NRG-משפחה וזוגיות: http://www.nrg.co.il/gevanew/owa/MORE.MAIN?pForChannel=channel_leisure/house&pbox=1

הורגים חתלתולות: אליטת הסקס העולמית מזמינה אתכם

קילינג קיטנס היא קהילה שמטרתה היחידה היא להשיג עונג מיני נשי. איך הם עושים את זה? במסיבות חושניות שמקדשות את המיניות הנשית. אם יש לכם את הנתונים המתאימים גם אתם תוכלו להיות חברים באליטת הסקס הזאת

שחר שילוח

"בכל פעם שאת מאוננת אלוהים הורג חתלתולה" המשפט הזה, שהופיע לראשונה, כנראה, ב-1996 בכתב עת סאטירי של סטודנטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארצות הברית ואומץ על ידי Killing Kittens. בקילינג קיטנס לא מתעסקים עם גורי חתולים, והחתולות היחידות שהם היו רוצים שתחשבו שמחכות שם, הן חתלתולות מין. מדובר במועדון סקס, שבניגוד למועדוני סקס אחרים מיועד לנשים ומכוון אל העונג הנשי. אבל לא כמועדון הן מציגות את עצמן, אלא כ"תנועה וקהילה שמטרתה היחידה היא להשיג עונג מיני נשי".

חברי הקהילה מזמינים את מי שחושב שהוא מתאים להיות חלק מ"אליטת סקס עולמית". האליטה הזאת, חוץ מלרכוש מוצרי סקס בבוטיק המקוון ולנהל שיחות וירטואליות באתר, משתתפת במסיבות, או נכון יותר באורגיות שפתוחות לזוגות או לנשים בודדות, ורק לכאלה ששלחו תמונה, עברו סינון וצירפו פרופיל שמשכנע את חברות הקהילה שהם ראויים.

"אנחנו אליטיסטיות מאוד", אומרת אמה סאיילה, מייסדת הקילינג קיטנס, אשת עסקים בלונדינית שמתנשאת לגובה של 183 סנטימטרים. "נכון, לא כולם דוגמני-על, אבל כל החברים מושכים, שאפתנים, בעלי מקצוע מצליחים בני 45-20". סופי סאמרוויל, כתבת הטיים אאוט הלונדוני מעידה שאכן היו במסיבה שהיא סיקרה לפני ימים אחדים מפיקי טלוויזיה, רופאים, אנשי עסקים מיליונרים ו"נו טוב, גם כמה חשפניות".  כולם היו אינטליגנטים, היא מציינת, ובאותה מידה גם סקסיים לאללה. לא ברור איך סאמרוויל זיהתה את החבר'ה, כי במסיבות של קילינג קיטנס המשתתפים לובשים תחפושות וכל העסק נראה כמו הסצנות ההן מ"עיניים עצומות לרווחה".

סאיילה טוענת שהמסיבות ידידותיות לנשים הרבה יותר מאשר ערבי הסווינגרס, חילופי הזוגות. "הבנות קובעות את החוקים", היא אומרת. "גברים לא יכולים לגשת לבנות, הם מחכים שייגשו אליהם, ולא כולם מתפשטים – אנשים הולכים עד איפה שהם רוצים. חצי מהאנשים שמגיעים נשארים לבושים ופשוט באים למסיבה מצוינת". המועדון של סאיילה מעודד דומיננטיות נשית בסקס, אך היא עצמה מעין פוסט פמיניסטית: "אני חושבת שפמיניזם הלך רחוק מדי בתהליך שגזל מהנשים את המיניות והחושניות שלהן", היא אומרת, "זאת הסיבה שיש את קילינג קיטן".

קילינג קיטנס. בואי לגדול איתנו צילום: מתוך האתר

ynet-בריאות/סקס ויחסים: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2026,00.html

אישה: כך תחזקי ותעצימי את המיניות שלך

"מה שעומד בינינו לבין ההתנהגות הטבעית, החושנית והזורמת היא ההסתכלות המערבית, שמתבוננת מלמעלה על החיה שמשתוללת באגן שלנו". איריס יוטבת מציעה לנשים להפסיק להיות "נקבות אלפא" ומזכירה להן שעם בוא האורגזמה הכל פורח

אילנה מסר

קבוצת נשים יושבת במעגל על מזרנים רכים. פעמון עובר ביניהן, וכל אישה שהפעמון מגיע אליה מצלצלת בו ואומרת מה לא עשתה כבר המון זמן. "לא יצאתי לחופשה לבד," אומרת אחת, "לא קיבלתי עיסוי," מספרת אחרת, "לא נהניתי משעות של שקט בלי שאף אחד יבקש ממני משהו," מתגעגעת שלישית, "לא התאהבתי ולא התלהבתי," מודה הרביעית. ככל שהפעמון מתקדם, האינטימיות גוברת והנשים נפתחות זו לזו. "מזמן לא הרגשתי נחשקת," מתוודה אחת הנשים, וחברתה ממשיכה: "כבר המון זמן לא הרגשתי אורגזמה מהסוג שמתפשט בגוף, מפעים ומרעיד אותו."

המנחה איריס יוטבת מקשיבה ומהנהנת בהבנה. "כמו במעגל הנשים הזה, אני פוגשת מדי יום נשים מוכשרות ומדהימות שלא מוצאות איזון בין מימוש הקריירה לחיי זוגיות," היא אומרת. "הן תקועות בין העבודה במשרד לקניות, לכביסה ולילדים וחשות מיניות בלתי מספקת. החדשות הטובות הן שיש כל כך הרבה נשים כאלה, עד שברור לכולם שבסופו של דבר הן ילמדו זו את זו למצוא את האיזון."

מערת העונג והגנרל

איריס יוטבת עוזרת לנשים להכיר את עצמן מחדש. יוטבת (60) מנחה קבוצות בתחום העצמה נשית, לידה טבעית ומיניות על פי הטנטרה ורואה עצמה אחות-לדרך לכל אותן נשים. היא משוכנעת שלא ייתכנו חיים טובים ובריאים בלי אורגזמה. "אם את מרגישה טוב עם מיניותך, תחושתך תשפיע לטובה על סביבתך. האדמה נעשית פורייה יותר, והגשם מגיע בעיתו ובשפע. עם בוא האורגזמה הכל פורח. מה שעומד בינינו לבין ההתנהגות הטבעית, החושנית והזורמת היא ההסתכלות המערבית, שמתבוננת מלמעלה על 'החיה שמשתוללת באגן שלנו,"' היא אומרת. "זאת בשונה מההסתכלות במזרח העתיק, שלא מותחת קו ברור בין החלק העליון של הגוף לבין החלק התחתון. אין טאבו, אין מבוכה. האגן מלא אור, ויש בו גם עונג פיזי וגם רוחניות שמחברת בין חלקי הגוף, שמקבל את עצמו כשלמות וכישות טבעית. האגן שלנו הוא בית מקדש של נשיות ומיניות, לא מקום טמא ומלוכלך."

ליוטבת יש מילון פרטי ועסיסי משלה בכל הנוגע לאיברים האינטימיים. הפות הוא לא "שם" ולא "פיפי" אלא "צנצנת דבש," "מערת עונג," "צדפה עם פנינה" וגם "ציפור האש" ו"ממתק של דבש וקינמון." הפין הוא "שרביט האזמרגד," "נשק האהבה," "נמר לבן" או "שגריר" ו"גנרל." בלשונה הציורית של יוטבת, זיווג נפלא מתרחש כששרביט האזמרגד נכנס לממתק הדבש והקינמון, והתוצאה היא ניקוי המערכת הגופנית והנפשית מרגשות שליליים ופינוי מקום לרגשות חיוביים ולהבראה.

