מתוך נענע-יחסים מתוקשרים: http://relations.nana10.co.il/Section/?SectionID=10221

מאהב נאמן

טליה פלד

המטופלת שהגיעה לשיחה לימדה את המאהב שלה שאין כזה דבר בגידה ואין כל תועלת בתחושת אשמה. אך בסופו של יום, היא רצתה אותו רק לעצמה

לא רציתי לפגוש אותה. עוד לפני שעניתי לטלפון נשאבתי לשיחה עמוקה עם עצמי שכללה נזיפה קשה בצירוף העובדה שברגע זה ממש אני מערבבת את שלי עם של מי שעומד לצלצל. שלי? ברור - כל מי שהאגו הפך לבוס של מוחו החופשי. עניתי. פתחי יומן טליה - היא נשפה אלי דרך הטלפון בקול של מאפרה גדושת בדלים - ותגידי לי מתי אני יכולה לפגוש אותך. ראיתי אותך בטלויזיה וקיבלתי המלצות, קדימה, אין לי זמן - אני תיכף נכנסת לישיבה.

"תשמעי" אמרתי, קצב הדיבור שלי היה ניגוד מוחלט להכתבה המהירה שבקולה, (נו, נו, היא מאיצה), "לא נראה לי שכדאי שניפגש" הוספתי, "משהו מאותת לי שזה לא מתאים" ניסיתי בנימוס הרבע פולני שלי. "לא לא", היא עונה בנחרצות, מה יש לה? אני שואלת את עצמי למה היא אומרת כל מילה פעמיים? "פתחי יומן" היא חזרה שוב. ואני מעבירה משקל מרגל לרגל, מגייסת את הצד הדומיננטי שלי ואומרת לה שאני חשה התנגדות כלשהי, וכמי שתחושות הן המקצוע שלה- אנחנו לא נוכל להפגש. הצעתי שתפנה לאסטרולוג, הילר, משחזר גלגולים, פסיכולוג, והיא? נאדה. כלום. המשיכה: אני מאד מבקשת, גם אני מטפלת היא אומרת, קוראים לי ארזה והיא מושכת את הז' שבאמצע שמה ומנגנת אותה צורמנית. קבענו. לעוד חודשיים וקצת.

החורף הספיק להתחלף באביב וארזה הגיעה לפגוש אותי, כולה אנרגיה של טורבינה. לבושה כיאה למי שעוסקת ברוח, שרוואל לבן וחולצה גדולה לבנה ושקופה שעוטפת זוג שדיים אימתני של ביג-מאמא. היא מטפלת הוליסטית בת 45, פרודה כבר חמש שנים, מלמדת את הקורס בניסים ומשלבת בו תקשור ומדיטציה של שפע. בעוד היא מספרת על עצמה אני נזכרת במטפל עדין הנפש שהכרתי כשעוד לימדתי בתיכון וזיהיתי כטיפוס שעושה שימוש לא נכון באגו ובידע במיוחד כדי לעטוף בעטיפת שי חגיגית את מנהגיו הדפוקים.

אני נמשכת לגברים שיכולים להיות אבא שלי

גברים מבוגרים משובחים כמו יין ישן. קמטי ההבעה הטבועים בפניהם, המבט העמוק היודע שבעיניהם, המגע המנוסה והעדין. איך אפשר ללגום מהיין המשובח הזה ולחזור לתירוש?

רייצ'ל האני

זה התחיל בגיל 17. אני הייתי "טומבוי", ילדה נערית, והוא היה גבר-גבר. הוא הכיר אותי מאז שהייתי בת 12, ואני מעולם לא ראיתי בו מעבר למה שהוא היה - רופא השיניים שלי.

בהתחלה הייתי מגיעה לביקור אחת לשבועיים, עשינו מעקב אחר השן הסוררת שלי שהחליטה לצמוח שלא במקום. הייתי זקוקה ל"גשר". דיברנו כמו אב ובת: לימודים, חברים, שטויות. אמא שלי ישבה לצידי בכל הטיפולים, ותכיפות הביקורים התמעטה עם הזמן. כשהייתי בת 16 כבר הגעתי לביקורים אחת לחודש, בכוחות עצמי.

אז חל השינוי. התחלתי להיראות יותר ויותר כמו אשה צעירה, והוא פתאום נראה לי כמו גבר חלומות. הבחורים בשכבה לא עשו לי את זה בכלל, ולזכותי ייאמר שגם המורים לא.

הוא, כמו גבר טיפוסי, לא יכול היה להתכחש לנוכחותי. התחלתי לבוא למרפאה בתדירות גבוהה ותירצתי את הביקורים שלי כל פעם בדבר אחר: כואב לי, לוחץ לי, כל דבר כדי להגיע אליו ולראות את זיו פניו.

היה בינינו רומן סוער, בדמיוני, אבל במציאות הוא דבק בקוד מוסרי, ומעבר לפלרטוטים מילוליים וכוס קפה אחת לא היה דבר. עם זאת, שמורה לו פינה חמה בלבי.

בזמנו לא ממש התעמקתי בכך, אבל עכשיו, כשאני מסתכלת אחורה, אי אפשר שלא לשים לב לדפוס הקבוע שלי: משהו בעובדה שהם גדולים מספיק כדי להיות אבא שלי עשה לי את זה בטירוף! קמטי ההבעה הטבועים בפניהם, המבט העמוק היודע שבעיניהם, המגע המנוסה והעדין. איך אפשר ללגום מהיין המשובח הזה ולחזור לתירוש?

הגבר האחרון שהייתי איתו היה הצעיר מבין כל בני זוגי המבוגרים. גדול ממני סך הכל בעשר שנים, ממש ילד, אבל היה בו משהו שהוכיח לי שיש צדק והיגיון בבחירה שלי, כאילו שהייתי זקוקה להוכחות.

הכרנו בצורה מקרית, אני בדיוק ניסיתי להיגמל מיין, והוא נראה לי כמו התחלה טובה. יצאנו לכמה פגישות. היה בו משהו צעיר, ועם זאת בוגר. היה לנו הרבה במשותף, והשיחות בינינו זרמו. גם הסקס היה מספק. המגע מנוסה ומתחשב, וישנו מחובקים לאחר מכן. הוא ידע לקרוא אותי והיה קשוב לצרכים שלי.

אהבתי את התחושה. שמתי לב שגברים אלה יודעים דבר או שניים על החיים ואין להם בראש שטויות כמו לבני גילי הלא בוגרים והלא מנוסים. תמיד הרבה יותר מחמיא לשמוע את המשפט "את הדבר הכי טוב שהיה לי בחיים" מפי מישהו שכבר היה עם כמה נשים בחייו, ולא מאחד שמשווה בינך לבין הילדה לה הוא משך בצמה בגן חובה, או זאת שישבה לצידו בתיכון.

יש משהו הרבה יותר מרגש, שלא לומר מחרמן, כשהגבר שמולך מביט בעינייך, ואת יודעת לומר שהמבט שלו אומר ישירות ולא רק משדר לך בכוחות טלפתיים את כל הדברים שהוא רוצה לעשות לך ברגע שתהיו לבד.

