NRG-את: http://www.nrg.co.il/gevanew/owa/MORE.MAIN?pForChannel=channel_magazines/you

בועז סופר. "תיאורטית אפשר לחוות אורגזמה בכל מקום" צילום: יונתן בלום

כל מי שטנטרה מתקשרת אצלו עם אורגיות פרועות יכול להירגע. בנוסף ללימודי האורגזמה הנשית, סופר מלמד גם סדנה לטנטרה מסורתית ולא את הטנטרה של אושו. "אושו פרץ את קדושת המיניות הזוגית, כי בסדנאות שלו יכול לקרות שלמרות שבאת עם בן הזוג שלך, את מוצאת את עצמך מתרגלת טנטרה עם מישהו שהוא לא. בטנטרה המסורתית אין דבר כזה. זוגות מתרגלים טנטרה אך ורק אחד עם השני כדי לתת לאנרגיה להתגבר ולהיות יותר חושניים ומאוהבים. הגבר הוא אל והאשה היא אלה והם התגלגלו כל הדרך לכאן כדי להביא אחד את השני למקום גבוה וטוב יותר. הרעיון הוא לא לחפש את האורגזמה, אלא כמה שיותר להתענג האחד על השני, להפוך אנרגיה מינית לאנרגיה רוחנית. לא סופרים את האורגזמות. המטרה היא לא אורגזמה, אלא הנאה הדדית, דרך להגיע לדרגה גבוהה של אהבה, מודעות ורוחניות".

לילות ערפל: טקסי מין בחסות האפלה של יער בן שמן

מאת:קובי אור(כהן)

בשקט, עם פרסום בערוצים חשאיים בלבד, מתכנסים תחת כיפת השמים גברים ונשים מכל רחבי הארץ, ומשחזרים טקסי מין יוונים עתיקים. אם אתם לא חברים בקבוצות טנטרה, תצטרכו לעבוד קשה כדי להתקבל

לפני שנה עליתי על העניין במקרה, ומאז הפכתי לידען לא קטן בכל מה שנוגע לטרנד החדש שמשתולל ברחבי המדינה, והגיע לא מזמן, באופן חד-פעמי, גם ליער בן שמן. לפני זמן מה קפצתי כהרגלי לשתות קפה אצל חברים טובים בעיר שלא מפסיקה. בעודי מנסה ללא הצלחה לכסח אגוז עצבני, עלעלתי באחד המקומונים על השולחן. תוצאות הדפדוף לא הניבו פרי מרתק, עד שעיניי נתקלו במודעת אינץ זעירה אי שם בתחתית העמוד. "לבאים ל'לילות בערפל', נא להגיע לפי הכוונה לפניכם", ביקשה המודעה.

לא הייתי מתעכב יותר משבריר שנייה על לילות וערפילים, לולא קלטתי במודעה את שלישיית המילים "יער בן שמן", הקרוב לעיר מגוריי. ולמי שקיבל שלילי בניווט בסיסי, הופיעו שם גם שני מספרי טלפונים סלולריים לחילוץ. באותן שניות לא ממש ידעתי אם הנושא שמתחבא מאחורי אותה מודעה קטנה שווה ידיעה, אבל כדי שלא אוכל את הלב אחר כך, הכנסתי את מספרי הטלפון לזיכרון, ורשמתי לי תזכורת ביומן.

למחרת החלטתי לבדוק מה מסתתר מאחורי הברוש. התקשרתי לאחד הטלפונים, ומוזיקה הודית הנעימה את זמן ההמתנה, עד שחתך אותה קול בס צרוד: "איך אפשר לעזור לך?", שאל. "זה בעניין 'לילות בערפל'", ניסיתי את מזלי. "כן, מה בקשר? אתה מסדנת פאורו או ניקיטה?". עדיין לא הבנתי במה מדובר. "לא, אני סתם מישהו שמעוניין לשמוע ואולי להגיע", עניתי. "סליחה" חתך אותי קול הבס, "אם אתה לא שייך לסדנאות, ואתה לא מהאנשים של מיקה ורוני, אז כנראה אין לך מה לעשות אצלנו", אמר, וניתק. 

בלי מצלמה בבקשה

התחלתי לחשוב שאולי מאחורי אותו ניתוק מסתורי מסתתר משהו פיקנטי, וסקרנותי גברה. החלטתי ללכת על כל הקופה. חיכיתי חצי יום, וצלצלתי למספר השני שהופיע במודעה. הפעם השיבה לי צעירה שנשמעה על פי נימת קולה חייכנית וחיננית.

"אני עיתונאי, ונתקלתי במודעה שלכם בעיתון בתל אביב. רציתי לדעת במה מדובר", אמרתי בתחילת השיחה בגילוי לב. "מצטערת, מדובר באירוע סגור", ענתה בעדינות. "תראי, אני בסך הכל רוצה לעשות לכם יחסי ציבור", סיגלתי לעצמי טון של נופת צופים. "הרי האירוע מתרחש בשטח סגור ונעלם". "לא יודעת", אמרה, ונשמעה פחות החלטית. אז הכיתי על הברזל בעודו חם: "אני מבטיח לא לציין שמות וזמנים. רק ספרי לי במה מדובר". "תראה, תתקשר בעוד שעה. אני אתייעץ עם השותף שלי", השיבה.

חיכיתי שעה והעניין לא הפסיק לגרות את מוחי מרגע לרגע. אחרי 60 רגעים שוב התקשרתי. "הלו, זה הכתב", אמרתי. ואז אירע המהפך. "תראה, השותף שלי דווקא מסכים. אבל בלי מצלמות, ואתה מגיע מקסימום לשעה. לפני זה הוא גם ירצה לשוחח עם העורך שלך. אנחנו רוצים הבטחה שהעניין לא ידלוף, ושהסיפור יהיה נטול תמונות. אתה גם לא יכול להזכיר שמות", פסקה בנחישות. לא היה מאושר ממני באותו רגע.

"בוודאי, ברור, כמובן, מה שתגידי", אמרתי. "מתי זה קורה?", שאלתי. "ביום רביעי הקרוב באחת עשרה בלילה", היא ענתה. "את יכולה לפחות לרמוז לי במה מדובר?", ניסיתי את מזלי. "אנחנו עורכים מידי שלושה חודשים את סדנת 'לילות בערפל', כל פעם במקום אחר בארץ", היא הסבירה בקמצנות. "לא כתוב על זה כלום בעיתונים, ואל תחפש מידע באינטרנט. הכל עובר דרך מסרים פנימיים בין משתתפי פסטיבלי הנפש והגוף השונים בכל הארץ". עכשיו כבר הייתי בהלם, אבל החלטתי לא ללחוץ יותר מדי ולהשלים את המידע בגוגל. "או-קיי", עניתי, "אגיע קצת לפני הזמן, כי הייתי רוצה לשוחח עם מישהו אצלכם". "אין בעיה", ענתה בנימוס.

הגברים היו מכוסי עיניים

ליל רביעי ירד, ואני נבלעתי בחשכת יער בן שמן. כשראיתי פנסי ערפל של רכב מתפתל, נדבקתי לו לישבן. אחרי רבע שעה של נסיעה מפותלת בעלטה מוחלטת, ללא התראה ממש, הבליחו בין העצים אורות אדומים שהפעיל גנרטור זעיר בקול חרישי. חשבתי שהקדמתי, אבל התברר שלא. התקרבתי למקום, ואז ניגש אליי בחור ג'ינג'י חמוד מראה: "אתה מהעיתון?", שאל. "יופי. הערב כבר החל אבל תצטרך לשבת כאן, ולא להיכנס", אמר, והביא לי כיסא מתקפל.

נראה היה שכולם כבר הגיעו, אבל הדממה במקום היתה כמעט מוחלטת. מולי, מסביב לריבוע של אורות אדומים, התכרבלו על מחצלות אינדיאניות כ-20 גברים ונשים, לבושים לבן. את השקט הפר קולו של גבר ארוך זקן, שעמד והרצה. זה היה נשמע כמו משהו שנע בין אגדה יוונית לתורת המגע של נוגה ומאדים. כעבור דקה הם כבר שכבו בצורת שעון מחוגים. המזוקן החליף דיסק וכולם החלו לנשום נשימות קצובות, שהלכו והתעצמו לנשיפות אוויר בווליום שיכול היה להזעיק בצ'יק את המשמר האזרחי בעיר.

15 דקות חלפו, וערמת לבושי הלבן קמה כאחד, ונערכה בשני מעגלים. במעגל הפנימי עמדו הגברים, ומאחריהם הנשים. המזוקן זרק עוד כמה הערות, ואני נאלמתי. מעגל הנשים החל להקיף את הגברים, וכשהמזוקן נתן את האות הן נעצרו מאחורי לגבר מזדמן. עתה שמתי לב למשהו מרתק. כל הגברים היו מכוסי עיניים. וואלה! למה? סבלנות, מיד תגלו.

אז החל העניין. הנשים החלו לרפרף את ידיהן מעל לגופם של הגברים. מלמטה עד למעלה. בחרתי במילה רפרוף, מילה יפה, אבל על פי קריאות התאווה ששמעתי מכל עבר, הבנתי שהנשים ערכו סיור מקיף ומעמיק לאורך גופם של הזכרים עטויי הלבן. בעוד האחרונים מתחילים להינות מה'טיול הטבע', נתן ארוך הזקן הוראה, וכל הזוגות התפזרו ברחבי אזור המחצלות. תוך שניות הם שכבו אחד מול בת זוגו, שהיא בעצם לא בת זוגו לחיים, אבל זה כנראה כל הכיף. אז החל מסע גיפופים הדדי, שלא היה מבייש את משתתפי הסרט "תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים". הכל פעל על פי הדרכת ארוך הזקן. בדיעבד אני מכנה זאת 'חילופי זוגות לייט'. אבל בל נקדים את המאוחר.

