|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
חינוך לאהבה
מתוך "KabalaLove הקבלה של הלב": http://www.kabalove.org/
ילדים צריכים לראות אהבה
מאמר לעכבר הבריא. אוהד אזרחי. מאי 2007.
אחד הדברים שממש אינם מובנים לי זה מפני מה החליטה החברה שלנו למנוע מילדים לראות אהבה מינית, אבל היא מלעיטה אותם מאידך באלימות. מגיל צעיר צופים ילדינו בסרטים גדושי אלימות. שמתם לב כמה אלימות יש בכל הסרטים המצוירים של גיבורי העל? אין בהם אמנם דם, בסרטים הללו, כמו גם במשחקי המחשב הרבים – אין דם! הורגים, מפוצצים את הצורה ויורים שם בבני אדם, אבל לא משפריץ להם זרנוק של דם. הם פשוט נחבטים, נאנחים, ואז נעלמים מהמסך, או שוכבים שם בצד, ומניחים לגיבור לעבור הלאה בדרכו. הסרטים הללו מייפים את האלימות ואת ההרג. "אלימות מיופה" היא מצרך שרוב המשפחות צורכות באופן קבוע, ומזינות בו את מוחם של ילדיהם החל מגיל צעיר מאד.
אבל לא רק באלימות אנחנו גודשים את התודעה של ילדינו – גם תמונות סקסיות של דוגמניות שמרמזות לכל איך עוד מעט המכנסיים שלהן ממש מופשלים ולא רק קצת, כמעט. ילדות בנות שבע לובשות בגדים "סקסיים" ומאמצות תנוחות גוף "סקסיות" ובפרט אם הן גם רוקדות – יש להן תנועות "סקסיות", וכנ"ל בצורה אחרת גם אצל הבנים.
אלימות ורמזים בוטים לסקס זמין הם מסרים שהילדים בחברה הישראלית צורכים באופן קבוע אל תוך תודעתם המתפתחת, אבל אהבה? אוי ואבוי. זה אסור להראות לילדים. עירום? חלילה וחס! זה עלול להזיק לנפש הילד...
לראות איך איזה פוקימון מפוצץ את הצורה לאיש הרע שרוצה להשמיד את העולם – זה טוב ומועיל לנפש הילד. אבל לראות את גיבורי הסרטים (ו"גיבורי החיים") מתנשקים, אוהבים, מתפשטים, נוגעים זה בזה ומתעלסים זה נראה לנו משהו שמיועד "למבוגרים בלבד". וזו טעות חמורה מאד.
ילדים צריכים לראות אהבה. אין דבר טבעי יותר לילד מאשר אהבה, ועוד יותר מכך – מאהבה המתבטאת בגוף. ילדים אינם מתביישים בגוף שלהם. ילדים אוהבים לגעת, בעצמם ובמי שהם אוהבים. אין דבר טבעי יותר לילד ואין דבר בריא יותר לילד מאשר לחיות בסביבה אוהבת, שמאפשרת לאהבה לזרום חופשי ולהתבטא בכל צורה שהיא מבקשת להתבטא בו. בנגיעה, בחיבוק, בנשיקה, בפינוק הדדי, בתרגעות זה בזרועות זה, ובגוף העירום, האוהב להיות חבוק בגוף עירום אהוב אחר.
אבל כדי לאפשר לילד לחיות בסביבה בריאה של אהבה על ההורים להיות בריאים באהבתם הם תחילה. זה מזכיר לי סיפור ידוע על הרבי החפץ חיים: מסופר שבא אליו פעם אדם נכבד מן העיירה ואמר לו "הילד שלי בן שלוש, ואני רוצה לחנך אותו לתורה, ותמהתי מתי עלי להתחיל לחנך אותו, האם זה לא מוקדם מידי להתחיל עכשיו, כשהוא בן שלוש?" ענה לו החפץ חיים ואמר: "מוקדם מידי? זה כבר כמעט מאוחר מידי! היית צריך להתחיל לחנך אותו לפני עשרים או שלושים שנה!" בתגובה למבטו המבולבל של האב הטרי הסביר הרב: "כדי לחנך נכון את ילדך, היית צריך לחנך את עצמך תחילה!"
אנחנו מעבירים לילדינו את מה שיש בנו. הסיבה המרכזית שבגללה הורים מסתירים מילדיהם את מיניותם נובעת מרגשות האשם הכרוכים אצלם במין. עמוק בתוכם הם סבורים שיש משהו לא נקי, לא יפה, לא מוסרי – במין. היות וכך – הם מנסים לגונן על ילדיהם מפני הכוח המשחית הזה. מבוגרים מסובכים עם הגוף העירום שלהם, אבל ילדים לא. מתישהו בתהליך החיברות וההתבגרות קלט\ה הילד\ה שבך שיש משהו "לא בסדר" בגוף ובכל מה שיוצא ממנו או נכנס אליו מגובה הצוואר ומטה. אלו הם מסרים שהונחלו לנו על ידי הורינו ולהם על ידי הוריהם והורי הוריהם, שגדלו באווירה של אשמה תמידית, המכופרת רק על ידי הדת. כדי להתחיל לשנות זאת ולא להרוס לילדים שלנו את ההנאה הפשוטה שלהם מן החיים בתוך הגוף, כפי שהוא – קטן או גדול, שמן או רזה, זכר או נקבה – אבל תמיד אוהב להנגע באהבה – עלינו קודם כל להגמל מן האשמה והפחד המלווים את כל עניין המיניות אצלנו.
