NRG-משפחה וזוגיות: http://www.nrg.co.il/gevanew/owa/MORE.MAIN?pForChannel=channel_leisure/house&pbox=1

הורגים חתלתולות: אליטת הסקס העולמית מזמינה אתכם

קילינג קיטנס היא קהילה שמטרתה היחידה היא להשיג עונג מיני נשי. איך הם עושים את זה? במסיבות חושניות שמקדשות את המיניות הנשית. אם יש לכם את הנתונים המתאימים גם אתם תוכלו להיות חברים באליטת הסקס הזאת

שחר שילוח

"בכל פעם שאת מאוננת אלוהים הורג חתלתולה" המשפט הזה, שהופיע לראשונה, כנראה, ב-1996 בכתב עת סאטירי של סטודנטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארצות הברית ואומץ על ידי Killing Kittens. בקילינג קיטנס לא מתעסקים עם גורי חתולים, והחתולות היחידות שהם היו רוצים שתחשבו שמחכות שם, הן חתלתולות מין. מדובר במועדון סקס, שבניגוד למועדוני סקס אחרים מיועד לנשים ומכוון אל העונג הנשי. אבל לא כמועדון הן מציגות את עצמן, אלא כ"תנועה וקהילה שמטרתה היחידה היא להשיג עונג מיני נשי".

חברי הקהילה מזמינים את מי שחושב שהוא מתאים להיות חלק מ"אליטת סקס עולמית". האליטה הזאת, חוץ מלרכוש מוצרי סקס בבוטיק המקוון ולנהל שיחות וירטואליות באתר, משתתפת במסיבות, או נכון יותר באורגיות שפתוחות לזוגות או לנשים בודדות, ורק לכאלה ששלחו תמונה, עברו סינון וצירפו פרופיל שמשכנע את חברות הקהילה שהם ראויים.

"אנחנו אליטיסטיות מאוד", אומרת אמה סאיילה, מייסדת הקילינג קיטנס, אשת עסקים בלונדינית שמתנשאת לגובה של 183 סנטימטרים. "נכון, לא כולם דוגמני-על, אבל כל החברים מושכים, שאפתנים, בעלי מקצוע מצליחים בני 45-20". סופי סאמרוויל, כתבת הטיים אאוט הלונדוני מעידה שאכן היו במסיבה שהיא סיקרה לפני ימים אחדים מפיקי טלוויזיה, רופאים, אנשי עסקים מיליונרים ו"נו טוב, גם כמה חשפניות".  כולם היו אינטליגנטים, היא מציינת, ובאותה מידה גם סקסיים לאללה. לא ברור איך סאמרוויל זיהתה את החבר'ה, כי במסיבות של קילינג קיטנס המשתתפים לובשים תחפושות וכל העסק נראה כמו הסצנות ההן מ"עיניים עצומות לרווחה".

סאיילה טוענת שהמסיבות ידידותיות לנשים הרבה יותר מאשר ערבי הסווינגרס, חילופי הזוגות. "הבנות קובעות את החוקים", היא אומרת. "גברים לא יכולים לגשת לבנות, הם מחכים שייגשו אליהם, ולא כולם מתפשטים – אנשים הולכים עד איפה שהם רוצים. חצי מהאנשים שמגיעים נשארים לבושים ופשוט באים למסיבה מצוינת". המועדון של סאיילה מעודד דומיננטיות נשית בסקס, אך היא עצמה מעין פוסט פמיניסטית: "אני חושבת שפמיניזם הלך רחוק מדי בתהליך שגזל מהנשים את המיניות והחושניות שלהן", היא אומרת, "זאת הסיבה שיש את קילינג קיטן".

קילינג קיטנס. בואי לגדול איתנו צילום: מתוך האתר

ynet-בריאות/סקס ויחסים: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2026,00.html

אישה: כך תחזקי ותעצימי את המיניות שלך

"מה שעומד בינינו לבין ההתנהגות הטבעית, החושנית והזורמת היא ההסתכלות המערבית, שמתבוננת מלמעלה על החיה שמשתוללת באגן שלנו". איריס יוטבת מציעה לנשים להפסיק להיות "נקבות אלפא" ומזכירה להן שעם בוא האורגזמה הכל פורח

אילנה מסר

קבוצת נשים יושבת במעגל על מזרנים רכים. פעמון עובר ביניהן, וכל אישה שהפעמון מגיע אליה מצלצלת בו ואומרת מה לא עשתה כבר המון זמן. "לא יצאתי לחופשה לבד," אומרת אחת, "לא קיבלתי עיסוי," מספרת אחרת, "לא נהניתי משעות של שקט בלי שאף אחד יבקש ממני משהו," מתגעגעת שלישית, "לא התאהבתי ולא התלהבתי," מודה הרביעית. ככל שהפעמון מתקדם, האינטימיות גוברת והנשים נפתחות זו לזו. "מזמן לא הרגשתי נחשקת," מתוודה אחת הנשים, וחברתה ממשיכה: "כבר המון זמן לא הרגשתי אורגזמה מהסוג שמתפשט בגוף, מפעים ומרעיד אותו."

המנחה איריס יוטבת מקשיבה ומהנהנת בהבנה. "כמו במעגל הנשים הזה, אני פוגשת מדי יום נשים מוכשרות ומדהימות שלא מוצאות איזון בין מימוש הקריירה לחיי זוגיות," היא אומרת. "הן תקועות בין העבודה במשרד לקניות, לכביסה ולילדים וחשות מיניות בלתי מספקת. החדשות הטובות הן שיש כל כך הרבה נשים כאלה, עד שברור לכולם שבסופו של דבר הן ילמדו זו את זו למצוא את האיזון."

מערת העונג והגנרל

איריס יוטבת עוזרת לנשים להכיר את עצמן מחדש. יוטבת (60) מנחה קבוצות בתחום העצמה נשית, לידה טבעית ומיניות על פי הטנטרה ורואה עצמה אחות-לדרך לכל אותן נשים. היא משוכנעת שלא ייתכנו חיים טובים ובריאים בלי אורגזמה. "אם את מרגישה טוב עם מיניותך, תחושתך תשפיע לטובה על סביבתך. האדמה נעשית פורייה יותר, והגשם מגיע בעיתו ובשפע. עם בוא האורגזמה הכל פורח. מה שעומד בינינו לבין ההתנהגות הטבעית, החושנית והזורמת היא ההסתכלות המערבית, שמתבוננת מלמעלה על 'החיה שמשתוללת באגן שלנו,"' היא אומרת. "זאת בשונה מההסתכלות במזרח העתיק, שלא מותחת קו ברור בין החלק העליון של הגוף לבין החלק התחתון. אין טאבו, אין מבוכה. האגן מלא אור, ויש בו גם עונג פיזי וגם רוחניות שמחברת בין חלקי הגוף, שמקבל את עצמו כשלמות וכישות טבעית. האגן שלנו הוא בית מקדש של נשיות ומיניות, לא מקום טמא ומלוכלך."

