NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/43/HP_866.html

הנשים של אושו

בשנות השישים הנשים בקומונה של אושו היו השולטות: נשים בשלות בגילאי 35-40 שתפסו את כל תפקידי המפתח ונחשבו לבודהות מלידה שיכולות להציל את הגברים בעזרת סקס משוחרר. החוקרת סוזן פאלמר בדקה האם הגורו הפמיניסט, שהמליץ לתלמידותיו להימנע מלידה וללדת את עצמן מחדש, אכן הצליח לכונן סדר נשי חדש

מאת:ירון שוורץ

נשים חוגגות באשראם 

אחד האישים הכי דחויים באקדמיה הוא אושו. לאקדמיה קשה איתו, גורו נערץ על ידי מיליונים שהפך לשם נלווה כמעט לכל פעילות רוחנית. אושו-שמושו, כך שמעתי לא מזמן שדרנית מתבטאת בגלי צה"ל. המדיטציות של אושו, התרפיות של אושו – העידן החדש שייך לאושו. באקדמיה מביטים בו בעין עקומה ואומרים, אושו? דבריו הרי ריקים מתוכן. בנוסף, הפלילים שנחשד בהם, העושר הרב שיוחס לו בחייו, כל אלו הופכים אותו לאחד שלא היה מתקבל אפילו לחוג לפילוסופיה.

בכלל קראו לו ראג'ניש, אבל ארבעה חודשים לפני מותו הוא החליט לשנות את שמו, בידיעה ברורה שמיתוג עצמי מחדש עשוי למחוק היסטוריה של שלושים שנות פעילות שנויה במחלוקת. שלושים שנים אמרנו? נו, זה כבר היסטוריה, והיסטוריה היא רקע מצוין לחקירה אקדמית.

שלושה עשורים של פעילות, מיליוני תלמידים, מאות שיחות שתועדו, הוקלטו ונשמרו. אדם שפעילותו הרוחנית חצתה גבולות, מדינות ואת שלושת העשורים החשובים של המאה העשרים – שנות השישים, השבעים והשמונים – שהיה הנביא של הניו אייג' המודרני, שעסק בדת, בפילוסופיה, במדיטציה, בפסיכולוגיה, בפוליטיקה ואפילו בספרות, תזונה והומור. אם נתבונן בעובדות הללו דרך משקפיים של ארכיאולוג תרבות, או של היסטוריון מודרני, נגלה ש"מחקר ראג'ניש" עשוי לתת לנו עוד מבט על המאה העשרים ועל פוטנציאל אנושי אחר שאולי היה שם. כתבה זו תעסוק בנשים, בראג'ניש ובפוטנציאל הייחודי שניתן להן באותם ימים שהתאגדו סביבו בהמוניהן.

סקס הוא אחת הדרכים המומלצות להתפתחות רוחנית

אושו  

לא רבים יודעים זאת, אבל בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת התוודו כמה חוקרים בינם לבין עצמם כי הם עוקבים בשקט ומהצד אחרי ראג'ניש ותנועתו. לאחר מותו החליטה קבוצה זו לקיים כנס חד פעמי בנושא "מה בעצם היה שם?". אותם חוקרים הכירו מחייהם האישיים את ההתנגדות העמוקה של האקדמיה לפעילותו של האיש, ולכן הזמינו לכנס רק את תלמידיו של אושו, הסניאסים. לכבוד האירוע ניסתה חוקרת בשם סוזאן פאלמר להבין מה היה מקומן ותפקידן של הנשים בתנועתו של ראג'ניש. פאלמר ראיינה עשרות נשים שהגיעו מפונה לקומונה המרכזית שהקים ראג'ניש בצפון אמריקה, במדינת אורגון, בשם ראג'ניש-פורם (עירו של ראג'ניש), וגם נשים מקומונה מקבילה שצמחה במונטריאול, קנדה. עבדכם הנאמן מתכוון לעשות שימוש באסופת הנתונים שגיבשה פאלמר ולבדוק מה עומד בצומת שבין נשים, ראג'ניש, מיניות ודת.     

ההיסטוריה מטבעה נוטה להרחיק אותנו מעובדות העבר, וככל שעובר הזמן, אנו נוטים לראות את המצב כיום כעדות למה שהתרחש פעם או כתוצאה שלו. כיום, באשראם של אושו ובקומונות מקבילות שממשיכות את פעילותו, הרוב המוחלט הינו גברי. המנחים, המנהלים, התחזוקה, כולם נתונים בידיים גבריות.

אבל כשראג'ניש היה עדיין בחיים והתנועה היתה בשיאה, היו שם יותר נשים מגברים. באותה תקופה התנועה של ראג'ניש התקיימה לא רק בפונה אלא גם במרכזים מקבילים בארצות רבות, ביניהן יפן, גרמניה, אנגליה, קנדה וכמובן ארצות הברית. גם במרכזים הללו היוו הנשים רוב פעיל ודומיננטי על פני הגברים, ובהתאמה גם ניהלו אותם. מי היו הנשים הללו, מה היה מעמדן, כיצד נראו חיי המשפחה שלהן ומה משך אותן לראג'ניש?

ראג'ניש הכין את הקרקע לכך שבקומונות שלו תהיה חלוקת התפקידים בין גברים לנשים שונה מזו הנהוגה בחברה. הוא לא דיבר באופן ברור על מה שאנחנו מכנים היום בשם "מגדר", ובמקום זאת הציע התייחסות קצת אחרת לנושאים כמו זוגיות, סקס ומדיטציה:

א. הסקס הוא אחת הדרכים הנכונות והמומלצות להתפתחות רוחנית. המודעות מגיעה לשיא לאחר האורגזמה, הזמן חדל מלהתקיים וכל מחשבה נעלמת, ממש כמו ברגעי השיא של המדיטציה.

ב. בני האדם אוהבים לחקור הכול, גם זה את זה, לכן היו מעדיפים לקיים יחסי מין עם כמה שיותר בני זוג. אבל הגברים פוחדים מנשים, המיניות שלהן מרתיעה אותם, ולכן הם החליטו לכפות על החברה חיים של זוגיות קבועה, וכך הפך מוסד הנישואים ל"ארון המתים של האהבה והתשוקה המינית".  

