המדיטציה נערכה והוקלטה על ידי רינת ידלין מאתר:  www.meditationlibrary.net

http://www.youtube.com/watch?v=Hjg_jUnbQh4&feature=g-all-u

תנ"ך בהיבט נשי

שיעור חמישי - מגילת רות - א1 - החבאת המיניות

מאת: אירי ישראלי-רושין

ויהי רעב בארץ

באמצעות הביטוי "ויהי רעב בארץ" מגילת רות לוקחת אותנו להתבוננות בקושי שיש לנו, בני האדם, לחיות בשלום עם אנרגית המיניות שלנו. כאשר אדם נשלט על ידי ראשו המילולי – כלומר על ידי "האל מלך" יהוה – הוא חי חיים של נתק מן האנרגיה הכי מופלאה שבוערת בקרבו – אנרגית המיניות.

בקריאה רגילה של הטקסט מובנו הפשוט של המושג "רעב בארץ" הוא חוסר במזון בארץ ישראל. אך הארץ, במובנה העמוק, היא ארץ תודעת הגוף - ובה אנו עוסקים כאן במגילה. תודעת הגוף שלנו אינה רעבה למזון היא רעבה לדבר אחר: לתחושה הנפלאה של שמחת חיים המפעמת בעורקים.

הרעב למזון, הוא כוח שמניע אותנו לפעול מטעם גופנו. על מנת שנשרוד פיזית אנו מחויבים לאכול, וכדי שנדע שהגיע הזמן לספק לגופנו חומרים חיוניים, צוידנו במנגנון הרעב. האכילה היא תנאי לחיי הגוף, ולכן צוידנו במנגנון כל כך עוצמתי והוא פועל מתוכנו ללא הפסק. אנו משקיעים אנרגיה רבה, חשיבה רבה וזמן רב בכל מה שקשור ביצירת מקורות מימון למזון, בהשגתו, בהכנתו, באכילתו, בעיכולו ובפליטת הפסולת הנותרת אחרי עיכולו. 

לעומת עיסוקנו הרב ברעבו של הגוף, הרי שרעבה של הנשמה, שהוא רעב לאחדות עם הגוף, אינו נחשב אצלנו כתנאי ראשוני לחיים. רוב בני האדם מסתפקים בשרידה. הם מוכנים להשקיע אנרגיה רבה למען הטבת מצב גופם, ומעט למען הטבת מצב נפשם, אך אל נשמתם כמעט שאינם שועים. האמת היא, שנשמתנו רעבה הרבה יותר מן הגוף ומן הנפש, ומצוקתה גדולה אלף מונים משלהם - שהרי היא חיה בגלותה, על פני אדמות, עשרות גלגולים, ואילו הגוף והנפש חיים על פני האדמה עשרות שנים בלבד. 

בכדי שהנשמה שלנו תזכה להיגאל מגלותה, אנו צריכים לבנות לה כאן בית מקדש - ופירוש הדבר: עלינו להפוך את גופנו ל"בית מקדשה של הנשמה" על ידי שנעורר את שמחת החיים שבו. שמחת החיים של הגוף מתעוררת כאשר אנו מתייחסים אל המיניות שלנו באהבה ובכבוד רב, ונותנים לה לזרום בעורקינו.

מזון ומין

הביטוי "ויהי רעב בארץ" מופיע במגילת רות כרמז. ביטוי זה הוא ציטטה מן הכתובים הקודמים. הביטוי "ויהי רעב בארץ" מופיע בספר בראשית פעמיים. אברהם ויצחק, כל אחד בתקופתו הוא, נתקל בצורך להתמודד עם רעב שפוקד את הארץ. הם מחליטים לנדוד, על נשיהם ורכושם לשטחי מרעה מרוחקים. בעת הנדידה, שניהם עושים מעשה מוזר, הם פונים לנשותיהם ומציעים להן להסתיר את העובדה שהם זוג נשוי. הם מעדיפים שזרים יחשבו שנשותיהם הן אחיותיהם...  

(בראשית י"ב פסוק י') וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.   וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ.   וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ.   אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.

(בראשית כ"ו פסוק א') וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה....  וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר.   וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.

תרגיל הרמייה בשני המקרים יוצר דרמות קשות. לא חולף זמן רב והגברים הזרים מגלים את הנשים היפיפיות וחפצים בהן. למזלנו, לפני שפורצת שערורייה, שאין ממנה חזרה, יוצאת האמת לאור והכול חוזר על מקומו בשלום.

איזה קשר יש בין רעב לבין החבאת הנשואים? מדוע הסיפור חוזר על עצמו פעמיים, דור אחרי דור? החזרה מעוררת סקרנות ודורשת מאיתנו להתבונן ולשאול את עצמנו מה מסתתר מאחורי חיבור זה. כך מוביל אותנו התנ"ך ללמוד על עצמנו, באמצעות רמזים דקיקים.

"אמרי נא אחותי את" פירושו: אני מסתיר מן העולם שאני מקיים יחסי מין

נשואים הינם המוסד הרשמי היחיד שמורשה מטעם ה"הישרדות התקינה" ומטעם הקונצנזוס החברתי, להעניק אישורים לקיום יחסי מין, ולכן - מי שבא בברית הנישואים, כאילו הכריז על עצמו, קבל עם ועדה, שהוא מקיים יחסי מין.

אברהם, וכמוהו, גם בנו יצחק, מבקשים להעמיד פנים ולהופיע בפני זרים כמי שאינם מקיימים יחסי מין. מה מנסה הכתוב ללמדנו?

התנ"ך מהווה מראה לדמותנו שלנו עצמנו, הוא אמנם מספר לנו על דמויות מן העבר אבל אלו הם אבותינו – כלומר, אנו עצמנו ובשרנו, ובמקרה זה הוא מציע לנו להתבונן באמצעותם על היחס שלנו אל גופנו ואל צרכיו הבסיסיים.   

הרעב והנדידה שבאה בעקבותיו הינם הודאה בכך שאני בן אנוש: אני חי בגוף, ולכן אני זקוק להזנה. הנדידה משמעה הכרזה גלויה וחשופה של העובדה שלגופי יש צרכים בסיסיים שאני מנוהל על ידם. הסתרת הנישואים בעת הנדידה פירושה, אני מוכן להודות בקיומם של צרכי גופי רק בתחום הרעב, אך אני לא מוכן להודות בפני אחרים, וגם לא בפני עצמי, שיש לי צרכים מיניים. אני מתבייש בכך שאני יצור מיני!

