הממ, מעניין עם מי אגמור את הערב. כל קשר בין המצולמים לסווינגרס מקרי (FLICKR, benjaminsiegel)

בתקופת מלחמת העולם השנייה, הרבה לפני שהגיע המהפכה המינית, קבוצה של טייסים אמריקאים החלה בפעילות שלימים תהפוך לטרנד עולמי: הם החליפו ביניהם את נשותיהם למטרת קיום יחסי מין, בטענה שאם הבעל לא חוזר אחרי זמן רב הביתה, או חלילה נהרג, חשוב שאשתו לא תדע, איך להגיד את זה בעדינות, עוד צער, ותישאר מסופקת. עם פרוץ המהפכה המינית של שנות השישים, החלו להופיע בעיתונים מודעות של זוגות נשואים, המחפשים להיפגש עם זוגות אחרים למטרת סקס חופשי, ואולי גם קצת סמים ורוקנ'רול, ברוח התקופה.

תופעת חילופי הזוגות, המכונה גם 'סווינגרס', הולכת ומשתלטת על מחזותינו. בעבר, היו המסיבות עוברות מפה לאוזן בחשאיות שאפיינה מבצע סודי ביותר אשר כלל קודים, נקישה סודית על הדלת וססמה. כיום עוד לא תמצאו את הבוס שלכם מספר על מסיבת הסווינגרס שהוא היה בה בחמישי בלילה, אבל נראה שהיציאה מארון הסווינגרס לא תארך עוד זמן רב.

מציצנית או אקטיבית? כל קשר בין המצולמים לסווינגרס מקרי (FLICKR, benjaminsiegel)

במרבית המסיבות מחולקים למשתתפים חלוקים, על מנת שיכולו להסתובב בנוחות ולהתפשט בנוחות, מבלי להסתבך עם רוכסנים תקועים וקרסי חזיות עקשניים. אחרי שעברו 'למשהו יותר נח', הזוג מתפנה לבחון את הסחורה. "כבר קרה לי כמה פעמים שלא מצאתי מישהו שממש עשה לי את זה", אומרת מיכל, "אבל אצל ארז זו לא בעיה. גברים לא ממש אכפת להם. בגלל זה החלטנו שאני מחפשת ראשונה ואם אני לא מוצאת מישהו שמוצא חן בעיני - הולכים הביתה".

הסווינגרס מתחלקים לכמה קבוצות. הראשונה הם קבוצת המציצנים, שמקבלים את הקיק שלהם רק מלהסתכל על אחרים עושים סקס בפומבי. הקבוצה השנייה, הפסיביים-אקטיביים, מאוכלסת בכאלו שלא מקיימים יחסי מין מלאים, אלא רק באים לשם התגפפות קלה, ואז חוזרים הביתה מחוממים מספיק לקיום יחסים עם בן/בת הזוג החוקי. הקבוצה האחרונה היא של האקטיביים במלוא מובן המילה - הם אלו שצופים, יוזמים, ומתנסים בהכל מהכול, כולל הכול.

שרון, שמעידה על עצמה כמי שהתנסתה "כמעט בהכל", מספרת כי "בחלק מהמסיבות המארחת היא זו שדרכה אפשר לברר אם אתם מוצאים חן בעיניי מישהו כמו שהוא מוצא חן בעיניכם, או שיש רחבת ריקודים שאפשר להתחכך אחד בשני ולקדם את העניינים. פעם מישהי התחילה איתי על הרחבה, ולמרות שאני לא יכולה להגיד שאני בעניין של נשים, החלטתי לזרום איתה לאחד החדרים. בהתחלה הרגשתי ממש נבוכה אבל בסופו של דבר זו הייתה חוויה אדירה".

לאחר שנעשתה הבחירה, פונים החברים החרמנים לחדרים חשוכים, שלרוב מאויישים בעוד זוגות, או שפשוט נשארים בסלון ומבצעים 'מופעי סקס' לעוברים ושבים. יש כאלה שכמובן פונים לפרטנרים נוספים לאחר סיום האקט, ומנצלים את האירוע עד טיפת הזרע האחרונה.

לא תמיד זה נגמר בחיוך. כל קשר בין המצולמת לסווינגרס מקרי (FLICKR, Kessiye)

הסווינגרס רואים במפגשים ביניהם מעין חוג טניס, כזה המאפשר להם לשכלל את תנועת היד ושאר האיברים, שלא לדבר על הרפרטואר, ובכך לחזק את ביטחונם ביחס למיניותם. נשאלת השאלה מדוע אין הזוגות הללו מסוגלים לתרגל את מיניותם הרחק מההמון החרמן. האם אחרי 20 שנות נישואים (ולפעמים הרבה הרבה פחות) הם באמת מיצו את כל אבזרי המין למיניהם, משחקי התפקידים, ואת כל תנוחות הקאמה סוטרה והטנטרה?

למרות ההתייחסות למסיבות הללו כאל מפגש שמושתת על סקס בלבד, קרו מקרים בהם אחד מבני הזוגות התאהב באחר. הסיפור של אלי ואיילת ממחיש אספקט בעייתי נוסף: גם כשאין התאהבות מחוץ לזוגיות, הבדלי הגישות יכולים להסתיים בכאב גדול. כך שאם בכל זאת מדגדג לכם לחזור לשנות השישים העליזות, אתם תמיד יכולים לשים ג'ימי הנדריקס במערכת, לקפוץ עירומים בסלון, ךגדך שיערות בבית השחי, ולעשות יחד עגילים בגבות. מי יודע, אולי תצליחו לעורר משהו רדום, מבלי עזרים אנושיים אחרים.

בואו לדבר על זה בפורום סקס

מעמותת ישראבלוג

את ממש נימפומנית

המחברת:מילה בוייר

לפח וחסל

האם אני אמורה להשיב להזמנה לזיון

של צהריים בהודאה: "סורי בייבי, רצה

לשיעור גמרא"? מדוע איני יכולה

להציע במפורש לגבר זיון בלי ללכת

סחור סחור, בלי מילים מתיפייפות

ומעייפות? בלי מחזה עם שמונה חלקים?

מדוע איני יכולה להיות ישירה, ישרה

ועניינית?

הורה סוחפת

אני חובבת מין, תקראו לכך איך שתרצו, מסמפטת, שטופה, מולחמת

לצד המיני\סקסי שבי. אוהבת לאמץ את מחשבתי על מין, אוהבת לפנטז,

אוהבת להתחכך בגברים, אוהבת להתמשמש בהם, אוהבת להסניף את הארומה

שלהם, אוהבת לחולל עמם הורה סוחפת, והכי חשוב, אוהבת להזדיין איתם

(מרובם אגב, אני לא נופלת, לעתים מתעניינת במרכולתם, אם יש להם מה

להציע). כחרמנית מן השורה, ראשונה בין שוות, אני מרבה לבקר בברים

על מנת לאסוף במכמורתי את הזיון הבא. הפיק אפ הנו פולחן מסובך

ומפרך ולא רק בשל הצפיפות הבלתי נסבלת במקומות אלה, או משום שאיני

כוסית, אלא בגלל המוסר המיני והצביעות המינית של גברים. את ירון,

סטודנט בן 28 לרפואת שיניים, הכרתי באתר הכרויות. הפעם לשם שינוי

בפנייתי אליו, שפתי הייתה שקספירית בהתייחס לתכלית. כתבתי כי "אשמח

לדבר עמו". הבחור הבין ושאל בנימה של נער חרמן בן 16 עתיר זירעונים

ופצעונים "האם מתחשק לי סטוץ עמו?" מי אני שאומר לא, כשמדובר

בפוטנציאל לזיון? הבחור חשב כי הוא זכה במפעל הפיס ובימים לבוא לא

הפסיק להפציץ אותי בהודעות SMS עם בקשות למימוש פנטזיות (די

שגרתיות) - חילופי זוגות, אורגיות עם אישה וגברים, עם גדוד שלם.

כגון: "את רוצה שאבוא ואזיין אותך חזק? אהבת איך שזיינתי אותך? איך

שגמרתי לך בפה ועל הפנים? אני בא עם שני חברים ונעשה אורגיה, הם

ממש שווים. יש מצב שתפתחי לי את הדלת בעירום מלא? מהמחשבה כבר עומד

לי הזין?" לא חלפו להן שלוש דקות ועוד הודעה - "תנסי להשיג לנו

מישהי, תתני לי לזיין אותך בתחת? אני מת לגמור לך בפה כמו אז, זה

אפשרי? נעשה אורגיות - את יכולה להגיד לשותפה שלך שתראה ואז תחליט?

כמה בא לך סקס?" השבתי להודעות של אלון בטקסט שאינו הולם את ספרי

הלימוד של מערכת החינוך, מתוך נימוס, כחלק משעשוע החרמנות והכנת

הקרקע לזיון הבא בו ייבחן בשנית, וחבר השופטת המכובדת יחליט האם

לחיים או לבעיטה. ציפיתי לנאורות מינית מסטודנט תחכמוני לרפואת

שיניים, אלא שהבחור, לאחר הודעותיו המאוד לא נזיריות, קינח בהודעה:

"את ממש נימפומנית" ואתה? נזיר שתקן סגפן מתבודד הנושא על ירכיו

חגורת מסמרים להלקאה ועינוי תמידיים עצמיים?

