מערכת הצ'קרות וההנאה המינית

מאת: מערכת Life Energy 

איך את מעדיפה את הסקס שלך ? חפוז,אגרסיבי ועם מישהו זר ? רך איטי וקשור ביחסי אהבה?
החשק נעלם בכלל ושכחת מתי נהנית בפעם האחרונה ?
כך או כך, הכול קשור למערכת האנרגטית שלנו - מערכת הצ'אקרות .
החדשות הטובות - אפשר לשפר את חיים המין באמצעות שיפור זרימת האנרגיה במערכת הצ'אקרות
בעזרת תמציות התדרים לייף אנרג'י .

שחרור האישה: את מדונה או פרוצה?

מאת:נלי שטיין

במשך אלפי שנים החברה חילקה את הנשים לשתיים - קדושות: כלומר כאלו שניתן להתחתן איתן, וזונות: כאלו שניתנות לניצול. כיום אבחנה זו נפרצת, וגם לקדושות מותר לאהוב סקס ואפילו לאמץ "יזיז". אולי   

לאורך שנות ההיסטוריה של התרבות המערבית קיבלה המיניות הנשית פרשנויות שונות.

היא נקשרה, בעיקר, ליכולת הרבייה - לפוריות, אך גם ליכולות קסם מאגיים המטילים את חיתתם על הגברים - מוקסמים ומפוחדים בו זמנית.

אולם נדמה כי יותר מכול נקשרה המיניות הנשית - בתודעה הציבורית והפרטית - למשמעויות שליליות. כאלה הקושרות אותה עם ביזוי, טומאה ו"לכלוך".

נשים ונערות נאלצו להתמודד עם הגדרות חברתיות דיכוטומיות ומפלות, המסווגות אותן כ"כשרות" ("מדונות", "קדושות") - קרי כאלה שניתן להתחתן עמן ולהקים משפחה, למול אלה שניתנות לניצול מיני ללא רגשות אשמה – "זונות" ("קדשות").

ההצדקה שעמדה מאחורי "סיווג" חברתי נפוץ זה נשענה על האשמת הנערות והנשים עצמן בכך שהן מועדות להתנהג בצורה מינית "מופקרת". כלומר, חופשית מדי ומועדת להביא עליהן אסון.

כמו כן, נקשרה השליטה במיניותן לערכים של "הדרת כבוד" גברית, ולשמירת "הטוהר" המיני כעדות לכבוד המשפחה ולאיכות חינוכה את הנערה. נערות ונשים גדלו, ועדין מתחנכות, לאורו של פיצול המתקיים בתודעה בין נשיות בכללותה לבין הפן המיני.

הנשיות עדין נקשרת - במידה רבה - לרכות, לעדינות וליכולות "טיפוליות" באחרים, בעוד שהמיניות הנשית הינה גוון בעל נופך של לכלוך, אולי אפילו זוהמה! סיווג חברתי מעין זה שימש ומשמש עד היום סוג של פרקטיקה חברתית ביחס לעולמן המיני של נערות ונשים כאחד.

במהלך המאה העשרים, במיוחד מאז שנות ה-60 ותחילתה של המהפכה הפמיניסטית, "נטענה" המיניות הנשית במכלול של משמעויות חדשות. המצאת הגלולה למניעת הריון עודדה תהליכי הפרדות מסוגיית הפוריות לכיוון שאלות אחרות, הנקשרות לזהות ולאיכות חיים.

הדיון הפמיניסטי בתשוקה ובאוננות נשית העלה את ההשתחררות האפשרית מבלעדיותם של יחסי מין עם פרטנר זוגי, אך יותר מכול הבליטה את זכאותן של נערות ונשים להנאה מינית ולביטוי תשוקתן.

לאורם של תהליכים אלה בעולם המערבי עולה השאלה ביחס למתרחש בשנים האחרונות בחברה הישראלית. כפי שעלה בעבודת הדוקטורט שלי – "מיקומי זהות – כעס ובושה כמבארים התנהגויות מיניות וזוגיות בקרב בני נוער" נראה שהמיניות הנשית ממשיכה לקבל משמעויות ו"גוונים" נוספים.

לאורם של הממצאים עולה סוגיית התשוקה המינית והזכאות לבטאה, אם כי אינה נעדרת לבטים וספקות. בעקבות ממצאי המחקר בחרתי להתייחס לשתי שאלות של נערות בנושא זה שהגיעו לאחרונה לאתר של "דלת פתוחה".

להערכתי יכולות שאלות אלה לפתוח צוהר נוסף עבור מטפלים ויועצים מיניים בנוגע לעולמן הפנימי של נערות וללבטים המתקיימים בו ביחס לביטוי מיניותן.  

השאלה הראשונה, של נערה בת 16. "יש לי חבר כבר בערך חודשיים. ככל שאנחנו מתקדמים בנושא ה"מיני" אני מרגישה יותר ויותר צורך לזה..כל פעם שאנחנו נפגשים אני רק מחכה לרגע בו נתחרמן וכשמדי פעם זה לא קורה זה מבאס אותי.

"אני חושבת המון המון על מין ומדמיינת אותי שוכבת עם החבר שלי וכאלה. אפילו בתחילת הקשר שלנו שעוד לא התחלנו להתחרמן אני הובלתי את היד שלו לאיבר מיני.

"אני יודעת שאני צעירה מדי בשביל לקיים יחסי מין אבל זאת לא הפואנטה למה שאני אומרת. פשוט ממש קשה לי ואולי מוזר שהנושא של המיניות ממש חשוב לי ונושא כל כך מרכזי בחיים שלי ולא יוצא לי מהראש..."

למקרא שורות אלה עולה בברור הצורך של הנערה באישור, בלגיטימציה, למיניותה הפעילה. מיניות סקרנית, משתוקקת, חקרנית, אם כי אינה נעדרת גבולות ("אני יודעת אני צעירה מדי בשביל לקיים יחסי מין...").

נדמה כי בחדרה הפרטי היא יושבת וכותבת על רגשות הבלבול וההצפה המלווים את המיניות החדשה והמתפרצת הזו. נדמה כי עוצמתן של תחושותיה המיניות, שכנראה חזקות יותר מאלה של בן זוגה הצעיר, מפתיעות אותה - יותר מכול.

תוך שהיא נאבקת עם הדהודיהם של מסרים חברתיים, היכולים לגנות אותה בגין סקרנותה המינית ולדכא אותה מפני ביטוייה, היא מבקשת מקום לשיתוף ולביטוי. אולם, יותר מכול, היא זקוקה לסוג של אישור. אישור על כך שהיא "נורמלית", שמותר להרגיש כך, שמותר ליזום ושבהחלט מותר שמיניותה תעמוד במרכז קיומה.