מבוגרים חיים חיי מין. אין דבר טבעי מזה. הגוף שלנו מבקש זאת, והנפש שלנו פורחת כשהיא אוהבת ונאהבת באופן מיני. ילדים מרגישים מייד את מצב הרוח של ההורים שלהם. כמה פעמים קרה לכם שלא היתה לכם סבלנות והייתם מרירים או עצבניים, פשוט כי לא עשיתם אהבה כבר יותר מידי זמן? כמה פעמים קרה לכם שכל היחס שלכם לעולם – ובאופן מיידי לילדיכם – השתנה אחרי אורגזמה טובה (אחת לפחות)? הילדים שלכם מרגישים את ההבדל, אז למה שלא ידעו לכבד ולהוקיר את מה שגורם להבדל הזה?
מה היה קורה אם כשהילד נכנס אליכם לחדר המיטות לא הייתם נותנים לו את ההרגשה שהוא "תפס אתכם על חם" כאילו שאתם עושים משהו אסור ורע? מה היה קורה אם הילד שלכם היה יודע שאתם אוהבים זה את זו, ואוהבים לגעת ואוהבים את הגוף והנפש גם יחד? מה היה מזיק לו או לה לראות הורים אוהבים, מתחבקים, מתנשקים, מתחממים, צוחקים, מתלהטים, והולכים לחדר שלהם להמשיך במשחק האהבה, ולא לצפות רק בפרסומות של דוגמניות אנורקטיות שיודעות שאף אחד לא אוהב אותן באמת, כי הן הפכו כבר למצרך כלכלי מבוקש בתרבות הצריכה המודרנית?
אינני אומר שאין מקום לצנעה. אבל יש הבדל גדול בין צנעה ועדינות, שהן חלק מהתנאים ליצירת אינטימיות, ובין בושה, פחד ורגשות אשם.
אז אולי בפעם הבאה כשהילד\ה נכנס\ת אליכם לחדר בדיוק כשאתם מתעלסים, לא תקפצו בבהלה. אולי תגידו לו או לה שאתם עסוקים עכשיו במשחק האהבה, ואם אין משהו ממש דחוף, אולי אפשר לדבר על זה אחר כך? אולי אפילו תזמינו אותם לרגע למיטה, לחיבוק משפחתי משותף. בהתחלה זה עלול לגרום להם למבוכה, כי הם לא רגילים לזה, כי הם הורעלו כבר במוחם לחשוב שאבא ואמא ערומים זה משהו אסור, מבייש ונושא לבדיחות גסות בלבד. אבל גם מחלות ממאירות אפשר לרפא אם תופסים אותן בזמן, לפני שהן שלחו גרורות לכל עבר. תודעת הפחד והאשמה מהמין שולחת גרורות רעות לכל עבר בנפש הילד שלכם – ובפרט כיום – בעידן האינטרנט. אם הילד שלכם לא יחיה עם אהבה מינית כדבר יפה, פשוט, שמח ומלהיב (שגם הוא "מרוויח ממנו" כשאמא ואבא מפויסים, רגועים ופתוחים) – הוא יצרוך מין מנוכר באתרי הפורנו מהר יותר מכפי שתעלו בדעתכם. ילדים זקוקים לאהבה. ילדים נוצרים ממין. למה להרחיק אותם כל כך מן המקור?
| |
חינוך מילדות
אוהד אזרחי מציג גישה שונה בחינוך הילדים
ילדים צריכים לראות אהבה
מאמר לעכבר הבריא. אוהד אזרחי. מאי 2007.
אחד הדברים שממש אינם מובנים לי זה מפני מה החליטה החברה שלנו למנוע מילדים לראות אהבה מינית, אבל היא מלעיטה אותם מאידך באלימות. מגיל צעיר צופים ילדינו בסרטים גדושי אלימות. שמתם לב כמה אלימות יש בכל הסרטים המצוירים של גיבורי העל? אין בהם אמנם דם, בסרטים הללו, כמו גם במשחקי המחשב הרבים – אין דם! הורגים, מפוצצים את הצורה ויורים שם בבני אדם, אבל לא משפריץ להם זרנוק של דם. הם פשוט נחבטים, נאנחים, ואז נעלמים מהמסך, או שוכבים שם בצד, ומניחים לגיבור לעבור הלאה בדרכו. הסרטים הללו מייפים את האלימות ואת ההרג. "אלימות מיופה" היא מצרך שרוב המשפחות צורכות באופן קבוע, ומזינות בו את מוחם של ילדיהם החל מגיל צעיר מאד.