רחב הזונה מתהפכת בקברה

מדוע לגברים מותר להצהיר בריש גלי על היותם חרמנים, זקוקים נואשות

לזיון, לא יכולים בלי? ועלינו הנשים חובה להדחיק את המיניות, את

חיבתנו, לעתים עזה כמוות, לסקס? מדוע אסור לי להתפאר בזקפת הדגדגן

שלי? האם אני אמורה להשיב להזמנה לזיון של צהריים בהודאה: "סורי

בייבי, רצה לשיעור גמרא"? מדוע איני יכולה להציע במפורש לגבר זיון

בלי ללכת סחור סחור, בלי מילים מתיפייפות ומעייפות? בלי מחזה עם

שמונה חלקים? מדוע איני יכולה להיות ישירה, ישרה ועניינית? "ממי

התפנה לי עכשיו זמן לזיין אותך, אתה בא?" כשלגבר מתחשק זיון זה

בסדר, כשלי מתחשק זיון או יותר ממשגל אחד, אני זוכה לתואר האבירות

המכובד "נימפומנית". במקרה הרע אני מככבת בשיחות החבר'ה הגבריים על

תקן פרוסטטוט, רחב הזונה או פוטה. מדוע גברים אליהם אני פונה בפיק

אפ ברים או באתרי הכרויות ומציעה להם באופן מפורש סקס, מתלהבים כמו

ילד קטן מן הצעצוע החדש ואחרי שנייה זונחים אותו, נבהלים מן

הישירות? מן האומץ? ממה?

גם לא צ'פחה ידידותית על הטוסיק

"אפידמית" החרמנות (אחת מן המחלות החיוביות הבודדות בעולם) אינה

נחלתם הבלעדית של גברים. גם לנו הנשים יש צורך עז בסקס, לא רק לדבר

עליו בשיחות סקס, אלא גם לעשות וכמה שיותר ויתרה מכך, ליזום את

השגתו. וכשאת עושה ועושה ומגלה בקיאות בחומר ובמעשה את נשאלת את

שאלת מיליון הדולר בזלזול מהול בסקרנות: "עם כמה גברים הזדיינת?"

ומה תשיבי? אתה הראשון? עם חמישה גברים? עם ארבעים גברים? האמת אי

שם בשביל הזהב? בכל מקרה תצאי כשידך על התחתונה. לאור ביצועייך

המטריפים, לא יפרסו בפניך שטיח אדום במסלול המהיר לקבלת מעמד

קדושה, אלא תואר מפוקפק, שתוותרי עליו בשמחה. גמרתי אומר לא לתת

דין וחשבון על אופיי - על מי שאני - ולא להתייחס לגבר שלא מעריך

אותי ואת פתיחותי המינית. לא אתן לו לגעת בי, אפילו לא צ'פחה

ידידותית על הטוסיק, במיוחד אם הבחור זלל את גופי בתאווה רבה ואחר

כך העז לפתוח ג'ורה, במקום לנשק את רגליי החטובות ודרומה, את כפות

רגליי, ולהודות לאימא אדמה על בריאתי. רק גברים עם ראש פתוח כמו של

קולומבוס יתקבלו בברכה בין ירכיי ויזכו לחקור את האנטומיה הכוסית

של גופי. גברים יקרים, השילו מעליכם את הצביעות המינית המאפיינת את

הגישה לסקס בשנות החמישים של המאה הקודמת, השתחררו והפנימו את

השוויון המיני לנשים, הרי אתם, חובבי הבצע המיני, תגרפו רווחים

רבים.

מתוך האתר בננות

הספר החשוב לקוח מתוך האתר של הפסיכולוג דר' אורי ורניק:http://www.therapy.co.il/index.htm

מאת:דר' אורי ורניק  

פתיח

"דע כי החבור הנעשה כראוי ובזמן הראוי ובכוונה הראויה, הוא עניין קדוש ונקי. ואל יחשב אדם כי בחבור יש גנאי וכעור. חלילה וחלילה! כי החבור נקרא ידיעה, "והאדם ידע את חוה אשתו ותהר" וכו' וזהו סוד.... כי האדם הוא סוד החכמה, והאישה סוד התבונה. והחבור הטהור הוא סוד הדעת, וזהו סוד איש ואישה".

                                                        ר' יעקב מעמדין, "מיטת הכסף".

         השחרור האמיתי של הארוטיות מצוי בקבלת העובדה כי קיימים בה מיליוני פנים. מיליון צורות לארוטיות, מיליוני אובייקטים, מצבים, אווירות וגיוונים. כדי להגיע לשיא עצמתה, עלינו ראשית דבר, להיפטר מאשמה הכרוכה בהרחבתה, ואחרי כן להישאר פתוחים להפתעותיה וביטוייה השונים ולמזגה (להוסיף את נוסחתי האישית להנאה המלאה שלה) עם אהבה אישית ותשוקה לבן-אנוש מסוים, תוך ערבולה עם חלומות, פנטסיות ורגשות".

                                                        אנאיס נין, "בשבח הגבר הרגיש"

 מבוא

אני מקווה שזה לא הספר הראשון ולא הספר האחרון שקראתם על מין.  הנושא בו אנו דנים לא ניתן למיצוי. כמה כתבו עליו - מדענים, הוגים, משוררים וסופרים - ועדיין, דרך גבר בעלמה נשארה בגדר תעלומה. מה גורם להם לאנשים לחזר, להשתדל ולהסתכן והכל כדי לחכך קצת את אבריהם זה בזה? המין הוא שאלה טובה, במובן שאין לו תשובות ברורות, אך החיפוש אחר הבנה הופך אותנו לעמוקים יותר, אולי גם למאהבים טובים יותר.

עלי להזהירכם: אפשר היה לקרוא לספר זה "מניסיונו של מטפל מיני". כל מה שיש כאן, למדתי תוך טיפול באנשים שלא היו מרוצים מחיי-המין שלהם, או אלה עם קשיי תפקוד במין. השתלמתי וגם קראתי בנושא לא מעט. אי-אפשר להימנע מהשפעות של חוויותיי הפרטיות (ואיני מתכונן לפרטן). לא כולם, מומחים וחובבים, יסכימו עמי. יש דרכים וגישות אחרות. כדאי לכן, לקחת את הדברים עם קורטוב מלח, לברור רק את שיתאים ויותאם לכם. בנוסף לאזהרה, אני מבקש להבהיר כי בדברי הבאים 'הוא' יכול להיקרא 'היא' ולהפך, 'היא והוא' טובים 'כהיא והיא' ו'הוא והוא'.

זהו ספר "למתקדמים", שפחות או יותר יודעים "מי נגד מי". לא אדון בדפים אלה בהיבטים ביולוגיים ורפואיים - כמבנה מערכת המין, הריון ומניעתו ומחלות מין. אני מניח שהם ידועים, אך בכל זאת לא יזיק רענון ועיון בספר "בסיסי יותר". המלצות ראו ב-"נספח-מין" בסוף הספר. כאשר עוסקים במין, אפשר להיכשל מצד אחד, בדיון אקדמי יתר על המידה ובמילים של 'בית-מרקחת'. מצד שני, אפשר לרדת לרבה של שפת הרחוב, ולטעות לא פחות. הלוואי והצלחתי להימנע משני אלה, מבלי לפגוע יותר מדי ברגישויות מי מקוראי. ראו זאת בתור "התנצלות המחבר", כפי שהיה מקובל למצוא בספרים ישנים.

אני מקדיש ספר זה לאמי גיזה ורניק, לכבוד יום הולדתה ה80-. ראשית, אהבת אם מאפשרת לנו לדעת רכות מה היא. שנית, היא הייתה מחנכת טובה: אצלה לא היו סיפורים על חסידות ואפילו לא "תינוק בבטן", היא ענתה על שאלות המין שלי ברגישות ובחכמה ומבלי לפרט יתר על המידה. כאשר קנתה לי ולאחותי בילדותנו את “תינוק בא לעולם" נחשב הדבר למעשה נועז. עד היום אני זוכר את המשפט הבא מתוך ספר זה:  "הנה כך קורה הדבר - אבא ואימא שוכבים קרוב זה לזו..."

פרק א

מסביב למין

פעם סיפרו בדיחה על מורה בשיעור לחינוך מיני (ואגב זה מאד משונה שיש שיעור מיוחד למין ולא משלבים את המין בנושאים האחרים כתנ"ך, ביולוגיה והתעמלות...) שדיברה על גנטיקה, וצמחים וציפורים וכו'. פלט אחד התלמידים "מה יש מורתי, כבר לא מזדיינים?". עדיין לא נדבר על המעשה המיני, אלא על נושאים מסביב, ברקע. סבלנות: הבנה שלהם רק תועיל לנו בהמשך.

המין והשאלה היהודית

אל דאגה, בספר זה לא מנסים להחזיר בתשובה. אבל בין אם נרצה ובין אם לאו, ערכי התרבות שלנו מוטמעים בנו ומשפיעים עלינו. עדיף לכן, שנדע במה מדובר. הגישה למיניות ביהדות היא קודם כל חיובית. המין נחשב למצווה. שתי סיבות למצווה: "פרו ורבו", כלומר התרבות ודאגה להמשך המין האנושי, "ולמען לא יהיה האדם לבדו"- כדי לצאת במדידותינו ולחיות יחד עם מישהו או מישהי.  גישה זאת שונה מהגישה הנוצרית למשל, הרואה במין חטא קדום ורע הכרחי.