 קשה להאמין כי שאלה דומה תגיע מצד נער בגילה היות שמכלול רגשות אלה נקשר חברתית עם גבריות, ודווקא העדרן עלול להעלות תחושות של קונפליקט ואי הלימה מגדרית.

שאלה נוספת מעלה את הדילמה ביחס ליחסי מין שאינם מעוגנים בקשר של אהבה. סוג של התנהגות מינית הנתפסת כ"מקובלת" בקרב נערים וגברים.  

בת 16 נוספת שואלת. "...בקשר לידיד, אני לא יודעת. לא נראה לי שיהיה בינינו משהו רציני, אני לא חושבת שאני אוהבת אותו אבל הוא בהחלט מרשים אותי, אבל יש משהו רע בלקיים יחסי מין עם מישהו שלא יהיה יותר מזה..?

 "האמת, אני בטוחה שלא יהיה יותר מזה, אז לא אכפת לי לפחות לשכב איתו. כי במילא הוא לא מושך בקטע של יופי או חכמה, רק הגוף שלו מושך, תעזרי לי. תודה!".

ניתן לומר רבות בדבר הקשר שבין יחסי מין לבין רגש אהבה ולדון במהי התנהגות מינית בריאה למול זו שאינה כזו. אולם בדומה לנערה הקודמת נראה שנערה זו מייצגת "פריצה" נוספת למתחם השמור כל כך של התנהגויות מיניות הנקשרות לגבריות.

היא מעלה את סוגיית ההתלבטות בין פעילות מינית המבוססת על משיכה מינית בלבד לבין כזו המקבלת אישור ועידוד חברתי היות שהיא נקשרת למערכת יחסים רומנטית.

האפשרות לניתוקה של הפעילות המינית מרגשות הערכה ואפילו אהבה, מעלה בה הרהור על הדרך בה עליה לבחון את תשוקתה - "האם יש משהו רע בלקיים יחסי מין עם מישהו שלא יהיה יותר מזה?"

לסיכום, ההבחנה ההיסטורית בין "מדונה" לבין "שונה" נתנה במשך שנים אישור להרחבת מעגל ההתנסויות המיניות של נערים וגברים ובה בעת פעלה לצמצם את ביטוייה של המיניות הנשית.

הבחנה קוטבית זו ממשיכה להתקיים בתודעה הנשית אך היא הולכת ונפרצת, גם אם ה"פריצה" מתרחשת עדיין - לעתים רבות - בחדרי חדרים מול המחשב הפרטי וכחלק מהרהורים אישיים.

משמעותה שנערות מתחילות לכפור באיסורים החברתיים הנקשרים למיניות נשית. הן פוסעות צעד אחד קדימה, בהיסוס ובזהירות, כשהן ממשיכות בלא יודעין (אולי) את תהליכי המהפכה המינית הפמיניסטית.

תהליכים שתחילתם עוד בשנות ה-60 של המאה הקודמת. עיקרה של פריצה זו היא הדרישה לחבור לגופן, לתשוקתן ולרגשותיהן.

שינויים אלה מאתגרים אותנו - המטפלים והיועצים מיניים (וכל מי שעובד עם נערות). התנהלות המחייבת אותנו לבדוק את סולם הערכים עליו התחנכנו ולנקוט במשנה זהירות.

כך למשל, עלינו לבחון את סולם הערכים שלנו ואת יכולתנו לא להתמקם במיקום מסורתי מזהיר, שולל ומגנה, גם אם התלבטויותיהן של הנערות מעוררות בנו דאגה וספק.

 יש להיזהר מתגובות מבקרות ומגנות. זאת משום שהפגישה עם נערות ונשים צעירות ב"צומת" עדינה זו של תחילת חייהן המיניים הינה בעלת חשיבות בנוגע ליחסיהן העתידיים הן עם עצמן ועם גופן והן עם בני זוגן.

כפי שאזהרה וביקורת יחרטו בתודעתן לעד כך גם החוויה של קבלה ויצירת האפשרות לבדוק ולברר - לה הן זקוקות כל כך.

נלי שטיין
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין. מתמחה בטיפול זוגי ומיני. רכזת מקצועית של "הדלתות הפתוחות" באגודה לתכנון המשפחה. בעלת קליניקה פרטית בת"א

לאתר זוגיות של נלי שטיין

לאתר של דלת פתוחה

מתוך Beok-מין וסקסולוגיה: http://www.beok.co.il/Articles.aspx?ArticleCategoryID=15

מתוך החצר של שרית סלאי קדוש: http://www.yes-od.com/index.cfm

מקדש של מין

הארץ כולה שוקקת חילופי זוגות וישותי רעבה למין, כפי שהיה במקדש. כשנסעתי לפונה ב96 לקחת קורס של טנטרה, קיוויתי שהוא יפגיש אותי עם המקדש. הוא לא. היה כייף ומעורר ונפלא, אבל לא התקרבתי למקום ששב ומציף אותי בזיכרונותיי.

כוהנת שמש. כוהנת אש. כוהנת מין. המילים מלוות אותי מזה שנים רבות, והשבוע, כמו בפרץ בלתי נשלט, אני רואה שוב ושוב את ההתנהלות במקדש.

היינו 10 במספר. נזירים ונזירות של מין. 5 גברים. 5 נשים. בגילאי ה- 30-40 אבל משהו בנו היה נטול גיל. היינו נזירים של מין, מכיוון שהתנזרנו מכל מה שלא היה מין. והמין היה טהור ונקי כמו בגן עדן, ללא עלה התאנה, גלוי וחשוף, ערום ללא כל בושה.

היינו לבנים. כמעט שקופים. בהירי שיער ומבט. שיער ארוך לרובנו. הגן היה נפלא. גידלנו בעצמנו את מאכלינו. ירקות, פירות, דגנים. לא אכלנו בשר. לא החמצנו ירקות. הכל פשוט, כמעט ללא תבלינים. שתינו מים מן המעיין שבחצר. נחל עבר. דגים שטו. לא נגענו בהם לרעה.