אני לא מנסה לומר באופן גורף שבחורים צעירים אינם איכותיים. דווקא היו בחיי כמה גברברים צעירים שהיה מאוד כיף להעביר איתם את הזמן, רק שהתחושה שונה.

ולמה אני עדיין רווקה? הרי היו, אמנם לא רבים אבל היו, שהציעו להתקדם לכיוון חיים משותפים. האם ייתכן שהאהבה הזאת היא בעצם אהבה לרעיון ותו לא? אהבה למחשבה על להיות עם מישהו מבוגר שיהיה בשבילי כל מה שאני צריכה, בעוד שמעולם לא ראיתי בעצם את האדם שעמד מאחורי הגיל?

פירוש הדבר שלא אהבתי איש, אלא רק מספר

האפשרות הזאת מעוררת בי חלחלה, כי פירוש הדבר הוא שמעולם לא אהבתי איש, אלא רק מספר!

מצד שני, איך אוכל לומר שהאהבה הזאת היא לא אהבה אמיתית, אם זו האהבה היחידה שאני מכירה? האהבה הזאת היא הדבר היחידי שממלא אותי תקווה שיום אחד אמצא את עצמי מתחת לחופה, ללא חששות וללא מעצורים, יודעת שהבחירה הזאת היא הבחירה הראשונה והיחידה שלי ושלו. ששנינו יודעים, מניסיון, שמצאנו אהבת אמת.

כך או כך, אני יודעת שיום יבוא והתשובה תתגלה לעיניי. עד שזה יקרה, אחיה את חיי בין לגימה ללגימה, אשתדל לא להשתכר מדי, להיות מספיק מפוכחת כדי לא לפספס את הדבר האמיתי.

YNET-יחסים: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-3925,00.html

מתוך NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/43/HP_866.html

שמאטסנג עם שמייקי בבא

מה שכל אישה צריכה כדי להתחבר שוב עם אמא אדמה הוא סשן טוב של סקס שמנטרי. קחו לדוגמה את ציפי לבני. ציפי היא אישה שעולמם של הגברים הקשיח אותה והיא גברית יותר מרובם. וזה, חברים יקרים, מסמל במידה רבה את הבעיה של ימינו - תסכול מיני של גברים ונשים

שמייקי בבא

הקדמה: לאחרונה נודע ל-nrg על הופעתו מחדש של השמייקי. מערכת האתר ביקשה משמייקי בבא להציג את עצמו בפני הישראלים. וכך, בסיועו של עוזרו האישי שוהם, הסכים שמייקי לספק תיאור כתוב של השמאטסנג השבועי שלו המתרחש במקום סודי בהודו. לפני שנתחיל, אני מבקש להזכיר שמילים הן עסק מעורפל - הן רק מסמנות, ולעתים עושות זאת בצורה די גרועה. אז בבקשה, התרכזו בכוונה ששזורה במילים האלה ולא רק ברעיונות שהן מתארות. אתם גם מוכרחים להרגיש חופשיים לסמוך על תחושת הבטן שלכם - היא יודעת - וכאן טמון כוחו של השמייקי. לחדשים מביניכם, שמאטסנג הוא סאטסנג של שמייקי, זו הדרך שלנו ליישר קו עם שמייקי. הוא מאפשר לנו להיכנס למצב עילאי של שמחה וקבלה, שאותו אחנו מכנים שמייקסטזה או שמטורי. אנחנו עושים זאת באמצעות שבת אחים גם יחד ובמיקוד תשומת הלב שלנו בנוכחותנו, בצחוק שלנו כמו גם בריקוד, בשירה ובאיברי המין שלנו. כל שמאטסנג כולל חלק של שאלות ותשובות שמבוסס על נושא מסוים. השבוע הנושא שלנו הוא הכוח הנשי וחשיבותו. נלוות אליו הנחיות לשמכניקות, טכניקות של שמייקי, שתוכננו על מנת לעזור לנו להתמקד ולצעוד בנתיבו של השמייקי.     שוהם, קרא בבקשה את השאלה הראשונה.

שמייקי בבא, הגורו מההימלאיה. צילום: ענת כהן 

"שמייקי בבא, אתה לעתים קרובות מדבר על הכוח הנשי, אבל אני עדיין לא מבין מה זה".

כוח נשי הוא אנרגיה נשית. כוח נשי הוא לפני הכל אהבה. נכון לעכשיו, לישראל עתידה להיות ראש ממשלה אישה, אבל כשאנחנו מסתכלים על תצלומים שלה - האם אנחנו רואים התממשות של אהבה כלשהי? לא, אנחנו רואים אישה שעולמם של הגברים הקשיח אותה והיא גברית יותר מרובם. זה מסמל במידה רבה את הבעיה של היום - תסכול מיני, שנגרם בשל העובדה שאיבדנו את הערכתנו כלפי האישה המקודשת. אין דבר חשוב יותר ממנה. היא לב לבו של השמייקי.

כדי להיות הוגן כלפי ציפי, אומר שהתסכול שלה איננו באשמתה. אישה לא יכולה להתחבר מחדש אל מהותה הנשגבת בעצמה. היא זקוקה לגבר שישחרר אותה. וזה אומר לפחות 20 דקות של סקס עם חדירה לאחר פרק זמן הגון של משחק מקדים. לזה אנחנו קוראים סקס שמנטרי. זהו המקום שבו נפתלי נכנס לתמונה. נפתלי הוא הבעלול של ציפי, ובהחלט מתקבל על הדעת שעתידם של ישראל ושאר העולם מצוי בידיו. נפתלי, אני מדבר אליך עכשיו במישור האסטרלי - הוצא את הראש שלך מתוך דפי החשבונות והתרכז בהענקת עונג לאשתך.

שכח מהאורגזמות של עצמך והתרכז בלהביא את אשתך לשיא ואחר כך מעבר לו, אל המקום שבו היא תרגיש שהיא התגלמותה של אמא אדמה. כן, מפחיד לעשות את זה - זה מחייב אותך לעזוב את "אזור הנוחות" שלך. אבל אין לך ברירה. גלה אותו, היכנע לו, תיהנה מהפחד. וואו, כמה שזה מרגש, כמה שזה מקסים. ואז היא תזרום עם האהבה ותהיה, לא רק ראש הממשלה של ישראל, היא תהיה הנסיכה של ישראל, ולערבים לא תהיה ברירה אלא לעשות שלום. כך נגיע אל עידן השמדלי, מבלי להזדקק לחליפות אב"כ. אום שמייקי.

ציפי לבני. צילום: ראובן קסטרו

"אתה באמת מתכוון לומר שאנחנו יכולים להציל את העולם באמצעות סקס שמנטרי?"

משרד הבריאות קובע: היזיזות מזיקה לבריאות

סקס ללא מחויבות יכול להיות כיפי, אבל הוא יכול גם להתפוצץ לך בפרצוף.

