שחרור האישה: את מדונה או פרוצה?

מאת:נלי שטיין

במשך אלפי שנים החברה חילקה את הנשים לשתיים - קדושות: כלומר כאלו שניתן להתחתן איתן, וזונות: כאלו שניתנות לניצול. כיום אבחנה זו נפרצת, וגם לקדושות מותר לאהוב סקס ואפילו לאמץ "יזיז". אולי   

לאורך שנות ההיסטוריה של התרבות המערבית קיבלה המיניות הנשית פרשנויות שונות.

היא נקשרה, בעיקר, ליכולת הרבייה - לפוריות, אך גם ליכולות קסם מאגיים המטילים את חיתתם על הגברים - מוקסמים ומפוחדים בו זמנית.

אולם נדמה כי יותר מכול נקשרה המיניות הנשית - בתודעה הציבורית והפרטית - למשמעויות שליליות. כאלה הקושרות אותה עם ביזוי, טומאה ו"לכלוך".

נשים ונערות נאלצו להתמודד עם הגדרות חברתיות דיכוטומיות ומפלות, המסווגות אותן כ"כשרות" ("מדונות", "קדושות") - קרי כאלה שניתן להתחתן עמן ולהקים משפחה, למול אלה שניתנות לניצול מיני ללא רגשות אשמה – "זונות" ("קדשות").

ההצדקה שעמדה מאחורי "סיווג" חברתי נפוץ זה נשענה על האשמת הנערות והנשים עצמן בכך שהן מועדות להתנהג בצורה מינית "מופקרת". כלומר, חופשית מדי ומועדת להביא עליהן אסון.

כמו כן, נקשרה השליטה במיניותן לערכים של "הדרת כבוד" גברית, ולשמירת "הטוהר" המיני כעדות לכבוד המשפחה ולאיכות חינוכה את הנערה. נערות ונשים גדלו, ועדין מתחנכות, לאורו של פיצול המתקיים בתודעה בין נשיות בכללותה לבין הפן המיני.

הנשיות עדין נקשרת - במידה רבה - לרכות, לעדינות וליכולות "טיפוליות" באחרים, בעוד שהמיניות הנשית הינה גוון בעל נופך של לכלוך, אולי אפילו זוהמה! סיווג חברתי מעין זה שימש ומשמש עד היום סוג של פרקטיקה חברתית ביחס לעולמן המיני של נערות ונשים כאחד.

במהלך המאה העשרים, במיוחד מאז שנות ה-60 ותחילתה של המהפכה הפמיניסטית, "נטענה" המיניות הנשית במכלול של משמעויות חדשות. המצאת הגלולה למניעת הריון עודדה תהליכי הפרדות מסוגיית הפוריות לכיוון שאלות אחרות, הנקשרות לזהות ולאיכות חיים.

הדיון הפמיניסטי בתשוקה ובאוננות נשית העלה את ההשתחררות האפשרית מבלעדיותם של יחסי מין עם פרטנר זוגי, אך יותר מכול הבליטה את זכאותן של נערות ונשים להנאה מינית ולביטוי תשוקתן.

לאורם של תהליכים אלה בעולם המערבי עולה השאלה ביחס למתרחש בשנים האחרונות בחברה הישראלית. כפי שעלה בעבודת הדוקטורט שלי – "מיקומי זהות – כעס ובושה כמבארים התנהגויות מיניות וזוגיות בקרב בני נוער" נראה שהמיניות הנשית ממשיכה לקבל משמעויות ו"גוונים" נוספים.

לאורם של הממצאים עולה סוגיית התשוקה המינית והזכאות לבטאה, אם כי אינה נעדרת לבטים וספקות. בעקבות ממצאי המחקר בחרתי להתייחס לשתי שאלות של נערות בנושא זה שהגיעו לאחרונה לאתר של "דלת פתוחה".

להערכתי יכולות שאלות אלה לפתוח צוהר נוסף עבור מטפלים ויועצים מיניים בנוגע לעולמן הפנימי של נערות וללבטים המתקיימים בו ביחס לביטוי מיניותן.  

השאלה הראשונה, של נערה בת 16. "יש לי חבר כבר בערך חודשיים. ככל שאנחנו מתקדמים בנושא ה"מיני" אני מרגישה יותר ויותר צורך לזה..כל פעם שאנחנו נפגשים אני רק מחכה לרגע בו נתחרמן וכשמדי פעם זה לא קורה זה מבאס אותי.

"אני חושבת המון המון על מין ומדמיינת אותי שוכבת עם החבר שלי וכאלה. אפילו בתחילת הקשר שלנו שעוד לא התחלנו להתחרמן אני הובלתי את היד שלו לאיבר מיני.

"אני יודעת שאני צעירה מדי בשביל לקיים יחסי מין אבל זאת לא הפואנטה למה שאני אומרת. פשוט ממש קשה לי ואולי מוזר שהנושא של המיניות ממש חשוב לי ונושא כל כך מרכזי בחיים שלי ולא יוצא לי מהראש..."

למקרא שורות אלה עולה בברור הצורך של הנערה באישור, בלגיטימציה, למיניותה הפעילה. מיניות סקרנית, משתוקקת, חקרנית, אם כי אינה נעדרת גבולות ("אני יודעת אני צעירה מדי בשביל לקיים יחסי מין...").

נדמה כי בחדרה הפרטי היא יושבת וכותבת על רגשות הבלבול וההצפה המלווים את המיניות החדשה והמתפרצת הזו. נדמה כי עוצמתן של תחושותיה המיניות, שכנראה חזקות יותר מאלה של בן זוגה הצעיר, מפתיעות אותה - יותר מכול.

תוך שהיא נאבקת עם הדהודיהם של מסרים חברתיים, היכולים לגנות אותה בגין סקרנותה המינית ולדכא אותה מפני ביטוייה, היא מבקשת מקום לשיתוף ולביטוי. אולם, יותר מכול, היא זקוקה לסוג של אישור. אישור על כך שהיא "נורמלית", שמותר להרגיש כך, שמותר ליזום ושבהחלט מותר שמיניותה תעמוד במרכז קיומה.

 קשה להאמין כי שאלה דומה תגיע מצד נער בגילה היות שמכלול רגשות אלה נקשר חברתית עם גבריות, ודווקא העדרן עלול להעלות תחושות של קונפליקט ואי הלימה מגדרית.

שאלה נוספת מעלה את הדילמה ביחס ליחסי מין שאינם מעוגנים בקשר של אהבה. סוג של התנהגות מינית הנתפסת כ"מקובלת" בקרב נערים וגברים.  