פתחנו את המקדש בפני בני הסביבה, שבאו לקבל מזור וריפוי ואנרגיה חדשה ונקייה. הם נראים לי מלוכסני עיניים, כהי עור עם עצמות לחיים גבוהות. אינני יודעת אם מדובר בטיבט או מונגוליה, או דווקא בתושבי דרום אמריקה הקדומה. בולט ההבדל במראה הפיזי, בינינו, יושבי המקדש לבין התושבים. ודאי נראינו להם כאלים. לא היינו אלים. היינו בני אדם אשר הקדישו את חייהם לטוהר וניקיון, למין כדרך למפגש עם אלוהים.

כשהיינו מבחינים בילדים אשר מרותקים אלינו וראינו בעיניהם את אשר ידעו - בקשנו רשות לקחת אותם אלינו למקדש. הוריהם הסכימו ברצון. הם מעולם לא הגיעו למה שנקרא המעגל הפנימי של העשרה, אין לי מושג מאיפה הגענו אנחנו ואלו שהחליפו את הפורשים מתוך העשרה, אבל הם הוכשרו עד לרמה מסוימת, מס' 5 כמדומני וסייעו רבות להוריהם, בני משפחתם והקהילה כולה, שידרגו את הרמה האנרגטית של כולם וידעו לרפא תסמינים שונים.

אנחנו במעגל הפנימי היינו עשרה, כאמור. פעם בחודש בצענו טקס מיני סודי, שהיה ידוע רק לנו. פולחן האביב. פולחן. בכל חודש הטקס היה אחר ותמיד כיכבו בו שניים, זכר ונקבה, שנבחרו לפי מידת הניקיון/דיוק/תדר שהיו נתונים בו באותו זמן. בכל חודש בוצע טקס אחר, בהתאם למצב הכוכבים - השמש והירח כאחד. היו אלו טקסים של טראנס, בהם יצרנו קשר עם עולמות אחרים, וידענו שהם השפיעו על הנעשה בעולם כולו. כשם שניסח הוגה תורת הכאוס, פרפר אחד.... ודאי שודאי. תוצאותיהן של טקסים אלו שידרגו את רמת האנרגיה בעולם, מנעו אסונות, אפשרו הורדה של ידע שתורגם ופורש בהמשך, איש אישה על פי רמתו.

המין לא היה קשור לאהבה, בכלל, התפיסה שלנו את המילה: אהבה, אין לה קשר עם הנאמר במילה זו. אהבה זה מצב של הוויה, בו הכל פתוח כלפי העולם כולו ולאו דווקא כלפי אדם מסוים. ולכן, במשך כל הזמן, בין הטקס המרכזי של החודש לטקס הבא, כל הזמן נגענו כולם בכולם. גברים בנשים, נשים בגברים, נשים בנשים, גברים בגברים. הילכנו עירומים מרבית הזמן או במינימום של כיסויי בדים מפשתן. שרנו, רקדנו, מדטנו, טיפלנו בגידולים, לעיתים - לימדנו את הנזירים האחרים ואף את הילדים, אך כשהיינו רק אנחנו העשרה. כל הזמן נגענו. ליטפנו. התעלסנו. בזוגות. בשלישיות. בכל צורה שהיא. ללא מתח. ללא מהירות. ללא צורך להשיג. להרשים. לגמור. ל... מה שלא יהיה.

המין לא היה חייתי. לא היו התפוצצויות אנרגיה (רק בטקס הטראנס המרכזי), לא היו צעקות, צחוקים רמים. החיים במנזר היו שקטים ביותר. בעיקר, שמעו אותנו שרים ברכות. המין היה רך ועוצמתי, נוגע ומפעים, לפעמים לא היתה חדירה בכלל, לפעמים הגבר חדר ושכב עם האשה מבלי לזוז, לפעמים היה רצון ללכת עם זה, שום דבר לא היה מגמתי. הכל זרם עם הכל. עם הטבע מסביב. עם אוושת העלים ונשירתם. עם זריחת השמש ושקיעתה. עם בציר הענבים ודריכתו. המין לא היה נפרד. הוא היה חלק מהטבע, נעשה בדרך כלל בטבע, לא היו מיטות התייחדות בחדרים. לא היה צורך בהתייחדות. ההתייחדות נכחה שם כל הזמן, בגלל השקט והמחוברות.

ולמרות שלא היינו אבוריג'ינים, אני נזכרת בשני דברים שהופיעו בספר "מסר מאנשים אמיתיים". הראשון, שהאבו' אינם מאמינם בדיבור, אלא בשירה בלבד והעולם נברא לדעתם בשירה. שניים, הטלפתיה ביניהם מתאפשרת, מכיוון שאין ביניהם כל הסתרה. כך היה אצלנו. לא היינו צריכים לשאול אם מותר/אפשר לגעת. ידענו מתי כן ומתי לא. ידענו מבלי לדבר ולכן גם שרנו רבות. השירה תרמה אף היא לגדול הצמחייה ולמצב החברה מסביב. שירה פשוטה הנובעת מן הלב תמיד מרפאה, ללא יוצאים מן הכלל. לא היתה הסתרה של הגוף, של המין, וכאמור, לא היה לזה קשר לאהבה. האהבה היה מצב הוויה נתון. כאשר שניים מאיתנו בכל זאת "התאהבו" הופר האיזון. בדרך כלל, אם כי זה קרה רק פעמיים ככל הידוע לי, הזוג, שחפץ ללדת ילדים ולא רק לשדרג מצב תודעה, עזב, בחר בחיים ארציים וגבר ואשה אחרים הגיעו במקומם. לא היה פשוט להגיע אלינו, שהיינו בני בלי גיל. 10 שלבים נדרשו לכך. כלומר, 9 ובעשירי, התרחשה ההצטרפות. שלבים של תזונה. ריכוז. תקשור. יושר. שליטה גופנית ועוד ונדמה לי כי אלו שהגיעו, היו שם מאז ומתמיד.

בטקס הפולחני, היתה משמעות לתנוחות האהבה. לא תמיד היתה זו התנוחה הידועה כמיסיונרית. לעיתים, הגוף נמשח בזהב או בצורות וצבעים בעלי סימבוליקה חשובה. קדם לטקס, בדרך כלל, צום של 24 שעות. לכל חודש, טקס בעל צבע, צורה, תנוחות וכו' שונות. ידע זה לא גילינו לאיש מעולם.

אני מתגעגעת. כולם מתגעגעים למשמעות האמיתית של המין אבל מפחדים להיות שונים ולכן לא עושים את הדרך כולה אלא מסתפקים בהסדרי ביניים ומתפשרים. אין כל קשר בין מין לאהבה. בין מין לפורקן. בין מין .. לא משנה מה.