קבלי את רשימת הסכנות, שתעזור לך להישאר באזור הבטוח

מאת:מולי טריפין

הגברים בחייה של בחורה ממוצעת מתחלקים לבני זוג, ידידים, וכל אלה שנופלים איפשהו באמצע. יזיזים, שותפים לסטוצים, חברים לעתות חרמנות - לא משנה איך תקראי להם, מדובר בבחורים שמספקים לנו סקס, על בסיס קבוע או משתנה, רק כי בא לנו. בלי ארוחת ערב במסעדה, בלי סרט וקפה, ובעיקר בלי בגדים.

אם יש לך חשק מיני בריא ואת בדיוק בין מערכות יחסים, או שסתם לא מתחשק לך להכניס את עצמך לזוגיות רשמית ומעיקה, הסידור הזה יכול להיות מושלם עבורך. ולמרות זאת, יש בחורות שלוקחות קשה את ההשלכות של קשרים מהסוג הזה. "קיום יחסי מין עם אותו גבר על בסיס קבוע מכניס את המוח שלך להלך חשיבה של זוגיות קבועה", מסבירה ד"ר ג'רלדין פיורקובסקי, מחברת הספר Too Close for Comfort, "ואז, כשלא תקבלי את התמיכה הרגשית שמגיעה בדרך כלל עם קשר זוגי, זה יגרום לך לכעס ולמצוקה". ולזה מצטרף הלחץ החברתי, שרק מוסיף לתחושת הבלבול הכללית. "מקובל לחשוב שנשים אמורות להיות מספיק משוחררות כדי להתמודד עם סקס בלתי מחייב", אומרת ד"ר אליזבת' פול, מרצה לפסיכולוגיה מניו ג'רזי. COSMO אומר את האמת בפנים.

סכנת סטוץ 1 - החרטה שאחרי

יכול להיות שאת משכנעת את עצמך שאת קופצת למיטה עם היזיז כי את במצב רוח לעשות כיף, אבל יכול מאוד להיות שבעצם מה שאת בעצם מחפשת זה קרבה ונחמה. "לפעמים נשים פונות ליזיז כי חסרה להן אינטימיות", אומרת ד"ר פול. "הבעיה היא שהצורך הזה לא מתמלא, כי אין איתו חיבור רגשי". אחרי כמה התנסויות מיניות עם אותו יזיז את עלולה להרגיש שההתרועעות שלכם היא מכאנית וחסרת טעם. זה כמו לאכול חתיכה ענקית של עוגה: הטעם נפלא, אבל כשאת מסיימת לאכול את מתמלאת חרטה.

תחושה נוספת שעלולה לצוץ אצלך היא תחושות הניצול. נכון, גם את מנצלת אותו, אבל בכל זאת את עלולה להתאכזב מזה שהבחור לא דלוק עלייך. "סטוץ מגביר את הביטחון העצמי בשלב הראשון, כי הוא נותן תוקף לכך שאת בחורה מושכת ומוכשרת במיטה", אומרת ד"ר פיורקובסקי. אבל במשך הזמן העובדה שהבחור לא מעוניין בקשר אמיתי ואוהב איתך עלולה לפגוע, אפילו קשות, בהערכתך העצמית.

עניין בעייתי נוסף הוא השם הטוב שלך. "נשים מוצאות את עצמן בין הפטיש לסדן בקטע הזה", אומר ד"ר נובל גלן, מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת טקסס. "מצד אחד הן רוצות להיות פתוחות ומודרניות, מצד שני, החברה שלנו עדיין לא רואה בעין יפה נשים משוחררות מבחינה מינית".

קשה להיות חשופה מבחינה פיזית בלי להיות פגיעה רגשית אילוסטרציה: ASAP photos

סכנת סטוץ 2 - את מתחילה להתאהב בו

למרות שלשני הצדדים ברור שהחיבור הוא על טהרת המין בלבד, את עלולה להבין פתאום שאת בעצם נורא רוצה מערכת יחסים עם הבחור שאת שוכבת איתו. למה זה קורה? קודם כל, קשה להיות חשופה כל כך מבחינה פיזית בלי להיות פגיעה רגשית. מעבר לזה, קיים גם הצד הפיזיולוגי: בזמן שאת חווה אורגזמה, רמות האוקסיטוצין (ההורמון שאמור להצית בך תחושות של התאהבות) עולות בצורה משמעותית, ומעבירות בך דחף להעביר את החיבור הגופני עם הפרטנר לפסים רגשיים. "הדחף הזה חזק יותר עם יזיזים מאשר עם פרטנרים לסטוצים מזדמנים, כי עם היזיז כבר חווית סדרה של מפגשים אינטימיים", מסבירה ד"ר פיורקובסקי. "מדובר בקשר שהולך ונבנה, כך שהסיכון גדול יותר".

אבל הדבר שבאמת מבאס הוא שהיזיז שלך לא בהכרח שותף לתחושותייך המתהוות. מכיוון שמערכת היחסים מושתתת על קשר גופני בלבד, הוא עלול להתרגל להתייחס אלייך כאל אובייקט מיני, ולצאת מנקודת הנחה שאת מרגישה אותו הדבר כלפיו. מעבר לזה, אפשר להניח שכל עוד זה תלוי בבחור, הפוטנציאל שלך כבת זוג עתידית כבר לא יתממש. "גברים רבים מעדיפים לא לקיים קשרים רציניים עם נשים עם מתירנות מינית", אומר ד"ר וויליאם פולק מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד. עצוב, אבל נכון.

סכנת סטוץ 3 - זה מפריע לך למצוא זוגיות אמיתית

יזיז יכול להיות פתרון מועיל לתקופות שבהן אין לך חבר, אבל הוא גם עלול לחבל בהצלחה העתידית שלך במציאת בן זוג. "נשים מתעצלות לצאת עם בחורים ולהתעניין בהם כשממילא יש להן פרטנר זמין ונגיש לסקס", אומר ד"ר גלן. הסיכוי שתיזמי שיחה עם בחור זר (ותסתכני בדחייה) קטן יותר כשיש לך יזיז פעיל, כי אם היית לגמרי לבד, הנואשות הייתה מדרבנת אותך לעשות צעד אמיץ.

מכשול נוסף הוא שייתכן שאת שולחת לגברים אחרים את המסר שאת תפוסה, בלי להיות ממש מודעת לכך. "את מסופקת מינית, כך שאת לא משדרת מיניות, וגם לא מפלרטטת יותר מדי עם בחורים", מוסיפה ד"ר פיורקובסקי. כשכבר תכירי מישהו ראוי, קיומו של היזיז בחייך עלול לחרב את הסיכוי שלכם. "כשאת מקיימת מערכת יחסים על בסיס גופני בלבד במשך תקופה ארוכה, המוח שלך בונה חומה מפרידה, כדי לשלוט בתחושות שלך בזמן הסקס", מסבירה ד"ר פיורקובסקי. "מדובר במנגנון הגנה שמטרתו למנוע ממך להיפגע".

זו בדיוק הגישה הזהירה שעלולה להרוס קשרים פוטנציאליים. "את עלולה להיתקל בקושי להיפתח בפני בחור שמוצא חן בעינייך, בגלל שאימנת את עצמך לא לתת לגברים להתקרב אלייך מבחינה רגשית", אומר ד"ר גלן. "בנוסף, את לא מפתחת את כישורי התקשורת ואת הבגרות הרגשית שלהם את זקוקה כדי ליצור קשר עמוק עם בחור".

