הרצאה - גישה יחודית למציאת זוגיות משרש הנשמה

כיצד ניתן למצוא את בן הזוג איתו נוכל לבלות את שארית חיינו בשמחה ושלימות במינימום מאמץ?
כיצד נזהה מיהו בן הזוג התומך בנו מבחינה אנרגטית?
מה משמעותה של תמיכה אנרגטית זוגית והשלכתה על חיי הזוגיות, המימוש והבריאות שלנו?
מהי השלמה אנרגטית ומה משמעותה לגבי הזוגיות שלנו?
האם נתפשר על זוגיות בכל מקרה? האם נשאף לחפש ולמצוא את בן הזוג אתו נחלוק את כל חיינו?
מה משמעות "נשמות תאומות"?
מדוע חשוב לחיות עם בן הזוג הנשמתי שלנו?

זאת ועוד בהרצאה מרתקת שתיערך:
מתי? ביום חמישי 27.3.08 בשעה 20.30
איפה: במרכז נומיינד , רח' מנחם בגין 55, קומה 7, תל אביב

20.00-20.30 התכנסות והרשמה
20.30-22.00 ההרצאה
עלות 50 ש"ח
על המנחה: לירי זוהארי, מטפלת הוליסטית ומאמנת רוחנית אונטולוגית. מנחה לגשטלט. מאבחנת לפי שם ותאריך לידה (קוסמונמורולוגיה), הילרית ומתקשרת.

מתוך האתר הנפלא והמקסים של מיכל,שי,אריאל ושרון: http://sexmisty.telaviv.st/Front/Pages/pages.asp?id=166907