היום: אונס, סאדו-מאזו, זנות,נקרופיליות, פדופיליות, סרטים כחולים, מין טכני, נטול כל משמעות, כל קשר אינטימי או ... , אוננות כפתרון לבדידות מינית. ברגע שישנו מוסד של נישואין ומשפחה - חייבת להיות גם זנות, כי איך יתכן שאנשא בגיל 25 לדוגמא ואחליט שבעלי הוא היחיד עימו אתנה אהבים במשך כל החיים. איך יתכן הדבר? ומדוע הוא נחוץ? כי הלא, אז, כל דבר אחר הופך לאסור ואסור תמיד מושך יותר מאשר מותר אבל אם אני נשואה, זה שאשכב איתו מחוץ לנישואין, כבר לא יחשב בעיניי באותו אופן כבעלי. כבר מתחילה הירארכיה ושיפוט ואשמה ומה לא. ואם אני רוצה להיות פעם עם זה ופעם עם ההוא ופעם עם שניהם ופעם עם אף אחד לא - אני נהנית מחופש מלא ומוחלט על גופי ואינני תלויה מינית בחסדיי הגברים וההיפך.

סדנאות הטנטרה מנסות לצעוד בכיוון הנכון אך סובלות מבעייתיות רבה בשלב הביצוע ואולי אף מתרחש בחלקן ניצול של נערות פתיות ותמימות. אלא שריפוי העולם כולו עומד על הבנת החוויה המינית לאשורה ותפקידה הקוסמי-רוחני. נושאות השינוי יהיו הנשים דווקא, אשר ילמדו את סודות נשיותן ומתוך כך יוכלו ללמד את הגברים ולהובילם אל תפקידם הרוחני.

עקבתי בענין אחר כפר הנודיסטים ופסטיבל העירום שמארגן עוטסב הבלתי נלאה. קראתי ראיון איתו בטיים אאוט של בומבמלה. הוא דיבר על כך שכאשר הוא יושב עם שתי בנות ערומות, הוא נמשך, בגניבה, שהרגיזה אותו ובצדק, אל זו הלבושה ועל כך שבכפר הנודיסטים אין תשוקה מינית, זה הופך לטבעי לגמרי.

במצב אוטופי, הייתי רוצה ללכת על החוף, עירומה, איך שבא לי. בתוך עצמי, לא בתוך עצמי, עוצרת, מתעלסת, ממשיכה בדרכי וכך גם אחרים. אבל היום צריך להיזהר מהריון, ממחלות מין, ממה לא. גם אז, לא יכולנו לחיות כך בסביבה הפתוחה והכוללת. במקדש -ידענו לשלוט מנטאלית בהליך הכניסה להריון ואף אחת לא חששה. מחלות מעולם לא היו, לא פטריות וזיבה, כי היינו נקיים בגוף ובנפש, הטוהר והניקיון הפנימי היוו לנו ערך עליון.

אני מתגעגעת מאוד למין המקודש. לניקיון. רוצה לפגוש את 9 חבריי שנית.

המאהב המושלם בעידן הגבר הנאור

מאת:אדית דניאל

גברים, גברים, בעולם שדורש יכולת ביצוע תמידית יותר גבוהה בתחום המיני מהשכן, אין ספק שהתחרות בסופו של דבר מפילה קורבנות, ולכולם מכנה משותף, הזמן - קורבנות הזמן וההתבגרות בטרם עת, אף אחד לא רוצה להגיע לגיל בו האימפוטנציה, השפיכה המוקדמת, חוסר ההנאה והריגוש המיני או חוסר בצורך מיני בכלל שולטים בו. ואלו שכבר גילו את הויאגרה גילו שאיתה לא מגיעות כול התשובות כמו שהפרסומים היו רוצים שנאמין. יש צורך בעוד מידע איך להתמודד אם העתיד הלא ידוע בתחום המיני ככול שהזמן עובר, יש צורך בעוד שיטה שתתמוך בביצועים ותהפוך את העולם שלכם בשטח המיני ככול שתתבגרו להיות בטוח, ולכן היום, מעבר לויאגרה שכבודה במקומה מונח, קיימים עוד מאות אם לא אלפים של צמחים עליהם לא ידעתם אני בטוחה ובטח לא מהמפרסמים, שיודעים להתמודד וגרום למיניות שלכם ללבלב, ולא רק ללבלב אלא גם להיות מוגנת לא רק במה שקורה על פני השטח אלא גם במה שקורה מבפנים לאיברים חשובים כמו לפרוסטאטה הערמונית או לאיזון ההורמונאלי שלכם. אתם הרי שומעים סיפור כל יום על מישהו קרוב אחר ועל מצבו ההולך ומתדרדר בגלל סרטן או גידול הפרוסטאטה או דלקת או איבוד הזקפה ומפתחים חרדה עמוקה עמוקה מסוג של נכות מינית שיכול לתקוף פתאום גם אתכם אם לא בגיל 40 אז אולי הוא יופיע פתאום בגיל 50 אם לא ב- 50 אז אולי ב 60. לכבוד שבוע ההומאופתיה העולמי שנחוג השבוע בכ -22 מדינות בעולם רציתי שתדעו אפשר להניח את החרדות בצד ולהתכונן למלחמה בתופעות בצורה שקטה ואחרת, בצורה שעוד לא הכרתם עד היום יעילה ומוכיחה את עצמה בכל מישורי הבריאות המינית, כך תלמדו לשמור על הקיים בעוד מועד. אז מה לסקס ולהומאופתיה ?

רק דבר אחד – בהומאופתיה תמצאו את הפתרון האולטימטיבי הטבעי הקל והשלם לכל בעיה בתחום המיני אליה עד היום הייתם רגילים לגשת לסקסולוג ליועץ המיני זוגי לגניקולוג עבור האישה או לאורולוג עבור עצמכם. וכאן מסתבר ממש בהישג יש להומאופת בקופת החולים שלכם יד הרבה מאוד מה להציע.