לא רק שהמין נחשב לחיובי. המין צריך להיות טוב ומספק. שכן על הגבר "לשמח את אשתו" ומתוך כך נובע כי גם הוא חייב להיות שמח: כידוע אדם עצוב, יוכל רק להעציב או לעצבן את זוגתו. אם יש לכם יום הולדת או יום נישואין, רוצו לקנות את "האהבה דוחקת בבשר" מאת שלמה שבא. בספר זה אוסף קטעים העוסקים במיניות הלקוחים מהתלמוד. מעשה ברב אחד  (ואני מספר מהזיכרון) שהיה שמן במיוחד ושני לגיונרים רומאים עמדו ולעגו לו, כיצד יכול הוא בכלל לשכב עם אשתו. ענה להם - אשתי שמנה לפחות כמוני וכאשר אנו עומדים זה מול זאת, צמד שוורים יכולים לעבור תחת כרסנו. תמהו יותר, אם כך כיצד? ענה להם שתי תשובות. הראשונה "כאיש גבורתו", כלומר יש לי אבר כמו שרואים בסרטים הכחולים היום. השניה "האהבה דוחקת את הבשר" - כאשר אוהבים, כאשר "יש מערכת יחסים טובה", מסתדרים עם כל בעיה. עוד נחזור ללקח הזה, כי המין תלוי במערכת היחסים. סיפור אחר שמביא שבא, מדבר על שני תלמידי-חכמים ששכבו מתחת למיטת רבם בשעת מעשה האהבה שלו עם אשתו. כאשר גילה אותם ושאל "חברה מה העניינים?" ענו כי זהו "דבר תורה המצריך לימוד" והרב, הסכים עמם.

אם כך אנו עוסקים כאן בדבר תורה. בל נגזים, לא חסרים דעות ורבנים, כפי שהיה תמיד בהיסטוריה שגישתם למין הייתה חמורה ומגבילה. ביטוי כזה הוא לדוגמה, חייב אדם לקיים יחסי מין "כמי שכפאו שד". אני מקווה שאצלכם בבית אין שדים כאלה.

מין וערכים

לכאורה מין הוא עניין פשוט כל חתלתול וכל ארנבת עושים את שלהם, בלי אוניברסיטה, בלי לקרוא מדורי מין בעיתוני הנשים, ואפילו בלי דיאודורנט. אך מה לעשות, עבורנו ההולכים על שניים - המין הוא בעייתי. הוא אינו מובן מאליו, במקרים רבים כל כך ובמצבים שונים, אנו שואלים את עצמנו מה מותר ומה אסור, מה בסדר ומה לא.  דווקא במין אנו נוטים להיות חרדים ומאבדים את שיקול הדעת העצמאי שלנו. אפשר לדוגמא לפגוש זוגות שנוסעים בשבת ואוכלים טריפות, אבל על "טוהרת המשפחה" הם מקפידים באדיקות.

חייבים להחליט, חייבים לבחור ותוך כדי כך קובעים לעצמנו ערכים: גם הזוג שומר המצוות שלכאורה ההלכה קובעת עבורו בכל שאלה חייב להחליט אם ללכת אחרי "בית הלל" או בית "שמאי". האם הקביעה כי "אסור לאישה לתבוע בפה"  למשל, פירושה שאסור לאישה ליזום ולהביע כל משאלה מינית, או משמעותה כי אסור לשני בני הזוג לתבוע דברים בצורה של אולטימטום גס? כאן המקום להבהיר, כי הציווי הדתי קובע מי נחשב לאדם העומד בדרישות הדתיות ולא מה נכון או לא במין. יהודי דתי ששותה יין ומברך עושה מצווה, מוסלמי דתי ששותה יין עושה עבירה, והיתר סתם שותים בשביל הכיף: איש ואישה באמונתם יחיו. לשומר מצוות אסור לאונן, כי היהדות על פי פירוש רבני אוסרת אוננות, נקודה. ואכן זכותו של אדם ואולי חובתו, אם בחר בדרך זאת, לדבוק בהלכה - אף על פי שלדעת המומחים  אין באוננות כל נזק ואפילו יש בה ברכה.

להיות נאורים במין

כאשר אני חושב על נאורות מינית (למה למילה הזאת יש טעם מיושן? אפילו בפוליטיקה לא מדברים יותר על ליברליות)  אני חושב על הולנד. שימו לב: · בהולנד החינוך המיני מפורט, נרחב וניתן מוקדם יותר.  · הורידו שם את הגיל בו נחשב אדם בר-הסכמה לקיום יחסי-מין ל14-! האם   מקיימים בהולנד יחסים מוקדם יותר מאשר בארצות אחרות? כלל וכלל לא, אך לעומת זאת, בהולנד השיעור הנמוך בעולם של מחלות מין והריונות לא רצויים אצל מתבגרים.

   ·ההומוסקסואליות שם מכובדת, מוצגת באופן חיובי באמצעי התקשורת ונלמדת בבתי-הספר - לא שיש יותר הומוסקסואלים מהאחוז השכיח בכל החברות (בין 5-10%), אלא שקל להם יותר לחיות כפי שמתאים להם בשקט ובבטחה. · בהולנד אין כל הגבלה על חומר ארוטי בסרטים, בעיתונות ובמועדונים - והאלימות המינית שם נמוכה בהרבה מאשר בארצות שיש בהן מגבלות ואיסורים.

· הנה, הזנות חוקית - לא שיש יותר זונות, אלא שזכויותיהן האנושיות והחברתיות נשמרות טוב יותר.  · לפני שתאשימו אותי בראייה ורדרדה מדי ולא מציאותית, אוסיף כי בהולנד סובלים פחות ממחלת המינניות: התייחסות היא שוויונית יותר לשני המינים, בדרך כלל לא ישפטו שם אחרת גברת העושה בדיוק מה שהגברבר עושה.

אולי מילת המפתח לתיאור הניסיון ההולנדי, היא 'סובלנות'. האנשים עצמם, בניגוד למה שניתן היה לצפות מנתונים אלה, צנועים ונוטים אפילו לשמרנות מינית, אך הם יכבדו את זכות האחר לנהוג כרצונו.  לסכום, מבחינה מינית הולנד ראויה להיות "אור לגויים", ואתכם קוראי הנאמנים אברך "והייתם כהולנדים". אגב, מטפלים מיניים בהולנד עמם שוחחתי, לא הסכימו עם התמונה המתלהבת הזאת, והייתה להם בקורת נוקבת על המתרחש בחברתם - וגם על כך הערכתי אותם.

מין ומין על

אנו עדיין מדברים על מין ועל ערכים. אבל כדי להעמיד דברים על דיוקם. חשוב לדעת כי קיימים שני סוגי מין: מין ומין על, או מין ביולוגי ומין פסיכולוגי-חברתי. מפתח האבחנה החשובה הזאת הוא אדם שלא מצטטים במאמרים המלומדים על מיניות. הריהו מרקו וואסי ז"ל. וואסי תר וחקר את כל גווני החוויה המינית בגופו וברוחו. כתב כמה רומנים ארוטיים מדליקים, פרסם מאמרים על הרפתקאותיו בירחוני מין ונפטר מאיידס - המחלה הארורה.

וואסי טוען כי הבלבול בין שני סוגי המין הללו מביא רק צרות: מין, מטרתו ברורה - הבאת צאצאים לעולם. ברור בהחלט מה הוא נורמלי ומה מוסרי במין: רק קשר זוגי, בין גבר ואישה, כאשר הפין בנרתיק, כאשר יש שפיכת זרע בתקופת הביוץ. כל דבר אחר - בפה, ביד או באוזן למשל, יהיה פשוט טיפשי - ולא ישיג את המטרה. גם ברור מה מוסרי ומה לא:  מי שמביא ילדים לעולם ללא בגרות וללא אחריות, אינו מוסרי. כאשר מקיימים תא משפחתי יציב, כאשר הילד/ה רצויים ומסוגלים לאהוב ולגדל אותם - המין מוסרי וטוב ויפה.

מין על, או מין פסיכולוגי חברתי, טוב בכל הרכב ובכל אופן: בזוג, בשלשה או בקבוצה, בין בני מין זהים או שונים, בכל צורת מגע, בכל מקום בגוף... מין כזה אפשר להשוות לשיחה בין אנשים, למחול, לתיאטרון, לספורט. גם כאן אפשר להבחין בין מוסרי ללא מוסרי. המוסרי הוא "ואהבת לרעך כמוך", כלומר לא לפגוע, לא לרמות, לנהוג בהתחשבות ברגישות - בחמלה. כל מי שאינו נוהג כך, אינו מוסרי.

נסו להעלות את השאלות "השאלתיות" שיש לאנשים על מין - כגון, באיזה גיל להתחיל, האם מגע כזה או אחר מוסרי, יחסים לפני ומחוץ לנישואים, יחסים עם בני-המין, הטרדה מינית - ותגלו כי האבחנה שהעלינו "עושה סדר בראש".

הפין והפות, יחי ההבדל הקטן

הסקסולוגים אוהבים להכריז כי אבר המין הגדול ביותר בגוף הוא הראש. אכן כן. בכל זאת אנו מזהים מיניותנו עם אבר-המין שלנו. והאבר הזה יכול להעניק לנו רגעי אושר אך גם רגשות בושה ומבוכה. לגברים יחס שונה לפין: הם מכירים אותו היטב, אוחזים אותו בידם לפחות כמה פעמים ביום, בשירותים עומדים בשורה ומשווים עם האחרים לידם. נראה לי כי גם להורים נוח יותר להתייחס לפין מאשר לפות. לא שמעתי עדיין על הורים שאמרו לבת "איזה דגדגן נחמד יש לך".

כלומר נשים חיות תקופות ממושכות בלי להכיר מקרוב את הפות, בלי לדעת בדיוק מהו אבר המין שלהם. לא כולם יודעים שהפין הוא בסופו של דבר דגדגן מגודל והנרתיק - צינור הובלה לזרעונים, המקביל לאשכים - שקית לאכסונם.

