לכל מי שראה את הסרט "הסוד" מוזמן לקרוא כהשלמה את הספר שמאחורי הסרט "מדע ההתעשרות" מאת וואלאס ד. וואטלס:

http://www.bmf.co.il/rscience.asp

כולם מחפשים זיון

דיוויד דיידה, מורה טנטרה ידוע, כתב את "לילות פרא": ספר פורנו רוחני יוצא דופן על אהבה, סקס, מוות, אלוהים, סקס, מוות ואלוהים

דיוויד דיידה

"סקס זה דבר כל כך משמעותי לבני אדם. יש אנשים שזו באמת הדרך היחידה שהם יכולים להרשות לעצמם להפתח לאלהים. זלדה היא אחת מהם. יום אחר יום היה יכול להדחף לה חזיון אלוהי ישר אל מול הפרצוף וכלום, אבל שעה אחת של זיון – אפילו רק להרגיש את ג'יאה מוצצת את הזרבובית שלך – וכבר היא עוברת טרנספורמציה."

מיקונוס המשיך לתאר את הסוגים השונים של נשים וגברים ואיך הם מתייחסים לסקס ולאלהים: "אנשים מבלים את מרבית ימיהם בלרצות עוד סקס, סקס טוב יותר, עמוק יותר. סקס זו אולי הסיבה העיקרית שבגללה אנשים לא נפתחים לאלהים – סקס טיפוסי, אני מתכוון. האחד הגדול תמיד נוכח, חי בתור הכול, בתור כולם, אבל אנשים מצטמצמים לתוך תקוות מיניות, לתוך הדעות שלהם על סקס, ורוצים עוד רומנטיקה, יותר קשר רגשי, יותר תשוקה. רוב האנשים לא מזדיינים אף פעם במשך כל ימי חייהם. הם לא באמת מזדיינים. אתה יודע למה אני מתכוון?"

"כן."

"רוב הגברים מסתפקים בהשפרצה מהירה, ורוב הנשים מרוצות אם הן מרגישות נאהבות, נערצות. נשים רוצות להיות נערצות על ידי הגברים, והגברים רוצים שיתייחסו לזין שלהם כאילו היה אלהים, אתה מבין? אבל אם אתה לא נפתח אל האחד הגדול, סקס הוא לא יותר מסתם שעבוד."

מיקונוס הפסיק לפתע ושאל, "יש לך סיגריה?"

נגשתי לארון והבאתי למיקונוס סיגריה מהמאגר שהחזקתי עבורו. מיקונוס הצית אותה ושאף את העשן אל קרבו. ישבנו במטבח והוא הביט החוצה דרך החלון. המתנתי שימשיך לדבר.

רוצים שישכיבו אותם
"המקום הזה הוא בראש ובראשונה אודות זיון," הוא אמר. "באזור האנושי הזה, כולנו נאבקים למען משהו, אבל עבור רוב האנשים זה קשור לסקס. אתה יודע למה אני מתכוון כשאני אומר סקס, נכון? כל הענין הארור הזה. זה לא רק כּוּס וזין. זה בית וילדים וביטחון ונוחיות. זה קנאה ובדידות ותקווה. זה הזמן עצמו. כולם רוצים שישכיבו אותם. שממש ישכיבו אותם. חלק מחפשים את זה על ידי שהם עושים כסף, או מקימים משפחה, או משיגים כוח או תהילה. אבל זיון זה מה שהם באמת רוצים. זיון. להתמוגג מאושר, להפתח מעבר לכל גבול, להיות נאהבים באופן מוחלט, לתת את עצמם עד הסוף – לאין סוף. זיון."

הוא לקח מציצה מהסיגריה שלו ונשף באיטיות.

"כמה זמן נראה לך תהיה זלדה קורנת מדפיקה? אה? אני יודע מה התרחש פה בלילה שעבר," הוא אמר בהביטו עמוק אל תוך עיני לפני שנשא את מבטו שוב מבעד לחלון ועצר כדי לעשן. "אתה הנחת את הדהרמה על הלב שלה. אתה זיינת אותה לרווחה למרות שלא הכנסת את הזרג שלך אל תוכה באופן ממשי, אתה מבין?"

"כן."

"אבל זלדה המסכנה, היא תזרח למשך יום או יומיים, ואז זה יתחיל לדעוך. היא שוב תתחיל להיות מדוכדכת, שוב  תסתובב עם פרצוף נפול בגלל שאין לה בן זוג, מביטה בראי ורואה את הכרכרה השמנמנה שלה, צופה בעצמה מזדקנת."

כשמיקונוס דיבר יכולתי לחוש את חייה של זלדה בבהירות.