ליוטבת יש מילון פרטי ועסיסי משלה בכל הנוגע לאיברים האינטימיים. הפות הוא לא "שם" ולא "פיפי" אלא "צנצנת דבש," "מערת עונג," "צדפה עם פנינה" וגם "ציפור האש" ו"ממתק של דבש וקינמון." הפין הוא "שרביט האזמרגד," "נשק האהבה," "נמר לבן" או "שגריר" ו"גנרל." בלשונה הציורית של יוטבת, זיווג נפלא מתרחש כששרביט האזמרגד נכנס לממתק הדבש והקינמון, והתוצאה היא ניקוי המערכת הגופנית והנפשית מרגשות שליליים ופינוי מקום לרגשות חיוביים ולהבראה.

"שרביט האזמרגד נכנס לממתק הדבש והקינמון" (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

כשהאישה תתחיל להיות אישה הגבר יוכל להיות גבר

ברגע שהאישה תיקח אחריות על מיניותה ועל גופה, תחליט עם מי היא תעשה אהבה ועם מי לא – היא תשחרר את הגבר מהצורך להיות לוחם ערמומי או אנס לילי ותאפשר לו להיות אדם בטוח ואוהב. אירי ישראלי-רושין על תרומת הנשיות לשלום העולמי

מאת:אירי ישראלי-רושין

פעמים רבות נשאלתי וגם שאלתי את עצמי: כיצד תשפיע התגלות הנשיות על האישה בפרט ועל החברה בכלל? התשובה שלי, שהייתה בכל פעם נכונה להבנה שלי באותה עת, לא ממש סיפקה אותי.  תמיד ידעתי שבכוחה של הנשיות להביא לשינוי מהותי בעולם - וליצור בו שלום, אך לא חוויתי את הדבר עד סופו. עתה, לאחר שהצלחתי להפריד בתוכי עוד חלקים נשיים וללמוד אותם לעומקם, דומה שאני מבינה יותר בבהירות את התרומה הנשית לשלום העולמי.

Ira Mejis, cc-by

החלק הנשי נמצא אנרגטית בחלקו התחתון של הגוף האנושי, והוא זה שקשור ישירות לאדמה, ומבטא אותה. (החלק הגברי מצוי בראש. האהבה שביניהם מיקומה בלב, והיא מתפרסת ממנו אל כל הגוף). האדמה היא החומר והאנרגיה מהם גופנו נבנה, ובסוף חיינו גופנו ישוב אליה. יותר מכל דבר אחר האדמה מכילה את הרעיון המהותי של החיים כאן. וכמוה גם הנשיות שבתוכנו.

ההסכמה להיות אישה נשית פירושו להסכים להיות שייכת לעולם הזה, ולהוות חלק אינטגרלי ומרכזי בו. להפוך להיות שייכת לעולם משמעו, קודם כל, להכיר באחריות האישית שלנו הנשים לרפא את העולם על ידי שנהווה את החוליה המקשרת שבין האדמה לבין החברה האנושית. הסיבה שהעולם שלנו נראה כפי שהוא נעוצה בעובדה שהאישה נמנעה עד כה מלהפוך להיות היא.

האישה אינה הקורבן של הנתק בין האדם לאדמה - אלא, היא זו שתורמת לנתק זה, בגלל התנכרותה למהותה האדמתית.

איך הפכה האישה לקרבן

למרות שפני העולם כעורות והוא מלא עוולות, על האישה לעשות הכול כדי לא לברוח ממנו לעולם הפנטזיה. אסור לה לחמוד את העמדה הגברית-רוחנית-שכלתנית ולראות בה את הפתרון למצוקותיה. להיפך - ככל שהאישה חפצה יותר להיות "שמיים", וליהנות מיתרונותיה של האנרגיה הקרירה של העולמות העליונים, כך היא סובלת יותר מחוסר שייכות, מנתק מעצמיותה ומאינטראקציה מעוותת ומכאיבה עם העולם הסובב אותה. היא הופכת להיות קרבן תמידי, ועצם חייה עלי אדמות הם אינוס.

הבחירה להיות אישה מאפשרת לאישה להתחיל לחיות חיים של בחירה. זהו החופש המיוחל. כשאדם בוחר להיות הוא, הוא משתחרר מעבדותו - כי כל צורת חיים שאולה יוצרת מאמץ עצום. רק כשאתה הנך חייך מפכים בעורקיך בקלילות.

אך השאלה היא - מה פירוש לבחור להיות אישה? או, שאשאל את השאלה בצורה אחרת - באיזה אופן אנו הנשים איננו נשים?

אישה אינה אישה כל עוד החלק המרכזי שמגדיר אותה כאישה נחשב בעיניה למגונה, למבוזה, לאסור, למכוער, לדוחה, ללא ראוי, למזיק וכדומה. כל עוד האישה מביטה בעין ביקורתית בחלק הראשוני שמגדיר אותה, והיא משדרת כלפיו אי קבלה, היא מכחידה את עצמיותה, ואינה יכולה להיות היא עצמה. מכאן, שהדרך היחידה להיות אישה במלואה, נעוצה בכך שהאישה תקבל את מיניותה ואת גופה - שהם המגדירים הראשוניים של הנשיות.

המיניות הנשית היא אנרגיה "צרכנית". זו אנרגיה שכולה צורך לקבל. צורך לקבל: עינוג, מלאות, סיפוק, אהבה, תשומת לב... הנשיות במהותה היא חסר שרוצה להתמלא. חסר זה הוא היופי בהתגלמותו, והוא שמניע את כל העולמות, ובורא את כל החיים. אלוהים בכבודו ובעצמו לא היה בורא את היקום אילולי היה חווה חסרון. הוא היה חייב לחוות בתוך עצמו את החסר, כדי שהחיים יתחילו לזרום ממנו. אלוהים לא יכול היה להיות כל כך שופע, יצירתי ורב יופי ונתינה, לו לא היה חווה קודם את החסר הנקבי שבו. החסר האלוהי הוטבע בנקבה, כדי שהחיים יזרמו בעולם. הגבריות חווה את שלמותה בזכות העובדה שהנשיות חווה את שלמותה. לכן, האישה מחויבת להתמסר לחסר הנקבי שבה ולראותו כמהות עליונה ונשגבת.  

YNET-יחסים: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-3925,00.html

אם אתה רוצה רק סקס אל תמכור לי לוקשים

אני הרי אוהבת סקס, זה בריא, וכרגע לא אביר ולא סוס נראים באופק. אבל אולי רק כשאפסיק להתפשר על זיונים חסרי משמעות יגיע הדבר הנכון והאמיתי? יכול בהחלט להיות שדווקא אז אתגעגע לסקס נטול הרגש, שכל כך משחרר אותי

מאת:יעל וייסבך

בערב של תחילת הסתיו ישבנו שרון ואני בבר הביתי שלנו. אני התחדשתי עם יין אדום לקראת הימים הקרים, בעוד שרון נשארה נאמנה לקיץ עם קאבה.

"מה אני עושה?",שאלה שרון כשראתה את הטלפון רוטט על השולחן.

"מה זאת אומרת? את יוצאת איתו", עניתי.

"אבל הוא צעיר ממני בעשר שנים", לפתה את ראשה בידיה.

