מאמר זה מוקדש לידידתי לשעבר הצפונית ה"נימפומנית":

סקסית בטירוף

מהי נימפומניה? יציר דמיונם של גברים, שם יפה לאנשים עם הפרעת אישיות או אולי קיימות באמת

חתולות מין לוהטות עם תיאבון מפותח? נירית גורביץ' חזרה עם תשובות

מאת: נירית גורביץ'

הממצא הבא עשוי להרגיע, או לחלופין לאכזב, אנשים רבים: המושג "נימפומניה" לא באמת קיים. כלומר, הוא עדיין מתקיים כמושג עממי בעל קונוטציות מסעירות יותר או פחות, אולם במציאות, לפחות זו הרפואית, אין בו ממש.

פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכוסקסולוגים כבר מזמן הוציאו אותו מהלקסיקון כשהם מדברים על דרגה קיצונית של פעילות מינית.

"'נימפומניה', כמו המושג ההפוך 'פריג'ידיות'", מסביר ד"ר אילן בירן, מנהל מרכז רפואי לטיפול בבעיות מיניות, "אינם רלוונטיים יותר משתי סיבות עיקריות: א', כי המושג קיבל מטענים חברתיים ומוסריים רבים לאין שיעור מתיאור הבעיה עצמה. וב', כי היום אנחנו מבינים הרבה יותר את מיניות האישה ויודעים שאותה תוצאה יכולה להיגרם מסיבות שונות, שחלקן אינן פתולוגיות.

"מה שהוגדר בעבר כנימפומניה, כלומר אישה שמקיימת יחסי מין באופן לא סלקטיבי ולפעמים לא רצוני, אינו מתאים לנשים שמקיימות אותה כמות יחסי מין אבל ממקום בריא וסלקטיבי. לכן חשוב להבין קודם כל שאין כאן בעיה כמותית אלא איכותית".

הסקסולוגית רונית אלוני מסבירה כי לא ניתן לדבר על התנהגות מינית נורמלית או לא נורמלית אלא בהקשר ספציפי לכל אדם. "למעשה אין הגדרה להתנהגות מינית נורמלית", היא קובעת, "כל עוד מדובר בהתנהגות מאוזנת במסגרת חייו של אותו אדם. לכן צריך לבחון כל מקרה ולראות שאותה אישה לא עסוקה במין מוגבר, או להפך, נמנעת ממין כדי לחפות על דברים מסוימים. כל עוד האישה מרגישה שההתנהלות המינית שלה מספקת אותה וטובה לה, אז בין אם זה נעשה שלוש פעמים ביום או פעם בחודש, זה תקין באותה המידה".

לא יכולה להיות סתם אישה בעלת תיאבון מיני מוגבר?
"קשה לי לקבל את ההגדרה הזאת. תיאבון מיני, כמו תיאבון לאוכל, זה עניין אישי שצריך להתאים לדרישות הגוף. ברגע שמאביסים את הגוף באוכל או במין מעבר לסף הסיפוק שלו, יש ירידה בחשק וסוג של קהות. הגוף יודע בדיוק מה הוא צריך ומה מספק אותו, אלא אם יש בעיות רגשיות, ואז ההתנהלות המינית אינה הסיבה לבעיה אלא אחד הסימפטומים שלה".

הודה שהיה מכור למין. ברנדו. צילום: ארכיוןלגברים מותר
אז איך ניתן להבחין בין התנהגות מינית מוגברת אך בריאה לבין נימפומניה? "זה תלוי כמעט בלעדית בתחושה של אותה אישה ובאושרה", פוסק ד"ר בירן.

כלומר, נימפומנית לא יכולה להיות מאושרת?
"בהגדרה, לא. כלומר, נימפומניה מניחה חוסר סיפוק תמידי, משולל הנאה אמיתית".

נימפומניות לא נהנות? מדובר באינפורמציה מפתיעה יחסית לדרך שבה התרגלנו לחשוב עליהן, כחתולות לוהטות ונטולות עכבות שלא רק נהנות מאוד מסקס, אלא גם לעולם אינן שבעות. העובדה שהפער בין המציאות לדמיון שלנו כל כך גדול מסבירה היטב את הסתייגותם של המומחים מהמונח.