"שרביט האזמרגד נכנס לממתק הדבש והקינמון" (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

תנ"ך בהיבט נשי

שיעור חמישי - מגילת רות - א1 - החבאת המיניות

מאת: אירי ישראלי-רושין

ויהי רעב בארץ

באמצעות הביטוי "ויהי רעב בארץ" מגילת רות לוקחת אותנו להתבוננות בקושי שיש לנו, בני האדם, לחיות בשלום עם אנרגית המיניות שלנו. כאשר אדם נשלט על ידי ראשו המילולי – כלומר על ידי "האל מלך" יהוה – הוא חי חיים של נתק מן האנרגיה הכי מופלאה שבוערת בקרבו – אנרגית המיניות.

בקריאה רגילה של הטקסט מובנו הפשוט של המושג "רעב בארץ" הוא חוסר במזון בארץ ישראל. אך הארץ, במובנה העמוק, היא ארץ תודעת הגוף - ובה אנו עוסקים כאן במגילה. תודעת הגוף שלנו אינה רעבה למזון היא רעבה לדבר אחר: לתחושה הנפלאה של שמחת חיים המפעמת בעורקים.

הרעב למזון, הוא כוח שמניע אותנו לפעול מטעם גופנו. על מנת שנשרוד פיזית אנו מחויבים לאכול, וכדי שנדע שהגיע הזמן לספק לגופנו חומרים חיוניים, צוידנו במנגנון הרעב. האכילה היא תנאי לחיי הגוף, ולכן צוידנו במנגנון כל כך עוצמתי והוא פועל מתוכנו ללא הפסק. אנו משקיעים אנרגיה רבה, חשיבה רבה וזמן רב בכל מה שקשור ביצירת מקורות מימון למזון, בהשגתו, בהכנתו, באכילתו, בעיכולו ובפליטת הפסולת הנותרת אחרי עיכולו. 

לעומת עיסוקנו הרב ברעבו של הגוף, הרי שרעבה של הנשמה, שהוא רעב לאחדות עם הגוף, אינו נחשב אצלנו כתנאי ראשוני לחיים. רוב בני האדם מסתפקים בשרידה. הם מוכנים להשקיע אנרגיה רבה למען הטבת מצב גופם, ומעט למען הטבת מצב נפשם, אך אל נשמתם כמעט שאינם שועים. האמת היא, שנשמתנו רעבה הרבה יותר מן הגוף ומן הנפש, ומצוקתה גדולה אלף מונים משלהם - שהרי היא חיה בגלותה, על פני אדמות, עשרות גלגולים, ואילו הגוף והנפש חיים על פני האדמה עשרות שנים בלבד. 

בכדי שהנשמה שלנו תזכה להיגאל מגלותה, אנו צריכים לבנות לה כאן בית מקדש - ופירוש הדבר: עלינו להפוך את גופנו ל"בית מקדשה של הנשמה" על ידי שנעורר את שמחת החיים שבו. שמחת החיים של הגוף מתעוררת כאשר אנו מתייחסים אל המיניות שלנו באהבה ובכבוד רב, ונותנים לה לזרום בעורקינו.

מזון ומין

הביטוי "ויהי רעב בארץ" מופיע במגילת רות כרמז. ביטוי זה הוא ציטטה מן הכתובים הקודמים. הביטוי "ויהי רעב בארץ" מופיע בספר בראשית פעמיים. אברהם ויצחק, כל אחד בתקופתו הוא, נתקל בצורך להתמודד עם רעב שפוקד את הארץ. הם מחליטים לנדוד, על נשיהם ורכושם לשטחי מרעה מרוחקים. בעת הנדידה, שניהם עושים מעשה מוזר, הם פונים לנשותיהם ומציעים להן להסתיר את העובדה שהם זוג נשוי. הם מעדיפים שזרים יחשבו שנשותיהם הן אחיותיהם...  

(בראשית י"ב פסוק י') וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.   וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ.   וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ.   אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.

(בראשית כ"ו פסוק א') וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה....  וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר.   וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.

תרגיל הרמייה בשני המקרים יוצר דרמות קשות. לא חולף זמן רב והגברים הזרים מגלים את הנשים היפיפיות וחפצים בהן. למזלנו, לפני שפורצת שערורייה, שאין ממנה חזרה, יוצאת האמת לאור והכול חוזר על מקומו בשלום.

איזה קשר יש בין רעב לבין החבאת הנשואים? מדוע הסיפור חוזר על עצמו פעמיים, דור אחרי דור? החזרה מעוררת סקרנות ודורשת מאיתנו להתבונן ולשאול את עצמנו מה מסתתר מאחורי חיבור זה. כך מוביל אותנו התנ"ך ללמוד על עצמנו, באמצעות רמזים דקיקים.

"אמרי נא אחותי את" פירושו: אני מסתיר מן העולם שאני מקיים יחסי מין

נשואים הינם המוסד הרשמי היחיד שמורשה מטעם ה"הישרדות התקינה" ומטעם הקונצנזוס החברתי, להעניק אישורים לקיום יחסי מין, ולכן - מי שבא בברית הנישואים, כאילו הכריז על עצמו, קבל עם ועדה, שהוא מקיים יחסי מין.

אברהם, וכמוהו, גם בנו יצחק, מבקשים להעמיד פנים ולהופיע בפני זרים כמי שאינם מקיימים יחסי מין. מה מנסה הכתוב ללמדנו?

התנ"ך מהווה מראה לדמותנו שלנו עצמנו, הוא אמנם מספר לנו על דמויות מן העבר אבל אלו הם אבותינו – כלומר, אנו עצמנו ובשרנו, ובמקרה זה הוא מציע לנו להתבונן באמצעותם על היחס שלנו אל גופנו ואל צרכיו הבסיסיים.   

הרעב והנדידה שבאה בעקבותיו הינם הודאה בכך שאני בן אנוש: אני חי בגוף, ולכן אני זקוק להזנה. הנדידה משמעה הכרזה גלויה וחשופה של העובדה שלגופי יש צרכים בסיסיים שאני מנוהל על ידם. הסתרת הנישואים בעת הנדידה פירושה, אני מוכן להודות בקיומם של צרכי גופי רק בתחום הרעב, אך אני לא מוכן להודות בפני אחרים, וגם לא בפני עצמי, שיש לי צרכים מיניים. אני מתבייש בכך שאני יצור מיני!

הפה שלנו מכיל כמות עצומה של עצבי תחושה, באמצעותם אנו טועמים את המזון וגם מרגישים את מרקמו, חומו ורמת לחותו. עצבי תחושה רגישים אלו הופכים את הפה שלנו לאיבר מיני רב תשוקה המבטא את עוצמת תשוקתו לחיבור, באמצעות הנשיקה. בתחתית מערכת העיכול שלנו עוברת רשת העצבים העוטפת את אברי הרבייה שלנו. כך שהמזון המעוכל והמיניות נחווים על ידי אותה מערכת עצבים הפרושה בתחתית המעיים. בתודעת גופנו יש קרבה בין המיניות והרעב, ותשוקות אלו מתערבבות וכרוכות זו בזו, ויש ללמוד להפריד בינם. אצל אנשים רבים הצורך המיני והצורך לאכול מתערבבים בתודעה. פעמים רבות האכילה מהווה פיצוי על חסרים מיניים, או, כמו בסיפור האבות - האכילה הלגיטימית מהווה מסך על פני הצורך המיני הלא אהוד. "אני מוכן להרגיש את הרעב למזון, אך איני מוכן להרגיש את עצמי כמי שרעב למין - כי רעב מיני אינו יאה בעיני. הוא מכוער, הוא מפחיד, והוא לא מקובל על  ידי יהוה השיפוטי המצוי בראשי".  