"ממי", הנחתי ידי על זרועה, "יגיעו ימים בהם נסתכל אחורה בערגה אל הזמנים שיכולנו לעשות מה שבא לנו. הוא עושה לך את זה, תצאי איתו".

שרון בהתה בסמס בהתלהבות של ילדה. "הוא בא לאסוף אותי לסושי. אני מתה", אמרה.

בעוד היא מתקתקת במרץ, התחיל גם הטלפון שלי לרטוט בוויברציות משלו.

"גיא. וואו, שנים לא דיברנו. מה שלומך?" עניתי מופתעת.

"שלומי טוב. מה איתך?" שאל, "יש אהבה?"

"יש אהבה", עצרתי לשמוע אותו מתאכזב. "אהבה עצמית", המשכתי, בתחושה קלה של רמייה עצמית.

"רוצה לשכב איתי הלילה?", שאל בלי היסוס.

"כן", עניתי בלי לחשוב והפתעתי את עצמי.

"אצלך בעוד שעה?" המשיך. אישרתי וביקשתי חשבון.

"מה קורה?" שאלה שרון שהבחינה בפני הסמוקות. "גם אני חוגגת הלילה", עניתי בחיוך.

"שיזדיינו המוסכמות, וגם אני"

אהבתי את הישירות שלו, חשבתי כשמיהרתי הביתה. אם אתה רוצה רק סקס אל תמכור לי לוקשים. מצד שני הרגשתי זונה. ככה להסכים, בלי חיזור קטן? פלירטוטון? איזה סושי? דרינק? להצעה מגונה כזו חייבים לסרב. מצד שלישי אני חרמנית אש והוא נראה כמו קלינט איסטווד בשנות ה-30 שלו, שיזדיינו המוסכמות וגם אני.

הגעתי הביתה נרגשת ומיד הכנתי את הסט הרומנטי: קטורת, נרות ודיסק של גוטן פרוג'קט. הצלצול בדלת הגיע בדיוק כשסיימתי. אחרי שהתחבקנו לשלום אני משכתי לכיוון הסלון. הוא תפס בידי ומשך לחדר השינה. התיישבתי על המיטה נבוכה. אפילו אני, שמתורגלת בסקס מזדמן, לא ציפיתי שנגיע למיטה כל כך מהר.

"מה, את ילדה קטנה?" שאל ממרומי עמידתו, "בואי לפה".

נעמדתי מולו. הפשטנו זה את זה במהירות.

כיאה לבנקאי השקעות הוא ניגש ישר לעניינים. קר ותכליתי. יש עבודה והגבר המנוסה יעשה אותה טוב מכולם. לא התנשקנו. אני הישרתי אליו מבט אבל הוא לא הסתכל לי בעיניים, הוא לא שיחק את משחק האהבה. הזדיינתי עם רובוט ויברטורי יפה ומיומן. כעבור כעשר דקות הערתי את כל השכונה. צחוק רם התגלגל ממני החוצה.

אחרי שלוש אורגזמות שלי ואחת שלו שכבנו זה לצד זה מבלי לגעת. חיוך מסופק על פני, מתמתחת בפינוק.

"תגידי, כל הגברים שלך גרועים במיטה?" שאל תוך כדי שליפת הקונדום.

"לא, דווקא ההיפך, למה?" התרסתי.

"לא השקעתי עשירית ממה שאני יכול וכבר עפת לשמיים. הנחתי שאת רגילה לדרעקים".

רק השקעות יש לו בראש, חשבתי לעצמי. "אני יצור אורגזמי, אל תחמיא לעצמך", הכנסתי לו בכנות.

"אני לא זוכר שהיית ככה", איתגר אותי.

"אולי בעבר היו לי רגשות כלפיך וזה הפריע. אולי אני יותר משוחררת כשהסקס נטול רגש".

"נשים", הוא נאנח, "אתן לא יכולות להיות מאושרות, אתן מסובכות מדי", פצח במונולוג הכדורגל והבירה השחוק - עד כמה פשוטים גברים ועד כמה הפשטות מקלה עליהם בהשגת האושר הנכסף.

ויברטור היה חוסך ממני הרצאות מסוג זה, אבל הייתי חייבת להודות, אפילו בגבר קר יש חום אנושי שנעדר מהרוטט הוורדרד שלי.

לפחות אחת מאיתנו קיבלה יותר מזיון 

הרבצנו עוד סיבוב. בעודנו מתנשפים אחרי שיא נוסף צלצל הטלפון. "יש לך עוד עניינים ללילה?" הרים גבותיו.

"זה שהסכמתי לשכב איתך לא אומר שאני שרמוטה", התלבשתי וקמתי מהמיטה לציין שזמננו תם. זאת היתה שרון. "היה מושלם. הוא מושלם. הוא יותר בוגר מכל הבחורים שהיו לי, מזל ששכנעת אותי לצאת איתו". שמחתי בשבילה, לפחות אחת מאיתנו קיבלה יותר מזיון.

עשן הקטורת עוד הסתלסל באוויר כשהתפרקדתי על המיטה בכיף של אלכסון. תהיתי אם בחרתי נכון כשנעתרתי להצעה הלילית. אמנם הוספתי חוויה מרגשת לרזומה ובאתי על סיפוקי, אך יחד עם זאת הרגשתי ריקנות – הרי זה לא באמת מה שאני רוצה.

מצד שני, אילו ברירות יש לי? להתנזר עד שיבוא האביר על הסוס? אני הרי אוהבת סקס, סקס זה בריא, וכרגע לא אביר ולא סוס נראים באופק. ואולי רק כשאפסיק להתפשר על זיונים חסרי משמעות יגיע הדבר הנכון? ואולי אז אתגעגע לסקס נטול הרגש שכל כך משחרר אותי?

נאנחתי בחוסר החלטיות, אולי הוא צודק? אולי נשים מסובכות מכדי להיות מאושרות כמו גברים?

אבל, הסתננה למוחי מחשבה, אולי ההבדל בין האושר הנשי לגברי כמוהו כהבדל בין האורגזמות שלנו? אולי קשה לנו יותר להיות מאושרות, אבל גלום בנו פוטנציאל לשיאי אושר שגבר לא ידע לעולם? במחשבה אופטימית זו צללתי לחלום בו קלינט איסטווד ואני נמלטים בדהירה מרובוט אימתני בחליפת עסקים ומחביות הבירה שהוא משליך אלינו. 