בת 16 נוספת שואלת. "...בקשר לידיד, אני לא יודעת. לא נראה לי שיהיה בינינו משהו רציני, אני לא חושבת שאני אוהבת אותו אבל הוא בהחלט מרשים אותי, אבל יש משהו רע בלקיים יחסי מין עם מישהו שלא יהיה יותר מזה..?

 "האמת, אני בטוחה שלא יהיה יותר מזה, אז לא אכפת לי לפחות לשכב איתו. כי במילא הוא לא מושך בקטע של יופי או חכמה, רק הגוף שלו מושך, תעזרי לי. תודה!".

ניתן לומר רבות בדבר הקשר שבין יחסי מין לבין רגש אהבה ולדון במהי התנהגות מינית בריאה למול זו שאינה כזו. אולם בדומה לנערה הקודמת נראה שנערה זו מייצגת "פריצה" נוספת למתחם השמור כל כך של התנהגויות מיניות הנקשרות לגבריות.

היא מעלה את סוגיית ההתלבטות בין פעילות מינית המבוססת על משיכה מינית בלבד לבין כזו המקבלת אישור ועידוד חברתי היות שהיא נקשרת למערכת יחסים רומנטית.

האפשרות לניתוקה של הפעילות המינית מרגשות הערכה ואפילו אהבה, מעלה בה הרהור על הדרך בה עליה לבחון את תשוקתה - "האם יש משהו רע בלקיים יחסי מין עם מישהו שלא יהיה יותר מזה?"

לסיכום, ההבחנה ההיסטורית בין "מדונה" לבין "שונה" נתנה במשך שנים אישור להרחבת מעגל ההתנסויות המיניות של נערים וגברים ובה בעת פעלה לצמצם את ביטוייה של המיניות הנשית.

הבחנה קוטבית זו ממשיכה להתקיים בתודעה הנשית אך היא הולכת ונפרצת, גם אם ה"פריצה" מתרחשת עדיין - לעתים רבות - בחדרי חדרים מול המחשב הפרטי וכחלק מהרהורים אישיים.

משמעותה שנערות מתחילות לכפור באיסורים החברתיים הנקשרים למיניות נשית. הן פוסעות צעד אחד קדימה, בהיסוס ובזהירות, כשהן ממשיכות בלא יודעין (אולי) את תהליכי המהפכה המינית הפמיניסטית.

תהליכים שתחילתם עוד בשנות ה-60 של המאה הקודמת. עיקרה של פריצה זו היא הדרישה לחבור לגופן, לתשוקתן ולרגשותיהן.

שינויים אלה מאתגרים אותנו - המטפלים והיועצים מיניים (וכל מי שעובד עם נערות). התנהלות המחייבת אותנו לבדוק את סולם הערכים עליו התחנכנו ולנקוט במשנה זהירות.

כך למשל, עלינו לבחון את סולם הערכים שלנו ואת יכולתנו לא להתמקם במיקום מסורתי מזהיר, שולל ומגנה, גם אם התלבטויותיהן של הנערות מעוררות בנו דאגה וספק.

 יש להיזהר מתגובות מבקרות ומגנות. זאת משום שהפגישה עם נערות ונשים צעירות ב"צומת" עדינה זו של תחילת חייהן המיניים הינה בעלת חשיבות בנוגע ליחסיהן העתידיים הן עם עצמן ועם גופן והן עם בני זוגן.

כפי שאזהרה וביקורת יחרטו בתודעתן לעד כך גם החוויה של קבלה ויצירת האפשרות לבדוק ולברר - לה הן זקוקות כל כך.

נלי שטיין
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין. מתמחה בטיפול זוגי ומיני. רכזת מקצועית של "הדלתות הפתוחות" באגודה לתכנון המשפחה. בעלת קליניקה פרטית בת"א

לאתר זוגיות של נלי שטיין

לאתר של דלת פתוחה

מתוך Beok-מין וסקסולוגיה: http://www.beok.co.il/Articles.aspx?ArticleCategoryID=15

NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/43/HP_866.html

הנשים של אושו

בשנות השישים הנשים בקומונה של אושו היו השולטות: נשים בשלות בגילאי 35-40 שתפסו את כל תפקידי המפתח ונחשבו לבודהות מלידה שיכולות להציל את הגברים בעזרת סקס משוחרר. החוקרת סוזן פאלמר בדקה האם הגורו הפמיניסט, שהמליץ לתלמידותיו להימנע מלידה וללדת את עצמן מחדש, אכן הצליח לכונן סדר נשי חדש

מאת:ירון שוורץ

נשים חוגגות באשראם 

אחד האישים הכי דחויים באקדמיה הוא אושו. לאקדמיה קשה איתו, גורו נערץ על ידי מיליונים שהפך לשם נלווה כמעט לכל פעילות רוחנית. אושו-שמושו, כך שמעתי לא מזמן שדרנית מתבטאת בגלי צה"ל. המדיטציות של אושו, התרפיות של אושו – העידן החדש שייך לאושו. באקדמיה מביטים בו בעין עקומה ואומרים, אושו? דבריו הרי ריקים מתוכן. בנוסף, הפלילים שנחשד בהם, העושר הרב שיוחס לו בחייו, כל אלו הופכים אותו לאחד שלא היה מתקבל אפילו לחוג לפילוסופיה.

בכלל קראו לו ראג'ניש, אבל ארבעה חודשים לפני מותו הוא החליט לשנות את שמו, בידיעה ברורה שמיתוג עצמי מחדש עשוי למחוק היסטוריה של שלושים שנות פעילות שנויה במחלוקת. שלושים שנים אמרנו? נו, זה כבר היסטוריה, והיסטוריה היא רקע מצוין לחקירה אקדמית.

שלושה עשורים של פעילות, מיליוני תלמידים, מאות שיחות שתועדו, הוקלטו ונשמרו. אדם שפעילותו הרוחנית חצתה גבולות, מדינות ואת שלושת העשורים החשובים של המאה העשרים – שנות השישים, השבעים והשמונים – שהיה הנביא של הניו אייג' המודרני, שעסק בדת, בפילוסופיה, במדיטציה, בפסיכולוגיה, בפוליטיקה ואפילו בספרות, תזונה והומור. אם נתבונן בעובדות הללו דרך משקפיים של ארכיאולוג תרבות, או של היסטוריון מודרני, נגלה ש"מחקר ראג'ניש" עשוי לתת לנו עוד מבט על המאה העשרים ועל פוטנציאל אנושי אחר שאולי היה שם. כתבה זו תעסוק בנשים, בראג'ניש ובפוטנציאל הייחודי שניתן להן באותם ימים שהתאגדו סביבו בהמוניהן.