בעוד אני שוטף את העיניים, מה זה שוטף, הן כמעט יצאו מחוריהם, והנה קפצתי כנשוך נחש. הג'ינג'י, התברר, בסך הכל נגע בכתפי.  "צ'מאע", אמר, "המנחה מבקש שלא יהיו ניצבים". מה לעשות, חוק הערפל קבע שעליי לבוא עם בת זוג. "שיט, איך לא חשבתי על זה", אמרתי לעצמי. "השותפה שלך הבטיחה לי שיחה איתך", אמרתי לג'יג'י. "בכיף. בוא ניכנס לטרנזיט", הוא ענה. נכנסנו.

חבר מביא חבר

ביקשתי לדעת מה הולך שם. תחילה למדתי שהשם 'לילות בערפל' ניתן לאירוע כי הוא פשוט יפה, סקסי ומסתורי. "תראה" אמר הג'ינג'י, "לא מדובר בכת סודית או משהו. כל אחד יכול ללכת לכל מיני אירועים דומים. האינטרנט מלא בהם. אנחנו פשוט קבוצה סגורה שנכנסים ויוצאים ממנה רק זוגות בוגרי סדנאות טנטרה, פתוחים, מנוסים, והכל קורה במעגל סגור. חבר מביא חבר".

"אז בכל זאת מה זה בדיוק?", בדקתי. "אנחנו משחזרים אירוע שאותו היו עורכים היוונים בעת ששלטו בארץ", הסביר. "אחת לחודש כשהירח היה מלא, היו מתאספים עשרות חיילים עם עשרות מבנות המקום, ועורכים ליל מסכות". "יעני, אורגיה", זרקתי. הג'ינג'י חייך. "אל תגזים. הכל בפיקוח המנחה ובמעקב צמוד שזה לא יחרוג".  "לא יחרוג ממה?", הקשתי. "יש כללים", הוא השיב. "מותר ללטף. אסור להוריד את כיסוי העיניים מהגברים. אסור לפשוט בגדים. אבל מותר להתנשק". "והזוגות מכירים איש את רעהו?", הוספתי. "בדרך כלל כן, אבל בכל ליל ערפל, לחצי מהמשתתפים זו הפעם הראשונה, כך שרמת הגירוי והפנטזיה נשמרת", השיב הג'ינג'י.

לא אלאה אתכם, אבל השיחה זרמה עוד שעה ארוכה. למדתי שלמשטרה אין מודיעין על האירוע. מסיבה פרטית או לא. למדתי שזה עולה לא מעט כסף. 280 שקל לזוג, כולל כיבוד כיד המלך. למדתי גם שמדובר בזוגות בני 50-35. כך היה לפחות באותו הערב. "לפעמים", סיפר הג'ינג'י, "יש מפגשים גם לצעירים יותר".

ומה עוד למדתי? שהעסק הכלכלי הזה משלב הרבה כיף, מגלגל הרבה כסף בכל מיני שמות ומקומות. יותר מאוחר בבית שקדתי בעניין, וגיליתי בגוגל שיש פסטיבלי "אשראם" במדבר הדרומי, פסטיבלי דיג'רו מרתקים, סדנאות ומפגשי טנטרות ועיסוי חושני, וסדנאות "מימס" במערות זיכרון שמשחזרים לילות סקס פרוע (שם קוראים לזה 'חילופים לייט') כמעט על כל 5 קמ"ר בארץ. ואם אינכם מאמינים, הקלידו את המילה 'טנטרה', ותגלו עולם מופלא, מרתק, חושני, כלכלי - אבל למי אכפת - וגם אלפי משוגעים לדבר.

איפה הייתי? אה, כן. קיבלתי מהג'ינגי שלנו הרצאה מרתקת על העולם המופלא של לילות הערפל. כשעמדתי לזוז, ראיתי את כל זוגות מתפזרים לכל עבר בין עצי היער. הנשים הובילו, כי הגברים היו כאמור מכוסי עיניים. "לאן זה?", שאלתי את הג'ינג'י. "הם עברו לשלב הפרטני", ענה בצמצום. "יעני מה?", התעקשתי.  "הם ימשיכו בהכרות טנטרית יותר מעמיקה, אבל עם אותם כללים וחוקים. ברדיוס מסביב הונחו מחצלות וכל זוג ימצא את הפינה שלו", הסביר. "ומי יפקח שם על הכללים? הרי זה יכול להוביל לבלאגנים", ניסיתי להבין. "נו, אז?", סגר הג'ינג'י את הבאסטה.

עכשיו שהכל ברור, ודווקא כשהחל האקשן האמיתית, נאלצתי להשחיל את הרכב שלי מחוץ ליער בן שמן, ומשם, די מפוספס ומתוסכל  חזרתי לאשת חיקי. היא נתנה בי מיד את קולה: "עכשיו אתה מספר לי מילה במילה כל מה שראית, או שהולכים לרבנות". כשסיימתי לספר, היא המשיכה. "בפעם הבאה אני לא  אתן לך ללכת לבד. שמעת?".

מתוך האתר סקופ: http://www.scoop.co.il/

גבולות העירום

מאת:יהושע אשכנזי

זה מתחיל בלבוש מלא, אט אט נושרים הבגדים ומתחילות הנגיעות.

קומת המרתף בביתם של בן ואפרת שומר מוארת באור נרות, שתי מיטות טיפולים ניצבות בה ושטיחים רכים מכסים את רצפתה מקיר לקיר. זהו 'המתחם הקדוש' בו מעבירים השניים טיפולים אישיים ותהליכים קבוצתיים לתושבי מודיעין והסביבה. מסאז'ים מפנקים, סדנאות רייקי או סדנאות טנטרה עם בגדים ובלעדיהם. לזוגות נועזים ופתוחים במיוחד מקיימים השניים סדנאות נועזות יותר, המלמדות מגע אמיתי מהו, כאלה שהולכות לעיתים עד הסוף.

סדנא אחת, למשל, מתוך מגוון הסדנאות שמקיימים השניים, עובדת על סוגי מגע. אנשים זרים בחדר אחד, אווירת נרות רומנטית, והמשתתפים, בעירום מלא או חלקי לומדים איך לגעת בבן או בת הזוג שמולם. לא בהכרח מדובר בבן הזוג לו הם נשואים כבר הרבה שנים.
"אנשים לא יודעים לגעת, ויש מקום ללמד אותם לגעת נכון, לעצור, ולהיות קשוב למגע" טוענים בן ואפרת. "ישנם זוגות שאוהבים זה את זו, אך תקועים בתקשורת המילולית ובדפוסים קבועים. הם לא מודעים לאפשרויות לגעת זה בזו מעבר להרגלים והתנוחות המוכרות, ולכן הם מתקשים לפתח את האינטימיות והזוגיות ביניהם".

איך מעגל של 20 אנשים זרים תורם לעניין?

בן:"זה היופי שבדבר. לקחת בן אדם שרגיל רק לדבר, לכסות לו את העיניים ולתת לו לעשות 'עבודה' במגע עם מישהי שהוא לא מכיר. פתאום הוא מגלה שיש דרך אחרת לתקשורת, כי הוא לומד דברים חדשים... מתי הוא עצר לרגע כדי ללמוד משהו על עצמו ועל הגוף שלו?".

וזאת שהוא לא מכיר, מה פתאום היא נותנת לגעת?
אפרת: "זה אותו הדבר. קודם כל יוצרים את המקום הבטוח. כשאני לומדת שיש לי לגיטימציה בכל רגע נתון להגיד 'לא', אז אני מרגישה שאני יכולה להתנסות ולבחון את הגבולות שלי. אנחנו עובדים מאוד קשה כדי ליצור את תחושות הביטחון האלה, ושאישה מרגישה שהיא יכולה להרשות למישהו זר לגעת בה, תוך שליטה מלאה בנעשה, היא מרגישה שהיא יכולה לחגוג, כלומר לחוות חוויות מעבר לגבולות האישיים שלה".

מייעוץ מס לקידוש המיניות
ד"ר בן שומר (47) עבד במשך שנים רבות בתעשייה הביו-טכנולוגית בארץ ובחו"ל. איש שמחובר עם שני רגליים על הקרקע. הוא אפילו היה, הוא מגחך לעצמו, ראש היחידה לביוטכנולוגיה באוניברסיטה דתית בארץ. אפרת שומר, אשתו מזה למעלה מחמש שנים, שימשה במשך 22 שנים כיועצת מס. כל אחד מהם עבר תהליך מקביל של מציאת הייעוד האישי בחיים, עד למפגש הגדול ביניהם אצל... 'רמי לוי, שיווק השקמה'. אפרת למדה אז משחק שהיה חלק חשוב בחייה ולמדה הדרכה בשיטת גרימברג, מסלול הדומה לקואוצ'ינג של היום.

בן החל את דרכו אל הפגישה הגורלית עוד בשנת 1997, כשעבד בחברת ביוטכנולוגיה בקונטיקט. "עמדתי בספרייה של החברה בה עבדתי ונתקלתי בספרו של סטיבן קובי, 'שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד'. הספר היה כל כך מעניין שעמדתי שעות וקראתי בו ולבסוף שאלתי אותו לביתי. באותו היום חליתי למשך שלושה ימים, כאילו הזמנתי לעצמי את הזמן לקרוא את הספר. מדובר בספר שעוסק בתפיסה הוליסטית הנותנת לאנשים את הפתח לשינוי בכל כיווני החיים. התחלתי את התהליך והעצמתי אותו בארץ".