ועוד דבר שכדאי לכם לדעת: למוח שלכם ומבנהו יש תפקיד מאוד חשוב באיך דברים מתרחשים בתחום המיניות אצלכם ואצל בנות זוגכם:

החלק שאחראי על הרצון לעשות סקס נקרא שלדת המוח הוא החלק הכי פראי וראשוני במוח.
ומעליו שכבת גזע המוח שקיימת מתקופת הזוחלים על פני כדור הארץ. אלו השכבות במוח שאחראיות על ההנאה או חוסר ההנאה שלכם בסקס ואיך היא תבוא לידי ביטוי בצורה משעממת וחד גונית ואוטומטית או בצורה פראית זורמת וטבעית חסרת מעצורים ומגוונת, כמו כן קיבעון באחד מהשכבות האלו תתבטא בדרך בה אתם מושכים או לא מושכים את בנות המין השני, שכבה נוספת חשובה במוח השכבה הלימבית תקבע האם תאהבו את הפרטנרית הנשית שלכם או רק תעשו איתה סקס ואם אתם תקועים בשכבה הזו בצורה לא מאוזנת –אף פעם לא תצליחו לממש את שני הדברים יחד גם לעשות סקס וגם לאהוב את האישה שעושה איתכם אהבה. אתם תעשו סקס ותמשיכו מיד לכיבוש הבא.
ולבסוף מה לעשות כדי להתגבר על המעצור התמידי הקיים אצל בת הזוג מה לעשות כדי שהיא תשתף יותר, תזרום ותיזום יותר תהיה בקצב שלכם תפסיק להתחסד או להתחבא מאחורי הכאב ראש השבועי. בזה גם כן יכול לעזור לכם ההומאופת שיכוון את השכבה הגדולה ביותר הקיימת במוח שלה שגודלה הוא 85% מכול המוח וזוהי השכבה הקורטקס לית. שכבה שאחראית על ביקורת עצמית שיפוט מוסר-רגשות אשמה שאם הם פועלים על הנקבה בעודף ובחוסר איזון היא לא תוכל לזרום לכן ההומאופת יוכל לעזור לה לתקן את עודף ולהיות פחות ביקורתית שיפוטית מוסרית ובעלת רגשי אשמה וייסורי מצפון –ופשוט להיות כאן ועכשיו ליהנות מהמיניות שלה ומההנאה והבריאות שבדבר. שכבה זו כשהיא שולטת על האישה היא גורמת לה לחשוב מחשבות שליליות על סקס: שזה לא יפה, לא בריא, אסור, זוהי סטייה, מה יגידו עלינו השכנים, או לחילופין ביקורת עצמית נוקשה ושיפוט עצמי נוקשה בקשר לגוף וליופי שלה שגורמת לה להרגיש תמיד פחות יפה ומושכת בעינך הגבר וכתוצאה מכך פחות משתפת פעולה.
עוד שטח שבו תוכלו לקבל תשובות הומאופתיות לבעיות בתחום המיני הוא שטח הפנטזיות, כן אפילו שם יש להומאופת מה להציע לכם כמו כם בשטח החלומות המיניים בלילה. יש גברים ונשים שנהנים מפנטזיות מיניות וחלומות מיניים בלילה כי הם תורמים לגיוון בחיים. אך יש גברים בייחוד שהחלום או המציאות ההזויה והפנטסטית הופכת להם לסיוט מתמשך, רמת הגירוי המיני התמידי שלהם כול כך גבוה כול הזמן ללא הפסקה שהם מוצפים בחלומות שליליים שקשורים לסקס חלומות מפחידים חלומות סוטים חלומות שהורסים את הטעם לעוד, עולם הפנטזיה שלהם מציף אותם בכל רגע מרגעי היום לא מאפשר להם לעבוד להתרכז ללמוד ובכל שנייה נתונה המוח שלהם מייצר פנטזיות אותם לא ניתן לממש במציאות אך אל דאגה גם למצב הזה יש פתרון, מתי מתחילה הפנטזיה להיהפך לסטייה? כשאין לנו שום שליטה עליה, כשהיא מתחילה ולא מפסיקה לעשות בנו מה שהיא רוצה כמו ישות חיה ששולטת בנו בעלת הרבה ראשים, אין אפשרות לבחור בין מימושה לבין השארתה רק פנטזיה, כשהיא הופכת להיות הדבר היחיד שאנחנו מסוגלים לחשבו ולרצות אותו ברוב שעות היום, כשמנסים ללא הפסקה להגשים אותה, ולא מצליחים זה סימן שהמוח הזוחל השתלט לנו על מעגלי החשיבה, וחלק של הקורטקס נחלש ואין בו יותר פיקוח על מה שקורה, צורך באוננות בלתי נפסקת, זקפה בלתי פוסקת שפיכה בלתי פוסקת, מציצנות, סדיזם מזוכיזם, הפקת הנאה מינית ממצבים שגורמים סבל לשותף המיני שלכם –כל אלו ועוד נתן לשנות בעזרת הומאופת
ההומאופת ידע איך לאזן אתכם כך שהפנטזיות והמיניות לא יפלשו לכם לכול שעה משעות היום. וכשכן תרצו לשתף מישהו איתכם בחוויה המינית תוכלו לעשות זאת בקלות ונינוחות וללא מאמץ מיותרשתרגישו נוח אם עצמכם ואם הפרטנר, כמו כן אכילה מופרזת כתחליף לסקס בריא גם הוא יילקח בחשבון על ידי ההומאופת כשתגיעו אליו לראיון אישי כי זהו אחד הגורמים להשמנה שגוררת חוסר הנאה מינית.



 

מעונינים לשאול את אדית דניאל  שאלות נוספות בתחום? אתם מוזמנים להיכנס לפורום הומאופתיה של בגלל הרוח

אדית דיטה דניאל, הומאופתית קלאסית RCHom חברת האגודה להומאופתית קלאסית, מטפלת בביח' אסותא בראשון לציון, קליניקת אמא ברמת אביב, ובית מרקחת הגליל. וקופח לאומית בתל אביב, אדית הנה סופרת עיתונאית, ותחקירנית בתחומי הבריאות בעיתונות ובטלוויזיה.
 www.meatplim.co.il/dita 

מהאתר "בגלל הרוח": http://www.biglal.co.il/index.html

הכשרת דקה / דקיני (חלק א')

בהנחיית בועז שגב

מסלול ההסמכה המעמיק בישראל לטנטרה

ללמוד עם המנחים המובילים בישראל

ללמוד ברמה המקצועית

ועוד לא התחלנו...

לא רק למען המקצועיות...