הפה שלנו מכיל כמות עצומה של עצבי תחושה, באמצעותם אנו טועמים את המזון וגם מרגישים את מרקמו, חומו ורמת לחותו. עצבי תחושה רגישים אלו הופכים את הפה שלנו לאיבר מיני רב תשוקה המבטא את עוצמת תשוקתו לחיבור, באמצעות הנשיקה. בתחתית מערכת העיכול שלנו עוברת רשת העצבים העוטפת את אברי הרבייה שלנו. כך שהמזון המעוכל והמיניות נחווים על ידי אותה מערכת עצבים הפרושה בתחתית המעיים. בתודעת גופנו יש קרבה בין המיניות והרעב, ותשוקות אלו מתערבבות וכרוכות זו בזו, ויש ללמוד להפריד בינם. אצל אנשים רבים הצורך המיני והצורך לאכול מתערבבים בתודעה. פעמים רבות האכילה מהווה פיצוי על חסרים מיניים, או, כמו בסיפור האבות - האכילה הלגיטימית מהווה מסך על פני הצורך המיני הלא אהוד. "אני מוכן להרגיש את הרעב למזון, אך איני מוכן להרגיש את עצמי כמי שרעב למין - כי רעב מיני אינו יאה בעיני. הוא מכוער, הוא מפחיד, והוא לא מקובל על  ידי יהוה השיפוטי המצוי בראשי".  

אצל רבים מאתנו הצורך המיני מוסתר. מותר לנו להכריז ברחוב, ליד אנשים זרים, בקול רם: אני רעב למזון, אבל להחצין את העובדה שאנחנו רעבים למין, נחשב כלא מקובל. על מדרכות העיר פזורים שולחנות ואנשים הסועדים את קיבתם יושבים חשופים לעין כל ואוכלים. האכילה הוא צורך גופני מקובל והפך להיות חלק מטכסי חג, וממפגשי חברים ומשפחה, שגם ילדים וגם סבתות יכולים להיות נוכחים בהם. אבל על מין, לא מדברים, וודאי ודאי שלא מראים...

חלק מטכסי הבמות של עובדי האלילים בכנען קשור באנרגיה המינית. האמונות שקשורות עם האלילים, הינן אמונות שקשורות עם הנפש החייתית, המבקשת לבטא את מיניותה ללא הגבלה, כולל גילויי עריות. לעומת זאת, אברהם ויצחק, הינם דמויות בתוכנו הפועלות מכוחו של יהוה - האל-מלך שבראש. מה שמאפיין את ההיבט של יהוה על הגוף האנושי, בשלב תודעתי ראשוני הוא ראיית הגוף כרווי חטא. 

הדחייה, שקיימת ביהוה השיפוטי כלפי גופנו "החוטא" בתאוות מיניות "אסורות", עוצמתית כל כך, עד שאת מרבית האנרגיה הזמינה שלנו, אנו משקיעים בהחבאת מיניותנו - "ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלוהים" - אנו נחבאים בתוך עצמנו, מפני עצמנו, בלא שאנו מודעים לכך כלל. המאבק הפנימי שקיים בנו בין המיניות שרוצה להתפרץ לבין המחשבה שמתעבת, מדכאת ומחביאה את המיניות, גוזלת מאתנו אנרגיות אדירות. בדרך כלל הצורך המיני אינו מרפה, והוא רק מתרגם את עצמו להפרעות שונות.     

אברהם ויצחק מחביאים את מיניותם דרך התנהגות א-מינית כלפי בנות זוגן. אחת הסיבות הנפוצות בגללן אנו מחביאים את מיניותנו בבגרותנו נובעת מהעדפת הצורך בביטחון על פני הצורך בריגוש. הנפש ההישרדותית דורשת מאיתנו לשים את הביטחון כערך עליון. בנישואים, אנו מעדיפים את בני זוגנו כאחים לדרך על פני היותם מאהבים לוהטים. הקמת משפחה דורשת מאיתנו לטפח יחסי זוגיות ארוכי טווח ולכן התכונות שאנו מעדיפים להבליט בזוגיות הינן תכונות המחצינות אחריות, רצינות, עבודת צוות, חברות, ולא להיטות מינית. בלא שאנו מרגישים איך השינוי קורה לנו, אנו לובשים על עצמנו ארשת פנים הורית נכבדת, הנותנת לנו הרגשה של אנשים בוגרים ומקובלים בחברה. בבית ליד הילדים, אנו רוצים להיראות מהוגנים, ולכן אנו מתפקדים מתוך קיפאון מיני. הקפאה זו הופכת לממשית, ורבים מאיתנו מאבדים את הקשר עם האנרגיות המיניות.

בין תקופת החיים, בה תפקדנו כילדים תחת סמכות הורית, לבין תקופת החיים החדשה שדורשת מאיתנו סמכותיות הורית בוגרת, אין לנו די זמן או ידע בכדי לעבור תהליך אמיתי של הבשלה והתבגרות. אנו נכנסים לתפקיד במהירות ו"משחקים" הורים אחראיים וסמכותיים, כפי שהורינו "שחקו" בפנינו, כשבעצם מאחורי המסכה הקפואה שהדבקנו לפנינו, חבויה הילדותיות שלנו, המתפרצת בכל רגע של אי שקט בבית. הזוגיות עצמה הופכת להיות יחסי אח ואחות חסרי זרימה מינית, והאנרגיה המינית שלנו מבעבעת מתחת לפני השטח כשהיא לא פתורה וחסרת מנוחה. כדי לפרוק את עוצמתה לובשת האנרגיה המינית צורות שונות של אובססיות, שנאת אדם, מחלות ודתיות מתחסדת וכפייתית. 

היחס הקלוקל שלנו כלפי המיניות שלנו עובר מדור לדור בירושה. אלפי דורות של בני אנוש מעבירים את העיוות המיני בשרשרת. את זה באה לתקן מגילת רות. היא שואפת להפוך את המיניות לדבר לגיטימי. את המיניות בכלל ואת המיניות הנשית בפרט. כי גאולת המין האנושי הינה ההסכמה להכיר במיניות הנשית כאנרגיה שהזרמתה והחצנתה יפות, מקודשות ומרפאות.

מתוך האתר "בדרך לאדם שלם": http://adamshalem.com/homepage.php?category_id=2

לרשימת השיעורים: http://adamshalem.com/web_articles_list.php?category_id=1078

בעיית מין אצל האישה? שיחה וליטוף יפתרו הכל

"אי אפשר לטפל בבעיות מיניות של נשים בלי להתייחס למערכת היחסים שבה מתרחש האקט המיני‭,"‬ טוענת חוקרת אמריקאית, שקוראת להפסיק לחפש אחרי 'הוויאגרה הוורודה' ולהתחיל להסתכל על הזכויות המיניות של האישה

אילנה מסר

מחקרים שעקבו במשך שנים רבות אחרי נשים שהיו על סף גיל המעבר גילו אמנם שינויים פיזיולוגיים כמו יובש בנרתיק, ירידה בחשק המיני או קושי להגיע בדרך הרגילה לאורגזמה, שנבעו מהירידה בפעילות ההורמונלית. אבל המחקרים חשפו פן מעניין: התברר שלמרות השינויים הפיזיולוגיים, נשים בנות ‭60-50‬ שהקשר שלהן עם בן הזוג היה טוב, זורם ופתוח המשיכו לקיים יחסי מין כמו בעבר ונזקקו אולי רק למעט תוספת של חומרי לחות לנרתיק. לעומת זאת, אצל נשים שהקשר האינטימי שלהן עם בן הזוג היה גרוע, ריק מתוכן ועל סף ניכור לא הועילו מתן של תוספים הורמונליים או אביזרים אחרים לחיזוק החשק המיני.