בן ומשפחתו חזרו מחו"ל עם חובות כבדים תוך התמודדות אישית לא קלה, והליכי הגירושין קיבלו תוקף במהלך שנת 2002. בן יצא מהבית, כשהוא מבקש לנוח ולהירגע מהתהליך שזה עתה סיים. אפרת סיימה תקופה ארוכה של דייטים בלתי פוסקים והחליטה אף היא לנוח ולהירגע ממרוץ החיים שניהלה. הפגישה המתקרבת נולדה ממקום נקי לגמרי, הם מדגישים, כי שניהם היו במקום שלא רצה כלל 'זוגיות'. אבל הגורל רצה אחרת. אפרת הצטרפה ל 'פורום גרושים גרושות' ב 'קהילות תפוז'. בן התנדב באותו הפורום לארגן קומזיץ לעשרות אנשים שהוא לא מכיר. אפרת, שלא רצתה שהאירוע שאמור להיות קרוב לבית יתבטל, שלחה אליו מסרים שהיא מוכנה לעזור. הוא ביקש עזרה בקניות, והאיחוד הגדול, בין מדפי הסופרמרקט, הושלם במלואו.

"זה היה הרגע בו שני התהליכים חברו להליך אחד מאוד עוצמתי. כל אחד הביא לאיחוד הזה את התובנות שלו והתהליכים שכבר עבר, והתחלנו ללכת יחד, כזוג, לפסטיבלים הרבים כגון 'סגול', אשראם במדבר' , 'פסטיבל אדמה' ועוד", הם משחזרים.

בן: "מהר מאוד הרגשנו שיש בנו משהו מיוחד. בפסטיבל סגול הראשון שלנו אנחנו מסתובבים ואנשים סתם ניגשים אלינו לשאול משהו או לתת חיבוק. ההרגשה כי יש פה משהו התעצמה לאחר שני אירועים נוספים: הגענו לסדנה ראשונה של 'טנטרה' בה הרגשנו קליק לא נורמלי, שגרר אחריו תהליך מאוד עוצמתי ומהיר של למידה. באותו פסטיבל ראשון נאמר לי שיש לי אנרגיות עצומות ושאני חייב ללמוד רייקי (שיטת טיפול אלטרנטיבית המבוססת בין היתר על מגע). אפרת: "במקביל גם אני קיבלתי תגובות כאלה מאנשים שתהו אם יש לי הילינג או רייקי. כשחלקנו את החוויות האלה, הסקרנות וההבנה שלחו אותנו ללמוד קורס משותף ולראשונה חיברנו את שתי האנרגיות שלנו יחדיו ונוצר תהליך בעל עוצמה אדירה של איסוף כלים, לימוד טנטרה ומתן טיפולים יחדיו כזוג".

השניים החלו בתהליך מואץ של לימוד ועבודה. תחילה בביתם הקודם שברעות, שם, בחדר קטן, לפני או אחרי יום עבודה קונבנציונאלי, הם היו מעניקים טיפולים אישיים. מסאז'ים, רייקי וכדומה, ובמקביל העמיקו בעולם הטנטרה- תפיסת עולם המאמינה בלקיחת אחריות אישית, בדיקה והרחבת הגבולות האישיים, כדי להגיע ל 'חגיגה של החיים'. בסיסה של הטנטרה הוא 'עקרון האחד', לפיו הבורא נמצא בכל מקום, באדם, במים, באדמה ובצומח ולפיכך כל החיים מתנהלים בדרך של קדושה. כולל כמובן, קדושת המיניות וגוף האדם. את התפיסה הזו של הקדושה, מעבירים כיום בן ואפרת בסדנאות טנטרה בביתם בשכונת 'השמשוני' בעיר.

לנועזים בלבד
המיניות הזו נחשפת במודעות הפרסום באתר האינטרנט של השניים, המזמינות את המעוניינים להשתתף בסדנאות טנטרה שהם מקיימים, נועזות פחות ונועזות יותר. "פיתוי מענג. ערב טנטרה שהולך רחוק", נכתב במודעה על רקע שפתיים חושניות, ובהמשכה ניתן ההסבר הבא: "במהלך הערב תהיה עבודה בעירום ומגע, ועבודה ישירה על המיניות. לא יהיה מגע מיני מלא בין המשתתפים (גם בין בני הזוג שלנו) במהלך הסדנה הרשמית". אבל מודעה אחרת, על רקע תמונה של להבות מרצדות בצבעי אדום, צהוב ושחור, מזמינה ל'ערב מיוחד של גחלים לוחשות. ערב טנטרה, נועז ואחר, לזוגות בלבד'. הסדנה הזו, כך נכתב, "מתבססת על סוטרות שונות של הטנטרה, ומאחר ואנו רוצים לאפשר למשתתפים לבחון את מודעותם בכל רגע ורגע, נאפשר לקיים מגע מיני מלא ממקום מאד מדיטטיבי, מודרך ומוקפד, אך ורק בין בני זוג שיעבדו יחד. לא בהכרח בני הזוג שעימו באו".

אפרת: "עקרון האחד מכתיב דרך חיים מיוחדת, המתנהלת בדרך של קדושה. אני רואה בך ניצוץ אלוהי, אז אני רואה בך קדושה. כך קורה שכל אחד בחברה מתנהל ומסתכל על המיניות מתוך קדושה. טנטרה, בעיניים מערביות, זה סקס- יחסי מין וחילופי זוגות. אבל לא כך הדבר. בגלל שהכל כיום מוחצן אז תפיסת עולם שנותנת לגיטימציה למיניות זה 'וואו'.

בן: "החברה האנושית חיה מאוד באמביוולנטיות. יד אחת עושה נו-נו-נו והיד השנייה מרגישה את הכסף ואומרת 'בסדר', זה מוכר. אז אנשים נכנסים לסטיות בנושא ונוצרים מצבים של התנהגות מינית מעוותת.

אפרת:" היום אנשים לא יודעים מה לעשות. מצד אחד זה אסור ומצד שני זה זועק מכל עבר. עיתונים, מודעות, טלוויזיה. סקס עושה כסף אך יוצר אנשים מבולבלים. הטנטרה נותנת ערך למיניות. יש קדושה לדבר הזה. יש לה לגיטימציה. כלומר? "הטנטרה היא תפיסה שאומרת שכל עוד אתה לא פוגע באחר אז הכל נכון. הכל מקודש והכל אפשרי. היא לא עוסקת במוסר ולא קובעת טוב ורע. היא הרי מאמינה שהכל אחד הוא. הטנטרה עוזרת לך לבדוק את הגבולות שלך, אלה שהוטמעו בך על ידי ההורים, הסביבה או התקשורת. הגבולות האלה הם לעיתים מה שמקבע את חייך, ופריצתם או הרחבתם יכולים לשנות את חייך לטובה מן הקצה אל הקצה".

אז מה קורה בסדנת טנטרה כזו? "לכל סדנא יש את הנושא שלה, שסביבו יוצרים את התהליך של אותו ערב. התהליך דורש שקודם כל תבין מה קורה סביבך ותרגיש בטוח להתנסות, לעבור חוויה ולבחון את הגבולות שלך. אחרי שעברת את התהליך הזה והסביבה מספיק בטוחה עבורך אתה יכול להיפתח למתרחש. בסדנאות שלנו ישנם ערבים קלילים וישנם מאוד מעמיקים. יש הנוגעים בקלילות בנושא המיניות ויש העוסקים בנושא באופן ישיר. הפעילות מתרחשת במתחם שהופך למקודש ומוגן עבור המשתתפים, כעשרים איש בדרך-כלל.

הם יודעים ששם שום דבר לא יכול לקרות להם בניגוד לרצונם, וגם ששום דבר לא ייצא מתחומו. הסדנה מתחילה למשל, בריקודים לחילוץ עצמות, ושם אתה כבר רואה מי חי בתוך גבולות. אלה שנדבקים למרצפת אחת ולא מתבטאים בקול, חיים על 'בלטה' כזו גם בחייהם. אנחנו מעודדים אותם לזוז ולהוציא קולות ופתאום חלק מהאנשים מצליחים לעשות זאת והחיוך עולה על פניהם, ויש אחרים שלא מצליחים ועוד עבודה רבה לפניהם.

והעירום בסדנאות?
"הסרת הבגדים היא עבודה על גבולות. כשיש סדנאות העוסקות מגע, אז הבגדים יוצרים חיץ מיותר, המגע בלעדיהם הוא אחר לגמרי. הבגדים מהווים הגנה מדומה, חומות של כלא שיש לפרוץ אותן. כשאתה מסיר את החומות האלה אתה חווה חופש מסוג חדש. פרצת גבול ואתה עכשיו יכול להרחיב אותו לעצמך. אפילו כשיש כרס קטנה או צלוליטיס, המשתתפים לומדים לקבל את עצמם כמו שהם, ומקבלים את אותה תחושת קבלה גם מהמשתתפים האחרים".

אז מתפשטים.
"רוב החברה האנושית תופסת את העירום כשווה למיניות. שעירום דורש שהגוף צריך להיות בסטנדרטים של דוגמנית-על ושעירום הוא לא מוסרי. אבל מי שמגיע לסדנאות מגלה שזה לא כך. אתה מגלה שאתה מרשה לעצמך לפרוץ את הגבול. יש שעוברים את כל הסדנה בבגדים, יש שמורידים רק חולצה ויש שמעיזים להוריד בכל פעם קצת יותר".