הרשמה ופרטים נוספים:

   

בשיתוף עם להיות טנטרה - פורטל הטנטרה הישראלי

מתוך האתר הנפלא והמקסים של מיכל,שי,אריאל ושרון: http://sexmisty.telaviv.st/Front/Pages/pages.asp?id=166907

עשרת הדיברות של סקס מיסטי לסקס משובח

הכל פתוח

אניטה ומיכאל חזין התחתנו, הקימו משפחה ובגדו בסתר

יעל חן

כשמביטים באניטה ומיכאל חזין, ואני אומרת זאת בתקווה לא להישמע מתנשאת או יהירה, קשה לדמיין איך בני הזוג העגלגלים והמקסימים האלה מבלים חצי חיים בבגידה בבני זוגם. אבל זה מה שקורה, ואף מעוגן בתיאוריה שלמה שמסבירה למה הם בוגדים זה בזו ולמה החליטו אחרי שהתגרשו ונישאו מחדש, שמספיק לשקר ­ יותר טוב לעשות את זה בגלוי.חזין, 54, הוא צייר מחונן. תערוכה משלו, "צלילים בתערוכה", מוצגת משבוע שעבר בגלריה ברנרד בתל­אביב (תוצג עד תחילת ינואר). בתערוכה עשר תמונות, חלקן בגודל של יותר משני מטרים, המציגות כלייזמרים ממקומות שונים בעולם והכוללות גם ציורים מלאי עוצמה של הנגנים הרוסיים המנעימים לנו בקרן רחוב.הוא גדל באודיסה, בבית של ציירים: אחיו, אביו, כולם ציירו מיום שהוא זוכר את עצמו. הוא עצמו בוגר בית הספר הגבוה לאמנות ברוסיה, ותערוכות שלו הוצגו ברחבי העולם: בניו יורק, בוסטון, תל­אביב, מיאמי, מוסקבה ושווייץ. 11 ציורים שלו נרכשו על ידי מוזיאונים נחשבים בעולם, המוזיאון היהודי בניו יורק, המוזיאון לאמנות מודרנית בדוברובניק, המוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה, מוזיאון אולדן בשווייץ, ועוד. לארץ הגיע עם ד"ר אניטה חזין, רופאת שיניים, בשנת 1972, כששניהם מבריחים מאות זוגות של תחתונים עליהם רשומים שמות של סרבני עלייה מאודיסה. בני הזוג היו כבר מטופלים בתינוקת, נלה; כיום היא בת 31, אם לשניים והשלישי בדרך, מורה למתימטיקה בתיכון. החזינים התיישבו בנתניה, בה הם מתגוררים עד היום. עד מהרה נולדה בת שנייה, ליאנה, כיום בדרך להיות עורכת דין. מיכאל, שכל רצונו היה לצייר, נאלץ לעבוד בעבודות שיביאו הביתה פרנסה: גרפיקאי במשרד פרסום ובעל עסק עצמאי של הדפסי משי, כשהוא תומך באניטה שסיימה בארץ לימודי רפואת שיניים, ומטפל בילדות; אלא שעם כל העיסוקים והלחץ, מסתבר, מצאו בני הזוג זמן לרומנים מהצד.­ תמיד חייתם בצורה כזו? מיכאל: "ברוסיה לא דיברו על נישואים פתוחים. מי הכיר כזה מושג? אבל מרגע שבאנו לארץ, אחרי ארבע שנות נישואים, התחלנו לחיות כל אחד איך שהוא רצה".­ כלומר?אניטה: "בגידות".מיכאל: "מה זה בגידות? לאניטה ולי היו יחסים עם אנשים אחרים, בסתר".­ אניטה, היה לך מאהב?"כן. היתה לי אהבה במשך שלוש שנים".מיכאל: "תגידי את האמת, את לא לבד. כל הנשים ככה. לי זה כבר ל א משנה. בעיניי, אשה שלא בוגדת היא אשה שאין לה הצעות, שלא רוצים אותה. הכל תלוי במחיר, במה שמציעים לה, ואני לא מתכוון למחיר כספי. כך גם גבר. אין שום הבדל בינינו".אניטה: "היו לי כמה נאגלות של אהבות. זה קרה כמה פעמים במשך השנים".­ מיכאל, ידעת מה קורה?"לא רציתי לדעת ולא רציתי לראות. גם לי היה באופן קבוע נשים אחרות, גם לי היו אהבות. סתם סקס זה לא קבוע, היו לי נשים קבועות".­ ואיך הסתדרתם עם השקרים?"לא שיקרנו. פשוט לא דיווחנו. חסר זמן לסקס עם מישהו אחר? תמיד יש זמן. לא נעלמנו מהבית לשעות ולא לימים". אניטה: "באנו מהעבודה בזמן...".­ הסודות לא הרחיקו ביניכם?מיכאל: "אני מומחה בסודות. אני יכול להסתיר נהדר ואף אחד לא יידע מה יש לי בפנים. זה החלק שלי, המוגן. הקשר שלנו המשיך להיות חברי. נכון שלא דיברו על החלקים האינטימיים שלנו".אניטה: "מהיום שנישאנו, לא היינו בקישקעס אחד של השני. לא שאלתי אותו אף פעם 'לאן אתה הולך', או 'למה אתה הולך עכשיו'".מיכאל: "לא ידעתי כמה כסף יש לה בחשבון, מעולם לא פתחתי מכתב שלה, אפילו שהוא בא מהרשויות. הפרטיות נשמרה תמיד".­ המשכתם לעשות סקס זה עם זו?מיכאל: "כן. לי לא הפריע לשכב איתה ועם אחרות". אניטה: "גם לי לא".­ אם שניכם הייתם מאוהבים באחרים, למה לא נפרדתם?"לא חשבתי לעזוב, אפילו שהציעו לי נישואים. לא רציתי להתגרש ולהתחתן עם מישהו אחר".מיכאל: "נפרדנו רק כשהייתי בן ארבעים. עד אז, לא רציתי לפרק את המשפחה. בגיל ארבעים עברתי משבר ורציתי אתנחתא. אנחנו מכירים זה את זו מכיתה ד'. כשאניטה באה לבית הספר שלנו, אמרתי לה: 'את תהיי אשתי'. כשהייתי בן ארבעים, החלטתי שמספיק".את התהליך קיצרה אניטה, שלפני שש שנים התוודתה בפני בעלה על אהוב חדש בחייה. מיכאל אמר לה שזה מתאים לו, כי הוא רוצה להתגרש, המסגרת חונקת אותו, והוא לא מתפתח כמו שהיה רוצה.­ בקיצור, קפצת על המציאה.מיכאל: "זה היה אחרי שעברתי סדנת מודעות עצמית שהיתה אז מאד מודרנית, I AM. עברתי שם גם את השלב המתקדם. הבנתי שאם לא אוהב את עצמי, לא אוהב אף אחד. היה לי חשוב להתחיל לצייר בלבד, לא לעסוק בעוד כל מיני עבודות. רציתי לגור לבד".­ אניטה, איך הגבת?"לא שמחתי, אבל נשארנו ידידים. מאיתנו עורכי דין לא הרוויחו. תוך חצי שעה סגר נו הכל, דיברנו עם הילדות שהיו אז בנות 20 ו­13. לא היו סקנדלים".אגב הילדות, אומרים בני הזוג, עד לגירושים הן לא היו ערות לצורה המיוחדת בה חיים ההורים. אז, בשיחה הקשה המבשרת על פרידה, הודיעו להן אניטה ומיכאל שלכל אחד מהם יש מאהבים.­ איך הן הגיבו?מיכאל: "הן מאוד שמרניות, אבל לי היה חשוב לא להסתיר יותר, שאצלנו בבית הדיבור יהיה חופשי והבנות יקבלו חינוך הכי פתוח שיש. שכל הכביסה המלוכלכת תתכבס בבית". בשש השנים שחי לבד, עזב חזין את נתניה לטובת תל­אביב וצייר 18 שעות ביום. הוא החל להציג את ציוריו בהצלחה בכל מיני ערים בעולם, כשאין בלבו ספק שהניתוק הביא פריחה. "העזיבה הצמיחה אותי", הוא אומר. "לולא עשיתי את הצעד הזה, לא הייתי מגיע להיות אמן מוכר בעולם. יצאתי מהמסגרת, הורדתי התחייבויות למשפחה". ­ אגואיסטי קצת, לא?"אז מה? אגואיסט זה רע? נרקיסיסט זה רע. אגואיסט, על פי אמונתי, לא יעשה רע לאיש כי הוא גם לא רוצה שיפגעו בו. זו אהבה עצמית. את הילדות שלי ראיתי, הן באו אליי, אבל לא היו לי התחייבויות. לא הייתי צריך להפסיק לצייר בשביל לצאת לארוחת ערב משפחתית".­ ואהבות, היו ?"היו הרבה נשים, אבל הייתי חופשי. 90 אחוז מהזמן הוקדש לאמנות. כשעליתי על דרך המלך, הבנתי שאני צריך להיות עם אניטה, שהגירושים הסתיימו מבחינתי. נפגשתי איתה וביקשתי ממנה להתחתן איתי שוב. הצעתי לה את התוכנית הקודמת, שכל אחד יחיה חיים משלו, יעשה מה שהוא רוצה, והעיקר שנהיה ביחד. אמרתי לה שלא מסתירים יותר. היא רוצה לנסוע לכמה ימים? שתיסע. אני רוצה לנסוע? אני נוסע. יותר חשוב לא לשקר, שקר זה הכי גרוע".­ אניטה, זה התאים לך?"כן. הוא הציע שנינשא בחתונה דתית, יש לו אח סופר סת"ם שאירגן לנו חתונה ממש חרדית. ברוסיה לא התחתנו בחתונה כזו".­ למה זה היה חשוב לכם?מיכאל: "שנינו מאמינים באלוהים ואני גם לומד קבלה". ­ התנ"ך לא כל כך תומך בדרך החיים שלכם.מיכאל: "מי אמר?".­ "לא תנאף" מוכר לך?"אני לא מתייחס לזה ככה. בעיניי, אם רב ראשי מתפלל בראש השנה בבית כנסת ממוזג, שאת המיזוג בו הניח פועל ערבי, והחשמל זורם, לי מותר לנאוף. כל אחד מסדר לו את החיים על פי הדת, איך שנוח לו".­ אניטה, איך עברו עלייך השנים בלעדיו?"לא היה לי רע בלעדיו, אבל אני אוהבת להיות איתו. טיילתי, עבדתי, הייתי עם הילדות. היו לי בחורים שהכרתי". מיכאל: "ללא ספק".­ עכשיו את יודעת שהוא שוכב עם אחרות?אניטה: "כן. לא מפריע לי. החלטנו שהנפשות שלנו מחוברות וזה יותר חשוב מהגוף".מיכאל: "סקס זה גוף שוכב עם גוף. אנחנו ישנים אחד עם השני".­ אניטה, את לא קצת נגררת לזה?"לא, גם לי זה טוב, ההרפתקנות, להכיר עוד ועוד. אני אסביר לך איך זה עובד: לפעמים פוגשים מישהו, נוצרת סימפתיה גם אצלו וגם אצלי, בשלב מאוחר יתר נוצר קליק והרפתקה מינית. אני לא יוצאת לחפש אותה".מיכאל: "אם זה בא, זה בא. אני עובד בסטודיו רוב היום, לא מחפש ברחובות. דברים כאלה באים לבד, ובקלות".­ זה תורם לאמנות?"החופש תורם לה. אני לא שובר את הראש במה שלא קשור לאמנות, היא הכי חשובה לי. הנאמנות שלי לאניטה היא נפשית. אותה אני אוהב, אבל זה משפט שלא הוצאתי מהפה עשר שנים. ככה גדלתי. אבי לא אמר מעולם שהוא אוהב אותי או את אמי, ואני גם כזה. לילדות ולנכדות שלי אני אומר שאני אוהב אותן".אניטה: "זה בסדר, אני מרגישה שהוא אוהב אותי. הוא ביישן. קשה לו לדבר".­ החברים שלכם יודעים כל מה שסיפרתם לי?מ יכאל: "לא בפרטים, בכללי. אם שואלים אנחנו עונים, כדי לא לשקר. אבל לא כולם שואלים. זה מאיים עליהם. אם זה קורה אצלנו, זה עלול גם לקרות להם, וזה מפחיד מדי".