"לא הכל מתחיל ונגמר במבנה הנרתיק‭,"‬ מצהירה פרופ' לאונור טיפר, פסיכולוגית פמיניסטית מוצהרת וחוקרת מין אמריקאית, במאמר שפירסמה בירחון ‭.'Journal of Sex & Marital Therapy'‬

פרופ' טיפר קוראת לסקסולוגים בארה"ב ובעולם לזנוח את המודל הרפואי המיושן, שמדביק סיבה פיזיולוגית לכל אישה שסובלת מהיעדר חשק מיני, מווגיניסמוס (התכווצות של שרירי הנרתיק) או מאנאורגזמה (חוסר יכולת להגיע לסיפוק מיני‭,(‬ ולנפץ את המיתוס שלפיו אם האיברים האינטימיים הנשיים מתפקדים – אז אין סיבה להגדיר את האישה כמי שסובלת מקושי אמיתי. "אי אפשר לטפל בבעיות מיניות בלי להתייחס למערכת היחסים שבה מתרחש האקט המיני‭,"‬ טוענת פרופ' טיפר, "ובלתי אפשרי להתייחס לכל הנשים על פי אותה אמת מידה שנקבעה מנקודת מבט גברית".

"אל תחפשו את הוויאגרה הנשית"

הגישה המקובלת לטיפול מיני בנשים, בעולם המערבי וגם בישראל, מתמקדת בבדיקת ההיבטים הפיזיולוגיים – מבנה הנרתיק, רמת ייצור האסטרוגן – ולעיתים מומלץ טיפול משולב בייעוץ נפשי. "החלק הפיזיולוגי חשוב ואין לזלזל בו‭,"‬ מסכימה גילה ברונר, מטפלת מינית מוסמכת ומנהלת היחידה לבריאות מינית

במרכז הרפואי שיבא, "אך כמובן שאין להסתפק בכך שהנרתיק 'עובד‭.'‬ הניסיון הקליני שלנו עם מאות נשים מוכיח בעליל שהחשק המיני של האישה מורכב משני אלמנטים: חשק לאינטימיות וחשק ארוטי לסקס. הראשון הוא חשק לקרבה, לשיתוף עם בן הזוג, להשתייכות, לעשות דברים יחד, לספר או להקשיב למה שעבר על כל אחד מהם במהלך היום, לשבת יחד מכורבלים מול הטלוויזיה או ללכת יד ביד לסיבוב בפארק הקרוב. כל אלה לא מייצרים חשק מיני מיידי אבל הם 'מחממים' את מערכת המין, שומרים על הגחלת, בעיקר מאפשרים לסקס הנשי להתעורר בקלות רבה יותר במועד מאוחר יותר ולקיים ברצון ובשקיקה יחסי מין".

טענתה של פרופ' טיפר, שמלמדת פסיכיאטריה באוניברסיטת ניו יורק, מופנית גם אל חברות התרופות שמתמקדות בייצור תכשירים לשיפור התפקוד של איברי המין הנשיים. על פי תפיסתה, החברות האלה שותפות להונאה כאילו אפשר לטפל בעזרת תרופות ומשחות בבעיות התפקוד המיני של נשים ומרחיקות את תשומת הלב מאפשרויות אחרות, שמספקות סיבות יותר חשובות ורציניות להיעדר חשק מיני אצל נשים.

טענתה של פרופ' טיפר, שמלמדת פסיכיאטריה באוניברסיטת ניו יורק, מופנית גם אל חברות התרופות שמתמקדות בייצור תכשירים לשיפור התפקוד של איברי המין הנשיים. על פי תפיסתה, החברות האלה שותפות להונאה כאילו אפשר לטפל בעזרת תרופות ומשחות בבעיות התפקוד המיני של נשים ומרחיקות את תשומת הלב מאפשרויות אחרות, שמספקות סיבות יותר חשובות ורציניות להיעדר חשק מיני אצל נשים.

לדעתה של פרופ' טיפר, כשם שנשים לא דומות אחת לשנייה בערכים שלהן, ששאובים מהרקע התרבותי שלהן, בגישתן לסקס ובכלל באיכות ובהתנהלות המסגרת המשפחתית והזוגית שלהן, כך בלתי הגיוני להכניס את כולן לאותו סל טיפולי. אין רטיבות בנרתיק? בלעי תוסף אסטרוגן והוסיפי משחת טסטוסטרון. אין לך טיפת חשק מיני? צאי לחופשה רומנטית עם בן זוגך, בקשי עיסוי, האריכו במשחק המקדים. "אני מתנגדת לתפירת קונפקציה מהסוג הזה‭,"‬ רועמת פרופ' טיפר. "אין כאן דגם של נרתיק במידה אחת לכל, כפי שאין תרופות בזק למשברים פוליטיים ותרבותיים".

"לתרופת הסקס הנשית אין כתובת אמיתית‭,"‬ קובעת פרופ' טיפר. במקום לתור במעבדות המחקר אחרי הוויאגרה הוורודה לנשים, מציעה החוקרת לסקסולוגים לבנות סולם עדיפויות חדש ומתקן בכל הקשור לליקויי תפקוד מיני של נשים, וכעיקרון מוביל – להזיז את המוקד מאיברי המין ומהתפקוד המכני שלהם ולדבר, למשל, על הזכויות המיניות של כל אישה (ראו מסגרת‭.(‬

"ככל שנדע יותר על מיניות האישה‭,"‬ גורסת פרופ' טיפר, "כך נוכל לתת לה הדרכה ולשמור על בריאותה הגופנית והנפשית, כאשר במונח בריאות מינית יש לכלול גם את הצד הנפשי, הרגשי, האינטלקטואלי והחברתי של האישה".

מיניות האישה – לסל הבריאות

בניגוד לפרופ' טיפר, שמתנגדת באופן נחרץ לפיתוח תרופתי לנשים כדי לתגבר את החשק המיני שלהן, גילה ברונר רואה בחיוב מתן תרופות הורמונליות להגברת החשק המיני. "אני רוצה להזכיר את השינוי החיובי שגרמו הוויאגרה ודומותיה‭,"‬ היא טוענת‭",‬שלא רק שיפרו את הזיקפה של הגבר, אלא תרמו

להעלאת המודעות הציבורית וגם של אנשי המקצוע לגבי אי תפקודו המיני של הגבר וזכותו לקבל טיפול מתאים. אני מאוד מקווה שזה מה שיקרה גם בנושא מיניות האישה. ברור שלא תימצא תרופת קסם לעידוד הליבידו של האישה, אבל הפניית הזרקור לבעיות החשק שלה תעורר מודעות גדולה יותר של רופאים ושל אנשי מקצוע מתחום הבריאות לשאול בראש ובראשונה את האישה עצמה על תפקודה המיני, מה שלא נעשה עד היום בצורה מסודרת. אישה יכולה לספר על יובש בנרתיק או על כאבים ביחסי מין, אך רוב הגינקולוגים לא יודעים לערוך אבחון סקסולוגי כדי לברר אילו גורמים נוספים מסתתרים מאחורי תלונתה.