עשרת הדיברות של סקס מיסטי לסקס משובח

הכל פתוח

אניטה ומיכאל חזין התחתנו, הקימו משפחה ובגדו בסתר

יעל חן

כשמביטים באניטה ומיכאל חזין, ואני אומרת זאת בתקווה לא להישמע מתנשאת או יהירה, קשה לדמיין איך בני הזוג העגלגלים והמקסימים האלה מבלים חצי חיים בבגידה בבני זוגם. אבל זה מה שקורה, ואף מעוגן בתיאוריה שלמה שמסבירה למה הם בוגדים זה בזו ולמה החליטו אחרי שהתגרשו ונישאו מחדש, שמספיק לשקר ­ יותר טוב לעשות את זה בגלוי.חזין, 54, הוא צייר מחונן. תערוכה משלו, "צלילים בתערוכה", מוצגת משבוע שעבר בגלריה ברנרד בתל­אביב (תוצג עד תחילת ינואר). בתערוכה עשר תמונות, חלקן בגודל של יותר משני מטרים, המציגות כלייזמרים ממקומות שונים בעולם והכוללות גם ציורים מלאי עוצמה של הנגנים הרוסיים המנעימים לנו בקרן רחוב.הוא גדל באודיסה, בבית של ציירים: אחיו, אביו, כולם ציירו מיום שהוא זוכר את עצמו. הוא עצמו בוגר בית הספר הגבוה לאמנות ברוסיה, ותערוכות שלו הוצגו ברחבי העולם: בניו יורק, בוסטון, תל­אביב, מיאמי, מוסקבה ושווייץ. 11 ציורים שלו נרכשו על ידי מוזיאונים נחשבים בעולם, המוזיאון היהודי בניו יורק, המוזיאון לאמנות מודרנית בדוברובניק, המוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה, מוזיאון אולדן בשווייץ, ועוד. לארץ הגיע עם ד"ר אניטה חזין, רופאת שיניים, בשנת 1972, כששניהם מבריחים מאות זוגות של תחתונים עליהם רשומים שמות של סרבני עלייה מאודיסה. בני הזוג היו כבר מטופלים בתינוקת, נלה; כיום היא בת 31, אם לשניים והשלישי בדרך, מורה למתימטיקה בתיכון. החזינים התיישבו בנתניה, בה הם מתגוררים עד היום. עד מהרה נולדה בת שנייה, ליאנה, כיום בדרך להיות עורכת דין. מיכאל, שכל רצונו היה לצייר, נאלץ לעבוד בעבודות שיביאו הביתה פרנסה: גרפיקאי במשרד פרסום ובעל עסק עצמאי של הדפסי משי, כשהוא תומך באניטה שסיימה בארץ לימודי רפואת שיניים, ומטפל בילדות; אלא שעם כל העיסוקים והלחץ, מסתבר, מצאו בני הזוג זמן לרומנים מהצד.­ תמיד חייתם בצורה כזו? מיכאל: "ברוסיה לא דיברו על נישואים פתוחים. מי הכיר כזה מושג? אבל מרגע שבאנו לארץ, אחרי ארבע שנות נישואים, התחלנו לחיות כל אחד איך שהוא רצה".­ כלומר?אניטה: "בגידות".מיכאל: "מה זה בגידות? לאניטה ולי היו יחסים עם אנשים אחרים, בסתר".­ אניטה, היה לך מאהב?"כן. היתה לי אהבה במשך שלוש שנים".מיכאל: "תגידי את האמת, את לא לבד. כל הנשים ככה. לי זה כבר ל א משנה. בעיניי, אשה שלא בוגדת היא אשה שאין לה הצעות, שלא רוצים אותה. הכל תלוי במחיר, במה שמציעים לה, ואני לא מתכוון למחיר כספי. כך גם גבר. אין שום הבדל בינינו".אניטה: "היו לי כמה נאגלות של אהבות. זה קרה כמה פעמים במשך השנים".­ מיכאל, ידעת מה קורה?"לא רציתי לדעת ולא רציתי לראות. גם לי היה באופן קבוע נשים אחרות, גם לי היו אהבות. סתם סקס זה לא קבוע, היו לי נשים קבועות".­ ואיך הסתדרתם עם השקרים?"לא שיקרנו. פשוט לא דיווחנו. חסר זמן לסקס עם מישהו אחר? תמיד יש זמן. לא נעלמנו מהבית לשעות ולא לימים". אניטה: "באנו מהעבודה בזמן...".­ הסודות לא הרחיקו ביניכם?מיכאל: "אני מומחה בסודות. אני יכול להסתיר נהדר ואף אחד לא יידע מה יש לי בפנים. זה החלק שלי, המוגן. הקשר שלנו המשיך להיות חברי. נכון שלא דיברו על החלקים האינטימיים שלנו".אניטה: "מהיום שנישאנו, לא היינו בקישקעס אחד של השני. לא שאלתי אותו אף פעם 'לאן אתה הולך', או 'למה אתה הולך עכשיו'".מיכאל: "לא ידעתי כמה כסף יש לה בחשבון, מעולם לא פתחתי מכתב שלה, אפילו שהוא בא מהרשויות. הפרטיות נשמרה תמיד".­ המשכתם לעשות סקס זה עם זו?מיכאל: "כן. לי לא הפריע לשכב איתה ועם אחרות". אניטה: "גם לי לא".­ אם שניכם הייתם מאוהבים באחרים, למה לא נפרדתם?"לא חשבתי לעזוב, אפילו שהציעו לי נישואים. לא רציתי להתגרש ולהתחתן עם מישהו אחר".מיכאל: "נפרדנו רק כשהייתי בן ארבעים. עד אז, לא רציתי לפרק את המשפחה. בגיל ארבעים עברתי משבר ורציתי אתנחתא. אנחנו מכירים זה את זו מכיתה ד'. כשאניטה באה לבית הספר שלנו, אמרתי לה: 'את תהיי אשתי'. כשהייתי בן ארבעים, החלטתי שמספיק".את התהליך קיצרה אניטה, שלפני שש שנים התוודתה בפני בעלה על אהוב חדש בחייה. מיכאל אמר לה שזה מתאים לו, כי הוא רוצה להתגרש, המסגרת חונקת אותו, והוא לא מתפתח כמו שהיה רוצה.­ בקיצור, קפצת על המציאה.מיכאל: "זה היה אחרי שעברתי סדנת מודעות עצמית שהיתה אז מאד מודרנית, I AM. עברתי שם גם את השלב המתקדם. הבנתי שאם לא אוהב את עצמי, לא אוהב אף אחד. היה לי חשוב להתחיל לצייר בלבד, לא לעסוק בעוד כל מיני עבודות. רציתי לגור לבד".­ אניטה, איך הגבת?"לא שמחתי, אבל נשארנו ידידים. מאיתנו עורכי דין לא הרוויחו. תוך חצי שעה סגר נו הכל, דיברנו עם הילדות שהיו אז בנות 20 ו­13. לא היו סקנדלים".אגב הילדות, אומרים בני הזוג, עד לגירושים הן לא היו ערות לצורה המיוחדת בה חיים ההורים. אז, בשיחה הקשה המבשרת על פרידה, הודיעו להן אניטה ומיכאל שלכל אחד מהם יש מאהבים.­ איך הן הגיבו?מיכאל: "הן מאוד שמרניות, אבל לי היה חשוב לא להסתיר יותר, שאצלנו בבית הדיבור יהיה חופשי והבנות יקבלו חינוך הכי פתוח שיש. שכל הכביסה המלוכלכת תתכבס בבית". בשש השנים שחי לבד, עזב חזין את נתניה לטובת תל­אביב וצייר 18 שעות ביום. הוא החל להציג את ציוריו בהצלחה בכל מיני ערים בעולם, כשאין בלבו ספק שהניתוק הביא פריחה. "העזיבה הצמיחה אותי", הוא אומר. "לולא עשיתי את הצעד הזה, לא הייתי מגיע להיות אמן מוכר בעולם. יצאתי מהמסגרת, הורדתי התחייבויות למשפחה". ­ אגואיסטי קצת, לא?"אז מה? אגואיסט זה רע? נרקיסיסט זה רע. אגואיסט, על פי אמונתי, לא יעשה רע לאיש כי הוא גם לא רוצה שיפגעו בו. זו אהבה עצמית. את הילדות שלי ראיתי, הן באו אליי, אבל לא היו לי התחייבויות. לא הייתי צריך להפסיק לצייר בשביל לצאת לארוחת ערב משפחתית".­ ואהבות, היו ?"היו הרבה נשים, אבל הייתי חופשי. 90 אחוז מהזמן הוקדש לאמנות. כשעליתי על דרך המלך, הבנתי שאני צריך להיות עם אניטה, שהגירושים הסתיימו מבחינתי. נפגשתי איתה וביקשתי ממנה להתחתן איתי שוב. הצעתי לה את התוכנית הקודמת, שכל אחד יחיה חיים משלו, יעשה מה שהוא רוצה, והעיקר שנהיה ביחד. אמרתי לה שלא מסתירים יותר. היא רוצה לנסוע לכמה ימים? שתיסע. אני רוצה לנסוע? אני נוסע. יותר חשוב לא לשקר, שקר זה הכי גרוע".­ אניטה, זה התאים לך?"כן. הוא הציע שנינשא בחתונה דתית, יש לו אח סופר סת"ם שאירגן לנו חתונה ממש חרדית. ברוסיה לא התחתנו בחתונה כזו".­ למה זה היה חשוב לכם?מיכאל: "שנינו מאמינים באלוהים ואני גם לומד קבלה". ­ התנ"ך לא כל כך תומך בדרך החיים שלכם.מיכאל: "מי אמר?".­ "לא תנאף" מוכר לך?"אני לא מתייחס לזה ככה. בעיניי, אם רב ראשי מתפלל בראש השנה בבית כנסת ממוזג, שאת המיזוג בו הניח פועל ערבי, והחשמל זורם, לי מותר לנאוף. כל אחד מסדר לו את החיים על פי הדת, איך שנוח לו".­ אניטה, איך עברו עלייך השנים בלעדיו?"לא היה לי רע בלעדיו, אבל אני אוהבת להיות איתו. טיילתי, עבדתי, הייתי עם הילדות. היו לי בחורים שהכרתי". מיכאל: "ללא ספק".­ עכשיו את יודעת שהוא שוכב עם אחרות?אניטה: "כן. לא מפריע לי. החלטנו שהנפשות שלנו מחוברות וזה יותר חשוב מהגוף".מיכאל: "סקס זה גוף שוכב עם גוף. אנחנו ישנים אחד עם השני".­ אניטה, את לא קצת נגררת לזה?"לא, גם לי זה טוב, ההרפתקנות, להכיר עוד ועוד. אני אסביר לך איך זה עובד: לפעמים פוגשים מישהו, נוצרת סימפתיה גם אצלו וגם אצלי, בשלב מאוחר יתר נוצר קליק והרפתקה מינית. אני לא יוצאת לחפש אותה".מיכאל: "אם זה בא, זה בא. אני עובד בסטודיו רוב היום, לא מחפש ברחובות. דברים כאלה באים לבד, ובקלות".­ זה תורם לאמנות?"החופש תורם לה. אני לא שובר את הראש במה שלא קשור לאמנות, היא הכי חשובה לי. הנאמנות שלי לאניטה היא נפשית. אותה אני אוהב, אבל זה משפט שלא הוצאתי מהפה עשר שנים. ככה גדלתי. אבי לא אמר מעולם שהוא אוהב אותי או את אמי, ואני גם כזה. לילדות ולנכדות שלי אני אומר שאני אוהב אותן".אניטה: "זה בסדר, אני מרגישה שהוא אוהב אותי. הוא ביישן. קשה לו לדבר".­ החברים שלכם יודעים כל מה שסיפרתם לי?מ יכאל: "לא בפרטים, בכללי. אם שואלים אנחנו עונים, כדי לא לשקר. אבל לא כולם שואלים. זה מאיים עליהם. אם זה קורה אצלנו, זה עלול גם לקרות להם, וזה מפחיד מדי".