אבל לא רק באלימות אנחנו גודשים את התודעה של ילדינו – גם תמונות סקסיות של דוגמניות שמרמזות לכל איך עוד מעט המכנסיים שלהן ממש מופשלים ולא רק קצת, כמעט. ילדות בנות שבע לובשות בגדים "סקסיים" ומאמצות תנוחות גוף "סקסיות" ובפרט אם הן גם רוקדות – יש להן תנועות "סקסיות", וכנ"ל בצורה אחרת גם אצל הבנים.
אלימות ורמזים בוטים לסקס זמין הם מסרים שהילדים בחברה הישראלית צורכים באופן קבוע אל תוך תודעתם המתפתחת, אבל אהבה? אוי ואבוי. זה אסור להראות לילדים. עירום? חלילה וחס! זה עלול להזיק לנפש הילד...
לראות איך איזה פוקימון מפוצץ את הצורה לאיש הרע שרוצה להשמיד את העולם – זה טוב ומועיל לנפש הילד. אבל לראות את גיבורי הסרטים (ו"גיבורי החיים") מתנשקים, אוהבים, מתפשטים, נוגעים זה בזה ומתעלסים זה נראה לנו משהו שמיועד "למבוגרים בלבד". וזו טעות חמורה מאד.
ילדים צריכים לראות אהבה. אין דבר טבעי יותר לילד מאשר אהבה, ועוד יותר מכך – מאהבה המתבטאת בגוף. ילדים אינם מתביישים בגוף שלהם. ילדים אוהבים לגעת, בעצמם ובמי שהם אוהבים. אין דבר טבעי יותר לילד ואין דבר בריא יותר לילד מאשר לחיות בסביבה אוהבת, שמאפשרת לאהבה לזרום חופשי ולהתבטא בכל צורה שהיא מבקשת להתבטא בו. בנגיעה, בחיבוק, בנשיקה, בפינוק הדדי, בתרגעות זה בזרועות זה, ובגוף העירום, האוהב להיות חבוק בגוף עירום אהוב אחר.
אבל כדי לאפשר לילד לחיות בסביבה בריאה של אהבה על ההורים להיות בריאים באהבתם הם תחילה. זה מזכיר לי סיפור ידוע על הרבי החפץ חיים: מסופר שבא אליו פעם אדם נכבד מן העיירה ואמר לו "הילד שלי בן שלוש, ואני רוצה לחנך אותו לתורה, ותמהתי מתי עלי להתחיל לחנך אותו, האם זה לא מוקדם מידי להתחיל עכשיו, כשהוא בן שלוש?" ענה לו החפץ חיים ואמר: "מוקדם מידי? זה כבר כמעט מאוחר מידי! היית צריך להתחיל לחנך אותו לפני עשרים או שלושים שנה!" בתגובה למבטו המבולבל של האב הטרי הסביר הרב: "כדי לחנך נכון את ילדך, היית צריך לחנך את עצמך תחילה!"
אנחנו מעבירים לילדינו את מה שיש בנו. הסיבה המרכזית שבגללה הורים מסתירים מילדיהם את מיניותם נובעת מרגשות האשם הכרוכים אצלם במין. עמוק בתוכם הם סבורים שיש משהו לא נקי, לא יפה, לא מוסרי – במין. היות וכך – הם מנסים לגונן על ילדיהם מפני הכוח המשחית הזה. מבוגרים מסובכים עם הגוף העירום שלהם, אבל ילדים לא. מתישהו בתהליך החיברות וההתבגרות קלט\ה הילד\ה שבך שיש משהו "לא בסדר" בגוף ובכל מה שיוצא ממנו או נכנס אליו מגובה הצוואר ומטה. אלו הם מסרים שהונחלו לנו על ידי הורינו ולהם על ידי הוריהם והורי הוריהם, שגדלו באווירה של אשמה תמידית, המכופרת רק על ידי הדת. כדי להתחיל לשנות זאת ולא להרוס לילדים שלנו את ההנאה הפשוטה שלהם מן החיים בתוך הגוף, כפי שהוא – קטן או גדול, שמן או רזה, זכר או נקבה – אבל תמיד אוהב להנגע באהבה – עלינו קודם כל להגמל מן האשמה והפחד המלווים את כל עניין המיניות אצלנו.
מבוגרים חיים חיי מין. אין דבר טבעי מזה. הגוף שלנו מבקש זאת, והנפש שלנו פורחת כשהיא אוהבת ונאהבת באופן מיני. ילדים מרגישים מייד את מצב הרוח של ההורים שלהם. כמה פעמים קרה לכם שלא היתה לכם סבלנות והייתם מרירים או עצבניים, פשוט כי לא עשיתם אהבה כבר יותר מידי זמן? כמה פעמים קרה לכם שכל היחס שלכם לעולם – ובאופן מיידי לילדיכם – השתנה אחרי אורגזמה טובה (אחת לפחות)? הילדים שלכם מרגישים את ההבדל, אז למה שלא ידעו לכבד ולהוקיר את מה שגורם להבדל הזה?