"לא ייתכן שעד היום הטיפול המיני לנשים לא כלול בסל הבריאות. מדוע אישה חולת סרטן, שבגלל טיפולי כימותרפיה, הקרנות או טיפול הורמונלי שהיא מקבלת לא מסוגלת לתפקד מינית, חייבת לשלם עבור כל ביקור אצל סקסולוג? ולמה אבחון של קושי בתפקוד המיני, או איתור הסיבה לכאב בעת חדירה או להיעדר חשק מיני אצל אישה, מתבצעים רק בקליניקה פרטית של מטפל מיני, ולא כלולים או מסובסדים על ידי משרד הבריאות כמו בשאר המדינות המתקדמות"?

YNET-בריאות: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1208,00.html

YNET-יחסים: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-3925,00.html

אם אתה רוצה רק סקס אל תמכור לי לוקשים

אני הרי אוהבת סקס, זה בריא, וכרגע לא אביר ולא סוס נראים באופק. אבל אולי רק כשאפסיק להתפשר על זיונים חסרי משמעות יגיע הדבר הנכון והאמיתי? יכול בהחלט להיות שדווקא אז אתגעגע לסקס נטול הרגש, שכל כך משחרר אותי

מאת:יעל וייסבך

בערב של תחילת הסתיו ישבנו שרון ואני בבר הביתי שלנו. אני התחדשתי עם יין אדום לקראת הימים הקרים, בעוד שרון נשארה נאמנה לקיץ עם קאבה.

"מה אני עושה?",שאלה שרון כשראתה את הטלפון רוטט על השולחן.

"מה זאת אומרת? את יוצאת איתו", עניתי.

"אבל הוא צעיר ממני בעשר שנים", לפתה את ראשה בידיה.

"ממי", הנחתי ידי על זרועה, "יגיעו ימים בהם נסתכל אחורה בערגה אל הזמנים שיכולנו לעשות מה שבא לנו. הוא עושה לך את זה, תצאי איתו".

שרון בהתה בסמס בהתלהבות של ילדה. "הוא בא לאסוף אותי לסושי. אני מתה", אמרה.

בעוד היא מתקתקת במרץ, התחיל גם הטלפון שלי לרטוט בוויברציות משלו.

"גיא. וואו, שנים לא דיברנו. מה שלומך?" עניתי מופתעת.

"שלומי טוב. מה איתך?" שאל, "יש אהבה?"

"יש אהבה", עצרתי לשמוע אותו מתאכזב. "אהבה עצמית", המשכתי, בתחושה קלה של רמייה עצמית.

"רוצה לשכב איתי הלילה?", שאל בלי היסוס.

"כן", עניתי בלי לחשוב והפתעתי את עצמי.

"אצלך בעוד שעה?" המשיך. אישרתי וביקשתי חשבון.

"מה קורה?" שאלה שרון שהבחינה בפני הסמוקות. "גם אני חוגגת הלילה", עניתי בחיוך.

"שיזדיינו המוסכמות, וגם אני"

אהבתי את הישירות שלו, חשבתי כשמיהרתי הביתה. אם אתה רוצה רק סקס אל תמכור לי לוקשים. מצד שני הרגשתי זונה. ככה להסכים, בלי חיזור קטן? פלירטוטון? איזה סושי? דרינק? להצעה מגונה כזו חייבים לסרב. מצד שלישי אני חרמנית אש והוא נראה כמו קלינט איסטווד בשנות ה-30 שלו, שיזדיינו המוסכמות וגם אני.

הגעתי הביתה נרגשת ומיד הכנתי את הסט הרומנטי: קטורת, נרות ודיסק של גוטן פרוג'קט. הצלצול בדלת הגיע בדיוק כשסיימתי. אחרי שהתחבקנו לשלום אני משכתי לכיוון הסלון. הוא תפס בידי ומשך לחדר השינה. התיישבתי על המיטה נבוכה. אפילו אני, שמתורגלת בסקס מזדמן, לא ציפיתי שנגיע למיטה כל כך מהר.

"מה, את ילדה קטנה?" שאל ממרומי עמידתו, "בואי לפה".

נעמדתי מולו. הפשטנו זה את זה במהירות.

כיאה לבנקאי השקעות הוא ניגש ישר לעניינים. קר ותכליתי. יש עבודה והגבר המנוסה יעשה אותה טוב מכולם. לא התנשקנו. אני הישרתי אליו מבט אבל הוא לא הסתכל לי בעיניים, הוא לא שיחק את משחק האהבה. הזדיינתי עם רובוט ויברטורי יפה ומיומן. כעבור כעשר דקות הערתי את כל השכונה. צחוק רם התגלגל ממני החוצה.

אחרי שלוש אורגזמות שלי ואחת שלו שכבנו זה לצד זה מבלי לגעת. חיוך מסופק על פני, מתמתחת בפינוק.

"תגידי, כל הגברים שלך גרועים במיטה?" שאל תוך כדי שליפת הקונדום.

"לא, דווקא ההיפך, למה?" התרסתי.

"לא השקעתי עשירית ממה שאני יכול וכבר עפת לשמיים. הנחתי שאת רגילה לדרעקים".

רק השקעות יש לו בראש, חשבתי לעצמי. "אני יצור אורגזמי, אל תחמיא לעצמך", הכנסתי לו בכנות.

"אני לא זוכר שהיית ככה", איתגר אותי.

"אולי בעבר היו לי רגשות כלפיך וזה הפריע. אולי אני יותר משוחררת כשהסקס נטול רגש".

"נשים", הוא נאנח, "אתן לא יכולות להיות מאושרות, אתן מסובכות מדי", פצח במונולוג הכדורגל והבירה השחוק - עד כמה פשוטים גברים ועד כמה הפשטות מקלה עליהם בהשגת האושר הנכסף.

ויברטור היה חוסך ממני הרצאות מסוג זה, אבל הייתי חייבת להודות, אפילו בגבר קר יש חום אנושי שנעדר מהרוטט הוורדרד שלי.

לפחות אחת מאיתנו קיבלה יותר מזיון 

הרבצנו עוד סיבוב. בעודנו מתנשפים אחרי שיא נוסף צלצל הטלפון. "יש לך עוד עניינים ללילה?" הרים גבותיו.

"זה שהסכמתי לשכב איתך לא אומר שאני שרמוטה", התלבשתי וקמתי מהמיטה לציין שזמננו תם. זאת היתה שרון. "היה מושלם. הוא מושלם. הוא יותר בוגר מכל הבחורים שהיו לי, מזל ששכנעת אותי לצאת איתו". שמחתי בשבילה, לפחות אחת מאיתנו קיבלה יותר מזיון.

עשן הקטורת עוד הסתלסל באוויר כשהתפרקדתי על המיטה בכיף של אלכסון. תהיתי אם בחרתי נכון כשנעתרתי להצעה הלילית. אמנם הוספתי חוויה מרגשת לרזומה ובאתי על סיפוקי, אך יחד עם זאת הרגשתי ריקנות – הרי זה לא באמת מה שאני רוצה.

