות הטבעיים
הללו ויוצרות "שיריון אופי" שמצד אחד נועד להגן עלינו אך מצד שני אינו
מאפשר לאנרגיית החיים לזרום בתוכנו בטבעיות.
אישיותנו ברובה מעוצבת גם כיום בעולם הנראה מתירני כביכול, ע"י ערכים
מזוייפים, שקריים המנוגדים לטבענו, וכך נוצרת מעין סכיזופרניה מתמדת בין
מה שאנו באמת לבין מה שאנו "צריכים" להיות או "נאה" לנו להיות.
הפיצול הזה משפיע עלינו בכל תחומי ,החיים – החל ממערכת החינוך, דרך
המערכות החברתיות, הכלכליות
הבינאישיות והמשפחתיות. והראייה, שעם כל השפע הכלכלי והידע
האינטלקטואלי שצברנו, גם אם אנו הולכים בדרך הנורמטיבית וממלאים אחר
כל ציוויי החברה בה אנו חיים, האושר האישי הולך ומתרחק מאיתנו, ואנו
ממלאים את ספות הפסיכולוגים בסיפורים אישיים אודות מצוקה ומתח
ומלעיטים את גופנו באוכל מיותר, בסמים, בתרופות הרגעה , במשככי כאבים,
ולאחרונה - אף בתרופות פסיכיאטריות מסוגים שונים. כלומר- כל מה שלמדנו
מהורינו וממורינו על החיים ואודות מה שיעשה אותנו מאושרים, לא בדיוק
עובד...
הטנטרה-יוגה רואה את מהות החיים בצורה אחרת ומציעה דרך המאפשרת לזרע
האושר החבוי בתוכנו לנבוט ולפרוח. הזרע הזה קשור לאנרגיה המינית שבנו
שהיא אנרגיית חיים עתירת כח ועוצמה. כאמור, כולנו חשים זאת
אינטואיטיבית- כולנו חושבים על מין, רוצים מין ומתעסקים בו
באופנים שונים. אלא שמרבית הדרכים הרגילות, נותנות לנו הנאה רגעית ולא
מעבר לכך. גם כשאנו מתאהבים נדונה המשיכה הראשונית להשחק בסבך
המציאות היומית או בקונפליקטים ובמאבקי הכח בין בני הזוג.
אנו לא מעלים בדמיוננו שאפשר להפיק מהאנרגיה המינית, משהו שהוא מעבר
למין הרגיל, משהו שיהפוך את המיניות לכח רוחני כה חזק עד שכל חיינו יעברו
טרנספורמציה. שהרי גם בעולם המושגים שלנו קשה להבין איך מין מתקשר
לרוחניות. בחשיבה המערבית, בדתות המונותאיסטיות והן בזרמים שונים
של ה"עידן החדש" - מין ורוחניות הנם מושגים מנוגדים: או שאתה אדם
ייצרי וארצי" או שאתה "רוחני" ואם אתה מגדיר את עצמך כאדם רוחני אזי כל"
האנרגיות שמתחת לחגורה הם כוחות שיש להדחיקם, להסתירם או "להתעלות
מעליהן".
הטנטרה-יוגה, כאמור, אינה באה לעשות אותך "אדם מוסרי" יותר, אלא אדם
מאושר יותר. הטנטרה מבטלת את החשיבה השיפוטית והביקורתית היא
אינה אומרת איך צריך להיות מה "נכון" ומה "לא נכון" להיות. היא מקבלת
אותך כמו שאתה כיציר כפיו של האלוהי ובתוך כך מותר לך
להיות אנושי – לא להיות מושלם, להיות בעל יצרים, להתאוות,
לטעות, להתאכזב, לחלום, לאהוב, להיות פגיע, להיות רך,
לבכות, לצחוק, להשתעשע, לעשות 'שטויות' להיות אקטיבי או
פאסיבי וכו' וכו'
ובקיצור – לתת ביטוי לכל מגוון מהותך האנושית ולממש את זכותך הבסיסית
לאושר.