מאמר זה פורסם ב-NRG.

מסקנה:היו נאמנים לעצמכם ותאהבו את בן/ת זוגכם/תכם.

מתוך המגזין מאדאם: http://www.madam.co.il/site/index.html

פה גדול

פורסם על-ידי איריס שחר

אמנם התרגלנו לכך שפס-הקול הסטנדרטי שאנו מפיקים במיטה מורכב בעיקר מאנקות-גניחות-צעקות (תלוי בווליום, בהעדפה אישית, ובואו נודה בכך, גם בכישרון של הפרטנר). אבל הגיע הזמן להחליף את הדיסק.
מי לא יאהב לדבר גסויות בזמן סקס? מי לא יאהב לשמוע את הפנטזיות של בן הזוג בזמן שמתעלסים בלהט? מי לא ירצה לשמוע כמה זה טוב? במהלך התעלסות מינית אנחנו אוהבים להשתמש בכל החושים, אז למה להזניח את חוש השמיעה? אנחנו אוהבים להגיד דברים. לחדור עמוק לתוכנו ולחשוף את הפנטזיות שלנו במערומיהן. אבל לפעמים, ואולי רוב הזמן, אנחנו נתקלים בעכבות. למרות שמה שחששתם לומר, יהפוך לגירוי חזק שמלהיט את הפרטנר שלכם למיטה.
אם חששתם עד עכשיו – זה הזמן לחשוף את הקלפים.