האימייל של יעל

מתוך NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/43/HP_866.html

שמאטסנג עם שמייקי בבא

מה שכל אישה צריכה כדי להתחבר שוב עם אמא אדמה הוא סשן טוב של סקס שמנטרי. קחו לדוגמה את ציפי לבני. ציפי היא אישה שעולמם של הגברים הקשיח אותה והיא גברית יותר מרובם. וזה, חברים יקרים, מסמל במידה רבה את הבעיה של ימינו - תסכול מיני של גברים ונשים

שמייקי בבא

הקדמה: לאחרונה נודע ל-nrg על הופעתו מחדש של השמייקי. מערכת האתר ביקשה משמייקי בבא להציג את עצמו בפני הישראלים. וכך, בסיועו של עוזרו האישי שוהם, הסכים שמייקי לספק תיאור כתוב של השמאטסנג השבועי שלו המתרחש במקום סודי בהודו. לפני שנתחיל, אני מבקש להזכיר שמילים הן עסק מעורפל - הן רק מסמנות, ולעתים עושות זאת בצורה די גרועה. אז בבקשה, התרכזו בכוונה ששזורה במילים האלה ולא רק ברעיונות שהן מתארות. אתם גם מוכרחים להרגיש חופשיים לסמוך על תחושת הבטן שלכם - היא יודעת - וכאן טמון כוחו של השמייקי. לחדשים מביניכם, שמאטסנג הוא סאטסנג של שמייקי, זו הדרך שלנו ליישר קו עם שמייקי. הוא מאפשר לנו להיכנס למצב עילאי של שמחה וקבלה, שאותו אחנו מכנים שמייקסטזה או שמטורי. אנחנו עושים זאת באמצעות שבת אחים גם יחד ובמיקוד תשומת הלב שלנו בנוכחותנו, בצחוק שלנו כמו גם בריקוד, בשירה ובאיברי המין שלנו. כל שמאטסנג כולל חלק של שאלות ותשובות שמבוסס על נושא מסוים. השבוע הנושא שלנו הוא הכוח הנשי וחשיבותו. נלוות אליו הנחיות לשמכניקות, טכניקות של שמייקי, שתוכננו על מנת לעזור לנו להתמקד ולצעוד בנתיבו של השמייקי.     שוהם, קרא בבקשה את השאלה הראשונה.

שמייקי בבא, הגורו מההימלאיה. צילום: ענת כהן 

"שמייקי בבא, אתה לעתים קרובות מדבר על הכוח הנשי, אבל אני עדיין לא מבין מה זה".

כוח נשי הוא אנרגיה נשית. כוח נשי הוא לפני הכל אהבה. נכון לעכשיו, לישראל עתידה להיות ראש ממשלה אישה, אבל כשאנחנו מסתכלים על תצלומים שלה - האם אנחנו רואים התממשות של אהבה כלשהי? לא, אנחנו רואים אישה שעולמם של הגברים הקשיח אותה והיא גברית יותר מרובם. זה מסמל במידה רבה את הבעיה של היום - תסכול מיני, שנגרם בשל העובדה שאיבדנו את הערכתנו כלפי האישה המקודשת. אין דבר חשוב יותר ממנה. היא לב לבו של השמייקי.

כדי להיות הוגן כלפי ציפי, אומר שהתסכול שלה איננו באשמתה. אישה לא יכולה להתחבר מחדש אל מהותה הנשגבת בעצמה. היא זקוקה לגבר שישחרר אותה. וזה אומר לפחות 20 דקות של סקס עם חדירה לאחר פרק זמן הגון של משחק מקדים. לזה אנחנו קוראים סקס שמנטרי. זהו המקום שבו נפתלי נכנס לתמונה. נפתלי הוא הבעלול של ציפי, ובהחלט מתקבל על הדעת שעתידם של ישראל ושאר העולם מצוי בידיו. נפתלי, אני מדבר אליך עכשיו במישור האסטרלי - הוצא את הראש שלך מתוך דפי החשבונות והתרכז בהענקת עונג לאשתך.

שכח מהאורגזמות של עצמך והתרכז בלהביא את אשתך לשיא ואחר כך מעבר לו, אל המקום שבו היא תרגיש שהיא התגלמותה של אמא אדמה. כן, מפחיד לעשות את זה - זה מחייב אותך לעזוב את "אזור הנוחות" שלך. אבל אין לך ברירה. גלה אותו, היכנע לו, תיהנה מהפחד. וואו, כמה שזה מרגש, כמה שזה מקסים. ואז היא תזרום עם האהבה ותהיה, לא רק ראש הממשלה של ישראל, היא תהיה הנסיכה של ישראל, ולערבים לא תהיה ברירה אלא לעשות שלום. כך נגיע אל עידן השמדלי, מבלי להזדקק לחליפות אב"כ. אום שמייקי.

ציפי לבני. צילום: ראובן קסטרו

"אתה באמת מתכוון לומר שאנחנו יכולים להציל את העולם באמצעות סקס שמנטרי?"

למה הוא מתעקש להיות "בעלי"? 

מאת: חני קושניר 

כשבעלה של חברתי הטובה גלה שיש לה מאהב, הצעד הבא שלו היה לרבנות. מעניין מה גרם לו לדלג על כל אותן בגידות שהוא עצמו היה שותף להן, ולא פעם אחת, ולהתנהג כמי שכל כך נפגע והולך להתנחם בגירושין. ואני שואלת עד כמה הצביעות יכולה להמשיך ולהתקיים אצל כל אותם גברים שמאמינים שמה שמותר להם אסור בתכלית האיסור לאישה.

לדוגמא: איך מגיבים גברים כלפי חברם שחולק את מיטתו או משרדו כמו במקרים רבים עם אין ספור נשים?  אחוות גברים ואמירות מסוג סחטין, כל הכבוד, ספר לנו איך אתה עושה את זה, למה אתה לא חושב גם עלינו? רק תיזהר שלא יגיע לשולה. אבל, אם אישה עושה בדיוק את אתו דבר, איך יקראו לה? במקרה הטוב  ז ו נ ה. גבר חכם, אם יש כזה, שואל את עצמו, איפה טעיתי או איפה טעינו וניגש לטפל בבעיה. אלא, שהגבר הישראלי הממוצע, חושב מהמקום שנקרא אגו ובמחי יד הוא מוכן להרוס משפחה שלמה ובלבד שלא ייקח אחריות על תפקודו כבעל.

אישה בורחת מבשרה: מה מקור השנאה שנשים חשות כלפי גופן?

המחברת:טובי בראונינג

אין זה חשוב מי האישה או מה צורתה וגודלה - היא לעולם אינה שבעת רצון מגופה. מדי יום היא מביטה במראה, וכל שהיא יכולה לראות הוא הטעויות שעליה לתקן. הפחד מהנשי: סדרה חדשה של ד"ר טובי בראונינג

אף פעם לא מרוצה. Dave and Lynne Slater, cc-by

בכל פינה בעולמנו מתחוללת מלחמה: הנשים נלחמות בגופן. מחלה זו, ככל מגפה, אינה מפלה אף אחת. מפורסמות או אנונימיות – קשה למצוא אישה חסינה לגינוי עצמי, לאובססיה גופנית ולהפרעות אכילה במידה זו או אחרת. רובן לעולם אינן רזות מספיק, ואילו המיעוט הרזה – שהאחרות מתקנאות בו – מתענה בגין חוסר. אין זה חשוב מי האישה או מה צורתה וגודלה – היא לעולם אינה שבעת רצון מעצמה; היה זה כאילו חווה עדיין טורחת לכפר על החטא הראשוני של התעוררות הדעת על ידי שנאה עצמית, המופנית רובה כנגד גופה. מדי יום היא מביטה במראה, וכל אשר היא יכולה לראות הוא הטעויות שעליה לתקן. אולם אבוי, התיקון מתעתע בה. בכל פעם התגובה מבבואתה זהה: "עדיין לא טובה מספיק".