מה היה קורה אם כשהילד נכנס אליכם לחדר המיטות לא הייתם נותנים לו את ההרגשה שהוא "תפס אתכם על חם" כאילו שאתם עושים משהו אסור ורע? מה היה קורה אם הילד שלכם היה יודע שאתם אוהבים זה את זו, ואוהבים לגעת ואוהבים את הגוף והנפש גם יחד? מה היה מזיק לו או לה לראות הורים אוהבים, מתחבקים, מתנשקים, מתחממים, צוחקים, מתלהטים, והולכים לחדר שלהם להמשיך במשחק האהבה, ולא לצפות רק בפרסומות של דוגמניות אנורקטיות שיודעות שאף אחד לא אוהב אותן באמת, כי הן הפכו כבר למצרך כלכלי מבוקש בתרבות הצריכה המודרנית?
אינני אומר שאין מקום לצנעה. אבל יש הבדל גדול בין צנעה ועדינות, שהן חלק מהתנאים ליצירת אינטימיות, ובין בושה, פחד ורגשות אשם.
אז אולי בפעם הבאה כשהילד\ה נכנס\ת אליכם לחדר בדיוק כשאתם מתעלסים, לא תקפצו בבהלה. אולי תגידו לו או לה שאתם עסוקים עכשיו במשחק האהבה, ואם אין משהו ממש דחוף, אולי אפשר לדבר על זה אחר כך? אולי אפילו תזמינו אותם לרגע למיטה, לחיבוק משפחתי משותף. בהתחלה זה עלול לגרום להם למבוכה, כי הם לא רגילים לזה, כי הם הורעלו כבר במוחם לחשוב שאבא ואמא ערומים זה משהו אסור, מבייש ונושא לבדיחות גסות בלבד. אבל גם מחלות ממאירות אפשר לרפא אם תופסים אותן בזמן, לפני שהן שלחו גרורות לכל עבר. תודעת הפחד והאשמה מהמין שולחת גרורות רעות לכל עבר בנפש הילד שלכם – ובפרט כיום – בעידן האינטרנט. אם הילד שלכם לא יחיה עם אהבה מינית כדבר יפה, פשוט, שמח ומלהיב (שגם הוא "מרוויח ממנו" כשאמא ואבא מפויסים, רגועים ופתוחים) – הוא יצרוך מין מנוכר באתרי הפורנו מהר יותר מכפי שתעלו בדעתכם. ילדים זקוקים לאהבה. ילדים נוצרים ממין. למה להרחיק אותם כל כך מן המקור?
| |
הסברה מינית לילדים
מתוך YNET בריאות
האמת העירומה: איך מדברים עם ילדים על מיניות
דרך החסידה או דרך המיטה? איך מספרים לילדים את עובדות החיים בלי להסתיר אבל גם בלי להביך? הפסיכולוג דב אבן זהב מסביר מתי ואיך אפשר לדבר בפתיחות עם הילד הצמא למידע, גם אם זה לא נוח לכם
המחבר:דב אבן זהב
לקשר ידידותי ופתוח עם היצריות והמיניות שלנו, יש ערך בל ישוער לאיכות חיינו. חשוב שהורים יתייחסו למיניות בצורה טבעית ופתוחה, ידברו עליה בצורה גלויה ויעבירו את המסר שהיא אינה משהו אפל שמתרחש במחשכים. בו בזמן יש להדגיש את הקונטקסט החברתי והרגשי, המהווים פן מרכזי וחשוב של ההתנהגות המינית האנושית.
חשוב להתייחס למיניות קודם כל כאופן של קשר בין בני אדם, ככזו שיש לקיימה במסגרת יחסים המושתתים על הקשבה, הידברות, שיתוף ברגשות, התחשבות וכבוד הדדי.
ילדים רוצים אינפורמציה טכנית, ביולוגית, רגשית, וחשוב שההורים יוכלו לשתף אותם בדברים כפי שהם: 'אנחנו מקיימים יחסי מין, איבר המין של אבא נכנס לאיבר המין של אמא וכו'". שכל אחד יתאר את המצב כפי שנוח לו, אבל ככל שההורים יתפסו את זה כדבר טבעי, סביר שכך זה ייתפס אצל הילדים.
אין הדבר פשוט עבור מי שהוריו שלו לא דיברו על זה בבית, אבל חשוב להתמודד עם הדברים ולתת להם מקום, תוך התאמת התכנים לשלב ההתפתחותי שבו הילד נמצא.
הילדים נוגעים זה לזה באיברי המין – איך מגיבים?
יש להבדיל באופן ברור בין מיניות של מבוגר לבין מיניות ילדית. בעיניו של ילד בגיל הרך, איברי המין הם עוד חלק בגוף שיש להכירו, לחוש, לחקור ולגלות. בעיני המבוגר, איברי המין קשורים בעולם עמוס באסוציאציות יצריות, רגשיות, תרבותיות ומוסריות.
