לילות ערפל: טקסי מין בחסות האפלה של יער בן שמן

מאת:קובי אור(כהן)

בשקט, עם פרסום בערוצים חשאיים בלבד, מתכנסים תחת כיפת השמים גברים ונשים מכל רחבי הארץ, ומשחזרים טקסי מין יוונים עתיקים. אם אתם לא חברים בקבוצות טנטרה, תצטרכו לעבוד קשה כדי להתקבל

לפני שנה עליתי על העניין במקרה, ומאז הפכתי לידען לא קטן בכל מה שנוגע לטרנד החדש שמשתולל ברחבי המדינה, והגיע לא מזמן, באופן חד-פעמי, גם ליער בן שמן. לפני זמן מה קפצתי כהרגלי לשתות קפה אצל חברים טובים בעיר שלא מפסיקה. בעודי מנסה ללא הצלחה לכסח אגוז עצבני, עלעלתי באחד המקומונים על השולחן. תוצאות הדפדוף לא הניבו פרי מרתק, עד שעיניי נתקלו במודעת אינץ זעירה אי שם בתחתית העמוד. "לבאים ל'לילות בערפל', נא להגיע לפי הכוונה לפניכם", ביקשה המודעה.

לא הייתי מתעכב יותר משבריר שנייה על לילות וערפילים, לולא קלטתי במודעה את שלישיית המילים "יער בן שמן", הקרוב לעיר מגוריי. ולמי שקיבל שלילי בניווט בסיסי, הופיעו שם גם שני מספרי טלפונים סלולריים לחילוץ. באותן שניות לא ממש ידעתי אם הנושא שמתחבא מאחורי אותה מודעה קטנה שווה ידיעה, אבל כדי שלא אוכל את הלב אחר כך, הכנסתי את מספרי הטלפון לזיכרון, ורשמתי לי תזכורת ביומן.

למחרת החלטתי לבדוק מה מסתתר מאחורי הברוש. התקשרתי לאחד הטלפונים, ומוזיקה הודית הנעימה את זמן ההמתנה, עד שחתך אותה קול בס צרוד: "איך אפשר לעזור לך?", שאל. "זה בעניין 'לילות בערפל'", ניסיתי את מזלי. "כן, מה בקשר? אתה מסדנת פאורו או ניקיטה?". עדיין לא הבנתי במה מדובר. "לא, אני סתם מישהו שמעוניין לשמוע ואולי להגיע", עניתי. "סליחה" חתך אותי קול הבס, "אם אתה לא שייך לסדנאות, ואתה לא מהאנשים של מיקה ורוני, אז כנראה אין לך מה לעשות אצלנו", אמר, וניתק. 

בלי מצלמה בבקשה

התחלתי לחשוב שאולי מאחורי אותו ניתוק מסתורי מסתתר משהו פיקנטי, וסקרנותי גברה. החלטתי ללכת על כל הקופה. חיכיתי חצי יום, וצלצלתי למספר השני שהופיע במודעה. הפעם השיבה לי צעירה שנשמעה על פי נימת קולה חייכנית וחיננית.

"אני עיתונאי, ונתקלתי במודעה שלכם בעיתון בתל אביב. רציתי לדעת במה מדובר", אמרתי בתחילת השיחה בגילוי לב. "מצטערת, מדובר באירוע סגור", ענתה בעדינות. "תראי, אני בסך הכל רוצה לעשות לכם יחסי ציבור", סיגלתי לעצמי טון של נופת צופים. "הרי האירוע מתרחש בשטח סגור ונעלם". "לא יודעת", אמרה, ונשמעה פחות החלטית. אז הכיתי על הברזל בעודו חם: "אני מבטיח לא לציין שמות וזמנים. רק ספרי לי במה מדובר". "תראה, תתקשר בעוד שעה. אני אתייעץ עם השותף שלי", השיבה.

חיכיתי שעה והעניין לא הפסיק לגרות את מוחי מרגע לרגע. אחרי 60 רגעים שוב התקשרתי. "הלו, זה הכתב", אמרתי. ואז אירע המהפך. "תראה, השותף שלי דווקא מסכים. אבל בלי מצלמות, ואתה מגיע מקסימום לשעה. לפני זה הוא גם ירצה לשוחח עם העורך שלך. אנחנו רוצים הבטחה שהעניין לא ידלוף, ושהסיפור יהיה נטול תמונות. אתה גם לא יכול להזכיר שמות", פסקה בנחישות. לא היה מאושר ממני באותו רגע.

"בוודאי, ברור, כמובן, מה שתגידי", אמרתי. "מתי זה קורה?", שאלתי. "ביום רביעי הקרוב באחת עשרה בלילה", היא ענתה. "את יכולה לפחות לרמוז לי במה מדובר?", ניסיתי את מזלי. "אנחנו עורכים מידי שלושה חודשים את סדנת 'לילות בערפל', כל פעם במקום אחר בארץ", היא הסבירה בקמצנות. "לא כתוב על זה כלום בעיתונים, ואל תחפש מידע באינטרנט. הכל עובר דרך מסרים פנימיים בין משתתפי פסטיבלי הנפש והגוף השונים בכל הארץ". עכשיו כבר הייתי בהלם, אבל החלטתי לא ללחוץ יותר מדי ולהשלים את המידע בגוגל. "או-קיי", עניתי, "אגיע קצת לפני הזמן, כי הייתי רוצה לשוחח עם מישהו אצלכם". "אין בעיה", ענתה בנימוס.

הגברים היו מכוסי עיניים

ליל רביעי ירד, ואני נבלעתי בחשכת יער בן שמן. כשראיתי פנסי ערפל של רכב מתפתל, נדבקתי לו לישבן. אחרי רבע שעה של נסיעה מפותלת בעלטה מוחלטת, ללא התראה ממש, הבליחו בין העצים אורות אדומים שהפעיל גנרטור זעיר בקול חרישי. חשבתי שהקדמתי, אבל התברר שלא. התקרבתי למקום, ואז ניגש אליי בחור ג'ינג'י חמוד מראה: "אתה מהעיתון?", שאל. "יופי. הערב כבר החל אבל תצטרך לשבת כאן, ולא להיכנס", אמר, והביא לי כיסא מתקפל.

נראה היה שכולם כבר הגיעו, אבל הדממה במקום היתה כמעט מוחלטת. מולי, מסביב לריבוע של אורות אדומים, התכרבלו על מחצלות אינדיאניות כ-20 גברים ונשים, לבושים לבן. את השקט הפר קולו של גבר ארוך זקן, שעמד והרצה. זה היה נשמע כמו משהו שנע בין אגדה יוונית לתורת המגע של נוגה ומאדים. כעבור דקה הם כבר שכבו בצורת שעון מחוגים. המזוקן החליף דיסק וכולם החלו לנשום נשימות קצובות, שהלכו והתעצמו לנשיפות אוויר בווליום שיכול היה להזעיק בצ'יק את המשמר האזרחי בעיר.

15 דקות חלפו, וערמת לבושי הלבן קמה כאחד, ונערכה בשני מעגלים. במעגל הפנימי עמדו הגברים, ומאחריהם הנשים. המזוקן זרק עוד כמה הערות, ואני נאלמתי. מעגל הנשים החל להקיף את הגברים, וכשהמזוקן נתן את האות הן נעצרו מאחורי לגבר מזדמן. עתה שמתי לב למשהו מרתק. כל הגברים היו מכוסי עיניים. וואלה! למה? סבלנות, מיד תגלו.

אז החל העניין. הנשים החלו לרפרף את ידיהן מעל לגופם של הגברים. מלמטה עד למעלה. בחרתי במילה רפרוף, מילה יפה, אבל על פי קריאות התאווה ששמעתי מכל עבר, הבנתי שהנשים ערכו סיור מקיף ומעמיק לאורך גופם של הזכרים עטויי הלבן. בעוד האחרונים מתחילים להינות מה'טיול הטבע', נתן ארוך הזקן הוראה, וכל הזוגות התפזרו ברחבי אזור המחצלות. תוך שניות הם שכבו אחד מול בת זוגו, שהיא בעצם לא בת זוגו לחיים, אבל זה כנראה כל הכיף. אז החל מסע גיפופים הדדי, שלא היה מבייש את משתתפי הסרט "תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים". הכל פעל על פי הדרכת ארוך הזקן. בדיעבד אני מכנה זאת 'חילופי זוגות לייט'. אבל בל נקדים את המאוחר.

בעוד אני שוטף את העיניים, מה זה שוטף, הן כמעט יצאו מחוריהם, והנה קפצתי כנשוך נחש. הג'ינג'י, התברר, בסך הכל נגע בכתפי.  "צ'מאע", אמר, "המנחה מבקש שלא יהיו ניצבים". מה לעשות, חוק הערפל קבע שעליי לבוא עם בת זוג. "שיט, איך לא חשבתי על זה", אמרתי לעצמי. "השותפה שלך הבטיחה לי שיחה איתך", אמרתי לג'יג'י. "בכיף. בוא ניכנס לטרנזיט", הוא ענה. נכנסנו.

חבר מביא חבר

ביקשתי לדעת מה הולך שם. תחילה למדתי שהשם 'לילות בערפל' ניתן לאירוע כי הוא פשוט יפה, סקסי ומסתורי. "תראה" אמר הג'ינג'י, "לא מדובר בכת סודית או משהו. כל אחד יכול ללכת לכל מיני אירועים דומים. האינטרנט מלא בהם. אנחנו פשוט קבוצה סגורה שנכנסים ויוצאים ממנה רק זוגות בוגרי סדנאות טנטרה, פתוחים, מנוסים, והכל קורה במעגל סגור. חבר מביא חבר".

"אז בכל זאת מה זה בדיוק?", בדקתי. "אנחנו משחזרים אירוע שאותו היו עורכים היוונים בעת ששלטו בארץ", הסביר. "אחת לחודש כשהירח היה מלא, היו מתאספים עשרות חיילים עם עשרות מבנות המקום, ועורכים ליל מסכות". "יעני, אורגיה", זרקתי. הג'ינג'י חייך. "אל תגזים. הכל בפיקוח המנחה ובמעקב צמוד שזה לא יחרוג".  "לא יחרוג ממה?", הקשתי. "יש כללים", הוא השיב. "מותר ללטף. אסור להוריד את כיסוי העיניים מהגברים. אסור לפשוט בגדים. אבל מותר להתנשק". "והזוגות מכירים איש את רעהו?", הוספתי. "בדרך כלל כן, אבל בכל ליל ערפל, לחצי מהמשתתפים זו הפעם הראשונה, כך שרמת הגירוי והפנטזיה נשמרת", השיב הג'ינג'י.