מאמר זה פורסם ב-NRG.

מסקנה:היו נאמנים לעצמכם ותאהבו את בן/ת זוגכם/תכם.

אינטליגנציה ארוטית: כל אחד צריך גן סודי

אצל זוגות רבים, יחסי אהבה ומחויבות מעצימים מאוד את התשוקה המינית; הביטחון מאפשר להם להרגיש חופשיים, האמון הנלווה לקירבה הרגשית מאפשר להם להתיר את הרסן באשר לתיאבון הארוטי שלהם. אבל למרבה האירוניה, מה שיוצר אינטימיות טובה לא תמיד יוצר סקס טוב - טענה זו מעלה אסתר פרל, מטפלת זוגית ותיקה, בספר חדש

מאת:שרית פרקול

"סיפור הסקס בקרב זוגות מודרניים המחויבים זה לזה חושף לעתים קרובות תשוקה שדעכה וכולל רשימה ארוכה של תירוצים מיניים, המתיימרים להסביר את מותו הבלתי נמנע של ארוס", נכתב במבוא לספר "אינטליגנציה ארוטית", מאת אסתר פרל. פרל, מטפלת זוגית ומשפחתית, כותבת עוד: "פסיכולוגים, מטפלים מיניים ומשקיפים חברתיים התמודדו זה מכבר עם הקשר הגורדי שבשילוב המיניות עם חיי המשפחה. משיאים לנו שפע עצות איך לערוך קניות בשוק התבלינים כדי להוסיף טעמים לסקס הזוגי. תשוקה נרפית, כך אומרים לנו, המדריכים, היא בעיה של תכנון הניתנת לפתרון באמצעות סדר עדיפויות מוצלח יותר וכישורים ארגוניים; או שהיא בעיה תקשורתית שאפשר לשפר אותה בכך שנבטא מילולית מה בדיוק אנחנו רוצים מינית".

פרל כותבת שהיא פחות נוטה לגישה סטטיסטית לסקס, זו הכוללת שאלות כמו "האם אתם עדיין עושים זאת, באיזו תכיפות, כמה זמן זה נמשך, מי גומר ראשון וכמה אורגזמות יש לכם". במקום זה היא מעדיפה להתייחס לשאלות שאין להן תשובות קלות, לדבריה: "ספר זה מתייחס לארוטיות ולפואטיקה של המין, לטבע התשוקה הארוטית ולדילמות הנלוות אליה. כשאוהבים מישהו, מהי ההרגשה? וכשחושקים במישהו, במה זה שונה? האם אינטימיות טובה מובילה תמיד לסקס טוב? איך קורה שהמעבר להורוּת גורר לעתים כה קרובות אסון ארוטי? למה האסור ארוטי כל כך? האם אפשר לרצות את מה שכבר יש לנו?"

היא כותבת שהפכה את סדר העדיפויות המקובל בקרב מטפלים זוגיים. "בתחום שלי מלמדים אותנו להתעניין תחילה במצב הזוגיות, ואחר כך לשאול כיצד הוא מתבטא בחדר השינה. לפי נקודת מבט זאת, יחסי המין הם מטאפורה לכלל היחסים. הנחת היסוד היא, שאם נוכל לשפר את היחסים, הסקס יילך בעקבותיהם. אבל מנסיוני, לעתים קרובות אין הדבר כך".

מיניות ואינטימיות רגשית הן שתי שפות נפרדות

היא ממשיכה וכותבת: "תרבות הטיפול הפסיכולוגי נהגה להעדיף את המילה המדוברת על פני אופן התבטאותו של הגוף, ואולם מיניות ואינטימיות רגשית הן שתי שפות נפרדות. הייתי רוצה להשיב לגוף את מרכזיותו כשאנו דנים בזוגיות ובארוטיקה. הגוף מכיל לעתים קרובות אמיתות רגשיות שמילים יכולות לטייח בקלות יתרה. אותן דינמיקות שהן מקור לקונפליקט ביחסים - במיוחד אלה הנוגעות לכוח, לשליטה, לתלות ולפגיעות - לא פעם מעוררות תשוקה כשהן נחוות דרך הגוף והופכות לארוטיות. הסקס הופך גם לאמצעי להבהרת קונפליקטים ובלבול מסביב לאינטימיות ותשוקה, וגם לאמצעי להתחלת ריפוי הפיצולים ההרסניים האלה. גופו של כל בן זוג, שמוטבעת בו ההיסטוריה האישית שלו ומוטבעים בו תכתיבי התרבות, הופך לטקסט שכולנו נקרא בו יחד".

פרל, שמאחוריה יותר מ-20 שנות ניסיון קליני, טיפלה במאות זוגות שחיי המשפחה שלהם התרוקנו מתשוקה. הם מתארים יחסים פתוחים ואוהבים, אבל משמימים מבחינה מינית. בספר זה היא מנסה בין השאר להסביר למה זה כך. לדבריה, נטיית התרבות שלנו לשוויון, ליחד ולגילוי לב מוחלט עלולה להפריע לחשק המיני. למעשה, דווקא אותן התכונות התורמות לאינטימיות עלולות לפגוע במיניות. "ביחסים ארוכי טווח קיימת נטייה חזקה להעדיף את הצפוי על הלא צפוי. ואולם הארוטיות משגשגת על קרקע הלא צפוי. התשוקה מתנגשת חזיתית עם ההרגל", היא מסבירה.

"אצל זוגות רבים, יחסי אהבה ומחויבות אכן מעצימים מאוד את התשוקה המינית, מהווים תמריץ. הם מרגישים מקובלים ועטופים, וביטחון זה מאפשר להם להרגיש חופשיים. האמון הנלווה לקירבה הרגשית מאפשר להם להתיר את הרסן באשר לתיאבון הארוטי שלהם", כותבת פרל. "אבל למרבה האירוניה, מה שיוצר אינטימיות טובה לא תמיד יוצר סקס טוב. אולי בניגוד לתחושה הפנימית, נסיוני כמטפלת מראה שאינטימיות רגשית מוגברת מלווה לעתים קרובות בתשוקה מינית מופחתת". לדבריה, אולי האופן בו אנשים בונים את הקירבה ביניהם מפחית את תחושת החופש והאוטונומיה הדרושים לצורך ההנאה המינית. "כשהאינטימיות קורסת והופכת למיזוג, לא מדובר בהיעדר קירבה, אלא בעודף קירבה, החוסם את התשוקה".