סקס הוא אחת הדרכים המומלצות להתפתחות רוחנית

אושו  

לא רבים יודעים זאת, אבל בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת התוודו כמה חוקרים בינם לבין עצמם כי הם עוקבים בשקט ומהצד אחרי ראג'ניש ותנועתו. לאחר מותו החליטה קבוצה זו לקיים כנס חד פעמי בנושא "מה בעצם היה שם?". אותם חוקרים הכירו מחייהם האישיים את ההתנגדות העמוקה של האקדמיה לפעילותו של האיש, ולכן הזמינו לכנס רק את תלמידיו של אושו, הסניאסים. לכבוד האירוע ניסתה חוקרת בשם סוזאן פאלמר להבין מה היה מקומן ותפקידן של הנשים בתנועתו של ראג'ניש. פאלמר ראיינה עשרות נשים שהגיעו מפונה לקומונה המרכזית שהקים ראג'ניש בצפון אמריקה, במדינת אורגון, בשם ראג'ניש-פורם (עירו של ראג'ניש), וגם נשים מקומונה מקבילה שצמחה במונטריאול, קנדה. עבדכם הנאמן מתכוון לעשות שימוש באסופת הנתונים שגיבשה פאלמר ולבדוק מה עומד בצומת שבין נשים, ראג'ניש, מיניות ודת.     

ההיסטוריה מטבעה נוטה להרחיק אותנו מעובדות העבר, וככל שעובר הזמן, אנו נוטים לראות את המצב כיום כעדות למה שהתרחש פעם או כתוצאה שלו. כיום, באשראם של אושו ובקומונות מקבילות שממשיכות את פעילותו, הרוב המוחלט הינו גברי. המנחים, המנהלים, התחזוקה, כולם נתונים בידיים גבריות.

אבל כשראג'ניש היה עדיין בחיים והתנועה היתה בשיאה, היו שם יותר נשים מגברים. באותה תקופה התנועה של ראג'ניש התקיימה לא רק בפונה אלא גם במרכזים מקבילים בארצות רבות, ביניהן יפן, גרמניה, אנגליה, קנדה וכמובן ארצות הברית. גם במרכזים הללו היוו הנשים רוב פעיל ודומיננטי על פני הגברים, ובהתאמה גם ניהלו אותם. מי היו הנשים הללו, מה היה מעמדן, כיצד נראו חיי המשפחה שלהן ומה משך אותן לראג'ניש?

ראג'ניש הכין את הקרקע לכך שבקומונות שלו תהיה חלוקת התפקידים בין גברים לנשים שונה מזו הנהוגה בחברה. הוא לא דיבר באופן ברור על מה שאנחנו מכנים היום בשם "מגדר", ובמקום זאת הציע התייחסות קצת אחרת לנושאים כמו זוגיות, סקס ומדיטציה:

א. הסקס הוא אחת הדרכים הנכונות והמומלצות להתפתחות רוחנית. המודעות מגיעה לשיא לאחר האורגזמה, הזמן חדל מלהתקיים וכל מחשבה נעלמת, ממש כמו ברגעי השיא של המדיטציה.

ב. בני האדם אוהבים לחקור הכול, גם זה את זה, לכן היו מעדיפים לקיים יחסי מין עם כמה שיותר בני זוג. אבל הגברים פוחדים מנשים, המיניות שלהן מרתיעה אותם, ולכן הם החליטו לכפות על החברה חיים של זוגיות קבועה, וכך הפך מוסד הנישואים ל"ארון המתים של האהבה והתשוקה המינית".  

ג. הדרך להארה היא אינדיווידואלית ולכן יש לצעוד

בה לבד. בייחוד חשוב הדבר עבור נשים, מכיוון שבאופיין הן עצמאיות הרבה יותר מהגברים.

ד. לפיכך המשפחה הביולוגית מיותרת. הפתרון הוא חיי קומונות וקיום "משפחות רוחניות" בלבד.
ה. היריון? פעם זה היה אידיאל קדוש. היום זוהי דרך גברית לניצול האישה, להשארתה בבית ולנטילת כוחה הרוחני. מי שבכל זאת רוצה ילדים יוכל להשתמש במדע שבקרוב יציע לנו הזרעה, הפריה ורחם מלאכותיים.

וכך הוא מסכם:

"משחר בריאתה היתה חווה כפופה לאדם. ומאז חיו הנשים בעבדות לטובת הגברים. מבחינה כלכלית לא הורשתה להן עצמאות, מבחינה חינוכית לא הורשה להן להשתוות לגברים, והכי חמור, מבחינה דתית היא נחשבה לפחותה, וכתבי הקודש היו תמיד סגורים בפניה. כנפי הנשים קוצצו בדרכים רבות, אבל הנזק הגדול ביותר שנגרם להם היה בנישואים. הפסיכולוגיה של הנישואים מכריחה הן את הגברים והן את הנשים לפעול כנגד היצר הטבעי שלהם, אולם עבור הנשים היה הדבר כרוך בסוגים רבים מדי של עלבונות. מכיוון שאף גבר לא יכול היה להסתפק באישה אחת בלבד, יצרו הגברים את מוסד הזנות, והפיכת האישה לזונה הינו הרצח הנורא ביותר שיכול היה הגבר לגרום לה".

בקומונה שלו, הבטיח ראג'ניש, תוכל האישה להיפטר מאזיקי המעמד החלש, להפוך למנהיגה ולהוביל עידן חדש בראשות הנשים.

כוהנות ונהגות בולדוזרים

טנטרה 

שלא תטעו, ראג'ניש לא תמך בפעילות הומוסקסואלית. ברוב הקומונות, הדחף לקיום פעילות מינית עם בן אותו המין נחשבה בעיניו למשחק ב"פאזל הקטן", שמשמעותו בריחה מההתמודדות עם "הפאזל הגדול", כלומר עם פיצוח אתגר היחסים בין גברים לנשים. כדי ללמוד את הפאזל הגדול עודדו בקומונות יחסים זוגיים ומיניים קצרי טווח.