לא אלאה אתכם, אבל השיחה זרמה עוד שעה ארוכה. למדתי שלמשטרה אין מודיעין על האירוע. מסיבה פרטית או לא. למדתי שזה עולה לא מעט כסף. 280 שקל לזוג, כולל כיבוד כיד המלך. למדתי גם שמדובר בזוגות בני 50-35. כך היה לפחות באותו הערב. "לפעמים", סיפר הג'ינג'י, "יש מפגשים גם לצעירים יותר".

ומה עוד למדתי? שהעסק הכלכלי הזה משלב הרבה כיף, מגלגל הרבה כסף בכל מיני שמות ומקומות. יותר מאוחר בבית שקדתי בעניין, וגיליתי בגוגל שיש פסטיבלי "אשראם" במדבר הדרומי, פסטיבלי דיג'רו מרתקים, סדנאות ומפגשי טנטרות ועיסוי חושני, וסדנאות "מימס" במערות זיכרון שמשחזרים לילות סקס פרוע (שם קוראים לזה 'חילופים לייט') כמעט על כל 5 קמ"ר בארץ. ואם אינכם מאמינים, הקלידו את המילה 'טנטרה', ותגלו עולם מופלא, מרתק, חושני, כלכלי - אבל למי אכפת - וגם אלפי משוגעים לדבר.

איפה הייתי? אה, כן. קיבלתי מהג'ינגי שלנו הרצאה מרתקת על העולם המופלא של לילות הערפל. כשעמדתי לזוז, ראיתי את כל זוגות מתפזרים לכל עבר בין עצי היער. הנשים הובילו, כי הגברים היו כאמור מכוסי עיניים. "לאן זה?", שאלתי את הג'ינג'י. "הם עברו לשלב הפרטני", ענה בצמצום. "יעני מה?", התעקשתי.  "הם ימשיכו בהכרות טנטרית יותר מעמיקה, אבל עם אותם כללים וחוקים. ברדיוס מסביב הונחו מחצלות וכל זוג ימצא את הפינה שלו", הסביר. "ומי יפקח שם על הכללים? הרי זה יכול להוביל לבלאגנים", ניסיתי להבין. "נו, אז?", סגר הג'ינג'י את הבאסטה.

עכשיו שהכל ברור, ודווקא כשהחל האקשן האמיתית, נאלצתי להשחיל את הרכב שלי מחוץ ליער בן שמן, ומשם, די מפוספס ומתוסכל  חזרתי לאשת חיקי. היא נתנה בי מיד את קולה: "עכשיו אתה מספר לי מילה במילה כל מה שראית, או שהולכים לרבנות". כשסיימתי לספר, היא המשיכה. "בפעם הבאה אני לא  אתן לך ללכת לבד. שמעת?".

מתוך האתר סקופ: http://www.scoop.co.il/

כתבה זו פורסמה שנה שעברה אך נותנת הרבה מקום לאופטימיות:

אורגיות פרועות בטיול השנתי לאילת

מאת:אסף וקנין

תלמידי אחד מבתי הספר התיכוניים בנתניה שיצאו לטיול השנתי לאילת,

השתתפו באורגיות המוניות שנערכו בחדרי המלון בו התאכסנו.

תלמידת בית הספר שהיתה עדה למתרחש: "הייתי בהלם. כולם היו על

כולם, גופות עירומים, שלישיות, רביעיות, הכל הלך. הציעו לי להצטרף, אבל סרבתי"

הורים, זהירות! הכתבה הבאה עלולה לגרום לכם אי נוחות רבה עד פאניקה מתקדמת באשר לדברים שעושים בניכם, ובעיקר בנותיכן, בטיולים השנתיים של בית הספר. אם עד כה סרבתם להאמין לסקרים, לפיהם למעלה ממחצית מן הנערות ולמעלה משבעים אחוזים מכלל הבנים בגילאים 17-14 מקיימים יחסי מין מלאים, זה הזמן לחשוב שוב.

תלמידי אחד מבתי הספר התיכוניים בנתניה, הידוע בגישתו המתירנית ובפיקוח הדל שהוא מקפיד בו עם תלמידיו, יצאו לאחרונה לטיול השנתי לאילת. כל מי שנסע פעם לטיול שנתי במסגרת בית הספר, יודע כי בטיולים הללו מתחילות ההתאהבויות הראשונות, ואולי אפילו המגעים הראשונים, כאשר בעבר מעשה נועז כזה היה נשיקה, ומי מבין הבנים שרצה אקט מלא, התכבד והזמין לעצמו נערת ליווי בתשלום. את העובדה המוכרת לכולם על כך שדור האינטרנט של ימינו חשוף למין הרבה יותר מבעבר, כולם כבר מכירים, ואפילו משלימים עמה, אולם מידע קונקרטי על היקף התופעה, נועזותה ופריצת הגבולות שלה, לא קיבלו ההורים מעולם.

מידע בלעדי ועדויות ממקור ראשון על התופעה שהגיעו השבוע לכתב העיתון "השבוע בנתניה" חושפים מגמה חמורה של פריצות וירידה בערכים הדורשות טיפול שורש מיידי.

על-פי המידע, תלמידים מאחד מתי הספר בעיר, אשר בילו לאחרונה בטיול השנתי באילת במשך כמה ימים, השתתפו באורגיות המוניות שנערכו בחדרי המלון בו התאכסנו. את האורגיות המתוכננות ארגנו, על-פי העדויות, ולמרבה הפלא, כמה תלמידות, אחדות מהן יפהפיות, אשר ביקשו לקיים יחסי מין עם ה"חתיכים" של השכבה. על-פי העדויות, יחסי המין לא הסתכמו באקטים בודדים בין בני זוג, אלא הפכו לאורגיות פרועות עם מספר רב של משתתפים ומשתתפות.

תלמידים עם תלמידים, תלמידות עם תלמידות

לדברי אחת הנוכחות במקום, תלמידת כיתה י' בבית הספר, דבר קיום האורגיות היה ידוע גם לסגל בית הספר שאפשר את החגיגה, או לפחות לא הצליח למנוע אותה. עוד מוסיפה התלמידה כי באורגיות היו נשים עם נשים, גברים עם גברים יחד, שלישיות ורביעיות.

"הייתי בהלם", סיפרה התלמידה לאחד מחבריה בנוכחות כתב העיתון והוסיפה: "כולם היו על כולם, גופות עירומים, שלישיות, רביעיות, הכל הלך. הציעו לי להצטרף, אבל סרבתי". את דבריה של התלמידה אישר גורם המקורב להנהלת בית הספר, שאמר כי הדבר היה ידוע ומוכר וכי אף הוא קיבל הצעה להשתתף באחת האורגיות אך סרב.

על-פי אותו גורם, הבנות שהציעו לו להשתתף באורגיות היו תלמידות ממוצא רוסי. יחד עם זאת, מקור אחר שהשתתף בטיול מסר: "על-פי מה שאני יודע, באורגיות השתתפו גם תלמידות ותלמידים שנולדו בארץ, כך שלא ניתן לטעון כי התופעה הוגבלה רק לתלמידות ממוצא רוסי".

מאתר התחקירים של ישראל: http://www.nfc.co.il/

הממ, מעניין עם מי אגמור את הערב. כל קשר בין המצולמים לסווינגרס מקרי (FLICKR, benjaminsiegel)

בתקופת מלחמת העולם השנייה, הרבה לפני שהגיע המהפכה המינית, קבוצה של טייסים אמריקאים החלה בפעילות שלימים תהפוך לטרנד עולמי: הם החליפו ביניהם את נשותיהם למטרת קיום יחסי מין, בטענה שאם הבעל לא חוזר אחרי זמן רב הביתה, או חלילה נהרג, חשוב שאשתו לא תדע, איך להגיד את זה בעדינות, עוד צער, ותישאר מסופקת. עם פרוץ המהפכה המינית של שנות השישים, החלו להופיע בעיתונים מודעות של זוגות נשואים, המחפשים להיפגש עם זוגות אחרים למטרת סקס חופשי, ואולי גם קצת סמים ורוקנ'רול, ברוח התקופה.

תופעת חילופי הזוגות, המכונה גם 'סווינגרס', הולכת ומשתלטת על מחזותינו. בעבר, היו המסיבות עוברות מפה לאוזן בחשאיות שאפיינה מבצע סודי ביותר אשר כלל קודים, נקישה סודית על הדלת וססמה. כיום עוד לא תמצאו את הבוס שלכם מספר על מסיבת הסווינגרס שהוא היה בה בחמישי בלילה, אבל נראה שהיציאה מארון הסווינגרס לא תארך עוד זמן רב.

מציצנית או אקטיבית? כל קשר בין המצולמים לסווינגרס מקרי (FLICKR, benjaminsiegel)

במרבית המסיבות מחולקים למשתתפים חלוקים, על מנת שיכולו להסתובב בנוחות ולהתפשט בנוחות, מבלי להסתבך עם רוכסנים תקועים וקרסי חזיות עקשניים. אחרי שעברו 'למשהו יותר נח', הזוג מתפנה לבחון את הסחורה. "כבר קרה לי כמה פעמים שלא מצאתי מישהו שממש עשה לי את זה", אומרת מיכל, "אבל אצל ארז זו לא בעיה. גברים לא ממש אכפת להם. בגלל זה החלטנו שאני מחפשת ראשונה ואם אני לא מוצאת מישהו שמוצא חן בעיני - הולכים הביתה".

הסווינגרס מתחלקים לכמה קבוצות. הראשונה הם קבוצת המציצנים, שמקבלים את הקיק שלהם רק מלהסתכל על אחרים עושים סקס בפומבי. הקבוצה השנייה, הפסיביים-אקטיביים, מאוכלסת בכאלו שלא מקיימים יחסי מין מלאים, אלא רק באים לשם התגפפות קלה, ואז חוזרים הביתה מחוממים מספיק לקיום יחסים עם בן/בת הזוג החוקי. הקבוצה האחרונה היא של האקטיביים במלוא מובן המילה - הם אלו שצופים, יוזמים, ומתנסים בהכל מהכול, כולל הכול.

שרון, שמעידה על עצמה כמי שהתנסתה "כמעט בהכל", מספרת כי "בחלק מהמסיבות המארחת היא זו שדרכה אפשר לברר אם אתם מוצאים חן בעיניי מישהו כמו שהוא מוצא חן בעיניכם, או שיש רחבת ריקודים שאפשר להתחכך אחד בשני ולקדם את העניינים. פעם מישהי התחילה איתי על הרחבה, ולמרות שאני לא יכולה להגיד שאני בעניין של נשים, החלטתי לזרום איתה לאחד החדרים. בהתחלה הרגשתי ממש נבוכה אבל בסופו של דבר זו הייתה חוויה אדירה".