מצד שני, אילו ברירות יש לי? להתנזר עד שיבוא האביר על הסוס? אני הרי אוהבת סקס, סקס זה בריא, וכרגע לא אביר ולא סוס נראים באופק. ואולי רק כשאפסיק להתפשר על זיונים חסרי משמעות יגיע הדבר הנכון? ואולי אז אתגעגע לסקס נטול הרגש שכל כך משחרר אותי?

נאנחתי בחוסר החלטיות, אולי הוא צודק? אולי נשים מסובכות מכדי להיות מאושרות כמו גברים?

אבל, הסתננה למוחי מחשבה, אולי ההבדל בין האושר הנשי לגברי כמוהו כהבדל בין האורגזמות שלנו? אולי קשה לנו יותר להיות מאושרות, אבל גלום בנו פוטנציאל לשיאי אושר שגבר לא ידע לעולם? במחשבה אופטימית זו צללתי לחלום בו קלינט איסטווד ואני נמלטים בדהירה מרובוט אימתני בחליפת עסקים ומחביות הבירה שהוא משליך אלינו. 

האימייל של יעל

מתוך NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/43/HP_866.html

שמאטסנג עם שמייקי בבא

מה שכל אישה צריכה כדי להתחבר שוב עם אמא אדמה הוא סשן טוב של סקס שמנטרי. קחו לדוגמה את ציפי לבני. ציפי היא אישה שעולמם של הגברים הקשיח אותה והיא גברית יותר מרובם. וזה, חברים יקרים, מסמל במידה רבה את הבעיה של ימינו - תסכול מיני של גברים ונשים

שמייקי בבא

הקדמה: לאחרונה נודע ל-nrg על הופעתו מחדש של השמייקי. מערכת האתר ביקשה משמייקי בבא להציג את עצמו בפני הישראלים. וכך, בסיועו של עוזרו האישי שוהם, הסכים שמייקי לספק תיאור כתוב של השמאטסנג השבועי שלו המתרחש במקום סודי בהודו. לפני שנתחיל, אני מבקש להזכיר שמילים הן עסק מעורפל - הן רק מסמנות, ולעתים עושות זאת בצורה די גרועה. אז בבקשה, התרכזו בכוונה ששזורה במילים האלה ולא רק ברעיונות שהן מתארות. אתם גם מוכרחים להרגיש חופשיים לסמוך על תחושת הבטן שלכם - היא יודעת - וכאן טמון כוחו של השמייקי. לחדשים מביניכם, שמאטסנג הוא סאטסנג של שמייקי, זו הדרך שלנו ליישר קו עם שמייקי. הוא מאפשר לנו להיכנס למצב עילאי של שמחה וקבלה, שאותו אחנו מכנים שמייקסטזה או שמטורי. אנחנו עושים זאת באמצעות שבת אחים גם יחד ובמיקוד תשומת הלב שלנו בנוכחותנו, בצחוק שלנו כמו גם בריקוד, בשירה ובאיברי המין שלנו. כל שמאטסנג כולל חלק של שאלות ותשובות שמבוסס על נושא מסוים. השבוע הנושא שלנו הוא הכוח הנשי וחשיבותו. נלוות אליו הנחיות לשמכניקות, טכניקות של שמייקי, שתוכננו על מנת לעזור לנו להתמקד ולצעוד בנתיבו של השמייקי.     שוהם, קרא בבקשה את השאלה הראשונה.

שמייקי בבא, הגורו מההימלאיה. צילום: ענת כהן 

"שמייקי בבא, אתה לעתים קרובות מדבר על הכוח הנשי, אבל אני עדיין לא מבין מה זה".

כוח נשי הוא אנרגיה נשית. כוח נשי הוא לפני הכל אהבה. נכון לעכשיו, לישראל עתידה להיות ראש ממשלה אישה, אבל כשאנחנו מסתכלים על תצלומים שלה - האם אנחנו רואים התממשות של אהבה כלשהי? לא, אנחנו רואים אישה שעולמם של הגברים הקשיח אותה והיא גברית יותר מרובם. זה מסמל במידה רבה את הבעיה של היום - תסכול מיני, שנגרם בשל העובדה שאיבדנו את הערכתנו כלפי האישה המקודשת. אין דבר חשוב יותר ממנה. היא לב לבו של השמייקי.

כדי להיות הוגן כלפי ציפי, אומר שהתסכול שלה איננו באשמתה. אישה לא יכולה להתחבר מחדש אל מהותה הנשגבת בעצמה. היא זקוקה לגבר שישחרר אותה. וזה אומר לפחות 20 דקות של סקס עם חדירה לאחר פרק זמן הגון של משחק מקדים. לזה אנחנו קוראים סקס שמנטרי. זהו המקום שבו נפתלי נכנס לתמונה. נפתלי הוא הבעלול של ציפי, ובהחלט מתקבל על הדעת שעתידם של ישראל ושאר העולם מצוי בידיו. נפתלי, אני מדבר אליך עכשיו במישור האסטרלי - הוצא את הראש שלך מתוך דפי החשבונות והתרכז בהענקת עונג לאשתך.

שכח מהאורגזמות של עצמך והתרכז בלהביא את אשתך לשיא ואחר כך מעבר לו, אל המקום שבו היא תרגיש שהיא התגלמותה של אמא אדמה. כן, מפחיד לעשות את זה - זה מחייב אותך לעזוב את "אזור הנוחות" שלך. אבל אין לך ברירה. גלה אותו, היכנע לו, תיהנה מהפחד. וואו, כמה שזה מרגש, כמה שזה מקסים. ואז היא תזרום עם האהבה ותהיה, לא רק ראש הממשלה של ישראל, היא תהיה הנסיכה של ישראל, ולערבים לא תהיה ברירה אלא לעשות שלום. כך נגיע אל עידן השמדלי, מבלי להזדקק לחליפות אב"כ. אום שמייקי.

ציפי לבני. צילום: ראובן קסטרו

"אתה באמת מתכוון לומר שאנחנו יכולים להציל את העולם באמצעות סקס שמנטרי?"

מ-NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/43/HP_866.html

הדיקטטור הגדול שבתוכך

מאת: אושו

הוא רודף אותך כמו צל, כמו סיוט - אותו רודן שתמיד מבקר, מגנה ושופט את מי שאתה. זה האסון הגדול ביותר שקרה לאנושות, והוא מונע גם ממך לשמוח ולחיות באמת. מה עושים? הקשב ללב שלך. וגם לאושו

אושו 

זה נמשך כל חייך, עוקב אחריך כמו צל, כמו סיוט, רודף אותך כרוח רפאים. זה לא מניח לך לנפשך, לעולם לא נותן לך להירגע. אם אתה נרגע, הוא אומר, "מה אתה עושה? אתה לא אמור להירגע, עליך לעשות משהו". אם אתה עושה משהו, הוא אומר, "מה אתה עושה? אתה זקוק למנוחה, אחרת תצא מדעתך – אתה כבר על הגבול".