ג. הדרך להארה היא אינדיווידואלית ולכן יש לצעוד

בה לבד. בייחוד חשוב הדבר עבור נשים, מכיוון שבאופיין הן עצמאיות הרבה יותר מהגברים.

ד. לפיכך המשפחה הביולוגית מיותרת. הפתרון הוא חיי קומונות וקיום "משפחות רוחניות" בלבד.
ה. היריון? פעם זה היה אידיאל קדוש. היום זוהי דרך גברית לניצול האישה, להשארתה בבית ולנטילת כוחה הרוחני. מי שבכל זאת רוצה ילדים יוכל להשתמש במדע שבקרוב יציע לנו הזרעה, הפריה ורחם מלאכותיים.

וכך הוא מסכם:

"משחר בריאתה היתה חווה כפופה לאדם. ומאז חיו הנשים בעבדות לטובת הגברים. מבחינה כלכלית לא הורשתה להן עצמאות, מבחינה חינוכית לא הורשה להן להשתוות לגברים, והכי חמור, מבחינה דתית היא נחשבה לפחותה, וכתבי הקודש היו תמיד סגורים בפניה. כנפי הנשים קוצצו בדרכים רבות, אבל הנזק הגדול ביותר שנגרם להם היה בנישואים. הפסיכולוגיה של הנישואים מכריחה הן את הגברים והן את הנשים לפעול כנגד היצר הטבעי שלהם, אולם עבור הנשים היה הדבר כרוך בסוגים רבים מדי של עלבונות. מכיוון שאף גבר לא יכול היה להסתפק באישה אחת בלבד, יצרו הגברים את מוסד הזנות, והפיכת האישה לזונה הינו הרצח הנורא ביותר שיכול היה הגבר לגרום לה".

בקומונה שלו, הבטיח ראג'ניש, תוכל האישה להיפטר מאזיקי המעמד החלש, להפוך למנהיגה ולהוביל עידן חדש בראשות הנשים.

כוהנות ונהגות בולדוזרים

טנטרה 

שלא תטעו, ראג'ניש לא תמך בפעילות הומוסקסואלית. ברוב הקומונות, הדחף לקיום פעילות מינית עם בן אותו המין נחשבה בעיניו למשחק ב"פאזל הקטן", שמשמעותו בריחה מההתמודדות עם "הפאזל הגדול", כלומר עם פיצוח אתגר היחסים בין גברים לנשים. כדי ללמוד את הפאזל הגדול עודדו בקומונות יחסים זוגיים ומיניים קצרי טווח.

בקבוצות התרפיה נלמדו טכניקות שעודדו את המשתתפים לשחרר מעצורים ועכבות, לבטא רגשות מיניים וללמוד להשתמש במגע אינטימי לתרפיה ולחיזוק אנרגטי ולא רק לפורקן צרכים גופניים.
עדויות רבות מספרות שעל התלמידים הופעל לחץ מסוים להתנהג באופן היפראקטיבי מבחינה מינית. יחסי מין עם בן זוג אחד היו גורמים לרוב לכיווץ מצח קל ולפליאה. התפישה היתה כי האנרגיה הזוגית "נתקעת" כאשר בני הזוג מתעקשים לבלות רק זה עם זה. מנגד, כל התמסרות לבני זוג נוספים, אפילו ללילה אחד, נחשבה לשחרור אנרגטי ולצעד חשוב בדרך להתמודדות עם רגשות כמו קנאה, שנאה וכעס.

הסקס נתפש כאמצעי להבנת העצמי ולביטוי עצמי, מוטיבים שהיו חשובים הרבה יותר משיתוף פעולה הדדי. התפתח קוד חדש של מוסר מיני שכלל מושגים ניו אייג'ים כמו "אמון", "להיות פתוח" ו"לחלוק". החופש המיני הצליח להסיר במהירות מכשולים תפישתיים, מוסריים וחברתיים שהפריעו לשינוי תודעתי, והמטרה היתה ללמוד להיות אותנטי בכל אינטראקציה ולא לנסות להציג דמות עקבית. יחסים מיניים כנים ללא מעצורים נתפשו כדרך הנכונה ביותר לעורר באדם אהבה עצמית מחדש.
מובן שהיו גם תלמידים שנהנו מאוטונומיה זוגית בחייהם הפרטיים, אך דרכי ההתמודדות שלהם עם בעיות היו שונות מאלו המקובלות בחברה שמחוץ לקומונה.

מאינטימיות לאוטונומיה

אושו 

מדוע הגיעו לקומונות של ראג'ניש דווקא נשים מצליחניות, רווקות/גרושות וללא ילדים? התשובה לשאלה זו עשויה להצביע על הדילמות החברתיות, הרגשיות והרומנטיות שנשות המערב התמודדו עימן באותה תקופה. ראג'ניש ביקש להוציא את הפמיניזם מהתחום התיאורטי ולהציע פרקטיקה חברתית שתאפשר לנשים לממש את עצמן באמת. 

הנשים הוזמנו להנהיג ולממש את הניסיון, הידע והפוטנציאל שצברו במהלך חייהן, באופן  שלא יכול היה לבוא לידי מימוש בחברה שהעניקה תמיד עדיפות לגברים. בקומונה של ראג'ניש הן יכלו לנטוש בקלות את אותם תפקידים שבאופן מסורתי-חברתי הוקצו להם, הן  כבר לא חשו מחויבות להיות עקרות בית או אמהות וגם לא נאלצו לחוש כישלון אם לא מילאו בהצלחה את התפקידים הללו. נשים קרייריסטיות שוויתרו על ילדים, נשים שלא הצליחו להרות, נשים שאיבדו את ילדיהן ומשפחתן בתאונות, כל אלו מצאו מפלט בחברה ששמחה לקבלן.

עניין נוסף, שאינו טריוויאלי כלל וכלל, היה העובדה שנשים רווקות מעל גיל ארבעים הוזמנו לחזור ולמצוא את כוחות הפיתוי והחיות שהודחקו עם השנים מכורח הלחץ החברתי. בניגוד למסורות דתיות רבות, שבהן אישה מבוגרת אמורה להפנות עורף לחיי ההוללות ולתור אחר חיים רוחניים בנזירות ופרישות סקסואלית, קיבלו הנשים אצל ראג'ניש את התמיכה החברתית לחזור וליצור את עצמן כסקסיות ואטרקטיביות ולחדש את פעילותן המינית.