לאחר שנעשתה הבחירה, פונים החברים החרמנים לחדרים חשוכים, שלרוב מאויישים בעוד זוגות, או שפשוט נשארים בסלון ומבצעים 'מופעי סקס' לעוברים ושבים. יש כאלה שכמובן פונים לפרטנרים נוספים לאחר סיום האקט, ומנצלים את האירוע עד טיפת הזרע האחרונה.

לא תמיד זה נגמר בחיוך. כל קשר בין המצולמת לסווינגרס מקרי (FLICKR, Kessiye)

הסווינגרס רואים במפגשים ביניהם מעין חוג טניס, כזה המאפשר להם לשכלל את תנועת היד ושאר האיברים, שלא לדבר על הרפרטואר, ובכך לחזק את ביטחונם ביחס למיניותם. נשאלת השאלה מדוע אין הזוגות הללו מסוגלים לתרגל את מיניותם הרחק מההמון החרמן. האם אחרי 20 שנות נישואים (ולפעמים הרבה הרבה פחות) הם באמת מיצו את כל אבזרי המין למיניהם, משחקי התפקידים, ואת כל תנוחות הקאמה סוטרה והטנטרה?

למרות ההתייחסות למסיבות הללו כאל מפגש שמושתת על סקס בלבד, קרו מקרים בהם אחד מבני הזוגות התאהב באחר. הסיפור של אלי ואיילת ממחיש אספקט בעייתי נוסף: גם כשאין התאהבות מחוץ לזוגיות, הבדלי הגישות יכולים להסתיים בכאב גדול. כך שאם בכל זאת מדגדג לכם לחזור לשנות השישים העליזות, אתם תמיד יכולים לשים ג'ימי הנדריקס במערכת, לקפוץ עירומים בסלון, ךגדך שיערות בבית השחי, ולעשות יחד עגילים בגבות. מי יודע, אולי תצליחו לעורר משהו רדום, מבלי עזרים אנושיים אחרים.

בואו לדבר על זה בפורום סקס

מעמותת ישראבלוג

את ממש נימפומנית

המחברת:מילה בוייר

לפח וחסל

האם אני אמורה להשיב להזמנה לזיון

של צהריים בהודאה: "סורי בייבי, רצה

לשיעור גמרא"? מדוע איני יכולה

להציע במפורש לגבר זיון בלי ללכת

סחור סחור, בלי מילים מתיפייפות

ומעייפות? בלי מחזה עם שמונה חלקים?

מדוע איני יכולה להיות ישירה, ישרה

ועניינית?

הורה סוחפת

אני חובבת מין, תקראו לכך איך שתרצו, מסמפטת, שטופה, מולחמת

לצד המיני\סקסי שבי. אוהבת לאמץ את מחשבתי על מין, אוהבת לפנטז,

אוהבת להתחכך בגברים, אוהבת להתמשמש בהם, אוהבת להסניף את הארומה

שלהם, אוהבת לחולל עמם הורה סוחפת, והכי חשוב, אוהבת להזדיין איתם

(מרובם אגב, אני לא נופלת, לעתים מתעניינת במרכולתם, אם יש להם מה

להציע). כחרמנית מן השורה, ראשונה בין שוות, אני מרבה לבקר בברים

על מנת לאסוף במכמורתי את הזיון הבא. הפיק אפ הנו פולחן מסובך

ומפרך ולא רק בשל הצפיפות הבלתי נסבלת במקומות אלה, או משום שאיני

כוסית, אלא בגלל המוסר המיני והצביעות המינית של גברים. את ירון,

סטודנט בן 28 לרפואת שיניים, הכרתי באתר הכרויות. הפעם לשם שינוי

בפנייתי אליו, שפתי הייתה שקספירית בהתייחס לתכלית. כתבתי כי "אשמח

לדבר עמו". הבחור הבין ושאל בנימה של נער חרמן בן 16 עתיר זירעונים

ופצעונים "האם מתחשק לי סטוץ עמו?" מי אני שאומר לא, כשמדובר

בפוטנציאל לזיון? הבחור חשב כי הוא זכה במפעל הפיס ובימים לבוא לא

הפסיק להפציץ אותי בהודעות SMS עם בקשות למימוש פנטזיות (די

שגרתיות) - חילופי זוגות, אורגיות עם אישה וגברים, עם גדוד שלם.

כגון: "את רוצה שאבוא ואזיין אותך חזק? אהבת איך שזיינתי אותך? איך

שגמרתי לך בפה ועל הפנים? אני בא עם שני חברים ונעשה אורגיה, הם

ממש שווים. יש מצב שתפתחי לי את הדלת בעירום מלא? מהמחשבה כבר עומד

לי הזין?" לא חלפו להן שלוש דקות ועוד הודעה - "תנסי להשיג לנו

מישהי, תתני לי לזיין אותך בתחת? אני מת לגמור לך בפה כמו אז, זה

אפשרי? נעשה אורגיות - את יכולה להגיד לשותפה שלך שתראה ואז תחליט?

כמה בא לך סקס?" השבתי להודעות של אלון בטקסט שאינו הולם את ספרי

הלימוד של מערכת החינוך, מתוך נימוס, כחלק משעשוע החרמנות והכנת

הקרקע לזיון הבא בו ייבחן בשנית, וחבר השופטת המכובדת יחליט האם

לחיים או לבעיטה. ציפיתי לנאורות מינית מסטודנט תחכמוני לרפואת

שיניים, אלא שהבחור, לאחר הודעותיו המאוד לא נזיריות, קינח בהודעה:

"את ממש נימפומנית" ואתה? נזיר שתקן סגפן מתבודד הנושא על ירכיו

חגורת מסמרים להלקאה ועינוי תמידיים עצמיים?

רחב הזונה מתהפכת בקברה

מדוע לגברים מותר להצהיר בריש גלי על היותם חרמנים, זקוקים נואשות

לזיון, לא יכולים בלי? ועלינו הנשים חובה להדחיק את המיניות, את

חיבתנו, לעתים עזה כמוות, לסקס? מדוע אסור לי להתפאר בזקפת הדגדגן

שלי? האם אני אמורה להשיב להזמנה לזיון של צהריים בהודאה: "סורי

בייבי, רצה לשיעור גמרא"? מדוע איני יכולה להציע במפורש לגבר זיון

בלי ללכת סחור סחור, בלי מילים מתיפייפות ומעייפות? בלי מחזה עם

שמונה חלקים? מדוע איני יכולה להיות ישירה, ישרה ועניינית? "ממי

התפנה לי עכשיו זמן לזיין אותך, אתה בא?" כשלגבר מתחשק זיון זה

בסדר, כשלי מתחשק זיון או יותר ממשגל אחד, אני זוכה לתואר האבירות

המכובד "נימפומנית". במקרה הרע אני מככבת בשיחות החבר'ה הגבריים על

תקן פרוסטטוט, רחב הזונה או פוטה. מדוע גברים אליהם אני פונה בפיק

אפ ברים או באתרי הכרויות ומציעה להם באופן מפורש סקס, מתלהבים כמו

ילד קטן מן הצעצוע החדש ואחרי שנייה זונחים אותו, נבהלים מן

הישירות? מן האומץ? ממה?

גם לא צ'פחה ידידותית על הטוסיק

"אפידמית" החרמנות (אחת מן המחלות החיוביות הבודדות בעולם) אינה

נחלתם הבלעדית של גברים. גם לנו הנשים יש צורך עז בסקס, לא רק לדבר

עליו בשיחות סקס, אלא גם לעשות וכמה שיותר ויתרה מכך, ליזום את

השגתו. וכשאת עושה ועושה ומגלה בקיאות בחומר ובמעשה את נשאלת את

שאלת מיליון הדולר בזלזול מהול בסקרנות: "עם כמה גברים הזדיינת?"

ומה תשיבי? אתה הראשון? עם חמישה גברים? עם ארבעים גברים? האמת אי

שם בשביל הזהב? בכל מקרה תצאי כשידך על התחתונה. לאור ביצועייך

המטריפים, לא יפרסו בפניך שטיח אדום במסלול המהיר לקבלת מעמד

קדושה, אלא תואר מפוקפק, שתוותרי עליו בשמחה. גמרתי אומר לא לתת

דין וחשבון על אופיי - על מי שאני - ולא להתייחס לגבר שלא מעריך

אותי ואת פתיחותי המינית. לא אתן לו לגעת בי, אפילו לא צ'פחה

ידידותית על הטוסיק, במיוחד אם הבחור זלל את גופי בתאווה רבה ואחר

כך העז לפתוח ג'ורה, במקום לנשק את רגליי החטובות ודרומה, את כפות

רגליי, ולהודות לאימא אדמה על בריאתי. רק גברים עם ראש פתוח כמו של

קולומבוס יתקבלו בברכה בין ירכיי ויזכו לחקור את האנטומיה הכוסית

של גופי. גברים יקרים, השילו מעליכם את הצביעות המינית המאפיינת את

הגישה לסקס בשנות החמישים של המאה הקודמת, השתחררו והפנימו את

השוויון המיני לנשים, הרי אתם, חובבי הבצע המיני, תגרפו רווחים

רבים.

מתוך האתר בננות

מהאתר של ידיעות אחרונות:

אוכלת הכל

ד"ר סוזן (שם נוסף שושנה), כוהנת המין היהודייה של ארה"ב, גילתה את

החרמנים הישראלים, מזמינה חברים לאורגיות עם בעלה ומתעוררת מכל

צעצוע, ליטוף ושיפשוף באולפן. בראיון עם כתבת "פנאי פלוס" היא לא

התביישה לשפוך הכל

רונית מקובר

ד"ר סוזן. "אני אשה

מאהבת, לא אשה יולדת"

התוכנית הפרובוקטיבית של ד"ר סוזן מצולמת בסטודיו הסמוך לביתה המרווח בדאון טאון לוס אנג'לס. היא יושבת על מיטה, לובשת בגדים תחתונים, ולעיתים מסירה גם אותם וחושפת את כל חמודות גופה. גם אורחיה לא צריכים לשבור את הראש מה ללבוש, כי הם בדרך כלל עירומים, כולם מתחום הסקס והם מייעצים ומדגימים תנוחות מענגות.

את ד"ר סוזן מרילין בלוק, יהודייה ששמה הנוסף שושנה, רואים בארה"ב בטלוויזיה ובאינטרנט ושומעים גם ברדיו (אצלנו בערוץ אגו, יום ג' 23.00 ומרתונים בשישי ובשבת מ-23.00). היא נשואה 12 שנה, ללא ילדים, בשנות ה-40 המוקדמות לחייה (לא מגלה בדיוק את גילה), ביקרה בישראל בגיל 16 ועבדה בקיבוץ, רוצה להגיע אלינו שוב, חולמת לתרגם לעברית את ספרה החדש "10 הדיברות של העונג", וחושבת שישראל היא שוק נהדר, אחרי שגילתה ש"הישראלים חרמנים. יש לי הרבה לקוחות ישראלים שרוצים לראות כמה שיותר תוכניות שלי באינטרנט".