דווקא כששני בני אדם מתמזגים, אין את מי לבקר בצד השני

היא מסבירה שהאהבה נשענת על שני עמודים, ויתור ואוטונומיה. "הצורך שלנו ביחד מתקיים לצד הצורך שלנו בנפרדות. האחד אינו קיים בלעדי האחר. כשהמרחק גדול מדי, לא יכולה להיות התחברות. אבל התמזגות רבה מדי מוחקת את נפרדותם של שני בני אדם מובחנים. ואז אין מעל מה להתעלות, אין גשר להלך עליו, אין את מי לבקר בצד השני, אין עולם פנימי אחר להיכנס אליו. כשבני אדם מתמזגים - כשהשניים הופכים ל"בשר אחד" - התחברות כבר לא יכולה לקרות, אין עם מי להתחבר. לפיכך הנפרדוּת היא תנאי מוקדם להתחברות: זה הפרדוקס המהותי של האינטימיות והמין".

מה עושים? "כל אחד זקוק לגן סודי", כותבת פרל. היא מצטטת משפט של סימון דה בובואר מתוך "המין השני", בו נכתב: הארוטיקה היא תנועה לעבר האחר, זה אופיה המהותי". אבל תוך כדי התנועה הזאת, אנחנו לפעמים מצמצמים 

את המרחב הדרוש לצורך פריחתה של תשוקה.  

 אנחנו לפעמים מצמצמים את המרחב הדרוש לצורך פריחתה של תשוקה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

"אני טוענת שיכולתנו לשאת את נפרדותנו - ואת חוסר הביטחון

הבסיסי שהיא מעוררת - היא תנאי מוקדם לקיומם של עניין ותשוקה במערכת יחסים", כותבת פרל. "אני סבורה שטוב יעשו זוגות אם יטפחו את עצמיותם הנפרדת..... מדובר במרחב - פיזי, רגשי ואינטלקטואלי - השייך לי בלבד. לא הכל צריך להיחשף".

בעוד שהאהבה נהנית לדעת עליך הכל, התשוקה זקוקה למסתורין. הארוטיקה משגשגת על המסתורי, החדש והלא צפוי. "האהבה רוצה לדעת שיש לה, התשוקה רוצה לרצות", כותבת פרל. "כשזוגות מתמקמים בנוחיות האהבה, הם חדלים ללבות את אש התשוקה. הם שוכחים שאש זקוקה לאוויר".

אינטליגנציה ארוטית מלמדת איך להשתמש בפנטזיות כאמצעי העשרה בריא, כיצד נוכחותו החשאית של אדם שלישי, חיצוני, המייצג את האסור, יכולה ללבות את התשוקה, ומהי חשיבות המשחק בחדר השינה ומחוצה לו.

• הספר "אינטליגנציה ארוטית" מאת אסתר פרל יצא לאור בהוצאת כנרת. תרגום: שרה ריפין

מאמר חשוב זה התפרסם באתר האינטרנט של ידיעות אחרונות

פעם בשנה, לקחת חופש מהנישואים

זה התחיל אחרי לידת הבן הבכור, כשחיי המין הפכו דלים והבעל הרגיש שאשתו והוא מתפקדים כמו עסק, בלי תשוקה והתרגשות. הם הגיעו לצומת דרכים, בו יכלו לבגוד, או להיפרד. ואז הם המציאו את שיטת שבוע "רגילה" - חופשה מבן הזוג, בלי שאלות מיותרות ועם כסף לבזבוזים

מחברת המאמר:שרית פרקול

פעם בשנה, כבר שלוש שנים, הוא לוקח שבוע חופש מאשתו. פעם בשנה, כבר שלוש שנים, היא לוקחת חופש ממנו. בן הזוג היוצא לחופשה מצטייד ב-5,000 שקל במזומן, ויכול לבלות את השבוע הזה באיזה אופן שירצה, היכן שירצה, עם מי שירצה, בלי שיצטרך אחר כך לתת דין וחשבון על כך.

הספר החשוב לקוח מתוך האתר של הפסיכולוג דר' אורי ורניק:http://www.therapy.co.il/index.htm

מאת:דר' אורי ורניק  

פתיח

"דע כי החבור הנעשה כראוי ובזמן הראוי ובכוונה הראויה, הוא עניין קדוש ונקי. ואל יחשב אדם כי בחבור יש גנאי וכעור. חלילה וחלילה! כי החבור נקרא ידיעה, "והאדם ידע את חוה אשתו ותהר" וכו' וזהו סוד.... כי האדם הוא סוד החכמה, והאישה סוד התבונה. והחבור הטהור הוא סוד הדעת, וזהו סוד איש ואישה".

                                                        ר' יעקב מעמדין, "מיטת הכסף".

         השחרור האמיתי של הארוטיות מצוי בקבלת העובדה כי קיימים בה מיליוני פנים. מיליון צורות לארוטיות, מיליוני אובייקטים, מצבים, אווירות וגיוונים. כדי להגיע לשיא עצמתה, עלינו ראשית דבר, להיפטר מאשמה הכרוכה בהרחבתה, ואחרי כן להישאר פתוחים להפתעותיה וביטוייה השונים ולמזגה (להוסיף את נוסחתי האישית להנאה המלאה שלה) עם אהבה אישית ותשוקה לבן-אנוש מסוים, תוך ערבולה עם חלומות, פנטסיות ורגשות".

                                                        אנאיס נין, "בשבח הגבר הרגיש"

 מבוא

אני מקווה שזה לא הספר הראשון ולא הספר האחרון שקראתם על מין.  הנושא בו אנו דנים לא ניתן למיצוי. כמה כתבו עליו - מדענים, הוגים, משוררים וסופרים - ועדיין, דרך גבר בעלמה נשארה בגדר תעלומה. מה גורם להם לאנשים לחזר, להשתדל ולהסתכן והכל כדי לחכך קצת את אבריהם זה בזה? המין הוא שאלה טובה, במובן שאין לו תשובות ברורות, אך החיפוש אחר הבנה הופך אותנו לעמוקים יותר, אולי גם למאהבים טובים יותר.

עלי להזהירכם: אפשר היה לקרוא לספר זה "מניסיונו של מטפל מיני". כל מה שיש כאן, למדתי תוך טיפול באנשים שלא היו מרוצים מחיי-המין שלהם, או אלה עם קשיי תפקוד במין. השתלמתי וגם קראתי בנושא לא מעט. אי-אפשר להימנע מהשפעות של חוויותיי הפרטיות (ואיני מתכונן לפרטן). לא כולם, מומחים וחובבים, יסכימו עמי. יש דרכים וגישות אחרות. כדאי לכן, לקחת את הדברים עם קורטוב מלח, לברור רק את שיתאים ויותאם לכם. בנוסף לאזהרה, אני מבקש להבהיר כי בדברי הבאים 'הוא' יכול להיקרא 'היא' ולהפך, 'היא והוא' טובים 'כהיא והיא' ו'הוא והוא'.