"יהיו אנשים ממודיעין?"
בן ואפרת מקיימים מפגשים אישיים למי שבוחר בכך (יכול להיות שיש גברים שבאים רק לראות עירום ולגעת?). בין אם מדובר במפגש אחד או בתהליך הדורש טיפול ממושך יותר. יש המגיעים אליהם לכבוד יום הנישואין, יש הזוכים לקבל סדנת טנטרה שכזו כמתנת יום הולדת. בן ואפרת מגלים לבני זוג איך להכניס נשמה ואנרגיה לזוגיות שלהם, הם עוזרים לחולת פוליו להיגמל מחרדה ממקומות עם מדרגות ומסייעים, לאחרונה למשל, לאישה בגיל 50, שטרם חוותה זוגיות, או אפילו אורגזמה.

האנשים האלה מגיעים אליהם מכל רחבי הארץ, רבים מהם ממודיעין וסביבתה ואחרים מנהריה ועד אילת. הרכב המשתתפים אינו קבוע, ולרוב מדובר באנשים זרים הנפגשים לראשונה במתחם שלהם. למרות שיש כאלה שלא דואגים לפגוש את השכן באחת מהסדנאות שלהם, בין השאלות המקדימות, מודים בן ואפרת, עוסקת בנוכחותם של משתתפים נוספים ממודיעין באותה הסדנה.

"יש כאלה שמסרבים לבוא אם הם יודעים שיהיו משתתפים נוספים מהעיר, כאילו שהם עושים משהו אסור. אנחנו לא מבינים מה הבושה הגדולה. להיפך, היינו שמחים אם לאחריה היו המשתתפים שומרים על קשר ביניהם, אבל אנחנו מקפידים על שמירת הסודיות במקום כי כל חוויה היא פרטית בהחלט", הם אומרים. אגב, על הפרטיות הם מקפידים גם בערבים הנועזים, שם יכולים הזוגות לעסוק בענייניהם עם כיסוי עיניים בלבד. "תהליך העבודה אצלנו מאוד נעים", מסכמים בן ואפרת, וניתן להניח שיש מי שיסכימו איתם בהחלט.

מתוך הסדנאות: אחת מתושבות העיר הגיעה לפני כשלשה חדשים לסדנת יחידים, כשהיא חוששת ומובכת מאד, אך עם רצון ללמוד ולחוות משהו חדש בחייה.

בסדנה הראשונה ('שכרון חושים') שעסקה בנושא העצמה חושית היה לה קשה מאד להשתתף. היא הייתה טרודה מדימוי גוף נמוך ובחלקו הראשון של הערב היא נותרה לבושה לחלוטין,למרות שהפסידה בכך חלק גדול מהחוויה. לקראת חלקו השני של הערב, היא החליטה לחשוף את עצמה מעט יותר, והרימה את החלק התחתון של החולצה כדי לחשוף את הבטן למגע.

למחרת הסדנה, בשיחת טלפון, היא הודתה בפני אפרת ובן שלמרות הקושי בנושא הלבוש היא נהנתה מאד וחשה שהסדנה חוללה אצלה מהפך פנימי.

ימים ספורים לאחר מכן, היא הגיעה כולה מחויכת לסדנת יחידים אחרת ('עוד נגיעה' שעוסקת בסוגי מגע ובתקשורת במגע). הפעם, היא החליטה להתמודד עם קשייה. בתחילת העבודה, ניכר היה עד כמה קשה לה עם עצמה, אך מתוך החלטה פנימית, היא הסירה את חולצתה ואף הרשתה לעצמה ליטול חלק הרבה יותר פעיל בסדנה. אט- אט, יחד עם התהליך האישי שהלך והתעצם, היא הגיעה לעוד סדנאות ואף נטלה חלק בסדנה מיוחדת לנשים שאוהבות נשים. כדי להבין עד כמה עוצמתי היה התהליך שעברה.

תוך חודשיים שלושה, ניתן לחשוף, שלאחרונה היא השתתפה יחד עם ידיד, בערב זוגות "פיתוי מענג" שעסק באופן ישיר במין ומיניות, ואפילו בערב "גחלים לוחשות" שכדוגמתו מתקיים ביום חמישי הקרוב, שהינו הערב אולי הנועז ביותר מבין הסדנאות של בן ואפרת.
על כך אומרים השניים: "חשוב להבין, שעיקר התהליך לא היה ביכולת להשתתף בסדנה כזו או אחרת. עיקר התהליך הינו בשינויים מרחיקי לכת בדימוי העצמי, בדימוי הגוף, שינויים ביכולת הפנימית האישית לבחון ולפרוץ גבולות, לאו דווקא בהקשר המיני, אלא בכלל.

לאתר של בן ואפרת: http://www.benefrat.org/

הראיון לקוח מ-NRG ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/HP_15.html

קדשה קדושה

הכירו את כריסטינה לינד: יצאנית טנטרה בינלאומית, המעופפת לה בין עשירי העולם ומפיצה אהבה

רוחנית. החוטיני הוא רק גשר לאלוהים

יונתן לוי

"האם אי פעם תהית במהלך מעשה האהבה או אחריו, אם אין יותר מזה? גלה איתי אינטימיות, חושניות ועונג שמעבר לחלומותיך הפרועים ביותר. צא להרפתקה בעולם הגורמה של הארוטיקה: התנסה בסודות שישנו את חייך".

הכירו את כריסטינה לינד מפינלנד. הציטוט הזה לקוח מתוך האתר שלה. כריסטינה היא נערת ליווי רוחנית בין לאומית, המעופפת לה בין הלסינקי, פריז, ניו יורק ודובאי וחולקת עם עשירי העולם את רזי הטנטרה, נפלאות הקאמה סוטרה, רזי מדיטציית הזן ואת האושר המתגלה כשחיים ברגע, וכשאהבה מתגברת על הרעש המנטלי של השכל.

לא מדובר בסתם יצאנית צמרת! כריסטינה היא כוהנת מין של האלפיון העליון. היא אמנם שמחה לקבל מלקוחותיה שעוני יוקרה, אופנה איטלקית או שמפניה טובה – אך מאחורי הדימוי של נמרת-שמנת מסתתרים, לדבריה, מניעים נאצלים: להביא אהבה לעולם. "בחרתי בחירה מודעת בעבודה הזו, כי אני רוצה להפיץ את הרוחניות בקהל הרחב ביותר. לכן בחרתי לעבוד עם מנהלים בכירים, אנשי עסקים וגברים שיש להם המון עוצמה והשפעה. לגעת בהם... זה המפתח... ואז הם רוטטים באנרגיה של רוח האהבה, שהוא טבע האלוהים".

כריסטינה למדה סקסולוגיה בפינלנד אך את הטנטרה היא למדה בפונה, ב אשראם של אושו. ב-1999 (תשע שנים לאחר מות המאסטר) היא אפילו קיבלה שם סאניאסי: "מא פרם שרייה", שפירושו, אהבה יפה וטהורה. מלבד אושו היא כוללת בין מוריה הרוחניים את טיוהר מיודענו, מרגוט אננד, רדהה וסוגנדו (מורי טנטרה ברוח אושו, השניים האחרונים מלמדים גם בישראל), את ביירון קייטיי ואת אמאצ'י, האמא המחבקת. כשפניתי אליה לצורך ראיון (בלבד) נענתה בשמחה: "ישראל ותרבותה קרובים ללבי מסיבות רבות".

וואלה?
"בין השאר מכיוון שאני יהודיה מצד אבי. למדתי מחברים ישראלים על המודעות הגבוהה לרוחניות ולמדיטציה בישראל. כנערת ליווי טנטרית ומורה לטנטרה בקושי יצא לי להכיר ישראלים אבל כמובן שהרבה אנשי עסקים ועורכי דין בכל העולם הם יהודים. למפגשים איתם תמיד יש ניחוח נהדר, אני מתחברת איתם בקלות כי יש להם הרבה בלב, אבל גם גוף וחושניות. אולי האקזוטיקה של המפגש בין הצפון למזרח התיכון הוא שנותן למפגש הזה פלפל. אפשר להרגיש שבמסורת שלכם הגברים מטפלים יפה בנשים שלהם, ומעניקים להן הרבה תשומת לב.

להיות נערת לווי זה משחק

איך את יוצרת אינטימיות עם גבר זר?
"תמיד לכבוד לי הוא לפגוש, ולנגוע ולהידלק, ולהבנתי לעולם לא מדובר באחר אלא באנרגיה עצמה, האנרגיה המינית כפי שהיא. כשאתה לא חסום מבחינה מינית וחופשי מהמיינד זה קורה מאליו, הכל קורה בטבעיות. העניין הוא לא לדחוף ולא לעצור... כמו בכל פגישה. בפגישה אינטימית אין מה לעשות - רק להיות ולחלוק את מה שקורה.

"לפני כמה לילות פגשתי איש עסקים שבדי שהגיע במטוס פרטי להלנסינקי. נפגשנו, ואחר כך הוא נתן לי תשלום כפול! אגב, לא משהו נדיר -  ותאמין לי, זה לא היה סקס רגיל. בכל אופן, רוב הזמן דיברנו. הוא מעסיק 500 עובדים ומתעניין בטנטרה... זה מרתק. אני מאד אוהבת את העבודה שלי. הפנטזיה על סקס מקרבת אנשים זה לזה, ואז במרחב של ההירגעות אפשר להביא מודעות, ולהראות לאנשים שהכל כבר בתוכנו...

"ואז פגשתי בחור בן 26, סטודנט לפסיכולוגיה מבלגיה שעשה מחקר בהלסינקי. הוא התעקש לפגוש אותי ואמר שמעולם לא ניסה כזה דבר. הרגשתי שהמפגש איתי היה כרוך בהשקעה כספית ניכרת מצדו. הוא לא קליינט טיפוסי. בדרך כלל אני פוגשת בחורים בגיל הזה רק בנסיכויות הנפט (וכמובן בחיי האישיים) כי באירופה יש על זה גם קצת טאבו".