עד שנישאה למקס, נהנתה מחיי רווקות, יצאה עם המון גברים וחגגה בסטוצים. "כשפגשתי אותו, הרגשתי שמצאתי את אהבת חיי. היתה רק בעיה אחת קטנה: הוא היה נשוי ולא הייתי מוכנה להרוס משפחה. במשך שש שנים היינו רק ידידים. מקס היה מו"ל של שני עיתונים מקומיים והגעתי אליו כדי שייתן חסות על תוכנית הרדיו שלי. רק אחרי שהתגרש התחלתי איתו באגרסיביות, ואחרי שנישאנו הוא הפך להיות מנהל עסקי".

לא חשבת אף פעם להביא ילדים?

"למקס ארבעה ילדים מנישואין קודמים. אני אשה מאהבת, לא אשה יולדת".

את הסקס גילתה כבר מגיל צעיר. "בתור ילדה גיליתי שזה טוב לגעת בעצמי, ותמיד התעניינתי מה גורם לתחושות האלה. בזמנו לא היו בתי ספר שעסקו בלימודי המיניות, לכן למדתי תיאטרון ודרמה באוניברסיטת ייל. בהמשך עברתי לסן פרנסיסקו, למדתי פילוסופיה ועשיתי דוקטורט, ובמקביל למדתי במכללת 'מור' למיניות האדם".

מקרה טראומטי בנעוריה שינה את יחסה לחיים. "בגיל 14 איבדתי את בתולי עם החבר הראשון שלי. היינו מאוהבים וממש ריחפנו מאושר, אבל כשאמו גילתה שאנחנו מקיימים יחסים, היא קראה לי זונה ואיימה שתספר לאמי ולמורים שאני לא בתולה. הפסקתי להיפגש עם החבר, הפסקתי לאכול והפכתי להיות אנורקטית. כמעט מתתי, ואז אמי שלחה אותי לישראל, ודווקא פה הבנתי שאני בעצם הורגת את עצמי והחלטתי לחזור לאכול ולהיות חלק מהחיים, וזה כולל סקס. פיתחתי פילוסופיה של 'אתיקה של הדוניזם', כלומר חובה לרדוף אחר הנאות החיים אך במקביל לכבד את רצונות האחרים. אני נהנית ועוזרת לאחרים ליהנות".

ולמה לשדר מתוך המיטה?

"אחד המאזינים רצה לצלם אותי במהלך תוכנית הרדיו שלי, ובעלי אמר שזה רעיון טוב. התחלתי ללבוש בגדים סקסיים, ומהר מאוד הרגשתי שהכי מתאים לשדר את התוכנית מהמיטה בשיא הנוחיות, מוקפת בצעצועי מין".

כמה צעצועים יש לך?

"יותר מ-1,000. חבר שלי, יהודי בשם רון ברונפמן, הוא בין היצרנים הגדולים בעולם של אביזרי מין ואני רוכשת ממנו גם אביזרים למכירה וגם לשימוש אישי. הוא גם נותן לי המון מתנות. אני הכי אוהבת את ה'מג'יק 1 היטאצ'י' שנותן את האורגזמה הכי טובה, ואחריו 'פנברייטר' של 'פנסוניק'. שניהם בעלי עוצמה, ואם בא לי להגיע לאורגזמה מהירה, אני משתמשת באחד מהם".

איך זה שאמריקה הפוריטנית אוהבת את תוכניתך הפרובוקטיבית?

"האמריקאים אובססיביים לסקס דווקא בגלל החינוך הפוריטני. זה מסעיר אותם לראות אותי ואת האורחים שלי עירומים".

מקבלת מכתבים בוטים מגברים?

"מגיעות אלי כל הזמן הצעות מגונות מגברים, והכי שכיחה 'אני רוצה לעשות איתך סקס'. אני נהנית מההצעות שלהם. סך הכל אני עושה תוכנית על סקס, גברים נדלקים עלי, וזה מחמיא".

ומה עם מטרידים?

"יש תמיד משוגעים. היו איומים על חיי מדתיים קיצוניים. גבר אחד התקשר 200 פעם ביום ואיים שישפוך חומצה על פני. הוא התגלה כחולה נפש והמשטרה כמובן עצרה אותו".

איך המשפחה התייחסה להתנהגות הפרובוקטיבית שלך?

"באתי ממשפחה שמרנית והבכתי אותם לא פעם. אבי היה עורך דין ונפטר לפני שעשיתי טלוויזיה, אבל אהב את מה שעשיתי ברדיו. גם אמי אהבה את התוכנית, אבל לא מצא חן בעיניה כשחשפתי את גופי".

את מטיפה לקהל שלך שמי שלא עושה סקס מסכן את בריאותו. פרטי.

"אורגזמה עוזרת לכאבי ראש, מרגיעה ומרחיקה את הרופא. נשים שאין להם סקס אוכלות יותר מדי, וידוע מה הם סיכוני ההשמנה. לגברים יש בעיות בפרוסטטה אם אין להם פליטה זמן רב. אם אין בן זוג, חשוב לאונן. רצוי להגיע לאורגזמה כל יום, מקסימום אחת ליומיים. אני אישית משתדלת לעשות סקס מדי יום. גם לא אסכים שבעלי יחיה יומיים רצופים בלי פליטה".

בעלך בן 60. לא קשה לו לעמוד בקצב?

"דווקא הסקס משאיר אותו צעיר".

אתם מצליחים לשמור על מונוגמיה?

"אחת לשישה שבועות אנחנו מזמינים חברים לאורגיה בסטודיו. אני נוגעת בגברים אחרים והוא נוגע בנשים, אבל יחסי מין אני עושה רק איתו. פין בתוך ואגינה זו הפריבילגיה שלו".

פתאום את שמרנית?

"סקס זה ניגודים, זה לא שחור ולבן. מקס ואני לא שוכבים עם אחרים וזה שמרני, אבל היות שסקס זה גם התרגשות, אנחנו שומרים על מוטיב הגירוי. כשבעלי רואה שאני נוגעת באחר זה גורם לו התרגשות, הפין שלו נהיה קשה, ואז בשיא הלהט אנחנו שוכבים יחד בנוכחות כל האחרים, כי אני מאוד מאוד פתוחה".

את מתגרה גם במהלך התוכנית?

"מאוד. כל השיחות והליטופים מעוררים אותי נפשית ופיזית".

אתם גם מעשנים משהו באולפן?

(צוחקת במבוכה) "כן, קצת גראס".

יש לך גבולות מיניים בתוכנית ובחיים?

"לא. האורחים שלי יכולים לעשות הכל ללא גבולות. אני עצמי פתוחה לכל, למין אנאלי, אוראלי, סאדו-מאזו ואזיקים. בעבר היה לי סקס עם נשים וגם כיום, כשמקס רואה אותי במיטה עם אשה, הוא מתגרה".

מה עוד את מתכננת בקריירה שלך?

"שכמה שיותר מדינות יצפו בתוכנית שלי. מרגש אותי שישראל הצטרפה, כי אני יהודייה. אני מקווה שבאמצעות התוכנית שלי והספר שלי שיתורגם לעברית אוכל לתרום להעמקת ההבנה בין נשים וגברים בישראל. אני מתכננת לסיים את הספר הנוסף שלי על פילוסופיית ההדוניזם, בו אני מתמקדת בחשיבות ההנאות בחיינו, ועובדת עם מפיקים הוליוודיים על הפקת סרט המבוסס על חיי ועל תוכנית הטלוויזיה והרדיו שלי".

מה את אוהבת במין במיוחד?

ד"ר סוזן: "איפה להתחיל? אני אוהבת לשון על הדגדגן ואצבע בפנים, זה מגרה את נקודת ה- G.

אני אוהבת לגוון את התנוחות, שכמה מהן אני לוקחת מהקאמה סוטרא, מכניסה למיטה אביזרי מין, בקיצור - מיישמת את כל הדברים שאני מטיפה להם".

טיפים של דוקטורית

לגברים:

1. שים לב מה מענג אותה. נשים שונות זו מזו ואת כל אחת מעורר משהו אחר.

2. תעורר את חושיה, תשתמש בעיקר בחוש המגע והריח.

3. תן לה מחמאות רבות.

4. עודד אותה לגלות לך איך היא אוהבת שתיגע בה, ובמקביל תראה איך היא נוגעת בעצמה ומאוננת.

5. תאזין לה.

6. תצחיק אותה, זו אורגזמה מנטלית.

7. תן לה מתנות, כך תכבוש את ליבה.

8. תן לה להרגיש ביטחון, אך גם ריגושים.

9. תשקיע במשחק המקדים.

10. מצא מה הפנטזיות שלה במיטה.

לנשים:

1. קבלי אותו כמו שהוא, אל תנסי לשנות אותו.

2. הזין שלו הוא שותף שלישי למיטה. אהבי אותו בטוב וברע. אם תביני את הזין שלו, תביני אותו.

3. לגברים חשובה מאוד הוויזואליות. לכן אל תזניחי את עצמך, הדליקי אותו.

4. תני לו לדעת שאת נהנית והגעת לאורגזמה.

5. גבר משתעמם מהר. אל תתני לו להרגיש שאת שם תמיד בשבילו. הקנאה חיונית לגבר, שהוא יצור תחרותי.

6. למדי מהחותנת על הפרטנר שלך. היי אימהית אבל לא שתלטנית, כדי שלא יברח ממך.

7. גלי את הפנטזיות הסקסיות שלו וגרמי לו לממש אותן איתך, כדי שלא יעשה זאת עם אחרות.

8. כל הגברים הם ילדים קטנים. אם תביני את הילד הקטן שבו ותשביעי אותו מינית, הוא יהיה מכור. השילוב של סקס ואביזרי מין מאפשר לשמר את התחושה של הילד הנצחי.

9. טפחי את האגו הגברי שלו.

10. בלעי את הפליטה שלו. זה ייתן לו להרגיש מקובל ושלם. "אני עצמי מיישמת את כל הדיברות, כולל זה".

לאתר של ד"ר סוזן:http://www.drsusanblock.com/

שינויים בהרגלי הגניחה

מצעצועי מין ועד חילופי זוגות – כל האופציות לשדרוג שגרת הסקס שלכם

טליה לוין

כל החלומות שהיו לכם  על זוגיות מושלמת, כזו הכוללת סקס הורס בכל לילה (נו טוב, כל שני לילות) ארוחת בוקר למיטה בכל שישישבת וחיזורים בלתי פוסקים, מתנפצים לך בפרצוף כמו פצעון עצבני בערך שלושה חודשים אחרי שעברת לגור איתו. כן, עם ההוא שאת קוראת לו אהבת חייך. אבל זו לא אשמתו של המסכן. גברים, מתוקף היותם אריות קצת יותר מפותחים, מרגישים שאחרי שהטרף כבר נטרף, הם יכולים לחזור לנוח על זרי הדפנה במאורה שלהם.