"המאהבת" היתה המעלה הרוחנית הגבוהה והנחשבת ביותר. בנוסף, שמירה על אורח חיים צמחוני, עבודה פיזית, השתתפות יומית במדיטציות אקטיביות, בריקוד ובשירה וכמובן גם הימנעות מהיריון, כל אלו העניקו לנשים בקומונות מראה רענן ובריא, שהוציא אותן ממשוואת ההזדקנות.

"כל אישה יכולה להפוך לחץ לכיוון האלוהות. הברכה שהיא מביאה עימה, הנועם, היופי שלה, האהבה שלה, הדבקות שלה יכולים להראות לנו את הדרך למציאות גבוהה יותר של ההוויה, לאזור הגדול של התודעה"

אורגזמה כפנס להארה

אושו 

אך האם בכך מסתכם החלום הפמיניסטי? האישור להימנע מנישואים ומאמהות? האישור למתירנות מינית נשית ולדומיננטיות נשית בחברה? האישור של "המאהבת" כתפקיד רוחני? ראג'ניש זיהה משהו מעבר לכך; הוא הבחין ביכולת רוחנית שלא היתה מובנת מאליה, שהוחבאה והוכחשה על ידי המין הגברי:

"אישה יכולה להפוך לתלמידה המושלמת ואף למאסטרית המושלמת, אף גבר אינו יכול להתחרות עם נשים באיכויות הללו... לנשים היתה מאז ומתמיד היכולת לחדור לפנימיות של הגבר, לבחון את המוסר שלו, את האאורה שלו, את הכריזמה שלו. אבל הכישרון הזה הפחיד את הגברים, הם עשו כל מה שיכלו כדי לקחת מנשים את היכולות הרוחניות שלהן, הם בחרו להדגיש רק את הממד הפיזי, רק את המשיכה הסקסואלית, כל דבר שהיה יכול להיתפש כרוחני מצדן הציגו הגברים ככישוף, כמקור הרע. לכן היו חייבות הנשים לשמור על גופן כל הזמן ולא יכלו לטפל בצד הרוחני שלהן... מיליוני נשים חיו ומתו ללא הידיעה שהן מסוגלות לחוות אורגזמה, ומובן שאף אחת מהן גם לא ידעה שאותה אורגזמה שנאסרה עליה יכלה גם להעביר אותה לממד רוחני שונה, ואפילו להיות הפנס בדרך שלה להארה. 
 
"בחזון שלי, העידן הבא יהיה עידן הנשים. הגברים ניסו במשך יותר מ-5,000  שנה ונכשלו. עתה הגיע הזמן לתת לאנרגיות הנשיות להשתחרר, ואם הנשים עצמן לא ישתחררו הן לא יוכלו להפוך למוארות. אותן תנועות לשחרור האישה לא יוכלו לעולם להעניק להן את אשר הן מחפשות. רק אישה-בודהא תזכה לחופש מהאזיקים החברתיים שבהם היא שבויה... אלפי נשים נאספות סביבי, דבר זה לא קרה לפני כן מעולם, המסע הרוחני היה תמיד עניין גברי. עתה הגיע תורן של הנשים".

אם נבחן את החברה הנורמלית, אם נתבונן בדתות השונות שבהן נשים יכולות או מאולצות להיות חברות, אם נבדוק את רוב הכתות והדתות שנדדו מהמזרח למערב, נראה כי אף אחת מהן אינה מאפשרת לנשים את ההתנהגות החברתית האחרת שמציע להן ראג'ניש. רבים מהתלמידים הרוחניים שהסתובבו בהודו בשנות השבעים והשמונים ידעו לציין שראג'ניש היה אחד הגורואים היחידים דאז שלא התייחסו בזלזול לנשים, לא ראו אותן כנחותות ולא התעקשו על פרישות מינית. 

אישה שבאמצע החיים חשה את עצמה נטושה, לא מושכת ומדוכדכת הוזמנה להצטרף לקומונה של ראג'ניש, להחיות את עצמה מחדש ואף להעניק לחייה נופך רוחני. סביר להניח שאישה שהיתה פועלת בסגנון ראג'נישי מחוץ לקומונה היתה נתפשת כבעיה מוסרית, כדמות מגוחכת שיש להתייחס אליה בחמלה בשל חולשותיה. אצל ראג'ניש התנהגות כזו היתה מתפרשת באופן ברור ככריזמטית.

בסיכום מחקרה אומרת פאלמר כי לאחר שבחנה יותר מעשר כתות ודתות חדשות שהתפתחו באמריקה, ואף כאלו שנדדו מהמזרח למערב, כמו תנועות זן ומסדרי הארי קרישנה, היא לא מצאה באף אחת מהן מקום כה נרחב לנשים כמו אצל ראג'ניש. מקום שהעניק להן אפשרות למנהיגות נשית, חיים מדיטטיביים וביטוי מיני ללא הגבלה. מקום שבו גם נשים בנות ארבעים, קרייריסטיות וללא ילדים, יכלו לראות עצמן כמבורכות וכרוחניות.
נכון, כתבה זו מתעלמת מחשדות רבים שהועלו לאורך ההיסטוריה לגבי אותו אושו-ראג'ניש על ניצול תלמידים, הפקרות, הדחה לפשעים ועוד מעשים פליליים, אבל, מעבר לכך, היא מבקשת להציג כת ייחודית לזמנה שהציעה מרחב למנהיגות נשית, אינטימיות פיזית וחיים קומונליים שכוונו להתפתחות רוחנית ומדיטציה.

קיומה של קומונה כזו, כאירוע היסטורי ייחודי, בתקופה המודרנית יכול רק להעיד על התקופה שבה אנו חיים ולהעלות את השאלה, האם זה באמת העידן החדש, או שמא אנחנו למעשה משחזרים את עצמנו משחר ההיסטוריה שוב ושוב ללא כל התקדמות של ממש?

על המחבר

ירון שוורץ הוא בוגר החוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב והתמחה בהגות הודית מודרנית. כיום הוא סטודנט בתוכנית ללימודי מגדר של אוניברסיטת בר-אילן

המאמר פורסם לראשונה בגיליון יולי של המגזין "חיים אחרים", ירחון אלטרנטיבי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית

אישה בורחת מבשרה: מה מקור השנאה שנשים חשות כלפי גופן?