בקבוצות התרפיה נלמדו טכניקות שעודדו את המשתתפים לשחרר מעצורים ועכבות, לבטא רגשות מיניים וללמוד להשתמש במגע אינטימי לתרפיה ולחיזוק אנרגטי ולא רק לפורקן צרכים גופניים.
עדויות רבות מספרות שעל התלמידים הופעל לחץ מסוים להתנהג באופן היפראקטיבי מבחינה מינית. יחסי מין עם בן זוג אחד היו גורמים לרוב לכיווץ מצח קל ולפליאה. התפישה היתה כי האנרגיה הזוגית "נתקעת" כאשר בני הזוג מתעקשים לבלות רק זה עם זה. מנגד, כל התמסרות לבני זוג נוספים, אפילו ללילה אחד, נחשבה לשחרור אנרגטי ולצעד חשוב בדרך להתמודדות עם רגשות כמו קנאה, שנאה וכעס.

הסקס נתפש כאמצעי להבנת העצמי ולביטוי עצמי, מוטיבים שהיו חשובים הרבה יותר משיתוף פעולה הדדי. התפתח קוד חדש של מוסר מיני שכלל מושגים ניו אייג'ים כמו "אמון", "להיות פתוח" ו"לחלוק". החופש המיני הצליח להסיר במהירות מכשולים תפישתיים, מוסריים וחברתיים שהפריעו לשינוי תודעתי, והמטרה היתה ללמוד להיות אותנטי בכל אינטראקציה ולא לנסות להציג דמות עקבית. יחסים מיניים כנים ללא מעצורים נתפשו כדרך הנכונה ביותר לעורר באדם אהבה עצמית מחדש.
מובן שהיו גם תלמידים שנהנו מאוטונומיה זוגית בחייהם הפרטיים, אך דרכי ההתמודדות שלהם עם בעיות היו שונות מאלו המקובלות בחברה שמחוץ לקומונה.

מאינטימיות לאוטונומיה

אושו 

מדוע הגיעו לקומונות של ראג'ניש דווקא נשים מצליחניות, רווקות/גרושות וללא ילדים? התשובה לשאלה זו עשויה להצביע על הדילמות החברתיות, הרגשיות והרומנטיות שנשות המערב התמודדו עימן באותה תקופה. ראג'ניש ביקש להוציא את הפמיניזם מהתחום התיאורטי ולהציע פרקטיקה חברתית שתאפשר לנשים לממש את עצמן באמת. 

הנשים הוזמנו להנהיג ולממש את הניסיון, הידע והפוטנציאל שצברו במהלך חייהן, באופן  שלא יכול היה לבוא לידי מימוש בחברה שהעניקה תמיד עדיפות לגברים. בקומונה של ראג'ניש הן יכלו לנטוש בקלות את אותם תפקידים שבאופן מסורתי-חברתי הוקצו להם, הן  כבר לא חשו מחויבות להיות עקרות בית או אמהות וגם לא נאלצו לחוש כישלון אם לא מילאו בהצלחה את התפקידים הללו. נשים קרייריסטיות שוויתרו על ילדים, נשים שלא הצליחו להרות, נשים שאיבדו את ילדיהן ומשפחתן בתאונות, כל אלו מצאו מפלט בחברה ששמחה לקבלן.

עניין נוסף, שאינו טריוויאלי כלל וכלל, היה העובדה שנשים רווקות מעל גיל ארבעים הוזמנו לחזור ולמצוא את כוחות הפיתוי והחיות שהודחקו עם השנים מכורח הלחץ החברתי. בניגוד למסורות דתיות רבות, שבהן אישה מבוגרת אמורה להפנות עורף לחיי ההוללות ולתור אחר חיים רוחניים בנזירות ופרישות סקסואלית, קיבלו הנשים אצל ראג'ניש את התמיכה החברתית לחזור וליצור את עצמן כסקסיות ואטרקטיביות ולחדש את פעילותן המינית.

"המאהבת" היתה המעלה הרוחנית הגבוהה והנחשבת ביותר. בנוסף, שמירה על אורח חיים צמחוני, עבודה פיזית, השתתפות יומית במדיטציות אקטיביות, בריקוד ובשירה וכמובן גם הימנעות מהיריון, כל אלו העניקו לנשים בקומונות מראה רענן ובריא, שהוציא אותן ממשוואת ההזדקנות.

"כל אישה יכולה להפוך לחץ לכיוון האלוהות. הברכה שהיא מביאה עימה, הנועם, היופי שלה, האהבה שלה, הדבקות שלה יכולים להראות לנו את הדרך למציאות גבוהה יותר של ההוויה, לאזור הגדול של התודעה"

אורגזמה כפנס להארה

אושו 

אך האם בכך מסתכם החלום הפמיניסטי? האישור להימנע מנישואים ומאמהות? האישור למתירנות מינית נשית ולדומיננטיות נשית בחברה? האישור של "המאהבת" כתפקיד רוחני? ראג'ניש זיהה משהו מעבר לכך; הוא הבחין ביכולת רוחנית שלא היתה מובנת מאליה, שהוחבאה והוכחשה על ידי המין הגברי:

"אישה יכולה להפוך לתלמידה המושלמת ואף למאסטרית המושלמת, אף גבר אינו יכול להתחרות עם נשים באיכויות הללו... לנשים היתה מאז ומתמיד היכולת לחדור לפנימיות של הגבר, לבחון את המוסר שלו, את האאורה שלו, את הכריזמה שלו. אבל הכישרון הזה הפחיד את הגברים, הם עשו כל מה שיכלו כדי לקחת מנשים את היכולות הרוחניות שלהן, הם בחרו להדגיש רק את הממד הפיזי, רק את המשיכה הסקסואלית, כל דבר שהיה יכול להיתפש כרוחני מצדן הציגו הגברים ככישוף, כמקור הרע. לכן היו חייבות הנשים לשמור על גופן כל הזמן ולא יכלו לטפל בצד הרוחני שלהן... מיליוני נשים חיו ומתו ללא הידיעה שהן מסוגלות לחוות אורגזמה, ומובן שאף אחת מהן גם לא ידעה שאותה אורגזמה שנאסרה עליה יכלה גם להעביר אותה לממד רוחני שונה, ואפילו להיות הפנס בדרך שלה להארה. 
 
"בחזון שלי, העידן הבא יהיה עידן הנשים. הגברים ניסו במשך יותר מ-5,000  שנה ונכשלו. עתה הגיע הזמן לתת לאנרגיות הנשיות להשתחרר, ואם הנשים עצמן לא ישתחררו הן לא יוכלו להפוך למוארות. אותן תנועות לשחרור האישה לא יוכלו לעולם להעניק להן את אשר הן מחפשות. רק אישה-בודהא תזכה לחופש מהאזיקים החברתיים שבהם היא שבויה... אלפי נשים נאספות סביבי, דבר זה לא קרה לפני כן מעולם, המסע הרוחני היה תמיד עניין גברי. עתה הגיע תורן של הנשים".

