אינטימיות ואהבה בעידן של מלחמה בין המינים

מאת ד"ר אורי ורניק

אם היחיד הוא משל לעולם כולו והעולם משל לאדם, הרי הזוג הוא המשל ליחסים בין המינים. הזוג הטוב המאושר ושמח בחלקו יוכל ללמד אותנו כיצד צריכים היחסים בין המינים להתנהל. בספר על זוגיות הצגתי מודל של שילוב ידיים. כדי לשלב ידיים, עליהן להיות נפרדות, שוות וצמודות. עלינו להכיר בשונות שלנו, בשוויון ובהדדיות ולשאוף לקרבה וחמלה.

כל מטפל ומטפלת זוגיים יודעים כי "צריך שניים לטנגו", האשמה ומאבק "מי צודק" לעולם לא יביאו לשלום בית ואם מדובר במינים – לשלום בעולם.

תקופת מעבר ואי-בהירות

אנו חיים בתקופת מעבר. אי בהירות ביחס לחלוקת התפקידים בין המינים ואופי היחידה הזוגית מובילים לתסכול ולמאבק. ההגדרות הישנות התערערו, חדשות עדיין לא בנמצא. אומר ליונל טייגר : "המין הזכרי והמין הנקבי מתרחקים זה מזה לאט לאט ובאופן בלתי נמנע". סיבות שונות לתופעה – חברתיות, טכנולוגיות ואידאולוגיות. אפשר להרחיב ולפתח את התרומה של הטלוויזיה (בהודו החלו לאחרונה להציג את "סקס בעיר הגדולה"), האינטרנט, הגלובליזציה (שינויים כלכליים, הגירה) והגלולה (מצב שמתפרש במוחם של גברים כהריון כימי של המון נשים צעירות תורם לירידה ברמת הפוריות שלהם!). 

המעבר מתבטא בעולם המערבי  א. בהתחזקות מעמד הנשים - כוחן הכלכלי, המשפטי וההשכלתי עולה. באוניברסיטאות היוקרתיות הנשים  הן כיום רוב המתקבלות ללימודים. ב. ירידה בכוחם של גברים – אנשי הצווארון הכחול הופכים למיותרים ולמובטלים, תפקידי הגבר המסורתיים מצטמצמים. ג. הילודה מצטמצמת והדור לא מגיע אפילו לרמת התחדשות (פחות מ-211 לידות לכל 100 נשים, כאשר חלק נכבד של הילודה נעשה ע"י מהגרים, או לא יהודים בישראל). ד. ירידה במספר האנשים הנישאים - עלייה באחוז המתגרשים ודחייה בגיל הנישואין. בארה"ב בגילים 25-29 38.6% אינן נשואות (בישראל 35.1%) בארה"ב בגילים 30-34  58.7%  (ובישראל 77%) בלבד מהגברים נשואים, לעומת 81.6% בשנת 1970. ה. עליית ממלכת "טרנסילבניה" – בעידן שלנו גבר עם פות ואישה עם פין לא קיימים רק בחלומות. מתרבות התופעות בי-סקסואליות, טרנסקסואליות (או טרנסג'נדר), א-סקסואליות, טרנסווסטיות (לבוש מנוגד), אנדרוגניות פסיכולוגית (גבר נשי ואישה גברית). טשטוש הזהויות מתבטא גם בחיי המשפחה, בהן תופעה נפוצה היא "אובדן הסמכות ההורית".

העיסקה מתפרקת

בדורות הקודמים, אולי אצל הורינו ובוודאי שאצל הסבים והסבתות שלנו היתה קיימת "עיסקה"  בין שני המינים שהתחלקו בתפקידים שונים ומשלימים. האחד היה חזק מגן ומפרנס, האחרת היתה רכה חמה ואוהבת. בעיסקה הזו השיג הגבר צאצאים ובתמורה הסכים לתרבת או לביית את המיניות הממוקדת קצרת הטווח שלו (ראו טבלה).

טבלה: השוואה בין מאפייני מיניות של גברים ונשים

כאשר "העיסקה" הקלאסית הזאת התערערה שני המינים נכנסו לסחרחורת. אם אין "ליידי" אין "ג'נטלמן" והאדיבות והכבוד שמשמנים תהליכים חברתיים נעלמו. אם יש יותר נשים פנויות זמינות מבחינה מינית ("משוחררות") הגברים נוטים פחות להתחייב לקשר בלעדי. אם יש פחות גברים שמוכנים להתחייבות, מרגישות הנשים כי "אין גברים רציניים" ואנחנו כבר לא יודעים "מי נגד מי"?