אז מה לעשות?

אם היזיז הקבוע שלך גורם לך להרגיש משהו מהמפורט לעיל, הנטייה הטבעית שלך עלולה לגרום לך להדחיק את התחושות האלה - אבל עדיף שתדברי על זה, אפילו רק עם חברה טובה. "זה יעזור לך לעשות סדר ברגשות שלך, לקבל נקודת מבט על כל העניין ולהחזיר לעצמך את השליטה", אומרת ד"ר פול.

אם תספרי למישהי את הסוד תרגישי הקלה, ותוכלי להיעזר בדעתה הכנה והאובייקטיבית. אחרי שתרדי לעומק הנושא ותנסי לארגן לעצמך את המחשבות, תוכלי לשאול את עצמך האם היתרונות של היזיזות שלכם שווים את מפח הנפש הכרוך בעניין. אם תחליטי שזה לא מתאים לך יותר, בפעם הבאה שהוא יתקשר אלייך ויציע לך להיפגש תגידי לו שהגעת למסקנה שהקשר שלכם הוא לא הדבר הנכון עבורך יותר.

אבל אל תחשבי שיהיה לך קל לעמוד בפיתוי, ואל תופתעי אם הוא יחזר אחרייך במרץ, וגם אם לא תהיי מסוגלת להתאפק, לפחות פעם אחת. אין לך מה לקחת את זה קשה. גמילה מקשר של יזיזות היא כמו ויתור על כל פעילות מענגת אחרת: למרות שאת יודעת שעדיף לך בלי זה, תידרשי להשקיע זמן ומאמץ כדי להיפטר מהמנהג לתמיד.

השורה התחתונה היא שכל עוד את יכולה להתמודד עם הנטל הרגשי, יזיז לעת חרמנות יכול להיות הזדמנות טובה להתנסויות מיניות והגשמת פנטזיות, ויכול לשדרג את חיי המין שלך עד שתמצאי בן זוג קבוע, שאיתו תהיי מעוניינת במערכת יחסים רצינית. עם זאת, כדאי שתיכנסי לזה בעיניים פקוחות, כשאת מודעת לכל הסכנות שבדרך. אם הפעילות הארוטית תתחיל להעכיר את שמחת החיים שלך, עדיף שתכיני לעצמך תכנית מילוט.

מתוך ifeel: http://www.ifeel.co.il/

מהאתר "בנות": http://www.banot.co.il/

מדריך לבוגדת

החלטת לבגוד בו ואנחנו פה בשביל לעזור לך בדיסקרטיות (ובלי הטפות מוסר)

מאת: טליה לוין/ מערכת msn

לבגוד או לא? החלטת שכן - תקראי (צילום: רויטרס)

עד גיל 40 מחצית מהגברים יבגדו בבנות זוגם, ו- 26 אחוז מהנשים יבגדו בבני זוגם. כך טוען פרופסור אלפרד קינסי, שבשנות החמישים של המאה הקודמת החליט להוציא לאור ספר המגלה את טיבו האמיתי של המין האנושי, או שמא נאמר: טיבה האמיתי של מיניות האדם. אינני מתווכחת על אומדן האחוזים וטיב המחקר כי לא זו השאלה. השאלה האמיתית היא האם לבגוד או לא לבגוד?

אז אם את אחת מאותן 26 אחוז שמסיבה זו או אחרת מחליטות לבגוד בבני זוגם (ואנחנו לא כאן כדי להטיף לך מוסר), כדאי שתעשי זאת באלגנטיות ובלי להיתפס, מכיוון שבמחיר ריגוש קטן את עלולה להפסיד הרבה יותר. הכנו עבורך כללי אצבע, שאם תפעלי לפיהם תוכלי לצמצם את הנזק העתידי.

המיטה הזוגית, מחוץ לתחום

אנחנו הנשים ניחנו ביכולת לטשטש ראיות באופן מוצלח ביותר. מיד אחרי אירוע הבגידה אנחנו מכניסות את עצמנו כולל את השיער והציפורניים, למכונת הכביסה ומעלימות כל בדל ריח של אפטר שייב שהוא לא של החבר או הבעל.

גם אם ניחנו ביכולת לכבס את המצעים ולקפל אותם עוד בטרם שב בן הזוג הביתה, אף פעם אל תבצעי את אקט הבגידה בחדר המיטות הפרטי שלך. בגידה במיטה הזוגית עלולה לגרום לך לרגשות אשמה נוראיים ולהתעוררותו של המצפון, במידה ויש לך כזה. השילוב של מצפון, מיטה זוגית ועיני כלבלב של בעל חרמן, עלול להזיק ליחסי המין התקינים שלך עם בן הזוג החוקי ולעורר סימני שאלה, בעיקר אם לא היו בעיות בעבר.

כש"הוא" מצלצל אלייך

הטלפון הנייד האישי שלנו הוא כבר מזמן אינו נכס פרטי. השיחה המזוהה והצלצול המיוחד שאנחנו מעניקות לכל קבוצת חברים, עלולה להעמיד אותך במבוכה נוראית. דמייני את הסיטואציה הבאה בה את ובן זוגך יושבים במסעדה, ולפתע הצג של הסלולארי שלך מאיר את השם "אלי-כושר" או את האות המסתורית א'. פדיחה אה?

את אמנם יכולה להסביר עד מחר שמאמן הכושר שלך מתקשר בסך הכל לבטל את האימון באחת עשרה בלילה, אבל אל תהיי בטוחה שהסומק שיעלה על פנייך לא יסגיר אותך. לכן, את מושא הבגידה יש לכנות בשם מובהק של בחורה או של אישה מבוגרת "רבקה חברה של אימא".

הבוגד עם בוגד פטור?

אחת הטעויות הנפוצות ביותר הוא לבגוד בבני הזוג עם מישהו שאנחנו מכירים מהעבר, או מי שממילא בוגד באשתו, מישהו שהיה פעם הבוס שלנו או מי שהתחתן עם האקסית של הבעל.

קשה מאוד לשמור על סיפורי בגידה בסוד, במיוחד אם הם נמשכים יותר מפעם אחת. לכן השתדלי לעשות זאת בדיסקרטיות עם אדם שלא נמצא בחוג המכרים הקרוב והרחוק שלכם, כדי למנוע פליטות פה מיותרות ופוגעות.

אגב, נורה אדומה חייבת להידלק אצלך במידה והפרטנר שעימו את בוגדת, הוא בוגד סדרתי בעצמו ועוד מתפאר בכך. אל תשכחי שאנחנו חיים במדינה כל כך קטנה, שיש סיכוי טוב מאוד שהוא היה עם בעלך בצבא.