אם אתה עושה מעשה טוב, הוא אומר, "אתה שוטה, עשיית הטוב לא משתלמת, אנשים ירמו אותך". אם אתה עושה משהו רע, הוא אומר, "מה אתה עושה? אתה סולל לעצמך את הדרך לגיהינום, אתה עתיד לסבול בגלל זה". הוא לא נותן לך לעולם לנוח. מה שאתה לא עושה, הוא מופיע שם ומגנה אותך.
הרודן המגנה הזה הושתל בתוכך. זה האסון הגדול ביותר שקרה לאנושות. אם לא ניפטר מהרודן הזה שבתוכנו לא נוכל להיות אנושיים באמת, לא נוכל להיות שמחים באמת, לא נוכל לקחת חלק בחגיגה שהיא החיים.

ואיש אינו יכול להיפטר מזה מלבדך. זאת לא רק הבעיה שלך, זאת הבעיה של כמעט כל אדם עלי אדמות. לא משנה באיזו ארץ נולדת, לאיזו דת אתה משתייך – אם אתה קתולי, קומוניסט, הינדי, מוסלמי, ג'ייני, בודהיסט, לא משנה לאיזו אידיאולוגיה אתה משתייך, המהות היא אותה מהות. הרעיון הוא ליצור בך פיצול, כך שחלק אחד תמיד מגנה את החלק השני. אם אתה הולך אחר החלק הראשון, השני מתחיל לגנות אותך. אתה שרוי בקונפליקט פנימי, מלחמת אזרחים.

עליך להתנער ולהשתחרר ממלחמת האזרחים הזאת, אחרת תחמיץ את כל היופי של החיים, את כל החסד המבורך. לא תוכל לצחוק כאוות נפשך, לא תוכל לאהוב, לא תוכל להיות שלם בשום דבר. רק מתוך השלם אדם יכול לפרוח, רק מתוך הטוטאלי האביב מגיע, וחייך מתחילים לקבל צבע ומוזיקה ושירה.

רק מתוך הטוטאליות אתה מרגיש פתאום את נוכחות האלוהים סביבך. האירוניה היא שהפיצול נוצר על ידי כל אותם קדושים כביכול - כמרים, כוהני דת, כנסיות. האמת היא שהכומר הוא האויב הגדול ביותר של אלוהים עלי אדמות.

למה לא להתאבד?

NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/43/HP_866.html

הנשים של אושו

בשנות השישים הנשים בקומונה של אושו היו השולטות: נשים בשלות בגילאי 35-40 שתפסו את כל תפקידי המפתח ונחשבו לבודהות מלידה שיכולות להציל את הגברים בעזרת סקס משוחרר. החוקרת סוזן פאלמר בדקה האם הגורו הפמיניסט, שהמליץ לתלמידותיו להימנע מלידה וללדת את עצמן מחדש, אכן הצליח לכונן סדר נשי חדש

מאת:ירון שוורץ

נשים חוגגות באשראם 

אחד האישים הכי דחויים באקדמיה הוא אושו. לאקדמיה קשה איתו, גורו נערץ על ידי מיליונים שהפך לשם נלווה כמעט לכל פעילות רוחנית. אושו-שמושו, כך שמעתי לא מזמן שדרנית מתבטאת בגלי צה"ל. המדיטציות של אושו, התרפיות של אושו – העידן החדש שייך לאושו. באקדמיה מביטים בו בעין עקומה ואומרים, אושו? דבריו הרי ריקים מתוכן. בנוסף, הפלילים שנחשד בהם, העושר הרב שיוחס לו בחייו, כל אלו הופכים אותו לאחד שלא היה מתקבל אפילו לחוג לפילוסופיה.

בכלל קראו לו ראג'ניש, אבל ארבעה חודשים לפני מותו הוא החליט לשנות את שמו, בידיעה ברורה שמיתוג עצמי מחדש עשוי למחוק היסטוריה של שלושים שנות פעילות שנויה במחלוקת. שלושים שנים אמרנו? נו, זה כבר היסטוריה, והיסטוריה היא רקע מצוין לחקירה אקדמית.

שלושה עשורים של פעילות, מיליוני תלמידים, מאות שיחות שתועדו, הוקלטו ונשמרו. אדם שפעילותו הרוחנית חצתה גבולות, מדינות ואת שלושת העשורים החשובים של המאה העשרים – שנות השישים, השבעים והשמונים – שהיה הנביא של הניו אייג' המודרני, שעסק בדת, בפילוסופיה, במדיטציה, בפסיכולוגיה, בפוליטיקה ואפילו בספרות, תזונה והומור. אם נתבונן בעובדות הללו דרך משקפיים של ארכיאולוג תרבות, או של היסטוריון מודרני, נגלה ש"מחקר ראג'ניש" עשוי לתת לנו עוד מבט על המאה העשרים ועל פוטנציאל אנושי אחר שאולי היה שם. כתבה זו תעסוק בנשים, בראג'ניש ובפוטנציאל הייחודי שניתן להן באותם ימים שהתאגדו סביבו בהמוניהן.

סקס הוא אחת הדרכים המומלצות להתפתחות רוחנית

אושו  

לא רבים יודעים זאת, אבל בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת התוודו כמה חוקרים בינם לבין עצמם כי הם עוקבים בשקט ומהצד אחרי ראג'ניש ותנועתו. לאחר מותו החליטה קבוצה זו לקיים כנס חד פעמי בנושא "מה בעצם היה שם?". אותם חוקרים הכירו מחייהם האישיים את ההתנגדות העמוקה של האקדמיה לפעילותו של האיש, ולכן הזמינו לכנס רק את תלמידיו של אושו, הסניאסים. לכבוד האירוע ניסתה חוקרת בשם סוזאן פאלמר להבין מה היה מקומן ותפקידן של הנשים בתנועתו של ראג'ניש. פאלמר ראיינה עשרות נשים שהגיעו מפונה לקומונה המרכזית שהקים ראג'ניש בצפון אמריקה, במדינת אורגון, בשם ראג'ניש-פורם (עירו של ראג'ניש), וגם נשים מקומונה מקבילה שצמחה במונטריאול, קנדה. עבדכם הנאמן מתכוון לעשות שימוש באסופת הנתונים שגיבשה פאלמר ולבדוק מה עומד בצומת שבין נשים, ראג'ניש, מיניות ודת.     

ההיסטוריה מטבעה נוטה להרחיק אותנו מעובדות העבר, וככל שעובר הזמן, אנו נוטים לראות את המצב כיום כעדות למה שהתרחש פעם או כתוצאה שלו. כיום, באשראם של אושו ובקומונות מקבילות שממשיכות את פעילותו, הרוב המוחלט הינו גברי. המנחים, המנהלים, התחזוקה, כולם נתונים בידיים גבריות.