חופשה בג'מייקה, גרסת דור ה-XXX

הוותיקים קוראים למקום הזה "הידו", הג'מייקנים קוראים לו "גן חיות", אבל כולם מסכימים שקצת קשה להסביר מה זה הידו למי שלא ביקר כאן מעולם. הקונספט פשוט: קלאב-מד, אבל עם הפעלות מיניות ונועזות יותר. דיסנילנד ארוטי שבו שוכחים מכל העכבות. הצינור של מקס, הפוסי של לסלי והדק של דונלד - דנה ספקטור פגשה את כולם ב"הדוניזם II"
דנה ספקטור

תשמעו בדיחה: 200 אמריקאים שמנים עומדים ליד הבריכה וטוחנים צ'יזבורגר בעירום מלא. אוי, אלוהים, זאת לא בדיחה. זה באמת קורה לי. ידעתי שהייתי צריכה למרוח מקדם הגנה על העיניים. 

השעה אחת בצהריים. זמן לאכול בבריכת הנודיסטים. ובתרגום: המון המון ערומים. ערומים משחקים פריזבי, ערומים עושים תחרויות בירה, ערומים עומדים בתור לברביקיו. אני לא חושבת שראיתי אי פעם כל כך הרבה חלקים ורודים ביחד - בטח לא מאז פורנו הפסטרמות האחרון של טירת צבי. איך זה הלך שם? הכי בשר שאפשר? חכו שתיקלעו לבריכה אחת עם לווייתני אדם מהסוג שרואים רק ב"ריקי לייק", שלבושם היחיד הוא קעקוע של בלונדינית עירומה. גם אני עירומה, ועל זה לא אסלח לעצמי לעולם. אבל לפחות לי יש ההגינות להחביא את הידיות שלי מאחורי עציץ בוגנוויליה גדול.

"תביא נקניקית ווינר, מאן!" שואג טקסני עצום לעבר הראסטה-מאן שאחראי על הגריל. "כן, זרוק את היפהפייה הוורודה הזאת על האש". 

אני ממש לא רוצה לחשוב כרגע על נקניקיות ענק מטוגנות - יש גבול גם למה שאני יכולה לשאת. הטקסני מקבל את הצלחת שלו וממהר להפנות אליי את ישבנו הפרוותי והלבן. לא, ג'יי-אר, בבקשה אל תתכופף עכשיו להרים את המפית שלך. אוי, אלוהים! אני חושבת שהתעוורתי! באישונים

שלי שוחים דגים קטנים! מה אני, אורולוג? מה לי ולקניון הקמוט שזה עתה נחשף בפניי? אפילו לא ידעתי שלגברים יש כזה חלק בגוף. מהר, להסיט את המבט למקום אחר, אבל עכשיו.

"אולי תצטרפי אלינו", פונה אליי חברו של הטקסני במפתיע. בכלל לא שמתי לב שהוא השתקע בכיסא הנוח שלידי. קוראים לו דונלד והוא נהג משאית נפול שדיים ומנומש מאטלנטה. "החבר'ה מארגנים תחרות שתיית בירה מחבית". "הייתי מתה לשתות איתכם", אני אומרת לו, "אבל בעלי יכה אותי ואחרי זה יקשור אותי באזיקים לגמל שלנו. אני באה מהמידל-איסט, יו נואו".  

הוא מחייך אליי חיוך מחרמן ושובב. זה זמן רב שהוא סבור שיש בינינו מתח מיני, אשליה אותה אני מנסה לנער מעליי כמו זבוב צה-צה טורדני. הוא נועץ בי מבטים רבי משמעות בחדר האוכל, הוא מנשק את ידי בג'קוזי, הוא מקפיד לשחות לידי בבריכה, ואז פתאום מרביץ מקצה מסוקס של חתירה. אין מילים לתאר עד כמה אני לא נמשכת לדונלד שלנו. והוא, אגב, דונלד דק. מאוד מאוד דק.  

הוא קם ממקומו ופוסע לבריכה, לרחוץ את עצמו. מה תלוי לו שמה, בין הרגליים? זה נראה כמו גור עכברים מת. לרוב הגברים פה יש גרבילים שעירים כאלו, שמשתלשלים מהמפשעה. ולא שיש לי משהו נגד אמריקאים שעירים ושמנים. אמריקאים שמנמנים הם הגיבורים שלי. רוזאן, הומר סימפסון, אל בנדי - כולם טיפוסים שובי לב ומצחיקים. רק שאף פעם לא יצא לי לראות את התהליך המדויק שבו האמריקאים האלו השמינו כל כך. הטקסני הגדול, למשל, זולל עכשיו דאבל צ'יזבורגר. אני ממש יכולה לעקוב אחרי מסעה של הקציצה מהפה, לגרון שלו, לכרס שבה היא נוחתת. זה כמו להסתכל על שממית טורפת חגב; הכל שקוף כל כך. "עירום זה טבעי", אני ממלמלת לעצמי את המנטרה שלמדתי ביום הראשון. "כולנו ילדים תמימים שמשחקים בשמש, ואין בזה רע".

ועדיין, בוודאי יש דברים שהאל הטוב לא רצה שנעשה בעירום. למשל לקפוץ ראש, במיוחד אם את סבתא ירקרקה עם שדיים שמגיעים עד הברך. למשל לזחול מתחת לכיסא שלך ולחפש את המגזין. היי, גברת, יותר מדי אינפורמציה. אני שמחה לגלות שגם השני שלך יצא בקיסרי. הוא בוודאי מאוד גאה בך, ג'רום הקטן שלך, במיוחד בכובע שלך עם הדילדו הענקי מפלסטיק שמחובר אליו שאת מלקלקת בגסות למצהלות הנוכחים.

אחרי שסיימנו לאכול העניינים נרגעו מעט. האמריקאים רובצים בכבדות ליד הבריכה ומשתזפים. מדי פעם הם מגרדים את משמניהם מהכיסא ונופלים בחבטה למים, ממש כמו קרנפים שמשכשכים בנהר. עצלות מתוקה, חמימה, נופלת על נגריל, ג'מייקה. אפשר ממש לעצום עינים ולהירדם על הכיסא.  

או שלא, כי מישהו מסתכל עליי. כן, לא טעיתי, זה דונלד דק. הוא שוכב על מזרן מולי ונועץ בי מבט מזוגג לגמרי. זה כאילו שמישהו שתה ממנו את המוח בקשית. אני קצת חוששת לשלומו, אולי חטף שבץ או משהו, אבל מהר מאוד אני מבחינה במשהו שמקפיא את דמי. לדונלד מחוברת בלונדינית, בלונדינית שלא ראיתי קודם. היא כורעת בין רגליו ותוקעת בגרביל.

מעשי סקס פומביים לא נדירים פה. מאז שהגעתי ראיתי זוגות שוכבים, זוגות מתמזמזים, זוגות לוחכים את בני זוגם בציבור בלי לחשוב פעמיים. אבל ככה, ישר אחרי האוכל? אין גבול לבהמיות של בני האדם? זה כמו לראות את כל הצרכים האנושיים בפאסט פורוורד: קודם אוכל, אחרי זה סקס, אחרי זה ללכת ערומים לשירותים. תראו את דונלד. רק לפני דקות עוד בלס קבב חריף, ועכשיו הוא שוכב ומקבל עיסוי פה מהגברת. את שניהם, כמה סקסי, הוא עושה באותה אדישות לועסת מסטיק דרומית. "היי, דוני, היא ממש ממש אוהבת אותך, מאן!" שואג הטקסני. "כן, גברת קטנה", צורח החבר שלו, "חללי בחליל האהבה!"

הזוג מתעלם מקריאות התגרנים שמסביב. הבלונדה ממשיכה לנקר במפשעה כמו יונק דבש היפראקטיבי, ודונלד נועץ בי מבט מתגרה. "היית צריכה להיות נחמדה", מלגלג חיוכו, "ואז גם את היית מקבלת מהגוף המהמם שלי". לא תודה, אני מחזירה לו מבט. אם אי פעם יתחשק לי לשחק בזוג שדיים שעירים, יש לי את שלי.

הבלונדה קמה ממקומה ומתיישבת על דונלד. "גו פור איט, קידס!" מעודד הקהל המשולהב מרחוק. הבלונדה מתחילה לדהור עליו, מניעה את האגן שלה קדימה ואחורה, רוכבת עליו כמו ילדה גאה על סוס עץ. היא נהנית מהעיניים שסוקרות אותה, משתזפת בתשומת הלב של החבר'ה. דיו, דונלד, רוץ בן סוסים, תראה כמה סקסית אני נראית מעליך עכשיו. אפילו אני מוצאת את עצמי מקנאה בה קצת. היא גרפה את קולות הרוחצים בלי שום בעיה בכלל.

אבל אוי, מה קרה? לאט לאט הבלונדינית מפסיקה לנוע. בסוף היא נעצרת ונעמדת מעליו. היא מציצה כמו אמא מודאגת לעריסה שבין רגליו של דונלד, וכולנו מציצים לשם ביחד. בין רגליו של דונלד, הס פן תעיר, שוכב לו אפרוח, אפרוח זעיר. זה כל כך מצחיק, אבל עצוב באותה מידה. כל הרעש הזה, כל החרמנות וההו-הא, ובסוף עם מה נשארנו? הבלוטה הצמוקה של דונלד דק.  

דממה נופלת על הבריכה. מבוכה של אנשים שאמא טבע לועגת להם. כי מה עוזרת כל הנועזות שלנו, כל הליברליות המשוחררת, אם בסוף מתברר שאנחנו לא קובעים כלום? זוג האוהבים המבויש קם ובורח למים. אם יכלו לשים את הידיים בכיסים ולשרוק שיר נונשלנטי קטן, זה מה שהם היו עושים. "לא נורא, ילדים, מחר יום חדש", צועק להם מישהו. וככה, בפומביות הרגילה של המקום הזה, אנחנו חוזרים לשגרה.  

מתקפה: שדיים רטובים

כבר במטוס מתחילים להרגיש את המוניטין המפוקפקים של המקום הזה. "נו, ומה אתם מתכוננים לעשות ג'מייקה?" שואלת הדיילת הג'מייקנית את בן זוגי ואותי. "אנחנו נוסעים להדוניזם 2", אני עונה. היא מיישרת את החצאית שלה בצניעות נוצרית ולא מביאה לנו עוד בוטנים.  

