מחבקים את השרלילות

מאת: שני יפת, מערכת וואלה!

כשאתה במסגרת בית ספרית כולם תמיד בתוך התחתונים של כולם. כולם יודעים את מי אתה עושה וכולם מתעניינים. לזאת יש שם של שרמוטה, הנותנת של השכבה וזאת המתחסדת שמתנשקת רק אחרי שהיא ביחד עם מישהו חצי שנה. הזוי? ממש לא. בית הספר הוא כמו קהילה קיבוצית, ממש כמו ישוב בו כולם מרכלים על כולם וכולם בתחת של אחד של השני. ככל שהשנים עוברות, אנחנו מדברים יותר על סקס באמת, ולא מתעסקים בלשים תוויות על אנשים שאנחנו בקושי מכירים.

בחורה בת 26 יכולה לעשות מה שבראש שלה. גם אם היא תצא עם 20 בחורים ותשכב איתם, רק החברים הקרובים שלה ידעו מזה והם וודאי עושים את אותו הדבר ומפרגנים לה. אולם, ילדה בת 16 שמתחרמנת עם מי שבא לה, סביר להניח שהכינוי "שרלילה" ידבק לה במהירות.

קנאת פין

על בנים אני לא מתפלאת. הרבה בנים קוראים לבנות שונות שרמוטות מכל מיני סיבות של מרמור וחוסר ביטחון. הכל אגו, קנאת פין אולי, נתעלם. אבל בנות - אנחנו לא יכולות לעשות את זה לעצמנו. גם ככה הבנים מנסים לדכא אותנו בואו לא נעזור להם. בואו כולנו ניקח נשימה ארוכה ונתחיל לפרגן. אפילו לפריס הילטון, הרי מה היא כבר עשתה?

(צילום: רויטרס)

על מיניות בגיל ההתבגרות

מאת:נלי שטיין

"האם מותר לאונן?", "מתי הגיל הנכון לקיים יחסי מין?", האם השאלות הנשאלות באינטרנט רומזות על סוף עידן שיעורי חינוך מיני? להיפך, נלי שטיין ממליצה לעודד את בני הנוער להיפתח למין ולהבין את גופם

שאלות כגון: "מה עושים עם הריח של ההפרשות מהגוף שלי?", "כיצד בנות מאוננות?", "האם איבר המין שלי באורך מתאים לגיל שלי?", מסקרנות ומעסיקות כל נער או נערה מתבגרת.

בני נוער רבים ובנות נוער רבות פונים מדי יום לאתר האינטרנט של 'הדלת הפתוחה' או לפורומים נוספים בנושא סקס ושם הם מוצאים כתובת לקבלת מידע, עידוד ותמיכה.

הבושה, המחסומים, הדעות הקדומות - כל אלה חוברים יחדיו ליצירת השתקה בנושא מיניות מתבגרים, או לראייתה רק כבעלת פוטנציאל לפורענות: מחלות מין והריון לא רצוי.

בני נוער רבים מרגישים לעיתים שאף אחד מבין המבוגרים שמסביבם לא באמת מוכן לשוחח עמם על הגוף המשתנה הזה, על הנפש שצריכה להתאים עצמה לשינויים הגופניים-הורמונליים ועל החששות והלבטים.

אם מתקיימת שיחה כלשהי, למשל במערכת החינוך או במשפחה, היא בדרך כלל שיחה מעשית - "עושים כך וכך בזמן הווסת", "אלו הם אמצעי מניעה מתאימים" וכדומה. לא שזה לא חשוב, אבל זה בהחלט חלקי ולא מספק.

אז מה באמת קורה בגיל ההתבגרות מבחינת ההתבגרות המינית והנפשית? אולי בכלל מגזימים שטוענים שהגיל הזה כל כך חשוב? יש הורים הטוענים שלהם אף פעם לא הסבירו כלום, ובכל זאת הם גדלו, התפתחו והסתדרו.

מה באמת חשוב לדעת? הנה שתי נקודות מרכזיות ביחס להתפתחות מינית בגיל ההתבגרות:

1. כולם כבר יודעים שבמהלך השנים האלה, בין 12 ל-18 בממוצע, הנקראות "גיל התבגרות" מתרחשים הרבה תהליכים: הורמונליים, נפשיים וחברתיים.

למעשה, גיל ההתבגרות מהווה צומת חשוב כל כך בחיינו היות שבפעם הראשונה "החלקים מתחברים".

כלומר, היכולת שלנו לחשוב, להבין, להיות סקרניים ויצירתיים, יחד עם ההתפתחות הגופנית-מינית, חוברים יחדיו ומאפשרים לנו להיות פעילים, כאלה שיש להם יכולת להגדיר מה הם רוצים, לנסות להשיג זאת (למשל על ידי חיזור), לבטא את הסקרנות, האהבה והתשוקה.