אבל כשראג'ניש היה עדיין בחיים והתנועה היתה בשיאה, היו שם יותר נשים מגברים. באותה תקופה התנועה של ראג'ניש התקיימה לא רק בפונה אלא גם במרכזים מקבילים בארצות רבות, ביניהן יפן, גרמניה, אנגליה, קנדה וכמובן ארצות הברית. גם במרכזים הללו היוו הנשים רוב פעיל ודומיננטי על פני הגברים, ובהתאמה גם ניהלו אותם. מי היו הנשים הללו, מה היה מעמדן, כיצד נראו חיי המשפחה שלהן ומה משך אותן לראג'ניש?

ראג'ניש הכין את הקרקע לכך שבקומונות שלו תהיה חלוקת התפקידים בין גברים לנשים שונה מזו הנהוגה בחברה. הוא לא דיבר באופן ברור על מה שאנחנו מכנים היום בשם "מגדר", ובמקום זאת הציע התייחסות קצת אחרת לנושאים כמו זוגיות, סקס ומדיטציה:

א. הסקס הוא אחת הדרכים הנכונות והמומלצות להתפתחות רוחנית. המודעות מגיעה לשיא לאחר האורגזמה, הזמן חדל מלהתקיים וכל מחשבה נעלמת, ממש כמו ברגעי השיא של המדיטציה.

ב. בני האדם אוהבים לחקור הכול, גם זה את זה, לכן היו מעדיפים לקיים יחסי מין עם כמה שיותר בני זוג. אבל הגברים פוחדים מנשים, המיניות שלהן מרתיעה אותם, ולכן הם החליטו לכפות על החברה חיים של זוגיות קבועה, וכך הפך מוסד הנישואים ל"ארון המתים של האהבה והתשוקה המינית".  

ג. הדרך להארה היא אינדיווידואלית ולכן יש לצעוד

בה לבד. בייחוד חשוב הדבר עבור נשים, מכיוון שבאופיין הן עצמאיות הרבה יותר מהגברים.

ד. לפיכך המשפחה הביולוגית מיותרת. הפתרון הוא חיי קומונות וקיום "משפחות רוחניות" בלבד.
ה. היריון? פעם זה היה אידיאל קדוש. היום זוהי דרך גברית לניצול האישה, להשארתה בבית ולנטילת כוחה הרוחני. מי שבכל זאת רוצה ילדים יוכל להשתמש במדע שבקרוב יציע לנו הזרעה, הפריה ורחם מלאכותיים.

וכך הוא מסכם:

"משחר בריאתה היתה חווה כפופה לאדם. ומאז חיו הנשים בעבדות לטובת הגברים. מבחינה כלכלית לא הורשתה להן עצמאות, מבחינה חינוכית לא הורשה להן להשתוות לגברים, והכי חמור, מבחינה דתית היא נחשבה לפחותה, וכתבי הקודש היו תמיד סגורים בפניה. כנפי הנשים קוצצו בדרכים רבות, אבל הנזק הגדול ביותר שנגרם להם היה בנישואים. הפסיכולוגיה של הנישואים מכריחה הן את הגברים והן את הנשים לפעול כנגד היצר הטבעי שלהם, אולם עבור הנשים היה הדבר כרוך בסוגים רבים מדי של עלבונות. מכיוון שאף גבר לא יכול היה להסתפק באישה אחת בלבד, יצרו הגברים את מוסד הזנות, והפיכת האישה לזונה הינו הרצח הנורא ביותר שיכול היה הגבר לגרום לה".

בקומונה שלו, הבטיח ראג'ניש, תוכל האישה להיפטר מאזיקי המעמד החלש, להפוך למנהיגה ולהוביל עידן חדש בראשות הנשים.

כוהנות ונהגות בולדוזרים

טנטרה 

שלא תטעו, ראג'ניש לא תמך בפעילות הומוסקסואלית. ברוב הקומונות, הדחף לקיום פעילות מינית עם בן אותו המין נחשבה בעיניו למשחק ב"פאזל הקטן", שמשמעותו בריחה מההתמודדות עם "הפאזל הגדול", כלומר עם פיצוח אתגר היחסים בין גברים לנשים. כדי ללמוד את הפאזל הגדול עודדו בקומונות יחסים זוגיים ומיניים קצרי טווח.

בקבוצות התרפיה נלמדו טכניקות שעודדו את המשתתפים לשחרר מעצורים ועכבות, לבטא רגשות מיניים וללמוד להשתמש במגע אינטימי לתרפיה ולחיזוק אנרגטי ולא רק לפורקן צרכים גופניים.
עדויות רבות מספרות שעל התלמידים הופעל לחץ מסוים להתנהג באופן היפראקטיבי מבחינה מינית. יחסי מין עם בן זוג אחד היו גורמים לרוב לכיווץ מצח קל ולפליאה. התפישה היתה כי האנרגיה הזוגית "נתקעת" כאשר בני הזוג מתעקשים לבלות רק זה עם זה. מנגד, כל התמסרות לבני זוג נוספים, אפילו ללילה אחד, נחשבה לשחרור אנרגטי ולצעד חשוב בדרך להתמודדות עם רגשות כמו קנאה, שנאה וכעס.

הסקס נתפש כאמצעי להבנת העצמי ולביטוי עצמי, מוטיבים שהיו חשובים הרבה יותר משיתוף פעולה הדדי. התפתח קוד חדש של מוסר מיני שכלל מושגים ניו אייג'ים כמו "אמון", "להיות פתוח" ו"לחלוק". החופש המיני הצליח להסיר במהירות מכשולים תפישתיים, מוסריים וחברתיים שהפריעו לשינוי תודעתי, והמטרה היתה ללמוד להיות אותנטי בכל אינטראקציה ולא לנסות להציג דמות עקבית. יחסים מיניים כנים ללא מעצורים נתפשו כדרך הנכונה ביותר לעורר באדם אהבה עצמית מחדש.
מובן שהיו גם תלמידים שנהנו מאוטונומיה זוגית בחייהם הפרטיים, אך דרכי ההתמודדות שלהם עם בעיות היו שונות מאלו המקובלות בחברה שמחוץ לקומונה.

מאינטימיות לאוטונומיה

אושו 

מדוע הגיעו לקומונות של ראג'ניש דווקא נשים מצליחניות, רווקות/גרושות וללא ילדים? התשובה לשאלה זו עשויה להצביע על הדילמות החברתיות, הרגשיות והרומנטיות שנשות המערב התמודדו עימן באותה תקופה. ראג'ניש ביקש להוציא את הפמיניזם מהתחום התיאורטי ולהציע פרקטיקה חברתית שתאפשר לנשים לממש את עצמן באמת. 

הנשים הוזמנו להנהיג ולממש את הניסיון, הידע והפוטנציאל שצברו במהלך חייהן, באופן  שלא יכול היה לבוא לידי מימוש בחברה שהעניקה תמיד עדיפות לגברים. בקומונה של ראג'ניש הן יכלו לנטוש בקלות את אותם תפקידים שבאופן מסורתי-חברתי הוקצו להם, הן  כבר לא חשו מחויבות להיות עקרות בית או אמהות וגם לא נאלצו לחוש כישלון אם לא מילאו בהצלחה את התפקידים הללו. נשים קרייריסטיות שוויתרו על ילדים, נשים שלא הצליחו להרות, נשים שאיבדו את ילדיהן ומשפחתן בתאונות, כל אלו מצאו מפלט בחברה ששמחה לקבלן.