המצב מחמיר כשאנחנו מטפסים לאוטובוס שעליו נתלה שלט "הדוניזם 2". שאר הזוגות, שנוסעים למלונות ירח דבש חמדמדים כמו הלידו, מסתכלים עלינו בתיעוב מוחלט. "תראה אותם. את הסווינגרס האלו", מלחששת מנדי אחת לבן זוגה סנדי. "לא יכולים לחכות להגיע כבר, לחגוג".  

כדי להגיע למלון צריך לנסוע לפחות שעתיים וחצי. שעתיים וחצי מלאות בצחקוקים לגלגניים של נהג המונית. "מאן", הוא פונה במבטא כבד לבן זוגי. "יו גונ'ה סוויץ' די אולד ליידי?" הגברת הזקנה, מצידה, שואלת את עצמה אם זה הזמן להעיר לבוב מארלי של המונה

שהקטע הזה עם המאן והראסטות ישן בערך כמו נימי-נים משב"ק ס'. אבל הגבר שאיתי דווקא מבסוט מהשאלה. האמינו לי, זה עניין של שעות עד שימיר אותי בכמה דוגמניות צעירות ושקית גראס.

כבר שעת לילה מאוחרת כשאנחנו חונים ליד המועדון שלנו. האוויר מבושם מפרחי יסמין, השמים שחורים וכבדים כמו אחוריה של זמרת סול. מרחוק אנחנו שומעים מוזיקה וצחקוקים נשיים חנוקים. בשלב זה אנחנו לא חושדים בשום דבר. "לפני הצ'ק אין", אומר הבוגד, "תני לי לקפוץ לבר ולהביא מים מינרליים". 

הוא חוזר אחרי חמש דקות, רטוב והמום עד לשד עצמותיו. "מה קרה?" אני נבהלת.

"שלוש נשים ערומות!" הוא מגמגם. "שלוש נשים ערומות ומבוגרות! בלי חלק תחתון אפילו!"

מסתבר שהוא לא הספיק להגיע לבר, ושלוש ממוטות ויסקונסין מעורטלות קפצו עליו מהג'קוזי. הן הקיפו אותו במעגל ובצעקות "הידו (קיצור של הדוניזם) וירג'ין!" - בתול הידו - וניסו להוריד לו את התחתונים. יותר מאוחר נלמד שזו קבלת הפנים שהוותיקים נהנים להפחיד איתה את החדשים. אבל בשלב הזה הבחור בטראומה. "בחיים לא ראיתי כל כך הרבה שדיים רטובים ביחד", הוא רועד. "זה היה כמו המפלצת מלוך-נס, רק עשויה כולה מניתוחים פלסטיים גרועים".

זה מספק לנו את כל המידע שאנחנו צריכים לדעת על המלון החדש שלנו. ברוכים הבאים ל"הניצוץ", גרסת במאי הפורנו המסטול.

בוקר עולה על חדר המלון המכוער ביותר שראיתי בימי חיי. זה נראה כמו קן האהבה של אילנה אביטל וננסי ברנדס, עם ספות הפלסטיק הוורודות והטאפט הפרחוני. כאילו לא די בכך, אין מים חמים במקלחת ומכונת הקפה שלנו גונחת כאילו היא בצירים. "מה זאת החורבה הזאת?" שואל הבוגד. "זה נראה כמו אורחן בטבריה". אפילו המפרץ הקאריבי, ששמענו רבות על מי הטורקיז הזכים שלו, נראה מהחלון שלנו כמו מרק חום ועכור. לא פחות מאלף דולר לשבוע משלמים פה על התענוג הזה, ואף אחד לא חושב לרגע לעשות שיפוצים.

"הדוניזם 2" הוא אתר אול-אינקלוסיב - הכל כלול בתשלום הראשוני ששילמת. אלא שהאלכוהול זול ונבזי כמעט כמו הנשים, והכוסות עשויות פלסטיק משומש. לאוכל, אם זה לובסטר או סטייק או עוגה, יש תמיד אותו טעם: סיב אופטי פיקנטי ומתובלן היטב.  

"טוב, למה להם?" שואל אותנו חברנו החדש בריאן בארוחת הבוקר. הוא בן 52, עורך דין מניו-ג'רסי, מגיע לפה שלוש פעמים בשנה. "זאת בדיחה ידועה שלהידו לא באים בשביל האוכל או החדרים. חלק מהפאן זה לבוא לכאן ולגלות ששוב אתה יכול לשכוח ממקלחת חמה. את יודעת כמה שנים אני שומע מהמנהל את הנאום של 'מצטערים, יש בעיה זמנית בצינורות שלנו?'"  

הוותיקים קוראים למקום הזה "הידו". הג'מייקנים קוראים לו "גן חיות". אבל כולם מסכימים שקצת קשה להסביר מה זה הידו למי שלא ביקר כאן מעולם. הקונספט פשוט: קלאב-מד, אבל עם הפעלות מיניות ונועזות יותר. דיסנילנד ארוטי שבו שוכחים מכל העכבות. אבל בריאן נשבע לנו שלא בגלל הסקס המועדון הזה כל כך פופולרי. "זה מקום לפלצנים זקנים", הוא מגחך, "שרוצים לעשות מה שבא להם בלי שהצעירים יצחקו עליהם כל הזמן. אני יודע מה הבת שלי היתה חושבת אם היא היתה רואה אותי פה, מסתובב בעירום, משחק משחקים גסים, מפלרטט עם בחורות זקנות. אבל זאת בדיוק הסיבה שבגללה אני מגיע: במקום הזה אני לא אפגוש את הבת שלי לעולם".

אתגר: זהי את האיבר

"הדוניזם 2", המיוצג בארץ על ידי חברת "טל תעופה", הוא מסורת. מוסד ותיק שנהנה מאחוז גבוה מאוד של לקוחות חוזרים. "אנשים באים לפעם אחת", נאנח מנהל המקום, "ולא מפסיקים לחזור כל החיים". כדרכם של אמריקאים, הם עושים את זה בעדרים גדולים וקולניים של חבר'ה. יש להם אפילו מועדונים קבועים, עם לוגואים ואביזרים, לחיצות יד סודיות, תקנונים ואירועים שנתיים מסורתיים.

לשולחן מצטרפת עכשיו ריטה, גברת קצוצת שיער עם טורבן וגלימה כתומה. "חדשים?" היא מצביעה עלינו וקורצת לבריאן. "אפשר ישר לראות. כשאתם רק מגיעים אפשר ממש לראות את בלון הקומיקס של המחשבות שלכם. אתם כל כך שקופים לנו שזה מביך. 'אוי, הנה זוג שקשר דילדואים לראש שלנו, הם בטח רוצים לשכב איתנו', או 'היי, תראה את האישה שבאה עירומה לגמרי לארוחת ערב, היא בטח מחפשת סקס איתי'. אין מילים לתאר

כמה זה פתטי בעינינו. סליחה, אבל מי בכלל חושק בגוף המשעמם שלכם? אתם לא מעניינים אף אחד. תבינו, שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה בהידו. אסור להסיק מסקנות נמהרות". 

"באמת?" אני אומרת לה בלעג. "אז מה אני אמורה להסיק מהאישה שראיתי אתמול? היא ישבה עירומה על הבר, פישקה את הרגליים שלה ונתנה לשלושה גברים לקלוע לה בייגל'ה לסל". "את מדברת על לסלי?" צוחקת ריטה. "היא נשואה כבר 30 שנה ומאוהבת בבעלה לגמרי. שלושת הגברים שראית הם חלק מהחבורה הקבועה שלהם שמגיעה לפה כל מרס. זה היה סתם משחק שתייה מצחיק בין חבר'ה, אף אחד כבר לא מתרגש מהפוסי של לסלי שם. בשבילם הפוסי שלה הוא כמו העיניים או התסרוקת. הם לא מתייחסים אליו בקונוטציה מינית".

בהידו אוהבים מאוד משחקי חבר'ה עם אופי קצת פורנוגרפי. למשל, "זהי את האיבר של בעלך". זה הולך ככה: קושרים את העיניים למישהי ומעמידים מולה עשרים גברים ערומים. היא אמורה לזהות את אבי ילדיה באמצעות ליקוק וטעייה. יש גם את "השחל את הנר לבקבוק", רק שהנר הוא לא בדיוק משעווה ריחנית. 

"רק בתולי הידו", קובעת ריטה, "יכולים להסתכל על המשחק הזה ולחשוב שיש בו משהו מחרמן או סוטה או טעון מינית. אנחנו יודעים שזה רק בשביל הפאן. אם למישהו עומד אז למישהו עומד, אף אחד מאיתנו לא עושה מזה ביג דיל".

בהידו יש גם חוף צנועים, ללבושים בלבד, הזוכה ללעג גדול מכל מי שבאמת מחשיב את עצמו. "חוף הצנועים מלא בוויני'ס" מסבירה ריטה ורוקקת הצידה בתיעוב. "וויני" הוא סינגל חרמן, לרוב איטלקי או לבנטיני, הנודד בקבוצות גדולות של צעירים רווקים. הוויניס תמיד מתלבשים אותו הדבר: גורמט על הצוואר, מכנסי גנגסטה ראפ שמגיעים עד הברכיים, נעלי ספורט שחורות עם שרוכים פתוחים. הוויני לעולם לא יתפשט באמת או יעז להשתתף בשמחה ההיפית. הוא יעדיף לנדוד עם הקיאקים השחורים שלו

לחוף הערומים ולתצפת על המשתתפים עם הלשון בחוץ. "אפשר ממש להטיס מטוסים על הלשון של החבר'ה האלה", צוחקת ריטה. "היא כמו מסלול המראה, ארוכה ומשורבבת עד הסוף".

האנשים בהידו, כך נראה, חמים וידידותיים ומצייתים לאמנת הסווינגרים: תמיד תהיה מנומס, אל תצטרף ללא רשות. "אנחנו גם לא מתים על זוגות צעירים שחושבים את עצמם", אומרת ריטה ונותנת מבט בחצאית המיני שלי. "ההידו זה כמו האינטרנט. פה אתה פופולרי רק על סמך השנינות, הקסם האישי והפתיחות שלך. לא בגלל חשבון הבנק או המראה".

אבל כשאנחנו נעמדים מול שער חוף הנודיסטים, אנחנו פתאום מאבדים את האומץ. מרחוק אנחנו רואים את מה שבריאן כינה "ילדים תמימים שמשחקים בשמש", אבל למה זה מרגיש כאילו אנחנו עומדים להיכנס לבר משופמים בברלין? החוף הומה ערומים העסוקים בפעילויות הרגילות למקום הזה. משחקים כדורעף, שותים קוקטייל, מתאחדים עם חברים ישנים מהעבר. "פטסי!" דוחקת עירומה אחת בחברתה בת השבעים בערך. "תכירי חבר טוב שלי, מקס ממישיגן". פטסי מרימה ראש ונתקלת חזיתית באשכיו התכלכלים והביישניים של מקס. "כל חבר של דורותי", היא מוחצת את שדיה המטוגנים אליו, "הוא חבר שלי".