מה קורה אם את פוגשת מישהו שמוכן לשלם יפה אך את לא נמשכת אליו?
"מה זה לשלם יפה? התעריף שלי הוא תעריף ממוצע למומחה בתחומו בפינלנד (800 יורו לשעתיים בפינלנד, 2500 דולר לשעתיים בניו-יורק, 4900 דינר לשעתיים בדובאי; הוצאות טיסה ולינה על חשבון הלקוח. משתלם ללכת על 12 או 24 שעות. י.ל) בכל אופן אני גובה מחיר הוגן ולא פתוח למשא ומתן וכך אני מושכת את הקליינטורה שאני מעוניינת לעבוד עמה. ומה זה לא נמשכת? כל מה שהאחר מעורר בי, אני מוכנה להכיל, כי אנו רק מראות זה של זה. "זכיתי לכך שאני רואה רק יופי סביבי, צורות שונות של אהבה בתנועה. אנו אנרגיה, ולראות מעבר, לחוש את הלב שלך ואת הנשמה – זה המפתח. איננו צריכים להימשך לכל אחד, אלא רק להימשך לעצמנו. זה מה שהופך את החיים למסע מבורך. לאהוב את עצמך ללא תנאי זהו התנאי הראשון – ומבעד לזרימה זו של קבלה עצמית תראה גם את כל האחרים. ככלות הכל, גברים הם יפים עם שיער או בלעדיו, ויודעים לטפל בעצמם יפה, וצריך מידה גדולה של יציבות ובטחון כדי לפגוש מישהו בפעם הראשונה ולשלם סכום גדול בשביל כמה שעות ביחד".

אוהבת בתולים מבחינה רוחנית

ועם כל אחד את מצליחה להגיע לאהבה רוחנית?
"אהבה היא האיכות של הקיום. אנו נולדים מאהבה וכל מימדי האהבה נוכחים תמיד. מניסיוני קל לתרגל אהבה ללא-תנאי בתנאים שמאפשרים זאת. אהבה היא רוחניות, אהבה היא ריפוי, אהבה היא תנועה מרגע לרגע. תשוקה, תאווה, הזדקקות, רכושנות, קנאות וחמדנות – גם הם מקורם באהבה. אהבה היא ללא תנאי וחיה כל הזמן. זהו חוק טבע.

"נערת ליווי, קימורים במקומות הנכונים, ואותו חוטיני שחור – הם רק גשר. הם הגשר מחוסר המודעות שלך למודעות, להביא אותך אלי כדי שאוכל לגעת בך. כך נגעתי בהרבה אנשים שמעולם לא היו יוצרים קשר עם מורה רוחני. כך אני יכולה להגיע לקהל האליטה החומרית, ולהביא לשם את הטנטרה והמדיטציה. טנטרה הייתה תמיד לאליטה הרוחנית והאינטלקטואלית בלבד, ולעולם לא להמונים.

"אני עושה כל מה שאפשר כדי להוציא אותך מהראש העסוק שלך, הראש המלא בהשוואות, שיפוט, קנאה, כעס, תאווה, ותלותיות, ומוליכה אותך חזרה אל הגוף והחושים שלך. המיינד שלך, בעקבות זאת, יחווה את הכאן והעכשיו, חוויה ישירה של מה שישנו.

"הפרקטיס שלי הוא המדיטציה, טנטרה זו הדרך שלי. לעשות מסאז' זו מדיטציה מושלמת בשבילי כדי לצאת מהראש העסוק לכאן ועכשיו ואני מאוד שמחה לחלוק זאת עם אלו המוכנים לכך. אני יודעת טוב מאוד את העבודה שלי והחוטיני השחור נחוץ כל עוד הוא נחוץ - זוהי הדרך שלי לטרנספורמציה. להשתלב ולהסתכל עמוק יותר, להשתחרר מהרגלים ישנים, להשתחרר מאנרגיות לא מודעות, להשתחרר מהצללים בדרך של משחק כאשר לשחק את המשחק של נערת ליווי ויצאנית הוא רק leela (מונח שמציין את האשליה, או המשחק הקוסמי בהינדואיזם  - י"ל) החיים הם משחק וצריך לשחק את התפקידים האלה ללא שום בושה. חקירת הפנטזיות היא חלק חיוני בשחרור מהרגלים ומטרנספורמציה. משחק של כיף, לא כל כך רציני, של הכאן והעכשיו".

איך מצאת את עצמך בקריירה הזו?
"אתה לא בוחר, אלא נבחר לדרך רוחנית על ידי המורים והמאסטרים שלך. אני לא בחרתי ללמד טנטרה, זה פשוט היה משהו שסחף אותי, נחנכתי לדרך הטנטרה על ידי אושו ואמה. כאשר נחנכתי הייתי צריכה לייצר את התנאים כדי שהטנטרה תתאפשר, מאחר ולא היה לי שותף, ולא חברים רבים שעסקו בטנטרה. יצרתי סדנה משלי ולימדתי את מה שלמדתי, בהתחלה היה זה בעיקר מסאז' טנטרי ומדיטציה טנטרית של טרנספורמציה של הגוף, המטפחת את החושים, מדיטציה של להיות נוכח לגמרי, לא משנה מה קורה מסביב, מבחוץ לך ובתוכך".

"הדרך היתה מהירה, תוך שנים מועטות למדתי להתבונן בסלידה, בהיקשרות, רכושנות, קנאה, אדישות, בכל האנרגיות, ולהפוך אותן לאהבה. כמו מדיטציית atishas heart - אתה שואף סבל ונושף אהבה ללא תנאים. האם אתה מכיר את המדיטציה המפורסמת הזו? זה היה כיף, ועדיין כיף, יום אחר יום. בהתחלה הייתי נערת ליווי vip, היום פחות או יותר אני אשת קאמה סוטרא, מורה לאמנויות הארוטיות ולטנטרה, גם בחיי היומיום וגם כמאמנת אישית".

לפעמים אני שולפת את המקל

כדי להגיע לסקס טנטרי צריך ששני בני הזוג יהיו בעניין ואפילו יתאמנו. איך זה קורה עם הלקוחות?
קודם כל, אלה שפוגשים אותי נמצאים במצב של ויתור, במרחב של כניעה, לאחר שנוכחו בעוצמתי המינית והם מוכנים ללמוד ממני, ולא חשוב מה. העיקר שאתה מוכן להתמסר לרגלי מישהו שאתה רוצה לחלוק עמו משהו. אני יוצרת שדה אנרגטי בשתיקתי, בנוכחותי, בתשומת לבי המלאה ובאהבה שמתגברת על השכל הרעשני. לפעמים אני צריכה להשתמש גם במקל הזן, ולהיות ישירה, מאד ישירה. אבל בדרך כלל אני מכוונת את הגוף והחושים בעדינות ודואגת שגם המיינד יבוא אחריהם.

מניסיוני, הבורות כאן היא ברכה, ואם אין לך הרבה מושגים מה זה טנטרה או מהי רוחניות, אפשר פשוט לחקור ולראות אם זה עובד. זו הסיבה שבחרתי לעבוד מלכתחילה עם בתולים מבחינה רוחנית, ולא פוגשת הרבה אנשים שמכירים הרבה פרקטיקות דתיות ומדיטציה, שבדרך כלל לא נמשכים לגישה השנויה במחלוקת שלי.

פגשתי גם מאסטרי טנטרה ותמיד נפלא פשוט לשבת ביחד ולצחוק. השדה האנרגטי כל-כך חזק שלא צריך לגעת זה בזה מבחינה פיזית... וכמובן, כשאני פוגשת את אמה, האמא המחבקת, כשהיא לובשת את כתר האלה והסארי היפהפה שלה, ומוקפת בפרחים ושופכת עלינו עלי ורדים – אני לא יכולה להסתיר את דמעות האושר שלי. אני מרגישה אותה כל הזמן, השדה אנרגטי שלה הוא חובק עולם. בדרך כלל כשאני אצל האמא המחבקת אני מקבלת טלפון לפגישה בהולה... זה מצחיק שגם הולכת לחבק מישהו אבל אני הולכת עם עקבים וחוטיני...

גברים כמו נשים, רוצים להיות אדונים על גופם, ולפתח רגישות ולהיות מסוגל לחוות סודים שונים של אורגזמות. בדרך כלל צריך ניסיון חיים מסוים כדי לראות שיש יותר מסתם שחרור מהיר של אנרגיה. לפעמים חמש שנים, לפעמים כמה גלגולים. אבל זה חלק מההתעוררות הרוחנית.  

איך אנשים מגיבים לדרכך הייחודית?
זה באמת מרתק. כל מי שניגש אלי רואה אותי דרך התפיסה שלו, ואני אוהבת את זה, זה פשוט מתוק, אני נותנת לאנשים לראות אותי כפי שהם רואים, זה עוזר לי לבחור כיצד לגשת אליהם, לפעמים זה יותר דרך הגוף, לפעמים יותר דרך המיינד. זו לא בעיה אם מישהו רואה אותי נערת טלפון, אין לזה שום קשר אלי. יש לי את היום כולו לראות את עצמי כפי שאני באמת, להיות עצמי מרגע לרגע, בכל אופן תמיד הם ניגשים באופן מתוק וחולקים את ליבם.