כאן, כסיבה ו/או כתוצאה נכנס הפמיניזם הרדיקלי לפעולה. ביטויים לוחמניים נגד גברים לא חסרים "אני מרגישה כי שנאת גברים היא מעשה מכובד ומציאותי כי למדוכאים יש זכות לשנאת המעמד המדכא אותם" אמרה רובין מורגן נשיאת NOW הארגון הלאומי לנשים ועורכת Ms.. "אישה בלי גבר היא כמו דג בלי אופניים" אמרה לפחות בהומור מסוים גלוריה סטיינם. האמונה המיתולוגית במזימה גברית (פטריארכיה); הצגת הגברים כולם כאנסים, תוקפניים או חזירים; ההתעלמות מהבדלים ביולוגיים (המצאת המושג 'מגדר'); ההכללות בצרוף ה"פוליטיקלי קורקט" – כל אלה יחד העלו את היחסים בין המינים על שרטון. הגברים מצדם נשארו בבלבול, בכעס ואפילו בתחושות בושה ואשמה משתקות על "מה שעוללנו לנשים".

הבה נבדוק כיצד מצב ענינים זה משפיע בשלושה תחומים של יחסים בין המינים: חיזור, זוגיות ומיניות.

חיזור

כולנו חיים במתח בין המוח הישן שלנו  לבין המוח החדש – תכנות שמועבר גנטית במשך אלפי שנות אבולוציה,לעומת קליפת המוח שלנו, מחשבות ומאוויים חדישים ונכונים לעכשיו בלבד. והנה הנשים מתוכנתות לחפש גבר "צייד ולוחם" חזק ובטוח בעצמו, אך חושבות שמגיע להן גבר רך ורגיש ממש כמו "חברה טובה". אלא שהן לא נמשכות לגבר כזה. והגברים מתוכנתים לחפש אישה רכה, מסורה ואוהבת ואומרים שהם מעדיפים אישה עצמאית וחזקה. אולם בהיותם תחרותיים, הם לא נלהבים מתחרות עם בת-זוג וחשים מאוימים.

מאחר ועד לנישואים המאוחרים מתנסים במספר מערכות יחסים, אנשים מסתובבים עם "חבילות" כלומר נסיונות מרירים ואכזבות, נטייה להשוואה עם בני-זוג קודמים. הפרידות החוזרות, ובעיקר גירושין משאירים צלקות והופכים את קורבנותיהם לקיצוניים יותר "לא אסכים עוד להתנהגות גברית שוביניסטית" לעומת "לא עוד אוותר למרשעת פמיניסטית". ומרירות מולידה חוסר סבלנות וסובלנות וחמלה. מאחר וחיים יותר שנים ברווקות, מעצבים סגנון חיים ומאבדים מהיכולת לגמישות והתפשרות.

אין עוד פלירט כי חוששים מהטרדה מינית. אם אסור בעבודה, ולא בלימודים אז איפה כן? ולא ברור כל כך מי צריך להתחיל. לקראת גיל שלושים נשמעים תקתוקי השעון הביולוגי ביתר בהירות ואז בחורות לחוצות למצוא בן זוג להשלמת המשימה המשולשת של "קריירה, ילדים ובעל" – אך הגברים נבהלים כי משהו אומר להם שהם סך הכל אמצעי למטרה. גם הגברים למדו משהו והם מסתדרים לבד טוב יורת – מרהטים דירה, בוחרים לבד חולצה. חלקם אפילו הפכו לבשלנים מעולים. ולבסוף – החיזור מסתבך כי רבים באו מבתים הרוסים, בהם הורים שהתגרשו בצורה קשה, או שהתנהלו מלחמות מינים סוערות.

זוגיות ונישואין

אהבה היא רכות. המאבק הריב והמדון הם ההיפך מכך. היכן שמתנהל מאבק כוחות לא שוררת אהבה. בזוג קבוע אם אין אהבה, אין חושניות ואין אווירה טובה, ואין מין. נקודה.

 צעירים מגיעים למיסוד הקשר מרקע של מאבק בין המינים ולא יודעים תמיד לעשות שביתת נשק. נשאיר לכל העולם את בעיית הפמיניזם, העיקר ששנינו יחד נרגיש טוב!

פוליטיזציה של הקשר במונחים פמיניסטיים לא מאפשרת פתרון גמיש ייחודי ומלחשב.

כל האשמה יוצרת האשמה נגדית. בזוגיות אי אפשר לנצח. האתגר באהבה הוא להתעלות מעל להבדלים להיות פשוט שני בני אדם, אחד ממין נקבה אחד ממין זכר, או שניהם זכרים, או שתיהן נקבות.