צ'ק אין לשעתיים

הכל פתוח

אניטה ומיכאל חזין התחתנו, הקימו משפחה ובגדו בסתר

יעל חן

כשמביטים באניטה ומיכאל חזין, ואני אומרת זאת בתקווה לא להישמע מתנשאת או יהירה, קשה לדמיין איך בני הזוג העגלגלים והמקסימים האלה מבלים חצי חיים בבגידה בבני זוגם. אבל זה מה שקורה, ואף מעוגן בתיאוריה שלמה שמסבירה למה הם בוגדים זה בזו ולמה החליטו אחרי שהתגרשו ונישאו מחדש, שמספיק לשקר ­ יותר טוב לעשות את זה בגלוי.חזין, 54, הוא צייר מחונן. תערוכה משלו, "צלילים בתערוכה", מוצגת משבוע שעבר בגלריה ברנרד בתל­אביב (תוצג עד תחילת ינואר). בתערוכה עשר תמונות, חלקן בגודל של יותר משני מטרים, המציגות כלייזמרים ממקומות שונים בעולם והכוללות גם ציורים מלאי עוצמה של הנגנים הרוסיים המנעימים לנו בקרן רחוב.הוא גדל באודיסה, בבית של ציירים: אחיו, אביו, כולם ציירו מיום שהוא זוכר את עצמו. הוא עצמו בוגר בית הספר הגבוה לאמנות ברוסיה, ותערוכות שלו הוצגו ברחבי העולם: בניו יורק, בוסטון, תל­אביב, מיאמי, מוסקבה ושווייץ. 11 ציורים שלו נרכשו על ידי מוזיאונים נחשבים בעולם, המוזיאון היהודי בניו יורק, המוזיאון לאמנות מודרנית בדוברובניק, המוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה, מוזיאון אולדן בשווייץ, ועוד. לארץ הגיע עם ד"ר אניטה חזין, רופאת שיניים, בשנת 1972, כששניהם מבריחים מאות זוגות של תחתונים עליהם רשומים שמות של סרבני עלייה מאודיסה. בני הזוג היו כבר מטופלים בתינוקת, נלה; כיום היא בת 31, אם לשניים והשלישי בדרך, מורה למתימטיקה בתיכון. החזינים התיישבו בנתניה, בה הם מתגוררים עד היום. עד מהרה נולדה בת שנייה, ליאנה, כיום בדרך להיות עורכת דין. מיכאל, שכל רצונו היה לצייר, נאלץ לעבוד בעבודות שיביאו הביתה פרנסה: גרפיקאי במשרד פרסום ובעל עסק עצמאי של הדפסי משי, כשהוא תומך באניטה שסיימה בארץ לימודי רפואת שיניים, ומטפל בילדות; אלא שעם כל העיסוקים והלחץ, מסתבר, מצאו בני הזוג זמן לרומנים מהצד.­ תמיד חייתם בצורה כזו? מיכאל: "ברוסיה לא דיברו על נישואים פתוחים. מי הכיר כזה מושג? אבל מרגע שבאנו לארץ, אחרי ארבע שנות נישואים, התחלנו לחיות כל אחד איך שהוא רצה".­ כלומר?אניטה: "בגידות".מיכאל: "מה זה בגידות? לאניטה ולי היו יחסים עם אנשים אחרים, בסתר".­ אניטה, היה לך מאהב?"כן. היתה לי אהבה במשך שלוש שנים".מיכאל: "תגידי את האמת, את לא לבד. כל הנשים ככה. לי זה כבר ל א משנה. בעיניי, אשה שלא בוגדת היא אשה שאין לה הצעות, שלא רוצים אותה. הכל תלוי במחיר, במה שמציעים לה, ואני לא מתכוון למחיר כספי. כך גם גבר. אין שום הבדל בינינו".אניטה: "היו לי כמה נאגלות של אהבות. זה קרה כמה פעמים במשך השנים".­ מיכאל, ידעת מה קורה?"לא רציתי לדעת ולא רציתי לראות. גם לי היה באופן קבוע נשים אחרות, גם לי היו אהבות. סתם סקס זה לא קבוע, היו לי נשים קבועות".­ ואיך הסתדרתם עם השקרים?"לא שיקרנו. פשוט לא דיווחנו. חסר זמן לסקס עם מישהו אחר? תמיד יש זמן. לא נעלמנו מהבית לשעות ולא לימים". אניטה: "באנו מהעבודה בזמן...".­ הסודות לא הרחיקו ביניכם?מיכאל: "אני מומחה בסודות. אני יכול להסתיר נהדר ואף אחד לא יידע מה יש לי בפנים. זה החלק שלי, המוגן. הקשר שלנו המשיך להיות חברי. נכון שלא דיברו על החלקים האינטימיים שלנו".אניטה: "מהיום שנישאנו, לא היינו בקישקעס אחד של השני. לא שאלתי אותו אף פעם 'לאן אתה הולך', או 'למה אתה הולך עכשיו'".מיכאל: "לא ידעתי כמה כסף יש לה בחשבון, מעולם לא פתחתי מכתב שלה, אפילו שהוא בא מהרשויות. הפרטיות נשמרה תמיד".­ המשכתם לעשות סקס זה עם זו?מיכאל: "כן. לי לא הפריע לשכב איתה ועם אחרות". אניטה: "גם לי לא".­ אם שניכם הייתם מאוהבים באחרים, למה לא נפרדתם?"לא חשבתי לעזוב, אפילו שהציעו לי נישואים. לא רציתי להתגרש ולהתחתן עם מישהו אחר".מיכאל: "נפרדנו רק כשהייתי בן ארבעים. עד אז, לא רציתי לפרק את המשפחה. בגיל ארבעים עברתי משבר ורציתי אתנחתא. אנחנו מכירים זה את זו מכיתה ד'. כשאניטה באה לבית הספר שלנו, אמרתי לה: 'את תהיי אשתי'. כשהייתי בן ארבעים, החלטתי שמספיק".את התהליך קיצרה אניטה, שלפני שש שנים התוודתה בפני בעלה על אהוב חדש בחייה. מיכאל אמר לה שזה מתאים לו, כי הוא רוצה להתגרש, המסגרת חונקת אותו, והוא לא מתפתח כמו שהיה רוצה.­ בקיצור, קפצת על המציאה.מיכאל: "זה היה אחרי שעברתי סדנת מודעות עצמית שהיתה אז מאד מודרנית, I AM. עברתי שם גם את השלב המתקדם. הבנתי שאם לא אוהב את עצמי, לא אוהב אף אחד. היה לי חשוב להתחיל לצייר בלבד, לא לעסוק בעוד כל מיני עבודות. רציתי לגור לבד".­ אניטה, איך הגבת?"לא שמחתי, אבל נשארנו ידידים. מאיתנו עורכי דין לא הרוויחו. תוך חצי שעה סגר נו הכל, דיברנו עם הילדות שהיו אז בנות 20 ו­13. לא היו סקנדלים".אגב הילדות, אומרים בני הזוג, עד לגירושים הן לא היו ערות לצורה המיוחדת בה חיים ההורים. אז, בשיחה הקשה המבשרת על פרידה, הודיעו להן אניטה ומיכאל שלכל אחד מהם יש מאהבים.­ איך הן הגיבו?מיכאל: "הן מאוד שמרניות, אבל לי היה חשוב לא להסתיר יותר, שאצלנו בבית הדיבור יהיה חופשי והבנות יקבלו חינוך הכי פתוח שיש. שכל הכביסה המלוכלכת תתכבס בבית". בשש השנים שחי לבד, עזב חזין את נתניה לטובת תל­אביב וצייר 18 שעות ביום. הוא החל להציג את ציוריו בהצלחה בכל מיני ערים בעולם, כשאין בלבו ספק שהניתוק הביא פריחה. "העזיבה הצמיחה אותי", הוא אומר. "לולא עשיתי את הצעד הזה, לא הייתי מגיע להיות אמן מוכר בעולם. יצאתי מהמסגרת, הורדתי התחייבויות למשפחה". ­ אגואיסטי קצת, לא?"אז מה? אגואיסט זה רע? נרקיסיסט זה רע. אגואיסט, על פי אמונתי, לא יעשה רע לאיש כי הוא גם לא רוצה שיפגעו בו. זו אהבה עצמית. את הילדות שלי ראיתי, הן באו אליי, אבל לא היו לי התחייבויות. לא הייתי צריך להפסיק לצייר בשביל לצאת לארוחת ערב משפחתית".­ ואהבות, היו ?"היו הרבה נשים, אבל הייתי חופשי. 90 אחוז מהזמן הוקדש לאמנות. כשעליתי על דרך המלך, הבנתי שאני צריך להיות עם אניטה, שהגירושים הסתיימו מבחינתי. נפגשתי איתה וביקשתי ממנה להתחתן איתי שוב. הצעתי לה את התוכנית הקודמת, שכל אחד יחיה חיים משלו, יעשה מה שהוא רוצה, והעיקר שנהיה ביחד. אמרתי לה שלא מסתירים יותר. היא רוצה לנסוע לכמה ימים? שתיסע. אני רוצה לנסוע? אני נוסע. יותר חשוב לא לשקר, שקר זה הכי גרוע".­ אניטה, זה התאים לך?"כן. הוא הציע שנינשא בחתונה דתית, יש לו אח סופר סת"ם שאירגן לנו חתונה ממש חרדית. ברוסיה לא התחתנו בחתונה כזו".­ למה זה היה חשוב לכם?מיכאל: "שנינו מאמינים באלוהים ואני גם לומד קבלה". ­ התנ"ך לא כל כך תומך בדרך החיים שלכם.מיכאל: "מי אמר?".­ "לא תנאף" מוכר לך?"אני לא מתייחס לזה ככה. בעיניי, אם רב ראשי מתפלל בראש השנה בבית כנסת ממוזג, שאת המיזוג בו הניח פועל ערבי, והחשמל זורם, לי מותר לנאוף. כל אחד מסדר לו את החיים על פי הדת, איך שנוח לו".­ אניטה, איך עברו עלייך השנים בלעדיו?"לא היה לי רע בלעדיו, אבל אני אוהבת להיות איתו. טיילתי, עבדתי, הייתי עם הילדות. היו לי בחורים שהכרתי". מיכאל: "ללא ספק".­ עכשיו את יודעת שהוא שוכב עם אחרות?אניטה: "כן. לא מפריע לי. החלטנו שהנפשות שלנו מחוברות וזה יותר חשוב מהגוף".מיכאל: "סקס זה גוף שוכב עם גוף. אנחנו ישנים אחד עם השני".­ אניטה, את לא קצת נגררת לזה?"לא, גם לי זה טוב, ההרפתקנות, להכיר עוד ועוד. אני אסביר לך איך זה עובד: לפעמים פוגשים מישהו, נוצרת סימפתיה גם אצלו וגם אצלי, בשלב מאוחר יתר נוצר קליק והרפתקה מינית. אני לא יוצאת לחפש אותה".מיכאל: "אם זה בא, זה בא. אני עובד בסטודיו רוב היום, לא מחפש ברחובות. דברים כאלה באים לבד, ובקלות".­ זה תורם לאמנות?"החופש תורם לה. אני לא שובר את הראש במה שלא קשור לאמנות, היא הכי חשובה לי. הנאמנות שלי לאניטה היא נפשית. אותה אני אוהב, אבל זה משפט שלא הוצאתי מהפה עשר שנים. ככה גדלתי. אבי לא אמר מעולם שהוא אוהב אותי או את אמי, ואני גם כזה. לילדות ולנכדות שלי אני אומר שאני אוהב אותן".אניטה: "זה בסדר, אני מרגישה שהוא אוהב אותי. הוא ביישן. קשה לו לדבר".­ החברים שלכם יודעים כל מה שסיפרתם לי?מ יכאל: "לא בפרטים, בכללי. אם שואלים אנחנו עונים, כדי לא לשקר. אבל לא כולם שואלים. זה מאיים עליהם. אם זה קורה אצלנו, זה עלול גם לקרות להם, וזה מפחיד מדי".