בה בעת אנו כבר מודעים לסביבה החברתית-תרבותית בה אנו חיים, למה נחשב 'בריא'? ומה נחשב כ'סטייה'? מה נחשב 'גברי'? ומה 'נשי'? ומנסים להבין את כל המציאות המבלבלת הזו.

לכן, יש לזכור שמיניות הנעורים הינו צומת חשוב בחיינו, ומה שנלמד בתקופה זו על עצמנו ועל העולם המיני ילווה אותנו שנים רבות.

2. לאור הנאמר עד כה עולה החשיבות במתן הסברים נכונים ומידע אמין ביחס למיניות בגיל זה, והם צריכים להינתן מתוך הבנה של מעגל החיים המיני הכולל.

מדובר, כאמור, בהשתתת בסיס לקראת התפתחות מיניות בוגרת, בריאה ומהנה. כך לדוגמא כדאי להסביר על אוננות בגיל ההתבגרות, הסבר המופנה כלפי כל אחד מהמינים, תוך מחשבה על החיים המיניים הזוגיים בעתיד.

בקרב נערות - נערות רבות נרתעות וחוששות מלהכיר את איבר המין שלהן. תפיסות חברתיות ביחס לאיבר זה כ'מלוכלך', 'מסריח' ואפילו 'טמא' מעכבות ויוצרות מחסומים, והן נמנעות מלהכיר את הדגדגן ואת מבנה הפות בכלל.

חוסר ידע והבנה גורם לנערות החשות גירוי מיני להחדיר חפצים לנרתיק, מה שעלול לגרום לפציעה. אבל, יותר מכל, עם התבגרותן, הן עלולות להגיע לקיום יחסי מין מבלי להבין כיצד הן יכולות להגיע לאורגזמה, עם הרבה פחדים ותלות בבן הזוג.

לכן, נדרשים הסברים סבלניים וברורים, כאלה המסייעים להשתחרר מהבושה והפחד, לגבי החשיבות בלקיחת הזמן להיכרות עם הפות, על פתחיו השונים ועל הדגדגן המצוי בו (למשל, בעזרת ראי). זאת במטרה ללמוד לגעת בו ולהכיר איזה מגע ואיזה סוג של לחץ מעביר תחושות נעימות עד כדי אורגזמה.

בקרב נערים - על בסיס התפיסה החילונית הרי שאוננות הינה פעילות מינית מקובלת ונחוצה לשחרור המתח המיני ומאוד מאוד נפוצה.

ההדרכה לנערים בנושא זה צריכה לקחת אף היא בחשבון את מרכיב הבושה, הלחץ והסכנה לבנות 'אוטומט' של פליטה מהירה, שתפריע להם בחייהם המיניים בעתיד - עם בנות זוג.

לכן, כדאי להמליץ לנערים לאונן כשהם לא לחוצים (שמישהו יכנס, ידפוק בדלת או בכלל), 'לקחת את הזמן' ולבדוק מה נעים להם, איזה סוג מגע ובאיזה חוזק, הדגש הוא על לגיטימציה לפעילות מינית מעין זו, על שחרור מהבושה ועל הכרת הגוף.

אז מה אתם אומרים? נשמע הגיוני? אולי קצת מביך להסביר זאת לילדים? אולי אנחנו יודעים משהו מזה אבל לא חשבנו שזה כל כך קשור למה שיקרה בעתיד?

נלי שטיין
''מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין. מתמחה בטיפול זוגי ומיני. רכזת מקצועית של "הדלתות הפתוחות" באגודה לתכנון המשפחה. בעלת קליניקה פרטית בת"א

לאתר זוגיות של נלי שטיין
לאתר של דלת פתוחה

BeOK-מין וסקסולוגיה: http://www.bok.co.il/Articles.aspx?ArticleCategoryID=15

שחרור האישה: את מדונה או פרוצה?

מאת:נלי שטיין

במשך אלפי שנים החברה חילקה את הנשים לשתיים - קדושות: כלומר כאלו שניתן להתחתן איתן, וזונות: כאלו שניתנות לניצול. כיום אבחנה זו נפרצת, וגם לקדושות מותר לאהוב סקס ואפילו לאמץ "יזיז". אולי   

לאורך שנות ההיסטוריה של התרבות המערבית קיבלה המיניות הנשית פרשנויות שונות.

היא נקשרה, בעיקר, ליכולת הרבייה - לפוריות, אך גם ליכולות קסם מאגיים המטילים את חיתתם על הגברים - מוקסמים ומפוחדים בו זמנית.

אולם נדמה כי יותר מכול נקשרה המיניות הנשית - בתודעה הציבורית והפרטית - למשמעויות שליליות. כאלה הקושרות אותה עם ביזוי, טומאה ו"לכלוך".