המחברת:טובי בראונינג

אין זה חשוב מי האישה או מה צורתה וגודלה - היא לעולם אינה שבעת רצון מגופה. מדי יום היא מביטה במראה, וכל שהיא יכולה לראות הוא הטעויות שעליה לתקן. הפחד מהנשי: סדרה חדשה של ד"ר טובי בראונינג

אף פעם לא מרוצה. Dave and Lynne Slater, cc-by

בכל פינה בעולמנו מתחוללת מלחמה: הנשים נלחמות בגופן. מחלה זו, ככל מגפה, אינה מפלה אף אחת. מפורסמות או אנונימיות – קשה למצוא אישה חסינה לגינוי עצמי, לאובססיה גופנית ולהפרעות אכילה במידה זו או אחרת. רובן לעולם אינן רזות מספיק, ואילו המיעוט הרזה – שהאחרות מתקנאות בו – מתענה בגין חוסר. אין זה חשוב מי האישה או מה צורתה וגודלה – היא לעולם אינה שבעת רצון מעצמה; היה זה כאילו חווה עדיין טורחת לכפר על החטא הראשוני של התעוררות הדעת על ידי שנאה עצמית, המופנית רובה כנגד גופה. מדי יום היא מביטה במראה, וכל אשר היא יכולה לראות הוא הטעויות שעליה לתקן. אולם אבוי, התיקון מתעתע בה. בכל פעם התגובה מבבואתה זהה: "עדיין לא טובה מספיק".

בכל פעם היא רואה טעויות חדשות. אם נשים אינן מתענות בגין משקלן וצורת גופן, הן סובלות בשל שדיהן, אפן, שפתיהן, עפעפיהן, שיניהן, עורן, שיערן ושיער עורן! יש נשים החיות בסיוט יומי של חרדה, פן יתגלה שיער פנים שהחטיאו במריטה האחרונה. חרדתן אינן פחותה מעוצמת פחדיה של האנורקסית מפני השומן. ואם כבר הכול בשליטה, מחכה מעבר לפינה הזִקנה, לענות את הנשים בקמטים ובבלות מדומיינת או עובדתית.

אכן, אין זו משימה קלה למצוא אישה שמעריכה כראוי את בן לווייתה הקרוב ביותר - את גופה. וכאן המקום לציין כי המחלה פוגעת גם בדוגמניות-על, שחקניות וכוכבות קולנוע.

נתונים מאוסטרליה מראים כי בכל רגע נמצאות שני שלישים מהנשים בדיאטה. עיתון ארצי ניחם את קוראיו באומרו: "נשים עושות דיאטה 130 פעמים בממוצע במשך חייהן. כך שאם את סובלת בניסיון לרזות, אינך לבד".

ממדי הצרה שנגועים בה מיליוני נשים, ילדות ומספר גדל של גברים ובנים, דורשים שנעצור ונתעורר. המצב הגיע לשיעורים מרקיעי שחקים בקרב בנות עשרה ואף צעירות יותר. רבות מהן התוודו כי הן פוחדות מעלייה במשקל יותר מהמוות עצמו.

האם אין זה אירוני שבחברה אינדיבידואליסטית כשלנו, שבה המקוריות מהוללת, אנחנו נכנעים לעדר? נשים עשויות להחשיב את עצמן מיוחדות, מקוריות ויצירתיות, אולם המבחן האמיתי לכל אלה הוא הפעולה הפשוטה של התבוננות במראה. כאן קשה למצוא מקוריות, שמביטה במראה באהבה ובקבלה על אף הלחצים החיצוניים. במקום זאת מופיע גל עצום הסוחף את הנשים. מיד עם פגוש עיניהן את בבואתן מתחילות הביקורות, ההשוואות, הנזיפות.

מה קרה לפעוטה שפעם נישקה את בבואתה במראה באותה טבעיות שבה הרעיפה את אהבתה על הכול, ושידעה להעריך את הקסם והיופי של כל הבריאה ללא שיפוט? עתה הפכה נדיבות זו לרדיפה. האם ייתכן כי הרסנות שכזו מקורה בלחצים חיצוניים בלבד, או שמא פורטים לחצים אלה על מיתרים פנימיים? איך ייתכן כי האינדוקטרינציה לרדוף את עצמן הצליחה באופן כובש שכזה אצל נשים מכל טווח האינטליגנציה?

קל לנו לחוש מזועזעים ונזעמים על גורלם של אזרחים, הנתונים לשלטון דיקטטורי ולפעלולי הפרופגנדה ושטיפת המוח שלו. אנחנו מאמינים כי הקיום שלנו חופשי מכל אלה. אף על פי כן חי הדיקטטור שלנו בתוכנו, והוא הרודה בחייהן של נשים ברחבי העולם על ידי עונשים וקנסות על כל בגידה, כגון אכילה, הנאה, החסרת שיעורי כושר או העלאת גרמים ספורים במשקלן. אלה שצחקו בהקלה ב-1984 ואמרו כי למזלנו לא התממש חזונו הקודר של ג'ורג' אורוול על החיים תחת עינו הבולשת של "האח הגדול" - שכחו להביט פנימה.
>

הפחד מהנשי בנשים מומחש היטב בשנאת הבשר שלהן. אופיו של הנקבי, של היין ((yin, הביצית – הוא עגול, רך, רחב. כבר בעת לידתן יש לנקבות רקמת שומן כפולה מזו של זכרים. אין זו טעות של הטבע – לכל תכונות הנשי יש מטרה. למרות זאת רוב הנשים חוות את הפחד הראשוני מפני הנשי ברובד הפיזי. כל גרם בשר שמתווסף להן, או שנדמה להן כי התווסף להן, מפעיל בנשים את אזעקת הגועל שלהן. מיד גואה החרדה, והצורך לשלוט בגוף הסרבן משתלט עליהן.

נשים מגייסות את סיועו של רגש האשמה כדי ליישם את העונש הראוי - נזיפות עצמיות, דיכאון, הימנעות מפעילות מינית בשל היותן "שמנות ומכוערות", וכמובן, דיאטות וצומות למיניהם.