"את יודעת איך החבר'ה קוראים למקס?" דוחקת בה דורותי. "'הצינור', ותכף אני אראה לך גם למה". היא לוקחת אותו בפיה ולוחכת אותו כמי שמדביקה קופונים בפנקס. "רואה?" היא אומרת לפטסי, "נכון מדהים, הגודל שלו?" שתי הקשישות מבסוטות כאילו קיבלו נשיקה מהנכדים. ורק מקס עומד שם, ספק נהנה, ספק סובל מאלצהיימר. עיניו מישירות מבט לשמש כמו קאובוי סבלני וזקן. עברו הימים שבהם הוא היווה סכנה למישהי, היום הוא רק צעצוע מתנפח לים.

אליפות: המגדל הלוהט

"הדבר הכי קשה בהידו זה להוריד את הבגדים ביום הראשון. הדבר השני הכי קשה זה לשים אותם בחזרה", טוענת אמרה מפורסמת בהידו. וזה נכון, כי אני באמת לא מבינה מה עשיתי עם הזארה המגביל הזה כל חיי. תראו את הזקנים האלה, כמה יופי וחופשיות יש בתנועות שלהם. "הם נראים כמו דולפינים", אני אומרת לוויני שלי. "לגמרי בנוח בעור שלהם". "נכון", הוא מתלהב, "תראי את הסבתא המגולחת הזו, היא ממש סקסית בעיניי. כמה יפה הוא הגוף האנושי, כמה חושני הוא כשנותנים לו להיות מה שהוא. תגידי, נדמה לי או שלבחור הזה יש זיקפה של חמור?"

יש לו, ואין לו שום כוונה להסתיר אותה. הוא שוכב מולנו ובונה אותה בשמש כמו מגדל. מוסיף עוד שפריץ שמן וסך את גורד השחקים שלו. מעביר עליו ליטופים מאוהבים ומלאי ריכוז. הייתי רוצה לספר לכם שלא, לא אני האישה שלכבודה הוקמה במת השמחה הזאת. אבל מהמבטים שהוא שולח בלי בושה, ברור שאני ההשראה. זאת לא מחמאה כזאת גדולה, אני האישה היחידה פה שגילה אינו 82. ובכל זאת, מול הבעל החוקי שלי? לאן העולם הזה הגיע? "תגידי לו שיפסיק", זועם וויני. "את האישה שלי ולא שלו".  

"מה אני יכולה לעשות?" אני מקוננת. "זה יהיה שקוף מדי להתלבש עכשיו".

ובאמת, לכי תזרקי על עצמך מגבת מול כל ההיפים הביקורתיים האלו. הם יחשבו שאני צדקנית משעממת, עושה עניין מצורך אנושי טבעי. איך אמרו ריטה ובריאן? הידו זו כמו קייטנה לילדים גדולים? אני רוצה את השוקו והלחמנייה שלי, עכשיו. גדולה עליי הדילמה הזאת, לא קיבלתי את ספר החוקים למצב כזה.  

ולא, זה לא קורה עכשיו. הוויני שלי מגניב יד לבטן התחתונה שלו. "מה אתה עושה?" אני לוחשת לו בזעזוע עמוק. "כלום", הוא מיתמם וממשיך ללטף את עצמו בהיסח הדעת. נדמה לי, או שהוא מנסה להקים שם פרויקט מגדלי דיזנגוף מתחרה משל עצמו? "מה את רוצה?" הוא מתקומם. "זה לא פייר מה שקורה פה. רק יצאתי מהמים, הוא בטח חושב שאני מצויד כמו ילד. מדגדג את אשתי הנימפומנית עם נוצת טווס בלילות כי אין לי שם שום דבר".

כל כך צפוי. כמו כל זכר ישראלי הוא לא מוכן לצאת פראייר. אבל מה עשיתי שמגיע לי להיקלע למלחמת השוורים האידיוטית הזאת בין שניהם? יכולתי לקום וללכת, והם עדיין היו ממשיכים להתלטף זה מול זה בעוינות עד שתרד השמש. זה מוסיף עוד קומה למגדל, זה מנפח קובייה בבטן. כשאני חוזרת הביתה אני הופכת להיות לסבית, נמאס לי מהם כל כך.

משימה: חמישים גברים

לפי החוקים הרשמיים של המועדון, "העירום אסור בשטחים ציבוריים כמו המסעדה והלובי". מישהו שכח לספר את זה לאיימי לאו. אתם צריכים לראות איך היא ירדה לארוחת הערב. לבושה ברשת דייגים מחוררת, עשויה חוטי זהב. היא נראית כמו לוקוסית יפהפייה וזוהרת, עורה השזוף מציץ מהחורים. כמוה, המסעדה מלאה בנשים שהתפשטו מול המראה הגדולה הערב, הוסיפו כמה פאייטים במקומות אסטרטגיים ויצאו להתקפה. זה לא עירום בוטה, מיוזע, תפקודי, כמו בבוקר. זה עירום מרומז, ארוטי ומכשף. 

הערב הוא הזמן המסוכן של הידו. בבוקר יש קצת סקס, אבל הוא משועשע וידידותי כמו משחק מטקות. הערב הוא שעתם של הטורפים הגדולים. צוות הבידור יודע

זאת היטב ומארגן ערבי נושא סקסיים. ערב טוגה, ערב פיג'מות, כאלה. הערב הוא ערב פיג'מות, ואיימי מתכוונת להיכנס בזה בכל הכוח. בכל זאת, היא באה להידו כדי למצוא לעצמה חבר. 

לאו היא סינגלית בת 37 ממנהטן. ברוקרית בפירמת השקעות גדולה ויוקרתית. בחיי היומיום היא לובשת חליפות קשוחות עד הברך, מנסה לשכנע את השותפים בפירמה שהיא בדיוק כמו כל הבנים. היא עושה את זה טוב, בשנה הבאה אולי תהיה מועמדת לפרטנרשיפ, אבל הלחץ, הלחץ הזה, נותן בה את אותותיו. באמריקה התאגידית והשמרנית אסור לחשוף את הבשר הרך שלך לעולם. כשיש לאיימי יום רע במיוחד, היא מקפידה לבכות בשירותים. אף אחד לא יודע שהיא בעצם אישה, כי היא הפכה את עצמה ליצור מיתולוגי: למעלה בלונדינית עם עיניים כחולות וענקיות, למטה מכונת תאגיד.

בפירמה לא יודעים איפה היא מבלה את החופשה השנתית שלה. "אני מספרת להם שאני נוסעת למלון-ספא קטן בבהאמס", היא אומרת, "והם מאמינים". כשהיא באה להידו היא מורידה את החליפה, חושפת את העור הלבן מניאונים. שעה אחת בשמש, והיא מקלפת מעליה את השריון המשרדי. פה היא לא צריכה להוכיח את עצמה, היא יכולה להיות סתם איימי, אישה יפה ורגישה ובודדה שמאוד אוהבת גברים. וזה החלק הקסום בהידו - החלק שמביא דמעות לעיניים; הוא מאפשר לכל כך הרבה אמריקאים שתקועים ברודנות הפוליטיקלי קורקטית והמוסרנית הזאת להשתחרר מהכבלים שלהם ולהיות חופשיים.  

מהצד צופה בה סקוט, מאוהב לגמרי. סקוט הוא החבר החדש שלנו, שדרן רדיו מאורגון שכוחת האל. שלא כמו איימי, הוא דווקא לא צריך להתחפש לעבודה שלו. אבל הוא בודד כל כך בעיירה הקטנה שלו, עם כל הזוגות הנשואים. "היא מהממת", הוא אומר לנו. "יפהפייה אמיתית ומושלמת". בכלל לא אכפת לו שהוא ראה כבר את כל הסחורה שלה על החוף בבוקר, בשבילו היא מתנה מסתורית שמחכה להיפתח. איימי מפלרטטת איתו, אבל בזווית העין היא מג'נגלת גם עם רודי, מאצ'ו שרירי עם כובע מאפיונרים, מהחבורה של הטקסני ודונלד דק.

"בבקשה אל תלכי איתו", אני אומרת לאיימי. "קודם, בבריכה, הוא ניסה לשכנע אותי לתת לו לאכול שרימפס מהירכיים שלי". "מה הבעיה?" היא פוערת עיניים כחולות. "הוא בסך הכל גבר בריא ומיני". 

אני משתתקת ומתביישת לעצמי בפינה שלי. מספיק אני מרגישה כמו הורסת מסיבות. לאורך כל השבוע מסבירים לי שנשים סינגליות הן נסיכות בהידו. "אני נהנית מסקס בדיוק כמו גבר", איימי מחייכת אליי, ורודי נותן בה מבט של כריש שעומד לבלוע דגיגה זהבהבה.  

בינתיים, על הבמה הגדולה, מופע בידור לערב הפיג'מות. הצוות עורך את תחרות הפיג'מה הכי חושנית. הם מדהימים ביופיים, ג'מייקנים וג'מייקניות צעירים שכאילו נוצקו בברונזה. יודעים בדיוק איך להשתמש במיניות הגמישה שלהם, איך לפלרטט. אבל אשת יחסי הציבור של המקום מספרת לי שרובם נוצרים אדוקים, כמו רוב הצעירים בג'מייקה. "להיות סקסיים זאת העבודה שלהם", היא אומרת, "אבל הם לא מאמינים בקיום יחסי מין לפני החתונה".

בהדרגה מתחילה הנהירה לג'קוזי בבריכת הערומים. כמו בכל ערב, זה המקום שאליו מתנקז כל האקשן. "הג'קוזי הוא המקום שבו הצלופחים פוגשים את שושנות הים", אומרת לי ריטה בשפתה הציורית. איימי הולכת עם רודי, אנחנו וסקוט משתרכים מאחורה. "אתה חייב להילחם עליה", אומר לו וויני שלי ומצ'פח אותו על הכתף. אנחנו מרגישים כמו שלושה אבירים שהולכים להגן על הנסיכה שלנו. אבל הנסיכה שלנו שתויה, והשדיים שלה כבר בחוץ.

השעה שתיים בלילה, הירח מחייך מלמעלה כמו חתול צ'שייר. מהג'קוזי החשוך עולים אדים מהבילים. קצת קשה לראות, אבל אפשר לזהות כשלושים ערומים בבריכה הזאת. יוצרים תצורות משונות, כמעט חייתיות, במים המבעבעים. שלושה גברים מענגים אישה אחת, שתי נשים עוסקות בצלילה תת-ימית לאתריו של גבר, זוג שכבר נמצא עמוק בעניין שלו, האישה מייללת כמו זאבה אל הכוכבים. רודי ואיימי במים, וצוות החילוץ שלנו במצוקה גדולה. "תיכנסו איתי?" מפציר סקוט, "פליז?"