נשים ונערות נאלצו להתמודד עם הגדרות חברתיות דיכוטומיות ומפלות, המסווגות אותן כ"כשרות" ("מדונות", "קדושות") - קרי כאלה שניתן להתחתן עמן ולהקים משפחה, למול אלה שניתנות לניצול מיני ללא רגשות אשמה – "זונות" ("קדשות").

ההצדקה שעמדה מאחורי "סיווג" חברתי נפוץ זה נשענה על האשמת הנערות והנשים עצמן בכך שהן מועדות להתנהג בצורה מינית "מופקרת". כלומר, חופשית מדי ומועדת להביא עליהן אסון.

כמו כן, נקשרה השליטה במיניותן לערכים של "הדרת כבוד" גברית, ולשמירת "הטוהר" המיני כעדות לכבוד המשפחה ולאיכות חינוכה את הנערה. נערות ונשים גדלו, ועדין מתחנכות, לאורו של פיצול המתקיים בתודעה בין נשיות בכללותה לבין הפן המיני.

הנשיות עדין נקשרת - במידה רבה - לרכות, לעדינות וליכולות "טיפוליות" באחרים, בעוד שהמיניות הנשית הינה גוון בעל נופך של לכלוך, אולי אפילו זוהמה! סיווג חברתי מעין זה שימש ומשמש עד היום סוג של פרקטיקה חברתית ביחס לעולמן המיני של נערות ונשים כאחד.

במהלך המאה העשרים, במיוחד מאז שנות ה-60 ותחילתה של המהפכה הפמיניסטית, "נטענה" המיניות הנשית במכלול של משמעויות חדשות. המצאת הגלולה למניעת הריון עודדה תהליכי הפרדות מסוגיית הפוריות לכיוון שאלות אחרות, הנקשרות לזהות ולאיכות חיים.

הדיון הפמיניסטי בתשוקה ובאוננות נשית העלה את ההשתחררות האפשרית מבלעדיותם של יחסי מין עם פרטנר זוגי, אך יותר מכול הבליטה את זכאותן של נערות ונשים להנאה מינית ולביטוי תשוקתן.

לאורם של תהליכים אלה בעולם המערבי עולה השאלה ביחס למתרחש בשנים האחרונות בחברה הישראלית. כפי שעלה בעבודת הדוקטורט שלי – "מיקומי זהות – כעס ובושה כמבארים התנהגויות מיניות וזוגיות בקרב בני נוער" נראה שהמיניות הנשית ממשיכה לקבל משמעויות ו"גוונים" נוספים.

לאורם של הממצאים עולה סוגיית התשוקה המינית והזכאות לבטאה, אם כי אינה נעדרת לבטים וספקות. בעקבות ממצאי המחקר בחרתי להתייחס לשתי שאלות של נערות בנושא זה שהגיעו לאחרונה לאתר של "דלת פתוחה".

להערכתי יכולות שאלות אלה לפתוח צוהר נוסף עבור מטפלים ויועצים מיניים בנוגע לעולמן הפנימי של נערות וללבטים המתקיימים בו ביחס לביטוי מיניותן.  

השאלה הראשונה, של נערה בת 16. "יש לי חבר כבר בערך חודשיים. ככל שאנחנו מתקדמים בנושא ה"מיני" אני מרגישה יותר ויותר צורך לזה..כל פעם שאנחנו נפגשים אני רק מחכה לרגע בו נתחרמן וכשמדי פעם זה לא קורה זה מבאס אותי.

"אני חושבת המון המון על מין ומדמיינת אותי שוכבת עם החבר שלי וכאלה. אפילו בתחילת הקשר שלנו שעוד לא התחלנו להתחרמן אני הובלתי את היד שלו לאיבר מיני.

"אני יודעת שאני צעירה מדי בשביל לקיים יחסי מין אבל זאת לא הפואנטה למה שאני אומרת. פשוט ממש קשה לי ואולי מוזר שהנושא של המיניות ממש חשוב לי ונושא כל כך מרכזי בחיים שלי ולא יוצא לי מהראש..."

למקרא שורות אלה עולה בברור הצורך של הנערה באישור, בלגיטימציה, למיניותה הפעילה. מיניות סקרנית, משתוקקת, חקרנית, אם כי אינה נעדרת גבולות ("אני יודעת אני צעירה מדי בשביל לקיים יחסי מין...").

נדמה כי בחדרה הפרטי היא יושבת וכותבת על רגשות הבלבול וההצפה המלווים את המיניות החדשה והמתפרצת הזו. נדמה כי עוצמתן של תחושותיה המיניות, שכנראה חזקות יותר מאלה של בן זוגה הצעיר, מפתיעות אותה - יותר מכול.