"אתה יודע ידידי, מה שקרה כאן בלילה הקודם, אני לא יודע למה זה קרה. זה פשוט קרה. דברים כאלו אי אפשר לתכנן מראש. כולנו באנו יחד – כל אחד בדרכו – והערב פשוט בא וחלף. זה היה משהו, וזה היה לא כלום. אתה יודע למה אני מתכוון? אם מדברים על משהו כזה יותר מידי, הקסם שלו מתפוגג. כולנו הרגשנו מה שהתרחש שם, אבל חלק מאיתנו יוכלו להמשיך להפתח, וחלק מאתנו לא יהיו מסוגלים לכך."

"אני יודע למה אתה מתכוון," אמרתי. חשבתי על זלדה. ופאקו. ודימיטרי.

"אוקיאנוס שלם יכול ליפול לך על הראש," אמר מיקונוס בהביטו אלי, "אבל אם כל מה שיש ברשותך זה אצבעון אז זה כל מה שתוכל לתפוס."

הדופק של אלוהים: בום - בום - בום
מיקונוס מיקד את מבטו במרחקים. הוא החזיק את הסיגריה בין שפתיו והחל למחוא כפיים בקצב, עם בסיס כפות הידיים.

"כשאתה מזיין אישה," הוא אמר, מניח את הסיגריה שלו על קצה השולחן, "אתה רוצה לנשום את האור למטה ולמלא אותה. זה עניין של קצב," אמר, מוחא שוב את כפיו, "דופק החיים של העולם – בום, בום, בום – קורן מהמרכז אל החוץ, אף אחד לא עומד בדרכו, האחד הגדול קורן החוצה כמו דפיקה, זורח כמו כל הדברים כולם, חי כמו אהבה. נשים יודעות את זה באופן אינטואיטיבי. הן יודעות מתוך הגוף של עצמן שאלהים זה זיון. אבל רק מעטות זוכות להיפתח באמת, אתה יודע. אז הן מתפשרות על ילדים ובית יפה."

מיקונוס פסק מלמחוא כפיים והביט בי. "אין כל רע בילדים ובבית יפה, כמובן."

"אני מבין על מה אתה מדבר, מיקונוס."

"הענין הוא שכל אישה היא המציאות כולה. כל אישה זו היא, ואז היא מחכה להוא, והוא אף פעם לא ממש מגיע," מיקונוס החל שוב למחוא את כפיו, "הוא לעולם לא ממש מגיע לשלב הבא בסולם, שבו זיון הופך להיות יותר מסקס, שבו זה הופך להיות הדופק של אלהים, והאישה יודעת מי היא באמת כי הגבר יודע אותה כפי שהיא באמת, ומזיין אותה בתור מי שהיא באמת. נשום את האחד הגדול למטה אל תוכך וזיין אותה לרווחה כששניכם נפתחים ללא גבול," ידיו המשיכו להכות זו בזו. "כשאתה נוגע שוב ושוב באותה נקודה שניה, שאיננה מקום פיזי בכוס שלה כמו שזה אותו מקום בלב שלה, שאיננו נפרד ממך,  המממם?"

הנהנתי.

"והנה היא, סביב סביב לך, עכשיו," אמר מיקונוס כשהוא מביט סביב כל החדר. "אתה יכול לדפוק את הרגע הזה לרווחה, ממש כמו שאתה מזיין אישה, מרגיש אל תוכה, אוהב אותה, פותח אותה כמו החלל שמעבר לחדר, מי שאתה, מי שהיא, אפילו כשהגופים שלכם מזדיינים," מיקונוס מחה את כפיו יחד, "או כשאתה נושם, אפילו עכשיו," מיקונוס מחה את כפיו לקצב הנשימות שלנו.

"כשאתה נושם אותה, מזיין אותה, אוהב אותה, בכל מקרה אתה זה היא, ועד לרגע שבו תפַּתח לרווחה כהיותך היא ומעבר לה, עד אז – היא רק תתלונן."

הורג אותי ברכות
מיקונוס חייך וביקש עוד סיגריה. אחרי שהצית אותה ושאף מספר שאיפות הוא המשיך:

"האנרגיה של אישה נראית לפעמים קצת כאוטית, אבל היא רק מחכה שידעו אותה, שיזהו אותה בתור מי שהיא באמת. באינטואיציה שלה היא יודעת שההכרה שלך בה נחוצה באופן כלשהו לצורך ההכרה שלה בעצמה. אתה מבין על מה אני מדבר?"

"כן, אני חושב שכן."