בכל פעם היא רואה טעויות חדשות. אם נשים אינן מתענות בגין משקלן וצורת גופן, הן סובלות בשל שדיהן, אפן, שפתיהן, עפעפיהן, שיניהן, עורן, שיערן ושיער עורן! יש נשים החיות בסיוט יומי של חרדה, פן יתגלה שיער פנים שהחטיאו במריטה האחרונה. חרדתן אינן פחותה מעוצמת פחדיה של האנורקסית מפני השומן. ואם כבר הכול בשליטה, מחכה מעבר לפינה הזִקנה, לענות את הנשים בקמטים ובבלות מדומיינת או עובדתית.

אכן, אין זו משימה קלה למצוא אישה שמעריכה כראוי את בן לווייתה הקרוב ביותר - את גופה. וכאן המקום לציין כי המחלה פוגעת גם בדוגמניות-על, שחקניות וכוכבות קולנוע.

נתונים מאוסטרליה מראים כי בכל רגע נמצאות שני שלישים מהנשים בדיאטה. עיתון ארצי ניחם את קוראיו באומרו: "נשים עושות דיאטה 130 פעמים בממוצע במשך חייהן. כך שאם את סובלת בניסיון לרזות, אינך לבד".

ממדי הצרה שנגועים בה מיליוני נשים, ילדות ומספר גדל של גברים ובנים, דורשים שנעצור ונתעורר. המצב הגיע לשיעורים מרקיעי שחקים בקרב בנות עשרה ואף צעירות יותר. רבות מהן התוודו כי הן פוחדות מעלייה במשקל יותר מהמוות עצמו.

האם אין זה אירוני שבחברה אינדיבידואליסטית כשלנו, שבה המקוריות מהוללת, אנחנו נכנעים לעדר? נשים עשויות להחשיב את עצמן מיוחדות, מקוריות ויצירתיות, אולם המבחן האמיתי לכל אלה הוא הפעולה הפשוטה של התבוננות במראה. כאן קשה למצוא מקוריות, שמביטה במראה באהבה ובקבלה על אף הלחצים החיצוניים. במקום זאת מופיע גל עצום הסוחף את הנשים. מיד עם פגוש עיניהן את בבואתן מתחילות הביקורות, ההשוואות, הנזיפות.

מה קרה לפעוטה שפעם נישקה את בבואתה במראה באותה טבעיות שבה הרעיפה את אהבתה על הכול, ושידעה להעריך את הקסם והיופי של כל הבריאה ללא שיפוט? עתה הפכה נדיבות זו לרדיפה. האם ייתכן כי הרסנות שכזו מקורה בלחצים חיצוניים בלבד, או שמא פורטים לחצים אלה על מיתרים פנימיים? איך ייתכן כי האינדוקטרינציה לרדוף את עצמן הצליחה באופן כובש שכזה אצל נשים מכל טווח האינטליגנציה?

קל לנו לחוש מזועזעים ונזעמים על גורלם של אזרחים, הנתונים לשלטון דיקטטורי ולפעלולי הפרופגנדה ושטיפת המוח שלו. אנחנו מאמינים כי הקיום שלנו חופשי מכל אלה. אף על פי כן חי הדיקטטור שלנו בתוכנו, והוא הרודה בחייהן של נשים ברחבי העולם על ידי עונשים וקנסות על כל בגידה, כגון אכילה, הנאה, החסרת שיעורי כושר או העלאת גרמים ספורים במשקלן. אלה שצחקו בהקלה ב-1984 ואמרו כי למזלנו לא התממש חזונו הקודר של ג'ורג' אורוול על החיים תחת עינו הבולשת של "האח הגדול" - שכחו להביט פנימה.
>

הפחד מהנשי בנשים מומחש היטב בשנאת הבשר שלהן. אופיו של הנקבי, של היין ((yin, הביצית – הוא עגול, רך, רחב. כבר בעת לידתן יש לנקבות רקמת שומן כפולה מזו של זכרים. אין זו טעות של הטבע – לכל תכונות הנשי יש מטרה. למרות זאת רוב הנשים חוות את הפחד הראשוני מפני הנשי ברובד הפיזי. כל גרם בשר שמתווסף להן, או שנדמה להן כי התווסף להן, מפעיל בנשים את אזעקת הגועל שלהן. מיד גואה החרדה, והצורך לשלוט בגוף הסרבן משתלט עליהן.

נשים מגייסות את סיועו של רגש האשמה כדי ליישם את העונש הראוי - נזיפות עצמיות, דיכאון, הימנעות מפעילות מינית בשל היותן "שמנות ומכוערות", וכמובן, דיאטות וצומות למיניהם.

עם הופעת סימני הנשיות מופיעים חרדה ורצון לרזות חזרה לממדי טרום-ההתבגרות. חלף העידן שבו נחגגו סימני הבגרות הנשית

על ידי הקהילה כולה. היום, אם לא החלה הילדה בטקס הדיאטה במטרה לצמצם את נוכחותה הפיזית עוד קודם לגיל ההתבגרות, הרי שנקודה זו מסמנת את ה"חניכה" להרס עצמי זה. עוצמת הסלידה שנשים חשות נגד בשרן גובלת לעתים באלימות. אילו רק יכלו לקרוע מעליהן פיסות בשר "מיותר", היו עושות זאת. לעת עתה הן משתדלות לעשות כן על ידי שאיבת שומן, דיאטות, משלשלים, משמעת כושר וכדומה. איכה הפך החומר, המגלם את החיים בכוכבנו זה, שנוא כל כך?

עצם הכורח להסביר לבנותינו או לעצמנו שהבשר נועד להגן עלינו, מגלה את עומק המחלה. אנו הנשים, שטיפלנו באחרים, טיפחנו והזנו אותם, אנו הכמהות להזנה בעצמנו – היכן הערכתנו לזה אשר מזין אותנו ומגן עלינו? במלחמתן בבשרן הנשים למעשה מחרימות את התגלמותה הפיזית של הישות הנשית בעולם הזה.

מפגש נוסף של נשים עם הפחד מהנשי מגולם בתסמונת המתח הקדם-וסתי (PMS). נשים רבות סובלות מתסמונת זו, האורכת כמה ימים עד שלושה שבועות לפני הווסת בכל חודש. תסמונת מציקה זו התגברה במקביל לגבריזציה של הנשים ולמרוצתן בניסיון להדביק את קצב הגברים. הנתק מהנשי העצים את תסמונת המתח הקדם-וסתי כריאקציה. כאשר מתח זה בשיאו, לא יכולים עוד הראש, השכל, להמשיך ולרדות בגוף בניסיון לעצב אותו. כמו להכעיס, הגוף מתגבר עתה בעזרת ביטויים נשיים מוקצנים: בטן ושדיים נפוחים, אגירת נוזלים, משקל יתר ותחושה כללית של תפיחות, התרככות ונורא מכול – מאגר רגשות המסרבים להיבלע. כאן בדיוק עשויה האישה לחוות ישירות את הפחד מהנשי ושנאת נשים, כשהעוינות והכעס בימים אלה מופנים ראשית כול נגד עצמה.