תוך שהיא נאבקת עם הדהודיהם של מסרים חברתיים, היכולים לגנות אותה בגין סקרנותה המינית ולדכא אותה מפני ביטוייה, היא מבקשת מקום לשיתוף ולביטוי. אולם, יותר מכול, היא זקוקה לסוג של אישור. אישור על כך שהיא "נורמלית", שמותר להרגיש כך, שמותר ליזום ושבהחלט מותר שמיניותה תעמוד במרכז קיומה.

 קשה להאמין כי שאלה דומה תגיע מצד נער בגילה היות שמכלול רגשות אלה נקשר חברתית עם גבריות, ודווקא העדרן עלול להעלות תחושות של קונפליקט ואי הלימה מגדרית.

שאלה נוספת מעלה את הדילמה ביחס ליחסי מין שאינם מעוגנים בקשר של אהבה. סוג של התנהגות מינית הנתפסת כ"מקובלת" בקרב נערים וגברים.  

בת 16 נוספת שואלת. "...בקשר לידיד, אני לא יודעת. לא נראה לי שיהיה בינינו משהו רציני, אני לא חושבת שאני אוהבת אותו אבל הוא בהחלט מרשים אותי, אבל יש משהו רע בלקיים יחסי מין עם מישהו שלא יהיה יותר מזה..?

 "האמת, אני בטוחה שלא יהיה יותר מזה, אז לא אכפת לי לפחות לשכב איתו. כי במילא הוא לא מושך בקטע של יופי או חכמה, רק הגוף שלו מושך, תעזרי לי. תודה!".

ניתן לומר רבות בדבר הקשר שבין יחסי מין לבין רגש אהבה ולדון במהי התנהגות מינית בריאה למול זו שאינה כזו. אולם בדומה לנערה הקודמת נראה שנערה זו מייצגת "פריצה" נוספת למתחם השמור כל כך של התנהגויות מיניות הנקשרות לגבריות.

היא מעלה את סוגיית ההתלבטות בין פעילות מינית המבוססת על משיכה מינית בלבד לבין כזו המקבלת אישור ועידוד חברתי היות שהיא נקשרת למערכת יחסים רומנטית.

האפשרות לניתוקה של הפעילות המינית מרגשות הערכה ואפילו אהבה, מעלה בה הרהור על הדרך בה עליה לבחון את תשוקתה - "האם יש משהו רע בלקיים יחסי מין עם מישהו שלא יהיה יותר מזה?"

לסיכום, ההבחנה ההיסטורית בין "מדונה" לבין "שונה" נתנה במשך שנים אישור להרחבת מעגל ההתנסויות המיניות של נערים וגברים ובה בעת פעלה לצמצם את ביטוייה של המיניות הנשית.

הבחנה קוטבית זו ממשיכה להתקיים בתודעה הנשית אך היא הולכת ונפרצת, גם אם ה"פריצה" מתרחשת עדיין - לעתים רבות - בחדרי חדרים מול המחשב הפרטי וכחלק מהרהורים אישיים.

משמעותה שנערות מתחילות לכפור באיסורים החברתיים הנקשרים למיניות נשית. הן פוסעות צעד אחד קדימה, בהיסוס ובזהירות, כשהן ממשיכות בלא יודעין (אולי) את תהליכי המהפכה המינית הפמיניסטית.

תהליכים שתחילתם עוד בשנות ה-60 של המאה הקודמת. עיקרה של פריצה זו היא הדרישה לחבור לגופן, לתשוקתן ולרגשותיהן.

שינויים אלה מאתגרים אותנו - המטפלים והיועצים מיניים (וכל מי שעובד עם נערות). התנהלות המחייבת אותנו לבדוק את סולם הערכים עליו התחנכנו ולנקוט במשנה זהירות.

כך למשל, עלינו לבחון את סולם הערכים שלנו ואת יכולתנו לא להתמקם במיקום מסורתי מזהיר, שולל ומגנה, גם אם התלבטויותיהן של הנערות מעוררות בנו דאגה וספק.

 יש להיזהר מתגובות מבקרות ומגנות. זאת משום שהפגישה עם נערות ונשים צעירות ב"צומת" עדינה זו של תחילת חייהן המיניים הינה בעלת חשיבות בנוגע ליחסיהן העתידיים הן עם עצמן ועם גופן והן עם בני זוגן.

כפי שאזהרה וביקורת יחרטו בתודעתן לעד כך גם החוויה של קבלה ויצירת האפשרות לבדוק ולברר - לה הן זקוקות כל כך.

נלי שטיין
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין. מתמחה בטיפול זוגי ומיני. רכזת מקצועית של "הדלתות הפתוחות" באגודה לתכנון המשפחה. בעלת קליניקה פרטית בת"א

לאתר זוגיות של נלי שטיין

לאתר של דלת פתוחה

מתוך Beok-מין וסקסולוגיה: http://www.beok.co.il/Articles.aspx?ArticleCategoryID=15