לעיתים קרובות נוצרת אצל הורים מבוכה ומתעוררות שאלות רבות כיצד לנהוג ואיך להגיב כאשר מתחילה להתעורר אצל הילד התעניינות מינית - ילדים מסתכלים, מראים, נוגעים זה לזה באיברי המין וכד'.
בעיניי, השאלה מה לעשות עם המבוכה והחששות של המבוגרים חשובה לעיתים יותר מהשאלה איך ומה לעשות ביחס לילדים. כמו בהרבה מצבים אחרים, אי התערבות תורמת יותר מהתערבות.
במהלך חייו של הילד יופיעו ממילא מצבים רבים שבהם ייאלץ להצטמצם ולוותר על חלקים נרחבים של עולמו הטבעי, הנאיבי והספונטני. אין למהר ולהאיץ בו לעשות זאת מוקדם מדי. אם מגזימים בחשיבותן של נורמות חברתיות, עלולות להיפגע הספונטניות ותחושת הקבלה והערך העצמי.
בכל זאת, כאשר ההורה מרגיש נבוך מדי הוא יכול בעדינות, ללא שיפוטיות וביקורת, להעביר לילד את המסר שבנסיבות מסוימות רצוי להימנע מעיסוק מופגן באברי המין.
איך ומתי לגלות את הדרך שבה באים ילדים לעולם?
מה שעבור המבוגרים הוא בבחינת גילוי סוד רגיש, עבור הילדים הוא עוד מידע שמסייע להם להכיר באופן מלא יותר עוד סיפור על החיים. כאשר ההורה חש
ספרו לה את האמת על הדרך שבה אחיה הגיע לשם (צילום: סי די בנק)
שהילד מתחיל לגלות סקרנות והנאה מעצם הסיטואציה של קבלת מידע מההורה על נושאים שונים, אפשר לספר את הסיפור הזה בשפה הקרובה ביותר לשפתו ולעולמו של הילד.
כמובן שכאשר הילד שואל ישירות "איך הגיע (אחיו) התינוק לבטן של אמא?" או איך הוא הגיע לשם בעצמו, זו הזדמנות טובה לתרום משהו לטובת המפגש שלו עם מידע על עוד אחד מפלאי הטבע.
מי צריך לספר - אבא, אמא או הגננת?
תפקיד העברת המידע מופנה כלפי הגננות וההורים כאחד. כל אחד עם הדגשים ועם הסגנון שלו יתרום ויסייע לילד לקבל תמונה שלמה יותר.
בסך הכל מדובר במידע בסיסי ביותר על עצמנו כבני אדם. חשוב שהילד יחוש שקיימת פתיחות הן בבית והן מחוץ לבית, ללא הסתרות, ללא עיוות המציאות באמצעות סיפורים על חסידות וכד'.
חשוב שהילד יחוש שהנושאים של פרייה ורבייה, כמו גם אינטראקציה פיזית כחלק מיחסי חברות ואהבה, אינם צד שלילי או מבייש שלנו כבני אדם. זה יסייע לו לקבל את עצמו במלואו ויחסוך עכבות מיותרות.
ומה עושים לגבי אוננות?
אוננות של ילדים היא תופעה טבעית, וככזו חשוב לא להתייחס אליה באופן שיגרום לילד להרגיש שמשהו אצלו לא בסדר, שהוא לא בסדר, או שאיברי המין קשורים במשהו רע או מפחיד.
יחד עם זאת יש בהחלט לתת מקום ללמידה של נורמות חברתיות ולהתחשבות ברגשות של אנשים נוספים שנמצאים בסביבה.
היכן הגבול? אין תשובה ברורה ונחרצת. כל מקרה לגופו (תרתי משמע). כאשר המבוכה של ההורה ו/או של הסביבה כרוכה באי נוחות רבה, אפשרי בהחלט להתערב, לכוון ולהציב גבולות. איך מציבים את הגבול? כאמור, בעדינות, ללא שיפוטיות וביקורת, פשוט מעבירים לילד את המסר שבנסיבות מסוימות יש להימנע מעיסוק מופגן ופומבי באברי המין.
איך מגיבים אם הילד תפס אתכם "עושים את זה"?
סיפור גן עדן עוסק באירוע שבו הופר איסור מפורש לא לאכול מעץ הדעת. מה שחווה ואדם אמורים היו לא לדעת, הפך לפתע לגלוי. הם החלו לחוש בושה, להסתיר ולהצניע את עירומם. במקרא הסיפור מוצג כאירוע מכונן שהוביל לגירוש מגן העדן.
אנחנו כהורים מנסים להגן על גן העדן של ילדותם של ילדינו. אנחנו מנסים להגן על עליהם ממידע שלדעתנו אינם בשלים להיחשף אליו. מה עושים במקרה והילד "תופס" את הוריו בטעות במהלך האקט המיני?
אין ספק שזהו רגע דרמטי במיוחד, שבהחלט עלול לקרות. זהו רגע שאוצר בתוכו מבוכה, חשש, פריצת גבולות, הסרת מסכות, מפגש עוצמתי בין רגשות סוערים (הבה נקווה) לבין צורכי הגנה הורית, מפגש שמדגיש את הפער העצום בין עולם המבוגרים לבין עולמו של הילד.