האם התבוננת היטב בנרתיק שלך? אם לא, למה שלא תמצאי לך זמן פרטי, לשכב בנחת להתבונן בעזרת מראה ובמשך הזמן לבדוק ולהכיר את תגובתך לסוגים ואזורים שונים של מגע. האם נוח לכם לדבר על אבריכם? איך אתם קוראים להם? אם נקטתם בהתעלמות (שמה, למטה, מה שמו...), הגיע זמן שתמצאו מילון חופשי ונוח. יש הבוחרים שמות פרטיים, או שמות צמחים ופרחים, כל שם חיובי ונעים יתאים.

האם חשבתם על כך שהפין והפות הם חבריכם הטובים, היכולים להדריך אתכם היטב. להבהיר מתי נמשכים ונלהבים מינית, מתי המין לא מתאים ולא רצוי. ואם הם חברים צריך לדעת איך להתחשב בהם, לדעת שיש ללכת בעקבותיהם ולא לכפות עליהם את דעתנו. הפין והפות הם לא רק חברינו הטובים, הם גם לב זהותנו. הוא גבר כי יש לו פין, היא אישה כי יש לה פות. דווקא כאן מתעוררים בנו ספקות - אולי הפין לא מספיק גדול או נחמד, אולי הפות לא יפה או מושכת? כאשר משהו יקר לנו, אנו מנשקים אותו. הפה הוא האבר הראשון עמו אנו בודקים את העולם ומתחברים אליו. המגע האוראלי מעניק לבני-הזוג שלנו, חוויה של קבלה ובטחון, אם לא למעלה מזה.

מהות הארוטיקה

קודם שוחחנו על מין ועל מין-על, הפעם נבחין בין מין ובין ארוטיקה. אולי אקדים את המאוחר ואציין כי בהמשך נבחין גם בין מיניות לחושניות. אם כך, מין הוא אקט ההזדווגות שעושים כל היונקים. ארוטיקה היא משהו המבטא אותנו, משהו הנחקק בזיכרון. כמה פעמים קיימתם יחסי-מין? ( אם אתם מעדיפים לא להבין זאת כשאלה רטורית, הנוסחה היא: 2.4  כפול 52 שבועות כפול גילכם פחות הגיל בו קיימתם יחסים לראשונה) כמה מאלה אתם זוכרים? באותם הפעמים היה לבטח משהו ארוטי!

דרך אגב, זהו נושא שמן הראוי שתדברו עליו עם בן/בת זוגכם. אני מציע כי פשוט תראיינו אחד את השני על תפישת הארוטיקה שלכם. אפשר להציג את השאלה באופן הבא: נאמר שאני מהמאדים. אצלנו הכל דומה למה שמתרחש על כדור הארץ. רק מין אין לנו. הסבר/י לי כמו מה זה מין? במילים אחרות איזה משל או מטפורה היית נותן למין? אפשר גם לבקש שלושה קטעים ארוטיים הזכורים מהקולנוע ו/או הספרות. אחר כך אפשר להשוות, לדון , ואם תרצו גם לתרגל.

בקשתי מכם לראיין זה את זו, כדי למצוא את התשובות שלכם למהות הארוטיקה, אך גם כדי שתתיישבו לדבר על מין. אחד הדברים המאפיינים זוגות שמיניותם משתמרת ועמידה ופורחת, הוא היכולת שלהם לדבר באופן חופשי על מין. לא רק כאשר יש בעיות או במיטה, אלא כנושא מעניין בזכות עצמו, על ספל קפה, בסלון או במרפסת.

לא אכתוב כאן מסה על ארוטיקה. בקיצור, אנשים מעלים מטפורות או אופנויות של התמזגות, ושיחה, אוכל ומלחמה. ביצירה מוצלחת באים כולם לביטוי במידה, בחוויות פחות הרמוניות רק היבט אחד מודגש, או שהדימוי השולט הוא של עבודה (להשתדל, לעמוד בנורמות של מספר פעמים לזמן נתון וכו').

אם דברנו על החוויה הארוטית כיצירה מוסיקלית, אפשר לתאר מאפיין נוסף, של יצירת מתח והתקדמות מעגלית לקראת השיא. הנה נראה כאילו הסימפוניה מגיע לשיאה, ולא  כך, המוסיקה נרגעת, הופכת להיות חרישית ומתרחקת כדי להתקרב שוב ושוב לשיא עד לסיום דרמטי, של רעמים וברקים, או דממה חרישית. המגע הישיר, המגמתי והחד-כיווני לא יוצר מתח ארוטי. לעומת זאת המגע המתגרה - יכול להלהיב פי כמה.

שינויים בהרגלי הגניחה

מצעצועי מין ועד חילופי זוגות – כל האופציות לשדרוג שגרת הסקס שלכם

טליה לוין

כל החלומות שהיו לכם  על זוגיות מושלמת, כזו הכוללת סקס הורס בכל לילה (נו טוב, כל שני לילות) ארוחת בוקר למיטה בכל שישישבת וחיזורים בלתי פוסקים, מתנפצים לך בפרצוף כמו פצעון עצבני בערך שלושה חודשים אחרי שעברת לגור איתו. כן, עם ההוא שאת קוראת לו אהבת חייך. אבל זו לא אשמתו של המסכן. גברים, מתוקף היותם אריות קצת יותר מפותחים, מרגישים שאחרי שהטרף כבר נטרף, הם יכולים לחזור לנוח על זרי הדפנה במאורה שלהם.

חופשה בג'מייקה, גרסת דור ה-XXX

הוותיקים קוראים למקום הזה "הידו", הג'מייקנים קוראים לו "גן חיות", אבל כולם מסכימים שקצת קשה להסביר מה זה הידו למי שלא ביקר כאן מעולם. הקונספט פשוט: קלאב-מד, אבל עם הפעלות מיניות ונועזות יותר. דיסנילנד ארוטי שבו שוכחים מכל העכבות. הצינור של מקס, הפוסי של לסלי והדק של דונלד - דנה ספקטור פגשה את כולם ב"הדוניזם II"
דנה ספקטור

תשמעו בדיחה: 200 אמריקאים שמנים עומדים ליד הבריכה וטוחנים צ'יזבורגר בעירום מלא. אוי, אלוהים, זאת לא בדיחה. זה באמת קורה לי. ידעתי שהייתי צריכה למרוח מקדם הגנה על העיניים. 

השעה אחת בצהריים. זמן לאכול בבריכת הנודיסטים. ובתרגום: המון המון ערומים. ערומים משחקים פריזבי, ערומים עושים תחרויות בירה, ערומים עומדים בתור לברביקיו. אני לא חושבת שראיתי אי פעם כל כך הרבה חלקים ורודים ביחד - בטח לא מאז פורנו הפסטרמות האחרון של טירת צבי. איך זה הלך שם? הכי בשר שאפשר? חכו שתיקלעו לבריכה אחת עם לווייתני אדם מהסוג שרואים רק ב"ריקי לייק", שלבושם היחיד הוא קעקוע של בלונדינית עירומה. גם אני עירומה, ועל זה לא אסלח לעצמי לעולם. אבל לפחות לי יש ההגינות להחביא את הידיות שלי מאחורי עציץ בוגנוויליה גדול.

"תביא נקניקית ווינר, מאן!" שואג טקסני עצום לעבר הראסטה-מאן שאחראי על הגריל. "כן, זרוק את היפהפייה הוורודה הזאת על האש". 

אני ממש לא רוצה לחשוב כרגע על נקניקיות ענק מטוגנות - יש גבול גם למה שאני יכולה לשאת. הטקסני מקבל את הצלחת שלו וממהר להפנות אליי את ישבנו הפרוותי והלבן. לא, ג'יי-אר, בבקשה אל תתכופף עכשיו להרים את המפית שלך. אוי, אלוהים! אני חושבת שהתעוורתי! באישונים

שלי שוחים דגים קטנים! מה אני, אורולוג? מה לי ולקניון הקמוט שזה עתה נחשף בפניי? אפילו לא ידעתי שלגברים יש כזה חלק בגוף. מהר, להסיט את המבט למקום אחר, אבל עכשיו.

"אולי תצטרפי אלינו", פונה אליי חברו של הטקסני במפתיע. בכלל לא שמתי לב שהוא השתקע בכיסא הנוח שלידי. קוראים לו דונלד והוא נהג משאית נפול שדיים ומנומש מאטלנטה. "החבר'ה מארגנים תחרות שתיית בירה מחבית". "הייתי מתה לשתות איתכם", אני אומרת לו, "אבל בעלי יכה אותי ואחרי זה יקשור אותי באזיקים לגמל שלנו. אני באה מהמידל-איסט, יו נואו".  

הוא מחייך אליי חיוך מחרמן ושובב. זה זמן רב שהוא סבור שיש בינינו מתח מיני, אשליה אותה אני מנסה לנער מעליי כמו זבוב צה-צה טורדני. הוא נועץ בי מבטים רבי משמעות בחדר האוכל, הוא מנשק את ידי בג'קוזי, הוא מקפיד לשחות לידי בבריכה, ואז פתאום מרביץ מקצה מסוקס של חתירה. אין מילים לתאר עד כמה אני לא נמשכת לדונלד שלנו. והוא, אגב, דונלד דק. מאוד מאוד דק.  