חשוב לי לפגוש אנשים אמיתיים, עם כוונות טובות – כי על הטנטרה צריך לשמור. כיום אני מביאה את הטנטרה למזרח התיכון. זו אמנות כה רגישה, המשלבת את הגוף, הנפש והחושים, ואני רוצה להיות זמינה כאן, מכיוון שבמקום שישנן מלחמות וחשדנות בין בני אדם צריך אהבה. אני רוצה ללמד טנטרה לכל האנשים בתפקידי המפתח העוסקים במלחמה ובשלום, מכיוון שצריך לעזוב את המיינד.

לאתר של כריסטינה לינד

מאום מרכז מדיטציה: http://www.omcenter.co.il/Default.aspx?tabid=162

צילומי טנטרה אומנותיים אאדהר נכנס למשרד הסתכלתי על האיש הזה שנכנס בדלת שאני הכי לא נמשכת אליו שאפילו חיבוק אין בינינו ואמרתי לעצמי פאק! פאק! איזה שטויות אני עושה?

לילה

באותו יום הטלפון לא הפסיק לצלצל, בצהרי היום כבר עניתי לטלפון בחוסר שקט, עוד נרשם לדוניישן? עוד סדנא לאירוח? או אולי מישהו מסינגלס? יום חמישי נתן את אותותיו ולא היה בי שום רצון לשיחה אז עניתי בקול עייף וחלש, "מרכז אום שלום..." ומהעבר השני של הקו נשמע קול לא מוכר ומהוסס
"תגידי, אתם מתעסקים בטנטרה?"
"כן, חלק מהאנשים כאן", עניתי ביובש, "אתה רוצה להשתתף  בסדנא?"
"לא" הוא ענה להפתעתי.
"אז מה אתה מחפש?" שאלתי 
"אני צלם מסיים לימודים של 4 שנים וכחלק מפרויקט גמר שלי אני רוצה לצלם מגע אבל לא תשוקה מינית" ענה לי הקול....
"יופי אז מה אתה רוצה מאיתנו?"
"אני מחפש גבר ואישה שיהיו מוכנים להצטלם בשבילי."
הסוחרת שבי נכנסה לפעולה:
"אם אני אצטלם, תסכים לבארטר? אני צריכה עבודות צילום בשבילי."
"בכיף," הוא ענה.
"ואתה תסכים שאני אשתמש בצילומים שלך לעבודות שלי?"
עוד "בכיף" נשמע מהצד השני ולי נדלק ניצוץ, כבר הרבה זמן שאני דוחה את המשך צילומי העירום שלי והנה הזדמנות, מתנה. היקום הגיע עד אליי, מה אני אסרב? חוץ מזה, תמיד צילמתי את עצמי וזה יכול להיות מעניין השילוב עם גבר, אינטימיות ומגע אלה בדיוק הצמתים שאני מסובכת עם עצמי.
"איך קוראים לך?" שאלתי
"אריק".
"אין לי בעיה להצטלם עם עוד מישהו, אריק" אמרתי (ושיקרתי. יש לי בעיה) "אבל עם מי?"
הסתכלתי לצדדים... אאדהר ביקר אצלנו במשרד וישב על המחשב של רפיק. הסתתי את השפופרת ושאלתי אותו: "תגיד, תהייה לך בעיה להצטלם איתי בעירום?" וישר נכנסתי לשוק על כך שבכלל שאלתי אותו; הרי אני לא מכירה אותו בכלל...
"אין לי בעיה עם זה" הוא אמר בלי להסס.
"אריק, תתקשר אלי ביום ראשון ונקבע תאריך."
"טוב."

שבוע אחר כך אריק הגיע. רצה לבדוק לוקיישן. לקחתי אותו לאולם תכלת. הרגיע אותי לחשוב שכל כך הרבה אנשים עוברים שם תהליכי צמיחה וגדילה. הוא ביקש את הטלפון של אאדהר. סירבתי באומרי שאני יטפל בזה. נו, הייתי חייבת לשמור קצת שליטה בסיפור הזה. לעצמי משכתי עוד שבוע.
אאדהר בא לביקור עבודה במשרד, שאלתי אותו בהיסוס "אתה עוד בעניין?" קיוויתי שיגיד "אין לי זמן" או "מה לי יצא מזה?" אבל הוא רק אמר, "כן, תגידי רק מתי טוב לך". בקיצור הבנתי שהכנסתי את עצמי לפינה וככל שיעבור יותר זמן יצמחו לי שם שדה של שדוני פחד מרצדים.
אז קבעתי תאריך, הודעתי לאאדהר ולאריק ושחררתי שליטה. יאללה הולכת עם זה עד הסוף.

יום הצילומים: ענני מחשבה עלו מבפנים: וואו, כבר השעה רבע ל-12 אולי הם לא יגיעו אולי הצלם סתם מקשקש והוא נעלם, הקלה נעימה עטפה אותי פתאום לענות לטלפונים, לארגן עוד כמה פרטים משרדיים בסביבה נראה לי הדבר הכי קסום ונעים יש שקט אף אחד לא נמצא, מספיק מרחב לעצמי מושלם! התקשרתי לראות איפה הוא והיה לי כבר נאום מוכן של האשמות, מסתבר שהוא כבר היה במקום ואפילו התחיל לסדר תאורה, אאדהר נכנס למשרד הסתכלתי על האיש הזה שנכנס בדלת שאני הכי לא נמשכת אליו שאפילו חיבוק אין בינינו ואמרתי לעצמי פאק! פאק! איזה שטויות אני עושה? הלכנו ל"תכלת" ואריק כבר מציב את החצובות יחד עם ארבעה פנסי פאלש שלא מותירים שום מקום לספק: עוד מעט מתחילים ועוד מעט אני אמצא את עצמי בתנוחה אינטימית ביותר ומתחת למצלמות עם שני אנשים די זרים. אני והאתגרים הטיפשיים שאני מציבה לעצמי, מה לי ולטנטרה?

בשביל לפתור את הסיבוכים הורדתי את החולצה והצלם כמעט נחנק. הוא התחיל להתעסק עם העדשות שלו בדקדוק מפורט כאילו שבכפתור אחד הוא מצא עולם ומלואו. אחר כך הציץ מעבר לעדשה וביקש כמעט בלחישה שנזהרת חלילה להפריע לנו, "אולי תתפשטו ותשבו רגע שאני אוכל לצלם אתכם בפולורויד?" אנחנו חייכנו והתפשטנו תוך שנייה ובלי שום היסוסים הלכתי לשבת והאמת הרגשתי מאוד נוח בתוך העור שלי. לא הייתה לי דקת מבוכה, ביני לבין עצמי צחקתי ואמרתי נו... עירום ככה לבד אין בעיה את כבר רגילה בוא נחכה מה יביא הרגע הבא.
ההתחלה הייתה פשוטה, פשוט ישבנו אחד מול השני מסדירים נשימות מנסים להיכנס לאותו הקצב.מבחינתי שם אריק הצלם נעלם לא ממש ראיתי את מה שמסביבי רק שמעתי את תקתוקי הפאלשים ואת אריק שמבקש לא לעצום עיניים ואותי שמתאמצת להישאר בעיניים פקוחות איך שהוא בסיטואציה המוטרפת הזו נחתה עליי מעיין שלווה, הנה עוד "דרקון" מובס מבלי שאני אתאמץ!
הדבר הבא ששמעתי היה את אריק, ספק לוחש ספק מדבר נראה היה שהוא ראה דברים מרגשים יותר מאיתנו והוא ביקש מאיתנו להתקרב לתנוחה צמודה יותר, אינטימית יותר, אדאהר הביט עליי כעל טנטריסטית מדופלמת ושאל אותי שיווה –שאקטי? ואני מבלי להבין או לדעת את התנוחה הזו עד הסוף אמרתי כן ומיד קמתי לשבת עליו. וואו שם היה רגע או שניים של קושי עצום , פשוט עלה בי גל של חרמנות והרגשתי את הגוף שלי מתחיל לבעור, שוב פעם דיברתי עם עצמי והודעתי לעצמי שזה בסדר גמור להרגיש בדיוק כמו שאני מרגישה שמה שיהיה זה לגמרי בסדר וטוב. אחרי הכול יש פה סיטואציה אינטימית ביותר מעולם לא הייתי בסיטואציה כזו מבלי שזה ייגמר ביחסי מין.

אני ממשיכה להתרכז בנשימות  ובהתמסרות טוטאלית לזמן ההווה, למרבה ההפתעה אחרי דקה של אי התנגדות לתחושות שעולות בי בגוף וקבלתם הם נמסו ונעלמו בתוך ענן כמו שהם באו הם הלכו מאותו רגע לא הייתי שם הייתי במעיין מדיטציה לא נמצאת ובכל זאת נמצאת במלואי נוכחת לגמרי ברגע כל כולי הייתי בתוך הנשימה והנשיפה, לא אאדהר ולא אריק הצלם חדרו למרחב שלי מבחינתי עם כמה שהאנרגיה שלי הייתה מעורבבת וחשופה לשני הגברים האלו אני הייתי שם בנוכחות הזו לגמרי לבד, היה לי נעים במקום הזה. הפתעתי את עצמי בשלווה שנחתה עליי.יותר מאוחר עברנו למבט ישיר וחודר משולב בחיבוק ועדיין הייתי בנשימה היה לי כמה רגעים שסוף סוף הבנתי את משמעות הנמסות לתוך האחר מבלי לפחד מזה נמסתי לתוך הרגע, נמסתי לתוך האדם שישב מולי. התחושה הייתה מדהימה!