אצל רבים מאתנו הצורך המיני מוסתר. מותר לנו להכריז ברחוב, ליד אנשים זרים, בקול רם: אני רעב למזון, אבל להחצין את העובדה שאנחנו רעבים למין, נחשב כלא מקובל. על מדרכות העיר פזורים שולחנות ואנשים הסועדים את קיבתם יושבים חשופים לעין כל ואוכלים. האכילה הוא צורך גופני מקובל והפך להיות חלק מטכסי חג, וממפגשי חברים ומשפחה, שגם ילדים וגם סבתות יכולים להיות נוכחים בהם. אבל על מין, לא מדברים, וודאי ודאי שלא מראים...

חלק מטכסי הבמות של עובדי האלילים בכנען קשור באנרגיה המינית. האמונות שקשורות עם האלילים, הינן אמונות שקשורות עם הנפש החייתית, המבקשת לבטא את מיניותה ללא הגבלה, כולל גילויי עריות. לעומת זאת, אברהם ויצחק, הינם דמויות בתוכנו הפועלות מכוחו של יהוה - האל-מלך שבראש. מה שמאפיין את ההיבט של יהוה על הגוף האנושי, בשלב תודעתי ראשוני הוא ראיית הגוף כרווי חטא. 

הדחייה, שקיימת ביהוה השיפוטי כלפי גופנו "החוטא" בתאוות מיניות "אסורות", עוצמתית כל כך, עד שאת מרבית האנרגיה הזמינה שלנו, אנו משקיעים בהחבאת מיניותנו - "ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלוהים" - אנו נחבאים בתוך עצמנו, מפני עצמנו, בלא שאנו מודעים לכך כלל. המאבק הפנימי שקיים בנו בין המיניות שרוצה להתפרץ לבין המחשבה שמתעבת, מדכאת ומחביאה את המיניות, גוזלת מאתנו אנרגיות אדירות. בדרך כלל הצורך המיני אינו מרפה, והוא רק מתרגם את עצמו להפרעות שונות.     

אברהם ויצחק מחביאים את מיניותם דרך התנהגות א-מינית כלפי בנות זוגן. אחת הסיבות הנפוצות בגללן אנו מחביאים את מיניותנו בבגרותנו נובעת מהעדפת הצורך בביטחון על פני הצורך בריגוש. הנפש ההישרדותית דורשת מאיתנו לשים את הביטחון כערך עליון. בנישואים, אנו מעדיפים את בני זוגנו כאחים לדרך על פני היותם מאהבים לוהטים. הקמת משפחה דורשת מאיתנו לטפח יחסי זוגיות ארוכי טווח ולכן התכונות שאנו מעדיפים להבליט בזוגיות הינן תכונות המחצינות אחריות, רצינות, עבודת צוות, חברות, ולא להיטות מינית. בלא שאנו מרגישים איך השינוי קורה לנו, אנו לובשים על עצמנו ארשת פנים הורית נכבדת, הנותנת לנו הרגשה של אנשים בוגרים ומקובלים בחברה. בבית ליד הילדים, אנו רוצים להיראות מהוגנים, ולכן אנו מתפקדים מתוך קיפאון מיני. הקפאה זו הופכת לממשית, ורבים מאיתנו מאבדים את הקשר עם האנרגיות המיניות.

בין תקופת החיים, בה תפקדנו כילדים תחת סמכות הורית, לבין תקופת החיים החדשה שדורשת מאיתנו סמכותיות הורית בוגרת, אין לנו די זמן או ידע בכדי לעבור תהליך אמיתי של הבשלה והתבגרות. אנו נכנסים לתפקיד במהירות ו"משחקים" הורים אחראיים וסמכותיים, כפי שהורינו "שחקו" בפנינו, כשבעצם מאחורי המסכה הקפואה שהדבקנו לפנינו, חבויה הילדותיות שלנו, המתפרצת בכל רגע של אי שקט בבית. הזוגיות עצמה הופכת להיות יחסי אח ואחות חסרי זרימה מינית, והאנרגיה המינית שלנו מבעבעת מתחת לפני השטח כשהיא לא פתורה וחסרת מנוחה. כדי לפרוק את עוצמתה לובשת האנרגיה המינית צורות שונות של אובססיות, שנאת אדם, מחלות ודתיות מתחסדת וכפייתית. 

היחס הקלוקל שלנו כלפי המיניות שלנו עובר מדור לדור בירושה. אלפי דורות של בני אנוש מעבירים את העיוות המיני בשרשרת. את זה באה לתקן מגילת רות. היא שואפת להפוך את המיניות לדבר לגיטימי. את המיניות בכלל ואת המיניות הנשית בפרט. כי גאולת המין האנושי הינה ההסכמה להכיר במיניות הנשית כאנרגיה שהזרמתה והחצנתה יפות, מקודשות ומרפאות.

מתוך האתר "בדרך לאדם שלם": http://adamshalem.com/homepage.php?category_id=2

לרשימת השיעורים: http://adamshalem.com/web_articles_list.php?category_id=1078

לילות ערפל: טקסי מין בחסות האפלה של יער בן שמן

מאת:קובי אור(כהן)

בשקט, עם פרסום בערוצים חשאיים בלבד, מתכנסים תחת כיפת השמים גברים ונשים מכל רחבי הארץ, ומשחזרים טקסי מין יוונים עתיקים. אם אתם לא חברים בקבוצות טנטרה, תצטרכו לעבוד קשה כדי להתקבל

לפני שנה עליתי על העניין במקרה, ומאז הפכתי לידען לא קטן בכל מה שנוגע לטרנד החדש שמשתולל ברחבי המדינה, והגיע לא מזמן, באופן חד-פעמי, גם ליער בן שמן. לפני זמן מה קפצתי כהרגלי לשתות קפה אצל חברים טובים בעיר שלא מפסיקה. בעודי מנסה ללא הצלחה לכסח אגוז עצבני, עלעלתי באחד המקומונים על השולחן. תוצאות הדפדוף לא הניבו פרי מרתק, עד שעיניי נתקלו במודעת אינץ זעירה אי שם בתחתית העמוד. "לבאים ל'לילות בערפל', נא להגיע לפי הכוונה לפניכם", ביקשה המודעה.

לא הייתי מתעכב יותר משבריר שנייה על לילות וערפילים, לולא קלטתי במודעה את שלישיית המילים "יער בן שמן", הקרוב לעיר מגוריי. ולמי שקיבל שלילי בניווט בסיסי, הופיעו שם גם שני מספרי טלפונים סלולריים לחילוץ. באותן שניות לא ממש ידעתי אם הנושא שמתחבא מאחורי אותה מודעה קטנה שווה ידיעה, אבל כדי שלא אוכל את הלב אחר כך, הכנסתי את מספרי הטלפון לזיכרון, ורשמתי לי תזכורת ביומן.