אם נבחן את החברה הנורמלית, אם נתבונן בדתות השונות שבהן נשים יכולות או מאולצות להיות חברות, אם נבדוק את רוב הכתות והדתות שנדדו מהמזרח למערב, נראה כי אף אחת מהן אינה מאפשרת לנשים את ההתנהגות החברתית האחרת שמציע להן ראג'ניש. רבים מהתלמידים הרוחניים שהסתובבו בהודו בשנות השבעים והשמונים ידעו לציין שראג'ניש היה אחד הגורואים היחידים דאז שלא התייחסו בזלזול לנשים, לא ראו אותן כנחותות ולא התעקשו על פרישות מינית. 

אישה שבאמצע החיים חשה את עצמה נטושה, לא מושכת ומדוכדכת הוזמנה להצטרף לקומונה של ראג'ניש, להחיות את עצמה מחדש ואף להעניק לחייה נופך רוחני. סביר להניח שאישה שהיתה פועלת בסגנון ראג'נישי מחוץ לקומונה היתה נתפשת כבעיה מוסרית, כדמות מגוחכת שיש להתייחס אליה בחמלה בשל חולשותיה. אצל ראג'ניש התנהגות כזו היתה מתפרשת באופן ברור ככריזמטית.

בסיכום מחקרה אומרת פאלמר כי לאחר שבחנה יותר מעשר כתות ודתות חדשות שהתפתחו באמריקה, ואף כאלו שנדדו מהמזרח למערב, כמו תנועות זן ומסדרי הארי קרישנה, היא לא מצאה באף אחת מהן מקום כה נרחב לנשים כמו אצל ראג'ניש. מקום שהעניק להן אפשרות למנהיגות נשית, חיים מדיטטיביים וביטוי מיני ללא הגבלה. מקום שבו גם נשים בנות ארבעים, קרייריסטיות וללא ילדים, יכלו לראות עצמן כמבורכות וכרוחניות.
נכון, כתבה זו מתעלמת מחשדות רבים שהועלו לאורך ההיסטוריה לגבי אותו אושו-ראג'ניש על ניצול תלמידים, הפקרות, הדחה לפשעים ועוד מעשים פליליים, אבל, מעבר לכך, היא מבקשת להציג כת ייחודית לזמנה שהציעה מרחב למנהיגות נשית, אינטימיות פיזית וחיים קומונליים שכוונו להתפתחות רוחנית ומדיטציה.

קיומה של קומונה כזו, כאירוע היסטורי ייחודי, בתקופה המודרנית יכול רק להעיד על התקופה שבה אנו חיים ולהעלות את השאלה, האם זה באמת העידן החדש, או שמא אנחנו למעשה משחזרים את עצמנו משחר ההיסטוריה שוב ושוב ללא כל התקדמות של ממש?

על המחבר

ירון שוורץ הוא בוגר החוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב והתמחה בהגות הודית מודרנית. כיום הוא סטודנט בתוכנית ללימודי מגדר של אוניברסיטת בר-אילן

המאמר פורסם לראשונה בגיליון יולי של המגזין "חיים אחרים", ירחון אלטרנטיבי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית

אינטימיות ואהבה בעידן של מלחמה בין המינים

מאת ד"ר אורי ורניק

אם היחיד הוא משל לעולם כולו והעולם משל לאדם, הרי הזוג הוא המשל ליחסים בין המינים. הזוג הטוב המאושר ושמח בחלקו יוכל ללמד אותנו כיצד צריכים היחסים בין המינים להתנהל. בספר על זוגיות הצגתי מודל של שילוב ידיים. כדי לשלב ידיים, עליהן להיות נפרדות, שוות וצמודות. עלינו להכיר בשונות שלנו, בשוויון ובהדדיות ולשאוף לקרבה וחמלה.

כל מטפל ומטפלת זוגיים יודעים כי "צריך שניים לטנגו", האשמה ומאבק "מי צודק" לעולם לא יביאו לשלום בית ואם מדובר במינים – לשלום בעולם.

תקופת מעבר ואי-בהירות

אנו חיים בתקופת מעבר. אי בהירות ביחס לחלוקת התפקידים בין המינים ואופי היחידה הזוגית מובילים לתסכול ולמאבק. ההגדרות הישנות התערערו, חדשות עדיין לא בנמצא. אומר ליונל טייגר : "המין הזכרי והמין הנקבי מתרחקים זה מזה לאט לאט ובאופן בלתי נמנע". סיבות שונות לתופעה – חברתיות, טכנולוגיות ואידאולוגיות. אפשר להרחיב ולפתח את התרומה של הטלוויזיה (בהודו החלו לאחרונה להציג את "סקס בעיר הגדולה"), האינטרנט, הגלובליזציה (שינויים כלכליים, הגירה) והגלולה (מצב שמתפרש במוחם של גברים כהריון כימי של המון נשים צעירות תורם לירידה ברמת הפוריות שלהם!). 

המעבר מתבטא בעולם המערבי  א. בהתחזקות מעמד הנשים - כוחן הכלכלי, המשפטי וההשכלתי עולה. באוניברסיטאות היוקרתיות הנשים  הן כיום רוב המתקבלות ללימודים. ב. ירידה בכוחם של גברים – אנשי הצווארון הכחול הופכים למיותרים ולמובטלים, תפקידי הגבר המסורתיים מצטמצמים. ג. הילודה מצטמצמת והדור לא מגיע אפילו לרמת התחדשות (פחות מ-211 לידות לכל 100 נשים, כאשר חלק נכבד של הילודה נעשה ע"י מהגרים, או לא יהודים בישראל). ד. ירידה במספר האנשים הנישאים - עלייה באחוז המתגרשים ודחייה בגיל הנישואין. בארה"ב בגילים 25-29 38.6% אינן נשואות (בישראל 35.1%) בארה"ב בגילים 30-34  58.7%  (ובישראל 77%) בלבד מהגברים נשואים, לעומת 81.6% בשנת 1970. ה. עליית ממלכת "טרנסילבניה" – בעידן שלנו גבר עם פות ואישה עם פין לא קיימים רק בחלומות. מתרבות התופעות בי-סקסואליות, טרנסקסואליות (או טרנסג'נדר), א-סקסואליות, טרנסווסטיות (לבוש מנוגד), אנדרוגניות פסיכולוגית (גבר נשי ואישה גברית). טשטוש הזהויות מתבטא גם בחיי המשפחה, בהן תופעה נפוצה היא "אובדן הסמכות ההורית".