הוא קם ממקומו ופוסע לבריכה, לרחוץ את עצמו. מה תלוי לו שמה, בין הרגליים? זה נראה כמו גור עכברים מת. לרוב הגברים פה יש גרבילים שעירים כאלו, שמשתלשלים מהמפשעה. ולא שיש לי משהו נגד אמריקאים שעירים ושמנים. אמריקאים שמנמנים הם הגיבורים שלי. רוזאן, הומר סימפסון, אל בנדי - כולם טיפוסים שובי לב ומצחיקים. רק שאף פעם לא יצא לי לראות את התהליך המדויק שבו האמריקאים האלו השמינו כל כך. הטקסני הגדול, למשל, זולל עכשיו דאבל צ'יזבורגר. אני ממש יכולה לעקוב אחרי מסעה של הקציצה מהפה, לגרון שלו, לכרס שבה היא נוחתת. זה כמו להסתכל על שממית טורפת חגב; הכל שקוף כל כך. "עירום זה טבעי", אני ממלמלת לעצמי את המנטרה שלמדתי ביום הראשון. "כולנו ילדים תמימים שמשחקים בשמש, ואין בזה רע".

ועדיין, בוודאי יש דברים שהאל הטוב לא רצה שנעשה בעירום. למשל לקפוץ ראש, במיוחד אם את סבתא ירקרקה עם שדיים שמגיעים עד הברך. למשל לזחול מתחת לכיסא שלך ולחפש את המגזין. היי, גברת, יותר מדי אינפורמציה. אני שמחה לגלות שגם השני שלך יצא בקיסרי. הוא בוודאי מאוד גאה בך, ג'רום הקטן שלך, במיוחד בכובע שלך עם הדילדו הענקי מפלסטיק שמחובר אליו שאת מלקלקת בגסות למצהלות הנוכחים.

אחרי שסיימנו לאכול העניינים נרגעו מעט. האמריקאים רובצים בכבדות ליד הבריכה ומשתזפים. מדי פעם הם מגרדים את משמניהם מהכיסא ונופלים בחבטה למים, ממש כמו קרנפים שמשכשכים בנהר. עצלות מתוקה, חמימה, נופלת על נגריל, ג'מייקה. אפשר ממש לעצום עינים ולהירדם על הכיסא.  

או שלא, כי מישהו מסתכל עליי. כן, לא טעיתי, זה דונלד דק. הוא שוכב על מזרן מולי ונועץ בי מבט מזוגג לגמרי. זה כאילו שמישהו שתה ממנו את המוח בקשית. אני קצת חוששת לשלומו, אולי חטף שבץ או משהו, אבל מהר מאוד אני מבחינה במשהו שמקפיא את דמי. לדונלד מחוברת בלונדינית, בלונדינית שלא ראיתי קודם. היא כורעת בין רגליו ותוקעת בגרביל.

מעשי סקס פומביים לא נדירים פה. מאז שהגעתי ראיתי זוגות שוכבים, זוגות מתמזמזים, זוגות לוחכים את בני זוגם בציבור בלי לחשוב פעמיים. אבל ככה, ישר אחרי האוכל? אין גבול לבהמיות של בני האדם? זה כמו לראות את כל הצרכים האנושיים בפאסט פורוורד: קודם אוכל, אחרי זה סקס, אחרי זה ללכת ערומים לשירותים. תראו את דונלד. רק לפני דקות עוד בלס קבב חריף, ועכשיו הוא שוכב ומקבל עיסוי פה מהגברת. את שניהם, כמה סקסי, הוא עושה באותה אדישות לועסת מסטיק דרומית. "היי, דוני, היא ממש ממש אוהבת אותך, מאן!" שואג הטקסני. "כן, גברת קטנה", צורח החבר שלו, "חללי בחליל האהבה!"

הזוג מתעלם מקריאות התגרנים שמסביב. הבלונדה ממשיכה לנקר במפשעה כמו יונק דבש היפראקטיבי, ודונלד נועץ בי מבט מתגרה. "היית צריכה להיות נחמדה", מלגלג חיוכו, "ואז גם את היית מקבלת מהגוף המהמם שלי". לא תודה, אני מחזירה לו מבט. אם אי פעם יתחשק לי לשחק בזוג שדיים שעירים, יש לי את שלי.

הבלונדה קמה ממקומה ומתיישבת על דונלד. "גו פור איט, קידס!" מעודד הקהל המשולהב מרחוק. הבלונדה מתחילה לדהור עליו, מניעה את האגן שלה קדימה ואחורה, רוכבת עליו כמו ילדה גאה על סוס עץ. היא נהנית מהעיניים שסוקרות אותה, משתזפת בתשומת הלב של החבר'ה. דיו, דונלד, רוץ בן סוסים, תראה כמה סקסית אני נראית מעליך עכשיו. אפילו אני מוצאת את עצמי מקנאה בה קצת. היא גרפה את קולות הרוחצים בלי שום בעיה בכלל.

אבל אוי, מה קרה? לאט לאט הבלונדינית מפסיקה לנוע. בסוף היא נעצרת ונעמדת מעליו. היא מציצה כמו אמא מודאגת לעריסה שבין רגליו של דונלד, וכולנו מציצים לשם ביחד. בין רגליו של דונלד, הס פן תעיר, שוכב לו אפרוח, אפרוח זעיר. זה כל כך מצחיק, אבל עצוב באותה מידה. כל הרעש הזה, כל החרמנות וההו-הא, ובסוף עם מה נשארנו? הבלוטה הצמוקה של דונלד דק.  

דממה נופלת על הבריכה. מבוכה של אנשים שאמא טבע לועגת להם. כי מה עוזרת כל הנועזות שלנו, כל הליברליות המשוחררת, אם בסוף מתברר שאנחנו לא קובעים כלום? זוג האוהבים המבויש קם ובורח למים. אם יכלו לשים את הידיים בכיסים ולשרוק שיר נונשלנטי קטן, זה מה שהם היו עושים. "לא נורא, ילדים, מחר יום חדש", צועק להם מישהו. וככה, בפומביות הרגילה של המקום הזה, אנחנו חוזרים לשגרה.  

מתקפה: שדיים רטובים

כבר במטוס מתחילים להרגיש את המוניטין המפוקפקים של המקום הזה. "נו, ומה אתם מתכוננים לעשות ג'מייקה?" שואלת הדיילת הג'מייקנית את בן זוגי ואותי. "אנחנו נוסעים להדוניזם 2", אני עונה. היא מיישרת את החצאית שלה בצניעות נוצרית ולא מביאה לנו עוד בוטנים.  

המצב מחמיר כשאנחנו מטפסים לאוטובוס שעליו נתלה שלט "הדוניזם 2". שאר הזוגות, שנוסעים למלונות ירח דבש חמדמדים כמו הלידו, מסתכלים עלינו בתיעוב מוחלט. "תראה אותם. את הסווינגרס האלו", מלחששת מנדי אחת לבן זוגה סנדי. "לא יכולים לחכות להגיע כבר, לחגוג".  

כדי להגיע למלון צריך לנסוע לפחות שעתיים וחצי. שעתיים וחצי מלאות בצחקוקים לגלגניים של נהג המונית. "מאן", הוא פונה במבטא כבד לבן זוגי. "יו גונ'ה סוויץ' די אולד ליידי?" הגברת הזקנה, מצידה, שואלת את עצמה אם זה הזמן להעיר לבוב מארלי של המונה

שהקטע הזה עם המאן והראסטות ישן בערך כמו נימי-נים משב"ק ס'. אבל הגבר שאיתי דווקא מבסוט מהשאלה. האמינו לי, זה עניין של שעות עד שימיר אותי בכמה דוגמניות צעירות ושקית גראס.

כבר שעת לילה מאוחרת כשאנחנו חונים ליד המועדון שלנו. האוויר מבושם מפרחי יסמין, השמים שחורים וכבדים כמו אחוריה של זמרת סול. מרחוק אנחנו שומעים מוזיקה וצחקוקים נשיים חנוקים. בשלב זה אנחנו לא חושדים בשום דבר. "לפני הצ'ק אין", אומר הבוגד, "תני לי לקפוץ לבר ולהביא מים מינרליים". 

הוא חוזר אחרי חמש דקות, רטוב והמום עד לשד עצמותיו. "מה קרה?" אני נבהלת.

"שלוש נשים ערומות!" הוא מגמגם. "שלוש נשים ערומות ומבוגרות! בלי חלק תחתון אפילו!"

מסתבר שהוא לא הספיק להגיע לבר, ושלוש ממוטות ויסקונסין מעורטלות קפצו עליו מהג'קוזי. הן הקיפו אותו במעגל ובצעקות "הידו (קיצור של הדוניזם) וירג'ין!" - בתול הידו - וניסו להוריד לו את התחתונים. יותר מאוחר נלמד שזו קבלת הפנים שהוותיקים נהנים להפחיד איתה את החדשים. אבל בשלב הזה הבחור בטראומה. "בחיים לא ראיתי כל כך הרבה שדיים רטובים ביחד", הוא רועד. "זה היה כמו המפלצת מלוך-נס, רק עשויה כולה מניתוחים פלסטיים גרועים".

זה מספק לנו את כל המידע שאנחנו צריכים לדעת על המלון החדש שלנו. ברוכים הבאים ל"הניצוץ", גרסת במאי הפורנו המסטול.

בוקר עולה על חדר המלון המכוער ביותר שראיתי בימי חיי. זה נראה כמו קן האהבה של אילנה אביטל וננסי ברנדס, עם ספות הפלסטיק הוורודות והטאפט הפרחוני. כאילו לא די בכך, אין מים חמים במקלחת ומכונת הקפה שלנו גונחת כאילו היא בצירים. "מה זאת החורבה הזאת?" שואל הבוגד. "זה נראה כמו אורחן בטבריה". אפילו המפרץ הקאריבי, ששמענו רבות על מי הטורקיז הזכים שלו, נראה מהחלון שלנו כמו מרק חום ועכור. לא פחות מאלף דולר לשבוע משלמים פה על התענוג הזה, ואף אחד לא חושב לרגע לעשות שיפוצים.