 לא מעט קשרים נכנסים למשבר כאשר חל מהפך. גבר הכיר אישה קרייריסטית ועצמאית ודווקא משום כך בחר בה. והנה לאחר לידה היא מודיעה לו שהיא רוצה להשאר בבית ולגדל את הילדים, כי כך היא מרגישה. והגבר חש לפתע שכל עול הפרנסה נופל עליו, שעות נוספות וכל החבילה. גבר התאהב באישה בגלל שהיתה כזאת חמודה ומתוקה, במילים אחרות תלותית וחלשה, אך זאת גילה רק אחרי כמה שנים; אישה התאהבה במהנדס תוכנה מצליח ואחרי כמה שנים מתלוננת שהוא לא מבטא רגשות. בקיצור כאשר לא ברור עוד מה זה גבר ומה זה אישה, אנחנו מתבלבלים, מתאכזבים וקשה לנו לאהוב.

מיניות

נשים וגברים, בהשפעת התקשורת והפמיניזם יחד, למדו לצפות שהתנהגות הגבר והאישה במיניות שווה. מצד אחד אישה אמורה להיות חשקנית, מצד שני אסור לה לתת ולהעניק. לא פלא כי אחת התלונות השכיחות ביותר במרפאות לטיפול מיני היא חשק ירוד אצל נשים. לא כך הוא. כפי שהטבלה לעיל מראה, בדרך כלל המין אצל אישה הוא תגובה, וכדי שהתגובה תתרחש יש צורך בקרבה וחיבה. אילו אינן קיימות במצב לוחמה.

 תקופת ההתנסות הממושכת ביחסי-מין טרום נישואים, יוצרת בעיה מיוחדת. אישה ללא בן-זוג קבוע חשה יותר בחשק וביוזמה, וזו דרך הטבע לגרום לה להתקשר. ואז משנוצר הקשר הקבוע מצפה הגבר לאותו דפוס מיניות. נשים רבות, יכולות ליהנות ממין נעים ומספק, אך לא מעטות מדווחות שבעצם היו יכולות לחיות יפה בלעדיו, גילוי שמזעזע גברים.

 בנוסף לכך, אצל נשים פנויות חל אימוץ של מודל המיניות הגברית, ובחורה מסוגלת לספר לחברתה "איזה ישבן חמוד" יש לגבר שהולך מולן. היוזמה הנשית, ההצעה הישירה למין, מבלבלת גברים ומובילה לקשיי תפקוד. במוח הישן שלהם, אישה יוזמת, אי אפשר להיות בטוח שתהרה לך ולא לשכן. הגבר שבעבר היה עסוק בפיתוי לא היה צריך להתמקד בזקפתו שלו ואילו כעת, כאשר האישה דורשת הוא חושש פן לא יעמוד בציפיותיה. מי שמרוויח הן חברות התרופות שמספקות גלולות לזיקפה ומנסות בקדחתנות לפתח גלולה נגד שפיכה מהירה, בעיה שטפחה במקביל להדגשה על האורגזמה הנשית.

מסקנות

1. איני יודע אם תקופת המעבר והשינויים שתיארנו הם טובים או לא. מעשית זן מספרת על כפרי שבנו לכד סוס פרא וכל הכפר בא לברכו על המציאה. ענה "איני יודע אם טוב הוא או לאו". ימים אחר כך ניסה הבן לאלף את הסוס. הסוס בעט בו ושבר את רגלו. באו כולם לנחם את האב שענה ענה "איני יודע אם טוב הוא או לאו". שבוע לאחר מכן באו שליחי הקיסר וגייסו את כל צעירי הכפר לצבא, מלבד את הבן.

 2. משבר הוא הזדמנות לשינוי. מן הראוי שגברים ונשים ידונו יחדיו במצב ובכיוונים ראויים. לא בהאשמה. יבין כל צד את הרגשות והצדק של השני ואולי מכאן תצא חוכמה.

 3. על הגברים בינתיים, להתאחד, להיות מודעים לרגשותיהם, זכויותיהם ובעיותיהם שלהם. די בלקיחת תפקיד המסוכך על נשים, או תפקיד השעיר לעזאזל. אין כלל מקום לבושה ואשמה. יחד עם זאת אנו בדיוק כמותן, איננו צדיקים שכולם תכלת. הבה נילחם יחד באלימות במשפחה – של איש באישה, אישה באיש ושניהם בילדים.

 4. עלינו "להסיר כעס מלבנו" – לא נתמוך בפמיניזם, לא נהפוך למסקוליניסטים. הבה נשאר הומניסטים, תומכים בכבוד ובשוויון (תוך הבדלים) אנושיים.

האתר של ד"ר אורי ורניק: http://therapy.co.il/index.htm