העיסקה מתפרקת

בדורות הקודמים, אולי אצל הורינו ובוודאי שאצל הסבים והסבתות שלנו היתה קיימת "עיסקה"  בין שני המינים שהתחלקו בתפקידים שונים ומשלימים. האחד היה חזק מגן ומפרנס, האחרת היתה רכה חמה ואוהבת. בעיסקה הזו השיג הגבר צאצאים ובתמורה הסכים לתרבת או לביית את המיניות הממוקדת קצרת הטווח שלו (ראו טבלה).

טבלה: השוואה בין מאפייני מיניות של גברים ונשים

כאשר "העיסקה" הקלאסית הזאת התערערה שני המינים נכנסו לסחרחורת. אם אין "ליידי" אין "ג'נטלמן" והאדיבות והכבוד שמשמנים תהליכים חברתיים נעלמו. אם יש יותר נשים פנויות זמינות מבחינה מינית ("משוחררות") הגברים נוטים פחות להתחייב לקשר בלעדי. אם יש פחות גברים שמוכנים להתחייבות, מרגישות הנשים כי "אין גברים רציניים" ואנחנו כבר לא יודעים "מי נגד מי"?

כאן, כסיבה ו/או כתוצאה נכנס הפמיניזם הרדיקלי לפעולה. ביטויים לוחמניים נגד גברים לא חסרים "אני מרגישה כי שנאת גברים היא מעשה מכובד ומציאותי כי למדוכאים יש זכות לשנאת המעמד המדכא אותם" אמרה רובין מורגן נשיאת NOW הארגון הלאומי לנשים ועורכת Ms.. "אישה בלי גבר היא כמו דג בלי אופניים" אמרה לפחות בהומור מסוים גלוריה סטיינם. האמונה המיתולוגית במזימה גברית (פטריארכיה); הצגת הגברים כולם כאנסים, תוקפניים או חזירים; ההתעלמות מהבדלים ביולוגיים (המצאת המושג 'מגדר'); ההכללות בצרוף ה"פוליטיקלי קורקט" – כל אלה יחד העלו את היחסים בין המינים על שרטון. הגברים מצדם נשארו בבלבול, בכעס ואפילו בתחושות בושה ואשמה משתקות על "מה שעוללנו לנשים".

הבה נבדוק כיצד מצב ענינים זה משפיע בשלושה תחומים של יחסים בין המינים: חיזור, זוגיות ומיניות.

חיזור

כולנו חיים במתח בין המוח הישן שלנו  לבין המוח החדש – תכנות שמועבר גנטית במשך אלפי שנות אבולוציה,לעומת קליפת המוח שלנו, מחשבות ומאוויים חדישים ונכונים לעכשיו בלבד. והנה הנשים מתוכנתות לחפש גבר "צייד ולוחם" חזק ובטוח בעצמו, אך חושבות שמגיע להן גבר רך ורגיש ממש כמו "חברה טובה". אלא שהן לא נמשכות לגבר כזה. והגברים מתוכנתים לחפש אישה רכה, מסורה ואוהבת ואומרים שהם מעדיפים אישה עצמאית וחזקה. אולם בהיותם תחרותיים, הם לא נלהבים מתחרות עם בת-זוג וחשים מאוימים.

מאחר ועד לנישואים המאוחרים מתנסים במספר מערכות יחסים, אנשים מסתובבים עם "חבילות" כלומר נסיונות מרירים ואכזבות, נטייה להשוואה עם בני-זוג קודמים. הפרידות החוזרות, ובעיקר גירושין משאירים צלקות והופכים את קורבנותיהם לקיצוניים יותר "לא אסכים עוד להתנהגות גברית שוביניסטית" לעומת "לא עוד אוותר למרשעת פמיניסטית". ומרירות מולידה חוסר סבלנות וסובלנות וחמלה. מאחר וחיים יותר שנים ברווקות, מעצבים סגנון חיים ומאבדים מהיכולת לגמישות והתפשרות.

אין עוד פלירט כי חוששים מהטרדה מינית. אם אסור בעבודה, ולא בלימודים אז איפה כן? ולא ברור כל כך מי צריך להתחיל. לקראת גיל שלושים נשמעים תקתוקי השעון הביולוגי ביתר בהירות ואז בחורות לחוצות למצוא בן זוג להשלמת המשימה המשולשת של "קריירה, ילדים ובעל" – אך הגברים נבהלים כי משהו אומר להם שהם סך הכל אמצעי למטרה. גם הגברים למדו משהו והם מסתדרים לבד טוב יורת – מרהטים דירה, בוחרים לבד חולצה. חלקם אפילו הפכו לבשלנים מעולים. ולבסוף – החיזור מסתבך כי רבים באו מבתים הרוסים, בהם הורים שהתגרשו בצורה קשה, או שהתנהלו מלחמות מינים סוערות.

זוגיות ונישואין

אהבה היא רכות. המאבק הריב והמדון הם ההיפך מכך. היכן שמתנהל מאבק כוחות לא שוררת אהבה. בזוג קבוע אם אין אהבה, אין חושניות ואין אווירה טובה, ואין מין. נקודה.

 צעירים מגיעים למיסוד הקשר מרקע של מאבק בין המינים ולא יודעים תמיד לעשות שביתת נשק. נשאיר לכל העולם את בעיית הפמיניזם, העיקר ששנינו יחד נרגיש טוב!

פוליטיזציה של הקשר במונחים פמיניסטיים לא מאפשרת פתרון גמיש ייחודי ומלחשב.

כל האשמה יוצרת האשמה נגדית. בזוגיות אי אפשר לנצח. האתגר באהבה הוא להתעלות מעל להבדלים להיות פשוט שני בני אדם, אחד ממין נקבה אחד ממין זכר, או שניהם זכרים, או שתיהן נקבות.

 לא מעט קשרים נכנסים למשבר כאשר חל מהפך. גבר הכיר אישה קרייריסטית ועצמאית ודווקא משום כך בחר בה. והנה לאחר לידה היא מודיעה לו שהיא רוצה להשאר בבית ולגדל את הילדים, כי כך היא מרגישה. והגבר חש לפתע שכל עול הפרנסה נופל עליו, שעות נוספות וכל החבילה. גבר התאהב באישה בגלל שהיתה כזאת חמודה ומתוקה, במילים אחרות תלותית וחלשה, אך זאת גילה רק אחרי כמה שנים; אישה התאהבה במהנדס תוכנה מצליח ואחרי כמה שנים מתלוננת שהוא לא מבטא רגשות. בקיצור כאשר לא ברור עוד מה זה גבר ומה זה אישה, אנחנו מתבלבלים, מתאכזבים וקשה לנו לאהוב.