החשיפה הפולשנית של היות ההורים יצורים מיניים, כולל המחשה איך זה עובד בפועל, הינם בהחלט סיבה טובה לתחושת מבוכה רבה. אם זה כבר קורה,
חשוב לראות זאת קודם כל כהפרה מביכה ולא נעימה של פרטיותכם, שקרתה והפכה לעובדה שאינה ניתנת לשינוי. אומנם פישלתם בשמירה, אבל אינכם עבריינים שנתפסו בקלקלתם.
באשר לחשש לגבי אפקט טראומטי של האירוע על ילדכם - ככל שמדובר באירוע מקרי ובודד - כאן המקום לציין שוב, כי מה שנחשב אצל המבוגר אקט מיני אינו בהכרח אירוע כה דרמטי אצל הפעוט. בכל אופן אם הדבר קרה, חשוב לא להעמיס על הילד את המשמעויות והחששות שלנו, אלא להיות איתו ולהתייחס אליו בהתאם לתגובות שלו.
נראה לי שכאן המקום להתייחס במלא כובד הראש לעניין הפרטיות. חשוב שתהיה להורים הפרטיות שלהם ולא רק בהקשר המיני. שלכל אחד יהיה המקום שלו ושתהיה להורה היכולת להגיד 'עד כאן, עכשיו אני במקום שלי ואתה בשלך'. אם קורה אירוע כזה, ייתכן שהדבר מעיד על צורך לתת יותר דגש מצד ההורים לשמירה על גבולות הפרטיות שלהם.
עד מתי מותר להתקלח יחד?
הגיל המקסימלי למקלחות המשותפות להורים וילדיהם, להחלפת בגדים אל מול עיניהם של הילדים וכד' תלוי במה שההורים מרגישים וגם כאן, חשוב להתנהג בטבעיות. עירום הוא לא בהכרח מיני, ואפשר להתייחס אליו בפשטות. מה שמתחת לבגדים הוא חלק מאיתנו, גם אצל ההורים וגם אצל הילדים ואפשר לתת לזה מקום, כמובן עד גיל מסוים של הילדים, שאותו צריכים ההורים לקבוע על פי הרגשתם.
· הכותב הוא פסיכולוג, מרצה בכיר במרכז להורות ומשפחה, בי"ס ללימודים מתקדמים, מכללת סמינר הקיבוצים
| |
סדנאות אלטרנטיביות לקטנים.
אלטרנטיבי טף
היום גם זאטוטים בני שלוש מתרגלים שיאצו, בני ארבע לומדים רייקי ובני שש יכולים ללמד אתכם מהי אאורה ומהן צ'אקרות
מירי בן דוד ליוי
צילום: דרור כץ
תארו לכם שאתם חוזרים הביתה מהעבודה עם כאב ראש שהולם ברקות, אבל במקום לשלוח את היד אל ארון התרופות, הידיים הקטנטנות של בן או בת הארבע שלכם נשלחות לעברכם ומעבירות בכם אנרגיית ריפוי טובה. התיאור הזה, מתברר, אינו רחוק מהמציאות - ילדי גן ובית ספר יסודי אכן מתרגלים בהצלחה טכניקות של יוגה, שיאצו, דמיון מודרך, רייקי והילינג במטרה לרכוש כלים לאיכות חיים טובה יותר, בהווה ובעתיד, וכדי להביא מזור לאחרים. לפניכם כמה מהחוגים בתחום המוצעים לפעוטות ולילדים:
רייקי טף
רייקי הוא שיטת ריפוי טיבטית עתיקת יומין, המבוססת על העברת אנרגיה. הרייקי, שהתגלה מחדש ביפן לפני כמאה שנה, מוגדר כאנרגיה רוחנית של אחדות, הרמוניה, אהבה וריפוי, הפועלת על האדם בארבעה מישורים: הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני. המטפל, המושפע גם הוא מזרימת האנרגיה, מהווה בסך הכל צינור העברה. אנרגיית הריפוי עוברת דרך כפות הידיים ובשלבים מתקדמים יותר - גם באמצעות המחשבה והדמיון.
אין צורך לאמץ כל אמונה שהיא כדי לעסוק ברייקי. חסידי השיטה טוענים כי היא תרפא גם ספקנים, ולראיה - הרייקי משפיע על תינוקות, ילדים, בעלי חיים ואפילו צמחים.
למי זה מתאים? לכל אחד. אין צורך בהכשרה או בהשכלה מסוימת.
גיל: ארבעה עד שמונה שנים, בליווי הורים (ישנם חוגים לילדים גדולים יותר ללא ההורים).
התרומה: הילד רוכש כלים לריפוי באמצעות עבודת חניכה אישית. הוא יכול להשתמש בטכניקה להרגעת מתחים, להפגת כאבים או כשיטת ריפוי להורים, לאחים ולחיות המחמד שבבית.