מאמר זה פורסם ב-NRG.

מסקנה:היו נאמנים לעצמכם ותאהבו את בן/ת זוגכם/תכם.

מתוך המגזין מאדאם: http://www.madam.co.il/site/index.html

פה גדול

פורסם על-ידי איריס שחר

אמנם התרגלנו לכך שפס-הקול הסטנדרטי שאנו מפיקים במיטה מורכב בעיקר מאנקות-גניחות-צעקות (תלוי בווליום, בהעדפה אישית, ובואו נודה בכך, גם בכישרון של הפרטנר). אבל הגיע הזמן להחליף את הדיסק.
מי לא יאהב לדבר גסויות בזמן סקס? מי לא יאהב לשמוע את הפנטזיות של בן הזוג בזמן שמתעלסים בלהט? מי לא ירצה לשמוע כמה זה טוב? במהלך התעלסות מינית אנחנו אוהבים להשתמש בכל החושים, אז למה להזניח את חוש השמיעה? אנחנו אוהבים להגיד דברים. לחדור עמוק לתוכנו ולחשוף את הפנטזיות שלנו במערומיהן. אבל לפעמים, ואולי רוב הזמן, אנחנו נתקלים בעכבות. למרות שמה שחששתם לומר, יהפוך לגירוי חזק שמלהיט את הפרטנר שלכם למיטה.
אם חששתם עד עכשיו – זה הזמן לחשוף את הקלפים.

תמיד טענתי שגברים רוצים שנשים יזיינו אותן. אחת התנוחות החביבות על הגברים היא שהאישה למעלה. הם ישמחו לשמוע אותך אומרת להם "אתה רוצה שאני אזיין אותך? " אני אזיין אותך ואקרע לך את הצורה", בליווי תנודות עולות ויורדות של האגן. ולגברים מעודנים יותר, שאולי לא היו רוצים להיכנס למיטה עם ג'ורג' החוקר של מוסטפא דיראני, תוכלו להבטיח תוצאה דומה אך בשפה רכה יותר. לגברים מומלץ להימנע מביטויים חריפים מדי, לפחות עד שיתהו על קנקנה של בת הזוג ויוודאו שהעניין לא ייגמר בטראומה על רקע אלימות מילולית.