זהו ספר "למתקדמים", שפחות או יותר יודעים "מי נגד מי". לא אדון בדפים אלה בהיבטים ביולוגיים ורפואיים - כמבנה מערכת המין, הריון ומניעתו ומחלות מין. אני מניח שהם ידועים, אך בכל זאת לא יזיק רענון ועיון בספר "בסיסי יותר". המלצות ראו ב-"נספח-מין" בסוף הספר. כאשר עוסקים במין, אפשר להיכשל מצד אחד, בדיון אקדמי יתר על המידה ובמילים של 'בית-מרקחת'. מצד שני, אפשר לרדת לרבה של שפת הרחוב, ולטעות לא פחות. הלוואי והצלחתי להימנע משני אלה, מבלי לפגוע יותר מדי ברגישויות מי מקוראי. ראו זאת בתור "התנצלות המחבר", כפי שהיה מקובל למצוא בספרים ישנים.

אני מקדיש ספר זה לאמי גיזה ורניק, לכבוד יום הולדתה ה80-. ראשית, אהבת אם מאפשרת לנו לדעת רכות מה היא. שנית, היא הייתה מחנכת טובה: אצלה לא היו סיפורים על חסידות ואפילו לא "תינוק בבטן", היא ענתה על שאלות המין שלי ברגישות ובחכמה ומבלי לפרט יתר על המידה. כאשר קנתה לי ולאחותי בילדותנו את “תינוק בא לעולם" נחשב הדבר למעשה נועז. עד היום אני זוכר את המשפט הבא מתוך ספר זה:  "הנה כך קורה הדבר - אבא ואימא שוכבים קרוב זה לזו..."

פרק א

מסביב למין

פעם סיפרו בדיחה על מורה בשיעור לחינוך מיני (ואגב זה מאד משונה שיש שיעור מיוחד למין ולא משלבים את המין בנושאים האחרים כתנ"ך, ביולוגיה והתעמלות...) שדיברה על גנטיקה, וצמחים וציפורים וכו'. פלט אחד התלמידים "מה יש מורתי, כבר לא מזדיינים?". עדיין לא נדבר על המעשה המיני, אלא על נושאים מסביב, ברקע. סבלנות: הבנה שלהם רק תועיל לנו בהמשך.

המין והשאלה היהודית

אל דאגה, בספר זה לא מנסים להחזיר בתשובה. אבל בין אם נרצה ובין אם לאו, ערכי התרבות שלנו מוטמעים בנו ומשפיעים עלינו. עדיף לכן, שנדע במה מדובר. הגישה למיניות ביהדות היא קודם כל חיובית. המין נחשב למצווה. שתי סיבות למצווה: "פרו ורבו", כלומר התרבות ודאגה להמשך המין האנושי, "ולמען לא יהיה האדם לבדו"- כדי לצאת במדידותינו ולחיות יחד עם מישהו או מישהי.  גישה זאת שונה מהגישה הנוצרית למשל, הרואה במין חטא קדום ורע הכרחי.

לא רק שהמין נחשב לחיובי. המין צריך להיות טוב ומספק. שכן על הגבר "לשמח את אשתו" ומתוך כך נובע כי גם הוא חייב להיות שמח: כידוע אדם עצוב, יוכל רק להעציב או לעצבן את זוגתו. אם יש לכם יום הולדת או יום נישואין, רוצו לקנות את "האהבה דוחקת בבשר" מאת שלמה שבא. בספר זה אוסף קטעים העוסקים במיניות הלקוחים מהתלמוד. מעשה ברב אחד  (ואני מספר מהזיכרון) שהיה שמן במיוחד ושני לגיונרים רומאים עמדו ולעגו לו, כיצד יכול הוא בכלל לשכב עם אשתו. ענה להם - אשתי שמנה לפחות כמוני וכאשר אנו עומדים זה מול זאת, צמד שוורים יכולים לעבור תחת כרסנו. תמהו יותר, אם כך כיצד? ענה להם שתי תשובות. הראשונה "כאיש גבורתו", כלומר יש לי אבר כמו שרואים בסרטים הכחולים היום. השניה "האהבה דוחקת את הבשר" - כאשר אוהבים, כאשר "יש מערכת יחסים טובה", מסתדרים עם כל בעיה. עוד נחזור ללקח הזה, כי המין תלוי במערכת היחסים. סיפור אחר שמביא שבא, מדבר על שני תלמידי-חכמים ששכבו מתחת למיטת רבם בשעת מעשה האהבה שלו עם אשתו. כאשר גילה אותם ושאל "חברה מה העניינים?" ענו כי זהו "דבר תורה המצריך לימוד" והרב, הסכים עמם.

אם כך אנו עוסקים כאן בדבר תורה. בל נגזים, לא חסרים דעות ורבנים, כפי שהיה תמיד בהיסטוריה שגישתם למין הייתה חמורה ומגבילה. ביטוי כזה הוא לדוגמה, חייב אדם לקיים יחסי מין "כמי שכפאו שד". אני מקווה שאצלכם בבית אין שדים כאלה.

מין וערכים

לכאורה מין הוא עניין פשוט כל חתלתול וכל ארנבת עושים את שלהם, בלי אוניברסיטה, בלי לקרוא מדורי מין בעיתוני הנשים, ואפילו בלי דיאודורנט. אך מה לעשות, עבורנו ההולכים על שניים - המין הוא בעייתי. הוא אינו מובן מאליו, במקרים רבים כל כך ובמצבים שונים, אנו שואלים את עצמנו מה מותר ומה אסור, מה בסדר ומה לא.  דווקא במין אנו נוטים להיות חרדים ומאבדים את שיקול הדעת העצמאי שלנו. אפשר לדוגמא לפגוש זוגות שנוסעים בשבת ואוכלים טריפות, אבל על "טוהרת המשפחה" הם מקפידים באדיקות.