יש מעט דברים מגעילים בעולם כמו הג'קוזי של ההידו. זאת אומרת, למים שלו יש צבע, הממ, קצת לבן. בעצם לא; הוא חלבי אפרפר כזה, מה שגורם לך לחשוב... יאק. "זה כמו בריכת הילדים בקיבוץ", מרגיע הוויני שלי, "רק שהיא מלאה בילדים שלא ייוולדו אף פעם".  

אישית, הייתי מעדיפה להשתכשך במעיים המדממים של דוב ולא בדבר הזה. אבל אין ברירה, חייבים לשחרר את הנסיכה. איימי שלנו מתנשקת עם

רודי לידנו. בינתיים זה רק הוא, אבל מסביב עומדים שלושה מהחברים שלו. אפילו לדונלד דק היה אומץ להגיע למסיבה הזאת. שזה מוזר, הייתי בטוחה שהוא יתחבא אחרי ביצועי יום האתמול.

אני הולכת לבר להביא קוקטיילים. רום, מוחיטו, כל דבר, העיקר שלא יהיה בצבע לבן או אפור. בדרך חזרה אני נתקלת במכשול ששוכב בדרך. אני מורידה את הראש למטה ומגלה שמדובר באישה. זאת הדרום-אפריקאית השזופה, שכבר הספיקה לעשות 16 גברים מאז הגיעה לכאן. אני יודעת, כי היא פרסמה את זה בארוחת הערב של אתמול. "השנה זה יומולדת חמישים שלי", אמרה, "אז החלטתי לעשות חמישים גברים כדי לפנק את עצמי". בעלה המזוקן הנהן בשמחה של אימפוטנט שיש לו את מצלמת הווידאו הגדולה בעולם. עכשיו היא שוכבת על שפת הבריכה מפושקת רגליים, ביניהן כורעים שני ג'מייקנים שריריים. הם בני 19 בקושי, ומסרווסים אותה בשיעמום של מתדלקים ב"פז". כנראה, כמו רוב השחורים פה, זונות ממין זכר. ההידו שורץ כאלו.

שתלך איתם, אני חושבת לעצמי, אבל איך אני עוברת מעליה עכשיו? הרי כל ניסיון לעבור מעליהם יחשוף בפניהם את המצפה התת-ימי שלי. מצד שני, זה לא הזמן להגיד "אופס, סליחה" חינני. וככה אני ממשיכה לעמוד כמו אידיוטית עם כוסות המשקה שלי. הידו מביא אותך להתמודדות עם מצבים שבחיים לא חשבת שתחווה. ולזה ריטה ובריאן קוראים "הכי טבעי שאפשר".

פיתוי: קייטי (ובעלה)

איזה ערב מוזר. ראשה הבלונדי של איימי שוחה אליי. "את יודעת?" היא אומרת לי, "את נורא יפה". עם זה היא טומנת את ראשה בכתפי ומנשקת את לחיי באיטיות מכוונת. "יש לך עור רך", היא לוחשת באוזני. מוזר, אבל יכולתי להישבע שאיימי סטרייטית כמו שולחן פיקניק. "רודי אומר", היא לוחשת לי בביישנות, "שאולי תצטרפי אלינו". אני לא מאמינה. המניאק. הוא מיישם עליה את השיטה.

השיטה היא טריק שפיתחו רוב הבעלים פה. במקום לגשת בעצמם לבחורה שהיו רוצים לצרף למיטה שלהם, הם שולחים את האישה החוקית לעשות את זה במקומם. אחרי הכל, מה הסיכויים של זכר שמן ומשופם מהמערב התיכון להקסים אותך בהצעה "בואי, אני והרעיה ננקנק אותך בסויטה?" עדיף שהאישה תיגש. לנשים יש דיבור מצוין עם נשים אחרות. קודם, בארוחת הערב, יצא לי לדבר עם זוג שמיישם את השיטה. קורטי וקייטי מג'ורג'טאון, נעים מאוד. "יום אחד הוא קם ואמר לי שהוא מת לראות אישה אחרת מענגת אותי", סיפרה לי בחולמניות קייטי. היא אישה סקסית בת 43, הלבושה רוב הזמן בסוודרים ורודים וזעירים מהסוג שהיו הולמים צ'יוואוות מחמד. "את מבינה, הוא מכיר אותי, קורטי, הוא יודע כמה אני מינית. אז מרוב אהבה אליי הוא חשב על עוד דרכים לספק אותי במיטה".

כל אותו הזמן קורט ישב וחייך אל קייטי הטיפשונת. הוא זרח כמו מאלף שהצליח לשכנע פודל לקפוץ מבעד לחישוק בוער. "ומאז היא מאושרת", נהם ממעמקי שפמו. "נכון, קייטי? רק אתמול הצלחתי לשכנע אותה לעשות את זה עם שלושה גברים". "ונהנית?" אני שואלת את קייטי. "בטח שנהניתי, האני", היא אומרת, שולחת לקורטי חיוך של קייטי-רוצה-ביסקוויטי.

הם הכירו כשהיא היתה בת 42, אם חד-הורית מובטלת. קורטי "הסכים" להתחתן ולקחת את הילדים שלה עליו. כשהוא הולך אני שואלת אותה שוב אם באמת היה כיף עם החבר'ה. "כן", היא מגמגמת, "זאת אומרת, היה קצת משונה. לא ידעתי איך קורט מרגיש, וקצת כאב לי

אחרי חצי שעה". "אז למה את עושה את זה?" אני חוקרת, "הרי רואים שאת עדיין מאוהבת בו". "עזבי, זה סתם העכבות שלי, של חד-הורית שגדלה בעיירה קטנה", היא נאנחת. "קורט יודע איך לשחרר אותי מהן".

לא שיש לי בעיה עם חיי הנישואים של קורט וקייטי. אז הוא מסרסר אותה בסבבה? מה אכפת לי? בעיה שלהם. אבל זה כל כך מרגיז איך שקורט האפס הצליח להתחמק מעבודה קשה גם כשזה מגיע לשעשועים שלו. במקום לעבוד, הוא נותן לקייטי לגרור את הטרף למאורה. ככה בדיוק הכרתי את קייטי. היא ניגשה לבשר לי שיש לי שיער של מישהי שהיא "פראית במיטה לגמרי". ממש יכולתי לשמוע את הטקסטים שקורט החדיר לה לראש. "את באמת נמשכת אליי", אני שואלת אותה עכשיו, "או שקורט שכנע אותך?" 

"תראי", היא אומרת, "הוא דיבר עלייך המון, ואז הוא אמר: 'נראה לי שהיא נמשכת אלייך. היית מעוניינת לצרף אותה, נכון שכן?'"  

זה טריק נבזי כל כך, שאני כמעט לא נושמת. קורט יודע בדיוק איך ללחוץ לקייטי על הכפתורים. הרי אף אישה לא רוצה שבעלה יתחיל בלעדיה עם מישהי אחרת. אז כשהוא אמר לה שאני עושה לה עיניים, היא הבינה שזה האות שלה: לזרום או להישאר מאחור. מה היא יכלה להגיד לו? "הייתי מעדיפה לעשות מניקור במיטה מאשר להתמזמז עם הפוטנה הישראלית עם השיער שצבוע גרוע"? היא רצתה שהוא ישמח באשתו הליברלית והפתוחה.

"תקשיבי לי טוב", אני אומרת עכשיו לאיימי. "אני לא מצטרפת אלייך ואל רודי. את השתגעת? רק הכרת אותו וכבר הוא רוצה לצרף לך עוד אישה למיטה. מעניין מה הוא יעשה לחגיגות השנה שלכם. ימכור אותך לעבדות לבנה בשוק השפחות של איראן?" 

"אבל פה זה הידו", היא מגמגמת, "ובאתי להיות בחופש". היא נושאת אליי מבט מתחנן, פניה הקטנים זוהרים מהמים. רודי מוצא חן בעיניה מאוד, רואים מיד. כל הנאומים על נשים משוחררות, על כמה כיף לשחק בשמש; כל ההצהרות ההיפיות על החופש לעשות מה שבא, ובסוף עם מה נשארנו? עם כמה גברים שנכנס להם לראש רעיון גרוע, וכמה נשים שאוהבות אותם, שמוכנות לזרום איתם, אפילו אם זה אומר לזרום עד לג'קוזי המגעיל ביותר בעולם.

הסוף: ביקושים בירידה

בעיה. שלושה ימים בהידו, והפכתי לשרלילה של חוף נודיסטים. מדי בוקר אני קמה, מתפשטת מבגדיי ושועטת עירומה מהחדר. "את שוב רצה לשם?" אומר הוויני. "לפחות תשימי על עצמך חוטיני, פרוצה קטנה". "לא רוצה!" אני מצייצת וחוטפת מידיו את שמן התינוקות. "רוצה להיות ילדה בשמש, בייי". 

בחוף אני משטחת את עצמי על הכיסא ומחכה לאקשן. הם חייבים להתפעל ממני, אני מציאה. אחרי הכל, אני הבחורה היחידה כאן שלא יכולה להשליך את השדיים שלה אחורה ולעשות מהם צעיף מקומט לצוואר.  

ביומיים הראשונים אני עוד משכנעת את עצמי שהם מתביישים ממני. אחרי הכל, אני אלת שמש כנענית וזהובה. אבל ביום השלישי אני שמה לב למשהו די מזעזע: אנשים עוקפים את כיסא הנוח שלי כאילו היה ערימת גללים. אף אחד כבר לא מזמין אותי לשחק טוויסטר נודיסטי, אף אחד לא מציע לי בירה, דורותי הפנסיונרית כבר מקובלת יותר ממני, וזה לא בגלל שאין לה שיניים בפה.  

"את מה שנקרא בהידו 'מקלקלת מסיבות'", אומרת ריטה. "עוד צעירה שחושבת את עצמה. אף אחד לא רוצה לקחת למיטה זוג צעיר או מטופח מדי, זה יותר מדי טרחה, יותר מדי עבודה קשה. למי יש כוח להחמיא לכם? לשכר אתכם? לגרור אתכם לסוויטה? לחשוב איך תרכלו על הגופות הזקנים שלנו אחר כך, מבסוטים מעצמכם. רוצה אקשן? סעי לאיביזה, בייבי. אנחנו מעדיפים לשחק בין הסדינים עם אנשים שהם פאן אמיתי".

"אני מאוד פאן", אני מוחה. "אני סקס מאוד משעשע".

"בטח", אומרת לי ריטה ברחמים גדולים. "ותוציאי את הבטן כבר, תנשמי קצת. אני לא יכולה לראות אותך עושה נזק לאיברים הפנימיים".