כדאי לדעת: השיטה מועילה גם להפגת כאבים, לריפוי מחלות, לשיפור הביטחון העצמי ושמחת החיים ולהפגת פחדים ולחצים.
משך: מפגש חד פעמי בן שעתיים. מעל גיל שמונה מתקיימים כמה מפגשים במחיר מוזל.
מחיר: 350 שקלים.
היכן: אצל אילנה בהט, רייקי-מאסטר, סופרת ילדים ויוצרת דיסק המדיטציה "חיבור להיכל הנשמה". בהט מעבירה את הקורס בחיפה, אך מוכנה להגיע לקבוצה של ארבעה ילדים ומעלה המתארגנת ברחבי הארץ.
לפרטים: 7662055-050, 8257727-04,
www.lotuscenter.co.il
סדנאות דמיון מודרך וחשיבה חיובית
בסדנה עוסקים בהרפיה ובחשיבה חיובית המועברות כמסע בדמיון. המטרה היא להרגיע, להגביר את הביטחון העצמי, שלוות הנפש והשמחה וכן לסייע בהצלחה בלימודים.
גיל: ילדי גן חובה, בית ספר יסודי ובני נוער.
משך: שעה עד שעה וחצי. ניתן להצטרף למפגש קבוע המתקיים אחת לחודש.
מחיר: תלוי במיקום ובמספר הילדים. אפשר לקיים פעילות בכיתות ובמוסדות.
היכן? אצל אילנה בהט, חיפה.
לפרטים: 7662055-050, 8257727- 04
www.lotuscenter.co.il
בייבי שיאצו
שיאצו הוא שיטת טיפול יפנית (מקורה ברפואה הסינית העתיקה), המתבססת על מגע. פירוש המושג: "שי" - אצבע, "אצו" - לחץ. הטיפול כולל מתיחות ולחיצות עדינות לאורך מסלולי האנרגיה ("מרדיאנים") של הגוף. מטרת השיאצו היא לאפשר זרימה הרמונית של האנרגיה בגוף ושמירה על הבריאות הנפשית והפיזית.
בייבי שיאצו הותאם במיוחד לתינוקות כדי להקל כאבי בטן שמקורם בגזים וכן כדי לחזק את השלד והשרירים. התינוקות, כמובן, נתרמים גם מהמגע המלטף והאוהב של ההורים.
למי זה מתאים? לתינוקות הרגישים למגע, אך כל תינוק ייהנה ממגע הוריו.
גיל: מחודש ועד גיל זחילה.
התרומה: הסדנה מהווה הזדמנות עבור ההורה להכיר את תינוקו טוב יותר בעזרת המגע ותשומת הלב. כמו כן, ההורה רוכש כלים שימושיים לטיפול בתינוק, להקלת תופעות של גזים ושיעול וכן לעידוד זחילה.
כדאי לדעת: למרות ששיאצו הוא טיפול במגע, הסדנה היא חווייתית. בשונה מעיסוי תינוקות, בייבי שיאצו מתבצע בלבוש מלא ולכן ניתן לעשותו בכל מקום ובכל שעה, ללא צורך בהכנה מוקדמת. כמו כן, אין צורך בידע מוקדם או באביזרים מיוחדים.
משך: ארבעה מפגשים בני שעה וחצי, אחת לשבוע בשעות הבוקר.
מחיר: 250 שקלים.
היכן? אצל איזבל עטיה כהן, מטפלת מוסמכת ברפואה סינית ובשיאצו. מרכז ניצנים, מוריה 20, חיפה.
לפרטים: 052-3542675, www.nitsanimcenter.co.il
- ילדי גן ובית ספר יסודי אכן מתרגלים בהצלחה טכניקות של יוגה, שיאצו, דמיון מודרך, רייקי והילינג במטרה לרכוש כלים לאיכות חיים טובה יותר
שיאצו קידס
הפעילות, המותאמת לילדים בגיל הרך, משלבת משחקים, תרגילי יוגה וטאי צ'י, מדיטציה והרפיה בעזרת דמיון מודרך וכמובן תרגול של שיאצו. החוג מלווה במוסיקה נעימה.
למי זה מתאים? לילדים המסתייגים ממגע ולכל ילד המעוניין ליהנות מפעילות מרגיעה ומהנה.
גיל: שלוש עד חמש, בקבוצות קטנות.
תרומה: משתתפי החוג מחזקים את התקשורת הבינאישית באמצעות מגע, מפתחים את החושים על ידי הקשבה, התבוננות, דיבור ומישוש ועובדים על הרגישות העצבית באמצעות לחיצות, מתיחות, תנועות עיסוי, תיפופים בידיים ועוד. הילדים נפגשים עם מושגי הקבלה והנתינה ולומדים שיעור בסבלנות ובסובלנות.
כדאי לדעת: יש הרבה "שיעורי בית "- הילדים מתאמנים על ההורים (קיימת אפשרות להצטרף לחוג).
משך: 45 דקות, אחת לשבוע בשעות אחר הצהריים.
מחיר: 150 שקלים לחודש.