חייבים להחליט, חייבים לבחור ותוך כדי כך קובעים לעצמנו ערכים: גם הזוג שומר המצוות שלכאורה ההלכה קובעת עבורו בכל שאלה חייב להחליט אם ללכת אחרי "בית הלל" או בית "שמאי". האם הקביעה כי "אסור לאישה לתבוע בפה"  למשל, פירושה שאסור לאישה ליזום ולהביע כל משאלה מינית, או משמעותה כי אסור לשני בני הזוג לתבוע דברים בצורה של אולטימטום גס? כאן המקום להבהיר, כי הציווי הדתי קובע מי נחשב לאדם העומד בדרישות הדתיות ולא מה נכון או לא במין. יהודי דתי ששותה יין ומברך עושה מצווה, מוסלמי דתי ששותה יין עושה עבירה, והיתר סתם שותים בשביל הכיף: איש ואישה באמונתם יחיו. לשומר מצוות אסור לאונן, כי היהדות על פי פירוש רבני אוסרת אוננות, נקודה. ואכן זכותו של אדם ואולי חובתו, אם בחר בדרך זאת, לדבוק בהלכה - אף על פי שלדעת המומחים  אין באוננות כל נזק ואפילו יש בה ברכה.

להיות נאורים במין

כאשר אני חושב על נאורות מינית (למה למילה הזאת יש טעם מיושן? אפילו בפוליטיקה לא מדברים יותר על ליברליות)  אני חושב על הולנד. שימו לב: · בהולנד החינוך המיני מפורט, נרחב וניתן מוקדם יותר.  · הורידו שם את הגיל בו נחשב אדם בר-הסכמה לקיום יחסי-מין ל14-! האם   מקיימים בהולנד יחסים מוקדם יותר מאשר בארצות אחרות? כלל וכלל לא, אך לעומת זאת, בהולנד השיעור הנמוך בעולם של מחלות מין והריונות לא רצויים אצל מתבגרים.

   ·ההומוסקסואליות שם מכובדת, מוצגת באופן חיובי באמצעי התקשורת ונלמדת בבתי-הספר - לא שיש יותר הומוסקסואלים מהאחוז השכיח בכל החברות (בין 5-10%), אלא שקל להם יותר לחיות כפי שמתאים להם בשקט ובבטחה. · בהולנד אין כל הגבלה על חומר ארוטי בסרטים, בעיתונות ובמועדונים - והאלימות המינית שם נמוכה בהרבה מאשר בארצות שיש בהן מגבלות ואיסורים.

· הנה, הזנות חוקית - לא שיש יותר זונות, אלא שזכויותיהן האנושיות והחברתיות נשמרות טוב יותר.  · לפני שתאשימו אותי בראייה ורדרדה מדי ולא מציאותית, אוסיף כי בהולנד סובלים פחות ממחלת המינניות: התייחסות היא שוויונית יותר לשני המינים, בדרך כלל לא ישפטו שם אחרת גברת העושה בדיוק מה שהגברבר עושה.

אולי מילת המפתח לתיאור הניסיון ההולנדי, היא 'סובלנות'. האנשים עצמם, בניגוד למה שניתן היה לצפות מנתונים אלה, צנועים ונוטים אפילו לשמרנות מינית, אך הם יכבדו את זכות האחר לנהוג כרצונו.  לסכום, מבחינה מינית הולנד ראויה להיות "אור לגויים", ואתכם קוראי הנאמנים אברך "והייתם כהולנדים". אגב, מטפלים מיניים בהולנד עמם שוחחתי, לא הסכימו עם התמונה המתלהבת הזאת, והייתה להם בקורת נוקבת על המתרחש בחברתם - וגם על כך הערכתי אותם.

מין ומין על

אנו עדיין מדברים על מין ועל ערכים. אבל כדי להעמיד דברים על דיוקם. חשוב לדעת כי קיימים שני סוגי מין: מין ומין על, או מין ביולוגי ומין פסיכולוגי-חברתי. מפתח האבחנה החשובה הזאת הוא אדם שלא מצטטים במאמרים המלומדים על מיניות. הריהו מרקו וואסי ז"ל. וואסי תר וחקר את כל גווני החוויה המינית בגופו וברוחו. כתב כמה רומנים ארוטיים מדליקים, פרסם מאמרים על הרפתקאותיו בירחוני מין ונפטר מאיידס - המחלה הארורה.

וואסי טוען כי הבלבול בין שני סוגי המין הללו מביא רק צרות: מין, מטרתו ברורה - הבאת צאצאים לעולם. ברור בהחלט מה הוא נורמלי ומה מוסרי במין: רק קשר זוגי, בין גבר ואישה, כאשר הפין בנרתיק, כאשר יש שפיכת זרע בתקופת הביוץ. כל דבר אחר - בפה, ביד או באוזן למשל, יהיה פשוט טיפשי - ולא ישיג את המטרה. גם ברור מה מוסרי ומה לא:  מי שמביא ילדים לעולם ללא בגרות וללא אחריות, אינו מוסרי. כאשר מקיימים תא משפחתי יציב, כאשר הילד/ה רצויים ומסוגלים לאהוב ולגדל אותם - המין מוסרי וטוב ויפה.

מין על, או מין פסיכולוגי חברתי, טוב בכל הרכב ובכל אופן: בזוג, בשלשה או בקבוצה, בין בני מין זהים או שונים, בכל צורת מגע, בכל מקום בגוף... מין כזה אפשר להשוות לשיחה בין אנשים, למחול, לתיאטרון, לספורט. גם כאן אפשר להבחין בין מוסרי ללא מוסרי. המוסרי הוא "ואהבת לרעך כמוך", כלומר לא לפגוע, לא לרמות, לנהוג בהתחשבות ברגישות - בחמלה. כל מי שאינו נוהג כך, אינו מוסרי.

נסו להעלות את השאלות "השאלתיות" שיש לאנשים על מין - כגון, באיזה גיל להתחיל, האם מגע כזה או אחר מוסרי, יחסים לפני ומחוץ לנישואים, יחסים עם בני-המין, הטרדה מינית - ותגלו כי האבחנה שהעלינו "עושה סדר בראש".

הפין והפות, יחי ההבדל הקטן

הסקסולוגים אוהבים להכריז כי אבר המין הגדול ביותר בגוף הוא הראש. אכן כן. בכל זאת אנו מזהים מיניותנו עם אבר-המין שלנו. והאבר הזה יכול להעניק לנו רגעי אושר אך גם רגשות בושה ומבוכה. לגברים יחס שונה לפין: הם מכירים אותו היטב, אוחזים אותו בידם לפחות כמה פעמים ביום, בשירותים עומדים בשורה ומשווים עם האחרים לידם. נראה לי כי גם להורים נוח יותר להתייחס לפין מאשר לפות. לא שמעתי עדיין על הורים שאמרו לבת "איזה דגדגן נחמד יש לך".

כלומר נשים חיות תקופות ממושכות בלי להכיר מקרוב את הפות, בלי לדעת בדיוק מהו אבר המין שלהם. לא כולם יודעים שהפין הוא בסופו של דבר דגדגן מגודל והנרתיק - צינור הובלה לזרעונים, המקביל לאשכים - שקית לאכסונם.