נשאלת השאלה, מדוע במילון העממי משויכת הנימפומניה לנשים בלבד. ד"ר בירן, כמו רונית אלוני, רואה זאת כתוצר של המוסר הכפול שקיים בחברה שלנו. אותה התנהגות מינית שתקבל אצל גברים סימון חיובי, להלן הדון ז'ואן, תיחשב אצל נשים כתופעה חולנית. כמו כן, מתברר שדווקא קיים מושג מקביל לאותה תופעה אצל גברים, הנקראת "סאטיריאזיס", אבל השימוש בו כמעט אפסי.

שני המושגים הללו, "נימפומניה" ו"סאטיריאזיס", שאובים מתוך המיתולוגיה היוונית. הנימפות - שהיו שייכות לאל דיוניסוס, שמסמל את ההדוניזם, ההתמכרות להנאה ולתאוות החיים - התפרסמו ביופיין ובכוח הפיתוי ההרסני שלהן. באופן דומה, המושג "סאטיריאזיס" נגזר משמו של האל היווני סאטיר, שחציו שור וחציו אדם - סמל היצר המיני הבלתי מרוסן.

ד"ר אראלה שדמי, ראש התוכנית ללימודי נשים ומגדר במכללת "בית ברל", לוקחת את ההקשר החברתי-תרבותי של הנימפומניה צעד קדימה, וסבורה שמדובר בהמצאה גברית ללא ביסוס מדעי.
"זהו מונח אופייני לשיח הפטריארכלי, ואפשר לראות זאת לכל אורך הדרך", טוענת ד"ר שדמי, "החל מזה שלמילה'זונה' יש רק הטיה ממין נקבה ושמובן מאליו שהזונה היא הבעיה ולא הלקוח, וכלה במושגים כמו'נימפומניה'.

המאפיין העיקרי של פטריארכליות הוא שגברים הופכים את עצמם לבעלי ערך ומתייחסים לכל מה שהאישה עושה כהתנהגות פחותה בערכה, גם אם מדובר בדיוק באותן צורות התנהגות. החל בשנות ה-50, לאחר שפורסם דוח על מיניות האישה בארצות הברית שחולל סערה גדולה, הוליווד התחילה להציג את האישה שוחרת הסקס באופן חד משמעי כאישה אומללה, סוטה, שאינה שולטת ביצריה. מדובר בהכתבה תרבותית".

כלומר, לדעתך התופעה קיימת רק כמיתוס?
"כן, מדובר בתופעה ששייכת למיתולוגיה האנושית. המודל הפטריארכלי, שמנחה את הערכים החברתיים והתרבותיים שלנו משחר ההיסטוריה, מבחין בין קדשה לקדושה - או שאת זונה, כלומר אישה בלתי ראויה, או שאת מדונה, אישה הראויה לנישואים ולקיום משפחה, זאת ששייכת לגבר, חוסה תחתיו ובעיקר לא מאיימת על מעמדו ככובש. המילה'נימפומנית' מנסה לחנך את הגברים לא להעריך אישה כזאת ואף לנצל אותה, ואת הנשים להיזהר מהתנהגות לא נורמטיבית".
גם עליה היו שמועות. מונרו. צילום: אי - פי המועדים לפורענות
אבל התנהגות לא נורמטיבית כזאת בהחלט קיימת במציאות, והפעם לא מדובר בהכתבה תרבותית אלא באנשים שפשוט אינם מסוגלים לשלוט בה. המומחים כבר לא קוראים לזה "נימפומניה" אלא "התנהגות מינית פתולוגית".

"קיימים שלושה קריטריונים שהופכים התנהגות מינית בריאה להתנהגות פתולוגית ", מסביר ד"ר בירן. "הראשון הוא כשההתנהגות המינית מפסיקה להיות אמצעי לגירוי או להשגת משגל והופכת להיות מטרה בפני עצמה.

במקרים כאלה המשגל אינו נועד לסיפוק מיני או להשגת הנאה, אלא מהווה סוג של התנהגות כפייתית, משוללת תגמול אמיתי. הקריטריון השני הוא כשההתנהגות המינית מגיעה כפיצוי על מקומות פוסט טראומתיים, והקריטריון השלישי הוא כשההתנהגות המינית הלא מבוקרת נובעת מדימוי עצמי נמוך של האישה, כאשר ככל שהיא מחפשת עוד ועוד פתרונות מיניים למצוקתה ככה הדימוי העצמי שלה נמוך עוד יותר, והיא נכנסת לסחרור של תחושות ריקנות ואשמה".