היכן? אצל איזבל עטיה כהן, מטפלת מוסמכת ברפואה סינית ובשיאצו. מרכז ניצנים, מוריה 20, חיפה.
לפרטים: 052-3542675, www.nitsanimcenter.co.il
בייבי יוגה
יוגה לקטנטנים היא שילוב של תרגילים ועיסוי. ההורה נמצא במצב של קשב עם התינוק, דבר התורם לתקשורת חיובית.
למי זה מתאים? להורים המחפשים לבלות זמן איכות עם תינוקם.
גיל: מחודש ועד גיל זחילה.
תרומה: חיזוק הגוף ומניעת מחלות, חיזוק הביטחון העצמי לטווח הארוך ופיתוח יכולות למידה וסקרנות.
כדאי לדעת: לא לנשים בלבד! גם אבות מוזמנים להשתתף בחוג.
משך: שישה מפגשים בני שעה וחצי, אחת לשבוע.
מחיר: 450 שקלים.
היכן: אצל יעל שרם, המעבירה סדנאות בהוד השרון, ברמת גן, במושב בצרה ובנוף ים.
לפרטים: 09-9587863, www.tooty.co.il
חוג הוליסטי לילדים
הרעיון העומד מאחורי החוג הוא שמגע משפיע על הנפש, משרה ביטחון, מחזק את מערכת החיסון, מעודד קשר של הילד עם עצמו ועם הסובבים אותו ומפתח את האינטליגנציה, המעוף, היצירתיות, הדמיון וכושר התנועה. הפעילות, המתקיימת בגני חובה, מכינה את הילדים למסגרת בית הספר ומכניסה איזון, שקט ושלווה לחייהם.
לגישה ההוליסטית יש תוצאות חיוביות בטיפול בבעיות ריכוז והתנהגות. היא משחררת כעסים, פחדים ותסכולים סמויים החבויים בתת המודע ומאפשרת להכניס במקומם אנרגיה של אהבה ושמחה. התוכנית המיוחדת כוללת שיאצו, רייקי, תיפוף בדרבוקות ובכלי הקשה, נשימות, עבודה בצבעים, ציור ועוד.
למי זה מתאים? כל ילד עשוי להפיק תועלת. ילדים הסובלים מאי שקט, מהתנהגות אלימה ומבעיות קשב וריכוז עשויים להיתרם במיוחד.
גיל: מגיל שנה ועד שמונה ואף יותר. כל קבוצת גיל מופעלת במסגרת נפרדת.
תרומה: בבתי ספר שאימצו את התוכנית ניכרו שיפור באווירה וירידה משמעותית ברמת האלימות. מורים מדווחים שבעיות הקשב פחתו, בכיתות שוררת רגיעה ויש שיפור באקלים הלימודי.
כדאי לדעת: הפעילות אמנם נראית כמשחק, אך היא למעשה למידה של טכניקות לשחרור חסימות רגשיות, פיזיות ואנרגטיות, פיתוח הסבלנות, הקשב והריכוז ועבודת צוות.
משך: מפגש חד פעמי בן 45 דקות. המפגשים מועברים בגני ילדים, צהרונים, בבתי ספר ובמרכזים קהילתיים. ניתן אף להירשם לחוג פרטי בשעות אחר הצהריים ולהזמין פעילות חד פעמית במסיבות סיום ובאירועים מיוחדים.
מחיר: 160 שקלים לחוג אחר הצהריים לילדים, 180 שקלים לחוג משולב של הורים וילדים.
היכן? אצל מיכל אור, "מקום אחר". מקומות הפעילות משתנים מפעם לפעם וכדי לברר על הפעילויות הקרובות ועל התאריכים.
לפרטים: 050-5629139, 052-3591951,
.ilwww.ima-adama.co, [email protected]
הילינג לילדים
הילינג הוא תחום ריפוי השייך לרפואת תדרים. ההילינג מתמקד באיזון ההילה - האאורה המקיפה את הגוף, ובאיזון המרכזים האנרגטיים (הצ'אקרות). באמצעות העבודה האנרגטית מגיעים לריפוי של תבניות חשיבה ודפוסי התנהגות וגם לריפוי של הגוף הפיזי. בניגוד לגישות אחרות המרפאות את הנפש דרך הגוף, כאן הריפוי מתחיל ברוח ומשפיע על הגוף.
למי זה מתאים? לכל ילד ובעיקר לאלו המתקשים לבטא רגשות, ילדים בעלי דמיון מפותח וילדים הסובלים מהפרעות קשב ומלקויות למידה.
גיל: שש עד 11.
התרומה: העצמה אישית של הילד.
כדאי לדעת: החוג כיפי וחוויתי.
משך: מפגש בן שעה וחצי אחת לשבוע במשך שלושה חודשים.
מחיר: 180 שקלים לחודש.
היכן? אצל אורית הלפגוט, "עוצמת הריפוי". החוגים מתקיימים בשרון, בגוש דן, ברחובות באזור ירושלים ומודיעין.
לפרטים: 054-4467996, [email protected], www.ohh.co.il
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feminine-admirer