האם התבוננת היטב בנרתיק שלך? אם לא, למה שלא תמצאי לך זמן פרטי, לשכב בנחת להתבונן בעזרת מראה ובמשך הזמן לבדוק ולהכיר את תגובתך לסוגים ואזורים שונים של מגע. האם נוח לכם לדבר על אבריכם? איך אתם קוראים להם? אם נקטתם בהתעלמות (שמה, למטה, מה שמו...), הגיע זמן שתמצאו מילון חופשי ונוח. יש הבוחרים שמות פרטיים, או שמות צמחים ופרחים, כל שם חיובי ונעים יתאים.

האם חשבתם על כך שהפין והפות הם חבריכם הטובים, היכולים להדריך אתכם היטב. להבהיר מתי נמשכים ונלהבים מינית, מתי המין לא מתאים ולא רצוי. ואם הם חברים צריך לדעת איך להתחשב בהם, לדעת שיש ללכת בעקבותיהם ולא לכפות עליהם את דעתנו. הפין והפות הם לא רק חברינו הטובים, הם גם לב זהותנו. הוא גבר כי יש לו פין, היא אישה כי יש לה פות. דווקא כאן מתעוררים בנו ספקות - אולי הפין לא מספיק גדול או נחמד, אולי הפות לא יפה או מושכת? כאשר משהו יקר לנו, אנו מנשקים אותו. הפה הוא האבר הראשון עמו אנו בודקים את העולם ומתחברים אליו. המגע האוראלי מעניק לבני-הזוג שלנו, חוויה של קבלה ובטחון, אם לא למעלה מזה.

מהות הארוטיקה

קודם שוחחנו על מין ועל מין-על, הפעם נבחין בין מין ובין ארוטיקה. אולי אקדים את המאוחר ואציין כי בהמשך נבחין גם בין מיניות לחושניות. אם כך, מין הוא אקט ההזדווגות שעושים כל היונקים. ארוטיקה היא משהו המבטא אותנו, משהו הנחקק בזיכרון. כמה פעמים קיימתם יחסי-מין? ( אם אתם מעדיפים לא להבין זאת כשאלה רטורית, הנוסחה היא: 2.4  כפול 52 שבועות כפול גילכם פחות הגיל בו קיימתם יחסים לראשונה) כמה מאלה אתם זוכרים? באותם הפעמים היה לבטח משהו ארוטי!

דרך אגב, זהו נושא שמן הראוי שתדברו עליו עם בן/בת זוגכם. אני מציע כי פשוט תראיינו אחד את השני על תפישת הארוטיקה שלכם. אפשר להציג את השאלה באופן הבא: נאמר שאני מהמאדים. אצלנו הכל דומה למה שמתרחש על כדור הארץ. רק מין אין לנו. הסבר/י לי כמו מה זה מין? במילים אחרות איזה משל או מטפורה היית נותן למין? אפשר גם לבקש שלושה קטעים ארוטיים הזכורים מהקולנוע ו/או הספרות. אחר כך אפשר להשוות, לדון , ואם תרצו גם לתרגל.

בקשתי מכם לראיין זה את זו, כדי למצוא את התשובות שלכם למהות הארוטיקה, אך גם כדי שתתיישבו לדבר על מין. אחד הדברים המאפיינים זוגות שמיניותם משתמרת ועמידה ופורחת, הוא היכולת שלהם לדבר באופן חופשי על מין. לא רק כאשר יש בעיות או במיטה, אלא כנושא מעניין בזכות עצמו, על ספל קפה, בסלון או במרפסת.

לא אכתוב כאן מסה על ארוטיקה. בקיצור, אנשים מעלים מטפורות או אופנויות של התמזגות, ושיחה, אוכל ומלחמה. ביצירה מוצלחת באים כולם לביטוי במידה, בחוויות פחות הרמוניות רק היבט אחד מודגש, או שהדימוי השולט הוא של עבודה (להשתדל, לעמוד בנורמות של מספר פעמים לזמן נתון וכו').

אם דברנו על החוויה הארוטית כיצירה מוסיקלית, אפשר לתאר מאפיין נוסף, של יצירת מתח והתקדמות מעגלית לקראת השיא. הנה נראה כאילו הסימפוניה מגיע לשיאה, ולא  כך, המוסיקה נרגעת, הופכת להיות חרישית ומתרחקת כדי להתקרב שוב ושוב לשיא עד לסיום דרמטי, של רעמים וברקים, או דממה חרישית. המגע הישיר, המגמתי והחד-כיווני לא יוצר מתח ארוטי. לעומת זאת המגע המתגרה - יכול להלהיב פי כמה.

מנאז' א-טרואה

כאילו שהחיים בזוג לא מסובכים מספיק, יש אנשים שמעדיפים לחיות בשלושה, ועוד טוענים

שאין טוב מזה

מאת: גליה סיון 

הרבה פשרות והרבה סקס (תמונה: FLICKR, TRAVIS HORNUNG)

סצנות זה רק בסרט

קודם כל תחשבו על עצמכם (תמונה: ASAP)

מאמי, הלילה אתה ישן בסלון

שלושה במיטה אחת. שמח (תמונה: ASAP)

גם אצלנו

השלישיות מתאגדות (תמונה: ASAP)

למה אני צריכה שני גברים

מאת:יעל 9

ההיסטוריה שלי בשלישיה התחילה בפעוטון, קראו להם עוזי ורמי, תאומים כחולי עיניים, שהיו החברים הכי סקסיים שלי עד שהתגייסתי לכיתה א'. לא נגמלתי מקונספט הטריפל

 הגעתי למסקנה החד משמעית, דו כיוונית ומאוד רציונאלית, שבמצבי אין ברירה, והפתרון היחיד הוא שני גברים. יש לי סיבות למכביר למה אני צריכה לחיות בנחת עם מנה גברית כפולה, תביאו דאבל, אני במשחק, שני גברים זו כעת תוכנית הפעולה.

 

ההיסטוריה שלי בשלישיה התחילה בפעוטון, קראו להם עוזי ורמי, תאומים כחולי עיניים, שהיו החברים הכי סקסיים שלי מגיל שנתיים ועד שהתגייסתי לכיתה א'. אז נחרט בי לדורות, שאין כמו אהבה בשניים, אני ועוד שני גברברים, סינרגיה גאונית, כי אחד ועוד אחד שווה שלושה. אהבתי את קונספט הטריפל, זה לא עבר לי.  