מיניות

נשים וגברים, בהשפעת התקשורת והפמיניזם יחד, למדו לצפות שהתנהגות הגבר והאישה במיניות שווה. מצד אחד אישה אמורה להיות חשקנית, מצד שני אסור לה לתת ולהעניק. לא פלא כי אחת התלונות השכיחות ביותר במרפאות לטיפול מיני היא חשק ירוד אצל נשים. לא כך הוא. כפי שהטבלה לעיל מראה, בדרך כלל המין אצל אישה הוא תגובה, וכדי שהתגובה תתרחש יש צורך בקרבה וחיבה. אילו אינן קיימות במצב לוחמה.

 תקופת ההתנסות הממושכת ביחסי-מין טרום נישואים, יוצרת בעיה מיוחדת. אישה ללא בן-זוג קבוע חשה יותר בחשק וביוזמה, וזו דרך הטבע לגרום לה להתקשר. ואז משנוצר הקשר הקבוע מצפה הגבר לאותו דפוס מיניות. נשים רבות, יכולות ליהנות ממין נעים ומספק, אך לא מעטות מדווחות שבעצם היו יכולות לחיות יפה בלעדיו, גילוי שמזעזע גברים.

 בנוסף לכך, אצל נשים פנויות חל אימוץ של מודל המיניות הגברית, ובחורה מסוגלת לספר לחברתה "איזה ישבן חמוד" יש לגבר שהולך מולן. היוזמה הנשית, ההצעה הישירה למין, מבלבלת גברים ומובילה לקשיי תפקוד. במוח הישן שלהם, אישה יוזמת, אי אפשר להיות בטוח שתהרה לך ולא לשכן. הגבר שבעבר היה עסוק בפיתוי לא היה צריך להתמקד בזקפתו שלו ואילו כעת, כאשר האישה דורשת הוא חושש פן לא יעמוד בציפיותיה. מי שמרוויח הן חברות התרופות שמספקות גלולות לזיקפה ומנסות בקדחתנות לפתח גלולה נגד שפיכה מהירה, בעיה שטפחה במקביל להדגשה על האורגזמה הנשית.

מסקנות

1. איני יודע אם תקופת המעבר והשינויים שתיארנו הם טובים או לא. מעשית זן מספרת על כפרי שבנו לכד סוס פרא וכל הכפר בא לברכו על המציאה. ענה "איני יודע אם טוב הוא או לאו". ימים אחר כך ניסה הבן לאלף את הסוס. הסוס בעט בו ושבר את רגלו. באו כולם לנחם את האב שענה ענה "איני יודע אם טוב הוא או לאו". שבוע לאחר מכן באו שליחי הקיסר וגייסו את כל צעירי הכפר לצבא, מלבד את הבן.

 2. משבר הוא הזדמנות לשינוי. מן הראוי שגברים ונשים ידונו יחדיו במצב ובכיוונים ראויים. לא בהאשמה. יבין כל צד את הרגשות והצדק של השני ואולי מכאן תצא חוכמה.

 3. על הגברים בינתיים, להתאחד, להיות מודעים לרגשותיהם, זכויותיהם ובעיותיהם שלהם. די בלקיחת תפקיד המסוכך על נשים, או תפקיד השעיר לעזאזל. אין כלל מקום לבושה ואשמה. יחד עם זאת אנו בדיוק כמותן, איננו צדיקים שכולם תכלת. הבה נילחם יחד באלימות במשפחה – של איש באישה, אישה באיש ושניהם בילדים.

 4. עלינו "להסיר כעס מלבנו" – לא נתמוך בפמיניזם, לא נהפוך למסקוליניסטים. הבה נשאר הומניסטים, תומכים בכבוד ובשוויון (תוך הבדלים) אנושיים.

האתר של ד"ר אורי ורניק: http://therapy.co.il/index.htm

הצעת חוק באקוודור: זכותן של נשים להנות ממין

חברה במפלגת השלטון באקוודור, מריה סולדאד וולה, מנסה לקדם חוק חדש ומעורר מחלוקת במיוחד, לפיו זכותה של אישה להנות מסיפוק מיני. לדבריה, "נשים כבר לא נראות כיצורים מיניים - אלא כנושאות ילדים". לדעתה, "כעת לנשים צריכה להיות הזכות לקיים החלטות בנוגע לחיי המין שלהן".

סולדאד וולה היא חברה במועצה המחוקקת שכעת שוקדת על ניסוח מחדש של חוקתה של אקוודור. מטרתה, בין היתר, היא לשפר את המצב הכלכלי ואת זכויותיהם של העניים ושל קהילות הילידים במדינה. לדעתה של המחוקקת, נשים לא צריכות להישאר מחוץ לרשימה הזו.

אולם הצעתה הרגיזה לא מעט אנשים – וזכתה במהרה לתגובות ולמחאה. חבר האופוזיציה לאונרדו ויטרי, האשים אותה כי היא מנסה להורות על "אורגזמה על פי החוק". אחרים קראו להצעתה מגוחכת, וטענו כי נושאים אינטימיים צריכים להישאר כאלו, ולא להיות מעוגנים בחוק.

סולדאד וולה לא נשארה חייבת – וענתה כי היא מעולם לא ניסתה להכניס את האורגזמה לחוק, "אלא רק את הזכות להנות מסקס, בחברה פתוחה ושיוויונית יותר". היא הסבירה כי מין הוא נושא שקשה לדון עליו באקוודור, וכי היא בסך הכל רצתה חוקים שיעסקו בנושאי החיים, בריאות וחינוך מיני.

YNET-חדשות: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2,00.html

ובאמת מדוע החברה עדיין כופה על המין הנקבי את האיסורים השונים ועוקרת מהן את הזכות על גופן שלהן?

את ממש נימפומנית

המחברת:מילה בוייר

לפח וחסל

האם אני אמורה להשיב להזמנה לזיון

של צהריים בהודאה: "סורי בייבי, רצה

לשיעור גמרא"? מדוע איני יכולה

להציע במפורש לגבר זיון בלי ללכת

סחור סחור, בלי מילים מתיפייפות

ומעייפות? בלי מחזה עם שמונה חלקים?

מדוע איני יכולה להיות ישירה, ישרה

ועניינית?