למחרת החלטתי לבדוק מה מסתתר מאחורי הברוש. התקשרתי לאחד הטלפונים, ומוזיקה הודית הנעימה את זמן ההמתנה, עד שחתך אותה קול בס צרוד: "איך אפשר לעזור לך?", שאל. "זה בעניין 'לילות בערפל'", ניסיתי את מזלי. "כן, מה בקשר? אתה מסדנת פאורו או ניקיטה?". עדיין לא הבנתי במה מדובר. "לא, אני סתם מישהו שמעוניין לשמוע ואולי להגיע", עניתי. "סליחה" חתך אותי קול הבס, "אם אתה לא שייך לסדנאות, ואתה לא מהאנשים של מיקה ורוני, אז כנראה אין לך מה לעשות אצלנו", אמר, וניתק. 

בלי מצלמה בבקשה

התחלתי לחשוב שאולי מאחורי אותו ניתוק מסתורי מסתתר משהו פיקנטי, וסקרנותי גברה. החלטתי ללכת על כל הקופה. חיכיתי חצי יום, וצלצלתי למספר השני שהופיע במודעה. הפעם השיבה לי צעירה שנשמעה על פי נימת קולה חייכנית וחיננית.

"אני עיתונאי, ונתקלתי במודעה שלכם בעיתון בתל אביב. רציתי לדעת במה מדובר", אמרתי בתחילת השיחה בגילוי לב. "מצטערת, מדובר באירוע סגור", ענתה בעדינות. "תראי, אני בסך הכל רוצה לעשות לכם יחסי ציבור", סיגלתי לעצמי טון של נופת צופים. "הרי האירוע מתרחש בשטח סגור ונעלם". "לא יודעת", אמרה, ונשמעה פחות החלטית. אז הכיתי על הברזל בעודו חם: "אני מבטיח לא לציין שמות וזמנים. רק ספרי לי במה מדובר". "תראה, תתקשר בעוד שעה. אני אתייעץ עם השותף שלי", השיבה.

חיכיתי שעה והעניין לא הפסיק לגרות את מוחי מרגע לרגע. אחרי 60 רגעים שוב התקשרתי. "הלו, זה הכתב", אמרתי. ואז אירע המהפך. "תראה, השותף שלי דווקא מסכים. אבל בלי מצלמות, ואתה מגיע מקסימום לשעה. לפני זה הוא גם ירצה לשוחח עם העורך שלך. אנחנו רוצים הבטחה שהעניין לא ידלוף, ושהסיפור יהיה נטול תמונות. אתה גם לא יכול להזכיר שמות", פסקה בנחישות. לא היה מאושר ממני באותו רגע.

"בוודאי, ברור, כמובן, מה שתגידי", אמרתי. "מתי זה קורה?", שאלתי. "ביום רביעי הקרוב באחת עשרה בלילה", היא ענתה. "את יכולה לפחות לרמוז לי במה מדובר?", ניסיתי את מזלי. "אנחנו עורכים מידי שלושה חודשים את סדנת 'לילות בערפל', כל פעם במקום אחר בארץ", היא הסבירה בקמצנות. "לא כתוב על זה כלום בעיתונים, ואל תחפש מידע באינטרנט. הכל עובר דרך מסרים פנימיים בין משתתפי פסטיבלי הנפש והגוף השונים בכל הארץ". עכשיו כבר הייתי בהלם, אבל החלטתי לא ללחוץ יותר מדי ולהשלים את המידע בגוגל. "או-קיי", עניתי, "אגיע קצת לפני הזמן, כי הייתי רוצה לשוחח עם מישהו אצלכם". "אין בעיה", ענתה בנימוס.

הגברים היו מכוסי עיניים

ליל רביעי ירד, ואני נבלעתי בחשכת יער בן שמן. כשראיתי פנסי ערפל של רכב מתפתל, נדבקתי לו לישבן. אחרי רבע שעה של נסיעה מפותלת בעלטה מוחלטת, ללא התראה ממש, הבליחו בין העצים אורות אדומים שהפעיל גנרטור זעיר בקול חרישי. חשבתי שהקדמתי, אבל התברר שלא. התקרבתי למקום, ואז ניגש אליי בחור ג'ינג'י חמוד מראה: "אתה מהעיתון?", שאל. "יופי. הערב כבר החל אבל תצטרך לשבת כאן, ולא להיכנס", אמר, והביא לי כיסא מתקפל.

נראה היה שכולם כבר הגיעו, אבל הדממה במקום היתה כמעט מוחלטת. מולי, מסביב לריבוע של אורות אדומים, התכרבלו על מחצלות אינדיאניות כ-20 גברים ונשים, לבושים לבן. את השקט הפר קולו של גבר ארוך זקן, שעמד והרצה. זה היה נשמע כמו משהו שנע בין אגדה יוונית לתורת המגע של נוגה ומאדים. כעבור דקה הם כבר שכבו בצורת שעון מחוגים. המזוקן החליף דיסק וכולם החלו לנשום נשימות קצובות, שהלכו והתעצמו לנשיפות אוויר בווליום שיכול היה להזעיק בצ'יק את המשמר האזרחי בעיר.

15 דקות חלפו, וערמת לבושי הלבן קמה כאחד, ונערכה בשני מעגלים. במעגל הפנימי עמדו הגברים, ומאחריהם הנשים. המזוקן זרק עוד כמה הערות, ואני נאלמתי. מעגל הנשים החל להקיף את הגברים, וכשהמזוקן נתן את האות הן נעצרו מאחורי לגבר מזדמן. עתה שמתי לב למשהו מרתק. כל הגברים היו מכוסי עיניים. וואלה! למה? סבלנות, מיד תגלו.

אז החל העניין. הנשים החלו לרפרף את ידיהן מעל לגופם של הגברים. מלמטה עד למעלה. בחרתי במילה רפרוף, מילה יפה, אבל על פי קריאות התאווה ששמעתי מכל עבר, הבנתי שהנשים ערכו סיור מקיף ומעמיק לאורך גופם של הזכרים עטויי הלבן. בעוד האחרונים מתחילים להינות מה'טיול הטבע', נתן ארוך הזקן הוראה, וכל הזוגות התפזרו ברחבי אזור המחצלות. תוך שניות הם שכבו אחד מול בת זוגו, שהיא בעצם לא בת זוגו לחיים, אבל זה כנראה כל הכיף. אז החל מסע גיפופים הדדי, שלא היה מבייש את משתתפי הסרט "תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים". הכל פעל על פי הדרכת ארוך הזקן. בדיעבד אני מכנה זאת 'חילופי זוגות לייט'. אבל בל נקדים את המאוחר.

בעוד אני שוטף את העיניים, מה זה שוטף, הן כמעט יצאו מחוריהם, והנה קפצתי כנשוך נחש. הג'ינג'י, התברר, בסך הכל נגע בכתפי.  "צ'מאע", אמר, "המנחה מבקש שלא יהיו ניצבים". מה לעשות, חוק הערפל קבע שעליי לבוא עם בת זוג. "שיט, איך לא חשבתי על זה", אמרתי לעצמי. "השותפה שלך הבטיחה לי שיחה איתך", אמרתי לג'יג'י. "בכיף. בוא ניכנס לטרנזיט", הוא ענה. נכנסנו.