את הדממה שהייתי שרויה בה הפר אריק שהודיע סיימנו, באופן הכי נקי והכי טבעי פשוט ישבתי שם והתחלתי להתקשקש עם אאדהר סיפרתי שהיה לי הרבה פחות קשה ממה שחשבתי, אאדהר בתגובות האוטמטיות שלו התחיל לדבר על אופי התהליכים הטכניים ועל בחורה שהכיר ב"פשוט" ככה נשארנו לדבר ששנינו נשענים על הכריות מנסים ליישר את הגב אחרי הישיבה הסטטית הארוכה. אריק, שמאוד התרגש מהסיטואציה שאנחנו סתם יושבים ומדברים בעירום, ניצל את ההזדמנות ושוב שמענו את תקתוקי המצלמות.

 בימים של אחרי לא שיתפתי אף אחד בחוויה. יצאתי לטיולים ביער שעזרו לי לעכל את התהליך שעברתי באותו יום וכתבתי ערמות של מילים ללא כיוון, רעיונות שמזמן ישבו לי"בקופסא"...
ועיקרם: שאינטימיות היא דבר נפלא שעוזר לאנשים להיפתח ולהתקרב זה לזה, אלא שבילדותי חוויתי מגע "מקולקל" שהרס אותי, וכך לא מעט פעמים בחיי נכנסתי לתוך קשר עם אנשים שהמגע הפיזי בינינו יצר אשליה של רגשיות, אשליה של אהבה שהובילה לכאב. והנה בצילומים, רק שני אנשים יושבים עירומים ומתחבקים וכל כך הרבה שלווה! חיבוק עם אדם שאין לי אליו כל קשר רגשי ובכל זאת המגע שלו והמדיטציה העלו בי תחושות של קרבה מאוד גדולה ובגלל שכל מה שהיה שם היה מגע פשוט ונקי שלא הוביל לסקס, יכולתי להרגיע את השופטת הפנימית שתמיד מעמידה אותי למשפט.
זה חידד לי תהליך שאני עוברת בשנים האחרונות: שהריפוי שלי יבוא מהמקום הזה שהכי מפחיד אותי. ושאינטימיות והמגע הולכים להיות כוח בונה בחיי!
תודה לאריק הצלם, לאאדהר, למרכז אומ וליקום שתומכים בי!

לעמוד האישי של לילה: http://www.omcenter.co.il/Default.aspx?tabid=447

התפקיד הראשי של שחקנית המשנה

מאחורי כל בודהא מוצלח עומדת אשה מוארת: הדקיני. בתור התגלמויות של חוכמה בודהיסטית בגוף נשי,

הן מבינות לעומק את עקרון ה"ריקות", אבל גם יודעות דבר או שניים על סקס טנטרי משחרר. העולם

הבודהיסטי לא היה נראה אותו דבר בלי אותן נשים גדולות

מאת:שחר שילוח

נשימתך מתוקה עינייך שתי אבני חן בשמים גבך ישר, שערך חלק על הכר שעליו את שוכבת אבל אני לא מרגיש חיבה לא תודה, לא אהבה את לא נאמנה לי אלא לכוכבים שלמעלה... ... אחותך רואה את העתיד כמו אמך וגם כמוך מעולם לא למדת לקרוא ולכתוב ספרים לא מונחים על שידתך אין גבולות לעונג שלך קולך כשל העפרוני אבל ליבך כמו אוקינוס אפל ומסתורי (מתוך One More Cup Of Coffee,  בוב דילן, Desire) בוב שר לאישה הגדולה מהחלומות. זו שהמתחולל בתוכה נשגב מבינתו. הוא שר לדָקיני שלו. איך שלא תסתכלו על זה, כמעט בכל זמן, בכל מקום ובכל תרבות בהיסטוריה של המין האנושי, הגברים היו בחזית והחזיקו בתפקידים הראשיים, בעוד הנשים שואבות את כוחן ממקורות לא רשמיים. זה כולל גם את החברות המטריאכליות, כמו אלה של חלק מילידי אמריקה, שבהן שיוכו של ילד נקבע על פי מוצא אמו, זה כולל גם חברות פוליאנדריות (פוליאנדריה זה ההפך מפוליגמיה, האישה נשואה ליותר מגבר אחד), כמו אלה שקיימות בטיבט, וזה כולל גם חברות פטריאכליות כמו זו שלנו. הכוח הנשי, האיכויות הנקביות, נטו לבוא לידי ביטוי בממלכה של מאחורי הקלעים. תמיד היה בכוחות האלה משהו מעודן, חבוי ולכן גם מסתורי. המסתורין קיבל משמעות אפלה ומאיימת לא פעם בתולדות האנושות. דוגמא מובהקת לכך היא ציד המכשפות. נימפות, סירנות, פיות, ידעוניות וליליות היו שם תמיד. נשים שזכו לאחוז באיכויות רוחניות יוצאות דופן משכו בחוטים ולקחו חלק בעיצוב ההיסטוריה - מדבורה הנביאה דרך מרים המגדלית (ואל תתנו למיתוס הזונה להטעות אתכם), ז'אן ד'ארק הצרפתיה ועד אונג סאן סו צ'י הבורמזית. על גולדה מאיר, ברשותכם, נוותר הפעם.

טרה הלבנה. מתבוננת בשבע עיניים

אין סיבה שאורגזמה תהיה מכשול בדרך להפנמת הריקות

בבודהיזם קוראים להן דָקיני ויש להן מקום של כבוד לצדן של הדמויות הגבריות בפנתיאון המסועף והססגוני. אל הבודהות והבודהיסטוות, אל האלים המפחידים ואל האלים השלווים, אל התגלמויות החמלה ואל מגיני הדהרמה, מצטרפות הדקיני. הנודעת שבהן היא טָרָה. חווה אמנו קיבלה את ההודעה: בצער תלדי בנים, ומאז ועד היום צירי לידה וכאבי מחזור מענים נשים בנות כל המעמדות והצבעים. אבל לא טרה, היא נולדה מתוך דמעת כאב של גבר דווקא. עוד נשוב אליה, אל טרה אמנו. סיפורי ה גָ'טָקה, שמתארים את חייו הקודמים של הבודהא, מספרים על כמה מקרים שבהם הוויות שמימיות נעו מבעד לאוויר. בסנסקריט ישויות כאלה נקראות דָקיני, מילה שמשמעותה "נע (או נעה) בחלל". תרגום מקובל הוא Sky Dancer, הרוקדת בשמים. רקדן שמימי ממין זכר נקרא דָקה, אבל אנחנו בענייני כוח נשי, זה שלחובבי הפסטיבלים ושאר אירועי רוחניקיות בלירה (או שתיים) מוכר כ"שאקטי". המילה "חלל" בטיבטית בהקשר הבודהיסטי מתייחסת למושג הריקות, מושג מרכזי בבודהיזם, הנחשב לאיכות נשית. הריקות היא עניין פשוט ובסיסי מחד ועמוק וקשה להבנה מאידך. לכן, לא נצלול לתוכו הפעם ורק נאמר שהוא מתייחס אל טבעה המוחלט של המציאות, טבע זה שבו אין דבר שהוא בעל קיום בלתי תלוי, או העומד בפני עצמו. התופעות ריקות מקיום עצמאי - כל תופעה היא תוצר של תנאים וסיבות שהתלכדו יחד ויצרו צורה ולכן הצורה היא ריקות והריקות היא צורה. תפיסה אמיתית של הריקות והפנמת משמעותה ברמה שמעבר להבנה שכלתנית, היא צעד גדול בדרך להארה. אולי היא בעצם ההארה עצמה. הדקיני (אני נמנעת בכוונה משימוש בצורה העברית המצחיקה "דקיניות") מוסברות כמשהו שנובע מתודעה מוארת. מי שתודעתו מוארת וחומלת ( תודעת בודהיצ'יטה) מחויב לשאוף לא רק לשחרורו שלו ממעגל הקיום הסמסרי של חיים, מוות ולידה מחדש - עליו לפעול לגאולתם של כל היצורים החיים. אדם כזה נקרא בודהיסטווה. מה תוקע אותנו בסמסרה? רגשות שליליים, תפיסות מוטעות, תודעה עכורה וקארמה מזוהמת. זה קורה לנו כי אנחנו לא תופסים את הריקות. כשנתגבר על המכשול הגדול הזה, נוכל גם אנחנו לטעום מהאור ולשהות בארץ הטהורה. הארץ הטהורה לא נמצאת על פסגת הר קאילָש, היא לא שָמבָלָה האגדית, לא נמצאת מעבר להר מֶרוּ ואפילו לא בהודו. היא פשוט מצב תודעה שמסתתר מתחת לערמות של לכלוך מנטאלי. כדי לתפוס את הריקות החמקמקה הזאת נוצרו הדקיני. בשלב זה הפמיניסטיות והפמיניסטים שבינינו אמורים לזקור אוזניים ולהתחיל לחדד חרבות. חכו רגע. הדקיני מסמלת את רמות התפיסה האישית של החוכמה, את האיכויות המרחביות והריקות של התודעה עצמה. תפקיד הדקיני בבודהיזם הטנטרי הוא להסתיר או לגלות אוצרות רוחניים. נוכחותה הכרחית לפרוש נבואות, רמזים וסימנים מקדימים. כדי למלא את תפקידיה, הדקיני משמשת כבת זוג, כבת לוויה, או פשוט כשותפה לסקס. וזה עוד הרבה לפני שמורי התחילו ללמד פה איך להתחבק ולנשום ובאיזה קצב לעשות את זה.

טרה הירוקה. מוכנה תמיד לצאת לעזרה

מה עושה כאן סקס?