עם הופעת סימני הנשיות מופיעים חרדה ורצון לרזות חזרה לממדי טרום-ההתבגרות. חלף העידן שבו נחגגו סימני הבגרות הנשית

על ידי הקהילה כולה. היום, אם לא החלה הילדה בטקס הדיאטה במטרה לצמצם את נוכחותה הפיזית עוד קודם לגיל ההתבגרות, הרי שנקודה זו מסמנת את ה"חניכה" להרס עצמי זה. עוצמת הסלידה שנשים חשות נגד בשרן גובלת לעתים באלימות. אילו רק יכלו לקרוע מעליהן פיסות בשר "מיותר", היו עושות זאת. לעת עתה הן משתדלות לעשות כן על ידי שאיבת שומן, דיאטות, משלשלים, משמעת כושר וכדומה. איכה הפך החומר, המגלם את החיים בכוכבנו זה, שנוא כל כך?

עצם הכורח להסביר לבנותינו או לעצמנו שהבשר נועד להגן עלינו, מגלה את עומק המחלה. אנו הנשים, שטיפלנו באחרים, טיפחנו והזנו אותם, אנו הכמהות להזנה בעצמנו – היכן הערכתנו לזה אשר מזין אותנו ומגן עלינו? במלחמתן בבשרן הנשים למעשה מחרימות את התגלמותה הפיזית של הישות הנשית בעולם הזה.

מפגש נוסף של נשים עם הפחד מהנשי מגולם בתסמונת המתח הקדם-וסתי (PMS). נשים רבות סובלות מתסמונת זו, האורכת כמה ימים עד שלושה שבועות לפני הווסת בכל חודש. תסמונת מציקה זו התגברה במקביל לגבריזציה של הנשים ולמרוצתן בניסיון להדביק את קצב הגברים. הנתק מהנשי העצים את תסמונת המתח הקדם-וסתי כריאקציה. כאשר מתח זה בשיאו, לא יכולים עוד הראש, השכל, להמשיך ולרדות בגוף בניסיון לעצב אותו. כמו להכעיס, הגוף מתגבר עתה בעזרת ביטויים נשיים מוקצנים: בטן ושדיים נפוחים, אגירת נוזלים, משקל יתר ותחושה כללית של תפיחות, התרככות ונורא מכול – מאגר רגשות המסרבים להיבלע. כאן בדיוק עשויה האישה לחוות ישירות את הפחד מהנשי ושנאת נשים, כשהעוינות והכעס בימים אלה מופנים ראשית כול נגד עצמה.

התחרות של שלטון הזרע דורשת מכל אחד ואחת להיות בשליטה בכל רגע, ואילו עיקר החוויה של תסמונת המתח הקדם-וסתי היא תחושה של איבוד שליטה. תחושה זו נוטה להצית רגשות זעם וקורבנוּת – "איך מעז הגוף הזה פשוט לעשות מה שהוא רוצה בלי להתחשב בנו, אחרי כל מאמצינו לעצב אותו ולשלוט בו!?"

בינתיים ממשיך החזה לתפוח ולכאוב, כמו גם הבטן התחתונה. הנשים חסרות אונים בפני המפלצת המתגברת. מחקרים מראים כי במחצית השנייה של המחזור (לקראת הווסת) נשים אוכלות יותר, וכי אין הדבר בשליטתן, שכן תהליכים הורמונליים מגבירים את התיאבון. לפיכך ממליצים החוקרים בחמלה "להגביל את הדיאטות למחצית הראשונה של המחזור" (שהרי דיאטות הן חלק בל יעורער בחייה של אישה).

אני יפה בדיוק כמו שאני  Melting Mama , cc-by

נשים רבות חוות, כחלק מהתסמונת הקדם-וסתית, עצבנות ושנאה עצמית. אם נדמה לכם שאתם סובלים מהנשים לפני הווסת, אינכם יודעים סבל מהו, שכן הן עצמן כטרף במלתעות האלימוּת הפנימית, שאותה הן אינן מבינות. החלק הזכרי, ההגיוני, בנשים עצמן, מביט בשאט נפש במתרחש. הן אינן זקוקות לביקורת חיצונית - גם אם הן סופגות אותה - שהרי הן מבקרות את עצמן לעייפה.

שיעורי ההתאבדות בקרב נשים הם הגבוהים ביותר בזמן זה של המחזור. להרוג! להרוג! מצלצלים המסרים הנושנים, מהדהד ציד המכשפות. כל הפחד, הנידוי והניכור – שהיו מנת חלקן של הנשים במשך דורות רבים, ושרובצים להם בזיכרון התאי שנעלם מאורו של המודע – פורצים עתה את כל הסכרים. ההורמונים הנשיים משתלטים ויוצאים בהפגנות ביוכימיות של מרד ומהומה, שכעת כבר איש אינו יכול לרדות ולשלוט בהם – ובוודאי שלא המארחת עצמה.

קשה לדעת אם מה שנחשב כשינוי הורמונלי טבעי במחצית השנייה של המחזור הוא אכן טבעי, או שמא זוהי ריאקציה לדחייה, למאגר המסרים הנושנים בשילוב הלחצים המודרניים. מכל מקום, בתקופתנו התובעת שליטה והיגיון, אין הנשים אמורות לחוות תקופות בלתי רציונליות, וכל הטוען אחרת מסכן את כבודו. בימינו נדרשות הנשים – בעיקר על-ידי עצמן – להיות לוחמות ממושמעות ועקביות, שאינן מושפעות משינויים מחזוריים ומתזוזות פנימיות כלשהן.

קצב החיים שיצרנו אינו מאפשר את השינויים המווסתים של הישות הנשית. היום אין לנשים זמן לדמם בנחת, להשיל את הישן ולהיטען בחדש, לווסת את הלחצים, לגשר בין העולם הפנימי לחיצוני – לחוש את הדופק הפנימי ולשאוב ממנו השראה לפעולה חיצונית. כל אלה הם כישוריה של הישות הנשית, ואין לנו זמן בשבילה.

תסמונת המתח הקדם וסתי היא רק דוגמה אחת של נקמת הישות הנשית על הפרידה שלנו ממנה. ככל שאנו מתרחקים ממנה ומתמקדים בגבריזציה גדלה והולכת של חיינו, כך היא מקצינה את קיומה בזעקתה לאיזון. האם נשמע אותה אי פעם?