"הדוניזם 2" הוא אתר אול-אינקלוסיב - הכל כלול בתשלום הראשוני ששילמת. אלא שהאלכוהול זול ונבזי כמעט כמו הנשים, והכוסות עשויות פלסטיק משומש. לאוכל, אם זה לובסטר או סטייק או עוגה, יש תמיד אותו טעם: סיב אופטי פיקנטי ומתובלן היטב.  

"טוב, למה להם?" שואל אותנו חברנו החדש בריאן בארוחת הבוקר. הוא בן 52, עורך דין מניו-ג'רסי, מגיע לפה שלוש פעמים בשנה. "זאת בדיחה ידועה שלהידו לא באים בשביל האוכל או החדרים. חלק מהפאן זה לבוא לכאן ולגלות ששוב אתה יכול לשכוח ממקלחת חמה. את יודעת כמה שנים אני שומע מהמנהל את הנאום של 'מצטערים, יש בעיה זמנית בצינורות שלנו?'"  

הוותיקים קוראים למקום הזה "הידו". הג'מייקנים קוראים לו "גן חיות". אבל כולם מסכימים שקצת קשה להסביר מה זה הידו למי שלא ביקר כאן מעולם. הקונספט פשוט: קלאב-מד, אבל עם הפעלות מיניות ונועזות יותר. דיסנילנד ארוטי שבו שוכחים מכל העכבות. אבל בריאן נשבע לנו שלא בגלל הסקס המועדון הזה כל כך פופולרי. "זה מקום לפלצנים זקנים", הוא מגחך, "שרוצים לעשות מה שבא להם בלי שהצעירים יצחקו עליהם כל הזמן. אני יודע מה הבת שלי היתה חושבת אם היא היתה רואה אותי פה, מסתובב בעירום, משחק משחקים גסים, מפלרטט עם בחורות זקנות. אבל זאת בדיוק הסיבה שבגללה אני מגיע: במקום הזה אני לא אפגוש את הבת שלי לעולם".

אתגר: זהי את האיבר

"הדוניזם 2", המיוצג בארץ על ידי חברת "טל תעופה", הוא מסורת. מוסד ותיק שנהנה מאחוז גבוה מאוד של לקוחות חוזרים. "אנשים באים לפעם אחת", נאנח מנהל המקום, "ולא מפסיקים לחזור כל החיים". כדרכם של אמריקאים, הם עושים את זה בעדרים גדולים וקולניים של חבר'ה. יש להם אפילו מועדונים קבועים, עם לוגואים ואביזרים, לחיצות יד סודיות, תקנונים ואירועים שנתיים מסורתיים.

לשולחן מצטרפת עכשיו ריטה, גברת קצוצת שיער עם טורבן וגלימה כתומה. "חדשים?" היא מצביעה עלינו וקורצת לבריאן. "אפשר ישר לראות. כשאתם רק מגיעים אפשר ממש לראות את בלון הקומיקס של המחשבות שלכם. אתם כל כך שקופים לנו שזה מביך. 'אוי, הנה זוג שקשר דילדואים לראש שלנו, הם בטח רוצים לשכב איתנו', או 'היי, תראה את האישה שבאה עירומה לגמרי לארוחת ערב, היא בטח מחפשת סקס איתי'. אין מילים לתאר

כמה זה פתטי בעינינו. סליחה, אבל מי בכלל חושק בגוף המשעמם שלכם? אתם לא מעניינים אף אחד. תבינו, שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה בהידו. אסור להסיק מסקנות נמהרות". 

"באמת?" אני אומרת לה בלעג. "אז מה אני אמורה להסיק מהאישה שראיתי אתמול? היא ישבה עירומה על הבר, פישקה את הרגליים שלה ונתנה לשלושה גברים לקלוע לה בייגל'ה לסל". "את מדברת על לסלי?" צוחקת ריטה. "היא נשואה כבר 30 שנה ומאוהבת בבעלה לגמרי. שלושת הגברים שראית הם חלק מהחבורה הקבועה שלהם שמגיעה לפה כל מרס. זה היה סתם משחק שתייה מצחיק בין חבר'ה, אף אחד כבר לא מתרגש מהפוסי של לסלי שם. בשבילם הפוסי שלה הוא כמו העיניים או התסרוקת. הם לא מתייחסים אליו בקונוטציה מינית".

בהידו אוהבים מאוד משחקי חבר'ה עם אופי קצת פורנוגרפי. למשל, "זהי את האיבר של בעלך". זה הולך ככה: קושרים את העיניים למישהי ומעמידים מולה עשרים גברים ערומים. היא אמורה לזהות את אבי ילדיה באמצעות ליקוק וטעייה. יש גם את "השחל את הנר לבקבוק", רק שהנר הוא לא בדיוק משעווה ריחנית. 

"רק בתולי הידו", קובעת ריטה, "יכולים להסתכל על המשחק הזה ולחשוב שיש בו משהו מחרמן או סוטה או טעון מינית. אנחנו יודעים שזה רק בשביל הפאן. אם למישהו עומד אז למישהו עומד, אף אחד מאיתנו לא עושה מזה ביג דיל".

בהידו יש גם חוף צנועים, ללבושים בלבד, הזוכה ללעג גדול מכל מי שבאמת מחשיב את עצמו. "חוף הצנועים מלא בוויני'ס" מסבירה ריטה ורוקקת הצידה בתיעוב. "וויני" הוא סינגל חרמן, לרוב איטלקי או לבנטיני, הנודד בקבוצות גדולות של צעירים רווקים. הוויניס תמיד מתלבשים אותו הדבר: גורמט על הצוואר, מכנסי גנגסטה ראפ שמגיעים עד הברכיים, נעלי ספורט שחורות עם שרוכים פתוחים. הוויני לעולם לא יתפשט באמת או יעז להשתתף בשמחה ההיפית. הוא יעדיף לנדוד עם הקיאקים השחורים שלו

לחוף הערומים ולתצפת על המשתתפים עם הלשון בחוץ. "אפשר ממש להטיס מטוסים על הלשון של החבר'ה האלה", צוחקת ריטה. "היא כמו מסלול המראה, ארוכה ומשורבבת עד הסוף".

האנשים בהידו, כך נראה, חמים וידידותיים ומצייתים לאמנת הסווינגרים: תמיד תהיה מנומס, אל תצטרף ללא רשות. "אנחנו גם לא מתים על זוגות צעירים שחושבים את עצמם", אומרת ריטה ונותנת מבט בחצאית המיני שלי. "ההידו זה כמו האינטרנט. פה אתה פופולרי רק על סמך השנינות, הקסם האישי והפתיחות שלך. לא בגלל חשבון הבנק או המראה".

אבל כשאנחנו נעמדים מול שער חוף הנודיסטים, אנחנו פתאום מאבדים את האומץ. מרחוק אנחנו רואים את מה שבריאן כינה "ילדים תמימים שמשחקים בשמש", אבל למה זה מרגיש כאילו אנחנו עומדים להיכנס לבר משופמים בברלין? החוף הומה ערומים העסוקים בפעילויות הרגילות למקום הזה. משחקים כדורעף, שותים קוקטייל, מתאחדים עם חברים ישנים מהעבר. "פטסי!" דוחקת עירומה אחת בחברתה בת השבעים בערך. "תכירי חבר טוב שלי, מקס ממישיגן". פטסי מרימה ראש ונתקלת חזיתית באשכיו התכלכלים והביישניים של מקס. "כל חבר של דורותי", היא מוחצת את שדיה המטוגנים אליו, "הוא חבר שלי".

"את יודעת איך החבר'ה קוראים למקס?" דוחקת בה דורותי. "'הצינור', ותכף אני אראה לך גם למה". היא לוקחת אותו בפיה ולוחכת אותו כמי שמדביקה קופונים בפנקס. "רואה?" היא אומרת לפטסי, "נכון מדהים, הגודל שלו?" שתי הקשישות מבסוטות כאילו קיבלו נשיקה מהנכדים. ורק מקס עומד שם, ספק נהנה, ספק סובל מאלצהיימר. עיניו מישירות מבט לשמש כמו קאובוי סבלני וזקן. עברו הימים שבהם הוא היווה סכנה למישהי, היום הוא רק צעצוע מתנפח לים.

אליפות: המגדל הלוהט

"הדבר הכי קשה בהידו זה להוריד את הבגדים ביום הראשון. הדבר השני הכי קשה זה לשים אותם בחזרה", טוענת אמרה מפורסמת בהידו. וזה נכון, כי אני באמת לא מבינה מה עשיתי עם הזארה המגביל הזה כל חיי. תראו את הזקנים האלה, כמה יופי וחופשיות יש בתנועות שלהם. "הם נראים כמו דולפינים", אני אומרת לוויני שלי. "לגמרי בנוח בעור שלהם". "נכון", הוא מתלהב, "תראי את הסבתא המגולחת הזו, היא ממש סקסית בעיניי. כמה יפה הוא הגוף האנושי, כמה חושני הוא כשנותנים לו להיות מה שהוא. תגידי, נדמה לי או שלבחור הזה יש זיקפה של חמור?"

יש לו, ואין לו שום כוונה להסתיר אותה. הוא שוכב מולנו ובונה אותה בשמש כמו מגדל. מוסיף עוד שפריץ שמן וסך את גורד השחקים שלו. מעביר עליו ליטופים מאוהבים ומלאי ריכוז. הייתי רוצה לספר לכם שלא, לא אני האישה שלכבודה הוקמה במת השמחה הזאת. אבל מהמבטים שהוא שולח בלי בושה, ברור שאני ההשראה. זאת לא מחמאה כזאת גדולה, אני האישה היחידה פה שגילה אינו 82. ובכל זאת, מול הבעל החוקי שלי? לאן העולם הזה הגיע? "תגידי לו שיפסיק", זועם וויני. "את האישה שלי ולא שלו".  