תמיד טענתי שגברים רוצים שנשים יזיינו אותן. אחת התנוחות החביבות על הגברים היא שהאישה למעלה. הם ישמחו לשמוע אותך אומרת להם "אתה רוצה שאני אזיין אותך? " אני אזיין אותך ואקרע לך את הצורה", בליווי תנודות עולות ויורדות של האגן. ולגברים מעודנים יותר, שאולי לא היו רוצים להיכנס למיטה עם ג'ורג' החוקר של מוסטפא דיראני, תוכלו להבטיח תוצאה דומה אך בשפה רכה יותר. לגברים מומלץ להימנע מביטויים חריפים מדי, לפחות עד שיתהו על קנקנה של בת הזוג ויוודאו שהעניין לא ייגמר בטראומה על רקע אלימות מילולית.

"אני רוצה אותך"
נכון שזה שאתם כבר יחד במיטה זה רמז עבה לכך שיש משיכה ביניכם. אבל תמיד כיף לשמוע את זה, וזה גם לא מזיק כלל להערכה העצמית. אז תלחשו באוזן, או תאמרו בקול רם "אני רוצה אותך". נשמע פשוט ? יש לזה אפקט בלתי נשכח... בכלל, זה משהו שכולם, גם גברים וגם נשים צריכים להגיד ולשמוע כל יום, לפחות פעם ביום.


"היית רוצה עוד בחורה כאן עכשיו ?"
קודם כל, כשמציבים את השאלה הזו בפני גבר, זו דוגמה קלאסית למונח "שאלה רטורית". שנית, גם אם אתם אוהבים לעשות זאת בשניים אפשר לפנטז ביחד על בחורה נוספת במיטה. אם תרצו פעם להוסיף מישהי כדאי לדבר על זה כבר עכשיו. ואתה, אם לא תתבייש לשאול. "מה היית עושה אם היתה כאן עוד מישהי?" או " על איזה בחורה את מפנטזת? " תתפלא איזה תשובות תקבל. עם זאת, מאוד לא מומלץ להעלות את התהייה הזו עם בת-זוג קנאית...


"איך את/ה מפנטז/ת עלי?"
נשים יודעות שאתה מאונן עליהן כשאתה לא איתן. אז למה לא לספר להן בדיוק על מה אתה חושב ואיך אתה עושה את זה? וגם להיפך. תספרו את הסודות הכי כמוסים. (את הפנטזיה שלך על השכנה ממול תדחה לפעם אחרת, בבקשה).

"מה עושה לך טוב?"
כולנו לומדים להכיר אחד את השני. לפעמים כבר יודעים היטב מה בדיוק עושה לנו ולפרטנר/ית טוב מאוד. אבל זה כל כך טוב להגיד את זה. ואם משהו לא עושה טוב.. כדאי מאוד להגיד גם את זה. בעדינות מותק.

פיסקה תיאורית
נכון שלא כולנו זוהיר בהלול, אבל אפשר ללוות חלק מהסקס בתיאור מצב. כן זה מרגש אותה לשמוע כמה אתה נהנה להיות בין הרגליים שלה. ומה עובר לך בראש. אז תגיד לה! כן זה מרגש אותו אם תגידי לו כמה טוב להרגיש אותו בפנים. והכי חשוב לצעוק גוללללל !


לא דיברנו עוד על אהבה...
אם את אוהבת אותו. אם אתה אוהב אותה. אין דבר יותר נפלא מלהגיד את זה. בעצם, לשמוע את זה- עוד יותר טוב. אז אל תתביישו. בכלל כל משפט עם הפועל "אוהב/ת" מתקבל בברכה.

קצת צניעות
אל תזמינו שקרים חשוב מאוד לא לשאול שאלות כמו :
"האם אני הכי טוב שהיה לך ?" או "נכון שאני הכי טובה במיטה?" גם אם שמעתם "כן" – קחו בחשבון שזה נאמר למען הגירוי והסדר הטוב. נראה לכם שמישהו יכול היה לומר לכם לא?


"איך היה לך ?"
נכון שהתרגלנו למלא משובים בצבא ובאוניברסיטה, אבל במיטה? לא מומלץ. אם היה כל כך נפלא, אז למה צריך לשאול? אז אם אתם מצפים לתשובה כנה ייתכן שתשמעו משהו כמו : "היה נחמד. אבל לא משהו. כבר היה לי סקס הרבה יותר טוב בעבר"

נשים, קצת טאקט
בעולם התחרותי של הגברים הגודל הוא נושא כאוב. יש להימנע בכל מחיר מלומר לגבר ביקורת כלשהי על מימדיו. למרות שאנחנו יודעות שהגודל לא קובע, סליחה , כן קובע, סליחה, לא קובע.... במקרים קיצוניים הימנעי במיוחד מהשאלה : "הוא כבר בפנים?"
גברים, פשוט אל תעלו את הנושא וזהו. נקודה סוף משפט.

זיוני שכל
אחיותיי הנשים. כבר הוכח מדעית שהמוח שלנו מפותח יותר מילולית משל הגברים. אין צורך להוכיח זאת במהלך המשגל. הימנעו מזיוני שכל מיותרים. את השיחה בנושא בחירת צבע לספה החדשה תדחו למועד אחר. כנ"ל גם שיחות נפש אחרות שיש להן כבוד, אבל בעיתוי אחר. ואם את לא חושבת שהוא אוהב אותך, אל תשאלי.


בין אם מצאתם פה משהו שאתם אוהבים, ובין אם לאו (שתפו אותנו קמצנים!) חשוב להתבטא. אנחנו מבטאים את האהבה שלנו בדרכים רבות, וביניהן שפת הגוף והמגע הם החשובים ביותר. אבל גם למילים יש עוצמה. נסו ותיהנו. ואם אתם לא מקבלים את מה שאתם רוצים – אז תבקשו...תתחננו או תדרשו ! העיקר שזה יעשה לכם טוב בגוף ובנשמה.

כל מילה אמת,אני אוהב שהן טוחנות לי את הצורה כשהן דוהרות מעליי.