מחיר הפחד מהנשי כבד בהרבה מהעינוי של התסמונת הקדם-וסתית. ההוכחה הדוממת לקרע שלנו מהישות הנשית מתגלה, כפי שראינו, בהרים הגדלים של האיברים הנשיים החתוכים והאכולים. ואולם מעבר לסממנים חיצוניים אלה, המחיר הכבד ביותר נגבה בנפש פנימה, שכן אין אומללות גדולה יותר מההתנכרות למהותנו. המחיר אינו פוסח גם על הגברים, משום שחוסר האיזון הזכרי-יתר מערער כל תחום וגורם לחיים להיות נשלטים על ידי תאווה לכסף, שלא ניתן לספקה, על ידי חרדות לנצח במירוץ ועל ידי התמכרויות המשתקות את החברה. בלי להחזיר אלינו את הישות הנשית ואת יכולתה הטבעית לאזן בין הזכרי לנקבי, אנו נידונים לפגיעות ההרסניות של חוסר איזון מתמשך.

ניתן לבצע את התרגיל מיד, ואם קשה לך, אפשר לדמיין אותו לפני שניגשים לבצעו.

התבונני בעצמך במראה, עדיף בעירום, כמו שהיית מתבוננת בנוף פראי בטבע. קחי כמה דקות כדי להשתחרר מהבעלות על הגוף "שלי, אני, עצמי" - בעלות שבדרך כלל מנפיקה רישיון מיידי לזלזל, לבקר, לגנות. חזרי לשחרר בעלות זו במשך התרגיל בכל זמן שאת מודעת למחשבות ביקורתיות. לעת עתה, לדקות ספורות, את פשוט מתבוננת בטבע, חופשייה מכל שיפוט. את חוקרת, נוגעת, מתפעלת מהרים, מגבעות, מוואדיות, מיערות, ביראת כבוד ובהתפעמות מעוצמת הבריאה. שימי לב לתגובות העולות בך.

בעודך חווה את המסע, נסי לקלוט איזה מסר ברור במיוחד מבטא לעולם הנוף הטבעי היחיד והייחודי שאת מתבוננת בו - אילו איכויות הוא מגלם? אילו הצהרות רגשיות הוא מצהיר בחומר? בטחי בכל אשר עולה.

לזמן מה פשוט היי הנוף, מסריו ואיכויותיו, ללא שיפוט וללא המזימות והחישובים הרגילים לשנות את אשר הוא. אחרי הכול, תוכלי לשוב לחישובים אלה בסיום. היי מודעת לאשר את חווה.

עתה עמדי או שבי בעיניים עצומות לכמה רגעים וחושי את נשימתך כרוח המחַיָה אתר זה בטבע. שימי לב מה הביאה עמה זווית ראייה חדשה זו. כתבי את תובנות התרגיל.

בשביל ריפוי ושינוי בר קיימא חזרי לתרגיל ולחוויה שחווית לפחות אחת לשבוע.

ולסיום, הצהרה יומית לנשים: הניחי למילים הבאות להדהד בך מדי יום:

"אני אחת מהתגלמויותיה של הישות הנשית.
אני משחררת את הצורך להתנכר ולהתכחש לכל חלק שבי.
הישות הנשית מרפאה אותי.
אני בריאה ומקבלת את כוליותי.
אני שלמה!"

על המחברת

טובי בראונינג 

מפתחת השיטה הבינלאומית ''עוצמת הרכות''(Holistic Pulsing), ומחברת הספרים ''עוצמת הרכות'' ו''איך הפכה האישה לגבר''

NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/43/HP_866.html

אוננות לאישה המדריך המלא

ניתוח פלסטי משפר סקס, אורגזמה  

מערכת BeOK
פורטל בריאות ויופי  

מה הקשר בין סקס, אורגזמה ותשוקה מינית ובין ניתוחים פלסטיים? מחקר מציע כי לא רק שניתוחים פלסטיים תורמים לביטחון העצמי ולתחושת הרעננות של נשים רבות, הם גם מסייעים לנשים להנות יותר במיטה ולחוות אורגזמות טובות יותר - חלק מהגדול מהנשים שהשתתף בסקר שערך מנתח פלסטי ידוע בארה"ב דיווח הן הצליחו להגיע לאורגזמה טוב יותר לאחר הניתוח  למרות מה שיאמרו לכם פסיכולוגים בנוגע לדרך הטובה ביותר לשיפור ביטחונכן העצמי, ניתוחים פלסטיים (כגון הגדלת או הרמת חזה) המשפרים את מראן של נשים רבות, מביאים גם לשיפור בתחושה אצל אותן נשים, שחשות עצמן סקסיות וצעירות יותר.

כעת, מציע מחקר חדש, תורמים ניתוחים פלסטיים לא רק למראה, כי אם גם לשיפור חיי המין, ובמיוחד משפרים את הסיכויים של אותן נשים לחוות אורגזמות ואת איכות האורגזמות.

לכאורה לא אמור להיות קשר בין הדברים, שכן אנשים רבים, שנחשבים לפחות מושכים (בעיני החברה המערבית) נהנים מחיי מין מהנים, וההפך: אנשים מושכים רבים לא נהנים במיטה.

אולם לפי סקר שנערך בארה"ב על ידי רופא פלסטי מפיטסבורג, ד"ר גאי סטופמן, סקר שממצאיו מופיעים במהדורת פברואר של כתב העת Aesthetic Surgery Journal , נראה שהניתוחים הפלסטים תורמים גם תורמים להגברת ההנאה במיטה.

"במשך תקופה ארוכה תמיד נטען שניתוחים פלסטיים משפרים את המראה ובעקבות כך את הביטחון העצמי, וברור שכאשר מישהו חש טוב יותר לגבי עצמו הוא גם מרגיש יותר בטוח במיניות שלו ויותר סקסי, אולם עד עתה לא היו נתונים לגבי תפיסה זאת", אמר סטופמן לאתר WebMed.

את ממש נימפומנית

המחברת:מילה בוייר

לפח וחסל

האם אני אמורה להשיב להזמנה לזיון

של צהריים בהודאה: "סורי בייבי, רצה

לשיעור גמרא"? מדוע איני יכולה

להציע במפורש לגבר זיון בלי ללכת

סחור סחור, בלי מילים מתיפייפות

ומעייפות? בלי מחזה עם שמונה חלקים?

מדוע איני יכולה להיות ישירה, ישרה

ועניינית?

הורה סוחפת

אני חובבת מין, תקראו לכך איך שתרצו, מסמפטת, שטופה, מולחמת

לצד המיני\סקסי שבי. אוהבת לאמץ את מחשבתי על מין, אוהבת לפנטז,

אוהבת להתחכך בגברים, אוהבת להתמשמש בהם, אוהבת להסניף את הארומה

שלהם, אוהבת לחולל עמם הורה סוחפת, והכי חשוב, אוהבת להזדיין איתם

(מרובם אגב, אני לא נופלת, לעתים מתעניינת במרכולתם, אם יש להם מה

להציע). כחרמנית מן השורה, ראשונה בין שוות, אני מרבה לבקר בברים

על מנת לאסוף במכמורתי את הזיון הבא. הפיק אפ הנו פולחן מסובך

ומפרך ולא רק בשל הצפיפות הבלתי נסבלת במקומות אלה, או משום שאיני

כוסית, אלא בגלל המוסר המיני והצביעות המינית של גברים. את ירון,

סטודנט בן 28 לרפואת שיניים, הכרתי באתר הכרויות. הפעם לשם שינוי

בפנייתי אליו, שפתי הייתה שקספירית בהתייחס לתכלית. כתבתי כי "אשמח

לדבר עמו". הבחור הבין ושאל בנימה של נער חרמן בן 16 עתיר זירעונים

ופצעונים "האם מתחשק לי סטוץ עמו?" מי אני שאומר לא, כשמדובר

בפוטנציאל לזיון? הבחור חשב כי הוא זכה במפעל הפיס ובימים לבוא לא

הפסיק להפציץ אותי בהודעות SMS עם בקשות למימוש פנטזיות (די

שגרתיות) - חילופי זוגות, אורגיות עם אישה וגברים, עם גדוד שלם.

כגון: "את רוצה שאבוא ואזיין אותך חזק? אהבת איך שזיינתי אותך? איך

שגמרתי לך בפה ועל הפנים? אני בא עם שני חברים ונעשה אורגיה, הם

ממש שווים. יש מצב שתפתחי לי את הדלת בעירום מלא? מהמחשבה כבר עומד

לי הזין?" לא חלפו להן שלוש דקות ועוד הודעה - "תנסי להשיג לנו

מישהי, תתני לי לזיין אותך בתחת? אני מת לגמור לך בפה כמו אז, זה

אפשרי? נעשה אורגיות - את יכולה להגיד לשותפה שלך שתראה ואז תחליט?

כמה בא לך סקס?" השבתי להודעות של אלון בטקסט שאינו הולם את ספרי

הלימוד של מערכת החינוך, מתוך נימוס, כחלק משעשוע החרמנות והכנת

הקרקע לזיון הבא בו ייבחן בשנית, וחבר השופטת המכובדת יחליט האם

לחיים או לבעיטה. ציפיתי לנאורות מינית מסטודנט תחכמוני לרפואת

שיניים, אלא שהבחור, לאחר הודעותיו המאוד לא נזיריות, קינח בהודעה:

"את ממש נימפומנית" ואתה? נזיר שתקן סגפן מתבודד הנושא על ירכיו

חגורת מסמרים להלקאה ועינוי תמידיים עצמיים?

רחב הזונה מתהפכת בקברה

מדוע לגברים מותר להצהיר בריש גלי על היותם חרמנים, זקוקים נואשות

לזיון, לא יכולים בלי? ועלינו הנשים חובה להדחיק את המיניות, את

חיבתנו, לעתים עזה כמוות, לסקס? מדוע אסור לי להתפאר בזקפת הדגדגן

שלי? האם אני אמורה להשיב להזמנה לזיון של צהריים בהודאה: "סורי

בייבי, רצה לשיעור גמרא"? מדוע איני יכולה להציע במפורש לגבר זיון

בלי ללכת סחור סחור, בלי מילים מתיפייפות ומעייפות? בלי מחזה עם

שמונה חלקים? מדוע איני יכולה להיות ישירה, ישרה ועניינית? "ממי

התפנה לי עכשיו זמן לזיין אותך, אתה בא?" כשלגבר מתחשק זיון זה

בסדר, כשלי מתחשק זיון או יותר ממשגל אחד, אני זוכה לתואר האבירות

המכובד "נימפומנית". במקרה הרע אני מככבת בשיחות החבר'ה הגבריים על

תקן פרוסטטוט, רחב הזונה או פוטה. מדוע גברים אליהם אני פונה בפיק

אפ ברים או באתרי הכרויות ומציעה להם באופן מפורש סקס, מתלהבים כמו

ילד קטן מן הצעצוע החדש ואחרי שנייה זונחים אותו, נבהלים מן

הישירות? מן האומץ? ממה?

גם לא צ'פחה ידידותית על הטוסיק

"אפידמית" החרמנות (אחת מן המחלות החיוביות הבודדות בעולם) אינה

נחלתם הבלעדית של גברים. גם לנו הנשים יש צורך עז בסקס, לא רק לדבר

עליו בשיחות סקס, אלא גם לעשות וכמה שיותר ויתרה מכך, ליזום את

השגתו. וכשאת עושה ועושה ומגלה בקיאות בחומר ובמעשה את נשאלת את

שאלת מיליון הדולר בזלזול מהול בסקרנות: "עם כמה גברים הזדיינת?"

ומה תשיבי? אתה הראשון? עם חמישה גברים? עם ארבעים גברים? האמת אי

שם בשביל הזהב? בכל מקרה תצאי כשידך על התחתונה. לאור ביצועייך

המטריפים, לא יפרסו בפניך שטיח אדום במסלול המהיר לקבלת מעמד

קדושה, אלא תואר מפוקפק, שתוותרי עליו בשמחה. גמרתי אומר לא לתת

דין וחשבון על אופיי - על מי שאני - ולא להתייחס לגבר שלא מעריך

אותי ואת פתיחותי המינית. לא אתן לו לגעת בי, אפילו לא צ'פחה

ידידותית על הטוסיק, במיוחד אם הבחור זלל את גופי בתאווה רבה ואחר

כך העז לפתוח ג'ורה, במקום לנשק את רגליי החטובות ודרומה, את כפות

רגליי, ולהודות לאימא אדמה על בריאתי. רק גברים עם ראש פתוח כמו של

קולומבוס יתקבלו בברכה בין ירכיי ויזכו לחקור את האנטומיה הכוסית

של גופי. גברים יקרים, השילו מעליכם את הצביעות המינית המאפיינת את

הגישה לסקס בשנות החמישים של המאה הקודמת, השתחררו והפנימו את

השוויון המיני לנשים, הרי אתם, חובבי הבצע המיני, תגרפו רווחים

רבים.