חבר מביא חבר

ביקשתי לדעת מה הולך שם. תחילה למדתי שהשם 'לילות בערפל' ניתן לאירוע כי הוא פשוט יפה, סקסי ומסתורי. "תראה" אמר הג'ינג'י, "לא מדובר בכת סודית או משהו. כל אחד יכול ללכת לכל מיני אירועים דומים. האינטרנט מלא בהם. אנחנו פשוט קבוצה סגורה שנכנסים ויוצאים ממנה רק זוגות בוגרי סדנאות טנטרה, פתוחים, מנוסים, והכל קורה במעגל סגור. חבר מביא חבר".

"אז בכל זאת מה זה בדיוק?", בדקתי. "אנחנו משחזרים אירוע שאותו היו עורכים היוונים בעת ששלטו בארץ", הסביר. "אחת לחודש כשהירח היה מלא, היו מתאספים עשרות חיילים עם עשרות מבנות המקום, ועורכים ליל מסכות". "יעני, אורגיה", זרקתי. הג'ינג'י חייך. "אל תגזים. הכל בפיקוח המנחה ובמעקב צמוד שזה לא יחרוג".  "לא יחרוג ממה?", הקשתי. "יש כללים", הוא השיב. "מותר ללטף. אסור להוריד את כיסוי העיניים מהגברים. אסור לפשוט בגדים. אבל מותר להתנשק". "והזוגות מכירים איש את רעהו?", הוספתי. "בדרך כלל כן, אבל בכל ליל ערפל, לחצי מהמשתתפים זו הפעם הראשונה, כך שרמת הגירוי והפנטזיה נשמרת", השיב הג'ינג'י.

לא אלאה אתכם, אבל השיחה זרמה עוד שעה ארוכה. למדתי שלמשטרה אין מודיעין על האירוע. מסיבה פרטית או לא. למדתי שזה עולה לא מעט כסף. 280 שקל לזוג, כולל כיבוד כיד המלך. למדתי גם שמדובר בזוגות בני 50-35. כך היה לפחות באותו הערב. "לפעמים", סיפר הג'ינג'י, "יש מפגשים גם לצעירים יותר".

ומה עוד למדתי? שהעסק הכלכלי הזה משלב הרבה כיף, מגלגל הרבה כסף בכל מיני שמות ומקומות. יותר מאוחר בבית שקדתי בעניין, וגיליתי בגוגל שיש פסטיבלי "אשראם" במדבר הדרומי, פסטיבלי דיג'רו מרתקים, סדנאות ומפגשי טנטרות ועיסוי חושני, וסדנאות "מימס" במערות זיכרון שמשחזרים לילות סקס פרוע (שם קוראים לזה 'חילופים לייט') כמעט על כל 5 קמ"ר בארץ. ואם אינכם מאמינים, הקלידו את המילה 'טנטרה', ותגלו עולם מופלא, מרתק, חושני, כלכלי - אבל למי אכפת - וגם אלפי משוגעים לדבר.

איפה הייתי? אה, כן. קיבלתי מהג'ינגי שלנו הרצאה מרתקת על העולם המופלא של לילות הערפל. כשעמדתי לזוז, ראיתי את כל זוגות מתפזרים לכל עבר בין עצי היער. הנשים הובילו, כי הגברים היו כאמור מכוסי עיניים. "לאן זה?", שאלתי את הג'ינג'י. "הם עברו לשלב הפרטני", ענה בצמצום. "יעני מה?", התעקשתי.  "הם ימשיכו בהכרות טנטרית יותר מעמיקה, אבל עם אותם כללים וחוקים. ברדיוס מסביב הונחו מחצלות וכל זוג ימצא את הפינה שלו", הסביר. "ומי יפקח שם על הכללים? הרי זה יכול להוביל לבלאגנים", ניסיתי להבין. "נו, אז?", סגר הג'ינג'י את הבאסטה.

עכשיו שהכל ברור, ודווקא כשהחל האקשן האמיתית, נאלצתי להשחיל את הרכב שלי מחוץ ליער בן שמן, ומשם, די מפוספס ומתוסכל  חזרתי לאשת חיקי. היא נתנה בי מיד את קולה: "עכשיו אתה מספר לי מילה במילה כל מה שראית, או שהולכים לרבנות". כשסיימתי לספר, היא המשיכה. "בפעם הבאה אני לא  אתן לך ללכת לבד. שמעת?".

מתוך האתר סקופ: http://www.scoop.co.il/

גבולות העירום

מאת:יהושע אשכנזי

זה מתחיל בלבוש מלא, אט אט נושרים הבגדים ומתחילות הנגיעות.

קומת המרתף בביתם של בן ואפרת שומר מוארת באור נרות, שתי מיטות טיפולים ניצבות בה ושטיחים רכים מכסים את רצפתה מקיר לקיר. זהו 'המתחם הקדוש' בו מעבירים השניים טיפולים אישיים ותהליכים קבוצתיים לתושבי מודיעין והסביבה. מסאז'ים מפנקים, סדנאות רייקי או סדנאות טנטרה עם בגדים ובלעדיהם. לזוגות נועזים ופתוחים במיוחד מקיימים השניים סדנאות נועזות יותר, המלמדות מגע אמיתי מהו, כאלה שהולכות לעיתים עד הסוף.

סדנא אחת, למשל, מתוך מגוון הסדנאות שמקיימים השניים, עובדת על סוגי מגע. אנשים זרים בחדר אחד, אווירת נרות רומנטית, והמשתתפים, בעירום מלא או חלקי לומדים איך לגעת בבן או בת הזוג שמולם. לא בהכרח מדובר בבן הזוג לו הם נשואים כבר הרבה שנים.
"אנשים לא יודעים לגעת, ויש מקום ללמד אותם לגעת נכון, לעצור, ולהיות קשוב למגע" טוענים בן ואפרת. "ישנם זוגות שאוהבים זה את זו, אך תקועים בתקשורת המילולית ובדפוסים קבועים. הם לא מודעים לאפשרויות לגעת זה בזו מעבר להרגלים והתנוחות המוכרות, ולכן הם מתקשים לפתח את האינטימיות והזוגיות ביניהם".

איך מעגל של 20 אנשים זרים תורם לעניין?

בן:"זה היופי שבדבר. לקחת בן אדם שרגיל רק לדבר, לכסות לו את העיניים ולתת לו לעשות 'עבודה' במגע עם מישהי שהוא לא מכיר. פתאום הוא מגלה שיש דרך אחרת לתקשורת, כי הוא לומד דברים חדשים... מתי הוא עצר לרגע כדי ללמוד משהו על עצמו ועל הגוף שלו?".

וזאת שהוא לא מכיר, מה פתאום היא נותנת לגעת?
אפרת: "זה אותו הדבר. קודם כל יוצרים את המקום הבטוח. כשאני לומדת שיש לי לגיטימציה בכל רגע נתון להגיד 'לא', אז אני מרגישה שאני יכולה להתנסות ולבחון את הגבולות שלי. אנחנו עובדים מאוד קשה כדי ליצור את תחושות הביטחון האלה, ושאישה מרגישה שהיא יכולה להרשות למישהו זר לגעת בה, תוך שליטה מלאה בנעשה, היא מרגישה שהיא יכולה לחגוג, כלומר לחוות חוויות מעבר לגבולות האישיים שלה".