התחרות של שלטון הזרע דורשת מכל אחד ואחת להיות בשליטה בכל רגע, ואילו עיקר החוויה של תסמונת המתח הקדם-וסתי היא תחושה של איבוד שליטה. תחושה זו נוטה להצית רגשות זעם וקורבנוּת – "איך מעז הגוף הזה פשוט לעשות מה שהוא רוצה בלי להתחשב בנו, אחרי כל מאמצינו לעצב אותו ולשלוט בו!?"

בינתיים ממשיך החזה לתפוח ולכאוב, כמו גם הבטן התחתונה. הנשים חסרות אונים בפני המפלצת המתגברת. מחקרים מראים כי במחצית השנייה של המחזור (לקראת הווסת) נשים אוכלות יותר, וכי אין הדבר בשליטתן, שכן תהליכים הורמונליים מגבירים את התיאבון. לפיכך ממליצים החוקרים בחמלה "להגביל את הדיאטות למחצית הראשונה של המחזור" (שהרי דיאטות הן חלק בל יעורער בחייה של אישה).

אני יפה בדיוק כמו שאני  Melting Mama , cc-by

נשים רבות חוות, כחלק מהתסמונת הקדם-וסתית, עצבנות ושנאה עצמית. אם נדמה לכם שאתם סובלים מהנשים לפני הווסת, אינכם יודעים סבל מהו, שכן הן עצמן כטרף במלתעות האלימוּת הפנימית, שאותה הן אינן מבינות. החלק הזכרי, ההגיוני, בנשים עצמן, מביט בשאט נפש במתרחש. הן אינן זקוקות לביקורת חיצונית - גם אם הן סופגות אותה - שהרי הן מבקרות את עצמן לעייפה.

שיעורי ההתאבדות בקרב נשים הם הגבוהים ביותר בזמן זה של המחזור. להרוג! להרוג! מצלצלים המסרים הנושנים, מהדהד ציד המכשפות. כל הפחד, הנידוי והניכור – שהיו מנת חלקן של הנשים במשך דורות רבים, ושרובצים להם בזיכרון התאי שנעלם מאורו של המודע – פורצים עתה את כל הסכרים. ההורמונים הנשיים משתלטים ויוצאים בהפגנות ביוכימיות של מרד ומהומה, שכעת כבר איש אינו יכול לרדות ולשלוט בהם – ובוודאי שלא המארחת עצמה.

קשה לדעת אם מה שנחשב כשינוי הורמונלי טבעי במחצית השנייה של המחזור הוא אכן טבעי, או שמא זוהי ריאקציה לדחייה, למאגר המסרים הנושנים בשילוב הלחצים המודרניים. מכל מקום, בתקופתנו התובעת שליטה והיגיון, אין הנשים אמורות לחוות תקופות בלתי רציונליות, וכל הטוען אחרת מסכן את כבודו. בימינו נדרשות הנשים – בעיקר על-ידי עצמן – להיות לוחמות ממושמעות ועקביות, שאינן מושפעות משינויים מחזוריים ומתזוזות פנימיות כלשהן.

קצב החיים שיצרנו אינו מאפשר את השינויים המווסתים של הישות הנשית. היום אין לנשים זמן לדמם בנחת, להשיל את הישן ולהיטען בחדש, לווסת את הלחצים, לגשר בין העולם הפנימי לחיצוני – לחוש את הדופק הפנימי ולשאוב ממנו השראה לפעולה חיצונית. כל אלה הם כישוריה של הישות הנשית, ואין לנו זמן בשבילה.

תסמונת המתח הקדם וסתי היא רק דוגמה אחת של נקמת הישות הנשית על הפרידה שלנו ממנה. ככל שאנו מתרחקים ממנה ומתמקדים בגבריזציה גדלה והולכת של חיינו, כך היא מקצינה את קיומה בזעקתה לאיזון. האם נשמע אותה אי פעם?

מחיר הפחד מהנשי כבד בהרבה מהעינוי של התסמונת הקדם-וסתית. ההוכחה הדוממת לקרע שלנו מהישות הנשית מתגלה, כפי שראינו, בהרים הגדלים של האיברים הנשיים החתוכים והאכולים. ואולם מעבר לסממנים חיצוניים אלה, המחיר הכבד ביותר נגבה בנפש פנימה, שכן אין אומללות גדולה יותר מההתנכרות למהותנו. המחיר אינו פוסח גם על הגברים, משום שחוסר האיזון הזכרי-יתר מערער כל תחום וגורם לחיים להיות נשלטים על ידי תאווה לכסף, שלא ניתן לספקה, על ידי חרדות לנצח במירוץ ועל ידי התמכרויות המשתקות את החברה. בלי להחזיר אלינו את הישות הנשית ואת יכולתה הטבעית לאזן בין הזכרי לנקבי, אנו נידונים לפגיעות ההרסניות של חוסר איזון מתמשך.

ניתן לבצע את התרגיל מיד, ואם קשה לך, אפשר לדמיין אותו לפני שניגשים לבצעו.

התבונני בעצמך במראה, עדיף בעירום, כמו שהיית מתבוננת בנוף פראי בטבע. קחי כמה דקות כדי להשתחרר מהבעלות על הגוף "שלי, אני, עצמי" - בעלות שבדרך כלל מנפיקה רישיון מיידי לזלזל, לבקר, לגנות. חזרי לשחרר בעלות זו במשך התרגיל בכל זמן שאת מודעת למחשבות ביקורתיות. לעת עתה, לדקות ספורות, את פשוט מתבוננת בטבע, חופשייה מכל שיפוט. את חוקרת, נוגעת, מתפעלת מהרים, מגבעות, מוואדיות, מיערות, ביראת כבוד ובהתפעמות מעוצמת הבריאה. שימי לב לתגובות העולות בך.

בעודך חווה את המסע, נסי לקלוט איזה מסר ברור במיוחד מבטא לעולם הנוף הטבעי היחיד והייחודי שאת מתבוננת בו - אילו איכויות הוא מגלם? אילו הצהרות רגשיות הוא מצהיר בחומר? בטחי בכל אשר עולה.

לזמן מה פשוט היי הנוף, מסריו ואיכויותיו, ללא שיפוט וללא המזימות והחישובים הרגילים לשנות את אשר הוא. אחרי הכול, תוכלי לשוב לחישובים אלה בסיום. היי מודעת לאשר את חווה.

עתה עמדי או שבי בעיניים עצומות לכמה רגעים וחושי את נשימתך כרוח המחַיָה אתר זה בטבע. שימי לב מה הביאה עמה זווית ראייה חדשה זו. כתבי את תובנות התרגיל.

בשביל ריפוי ושינוי בר קיימא חזרי לתרגיל ולחוויה שחווית לפחות אחת לשבוע.

ולסיום, הצהרה יומית לנשים: הניחי למילים הבאות להדהד בך מדי יום:

"אני אחת מהתגלמויותיה של הישות הנשית.
אני משחררת את הצורך להתנכר ולהתכחש לכל חלק שבי.
הישות הנשית מרפאה אותי.
אני בריאה ומקבלת את כוליותי.
אני שלמה!"