עניין נוסף, שאינו טריוויאלי כלל וכלל, היה העובדה שנשים רווקות מעל גיל ארבעים הוזמנו לחזור ולמצוא את כוחות הפיתוי והחיות שהודחקו עם השנים מכורח הלחץ החברתי. בניגוד למסורות דתיות רבות, שבהן אישה מבוגרת אמורה להפנות עורף לחיי ההוללות ולתור אחר חיים רוחניים בנזירות ופרישות סקסואלית, קיבלו הנשים אצל ראג'ניש את התמיכה החברתית לחזור וליצור את עצמן כסקסיות ואטרקטיביות ולחדש את פעילותן המינית.

"המאהבת" היתה המעלה הרוחנית הגבוהה והנחשבת ביותר. בנוסף, שמירה על אורח חיים צמחוני, עבודה פיזית, השתתפות יומית במדיטציות אקטיביות, בריקוד ובשירה וכמובן גם הימנעות מהיריון, כל אלו העניקו לנשים בקומונות מראה רענן ובריא, שהוציא אותן ממשוואת ההזדקנות.

"כל אישה יכולה להפוך לחץ לכיוון האלוהות. הברכה שהיא מביאה עימה, הנועם, היופי שלה, האהבה שלה, הדבקות שלה יכולים להראות לנו את הדרך למציאות גבוהה יותר של ההוויה, לאזור הגדול של התודעה"

אורגזמה כפנס להארה

אושו 

אך האם בכך מסתכם החלום הפמיניסטי? האישור להימנע מנישואים ומאמהות? האישור למתירנות מינית נשית ולדומיננטיות נשית בחברה? האישור של "המאהבת" כתפקיד רוחני? ראג'ניש זיהה משהו מעבר לכך; הוא הבחין ביכולת רוחנית שלא היתה מובנת מאליה, שהוחבאה והוכחשה על ידי המין הגברי:

"אישה יכולה להפוך לתלמידה המושלמת ואף למאסטרית המושלמת, אף גבר אינו יכול להתחרות עם נשים באיכויות הללו... לנשים היתה מאז ומתמיד היכולת לחדור לפנימיות של הגבר, לבחון את המוסר שלו, את האאורה שלו, את הכריזמה שלו. אבל הכישרון הזה הפחיד את הגברים, הם עשו כל מה שיכלו כדי לקחת מנשים את היכולות הרוחניות שלהן, הם בחרו להדגיש רק את הממד הפיזי, רק את המשיכה הסקסואלית, כל דבר שהיה יכול להיתפש כרוחני מצדן הציגו הגברים ככישוף, כמקור הרע. לכן היו חייבות הנשים לשמור על גופן כל הזמן ולא יכלו לטפל בצד הרוחני שלהן... מיליוני נשים חיו ומתו ללא הידיעה שהן מסוגלות לחוות אורגזמה, ומובן שאף אחת מהן גם לא ידעה שאותה אורגזמה שנאסרה עליה יכלה גם להעביר אותה לממד רוחני שונה, ואפילו להיות הפנס בדרך שלה להארה. 
 
"בחזון שלי, העידן הבא יהיה עידן הנשים. הגברים ניסו במשך יותר מ-5,000  שנה ונכשלו. עתה הגיע הזמן לתת לאנרגיות הנשיות להשתחרר, ואם הנשים עצמן לא ישתחררו הן לא יוכלו להפוך למוארות. אותן תנועות לשחרור האישה לא יוכלו לעולם להעניק להן את אשר הן מחפשות. רק אישה-בודהא תזכה לחופש מהאזיקים החברתיים שבהם היא שבויה... אלפי נשים נאספות סביבי, דבר זה לא קרה לפני כן מעולם, המסע הרוחני היה תמיד עניין גברי. עתה הגיע תורן של הנשים".

אם נבחן את החברה הנורמלית, אם נתבונן בדתות השונות שבהן נשים יכולות או מאולצות להיות חברות, אם נבדוק את רוב הכתות והדתות שנדדו מהמזרח למערב, נראה כי אף אחת מהן אינה מאפשרת לנשים את ההתנהגות החברתית האחרת שמציע להן ראג'ניש. רבים מהתלמידים הרוחניים שהסתובבו בהודו בשנות השבעים והשמונים ידעו לציין שראג'ניש היה אחד הגורואים היחידים דאז שלא התייחסו בזלזול לנשים, לא ראו אותן כנחותות ולא התעקשו על פרישות מינית. 

אישה שבאמצע החיים חשה את עצמה נטושה, לא מושכת ומדוכדכת הוזמנה להצטרף לקומונה של ראג'ניש, להחיות את עצמה מחדש ואף להעניק לחייה נופך רוחני. סביר להניח שאישה שהיתה פועלת בסגנון ראג'נישי מחוץ לקומונה היתה נתפשת כבעיה מוסרית, כדמות מגוחכת שיש להתייחס אליה בחמלה בשל חולשותיה. אצל ראג'ניש התנהגות כזו היתה מתפרשת באופן ברור ככריזמטית.

בסיכום מחקרה אומרת פאלמר כי לאחר שבחנה יותר מעשר כתות ודתות חדשות שהתפתחו באמריקה, ואף כאלו שנדדו מהמזרח למערב, כמו תנועות זן ומסדרי הארי קרישנה, היא לא מצאה באף אחת מהן מקום כה נרחב לנשים כמו אצל ראג'ניש. מקום שהעניק להן אפשרות למנהיגות נשית, חיים מדיטטיביים וביטוי מיני ללא הגבלה. מקום שבו גם נשים בנות ארבעים, קרייריסטיות וללא ילדים, יכלו לראות עצמן כמבורכות וכרוחניות.
נכון, כתבה זו מתעלמת מחשדות רבים שהועלו לאורך ההיסטוריה לגבי אותו אושו-ראג'ניש על ניצול תלמידים, הפקרות, הדחה לפשעים ועוד מעשים פליליים, אבל, מעבר לכך, היא מבקשת להציג כת ייחודית לזמנה שהציעה מרחב למנהיגות נשית, אינטימיות פיזית וחיים קומונליים שכוונו להתפתחות רוחנית ומדיטציה.

קיומה של קומונה כזו, כאירוע היסטורי ייחודי, בתקופה המודרנית יכול רק להעיד על התקופה שבה אנו חיים ולהעלות את השאלה, האם זה באמת העידן החדש, או שמא אנחנו למעשה משחזרים את עצמנו משחר ההיסטוריה שוב ושוב ללא כל התקדמות של ממש?

על המחבר

ירון שוורץ הוא בוגר החוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב והתמחה בהגות הודית מודרנית. כיום הוא סטודנט בתוכנית ללימודי מגדר של אוניברסיטת בר-אילן

המאמר פורסם לראשונה בגיליון יולי של המגזין "חיים אחרים", ירחון אלטרנטיבי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית