המדיטציה נערכה והוקלטה על ידי רינת ידלין מאתר:  www.meditationlibrary.net

http://www.youtube.com/watch?v=Hjg_jUnbQh4&feature=g-all-u

מתוך NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/43/HP_866.html

שמאטסנג עם שמייקי בבא

מה שכל אישה צריכה כדי להתחבר שוב עם אמא אדמה הוא סשן טוב של סקס שמנטרי. קחו לדוגמה את ציפי לבני. ציפי היא אישה שעולמם של הגברים הקשיח אותה והיא גברית יותר מרובם. וזה, חברים יקרים, מסמל במידה רבה את הבעיה של ימינו - תסכול מיני של גברים ונשים

שמייקי בבא

הקדמה: לאחרונה נודע ל-nrg על הופעתו מחדש של השמייקי. מערכת האתר ביקשה משמייקי בבא להציג את עצמו בפני הישראלים. וכך, בסיועו של עוזרו האישי שוהם, הסכים שמייקי לספק תיאור כתוב של השמאטסנג השבועי שלו המתרחש במקום סודי בהודו. לפני שנתחיל, אני מבקש להזכיר שמילים הן עסק מעורפל - הן רק מסמנות, ולעתים עושות זאת בצורה די גרועה. אז בבקשה, התרכזו בכוונה ששזורה במילים האלה ולא רק ברעיונות שהן מתארות. אתם גם מוכרחים להרגיש חופשיים לסמוך על תחושת הבטן שלכם - היא יודעת - וכאן טמון כוחו של השמייקי. לחדשים מביניכם, שמאטסנג הוא סאטסנג של שמייקי, זו הדרך שלנו ליישר קו עם שמייקי. הוא מאפשר לנו להיכנס למצב עילאי של שמחה וקבלה, שאותו אחנו מכנים שמייקסטזה או שמטורי. אנחנו עושים זאת באמצעות שבת אחים גם יחד ובמיקוד תשומת הלב שלנו בנוכחותנו, בצחוק שלנו כמו גם בריקוד, בשירה ובאיברי המין שלנו. כל שמאטסנג כולל חלק של שאלות ותשובות שמבוסס על נושא מסוים. השבוע הנושא שלנו הוא הכוח הנשי וחשיבותו. נלוות אליו הנחיות לשמכניקות, טכניקות של שמייקי, שתוכננו על מנת לעזור לנו להתמקד ולצעוד בנתיבו של השמייקי.     שוהם, קרא בבקשה את השאלה הראשונה.

שמייקי בבא, הגורו מההימלאיה. צילום: ענת כהן 

"שמייקי בבא, אתה לעתים קרובות מדבר על הכוח הנשי, אבל אני עדיין לא מבין מה זה".

כוח נשי הוא אנרגיה נשית. כוח נשי הוא לפני הכל אהבה. נכון לעכשיו, לישראל עתידה להיות ראש ממשלה אישה, אבל כשאנחנו מסתכלים על תצלומים שלה - האם אנחנו רואים התממשות של אהבה כלשהי? לא, אנחנו רואים אישה שעולמם של הגברים הקשיח אותה והיא גברית יותר מרובם. זה מסמל במידה רבה את הבעיה של היום - תסכול מיני, שנגרם בשל העובדה שאיבדנו את הערכתנו כלפי האישה המקודשת. אין דבר חשוב יותר ממנה. היא לב לבו של השמייקי.

כדי להיות הוגן כלפי ציפי, אומר שהתסכול שלה איננו באשמתה. אישה לא יכולה להתחבר מחדש אל מהותה הנשגבת בעצמה. היא זקוקה לגבר שישחרר אותה. וזה אומר לפחות 20 דקות של סקס עם חדירה לאחר פרק זמן הגון של משחק מקדים. לזה אנחנו קוראים סקס שמנטרי. זהו המקום שבו נפתלי נכנס לתמונה. נפתלי הוא הבעלול של ציפי, ובהחלט מתקבל על הדעת שעתידם של ישראל ושאר העולם מצוי בידיו. נפתלי, אני מדבר אליך עכשיו במישור האסטרלי - הוצא את הראש שלך מתוך דפי החשבונות והתרכז בהענקת עונג לאשתך.

שכח מהאורגזמות של עצמך והתרכז בלהביא את אשתך לשיא ואחר כך מעבר לו, אל המקום שבו היא תרגיש שהיא התגלמותה של אמא אדמה. כן, מפחיד לעשות את זה - זה מחייב אותך לעזוב את "אזור הנוחות" שלך. אבל אין לך ברירה. גלה אותו, היכנע לו, תיהנה מהפחד. וואו, כמה שזה מרגש, כמה שזה מקסים. ואז היא תזרום עם האהבה ותהיה, לא רק ראש הממשלה של ישראל, היא תהיה הנסיכה של ישראל, ולערבים לא תהיה ברירה אלא לעשות שלום. כך נגיע אל עידן השמדלי, מבלי להזדקק לחליפות אב"כ. אום שמייקי.

ציפי לבני. צילום: ראובן קסטרו

"אתה באמת מתכוון לומר שאנחנו יכולים להציל את העולם באמצעות סקס שמנטרי?"

עירומים כביום היוולדו

בעוד שחלק מההורים נוהגים להסתובב עירומים ברחבי הבית, יש הורים שמקפידים להסתיר את גופם

מהזאטוט • כיצד מנהגי העירום של אבא ואמא ישפיעו על מיניותו העתידית של הילד?

ליאת נחום-ליפשיץ

אין כמו תחושת החופש והטבעיות. להתפנק ארוכות תחת זרם המים במקלחת, לקרצף כל איבר בגוף בהנאה, לפתוח את דלת המקלחון ולדלג בטפטופים אל עבר מתלה המגבת. להתנגב, להשליך את המגבת הרטובה על הרצפה ולגשת אל ארון האיפור, לא לפני ביקור חטוף במטבח כדי להציץ מה יש במקרר ולקחת שלוק מבקבוק השתייה הקר. אכן, תחושה נפלאה. אבל רק אם אתם לגמרי לבדכם בבית. אם בסלון יושבת בתכם בת ה-6 ובחדר המשחקים נמצא בנכם בן ה-‭,4‬ יכול להיות שקצת שכחתם את עצכמם והפרזתם בפתיחותכם.

קיימות לא מעט גישות פסיכולוגיות באשר לגוף האדם ולעירום, המושפעות גם ממחלוקות הקשורות במין. עד כמה משפיעים מנהגי העירום בבית על מיניותו של הילד? "אין אמירה חד משמעית בעניין‭,"‬ טוען דני עמית, פסיכולוג חינוכי ומרצה בכיר במסלול להורים ב"מכון אדלר‭."‬ "בכל הקשור לנושא ההתנהגות בבית אין נורמה אחת שמחייבת את כולם. הדרך שלנו להתמודד עם עירום היא למעשה המסר החינוכי שלנו, ולגיטימי שבכל בית יהיו נהלים אחרים. המסר שילד אמור לקבל הוא שעירום הוא מרחב פרטי ולא משהו שנעשה בפרהסיה.  

"ישנם בתים בהם מקובל להסתובב עירומים, כשלא מעט תפיסות תומכות בכך. תפיסות אחרות גורסות כי חשוב שיהיו בבית גבולות ושההורים לא יסתובבו עירומים ליד ילדיהם. הטענה העיקרית מצד זה היא שמגיל מסוים העניין עלול לעורר מבוכה, ומגיל מבוגר יותר זה עלול לעורר תחושות מיניות שיכניסו את הילדים ללחץ. ישנן אמהות שלא יעיזו להסתובב עירומות ליד ילדיהן, בעוד שאת פעולת המקלחת אין להן בעיה לעשות עם דלת פתוחה. בכל בית ישנם קווים אדומים אחרים‭."‬

לכך מצטרפת סוגיית המקלחת המשותפת. הדבר מתחיל מחוויה ראשונית של הורה עם ילדו במקלחת. מגע הגוף הקרוב והנעים של התינוק מתגלגל במהרה לנוחות הזמינה שבמקלחת זריזה, ללא צורך בטקסים והכנות שלעתים נוח מאוד לדלג עליהם. השאלה המתבקשת היא: עד מתי. "אין משמעות ממשית למקלחת משותפת של אם ובנה או אב ובתו כל עוד זו מקלחת נורמטיבית‭,"‬ אומר עמית. "מקלחת משותפת היא עניין של נוחות עבורנו, ובארצות אחרות הדבר נעשה כחלק מהתרבות. אין שום בעיה, כל עוד ערים לתגובת הילד ומבחינים מתי הדבר הופך להיות מביך עבורו, מעורר בו חרדות או פוגע בפרטיותו‭."‬

אסור או מותר

"עירום הוא דבר שתינוקות מרגישים כבר כשהם בני שנה. תינוקות נהנים מתחושת העירום והשחרור שבאי לבישת בגדים. הם מבינים שמשהו שונה קורה להם, אך אינם מבינים את המשמעות החברתית של הדבר. ילדים מתחילים להבין את משמעות העירום בגילאי הגן, שלוש-ארבע. בתחילה, כשהם יראו אדם מבוגר עירום, הם יבינו שזה מוזר ומבייש, וכמובן שיש לכבד את זה. זה קצת כמו היציאה מגן עדן. ככל שאתה גדל אתה מבין את חשיבות הצנעה ואת משמעות העירום. בגיל ההתבגרות, כל נושא הפרטיות חשוב יותר ומשמעותי הרבה יותר‭."‬

פעילות מינית היא חלק אינטגרלי מקיומנו כבני אדם, והיא מלווה אותנו מרגע היווצרותנו ולאורך חיינו באופנים שונים ומשתנים. הסקרנות שמגיעה בסביבות גיל שנתיים עד חמש והיצר הטבעי לראות, לגעת, להכיר ולחקור הוא דבר טבעי, שאינו מגיע בהכרח כתוצר לוואי של עירום בבית. וגם אם כן, אין בכך כל דבר שלילי, להיפך. לדבריו של עמית, הכרה ומודעות מינית, הכוללת הבחנה בין בת לבן והכרת האיברים השונים, יכולה אף להתפרש על ידי הילד באופן טבעי וברור יותר כשיש בבית עירום גלוי. "התעוררות מינית קשורה בעיקר לבשלות פיזית או להורמונים, ולאו דווקא לעירום בבית‭,"‬ מסביר עמית.

ומה לגבי חשיפה לעירום של אדם זר? כיצד נעביר לילד את המסר שאם מישהו זר מסתובב לידו עירום זה לא בסדר?
"עלינו, כהורים, להסביר לילד שעירום הנגלה אליו על ידי אדם זר אינו בסדר. פעוט בן שנתיים יכול לשים לב שמחוץ לבית לא מסתובבים עירומים או אם בא אלינו חבר לא נסתובב לידו עירומים. ההתנהגות הטבעית שלנו היא זו שלמעשה מדגימה באיזה מעגל לגיטימי להיות עירומים ואיפה לא. חשוב כמובן גם להסביר באופן מילולי שאם מישהו חושף בפניהם את גופו עליהם להתרחק ממנו ולספר על כך. חשוב ללמד ילד מה מותר ומה אסור בנושאי עירום כמו כל נושא אחר‭."

כמו בצעקות
האם מבחינת בשלות מינית או התעסקות במין קיים הבדל בין ילד שגדל בבית שבו הוריו הסתובבו עירומים לבין ילד שגדל בבית אחר?
"קרוב לוודאי שילד שגדל בבית שבו הסתובבו עירומים באופן נורמטיבי יגדל להיות בוגר עם פתיחות מינית גדולה יותר מזו של בוגר שגדל בבית שבו הסתתרו מפניו כל היום. בוגר שגדל בבית שבו נושא העירום היה עניין טבעי ופתוח לא יראה את גופו כמשהו שעליו להסתיר. כשהורה מחליט שלא להתלבש בפני ילדו, הוא עלול להעביר לו מסר שמרני וקרוב לוודאי שיהיו לכך השלכות.

"הילד גדל בבית שבו הוא למד שהגוף הוא דבר פרטי שלא חושפים. כל הורה יודע איזה מסר הוא רוצה להעביר לילדיו, כל הורה יודע מה הוא מלמד את ילדיו, אבל אף הורה אינו יודע מה נקלט בראשו של הילד. אולם חווית העירום החופשי בבית הופכת להיות פחות נוחה כשיש ילדים בגילאי ההתבגרות. הסקרנות והמבטים על הגוף מגיעים כבר מהזווית הארוטית, ובמקרה זה יש דברים שהצנעה יפה להם. בכלל, ככל שהילד גדל צריך לכבד את הפרטיות שלו ופחות להיחשף לידו‭."‬

האם עלולות להיות השלכות שליליות על ילד שגדל בבית שבו הסתובבו עירומים והתחושה הפריעה לו?
"כל ילד חווה משהו אחר בילדותו, וטבעי שכל אחד יחליט איזה חלק מאופן התנהגותם של הוריו הוא ירצה לאמץ ואיזה חלק ירצה לשנות. כל עוד העירום בבית מתנהל בגדר הנורמה, ההשלכות יהיו שוליות ולא יפריעו לתפקודו של הילד כמבוגר. תחושת החריגות היא זו שעלולה ליצור מצבים לא נוחים בקרב הילדים, ולכן על ההורים להיות קשובים ולשים דגש על התנהגות הילד.

"תקשורת פתוחה בבית תאפשר לגלות ביעילות כיצד הוא מרגיש עם אופן התנהלותם של הוריו בכל הקשור לנושא, ולהביא לשינויים במידת הצורך. זה בדיוק כמו שיש בתים שצועקים בהם ויש בתים בהם אסור לצעוק. אם מחקרים היו מצביעים באופן חד משמעי על כך שעירום בבית משפיע על הילד לרעה, כבר היו טורחים להגדיר משהו שיבלום את התופעה" .

NRG-בריאות: http://www.nrg.co.il/online/HP_43.html

מתוך החצר של שרית סלאי קדוש: http://www.yes-od.com/index.cfm

מקדש של מין

הארץ כולה שוקקת חילופי זוגות וישותי רעבה למין, כפי שהיה במקדש. כשנסעתי לפונה ב96 לקחת קורס של טנטרה, קיוויתי שהוא יפגיש אותי עם המקדש. הוא לא. היה כייף ומעורר ונפלא, אבל לא התקרבתי למקום ששב ומציף אותי בזיכרונותיי.

כוהנת שמש. כוהנת אש. כוהנת מין. המילים מלוות אותי מזה שנים רבות, והשבוע, כמו בפרץ בלתי נשלט, אני רואה שוב ושוב את ההתנהלות במקדש.

היינו 10 במספר. נזירים ונזירות של מין. 5 גברים. 5 נשים. בגילאי ה- 30-40 אבל משהו בנו היה נטול גיל. היינו נזירים של מין, מכיוון שהתנזרנו מכל מה שלא היה מין. והמין היה טהור ונקי כמו בגן עדן, ללא עלה התאנה, גלוי וחשוף, ערום ללא כל בושה.

היינו לבנים. כמעט שקופים. בהירי שיער ומבט. שיער ארוך לרובנו. הגן היה נפלא. גידלנו בעצמנו את מאכלינו. ירקות, פירות, דגנים. לא אכלנו בשר. לא החמצנו ירקות. הכל פשוט, כמעט ללא תבלינים. שתינו מים מן המעיין שבחצר. נחל עבר. דגים שטו. לא נגענו בהם לרעה.

פתחנו את המקדש בפני בני הסביבה, שבאו לקבל מזור וריפוי ואנרגיה חדשה ונקייה. הם נראים לי מלוכסני עיניים, כהי עור עם עצמות לחיים גבוהות. אינני יודעת אם מדובר בטיבט או מונגוליה, או דווקא בתושבי דרום אמריקה הקדומה. בולט ההבדל במראה הפיזי, בינינו, יושבי המקדש לבין התושבים. ודאי נראינו להם כאלים. לא היינו אלים. היינו בני אדם אשר הקדישו את חייהם לטוהר וניקיון, למין כדרך למפגש עם אלוהים.

כשהיינו מבחינים בילדים אשר מרותקים אלינו וראינו בעיניהם את אשר ידעו - בקשנו רשות לקחת אותם אלינו למקדש. הוריהם הסכימו ברצון. הם מעולם לא הגיעו למה שנקרא המעגל הפנימי של העשרה, אין לי מושג מאיפה הגענו אנחנו ואלו שהחליפו את הפורשים מתוך העשרה, אבל הם הוכשרו עד לרמה מסוימת, מס' 5 כמדומני וסייעו רבות להוריהם, בני משפחתם והקהילה כולה, שידרגו את הרמה האנרגטית של כולם וידעו לרפא תסמינים שונים.

אנחנו במעגל הפנימי היינו עשרה, כאמור. פעם בחודש בצענו טקס מיני סודי, שהיה ידוע רק לנו. פולחן האביב. פולחן. בכל חודש הטקס היה אחר ותמיד כיכבו בו שניים, זכר ונקבה, שנבחרו לפי מידת הניקיון/דיוק/תדר שהיו נתונים בו באותו זמן. בכל חודש בוצע טקס אחר, בהתאם למצב הכוכבים - השמש והירח כאחד. היו אלו טקסים של טראנס, בהם יצרנו קשר עם עולמות אחרים, וידענו שהם השפיעו על הנעשה בעולם כולו. כשם שניסח הוגה תורת הכאוס, פרפר אחד.... ודאי שודאי. תוצאותיהן של טקסים אלו שידרגו את רמת האנרגיה בעולם, מנעו אסונות, אפשרו הורדה של ידע שתורגם ופורש בהמשך, איש אישה על פי רמתו.

המין לא היה קשור לאהבה, בכלל, התפיסה שלנו את המילה: אהבה, אין לה קשר עם הנאמר במילה זו. אהבה זה מצב של הוויה, בו הכל פתוח כלפי העולם כולו ולאו דווקא כלפי אדם מסוים. ולכן, במשך כל הזמן, בין הטקס המרכזי של החודש לטקס הבא, כל הזמן נגענו כולם בכולם. גברים בנשים, נשים בגברים, נשים בנשים, גברים בגברים. הילכנו עירומים מרבית הזמן או במינימום של כיסויי בדים מפשתן. שרנו, רקדנו, מדטנו, טיפלנו בגידולים, לעיתים - לימדנו את הנזירים האחרים ואף את הילדים, אך כשהיינו רק אנחנו העשרה. כל הזמן נגענו. ליטפנו. התעלסנו. בזוגות. בשלישיות. בכל צורה שהיא. ללא מתח. ללא מהירות. ללא צורך להשיג. להרשים. לגמור. ל... מה שלא יהיה.

המין לא היה חייתי. לא היו התפוצצויות אנרגיה (רק בטקס הטראנס המרכזי), לא היו צעקות, צחוקים רמים. החיים במנזר היו שקטים ביותר. בעיקר, שמעו אותנו שרים ברכות. המין היה רך ועוצמתי, נוגע ומפעים, לפעמים לא היתה חדירה בכלל, לפעמים הגבר חדר ושכב עם האשה מבלי לזוז, לפעמים היה רצון ללכת עם זה, שום דבר לא היה מגמתי. הכל זרם עם הכל. עם הטבע מסביב. עם אוושת העלים ונשירתם. עם זריחת השמש ושקיעתה. עם בציר הענבים ודריכתו. המין לא היה נפרד. הוא היה חלק מהטבע, נעשה בדרך כלל בטבע, לא היו מיטות התייחדות בחדרים. לא היה צורך בהתייחדות. ההתייחדות נכחה שם כל הזמן, בגלל השקט והמחוברות.

ולמרות שלא היינו אבוריג'ינים, אני נזכרת בשני דברים שהופיעו בספר "מסר מאנשים אמיתיים". הראשון, שהאבו' אינם מאמינם בדיבור, אלא בשירה בלבד והעולם נברא לדעתם בשירה. שניים, הטלפתיה ביניהם מתאפשרת, מכיוון שאין ביניהם כל הסתרה. כך היה אצלנו. לא היינו צריכים לשאול אם מותר/אפשר לגעת. ידענו מתי כן ומתי לא. ידענו מבלי לדבר ולכן גם שרנו רבות. השירה תרמה אף היא לגדול הצמחייה ולמצב החברה מסביב. שירה פשוטה הנובעת מן הלב תמיד מרפאה, ללא יוצאים מן הכלל. לא היתה הסתרה של הגוף, של המין, וכאמור, לא היה לזה קשר לאהבה. האהבה היה מצב הוויה נתון. כאשר שניים מאיתנו בכל זאת "התאהבו" הופר האיזון. בדרך כלל, אם כי זה קרה רק פעמיים ככל הידוע לי, הזוג, שחפץ ללדת ילדים ולא רק לשדרג מצב תודעה, עזב, בחר בחיים ארציים וגבר ואשה אחרים הגיעו במקומם. לא היה פשוט להגיע אלינו, שהיינו בני בלי גיל. 10 שלבים נדרשו לכך. כלומר, 9 ובעשירי, התרחשה ההצטרפות. שלבים של תזונה. ריכוז. תקשור. יושר. שליטה גופנית ועוד ונדמה לי כי אלו שהגיעו, היו שם מאז ומתמיד.

בטקס הפולחני, היתה משמעות לתנוחות האהבה. לא תמיד היתה זו התנוחה הידועה כמיסיונרית. לעיתים, הגוף נמשח בזהב או בצורות וצבעים בעלי סימבוליקה חשובה. קדם לטקס, בדרך כלל, צום של 24 שעות. לכל חודש, טקס בעל צבע, צורה, תנוחות וכו' שונות. ידע זה לא גילינו לאיש מעולם.

אני מתגעגעת. כולם מתגעגעים למשמעות האמיתית של המין אבל מפחדים להיות שונים ולכן לא עושים את הדרך כולה אלא מסתפקים בהסדרי ביניים ומתפשרים. אין כל קשר בין מין לאהבה. בין מין לפורקן. בין מין .. לא משנה מה.

היום: אונס, סאדו-מאזו, זנות,נקרופיליות, פדופיליות, סרטים כחולים, מין טכני, נטול כל משמעות, כל קשר אינטימי או ... , אוננות כפתרון לבדידות מינית. ברגע שישנו מוסד של נישואין ומשפחה - חייבת להיות גם זנות, כי איך יתכן שאנשא בגיל 25 לדוגמא ואחליט שבעלי הוא היחיד עימו אתנה אהבים במשך כל החיים. איך יתכן הדבר? ומדוע הוא נחוץ? כי הלא, אז, כל דבר אחר הופך לאסור ואסור תמיד מושך יותר מאשר מותר אבל אם אני נשואה, זה שאשכב איתו מחוץ לנישואין, כבר לא יחשב בעיניי באותו אופן כבעלי. כבר מתחילה הירארכיה ושיפוט ואשמה ומה לא. ואם אני רוצה להיות פעם עם זה ופעם עם ההוא ופעם עם שניהם ופעם עם אף אחד לא - אני נהנית מחופש מלא ומוחלט על גופי ואינני תלויה מינית בחסדיי הגברים וההיפך.

סדנאות הטנטרה מנסות לצעוד בכיוון הנכון אך סובלות מבעייתיות רבה בשלב הביצוע ואולי אף מתרחש בחלקן ניצול של נערות פתיות ותמימות. אלא שריפוי העולם כולו עומד על הבנת החוויה המינית לאשורה ותפקידה הקוסמי-רוחני. נושאות השינוי יהיו הנשים דווקא, אשר ילמדו את סודות נשיותן ומתוך כך יוכלו ללמד את הגברים ולהובילם אל תפקידם הרוחני.

עקבתי בענין אחר כפר הנודיסטים ופסטיבל העירום שמארגן עוטסב הבלתי נלאה. קראתי ראיון איתו בטיים אאוט של בומבמלה. הוא דיבר על כך שכאשר הוא יושב עם שתי בנות ערומות, הוא נמשך, בגניבה, שהרגיזה אותו ובצדק, אל זו הלבושה ועל כך שבכפר הנודיסטים אין תשוקה מינית, זה הופך לטבעי לגמרי.

במצב אוטופי, הייתי רוצה ללכת על החוף, עירומה, איך שבא לי. בתוך עצמי, לא בתוך עצמי, עוצרת, מתעלסת, ממשיכה בדרכי וכך גם אחרים. אבל היום צריך להיזהר מהריון, ממחלות מין, ממה לא. גם אז, לא יכולנו לחיות כך בסביבה הפתוחה והכוללת. במקדש -ידענו לשלוט מנטאלית בהליך הכניסה להריון ואף אחת לא חששה. מחלות מעולם לא היו, לא פטריות וזיבה, כי היינו נקיים בגוף ובנפש, הטוהר והניקיון הפנימי היוו לנו ערך עליון.

אני מתגעגעת מאוד למין המקודש. לניקיון. רוצה לפגוש את 9 חבריי שנית.

טנטרה

המשמעות הראשונית והבסיסית של הטנטרה היא הקבלה והשחרור.
הקבלה – כולנו יודעים כמה קל להיות ביקורתיים כלפי עצמינו, כמה קל לראות את החלקים הפחות טובים בגופינו. הקבלה היא בעצם הלמידה לקבל את גופינו, רצונותינו, שאיפותינו. לאהוב את עצמנו על אף החסרונות והפגמים. וכך, ברגע שנלמד לאהוב את עצמינו נהייה פתוחים יותר לאהוב ולקבל את השני ואף לתת אפשרות מלאה לשני לאהוב אותנו.

המילה טנטרה באה מהשורש Tan (לטוות / להרחיב). בטיבט פורשה המילה טנטרה כ"התרחבות" בעוד אצל ההינדים היא פורשה כ"מארג". שני הפירושים באו מניסיון לתאר את הגוף האנרגטי ברגע ההארה.

כאשר אנו מקיימים יחסים עם בן זוגינו מתוך רמה של מודעות וקבלה עצמית, אנו מעלים את רמת ההנאה מדרגתה הבסיסית החייתית לרמה של התעלות רוחנית ופיזית.
כל אחד יתאר את רגע האורגזמה מתוך מודעות (ההארה) בתיאור אחר אולם ההרגשה המופלאה תהייה בעצם זהה: הטיבטים ראו את רגע "ההארה" כפעולת התכווצות עד כדי היעלמות, ואז ברגע שהיא כמעט נמוגה לחלוטין היא שוב מתרחבת בפתאומיות עד לאינסוף.
לעומתם ההינדים תיארו את אותה תחושה באופן שונה – ההינדים מתארים את רגע ההארה כהינמסות. הינמסות עד כדי שילוב עם אנרגיית היקום.

הטנטרה מתארת את ההארה עצמה – אין הכוונה לגמירה הסופית בעת קיום יחסי מין, אלא דרך התבוננות וידע חדשים.

על מנת לחוות את אותו רגע עילאי של הארה עלינו לעבור ממצב המודעות היומיומית, למעין מצב של רגיעה מוחלטת ,מדיטציה גבוהה, רוגע פנימי שילווה אותנו לאורך המסע הטנטרי.

הטנטרה אינה רק סקס
בשל העובדה כי תרגילי המיניות, מהווים את הדרך העוצמתית והחוויתית ביותר להתנסות בהוויה הטנטרית, רבים בטוחים שאם אמרת טנטרה אמרת סקס מטורף ואורגיות פרועות.

חשוב להדגיש שלא כל מורי הטנטרה מסכימים על הדרכים להגיע לטנטרה. כמו כן לא כל המורים הסכימו על מה היא דרך ישירה לאותו הרגע (טנטרה) ומהי דרך עקיפה (סוטרה). לכן, תוכלו למצוא בטנטרה מספר זרמים ומספר שיטות לימוד להלן:

טנטרה-יוגה"-  היא תרגול של תנוחות, נשימות ומנטרות שתפקידו לעורר את ההוויה והחוויה הרגשית, לחזק ולעורר את מרכזי האנרגיה התחתונים, לחבר ולתעל את מרכזי האנרגיה העליונים, ליצירת הרמוניה בין הגוף והרגש ולביטוי חופשי וכן של המיניות הנשית והגברית.

הטנטרה האדומה – עוסקת בחוויה ישירה של המציאות תוך מתן דגש על הגוף ועל האנרגיות הנשיות שביקום. הצבע האדום מייצג מיניות וחושניות, החיבור לאדמה ואת המחזור של האישה.

הטנטרה הלבנה – היא טכנולוגיה יוגית עתיקה, המנקה חסימות ומשקעים מהתת-מודע המושרשים עמוק בתוכנו. הטנטרה הלבנה עוסקת בחוויה ישירה של המציאות, בו מתבצע ניקוי עמוק של התת-מודע, עבודה פנימית לחיבור האני הפנימי , שחרור אשמה, כעסים או פחדים, תוך מתן דגש על הרוח ועל האנרגיות הגבריות שביקום. הצבע הלבן מייצג את הרוח, החיבור לטוהר העילאי ואת נוזל הזרע של הזכר.

הטנטרה השחורה -  עוסקת ביצירת מאגיות וכישוף, ובכך איננו מעוניינים לעסוק ולדעתי האישית, אף אין זו דרך הולמת לרכישת מודעות או ההארה.

חשוב, שוב, לציין ולהדגיש כי טנטרה אינה רק סקס, טנטרה היא לא רק עצירת השפיכה הגברית. טנטרה היא תורה שלמה, שמי שלא התנסה בה יכול לומר לעצמו בבטחה רבה כי "יש לו עדיין מה ללמוד" או אולי אפילו לומר: "יש סקס אחר שעדיין לא חוויתי ולא ניסיתי" – כדאי ללמוד.

הקלפים והמשחקים המופיעים באתר, יוכלו לעזור לכם, להבין טוב יותר או לטעום את דרך הטנטרה, כיצד תוכלו לגעת טוב יותר אחד בשני, כיצד תוכל להיות מאהב טוב יותר וכיצד את תוכלי לגמור כמו שצריך.

מהאתר "רומנטיקה": http://www.romantika.co.il/default.aspx

אני אישית יותר מתחבר לאדומה

אינטליגנציה ארוטית: כל אחד צריך גן סודי

אצל זוגות רבים, יחסי אהבה ומחויבות מעצימים מאוד את התשוקה המינית; הביטחון מאפשר להם להרגיש חופשיים, האמון הנלווה לקירבה הרגשית מאפשר להם להתיר את הרסן באשר לתיאבון הארוטי שלהם. אבל למרבה האירוניה, מה שיוצר אינטימיות טובה לא תמיד יוצר סקס טוב - טענה זו מעלה אסתר פרל, מטפלת זוגית ותיקה, בספר חדש

מאת:שרית פרקול

"סיפור הסקס בקרב זוגות מודרניים המחויבים זה לזה חושף לעתים קרובות תשוקה שדעכה וכולל רשימה ארוכה של תירוצים מיניים, המתיימרים להסביר את מותו הבלתי נמנע של ארוס", נכתב במבוא לספר "אינטליגנציה ארוטית", מאת אסתר פרל. פרל, מטפלת זוגית ומשפחתית, כותבת עוד: "פסיכולוגים, מטפלים מיניים ומשקיפים חברתיים התמודדו זה מכבר עם הקשר הגורדי שבשילוב המיניות עם חיי המשפחה. משיאים לנו שפע עצות איך לערוך קניות בשוק התבלינים כדי להוסיף טעמים לסקס הזוגי. תשוקה נרפית, כך אומרים לנו, המדריכים, היא בעיה של תכנון הניתנת לפתרון באמצעות סדר עדיפויות מוצלח יותר וכישורים ארגוניים; או שהיא בעיה תקשורתית שאפשר לשפר אותה בכך שנבטא מילולית מה בדיוק אנחנו רוצים מינית".

פרל כותבת שהיא פחות נוטה לגישה סטטיסטית לסקס, זו הכוללת שאלות כמו "האם אתם עדיין עושים זאת, באיזו תכיפות, כמה זמן זה נמשך, מי גומר ראשון וכמה אורגזמות יש לכם". במקום זה היא מעדיפה להתייחס לשאלות שאין להן תשובות קלות, לדבריה: "ספר זה מתייחס לארוטיות ולפואטיקה של המין, לטבע התשוקה הארוטית ולדילמות הנלוות אליה. כשאוהבים מישהו, מהי ההרגשה? וכשחושקים במישהו, במה זה שונה? האם אינטימיות טובה מובילה תמיד לסקס טוב? איך קורה שהמעבר להורוּת גורר לעתים כה קרובות אסון ארוטי? למה האסור ארוטי כל כך? האם אפשר לרצות את מה שכבר יש לנו?"

היא כותבת שהפכה את סדר העדיפויות המקובל בקרב מטפלים זוגיים. "בתחום שלי מלמדים אותנו להתעניין תחילה במצב הזוגיות, ואחר כך לשאול כיצד הוא מתבטא בחדר השינה. לפי נקודת מבט זאת, יחסי המין הם מטאפורה לכלל היחסים. הנחת היסוד היא, שאם נוכל לשפר את היחסים, הסקס יילך בעקבותיהם. אבל מנסיוני, לעתים קרובות אין הדבר כך".

מיניות ואינטימיות רגשית הן שתי שפות נפרדות

היא ממשיכה וכותבת: "תרבות הטיפול הפסיכולוגי נהגה להעדיף את המילה המדוברת על פני אופן התבטאותו של הגוף, ואולם מיניות ואינטימיות רגשית הן שתי שפות נפרדות. הייתי רוצה להשיב לגוף את מרכזיותו כשאנו דנים בזוגיות ובארוטיקה. הגוף מכיל לעתים קרובות אמיתות רגשיות שמילים יכולות לטייח בקלות יתרה. אותן דינמיקות שהן מקור לקונפליקט ביחסים - במיוחד אלה הנוגעות לכוח, לשליטה, לתלות ולפגיעות - לא פעם מעוררות תשוקה כשהן נחוות דרך הגוף והופכות לארוטיות. הסקס הופך גם לאמצעי להבהרת קונפליקטים ובלבול מסביב לאינטימיות ותשוקה, וגם לאמצעי להתחלת ריפוי הפיצולים ההרסניים האלה. גופו של כל בן זוג, שמוטבעת בו ההיסטוריה האישית שלו ומוטבעים בו תכתיבי התרבות, הופך לטקסט שכולנו נקרא בו יחד".

פרל, שמאחוריה יותר מ-20 שנות ניסיון קליני, טיפלה במאות זוגות שחיי המשפחה שלהם התרוקנו מתשוקה. הם מתארים יחסים פתוחים ואוהבים, אבל משמימים מבחינה מינית. בספר זה היא מנסה בין השאר להסביר למה זה כך. לדבריה, נטיית התרבות שלנו לשוויון, ליחד ולגילוי לב מוחלט עלולה להפריע לחשק המיני. למעשה, דווקא אותן התכונות התורמות לאינטימיות עלולות לפגוע במיניות. "ביחסים ארוכי טווח קיימת נטייה חזקה להעדיף את הצפוי על הלא צפוי. ואולם הארוטיות משגשגת על קרקע הלא צפוי. התשוקה מתנגשת חזיתית עם ההרגל", היא מסבירה.

"אצל זוגות רבים, יחסי אהבה ומחויבות אכן מעצימים מאוד את התשוקה המינית, מהווים תמריץ. הם מרגישים מקובלים ועטופים, וביטחון זה מאפשר להם להרגיש חופשיים. האמון הנלווה לקירבה הרגשית מאפשר להם להתיר את הרסן באשר לתיאבון הארוטי שלהם", כותבת פרל. "אבל למרבה האירוניה, מה שיוצר אינטימיות טובה לא תמיד יוצר סקס טוב. אולי בניגוד לתחושה הפנימית, נסיוני כמטפלת מראה שאינטימיות רגשית מוגברת מלווה לעתים קרובות בתשוקה מינית מופחתת". לדבריה, אולי האופן בו אנשים בונים את הקירבה ביניהם מפחית את תחושת החופש והאוטונומיה הדרושים לצורך ההנאה המינית. "כשהאינטימיות קורסת והופכת למיזוג, לא מדובר בהיעדר קירבה, אלא בעודף קירבה, החוסם את התשוקה".

דווקא כששני בני אדם מתמזגים, אין את מי לבקר בצד השני

היא מסבירה שהאהבה נשענת על שני עמודים, ויתור ואוטונומיה. "הצורך שלנו ביחד מתקיים לצד הצורך שלנו בנפרדות. האחד אינו קיים בלעדי האחר. כשהמרחק גדול מדי, לא יכולה להיות התחברות. אבל התמזגות רבה מדי מוחקת את נפרדותם של שני בני אדם מובחנים. ואז אין מעל מה להתעלות, אין גשר להלך עליו, אין את מי לבקר בצד השני, אין עולם פנימי אחר להיכנס אליו. כשבני אדם מתמזגים - כשהשניים הופכים ל"בשר אחד" - התחברות כבר לא יכולה לקרות, אין עם מי להתחבר. לפיכך הנפרדוּת היא תנאי מוקדם להתחברות: זה הפרדוקס המהותי של האינטימיות והמין".

מה עושים? "כל אחד זקוק לגן סודי", כותבת פרל. היא מצטטת משפט של סימון דה בובואר מתוך "המין השני", בו נכתב: הארוטיקה היא תנועה לעבר האחר, זה אופיה המהותי". אבל תוך כדי התנועה הזאת, אנחנו לפעמים מצמצמים 

את המרחב הדרוש לצורך פריחתה של תשוקה.  

 אנחנו לפעמים מצמצמים את המרחב הדרוש לצורך פריחתה של תשוקה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

"אני טוענת שיכולתנו לשאת את נפרדותנו - ואת חוסר הביטחון

הבסיסי שהיא מעוררת - היא תנאי מוקדם לקיומם של עניין ותשוקה במערכת יחסים", כותבת פרל. "אני סבורה שטוב יעשו זוגות אם יטפחו את עצמיותם הנפרדת..... מדובר במרחב - פיזי, רגשי ואינטלקטואלי - השייך לי בלבד. לא הכל צריך להיחשף".

בעוד שהאהבה נהנית לדעת עליך הכל, התשוקה זקוקה למסתורין. הארוטיקה משגשגת על המסתורי, החדש והלא צפוי. "האהבה רוצה לדעת שיש לה, התשוקה רוצה לרצות", כותבת פרל. "כשזוגות מתמקמים בנוחיות האהבה, הם חדלים ללבות את אש התשוקה. הם שוכחים שאש זקוקה לאוויר".

אינטליגנציה ארוטית מלמדת איך להשתמש בפנטזיות כאמצעי העשרה בריא, כיצד נוכחותו החשאית של אדם שלישי, חיצוני, המייצג את האסור, יכולה ללבות את התשוקה, ומהי חשיבות המשחק בחדר השינה ומחוצה לו.

• הספר "אינטליגנציה ארוטית" מאת אסתר פרל יצא לאור בהוצאת כנרת. תרגום: שרה ריפין

מאמר חשוב זה התפרסם באתר האינטרנט של ידיעות אחרונות

פעם בשנה, לקחת חופש מהנישואים

זה התחיל אחרי לידת הבן הבכור, כשחיי המין הפכו דלים והבעל הרגיש שאשתו והוא מתפקדים כמו עסק, בלי תשוקה והתרגשות. הם הגיעו לצומת דרכים, בו יכלו לבגוד, או להיפרד. ואז הם המציאו את שיטת שבוע "רגילה" - חופשה מבן הזוג, בלי שאלות מיותרות ועם כסף לבזבוזים

מחברת המאמר:שרית פרקול

פעם בשנה, כבר שלוש שנים, הוא לוקח שבוע חופש מאשתו. פעם בשנה, כבר שלוש שנים, היא לוקחת חופש ממנו. בן הזוג היוצא לחופשה מצטייד ב-5,000 שקל במזומן, ויכול לבלות את השבוע הזה באיזה אופן שירצה, היכן שירצה, עם מי שירצה, בלי שיצטרך אחר כך לתת דין וחשבון על כך.

מהאתר מסע נשי: http://www.masanashi.com/index.php

החלום שלנו

קבוצת מסע נשי שמה לה למטרה להעצים את החוויה הנשית באמצעות ארגון מסעות ויצירת מפגשים עם נשים ברחבי תבל. חווית המפגש עם נשים 'מכאן ומשם' משכבות ותחומי עיסוק שונים, בדיאלוג פתוח ובלתי אמצעי אשר ירחיבו את ספקטרום האפשרויות, יעמיקו את הבנת המהות הפנימית של כל אחת מהמשתתפות ויאפשרו לה לחשוף ולהעצים את כוחותיה

המסע הראשון שיצא להודו, הוא יציאה מהמציאות היומיומית המוכרת, לשבועיים של שחרור והרפיה, יצירת פסק זמן המאפשר התבוננות פנימית ובדיקה מחודשת של מאוויים, חלומות כמוסים, רצונות וערכי החיים. זהו אתגר רגשי שמאפשר לנשים להעז ולקחת לעצמן את משאבי הזמן והכסף ולהתגבר על מחסומים של זרות והתמודדות במרחב בלתי מוכר, המחזקים את ההכרה ביכולת האישית של כל אישה ואישה.

עוד יתמקד המסע בתחומי עניין הקשורים לנשיות: זוגיות ונישואין בפולקלור המקומי, מעמד האישה ומקומה בחברה, אופנה בתרבויות שונות ושימושיה, משמעות האיפור כסמל מעמדי, תכשיטנות, מאכלי עמים, מוסיקה, ציור, סרטים, אסטרולוגיה, מחול ועוד ועוד.

הקבוצות היוצאות למסע מתגבשות בתהליך הכולל מספר סדנאות הכנה ייחודיות המונחות ע"י אנשי מקצוע מתחומי הטיפול, האומנות והפולקלור המקומי של ארץ היעד.

תחומי פעולה:

גיבוש קבוצות נשים המיועדות למסע. מדינת היעד הראשונה: הודו. סדנאות העשרה וגיבוש חווייתיים כהכנה לקראת המסע. המסעות ילוו ע"י מדריכים המתמחים בארץ היעד ומומחים מתחומים שונים: סופרים, מוסיקאים, רקדניות, אנשי תקשורת, אופנה. המסעות יכללו מפגשים והעשרה עם אנשי רוח ואמנים מקומיים. סדנאות המשך של קבוצות שהתגבשו במהלך הטיולים. 

מטיילות מספרות על טיולי "מסע נשי"