מייעוץ מס לקידוש המיניות
ד"ר בן שומר (47) עבד במשך שנים רבות בתעשייה הביו-טכנולוגית בארץ ובחו"ל. איש שמחובר עם שני רגליים על הקרקע. הוא אפילו היה, הוא מגחך לעצמו, ראש היחידה לביוטכנולוגיה באוניברסיטה דתית בארץ. אפרת שומר, אשתו מזה למעלה מחמש שנים, שימשה במשך 22 שנים כיועצת מס. כל אחד מהם עבר תהליך מקביל של מציאת הייעוד האישי בחיים, עד למפגש הגדול ביניהם אצל... 'רמי לוי, שיווק השקמה'. אפרת למדה אז משחק שהיה חלק חשוב בחייה ולמדה הדרכה בשיטת גרימברג, מסלול הדומה לקואוצ'ינג של היום.

בן החל את דרכו אל הפגישה הגורלית עוד בשנת 1997, כשעבד בחברת ביוטכנולוגיה בקונטיקט. "עמדתי בספרייה של החברה בה עבדתי ונתקלתי בספרו של סטיבן קובי, 'שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד'. הספר היה כל כך מעניין שעמדתי שעות וקראתי בו ולבסוף שאלתי אותו לביתי. באותו היום חליתי למשך שלושה ימים, כאילו הזמנתי לעצמי את הזמן לקרוא את הספר. מדובר בספר שעוסק בתפיסה הוליסטית הנותנת לאנשים את הפתח לשינוי בכל כיווני החיים. התחלתי את התהליך והעצמתי אותו בארץ".

בן ומשפחתו חזרו מחו"ל עם חובות כבדים תוך התמודדות אישית לא קלה, והליכי הגירושין קיבלו תוקף במהלך שנת 2002. בן יצא מהבית, כשהוא מבקש לנוח ולהירגע מהתהליך שזה עתה סיים. אפרת סיימה תקופה ארוכה של דייטים בלתי פוסקים והחליטה אף היא לנוח ולהירגע ממרוץ החיים שניהלה. הפגישה המתקרבת נולדה ממקום נקי לגמרי, הם מדגישים, כי שניהם היו במקום שלא רצה כלל 'זוגיות'. אבל הגורל רצה אחרת. אפרת הצטרפה ל 'פורום גרושים גרושות' ב 'קהילות תפוז'. בן התנדב באותו הפורום לארגן קומזיץ לעשרות אנשים שהוא לא מכיר. אפרת, שלא רצתה שהאירוע שאמור להיות קרוב לבית יתבטל, שלחה אליו מסרים שהיא מוכנה לעזור. הוא ביקש עזרה בקניות, והאיחוד הגדול, בין מדפי הסופרמרקט, הושלם במלואו.

"זה היה הרגע בו שני התהליכים חברו להליך אחד מאוד עוצמתי. כל אחד הביא לאיחוד הזה את התובנות שלו והתהליכים שכבר עבר, והתחלנו ללכת יחד, כזוג, לפסטיבלים הרבים כגון 'סגול', אשראם במדבר' , 'פסטיבל אדמה' ועוד", הם משחזרים.

בן: "מהר מאוד הרגשנו שיש בנו משהו מיוחד. בפסטיבל סגול הראשון שלנו אנחנו מסתובבים ואנשים סתם ניגשים אלינו לשאול משהו או לתת חיבוק. ההרגשה כי יש פה משהו התעצמה לאחר שני אירועים נוספים: הגענו לסדנה ראשונה של 'טנטרה' בה הרגשנו קליק לא נורמלי, שגרר אחריו תהליך מאוד עוצמתי ומהיר של למידה. באותו פסטיבל ראשון נאמר לי שיש לי אנרגיות עצומות ושאני חייב ללמוד רייקי (שיטת טיפול אלטרנטיבית המבוססת בין היתר על מגע). אפרת: "במקביל גם אני קיבלתי תגובות כאלה מאנשים שתהו אם יש לי הילינג או רייקי. כשחלקנו את החוויות האלה, הסקרנות וההבנה שלחו אותנו ללמוד קורס משותף ולראשונה חיברנו את שתי האנרגיות שלנו יחדיו ונוצר תהליך בעל עוצמה אדירה של איסוף כלים, לימוד טנטרה ומתן טיפולים יחדיו כזוג".

השניים החלו בתהליך מואץ של לימוד ועבודה. תחילה בביתם הקודם שברעות, שם, בחדר קטן, לפני או אחרי יום עבודה קונבנציונאלי, הם היו מעניקים טיפולים אישיים. מסאז'ים, רייקי וכדומה, ובמקביל העמיקו בעולם הטנטרה- תפיסת עולם המאמינה בלקיחת אחריות אישית, בדיקה והרחבת הגבולות האישיים, כדי להגיע ל 'חגיגה של החיים'. בסיסה של הטנטרה הוא 'עקרון האחד', לפיו הבורא נמצא בכל מקום, באדם, במים, באדמה ובצומח ולפיכך כל החיים מתנהלים בדרך של קדושה. כולל כמובן, קדושת המיניות וגוף האדם. את התפיסה הזו של הקדושה, מעבירים כיום בן ואפרת בסדנאות טנטרה בביתם בשכונת 'השמשוני' בעיר.

לנועזים בלבד
המיניות הזו נחשפת במודעות הפרסום באתר האינטרנט של השניים, המזמינות את המעוניינים להשתתף בסדנאות טנטרה שהם מקיימים, נועזות פחות ונועזות יותר. "פיתוי מענג. ערב טנטרה שהולך רחוק", נכתב במודעה על רקע שפתיים חושניות, ובהמשכה ניתן ההסבר הבא: "במהלך הערב תהיה עבודה בעירום ומגע, ועבודה ישירה על המיניות. לא יהיה מגע מיני מלא בין המשתתפים (גם בין בני הזוג שלנו) במהלך הסדנה הרשמית". אבל מודעה אחרת, על רקע תמונה של להבות מרצדות בצבעי אדום, צהוב ושחור, מזמינה ל'ערב מיוחד של גחלים לוחשות. ערב טנטרה, נועז ואחר, לזוגות בלבד'. הסדנה הזו, כך נכתב, "מתבססת על סוטרות שונות של הטנטרה, ומאחר ואנו רוצים לאפשר למשתתפים לבחון את מודעותם בכל רגע ורגע, נאפשר לקיים מגע מיני מלא ממקום מאד מדיטטיבי, מודרך ומוקפד, אך ורק בין בני זוג שיעבדו יחד. לא בהכרח בני הזוג שעימו באו".

אפרת: "עקרון האחד מכתיב דרך חיים מיוחדת, המתנהלת בדרך של קדושה. אני רואה בך ניצוץ אלוהי, אז אני רואה בך קדושה. כך קורה שכל אחד בחברה מתנהל ומסתכל על המיניות מתוך קדושה. טנטרה, בעיניים מערביות, זה סקס- יחסי מין וחילופי זוגות. אבל לא כך הדבר. בגלל שהכל כיום מוחצן אז תפיסת עולם שנותנת לגיטימציה למיניות זה 'וואו'.

בן: "החברה האנושית חיה מאוד באמביוולנטיות. יד אחת עושה נו-נו-נו והיד השנייה מרגישה את הכסף ואומרת 'בסדר', זה מוכר. אז אנשים נכנסים לסטיות בנושא ונוצרים מצבים של התנהגות מינית מעוותת.