הורה סוחפת

אני חובבת מין, תקראו לכך איך שתרצו, מסמפטת, שטופה, מולחמת

לצד המיני\סקסי שבי. אוהבת לאמץ את מחשבתי על מין, אוהבת לפנטז,

אוהבת להתחכך בגברים, אוהבת להתמשמש בהם, אוהבת להסניף את הארומה

שלהם, אוהבת לחולל עמם הורה סוחפת, והכי חשוב, אוהבת להזדיין איתם

(מרובם אגב, אני לא נופלת, לעתים מתעניינת במרכולתם, אם יש להם מה

להציע). כחרמנית מן השורה, ראשונה בין שוות, אני מרבה לבקר בברים

על מנת לאסוף במכמורתי את הזיון הבא. הפיק אפ הנו פולחן מסובך

ומפרך ולא רק בשל הצפיפות הבלתי נסבלת במקומות אלה, או משום שאיני

כוסית, אלא בגלל המוסר המיני והצביעות המינית של גברים. את ירון,

סטודנט בן 28 לרפואת שיניים, הכרתי באתר הכרויות. הפעם לשם שינוי

בפנייתי אליו, שפתי הייתה שקספירית בהתייחס לתכלית. כתבתי כי "אשמח

לדבר עמו". הבחור הבין ושאל בנימה של נער חרמן בן 16 עתיר זירעונים

ופצעונים "האם מתחשק לי סטוץ עמו?" מי אני שאומר לא, כשמדובר

בפוטנציאל לזיון? הבחור חשב כי הוא זכה במפעל הפיס ובימים לבוא לא

הפסיק להפציץ אותי בהודעות SMS עם בקשות למימוש פנטזיות (די

שגרתיות) - חילופי זוגות, אורגיות עם אישה וגברים, עם גדוד שלם.

כגון: "את רוצה שאבוא ואזיין אותך חזק? אהבת איך שזיינתי אותך? איך

שגמרתי לך בפה ועל הפנים? אני בא עם שני חברים ונעשה אורגיה, הם

ממש שווים. יש מצב שתפתחי לי את הדלת בעירום מלא? מהמחשבה כבר עומד

לי הזין?" לא חלפו להן שלוש דקות ועוד הודעה - "תנסי להשיג לנו

מישהי, תתני לי לזיין אותך בתחת? אני מת לגמור לך בפה כמו אז, זה

אפשרי? נעשה אורגיות - את יכולה להגיד לשותפה שלך שתראה ואז תחליט?

כמה בא לך סקס?" השבתי להודעות של אלון בטקסט שאינו הולם את ספרי

הלימוד של מערכת החינוך, מתוך נימוס, כחלק משעשוע החרמנות והכנת

הקרקע לזיון הבא בו ייבחן בשנית, וחבר השופטת המכובדת יחליט האם

לחיים או לבעיטה. ציפיתי לנאורות מינית מסטודנט תחכמוני לרפואת

שיניים, אלא שהבחור, לאחר הודעותיו המאוד לא נזיריות, קינח בהודעה:

"את ממש נימפומנית" ואתה? נזיר שתקן סגפן מתבודד הנושא על ירכיו

חגורת מסמרים להלקאה ועינוי תמידיים עצמיים?

רחב הזונה מתהפכת בקברה

מדוע לגברים מותר להצהיר בריש גלי על היותם חרמנים, זקוקים נואשות

לזיון, לא יכולים בלי? ועלינו הנשים חובה להדחיק את המיניות, את

חיבתנו, לעתים עזה כמוות, לסקס? מדוע אסור לי להתפאר בזקפת הדגדגן

שלי? האם אני אמורה להשיב להזמנה לזיון של צהריים בהודאה: "סורי

בייבי, רצה לשיעור גמרא"? מדוע איני יכולה להציע במפורש לגבר זיון

בלי ללכת סחור סחור, בלי מילים מתיפייפות ומעייפות? בלי מחזה עם

שמונה חלקים? מדוע איני יכולה להיות ישירה, ישרה ועניינית? "ממי

התפנה לי עכשיו זמן לזיין אותך, אתה בא?" כשלגבר מתחשק זיון זה

בסדר, כשלי מתחשק זיון או יותר ממשגל אחד, אני זוכה לתואר האבירות

המכובד "נימפומנית". במקרה הרע אני מככבת בשיחות החבר'ה הגבריים על

תקן פרוסטטוט, רחב הזונה או פוטה. מדוע גברים אליהם אני פונה בפיק

אפ ברים או באתרי הכרויות ומציעה להם באופן מפורש סקס, מתלהבים כמו

ילד קטן מן הצעצוע החדש ואחרי שנייה זונחים אותו, נבהלים מן

הישירות? מן האומץ? ממה?

גם לא צ'פחה ידידותית על הטוסיק

"אפידמית" החרמנות (אחת מן המחלות החיוביות הבודדות בעולם) אינה

נחלתם הבלעדית של גברים. גם לנו הנשים יש צורך עז בסקס, לא רק לדבר

עליו בשיחות סקס, אלא גם לעשות וכמה שיותר ויתרה מכך, ליזום את

השגתו. וכשאת עושה ועושה ומגלה בקיאות בחומר ובמעשה את נשאלת את

שאלת מיליון הדולר בזלזול מהול בסקרנות: "עם כמה גברים הזדיינת?"

ומה תשיבי? אתה הראשון? עם חמישה גברים? עם ארבעים גברים? האמת אי

שם בשביל הזהב? בכל מקרה תצאי כשידך על התחתונה. לאור ביצועייך

המטריפים, לא יפרסו בפניך שטיח אדום במסלול המהיר לקבלת מעמד

קדושה, אלא תואר מפוקפק, שתוותרי עליו בשמחה. גמרתי אומר לא לתת

דין וחשבון על אופיי - על מי שאני - ולא להתייחס לגבר שלא מעריך

אותי ואת פתיחותי המינית. לא אתן לו לגעת בי, אפילו לא צ'פחה

ידידותית על הטוסיק, במיוחד אם הבחור זלל את גופי בתאווה רבה ואחר

כך העז לפתוח ג'ורה, במקום לנשק את רגליי החטובות ודרומה, את כפות

רגליי, ולהודות לאימא אדמה על בריאתי. רק גברים עם ראש פתוח כמו של

קולומבוס יתקבלו בברכה בין ירכיי ויזכו לחקור את האנטומיה הכוסית

של גופי. גברים יקרים, השילו מעליכם את הצביעות המינית המאפיינת את

הגישה לסקס בשנות החמישים של המאה הקודמת, השתחררו והפנימו את

השוויון המיני לנשים, הרי אתם, חובבי הבצע המיני, תגרפו רווחים

רבים.

מתוך האתר בננות