"מה אני יכולה לעשות?" אני מקוננת. "זה יהיה שקוף מדי להתלבש עכשיו".

ובאמת, לכי תזרקי על עצמך מגבת מול כל ההיפים הביקורתיים האלו. הם יחשבו שאני צדקנית משעממת, עושה עניין מצורך אנושי טבעי. איך אמרו ריטה ובריאן? הידו זו כמו קייטנה לילדים גדולים? אני רוצה את השוקו והלחמנייה שלי, עכשיו. גדולה עליי הדילמה הזאת, לא קיבלתי את ספר החוקים למצב כזה.  

ולא, זה לא קורה עכשיו. הוויני שלי מגניב יד לבטן התחתונה שלו. "מה אתה עושה?" אני לוחשת לו בזעזוע עמוק. "כלום", הוא מיתמם וממשיך ללטף את עצמו בהיסח הדעת. נדמה לי, או שהוא מנסה להקים שם פרויקט מגדלי דיזנגוף מתחרה משל עצמו? "מה את רוצה?" הוא מתקומם. "זה לא פייר מה שקורה פה. רק יצאתי מהמים, הוא בטח חושב שאני מצויד כמו ילד. מדגדג את אשתי הנימפומנית עם נוצת טווס בלילות כי אין לי שם שום דבר".

כל כך צפוי. כמו כל זכר ישראלי הוא לא מוכן לצאת פראייר. אבל מה עשיתי שמגיע לי להיקלע למלחמת השוורים האידיוטית הזאת בין שניהם? יכולתי לקום וללכת, והם עדיין היו ממשיכים להתלטף זה מול זה בעוינות עד שתרד השמש. זה מוסיף עוד קומה למגדל, זה מנפח קובייה בבטן. כשאני חוזרת הביתה אני הופכת להיות לסבית, נמאס לי מהם כל כך.

משימה: חמישים גברים

לפי החוקים הרשמיים של המועדון, "העירום אסור בשטחים ציבוריים כמו המסעדה והלובי". מישהו שכח לספר את זה לאיימי לאו. אתם צריכים לראות איך היא ירדה לארוחת הערב. לבושה ברשת דייגים מחוררת, עשויה חוטי זהב. היא נראית כמו לוקוסית יפהפייה וזוהרת, עורה השזוף מציץ מהחורים. כמוה, המסעדה מלאה בנשים שהתפשטו מול המראה הגדולה הערב, הוסיפו כמה פאייטים במקומות אסטרטגיים ויצאו להתקפה. זה לא עירום בוטה, מיוזע, תפקודי, כמו בבוקר. זה עירום מרומז, ארוטי ומכשף. 

הערב הוא הזמן המסוכן של הידו. בבוקר יש קצת סקס, אבל הוא משועשע וידידותי כמו משחק מטקות. הערב הוא שעתם של הטורפים הגדולים. צוות הבידור יודע

זאת היטב ומארגן ערבי נושא סקסיים. ערב טוגה, ערב פיג'מות, כאלה. הערב הוא ערב פיג'מות, ואיימי מתכוונת להיכנס בזה בכל הכוח. בכל זאת, היא באה להידו כדי למצוא לעצמה חבר. 

לאו היא סינגלית בת 37 ממנהטן. ברוקרית בפירמת השקעות גדולה ויוקרתית. בחיי היומיום היא לובשת חליפות קשוחות עד הברך, מנסה לשכנע את השותפים בפירמה שהיא בדיוק כמו כל הבנים. היא עושה את זה טוב, בשנה הבאה אולי תהיה מועמדת לפרטנרשיפ, אבל הלחץ, הלחץ הזה, נותן בה את אותותיו. באמריקה התאגידית והשמרנית אסור לחשוף את הבשר הרך שלך לעולם. כשיש לאיימי יום רע במיוחד, היא מקפידה לבכות בשירותים. אף אחד לא יודע שהיא בעצם אישה, כי היא הפכה את עצמה ליצור מיתולוגי: למעלה בלונדינית עם עיניים כחולות וענקיות, למטה מכונת תאגיד.

בפירמה לא יודעים איפה היא מבלה את החופשה השנתית שלה. "אני מספרת להם שאני נוסעת למלון-ספא קטן בבהאמס", היא אומרת, "והם מאמינים". כשהיא באה להידו היא מורידה את החליפה, חושפת את העור הלבן מניאונים. שעה אחת בשמש, והיא מקלפת מעליה את השריון המשרדי. פה היא לא צריכה להוכיח את עצמה, היא יכולה להיות סתם איימי, אישה יפה ורגישה ובודדה שמאוד אוהבת גברים. וזה החלק הקסום בהידו - החלק שמביא דמעות לעיניים; הוא מאפשר לכל כך הרבה אמריקאים שתקועים ברודנות הפוליטיקלי קורקטית והמוסרנית הזאת להשתחרר מהכבלים שלהם ולהיות חופשיים.  

מהצד צופה בה סקוט, מאוהב לגמרי. סקוט הוא החבר החדש שלנו, שדרן רדיו מאורגון שכוחת האל. שלא כמו איימי, הוא דווקא לא צריך להתחפש לעבודה שלו. אבל הוא בודד כל כך בעיירה הקטנה שלו, עם כל הזוגות הנשואים. "היא מהממת", הוא אומר לנו. "יפהפייה אמיתית ומושלמת". בכלל לא אכפת לו שהוא ראה כבר את כל הסחורה שלה על החוף בבוקר, בשבילו היא מתנה מסתורית שמחכה להיפתח. איימי מפלרטטת איתו, אבל בזווית העין היא מג'נגלת גם עם רודי, מאצ'ו שרירי עם כובע מאפיונרים, מהחבורה של הטקסני ודונלד דק.

"בבקשה אל תלכי איתו", אני אומרת לאיימי. "קודם, בבריכה, הוא ניסה לשכנע אותי לתת לו לאכול שרימפס מהירכיים שלי". "מה הבעיה?" היא פוערת עיניים כחולות. "הוא בסך הכל גבר בריא ומיני". 

אני משתתקת ומתביישת לעצמי בפינה שלי. מספיק אני מרגישה כמו הורסת מסיבות. לאורך כל השבוע מסבירים לי שנשים סינגליות הן נסיכות בהידו. "אני נהנית מסקס בדיוק כמו גבר", איימי מחייכת אליי, ורודי נותן בה מבט של כריש שעומד לבלוע דגיגה זהבהבה.  

בינתיים, על הבמה הגדולה, מופע בידור לערב הפיג'מות. הצוות עורך את תחרות הפיג'מה הכי חושנית. הם מדהימים ביופיים, ג'מייקנים וג'מייקניות צעירים שכאילו נוצקו בברונזה. יודעים בדיוק איך להשתמש במיניות הגמישה שלהם, איך לפלרטט. אבל אשת יחסי הציבור של המקום מספרת לי שרובם נוצרים אדוקים, כמו רוב הצעירים בג'מייקה. "להיות סקסיים זאת העבודה שלהם", היא אומרת, "אבל הם לא מאמינים בקיום יחסי מין לפני החתונה".

בהדרגה מתחילה הנהירה לג'קוזי בבריכת הערומים. כמו בכל ערב, זה המקום שאליו מתנקז כל האקשן. "הג'קוזי הוא המקום שבו הצלופחים פוגשים את שושנות הים", אומרת לי ריטה בשפתה הציורית. איימי הולכת עם רודי, אנחנו וסקוט משתרכים מאחורה. "אתה חייב להילחם עליה", אומר לו וויני שלי ומצ'פח אותו על הכתף. אנחנו מרגישים כמו שלושה אבירים שהולכים להגן על הנסיכה שלנו. אבל הנסיכה שלנו שתויה, והשדיים שלה כבר בחוץ.

השעה שתיים בלילה, הירח מחייך מלמעלה כמו חתול צ'שייר. מהג'קוזי החשוך עולים אדים מהבילים. קצת קשה לראות, אבל אפשר לזהות כשלושים ערומים בבריכה הזאת. יוצרים תצורות משונות, כמעט חייתיות, במים המבעבעים. שלושה גברים מענגים אישה אחת, שתי נשים עוסקות בצלילה תת-ימית לאתריו של גבר, זוג שכבר נמצא עמוק בעניין שלו, האישה מייללת כמו זאבה אל הכוכבים. רודי ואיימי במים, וצוות החילוץ שלנו במצוקה גדולה. "תיכנסו איתי?" מפציר סקוט, "פליז?"

יש מעט דברים מגעילים בעולם כמו הג'קוזי של ההידו. זאת אומרת, למים שלו יש צבע, הממ, קצת לבן. בעצם לא; הוא חלבי אפרפר כזה, מה שגורם לך לחשוב... יאק. "זה כמו בריכת הילדים בקיבוץ", מרגיע הוויני שלי, "רק שהיא מלאה בילדים שלא ייוולדו אף פעם".  

אישית, הייתי מעדיפה להשתכשך במעיים המדממים של דוב ולא בדבר הזה. אבל אין ברירה, חייבים לשחרר את הנסיכה. איימי שלנו מתנשקת עם

רודי לידנו. בינתיים זה רק הוא, אבל מסביב עומדים שלושה מהחברים שלו. אפילו לדונלד דק היה אומץ להגיע למסיבה הזאת. שזה מוזר, הייתי בטוחה שהוא יתחבא אחרי ביצועי יום האתמול.