"היא זקוקה להיראות כדי לדעת את עצמה, בגלל שהיא אור, היא הכל, וכשהיא נראית כל כולה במלואה, כשאתה באמת רואה אותה כמו שהיא באמת – אז היא גוועת בהתמוגגות מאושרת." מיקונוס צחק. הוא החל לשיר, לגמרי בסולם הלא נכון: "קילינג מי סופטלי (הורג אותי בְּרַכּוּת במילותיו, הורג אותי ברכּוּת, במילותיו מספר את כל חיי, במילותיו, הורג אותי ברכּוּת)...

מיקונוס הפסיק לשיר והחל למחוא יחד כף אל כף: "לאהוב אותה כל כולה, במלואה, זה לפתוח אותה למוות וזה הרגע שבו היא יודעת מי היא, מי אתה, מהו כל העניין כולו."

"כשאתה יכול להתרומם אל הנקודה השניה הזו" – מיקונוס המשיך בום, בום, בום, למחוא את בסיס כפות ידיו זו אל זו – "אז אתה יכול לזיין אותה למוות, אתה מזיין אותה לאלהים, מעבר ליכולת לדעת, חיה כמו הכוליות, שקופה כמו האור, נכבשת על ידי האחד הגדול, אתה מבין? אפילו עכשיו."

הרגשתי כאילו העור שלי נעלם, וגופי היה כמו ללא גבולות. קווי המתאר נגוזו כמו פתיחה גדולה. מיקונוס ישב שקט ודומם. כוח כלשהו כמו נוֹרה למטה, פותח את הבטן שלי לרווחה תוך שנשימתי מעמיקה והולכת. נראה היה כאילו אור יקרות ממלא את החדר עד שאפילו החפצים שבתוכו הפכו לזוהרים. אבל בעומק דבר לא השתנה. מיקונוס חשף שוב את המקור, או את המיקום, של החדר הזה, כמו המלאות, מעבר לכל, חי כמו הכוליות.

"למה שלא תזמין את החברים שלך לארוחת צהריים?" הציע מיקונוס.

על המחבר
דיוויד דיידה הוא אחד ממורי הטנטרה המובילים במערב, המתמקד בסדנאותיו בעבודה על התפתחות רגשית ועל עבודה עם אנרגיה מינית. הוא חבר של קן ווילבר וממיסדי המכון האינטגרלי. ספריו, "דרך גבר" ו"לילות פרא" יצאו לאחרונה בהוצאת דופן.

בזכות התוכנית הטלוויזיונית של לונדון וקירשנבאום נתוודעתי לספר חדש ונפלא שיצא לאור על אוננות נשים מאת המחברת גילי פליסקין ושמו "דברים שרציתי לגעת". הספר נוצר ונתגבש במסגרת עבודה אקדמאית של ראיונות נשים שונות על האוננות. זה ספר חובה לכל אחת שרוצה להרגיש טוב עם עצמה וגם לכל אחד שילמד לקבל את האוננות שלהן כדבר טבעי ולא מביש וילמד לתת להן מרחב אינטימי גם בנוכחותו. קניתי אותו,עילעלתי בין דפיו ועיניי נתקלו בראיון עם אביבה(עמ' 210),שמתוכו אני רוצה לצטט לכם קטע שמאד חשוב לאחיי הגברים להפנים אותו:"אין לי בעיה לאונן ליד מישהו,כולל מישהו שהוא לא זוגיות של נישואים.

נגיד הייתי עם מישהו,יצאנו חודש וחצי,אז כשהיינו די בהתחלה,ולא רציתי לשכב איתו,אני לא יודעת איך להסביר את זה,אבל לידו אני אוננתי. לא רציתי שהוא יחדור אליי,אז העדפתי לאונן לידו-אני בשליטה. למדתי לאונן לידם,כן. כי זה אחלה-זה כיף. כל-כך למדתי שזה דבר יפה". יש בזה גם משהו יותר עמוק בפנימיות של שיחרור וחופש אמיתיים,זאת כמובן בתנאי שהזכר לומד ומסוגל לאפשר להן את האוננות לידו ועדיין לחוש טבעי ולא לנסות לכפות את עצמו עליהן אלא אם כן הן יוזמות את המין. עצם מסירת המושכות לידיהן יוצרת מצב בריא,נכון וזורם. הפעם הראשונה שחוויתי חוויה כפי שהיא תיארה היתה באותו ראיון שכתבתי עליו באחד מהפוסטים ואז גם למדתי את ערך החופש וכיבוד המרחב המקודש של האישה. היו לי גם התנסויות כגון אלו עם מספר ידידות במשך השנים.

רוצו וריכשו,ספר חובה!!