על המחברת

טובי בראונינג 

מפתחת השיטה הבינלאומית ''עוצמת הרכות''(Holistic Pulsing), ומחברת הספרים ''עוצמת הרכות'' ו''איך הפכה האישה לגבר''

NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/43/HP_866.html

אינטימיות ואהבה בעידן של מלחמה בין המינים

מאת ד"ר אורי ורניק

אם היחיד הוא משל לעולם כולו והעולם משל לאדם, הרי הזוג הוא המשל ליחסים בין המינים. הזוג הטוב המאושר ושמח בחלקו יוכל ללמד אותנו כיצד צריכים היחסים בין המינים להתנהל. בספר על זוגיות הצגתי מודל של שילוב ידיים. כדי לשלב ידיים, עליהן להיות נפרדות, שוות וצמודות. עלינו להכיר בשונות שלנו, בשוויון ובהדדיות ולשאוף לקרבה וחמלה.

כל מטפל ומטפלת זוגיים יודעים כי "צריך שניים לטנגו", האשמה ומאבק "מי צודק" לעולם לא יביאו לשלום בית ואם מדובר במינים – לשלום בעולם.

תקופת מעבר ואי-בהירות

אנו חיים בתקופת מעבר. אי בהירות ביחס לחלוקת התפקידים בין המינים ואופי היחידה הזוגית מובילים לתסכול ולמאבק. ההגדרות הישנות התערערו, חדשות עדיין לא בנמצא. אומר ליונל טייגר : "המין הזכרי והמין הנקבי מתרחקים זה מזה לאט לאט ובאופן בלתי נמנע". סיבות שונות לתופעה – חברתיות, טכנולוגיות ואידאולוגיות. אפשר להרחיב ולפתח את התרומה של הטלוויזיה (בהודו החלו לאחרונה להציג את "סקס בעיר הגדולה"), האינטרנט, הגלובליזציה (שינויים כלכליים, הגירה) והגלולה (מצב שמתפרש במוחם של גברים כהריון כימי של המון נשים צעירות תורם לירידה ברמת הפוריות שלהם!). 

המעבר מתבטא בעולם המערבי  א. בהתחזקות מעמד הנשים - כוחן הכלכלי, המשפטי וההשכלתי עולה. באוניברסיטאות היוקרתיות הנשים  הן כיום רוב המתקבלות ללימודים. ב. ירידה בכוחם של גברים – אנשי הצווארון הכחול הופכים למיותרים ולמובטלים, תפקידי הגבר המסורתיים מצטמצמים. ג. הילודה מצטמצמת והדור לא מגיע אפילו לרמת התחדשות (פחות מ-211 לידות לכל 100 נשים, כאשר חלק נכבד של הילודה נעשה ע"י מהגרים, או לא יהודים בישראל). ד. ירידה במספר האנשים הנישאים - עלייה באחוז המתגרשים ודחייה בגיל הנישואין. בארה"ב בגילים 25-29 38.6% אינן נשואות (בישראל 35.1%) בארה"ב בגילים 30-34  58.7%  (ובישראל 77%) בלבד מהגברים נשואים, לעומת 81.6% בשנת 1970. ה. עליית ממלכת "טרנסילבניה" – בעידן שלנו גבר עם פות ואישה עם פין לא קיימים רק בחלומות. מתרבות התופעות בי-סקסואליות, טרנסקסואליות (או טרנסג'נדר), א-סקסואליות, טרנסווסטיות (לבוש מנוגד), אנדרוגניות פסיכולוגית (גבר נשי ואישה גברית). טשטוש הזהויות מתבטא גם בחיי המשפחה, בהן תופעה נפוצה היא "אובדן הסמכות ההורית".

העיסקה מתפרקת

בדורות הקודמים, אולי אצל הורינו ובוודאי שאצל הסבים והסבתות שלנו היתה קיימת "עיסקה"  בין שני המינים שהתחלקו בתפקידים שונים ומשלימים. האחד היה חזק מגן ומפרנס, האחרת היתה רכה חמה ואוהבת. בעיסקה הזו השיג הגבר צאצאים ובתמורה הסכים לתרבת או לביית את המיניות הממוקדת קצרת הטווח שלו (ראו טבלה).

טבלה: השוואה בין מאפייני מיניות של גברים ונשים

כאשר "העיסקה" הקלאסית הזאת התערערה שני המינים נכנסו לסחרחורת. אם אין "ליידי" אין "ג'נטלמן" והאדיבות והכבוד שמשמנים תהליכים חברתיים נעלמו. אם יש יותר נשים פנויות זמינות מבחינה מינית ("משוחררות") הגברים נוטים פחות להתחייב לקשר בלעדי. אם יש פחות גברים שמוכנים להתחייבות, מרגישות הנשים כי "אין גברים רציניים" ואנחנו כבר לא יודעים "מי נגד מי"?

כאן, כסיבה ו/או כתוצאה נכנס הפמיניזם הרדיקלי לפעולה. ביטויים לוחמניים נגד גברים לא חסרים "אני מרגישה כי שנאת גברים היא מעשה מכובד ומציאותי כי למדוכאים יש זכות לשנאת המעמד המדכא אותם" אמרה רובין מורגן נשיאת NOW הארגון הלאומי לנשים ועורכת Ms.. "אישה בלי גבר היא כמו דג בלי אופניים" אמרה לפחות בהומור מסוים גלוריה סטיינם. האמונה המיתולוגית במזימה גברית (פטריארכיה); הצגת הגברים כולם כאנסים, תוקפניים או חזירים; ההתעלמות מהבדלים ביולוגיים (המצאת המושג 'מגדר'); ההכללות בצרוף ה"פוליטיקלי קורקט" – כל אלה יחד העלו את היחסים בין המינים על שרטון. הגברים מצדם נשארו בבלבול, בכעס ואפילו בתחושות בושה ואשמה משתקות על "מה שעוללנו לנשים".

הבה נבדוק כיצד מצב ענינים זה משפיע בשלושה תחומים של יחסים בין המינים: חיזור, זוגיות ומיניות.

חיזור

כולנו חיים במתח בין המוח הישן שלנו  לבין המוח החדש – תכנות שמועבר גנטית במשך אלפי שנות אבולוציה,לעומת קליפת המוח שלנו, מחשבות ומאוויים חדישים ונכונים לעכשיו בלבד. והנה הנשים מתוכנתות לחפש גבר "צייד ולוחם" חזק ובטוח בעצמו, אך חושבות שמגיע להן גבר רך ורגיש ממש כמו "חברה טובה". אלא שהן לא נמשכות לגבר כזה. והגברים מתוכנתים לחפש אישה רכה, מסורה ואוהבת ואומרים שהם מעדיפים אישה עצמאית וחזקה. אולם בהיותם תחרותיים, הם לא נלהבים מתחרות עם בת-זוג וחשים מאוימים.