"אני רוצה אותך"
נכון שזה שאתם כבר יחד במיטה זה רמז עבה לכך שיש משיכה ביניכם. אבל תמיד כיף לשמוע את זה, וזה גם לא מזיק כלל להערכה העצמית. אז תלחשו באוזן, או תאמרו בקול רם "אני רוצה אותך". נשמע פשוט ? יש לזה אפקט בלתי נשכח... בכלל, זה משהו שכולם, גם גברים וגם נשים צריכים להגיד ולשמוע כל יום, לפחות פעם ביום.


"היית רוצה עוד בחורה כאן עכשיו ?"
קודם כל, כשמציבים את השאלה הזו בפני גבר, זו דוגמה קלאסית למונח "שאלה רטורית". שנית, גם אם אתם אוהבים לעשות זאת בשניים אפשר לפנטז ביחד על בחורה נוספת במיטה. אם תרצו פעם להוסיף מישהי כדאי לדבר על זה כבר עכשיו. ואתה, אם לא תתבייש לשאול. "מה היית עושה אם היתה כאן עוד מישהי?" או " על איזה בחורה את מפנטזת? " תתפלא איזה תשובות תקבל. עם זאת, מאוד לא מומלץ להעלות את התהייה הזו עם בת-זוג קנאית...


"איך את/ה מפנטז/ת עלי?"
נשים יודעות שאתה מאונן עליהן כשאתה לא איתן. אז למה לא לספר להן בדיוק על מה אתה חושב ואיך אתה עושה את זה? וגם להיפך. תספרו את הסודות הכי כמוסים. (את הפנטזיה שלך על השכנה ממול תדחה לפעם אחרת, בבקשה).

"מה עושה לך טוב?"
כולנו לומדים להכיר אחד את השני. לפעמים כבר יודעים היטב מה בדיוק עושה לנו ולפרטנר/ית טוב מאוד. אבל זה כל כך טוב להגיד את זה. ואם משהו לא עושה טוב.. כדאי מאוד להגיד גם את זה. בעדינות מותק.

פיסקה תיאורית
נכון שלא כולנו זוהיר בהלול, אבל אפשר ללוות חלק מהסקס בתיאור מצב. כן זה מרגש אותה לשמוע כמה אתה נהנה להיות בין הרגליים שלה. ומה עובר לך בראש. אז תגיד לה! כן זה מרגש אותו אם תגידי לו כמה טוב להרגיש אותו בפנים. והכי חשוב לצעוק גוללללל !


לא דיברנו עוד על אהבה...
אם את אוהבת אותו. אם אתה אוהב אותה. אין דבר יותר נפלא מלהגיד את זה. בעצם, לשמוע את זה- עוד יותר טוב. אז אל תתביישו. בכלל כל משפט עם הפועל "אוהב/ת" מתקבל בברכה.

קצת צניעות
אל תזמינו שקרים חשוב מאוד לא לשאול שאלות כמו :
"האם אני הכי טוב שהיה לך ?" או "נכון שאני הכי טובה במיטה?" גם אם שמעתם "כן" – קחו בחשבון שזה נאמר למען הגירוי והסדר הטוב. נראה לכם שמישהו יכול היה לומר לכם לא?


"איך היה לך ?"
נכון שהתרגלנו למלא משובים בצבא ובאוניברסיטה, אבל במיטה? לא מומלץ. אם היה כל כך נפלא, אז למה צריך לשאול? אז אם אתם מצפים לתשובה כנה ייתכן שתשמעו משהו כמו : "היה נחמד. אבל לא משהו. כבר היה לי סקס הרבה יותר טוב בעבר"

נשים, קצת טאקט
בעולם התחרותי של הגברים הגודל הוא נושא כאוב. יש להימנע בכל מחיר מלומר לגבר ביקורת כלשהי על מימדיו. למרות שאנחנו יודעות שהגודל לא קובע, סליחה , כן קובע, סליחה, לא קובע.... במקרים קיצוניים הימנעי במיוחד מהשאלה : "הוא כבר בפנים?"
גברים, פשוט אל תעלו את הנושא וזהו. נקודה סוף משפט.

זיוני שכל
אחיותיי הנשים. כבר הוכח מדעית שהמוח שלנו מפותח יותר מילולית משל הגברים. אין צורך להוכיח זאת במהלך המשגל. הימנעו מזיוני שכל מיותרים. את השיחה בנושא בחירת צבע לספה החדשה תדחו למועד אחר. כנ"ל גם שיחות נפש אחרות שיש להן כבוד, אבל בעיתוי אחר. ואם את לא חושבת שהוא אוהב אותך, אל תשאלי.


בין אם מצאתם פה משהו שאתם אוהבים, ובין אם לאו (שתפו אותנו קמצנים!) חשוב להתבטא. אנחנו מבטאים את האהבה שלנו בדרכים רבות, וביניהן שפת הגוף והמגע הם החשובים ביותר. אבל גם למילים יש עוצמה. נסו ותיהנו. ואם אתם לא מקבלים את מה שאתם רוצים – אז תבקשו...תתחננו או תדרשו ! העיקר שזה יעשה לכם טוב בגוף ובנשמה.

כל מילה אמת,אני אוהב שהן טוחנות לי את הצורה כשהן דוהרות מעליי.

אינטליגנציה ארוטית: כל אחד צריך גן סודי

אצל זוגות רבים, יחסי אהבה ומחויבות מעצימים מאוד את התשוקה המינית; הביטחון מאפשר להם להרגיש חופשיים, האמון הנלווה לקירבה הרגשית מאפשר להם להתיר את הרסן באשר לתיאבון הארוטי שלהם. אבל למרבה האירוניה, מה שיוצר אינטימיות טובה לא תמיד יוצר סקס טוב - טענה זו מעלה אסתר פרל, מטפלת זוגית ותיקה, בספר חדש

מאת:שרית פרקול

"סיפור הסקס בקרב זוגות מודרניים המחויבים זה לזה חושף לעתים קרובות תשוקה שדעכה וכולל רשימה ארוכה של תירוצים מיניים, המתיימרים להסביר את מותו הבלתי נמנע של ארוס", נכתב במבוא לספר "אינטליגנציה ארוטית", מאת אסתר פרל. פרל, מטפלת זוגית ומשפחתית, כותבת עוד: "פסיכולוגים, מטפלים מיניים ומשקיפים חברתיים התמודדו זה מכבר עם הקשר הגורדי שבשילוב המיניות עם חיי המשפחה. משיאים לנו שפע עצות איך לערוך קניות בשוק התבלינים כדי להוסיף טעמים לסקס הזוגי. תשוקה נרפית, כך אומרים לנו, המדריכים, היא בעיה של תכנון הניתנת לפתרון באמצעות סדר עדיפויות מוצלח יותר וכישורים ארגוניים; או שהיא בעיה תקשורתית שאפשר לשפר אותה בכך שנבטא מילולית מה בדיוק אנחנו רוצים מינית".