מה גורם לנשים לפתח התנהגות מינית פתולוגית?
"לעיתים מדובר בנשים שעברו ניצול או תקיפה מינית. נשים כאלה נוקטות בדרך כלל באחת משתי אסטרטגיות - או שהן נמנעות לחלוטין ממין או שהן מתחילות לקיים יחסים בצורה לא סלקטיבית, כשההשערה הפסיכולוגית היא שכדי למזער את הטראומה הן עושות זילות של כל חיי המין, כלומר הופכות אותם לתופעה טריוויאלית.

"סיבה נוספת יכולה להיות חוסר יכולת להגיע לאורגזמה, שמתבטא במרוץ אינטנסיבי אחר האורגזמה האבודה. התופעה הזו שכיחה אצל נשים, וחלקן לוקחות את זה בתור חיפוש אינסופי אחר הגבר שיביא להן את האורגזמה. קיימת גם תופעה פחות מוכרת, נדירה יחסית, של נשים שמגיעות לאורגזמה מהירה מדי. חלקן יכולות להגיע לאורגזמה מחיכוך של הירכיים זו בזו או ממגע קל בדגדגן. המתלוננות על התופעה הן אותן נשים שהאורגזמה משאירה אצלן טעם של עוד יותר מאשר סיפוק".

לפי ד"ר משה בירגר, מנהל החטיבה לפסיכיאטריה משפטית בבית החולים באר יעקב המתמחה במיניות אבנורמלית, המושג "נימפומניה", שהופיע כאבחנה רשמית במגדיר הפסיכיאטרי כשמדע זה עוד היה בחיתוליו, נמחק משום שהיום כבר ברור שהתנהגות מינית בלתי מרוסנת מהווה ביטוי לאבחנות פסיכיאטריות מוכרות אחרות.

"רוב האנשים שסובלים מהתנהגות מינית מוגברת הם בעלי הפרעות אישיות, למשל הפרעת האישיות הגבולית, שמתאפיינת במצבי רוח מתחלפים, בבעיות בזהות הכללית, באי יכולת לשאת בדידות ובתחושות זעם. אדם עם הפרעת אישיות גבולית עשוי לפתח התנהגות מינית בלתי מרוסנת בגלל חוסר היכולת שלו לשאת בדידות וכדי למלא את תחושות הריקנות שלו.

אחד הדברים שאופייניים לאנשים עם הפרעת אישיות גבולית זה שהם ממהרים ליצור אשליה של אינטימיות באמצעות התחברות מינית מהירה מאוד, מה שנותן להם תחושה של קרבה, שבסופו של דבר מתגלה כמזויפת".

אילו עוד הפרעות קשורות להתנהגות מינית מוגברת?
"הפרעת אישיות נרקיסיסטית, שמאפיינת אנשים שקשה להם לווסת את הערך העצמי שלהם והם זקוקים כל הזמן לקבלת אישורים מהסביבה, כוללת אישורים על המיניות שלהם. אלה אנשים שבבסיס שלהם סובלים מדימוי עצמי נמוך מאוד, שעליו הם מנסים לפצות באמצעות פנטזיות גרנדיוזיות, אומניפוטנציה ורגשי גדלות כאלה ואחרים. גם הפרעת אישיות היסטריונית, שמתאפיינת בהתנהגות דרמטית ותיאטרלית, בצורך עצום בתשומת לב ובאי יכולת לשאת שעמום, יכולה לגרום להתנהגות מינית לא מבוקרת.

במקרה הזה הסקס המוגבר מהווה דרך לנפץ את השגרה. בעלי אישיות אנטי סוציאלית, המאופיינים בהיעדר קבלה של הנורמות החברתיות, כולל נורמות בתחום ההתנהגות המינית, עלולים לקיים יחסי מין עם מספר בני זוג בו זמנית".

יש משהו משותף להפרעות האישיות האלה?
"המשותף לכולן הוא שהלוקים בהן אינם מסוגלים ליצור מערכות יחסים אינטימיות ושוויוניות, ולכן הם נקלעים למערכות יחסים עם בן זוג אחד או עם בני זוג מתחלפים, שמספקים את הצרכים הייחודיים להם".
וורן בייטי, מאחוריך