אפרת:" היום אנשים לא יודעים מה לעשות. מצד אחד זה אסור ומצד שני זה זועק מכל עבר. עיתונים, מודעות, טלוויזיה. סקס עושה כסף אך יוצר אנשים מבולבלים. הטנטרה נותנת ערך למיניות. יש קדושה לדבר הזה. יש לה לגיטימציה. כלומר? "הטנטרה היא תפיסה שאומרת שכל עוד אתה לא פוגע באחר אז הכל נכון. הכל מקודש והכל אפשרי. היא לא עוסקת במוסר ולא קובעת טוב ורע. היא הרי מאמינה שהכל אחד הוא. הטנטרה עוזרת לך לבדוק את הגבולות שלך, אלה שהוטמעו בך על ידי ההורים, הסביבה או התקשורת. הגבולות האלה הם לעיתים מה שמקבע את חייך, ופריצתם או הרחבתם יכולים לשנות את חייך לטובה מן הקצה אל הקצה".

אז מה קורה בסדנת טנטרה כזו? "לכל סדנא יש את הנושא שלה, שסביבו יוצרים את התהליך של אותו ערב. התהליך דורש שקודם כל תבין מה קורה סביבך ותרגיש בטוח להתנסות, לעבור חוויה ולבחון את הגבולות שלך. אחרי שעברת את התהליך הזה והסביבה מספיק בטוחה עבורך אתה יכול להיפתח למתרחש. בסדנאות שלנו ישנם ערבים קלילים וישנם מאוד מעמיקים. יש הנוגעים בקלילות בנושא המיניות ויש העוסקים בנושא באופן ישיר. הפעילות מתרחשת במתחם שהופך למקודש ומוגן עבור המשתתפים, כעשרים איש בדרך-כלל.

הם יודעים ששם שום דבר לא יכול לקרות להם בניגוד לרצונם, וגם ששום דבר לא ייצא מתחומו. הסדנה מתחילה למשל, בריקודים לחילוץ עצמות, ושם אתה כבר רואה מי חי בתוך גבולות. אלה שנדבקים למרצפת אחת ולא מתבטאים בקול, חיים על 'בלטה' כזו גם בחייהם. אנחנו מעודדים אותם לזוז ולהוציא קולות ופתאום חלק מהאנשים מצליחים לעשות זאת והחיוך עולה על פניהם, ויש אחרים שלא מצליחים ועוד עבודה רבה לפניהם.

והעירום בסדנאות?
"הסרת הבגדים היא עבודה על גבולות. כשיש סדנאות העוסקות מגע, אז הבגדים יוצרים חיץ מיותר, המגע בלעדיהם הוא אחר לגמרי. הבגדים מהווים הגנה מדומה, חומות של כלא שיש לפרוץ אותן. כשאתה מסיר את החומות האלה אתה חווה חופש מסוג חדש. פרצת גבול ואתה עכשיו יכול להרחיב אותו לעצמך. אפילו כשיש כרס קטנה או צלוליטיס, המשתתפים לומדים לקבל את עצמם כמו שהם, ומקבלים את אותה תחושת קבלה גם מהמשתתפים האחרים".

אז מתפשטים.
"רוב החברה האנושית תופסת את העירום כשווה למיניות. שעירום דורש שהגוף צריך להיות בסטנדרטים של דוגמנית-על ושעירום הוא לא מוסרי. אבל מי שמגיע לסדנאות מגלה שזה לא כך. אתה מגלה שאתה מרשה לעצמך לפרוץ את הגבול. יש שעוברים את כל הסדנה בבגדים, יש שמורידים רק חולצה ויש שמעיזים להוריד בכל פעם קצת יותר".

"יהיו אנשים ממודיעין?"
בן ואפרת מקיימים מפגשים אישיים למי שבוחר בכך (יכול להיות שיש גברים שבאים רק לראות עירום ולגעת?). בין אם מדובר במפגש אחד או בתהליך הדורש טיפול ממושך יותר. יש המגיעים אליהם לכבוד יום הנישואין, יש הזוכים לקבל סדנת טנטרה שכזו כמתנת יום הולדת. בן ואפרת מגלים לבני זוג איך להכניס נשמה ואנרגיה לזוגיות שלהם, הם עוזרים לחולת פוליו להיגמל מחרדה ממקומות עם מדרגות ומסייעים, לאחרונה למשל, לאישה בגיל 50, שטרם חוותה זוגיות, או אפילו אורגזמה.

האנשים האלה מגיעים אליהם מכל רחבי הארץ, רבים מהם ממודיעין וסביבתה ואחרים מנהריה ועד אילת. הרכב המשתתפים אינו קבוע, ולרוב מדובר באנשים זרים הנפגשים לראשונה במתחם שלהם. למרות שיש כאלה שלא דואגים לפגוש את השכן באחת מהסדנאות שלהם, בין השאלות המקדימות, מודים בן ואפרת, עוסקת בנוכחותם של משתתפים נוספים ממודיעין באותה הסדנה.

"יש כאלה שמסרבים לבוא אם הם יודעים שיהיו משתתפים נוספים מהעיר, כאילו שהם עושים משהו אסור. אנחנו לא מבינים מה הבושה הגדולה. להיפך, היינו שמחים אם לאחריה היו המשתתפים שומרים על קשר ביניהם, אבל אנחנו מקפידים על שמירת הסודיות במקום כי כל חוויה היא פרטית בהחלט", הם אומרים. אגב, על הפרטיות הם מקפידים גם בערבים הנועזים, שם יכולים הזוגות לעסוק בענייניהם עם כיסוי עיניים בלבד. "תהליך העבודה אצלנו מאוד נעים", מסכמים בן ואפרת, וניתן להניח שיש מי שיסכימו איתם בהחלט.

מתוך הסדנאות: אחת מתושבות העיר הגיעה לפני כשלשה חדשים לסדנת יחידים, כשהיא חוששת ומובכת מאד, אך עם רצון ללמוד ולחוות משהו חדש בחייה.

בסדנה הראשונה ('שכרון חושים') שעסקה בנושא העצמה חושית היה לה קשה מאד להשתתף. היא הייתה טרודה מדימוי גוף נמוך ובחלקו הראשון של הערב היא נותרה לבושה לחלוטין,למרות שהפסידה בכך חלק גדול מהחוויה. לקראת חלקו השני של הערב, היא החליטה לחשוף את עצמה מעט יותר, והרימה את החלק התחתון של החולצה כדי לחשוף את הבטן למגע.

למחרת הסדנה, בשיחת טלפון, היא הודתה בפני אפרת ובן שלמרות הקושי בנושא הלבוש היא נהנתה מאד וחשה שהסדנה חוללה אצלה מהפך פנימי.

ימים ספורים לאחר מכן, היא הגיעה כולה מחויכת לסדנת יחידים אחרת ('עוד נגיעה' שעוסקת בסוגי מגע ובתקשורת במגע). הפעם, היא החליטה להתמודד עם קשייה. בתחילת העבודה, ניכר היה עד כמה קשה לה עם עצמה, אך מתוך החלטה פנימית, היא הסירה את חולצתה ואף הרשתה לעצמה ליטול חלק הרבה יותר פעיל בסדנה. אט- אט, יחד עם התהליך האישי שהלך והתעצם, היא הגיעה לעוד סדנאות ואף נטלה חלק בסדנה מיוחדת לנשים שאוהבות נשים. כדי להבין עד כמה עוצמתי היה התהליך שעברה.