מתוך האתר בננות

מתוך האתר של ידיעות אחרונות.

מעגלי נשים סביב האמת העירומה

עבור רבות מאיתנו מין הוא סוג של טאבו. נדבר על זוגיות על כל היבטיה, על הבוס שעיצבן אותנו, על החלומות שלנו, נחלוק ונפרק כל רגש. אבל לא נדבר על היצרים, או על אורגזמה. חלק מאיתנו נבוכות מדי, וחלק פשוט לא יודעות מאיפה להתחיל. אפשר להתחיל עם מפגש היכרות ביום שישי

מפת דרכים למתקשות להגיע לאורגזמה / דלית-יעל אייזן

במידה ואת מתקשה להגיע לאורגזמה, או שמעולם לא הגעת לכזאת, יש כמה אלמנטים שכדאי להסתכל עליהם בהקשר של אורגזמה נשית. את מוזמנת לקרוא ולהתבונן על עצמך ואם תרצי, אז גם לשתף בפורום מיניות נשית במה שמצאת כדי להמשיך ולהיעזר:

דעי את עצמך וגעי בעצמך
האם את באמת מכירה את עצמך ואת האופן שבו את מתגרה, מגיעה לסיפוק, האם את יודעת בדיוק מה עושה לך טוב? ההכרות הזאת חשובה בעיקר עבור עצמך, אבל גם כדי לאפשר לפרטנר שלך להוביל אותך רחוק, עד הסוף. עשייה שמאד עוזרת לכך היא אוננות, בכל מיני צורות. שווה לנסות ולהצליח קודם כל לענג את עצמנו.

הכרות עם הגוף
הכירי את המקומות, את צורת המגע, את התזמון, את התנוחות, את הרגישויות המיוחדות של גופך. את ההעדפות שלך. את הדברים שאת לא אוהבת. הכירי ונסי ללמוד אותו עוד ועוד, עם כל התנסות.

קבלה של הגוף
האם את מקבלת את הגוף שלך כפי שהוא. אולי יש פחד או בושה שלא מאפשרים שחרור והליכה עד הסוף. אולי את מרגישה אשמה על ההנאה שלך. אולי לחץ להראות שגומרת כבר. פחד להיראות בעייתית שיוצר אפילו לחץ נוסף. אולי פחד לאבד שליטה.

קבלת מידע
את זה את כבר עושה עכשיו גם באתר הזה. אבל ברצינות, לפעמים חסר מידע פשוט למדי על איך לגעת ועל הטבע של הגוף ועל ההעדפות האישיות שלך, מה כדאי לעשות לפני מה, מידע שיכול לעשות שינוי משמעותי. את מוזמנת לשאול ולקבל את מידע.

ודאי שאת נינוחה
שאת רוצה, שמתחשק לך, שאת מוכנה. שעדיין מתחשק לך, גם תוך כדי...

אווירה, זמן, מיקום ופרטנר מתאים
כשאת בסיטואציה שהיא מינית, ודאי שאת מרגישה לגמרי בנוח, עם פרטנר שאת סומכת עליו. האם המקום מתאים לך ומרגיש טוב. או האם את לחוצה, ממהרת, מוטרדת. האם התנאים אופטימאליים ודעתך נינוחה מעניינים אחרים.

תקשורת עם הפרטנר
כנות, פתיחות, נכונות להתנסות ולהדריך. אמון ושיתוף. רצון לעשות טוב זה לזו. בטחון. דברים בסיסיים.

הרפתקנות
עשיות שונות ולא רגילות, בקשות מיוחדות, שימוש בויבראטור, פשוט להתנסות. להעז.

אמון
מרכיב חשוב בכל ניסיון שלנו להשתפר. האם את נותנת אמון שתוכלי להגיע לאורגזמה. מציעה לנסות ולתת אמון, שלא משנה מה היה הניסיון שלך עד היום, הכול פתוח והכול אפשרי...
 

אשמח לעבוד איתך ולהתקדם לעבר שיפור ההנאה ממין ובכלל :-)

לתגובות על המאמר ולהשתתפות בפורום

ממליץ לכל מי שרוצה סיוע ומוכנה לשינוי ואף לכל אחת ואחת מכן לפנות לדלית-יעל אייזן הנפלאה:http://www.artofliving.co.il/index.html

שיעורים בסיסיים במיניות נשית

 מערכת BeOK פורטל בריאות ויופי  

אחד הנושאים המודחקים ביותר בתחום המיניות הנשית הינו תחום האוננות. בשעה ש-30% מהנשים חוות קשיי אורגזמה ו-11% לא חוות אורגזמה כלל, פיתרון אחד, מסכימים מומחים, יכול לשנות את התמונה עבורן - האוננות. ומכיוון שעל האקט הזה קל יותר לכתוב מאשר לבצע, בדיוק בגלל זה יש מי שממליץ לכן על לימודי אוננות. ולנו יש על זה סרטון

 אחד הנושאים המודחקים ביותר בתחום המיניות הנשית הינו נושא האוננות. למה נדמה שכל גבר מאוהב באיבר המין שלו, נותן לו שמות ואוחז בו בהנאה בכל הזדמנות, ואילו נשים נרתעות מפני מגע בו? האם הדבר מביא לקשיי תפקוד נשיים בחיי המין? "השכיחות המשוערת של קשיי אורגזמה למיניהם היא כ-30% בקרב הנשים. כ-11% מאוכלוסיית הנשים לא חוות אורגזמה, בין עם לבד ו/או עם בן זוג. יחד עם זאת, נכון להיום, הגישה המדעית גורסת, שאם אין בעיה גופנית, האורגזמה היא חוויה הניתנת ללמידה", כך כותב הסקסולוג עידן מיליצ'ר. מה יכולות לעשות נשים שמעולם לא חוו אורגזמה? "הצעתי הלבבית היא לנסות להביא את עצמך תוך כדי אוננות, לאורגזמה", משיב מיליצ'ר. "אם ולאחר שתגיעי לבד לאורגזמה, תוכלי להנחות את בן-זוגך, מה לעשות לך על מנת שתוכלי לחוות אורגזמה גם איתו".