 

המרצה בישל לי לזניה, לפרחח עשיתי קפה

  

אחרי הצבא, בתקופת הלבלוב המיני שלי, ניהלתי רומן כפול. קפצתי בחוסר עקביות בין המרצה שלי למדעי הטבע לבין הפרחח שגר בבניין ממול, דירה מספר 7. שילוב מנצח. האחד רצה אותי ענוגה ורכה וקנה לי תחתוני מלמלה, השני רצה אותי זונה

 כל המרבה הרי זה משובח? (צילום: סי די בנק)

נמרה, גזר לי את אותם התחתונים, חדר ותינה עמי אהבים. המרצה בישל לי לזניה, לפרחח עשיתי קפה. הבוגר אהב כפיות, השכן הסוטה היה הרוס על דוגי מאחור. נודדת, מתלבטת, עברתי בין דירת הפרחח, שלימים נהייה מיליונר מסומם, לדירת המרצה, שלימים הפך לפרופסור מפורסם. לילה מענג אצל האחד וצהריים נהדרים אצל השני, ממציאה תירוצים, מתרוצצת בגנים, בלי מצפון ועם הורמונים משתוללים. אוכלת-טורפת את כל העוגה, מבקשת תוספת, קינוח לנשמה.

 

יום אחד התעייפתי מהתרוצצות האינסופית ורמזתי לגברים שלא אתנגד עם נעבור לשיטה השיתופית קיבוצית ונעשה איזו שלישיה, יהיה יותר קל לוגיסטית, יותר חברותי, והרבה יותר נעים. אממה, הפרופסור לעתיד והמסומם העשיר חשבו שזה רעיון רע, לגלות אחרי כמה חודשים שלחברה שלהם יש גלגל שלישי. כך למדתי בדרך הקשה, שעדיף גבר אחד ביד, משניים על עץ הפנטזיה.

  

בשנות ה-20 המאוחרות של חיי המתבגרים, איזה גבר אחד שאהבתי נורא הוציא לי צו פינוי תמידי מחייו המקסימים. בוכה ושזופה נסעתי להתנחם על החולות הזהובים באי לא מוכר, מזרחית ליוון. על החוף החלק, תחת עץ רענן, פגשתי את מקס שהיה שזוף כמו אננס, ואת ג'ורג' שהיה חכם ומצחיק למרות שלא הבנתי באיזה שפה. בלילה הראשון שתינו המון וודקה עם לימון, ואני גיליתי שאין כמו אהבה ענוגה, על חוף רטוב, עם מקס החטוב.

  

בלילה השני שתינו וויסקי בלי קרח, ואני גיליתי שאין כמו מעשה חדירה עם גבר מצחיק וחכם שקוראים לו ג'ורג', שמדבר המון, בשפה מוזרה, שאני לא מבינה.  

 

אני ומקס, ג'ורג' ואני, התערבנו לקוקטייל הבשרים הכי איכותי

 

בלילה השלישי שתינו המון וודקה ולימון, והוספנו לחגיגה גם וויסקי נקי, אני ומקס, ג'ורג' ואני, התערבנו לקוקטייל הבשרים הכי איכותי שטעמתי בחיים. אז ביוון ידעתי דבר אחד, אני ושני גברים, זה הדבר הבא, הדור השלישי, הדבר האמיתי. ופה אני מודה קבל עם וזרע, כי אין דרך טובה להשתיק אותי, להרגיע אותי, למסד אותי, מאשר מין בשלישיה, קבלי אותה בטובים השניים מן האחד.  

 

באחרונה פיתחתי את השיטה, הבנתי שמה שטוב למיטה, טוב לחיים בכלל. אם לא הצלחתי להתביית על גבר אחד, אין לי ספק שעתידי הזוגי טמון בנישואים מאושרים לשני גברים, עסקת חבילה, התחתני עם אחד קבלי את השני, אקסטרה מתנה. שלושתנו נחייה באושר ועושר, נצעד לשקיעה, מאושרים יד ביד, גבר אחד מכל צד. 

 

ויש לי את כל הסיבות להאמין שזה הפיתרון: 

 

1. כשאחד ישתוק השני ידבר, אף פעם לא ישעמם. כשאחד יעצבן בשני אתנחם. כשנריב תמיד יהיה צד שלישי שירגיע את העניינים, כשנעשה אהבה תמיד תהיה עוד תוספת עזר מהצד. מדובר פה על חוק טבע ידוע, משולש הוא תמיד יותר יציב מסתם קו מאוזן.

2. אני לא יכולה להיות מאוהבת בגבר אחד, נקודה. בשניים? קלי קלות, משחק ילדים, מחלקת אהבתי ביד נדיבה, מפגינה רגשות משוחררת מדאגה.

3. יש סיכוי סביר שלשניהם יחד יהיו יותר זוגות נעליים מאשר לי לבד, מה שיוריד את בולטות הסטייה שלי בעניין.

4. יש דברים ארוכים וקשים שהולכים מצוין רק שהם באים שניים. צ'ופסטיקס, למשל. הייתם יכולים לאכול עם אחד? בלתי אפשרי.

5. גם אם אחד יעזוב לא אשאר לבד, יש לי עוד אחד, בעל נוסף.

6. תמיד יש עם מי לעשות סקס. תמיד יש עם מי להתחבק, אחרי.

7. כשכואב הראש, כשאני במחזור או סתם מצב רוח של בנות, אני יכולה לבקש מהם לעשות טוב ונעים אחד לשני, בלי רגשות אשם ובלי כאבים בחזה.  

8. מטלות הבית נחלקות בין שלושה: אחד מכבס, השני מגהץ, אחד מבשל השני מנקה. אחד מוריד אשפה, השני מביא פרנסה. מה איתי? נו באמת, אתם יודעים שאני גרועה בתפעול, אני טובה בניהול. תסתפקו בזה שאני מוצצת, לשניים.

9. יש שלוש משכורות, זה אומר יותר בילויים, יותר קניות, והרבה יותר חופשות.

10. אין מצב שלשניהם לא יעמוד באותו זמן.

11. הולכים לבקר כל משפחה רק אחת לשלושה שבועות.

12. אני אוכל לשמור על תחרות סמויה, חברים כאילו, אבל בעצם מתחרים תמיד על לבך, ותמיד תמיד חושקים בגופך. וגברים כמו שאנחנו יודעות, אוהבים תחרות. מאוד אוהבים.

13. בחורף מקבלים חימום דו כיווני, אחד כפית קדמית והשני כפית אחורית. מה יותר מזה אפשר לבקש בחיים?

14. אני אפצה את אמא שלי על השנים בהן נאלצה להודות שהבת שלה לא התחתנה, עכשיו היא תוכל לספר לחברות מהשכונה, שהיא התחתנה, חתונה כפולה. טוב, בסדר אולי, זה דווקא לא רעיון כל כך טוב.

 

מי צריך סיבות לשני גברים? לא ברור שזה כמו גלידה, אם אני אוהבת אחת, תמיד ארצה כמות כפולה?

 

הבלוג של יעל 9