מאחר ועד לנישואים המאוחרים מתנסים במספר מערכות יחסים, אנשים מסתובבים עם "חבילות" כלומר נסיונות מרירים ואכזבות, נטייה להשוואה עם בני-זוג קודמים. הפרידות החוזרות, ובעיקר גירושין משאירים צלקות והופכים את קורבנותיהם לקיצוניים יותר "לא אסכים עוד להתנהגות גברית שוביניסטית" לעומת "לא עוד אוותר למרשעת פמיניסטית". ומרירות מולידה חוסר סבלנות וסובלנות וחמלה. מאחר וחיים יותר שנים ברווקות, מעצבים סגנון חיים ומאבדים מהיכולת לגמישות והתפשרות.

אין עוד פלירט כי חוששים מהטרדה מינית. אם אסור בעבודה, ולא בלימודים אז איפה כן? ולא ברור כל כך מי צריך להתחיל. לקראת גיל שלושים נשמעים תקתוקי השעון הביולוגי ביתר בהירות ואז בחורות לחוצות למצוא בן זוג להשלמת המשימה המשולשת של "קריירה, ילדים ובעל" – אך הגברים נבהלים כי משהו אומר להם שהם סך הכל אמצעי למטרה. גם הגברים למדו משהו והם מסתדרים לבד טוב יורת – מרהטים דירה, בוחרים לבד חולצה. חלקם אפילו הפכו לבשלנים מעולים. ולבסוף – החיזור מסתבך כי רבים באו מבתים הרוסים, בהם הורים שהתגרשו בצורה קשה, או שהתנהלו מלחמות מינים סוערות.

זוגיות ונישואין

אהבה היא רכות. המאבק הריב והמדון הם ההיפך מכך. היכן שמתנהל מאבק כוחות לא שוררת אהבה. בזוג קבוע אם אין אהבה, אין חושניות ואין אווירה טובה, ואין מין. נקודה.

 צעירים מגיעים למיסוד הקשר מרקע של מאבק בין המינים ולא יודעים תמיד לעשות שביתת נשק. נשאיר לכל העולם את בעיית הפמיניזם, העיקר ששנינו יחד נרגיש טוב!

פוליטיזציה של הקשר במונחים פמיניסטיים לא מאפשרת פתרון גמיש ייחודי ומלחשב.

כל האשמה יוצרת האשמה נגדית. בזוגיות אי אפשר לנצח. האתגר באהבה הוא להתעלות מעל להבדלים להיות פשוט שני בני אדם, אחד ממין נקבה אחד ממין זכר, או שניהם זכרים, או שתיהן נקבות.

 לא מעט קשרים נכנסים למשבר כאשר חל מהפך. גבר הכיר אישה קרייריסטית ועצמאית ודווקא משום כך בחר בה. והנה לאחר לידה היא מודיעה לו שהיא רוצה להשאר בבית ולגדל את הילדים, כי כך היא מרגישה. והגבר חש לפתע שכל עול הפרנסה נופל עליו, שעות נוספות וכל החבילה. גבר התאהב באישה בגלל שהיתה כזאת חמודה ומתוקה, במילים אחרות תלותית וחלשה, אך זאת גילה רק אחרי כמה שנים; אישה התאהבה במהנדס תוכנה מצליח ואחרי כמה שנים מתלוננת שהוא לא מבטא רגשות. בקיצור כאשר לא ברור עוד מה זה גבר ומה זה אישה, אנחנו מתבלבלים, מתאכזבים וקשה לנו לאהוב.

מיניות

נשים וגברים, בהשפעת התקשורת והפמיניזם יחד, למדו לצפות שהתנהגות הגבר והאישה במיניות שווה. מצד אחד אישה אמורה להיות חשקנית, מצד שני אסור לה לתת ולהעניק. לא פלא כי אחת התלונות השכיחות ביותר במרפאות לטיפול מיני היא חשק ירוד אצל נשים. לא כך הוא. כפי שהטבלה לעיל מראה, בדרך כלל המין אצל אישה הוא תגובה, וכדי שהתגובה תתרחש יש צורך בקרבה וחיבה. אילו אינן קיימות במצב לוחמה.

 תקופת ההתנסות הממושכת ביחסי-מין טרום נישואים, יוצרת בעיה מיוחדת. אישה ללא בן-זוג קבוע חשה יותר בחשק וביוזמה, וזו דרך הטבע לגרום לה להתקשר. ואז משנוצר הקשר הקבוע מצפה הגבר לאותו דפוס מיניות. נשים רבות, יכולות ליהנות ממין נעים ומספק, אך לא מעטות מדווחות שבעצם היו יכולות לחיות יפה בלעדיו, גילוי שמזעזע גברים.

 בנוסף לכך, אצל נשים פנויות חל אימוץ של מודל המיניות הגברית, ובחורה מסוגלת לספר לחברתה "איזה ישבן חמוד" יש לגבר שהולך מולן. היוזמה הנשית, ההצעה הישירה למין, מבלבלת גברים ומובילה לקשיי תפקוד. במוח הישן שלהם, אישה יוזמת, אי אפשר להיות בטוח שתהרה לך ולא לשכן. הגבר שבעבר היה עסוק בפיתוי לא היה צריך להתמקד בזקפתו שלו ואילו כעת, כאשר האישה דורשת הוא חושש פן לא יעמוד בציפיותיה. מי שמרוויח הן חברות התרופות שמספקות גלולות לזיקפה ומנסות בקדחתנות לפתח גלולה נגד שפיכה מהירה, בעיה שטפחה במקביל להדגשה על האורגזמה הנשית.

מסקנות

1. איני יודע אם תקופת המעבר והשינויים שתיארנו הם טובים או לא. מעשית זן מספרת על כפרי שבנו לכד סוס פרא וכל הכפר בא לברכו על המציאה. ענה "איני יודע אם טוב הוא או לאו". ימים אחר כך ניסה הבן לאלף את הסוס. הסוס בעט בו ושבר את רגלו. באו כולם לנחם את האב שענה ענה "איני יודע אם טוב הוא או לאו". שבוע לאחר מכן באו שליחי הקיסר וגייסו את כל צעירי הכפר לצבא, מלבד את הבן.

 2. משבר הוא הזדמנות לשינוי. מן הראוי שגברים ונשים ידונו יחדיו במצב ובכיוונים ראויים. לא בהאשמה. יבין כל צד את הרגשות והצדק של השני ואולי מכאן תצא חוכמה.

 3. על הגברים בינתיים, להתאחד, להיות מודעים לרגשותיהם, זכויותיהם ובעיותיהם שלהם. די בלקיחת תפקיד המסוכך על נשים, או תפקיד השעיר לעזאזל. אין כלל מקום לבושה ואשמה. יחד עם זאת אנו בדיוק כמותן, איננו צדיקים שכולם תכלת. הבה נילחם יחד באלימות במשפחה – של איש באישה, אישה באיש ושניהם בילדים.

 4. עלינו "להסיר כעס מלבנו" – לא נתמוך בפמיניזם, לא נהפוך למסקוליניסטים. הבה נשאר הומניסטים, תומכים בכבוד ובשוויון (תוך הבדלים) אנושיים.

האתר של ד"ר אורי ורניק: http://therapy.co.il/index.htm