אני הולכת לבר להביא קוקטיילים. רום, מוחיטו, כל דבר, העיקר שלא יהיה בצבע לבן או אפור. בדרך חזרה אני נתקלת במכשול ששוכב בדרך. אני מורידה את הראש למטה ומגלה שמדובר באישה. זאת הדרום-אפריקאית השזופה, שכבר הספיקה לעשות 16 גברים מאז הגיעה לכאן. אני יודעת, כי היא פרסמה את זה בארוחת הערב של אתמול. "השנה זה יומולדת חמישים שלי", אמרה, "אז החלטתי לעשות חמישים גברים כדי לפנק את עצמי". בעלה המזוקן הנהן בשמחה של אימפוטנט שיש לו את מצלמת הווידאו הגדולה בעולם. עכשיו היא שוכבת על שפת הבריכה מפושקת רגליים, ביניהן כורעים שני ג'מייקנים שריריים. הם בני 19 בקושי, ומסרווסים אותה בשיעמום של מתדלקים ב"פז". כנראה, כמו רוב השחורים פה, זונות ממין זכר. ההידו שורץ כאלו.

שתלך איתם, אני חושבת לעצמי, אבל איך אני עוברת מעליה עכשיו? הרי כל ניסיון לעבור מעליהם יחשוף בפניהם את המצפה התת-ימי שלי. מצד שני, זה לא הזמן להגיד "אופס, סליחה" חינני. וככה אני ממשיכה לעמוד כמו אידיוטית עם כוסות המשקה שלי. הידו מביא אותך להתמודדות עם מצבים שבחיים לא חשבת שתחווה. ולזה ריטה ובריאן קוראים "הכי טבעי שאפשר".

פיתוי: קייטי (ובעלה)

איזה ערב מוזר. ראשה הבלונדי של איימי שוחה אליי. "את יודעת?" היא אומרת לי, "את נורא יפה". עם זה היא טומנת את ראשה בכתפי ומנשקת את לחיי באיטיות מכוונת. "יש לך עור רך", היא לוחשת באוזני. מוזר, אבל יכולתי להישבע שאיימי סטרייטית כמו שולחן פיקניק. "רודי אומר", היא לוחשת לי בביישנות, "שאולי תצטרפי אלינו". אני לא מאמינה. המניאק. הוא מיישם עליה את השיטה.

השיטה היא טריק שפיתחו רוב הבעלים פה. במקום לגשת בעצמם לבחורה שהיו רוצים לצרף למיטה שלהם, הם שולחים את האישה החוקית לעשות את זה במקומם. אחרי הכל, מה הסיכויים של זכר שמן ומשופם מהמערב התיכון להקסים אותך בהצעה "בואי, אני והרעיה ננקנק אותך בסויטה?" עדיף שהאישה תיגש. לנשים יש דיבור מצוין עם נשים אחרות. קודם, בארוחת הערב, יצא לי לדבר עם זוג שמיישם את השיטה. קורטי וקייטי מג'ורג'טאון, נעים מאוד. "יום אחד הוא קם ואמר לי שהוא מת לראות אישה אחרת מענגת אותי", סיפרה לי בחולמניות קייטי. היא אישה סקסית בת 43, הלבושה רוב הזמן בסוודרים ורודים וזעירים מהסוג שהיו הולמים צ'יוואוות מחמד. "את מבינה, הוא מכיר אותי, קורטי, הוא יודע כמה אני מינית. אז מרוב אהבה אליי הוא חשב על עוד דרכים לספק אותי במיטה".

כל אותו הזמן קורט ישב וחייך אל קייטי הטיפשונת. הוא זרח כמו מאלף שהצליח לשכנע פודל לקפוץ מבעד לחישוק בוער. "ומאז היא מאושרת", נהם ממעמקי שפמו. "נכון, קייטי? רק אתמול הצלחתי לשכנע אותה לעשות את זה עם שלושה גברים". "ונהנית?" אני שואלת את קייטי. "בטח שנהניתי, האני", היא אומרת, שולחת לקורטי חיוך של קייטי-רוצה-ביסקוויטי.

הם הכירו כשהיא היתה בת 42, אם חד-הורית מובטלת. קורטי "הסכים" להתחתן ולקחת את הילדים שלה עליו. כשהוא הולך אני שואלת אותה שוב אם באמת היה כיף עם החבר'ה. "כן", היא מגמגמת, "זאת אומרת, היה קצת משונה. לא ידעתי איך קורט מרגיש, וקצת כאב לי

אחרי חצי שעה". "אז למה את עושה את זה?" אני חוקרת, "הרי רואים שאת עדיין מאוהבת בו". "עזבי, זה סתם העכבות שלי, של חד-הורית שגדלה בעיירה קטנה", היא נאנחת. "קורט יודע איך לשחרר אותי מהן".

לא שיש לי בעיה עם חיי הנישואים של קורט וקייטי. אז הוא מסרסר אותה בסבבה? מה אכפת לי? בעיה שלהם. אבל זה כל כך מרגיז איך שקורט האפס הצליח להתחמק מעבודה קשה גם כשזה מגיע לשעשועים שלו. במקום לעבוד, הוא נותן לקייטי לגרור את הטרף למאורה. ככה בדיוק הכרתי את קייטי. היא ניגשה לבשר לי שיש לי שיער של מישהי שהיא "פראית במיטה לגמרי". ממש יכולתי לשמוע את הטקסטים שקורט החדיר לה לראש. "את באמת נמשכת אליי", אני שואלת אותה עכשיו, "או שקורט שכנע אותך?" 

"תראי", היא אומרת, "הוא דיבר עלייך המון, ואז הוא אמר: 'נראה לי שהיא נמשכת אלייך. היית מעוניינת לצרף אותה, נכון שכן?'"  

זה טריק נבזי כל כך, שאני כמעט לא נושמת. קורט יודע בדיוק איך ללחוץ לקייטי על הכפתורים. הרי אף אישה לא רוצה שבעלה יתחיל בלעדיה עם מישהי אחרת. אז כשהוא אמר לה שאני עושה לה עיניים, היא הבינה שזה האות שלה: לזרום או להישאר מאחור. מה היא יכלה להגיד לו? "הייתי מעדיפה לעשות מניקור במיטה מאשר להתמזמז עם הפוטנה הישראלית עם השיער שצבוע גרוע"? היא רצתה שהוא ישמח באשתו הליברלית והפתוחה.

"תקשיבי לי טוב", אני אומרת עכשיו לאיימי. "אני לא מצטרפת אלייך ואל רודי. את השתגעת? רק הכרת אותו וכבר הוא רוצה לצרף לך עוד אישה למיטה. מעניין מה הוא יעשה לחגיגות השנה שלכם. ימכור אותך לעבדות לבנה בשוק השפחות של איראן?" 

"אבל פה זה הידו", היא מגמגמת, "ובאתי להיות בחופש". היא נושאת אליי מבט מתחנן, פניה הקטנים זוהרים מהמים. רודי מוצא חן בעיניה מאוד, רואים מיד. כל הנאומים על נשים משוחררות, על כמה כיף לשחק בשמש; כל ההצהרות ההיפיות על החופש לעשות מה שבא, ובסוף עם מה נשארנו? עם כמה גברים שנכנס להם לראש רעיון גרוע, וכמה נשים שאוהבות אותם, שמוכנות לזרום איתם, אפילו אם זה אומר לזרום עד לג'קוזי המגעיל ביותר בעולם.

הסוף: ביקושים בירידה

בעיה. שלושה ימים בהידו, והפכתי לשרלילה של חוף נודיסטים. מדי בוקר אני קמה, מתפשטת מבגדיי ושועטת עירומה מהחדר. "את שוב רצה לשם?" אומר הוויני. "לפחות תשימי על עצמך חוטיני, פרוצה קטנה". "לא רוצה!" אני מצייצת וחוטפת מידיו את שמן התינוקות. "רוצה להיות ילדה בשמש, בייי". 

בחוף אני משטחת את עצמי על הכיסא ומחכה לאקשן. הם חייבים להתפעל ממני, אני מציאה. אחרי הכל, אני הבחורה היחידה כאן שלא יכולה להשליך את השדיים שלה אחורה ולעשות מהם צעיף מקומט לצוואר.  

ביומיים הראשונים אני עוד משכנעת את עצמי שהם מתביישים ממני. אחרי הכל, אני אלת שמש כנענית וזהובה. אבל ביום השלישי אני שמה לב למשהו די מזעזע: אנשים עוקפים את כיסא הנוח שלי כאילו היה ערימת גללים. אף אחד כבר לא מזמין אותי לשחק טוויסטר נודיסטי, אף אחד לא מציע לי בירה, דורותי הפנסיונרית כבר מקובלת יותר ממני, וזה לא בגלל שאין לה שיניים בפה.  

"את מה שנקרא בהידו 'מקלקלת מסיבות'", אומרת ריטה. "עוד צעירה שחושבת את עצמה. אף אחד לא רוצה לקחת למיטה זוג צעיר או מטופח מדי, זה יותר מדי טרחה, יותר מדי עבודה קשה. למי יש כוח להחמיא לכם? לשכר אתכם? לגרור אתכם לסוויטה? לחשוב איך תרכלו על הגופות הזקנים שלנו אחר כך, מבסוטים מעצמכם. רוצה אקשן? סעי לאיביזה, בייבי. אנחנו מעדיפים לשחק בין הסדינים עם אנשים שהם פאן אמיתי".

"אני מאוד פאן", אני מוחה. "אני סקס מאוד משעשע".

"בטח", אומרת לי ריטה ברחמים גדולים. "ותוציאי את הבטן כבר, תנשמי קצת. אני לא יכולה לראות אותך עושה נזק לאיברים הפנימיים".