באמנות הבודהיסטית - בפסלים ובציורי הטהנקה שמתארים את "גיבורי התרבות" הבודהיסטים נראים לא פעם גברים שבחיקם יושבת אישה. פניו של הגבר פונות אל המתבונן, אבל מהאישה מה שנראה זה בעיקר הגב. הסקס הטנטרי שהשניים מקיימים הוא אמצעי לתפיסת הריקות. באופן טבעי עולות בראשו של המתרגל הספקן מספר שאלות: הראשונה - מה עושה כאן סקס? בעיקר כאשר מדובר בתרבות שבה מוסד הנזירות הוא כה מפותח ומכובד ובמסורת שבה התרגול הוא עבודה מנטאלית ולא חומרית. יש מי שזכו להיות נזירים ונזירות וככאלה הם מנצלים את אורח החיים המיוחד שלהם לתרגול, למידה והתפתחות רוחנית. אבל לא כולם דלאי לאמה ולא כולן טנזין פאלמו   ומין ומיניות הם משהו שקשה לקיים חיים בלעדיו. אם נאמר זאת בפשטות - אין סיבה שאורגזמה אחת או שתיים מדי פעם יהיו מכשול בדרך להפנמת הריקות. השאלה השנייה וגם היא מוצדקת - היא מי יהיה השותף או השותפה לסקס הטנטרי? הרי למערכות היחסים של נשים וגברים מתלוות כמויות כבירות של היצמדות. המורה קית' דאומן, שביקר לא מכבר בארץ הגדיר את זה ככה: "הרבה פעמים אנשים קוראים 'אהבה' לאוסף של היצמדויות. זהו אידאל הוליוודי שלא בהכרח קיים בתרבויות שאינן מערביות". היצמדות, יחד עם הבורות והשנאה, היא אחד מ"שלושת הרעלים" שמעכירים את התודעה. אי אפשר לערבב היצמדות עם ריקות. פתרון אחד הוא תרגול סקס טנטרי עם גבר או עם אישה שאין לנו איתם קשר רומנטי. פתרון אחר הוא הפתרון שניתן לסוגיה דומה: אם הבודהיסט מביט על כל היצורים בשוויוניות ואוהב את כולם באותה המידה, אזי איך ימצא מקום למחויבותו כהורה עבור ילדיו? התשובה היא שהאהבה נשארת שווה כלפי כל היצורים החיים, אבל כשמדובר בילדים ובבני משפחה מצטרפת אל האהבה אחריותו המיוחדת ומחויבותו של המתרגל כלפיהם כהורה, כאח, או כבן זוג קבוע.

מבינים את הריקות ביחד

נימפות בגן עדן

במיתולוגיה ההודית דקיני הוא כינוי שניתן לתלמידתה של האלה קאלי. קאלי הזועמת, דמות די מפחידה, מגלמת את כל כוחותיהן של האלות המגינות. אולי בשל כך בשפה ההינדית פרוש המילה דקיני הוא מכשפה. נחמד לדעת שלא רק במערב, אלא גם במזרח אסיה, הכוח הנשי נקשר למעשי כישוף. הדקיני היא מדריכתו הרוחנית של הבודהיסט, אבל על פי המסורת העתיקה, שמקורה בהודו, הדקיני הופיעה כנערתה של האלה קאלי ולכן היא ממלאת תפקידים רוחניים לצד תפקידים גשמיים, לעתים גם בדרכים מפחידות ומרתיעות. בדמותה הארצית, הדקיני לעתים משועבדת לאל או לישות אחרת ומשמשת כתכסיסנית, שליחה, או מדריכה ובעיקר כמי שמובילה את המתים אל השאול. בימים שלפני הבודהיזם המילה דקיני בסנסקריט, באזורים מסוימים, התייחסה לרוח נקבית שנמצאת בשדות קרב, אתרי שריפת גופות ובבתי קברות. הנשים היו תמיד אלה שעשו את העבודה השחורה וטיפלו בגופות המתים. בצורתן הנעימה הדקיני, לפי המיתולוגיה ההודית, הן נימפות בגן העדן, מלאכיות מרקדות ונגניות. בציורים ובפסלים הדקיני לא לובשות דבר פרט לתכשיטיהן וגופן נמצא תמיד בתנועת מחול או התקדמות. לפי אחת האמונות הקשורות בדקיני עננים שחורים ולבנים שמרקדים בשמים ומבשרים על סערה הם בעצם קבוצות יריבות של דקיני שמשחקות ביניהן משחק הדומה ל" גוֹ", השח מט המעודן של היפנים.

קאלי

טרה אימנו

דקיני נודעת במיוחד היא טרה, אלת החמלה. טרה היא "העזר כנגדו" של הבודהיסטווה הגדול מכולם – אָוָלוֹקיטֶשוָרָה (צֶ'נרֶזינג בטיבטית). במסורת הבודהיזם הטיבטי טרה מופיעה ב-108 צורות שונות, ש-21 מתוכן ניתן לראות בדרך כלל בציורי טהנקה במקדשים. מתוכן יש שתיים מפורסמות במיוחד: טרה הירוקה וטרה הלבנה. טרה הירוקה היא חצי יושבת וחצי דרוכה ליציאה אל הדרך, נכונה לבוא לעזרתו של כל מי שזקוק לה. היא מסייעת במהירות לכל מי שמתפלל אליה. טרה הלבנה, הקשורה לאריכות ימים ולחוכמה, יושבת בישיבת לוטוס מלאה. היא מתבוננת בנו בחמלה בשבע עיניים: השתיים הרגילות, אחת בכל כף יד, אחת בכל כף רגל ועוד אחת במרכז המצח. ידה הימנית מחווה תנועת נתינה וידה השמאלית אוחזת בלוטוס שמסמל את שלושת אבני החן - הבודהא, הדהרמה והסנגהא, הקהילה הקדושה. שתי אגדות מספרות כיצד טרה נולדה. האגדה הראשונה מזכירה את סיפור אדם וחווה. הבודהא של הארץ הטהורה התבונן מטה אל האדמה וראה את כל היצורים השרויים בסבל. הוא חש כלפיהם חמלה ומהחמלה הזאת נולד הבודהיסטווה אָוָלוֹקיטֶשוָרָה, אדון החמלה. ההרים נפתחו, מים שטפו את האדמה וזרמו אל האוקינוס ההודי. אָוָלוֹקיטֶשוָרָה הופיע על אי. הוא ראה את סבלם של כל היצורים החיים ונדר לעזור להם להגיע אל הנירוונה, האמת המוחלטת, השלווה השלמה. הוא נשבע שלעולם לא יעזוב את פני האדמה עד שאחרון היצורים ישלים את המסע הרוחני. יצורים רבים היו באגם וכל אחד מהם התחנן לקבל גוף משלו. אָוָלוֹקיטֶשוָרָה מילא את מבוקשם. אדון החמלה לימד את הדהרמה לכולם, כדי שאינספור היצורים הללו יזכו בהארה. אבל, בכל פעם שאָוָלוֹקיטֶשוָרָה שב אל האגם היו בו עוד ועוד יצורים. שוב ושוב הוא לימד את הדהרמה ועוד יצורים חוו הארה. בפעם השלישית שבה הביט אל האגם הוא ראה בתוכו כל כך הרבה יצורים אומללים, עד שלבו נמלא ביאוש - הוא הבין שלקח על עצמו משימה שיתקשה למלאה. הוא בכה אל הבודהא שבשמים ורצה להשתחרר מנדריו, כי לא יוכל לבצע לבדו את התפקיד. היאוש והחמלה טלטלו את גופו של הבודהיסטווה והוא התנפץ לאינספור רסיסים. הבודהא ברא את אָוָלוֹקיטֶשוָרָה מחדש, והעניק לו צורה חזקה יותר. כעת היו לו אחד-עשר ראשים ומעליהם שולט ראשו של הבודהא עצמו, ניתנו לו אלף זרועות שבכף היד של כל אחת מהן יש עין מתבוננת. אבל, לנוכח היצורים הרבים כל כך, הזקוקים לעזרה בשל תודעותיהם המעורפלות, המשימה היתה עדיין קשה מדי. אָוָלוֹקיטֶשוָרָה בכה. מדמעת הבדולח שזלגה מעינו על לחיו נולדה טרה, היא נבראה כדי לעזור לו. כעת הרבה ראשים, זרועות ועיניים נמצאים למענם של כל היצורים החיים באשר הם. האגדה השנייה, שלה ארומה יותר פמניסטית, מספרת שטרה היתה נסיכה שבחרה בחיים רוחניים של שירות. אבל הנזירים הגברים אמרו לה שהיא תצטרך להיוולד מחדש כגבר כדי שתוכל להגיע להארה. כתגובה, טרה נדרה להישאר אישה לעוד מחזורי חיים רבים ולעזור לאחרים בדרכם הרוחנית. עד מהרה היא הוכרה כבודהא בזכות עצמה. את הדקיני אפשר אם כן להגדיר כדבר מופשט - טבעה המוחלט של התודעה, הריקות והחוכמה המסומלת כישות נשית, או כבשר ודם - כל אישה-מתרגלת גדולה, כל מי שהיא מורה רוחנית ומקור השראה, כל מי שההימצאות בקרבתה (או ממש בזרועותיה) מקרבת אותך עוד צעד אחד אל הארץ הטהורה.

אָוָלוֹקיטֶשוָרָה. ממנו נולדה טרה

NRG-ניו אייג'

הכשרת דקה / דקיני (חלק א')

בהנחיית בועז שגב

מסלול ההסמכה המעמיק בישראל לטנטרה

ללמוד עם המנחים המובילים בישראל

ללמוד ברמה המקצועית

ועוד לא התחלנו...

לא רק למען המקצועיות...

הרשמה ופרטים נוספים:

   

בשיתוף עם להיות טנטרה - פורטל הטנטרה הישראלי