פרל כותבת שהיא פחות נוטה לגישה סטטיסטית לסקס, זו הכוללת שאלות כמו "האם אתם עדיין עושים זאת, באיזו תכיפות, כמה זמן זה נמשך, מי גומר ראשון וכמה אורגזמות יש לכם". במקום זה היא מעדיפה להתייחס לשאלות שאין להן תשובות קלות, לדבריה: "ספר זה מתייחס לארוטיות ולפואטיקה של המין, לטבע התשוקה הארוטית ולדילמות הנלוות אליה. כשאוהבים מישהו, מהי ההרגשה? וכשחושקים במישהו, במה זה שונה? האם אינטימיות טובה מובילה תמיד לסקס טוב? איך קורה שהמעבר להורוּת גורר לעתים כה קרובות אסון ארוטי? למה האסור ארוטי כל כך? האם אפשר לרצות את מה שכבר יש לנו?"

היא כותבת שהפכה את סדר העדיפויות המקובל בקרב מטפלים זוגיים. "בתחום שלי מלמדים אותנו להתעניין תחילה במצב הזוגיות, ואחר כך לשאול כיצד הוא מתבטא בחדר השינה. לפי נקודת מבט זאת, יחסי המין הם מטאפורה לכלל היחסים. הנחת היסוד היא, שאם נוכל לשפר את היחסים, הסקס יילך בעקבותיהם. אבל מנסיוני, לעתים קרובות אין הדבר כך".

מיניות ואינטימיות רגשית הן שתי שפות נפרדות

היא ממשיכה וכותבת: "תרבות הטיפול הפסיכולוגי נהגה להעדיף את המילה המדוברת על פני אופן התבטאותו של הגוף, ואולם מיניות ואינטימיות רגשית הן שתי שפות נפרדות. הייתי רוצה להשיב לגוף את מרכזיותו כשאנו דנים בזוגיות ובארוטיקה. הגוף מכיל לעתים קרובות אמיתות רגשיות שמילים יכולות לטייח בקלות יתרה. אותן דינמיקות שהן מקור לקונפליקט ביחסים - במיוחד אלה הנוגעות לכוח, לשליטה, לתלות ולפגיעות - לא פעם מעוררות תשוקה כשהן נחוות דרך הגוף והופכות לארוטיות. הסקס הופך גם לאמצעי להבהרת קונפליקטים ובלבול מסביב לאינטימיות ותשוקה, וגם לאמצעי להתחלת ריפוי הפיצולים ההרסניים האלה. גופו של כל בן זוג, שמוטבעת בו ההיסטוריה האישית שלו ומוטבעים בו תכתיבי התרבות, הופך לטקסט שכולנו נקרא בו יחד".

פרל, שמאחוריה יותר מ-20 שנות ניסיון קליני, טיפלה במאות זוגות שחיי המשפחה שלהם התרוקנו מתשוקה. הם מתארים יחסים פתוחים ואוהבים, אבל משמימים מבחינה מינית. בספר זה היא מנסה בין השאר להסביר למה זה כך. לדבריה, נטיית התרבות שלנו לשוויון, ליחד ולגילוי לב מוחלט עלולה להפריע לחשק המיני. למעשה, דווקא אותן התכונות התורמות לאינטימיות עלולות לפגוע במיניות. "ביחסים ארוכי טווח קיימת נטייה חזקה להעדיף את הצפוי על הלא צפוי. ואולם הארוטיות משגשגת על קרקע הלא צפוי. התשוקה מתנגשת חזיתית עם ההרגל", היא מסבירה.

"אצל זוגות רבים, יחסי אהבה ומחויבות אכן מעצימים מאוד את התשוקה המינית, מהווים תמריץ. הם מרגישים מקובלים ועטופים, וביטחון זה מאפשר להם להרגיש חופשיים. האמון הנלווה לקירבה הרגשית מאפשר להם להתיר את הרסן באשר לתיאבון הארוטי שלהם", כותבת פרל. "אבל למרבה האירוניה, מה שיוצר אינטימיות טובה לא תמיד יוצר סקס טוב. אולי בניגוד לתחושה הפנימית, נסיוני כמטפלת מראה שאינטימיות רגשית מוגברת מלווה לעתים קרובות בתשוקה מינית מופחתת". לדבריה, אולי האופן בו אנשים בונים את הקירבה ביניהם מפחית את תחושת החופש והאוטונומיה הדרושים לצורך ההנאה המינית. "כשהאינטימיות קורסת והופכת למיזוג, לא מדובר בהיעדר קירבה, אלא בעודף קירבה, החוסם את התשוקה".

דווקא כששני בני אדם מתמזגים, אין את מי לבקר בצד השני

היא מסבירה שהאהבה נשענת על שני עמודים, ויתור ואוטונומיה. "הצורך שלנו ביחד מתקיים לצד הצורך שלנו בנפרדות. האחד אינו קיים בלעדי האחר. כשהמרחק גדול מדי, לא יכולה להיות התחברות. אבל התמזגות רבה מדי מוחקת את נפרדותם של שני בני אדם מובחנים. ואז אין מעל מה להתעלות, אין גשר להלך עליו, אין את מי לבקר בצד השני, אין עולם פנימי אחר להיכנס אליו. כשבני אדם מתמזגים - כשהשניים הופכים ל"בשר אחד" - התחברות כבר לא יכולה לקרות, אין עם מי להתחבר. לפיכך הנפרדוּת היא תנאי מוקדם להתחברות: זה הפרדוקס המהותי של האינטימיות והמין".

מה עושים? "כל אחד זקוק לגן סודי", כותבת פרל. היא מצטטת משפט של סימון דה בובואר מתוך "המין השני", בו נכתב: הארוטיקה היא תנועה לעבר האחר, זה אופיה המהותי". אבל תוך כדי התנועה הזאת, אנחנו לפעמים מצמצמים 

את המרחב הדרוש לצורך פריחתה של תשוקה.  

 אנחנו לפעמים מצמצמים את המרחב הדרוש לצורך פריחתה של תשוקה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

"אני טוענת שיכולתנו לשאת את נפרדותנו - ואת חוסר הביטחון

הבסיסי שהיא מעוררת - היא תנאי מוקדם לקיומם של עניין ותשוקה במערכת יחסים", כותבת פרל. "אני סבורה שטוב יעשו זוגות אם יטפחו את עצמיותם הנפרדת..... מדובר במרחב - פיזי, רגשי ואינטלקטואלי - השייך לי בלבד. לא הכל צריך להיחשף".

בעוד שהאהבה נהנית לדעת עליך הכל, התשוקה זקוקה למסתורין. הארוטיקה משגשגת על המסתורי, החדש והלא צפוי. "האהבה רוצה לדעת שיש לה, התשוקה רוצה לרצות", כותבת פרל. "כשזוגות מתמקמים בנוחיות האהבה, הם חדלים ללבות את אש התשוקה. הם שוכחים שאש זקוקה לאוויר".

אינטליגנציה ארוטית מלמדת איך להשתמש בפנטזיות כאמצעי העשרה בריא, כיצד נוכחותו החשאית של אדם שלישי, חיצוני, המייצג את האסור, יכולה ללבות את התשוקה, ומהי חשיבות המשחק בחדר השינה ומחוצה לו.

• הספר "אינטליגנציה ארוטית" מאת אסתר פרל יצא לאור בהוצאת כנרת. תרגום: שרה ריפין

מאמר חשוב זה התפרסם באתר האינטרנט של ידיעות אחרונות