תוך חודשיים שלושה, ניתן לחשוף, שלאחרונה היא השתתפה יחד עם ידיד, בערב זוגות "פיתוי מענג" שעסק באופן ישיר במין ומיניות, ואפילו בערב "גחלים לוחשות" שכדוגמתו מתקיים ביום חמישי הקרוב, שהינו הערב אולי הנועז ביותר מבין הסדנאות של בן ואפרת.
על כך אומרים השניים: "חשוב להבין, שעיקר התהליך לא היה ביכולת להשתתף בסדנה כזו או אחרת. עיקר התהליך הינו בשינויים מרחיקי לכת בדימוי העצמי, בדימוי הגוף, שינויים ביכולת הפנימית האישית לבחון ולפרוץ גבולות, לאו דווקא בהקשר המיני, אלא בכלל.

לאתר של בן ואפרת: http://www.benefrat.org/

מסע ממיניות לתודעת-על

סדנת אושו-יומניברסיטי בארץ

מרכז אומ בית אורן, 13-11 דצמבר 2008

NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/43/HP_866.html

הנשים של אושו

בשנות השישים הנשים בקומונה של אושו היו השולטות: נשים בשלות בגילאי 35-40 שתפסו את כל תפקידי המפתח ונחשבו לבודהות מלידה שיכולות להציל את הגברים בעזרת סקס משוחרר. החוקרת סוזן פאלמר בדקה האם הגורו הפמיניסט, שהמליץ לתלמידותיו להימנע מלידה וללדת את עצמן מחדש, אכן הצליח לכונן סדר נשי חדש

מאת:ירון שוורץ

נשים חוגגות באשראם 

אחד האישים הכי דחויים באקדמיה הוא אושו. לאקדמיה קשה איתו, גורו נערץ על ידי מיליונים שהפך לשם נלווה כמעט לכל פעילות רוחנית. אושו-שמושו, כך שמעתי לא מזמן שדרנית מתבטאת בגלי צה"ל. המדיטציות של אושו, התרפיות של אושו – העידן החדש שייך לאושו. באקדמיה מביטים בו בעין עקומה ואומרים, אושו? דבריו הרי ריקים מתוכן. בנוסף, הפלילים שנחשד בהם, העושר הרב שיוחס לו בחייו, כל אלו הופכים אותו לאחד שלא היה מתקבל אפילו לחוג לפילוסופיה.

בכלל קראו לו ראג'ניש, אבל ארבעה חודשים לפני מותו הוא החליט לשנות את שמו, בידיעה ברורה שמיתוג עצמי מחדש עשוי למחוק היסטוריה של שלושים שנות פעילות שנויה במחלוקת. שלושים שנים אמרנו? נו, זה כבר היסטוריה, והיסטוריה היא רקע מצוין לחקירה אקדמית.

שלושה עשורים של פעילות, מיליוני תלמידים, מאות שיחות שתועדו, הוקלטו ונשמרו. אדם שפעילותו הרוחנית חצתה גבולות, מדינות ואת שלושת העשורים החשובים של המאה העשרים – שנות השישים, השבעים והשמונים – שהיה הנביא של הניו אייג' המודרני, שעסק בדת, בפילוסופיה, במדיטציה, בפסיכולוגיה, בפוליטיקה ואפילו בספרות, תזונה והומור. אם נתבונן בעובדות הללו דרך משקפיים של ארכיאולוג תרבות, או של היסטוריון מודרני, נגלה ש"מחקר ראג'ניש" עשוי לתת לנו עוד מבט על המאה העשרים ועל פוטנציאל אנושי אחר שאולי היה שם. כתבה זו תעסוק בנשים, בראג'ניש ובפוטנציאל הייחודי שניתן להן באותם ימים שהתאגדו סביבו בהמוניהן.

סקס הוא אחת הדרכים המומלצות להתפתחות רוחנית

אושו  

לא רבים יודעים זאת, אבל בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת התוודו כמה חוקרים בינם לבין עצמם כי הם עוקבים בשקט ומהצד אחרי ראג'ניש ותנועתו. לאחר מותו החליטה קבוצה זו לקיים כנס חד פעמי בנושא "מה בעצם היה שם?". אותם חוקרים הכירו מחייהם האישיים את ההתנגדות העמוקה של האקדמיה לפעילותו של האיש, ולכן הזמינו לכנס רק את תלמידיו של אושו, הסניאסים. לכבוד האירוע ניסתה חוקרת בשם סוזאן פאלמר להבין מה היה מקומן ותפקידן של הנשים בתנועתו של ראג'ניש. פאלמר ראיינה עשרות נשים שהגיעו מפונה לקומונה המרכזית שהקים ראג'ניש בצפון אמריקה, במדינת אורגון, בשם ראג'ניש-פורם (עירו של ראג'ניש), וגם נשים מקומונה מקבילה שצמחה במונטריאול, קנדה. עבדכם הנאמן מתכוון לעשות שימוש באסופת הנתונים שגיבשה פאלמר ולבדוק מה עומד בצומת שבין נשים, ראג'ניש, מיניות ודת.     

ההיסטוריה מטבעה נוטה להרחיק אותנו מעובדות העבר, וככל שעובר הזמן, אנו נוטים לראות את המצב כיום כעדות למה שהתרחש פעם או כתוצאה שלו. כיום, באשראם של אושו ובקומונות מקבילות שממשיכות את פעילותו, הרוב המוחלט הינו גברי. המנחים, המנהלים, התחזוקה, כולם נתונים בידיים גבריות.

אבל כשראג'ניש היה עדיין בחיים והתנועה היתה בשיאה, היו שם יותר נשים מגברים. באותה תקופה התנועה של ראג'ניש התקיימה לא רק בפונה אלא גם במרכזים מקבילים בארצות רבות, ביניהן יפן, גרמניה, אנגליה, קנדה וכמובן ארצות הברית. גם במרכזים הללו היוו הנשים רוב פעיל ודומיננטי על פני הגברים, ובהתאמה גם ניהלו אותם. מי היו הנשים הללו, מה היה מעמדן, כיצד נראו חיי המשפחה שלהן ומה משך אותן לראג'ניש?

ראג'ניש הכין את הקרקע לכך שבקומונות שלו תהיה חלוקת התפקידים בין גברים לנשים שונה מזו הנהוגה בחברה. הוא לא דיבר באופן ברור על מה שאנחנו מכנים היום בשם "מגדר", ובמקום זאת הציע התייחסות קצת אחרת לנושאים כמו זוגיות, סקס ומדיטציה:

א. הסקס הוא אחת הדרכים הנכונות והמומלצות להתפתחות רוחנית. המודעות מגיעה לשיא לאחר האורגזמה, הזמן חדל מלהתקיים וכל מחשבה נעלמת, ממש כמו ברגעי השיא של המדיטציה.

ב. בני האדם אוהבים לחקור הכול, גם זה את זה, לכן היו מעדיפים לקיים יחסי מין עם כמה שיותר בני זוג. אבל הגברים פוחדים מנשים, המיניות שלהן מרתיעה אותם, ולכן הם החליטו לכפות על החברה חיים של זוגיות קבועה, וכך הפך מוסד הנישואים ל"ארון המתים של האהבה והתשוקה המינית".  

ג. הדרך להארה היא אינדיווידואלית ולכן יש לצעוד

בה לבד. בייחוד חשוב הדבר עבור נשים, מכיוון שבאופיין הן עצמאיות הרבה יותר מהגברים.

ד. לפיכך המשפחה הביולוגית מיותרת. הפתרון הוא חיי קומונות וקיום "משפחות רוחניות" בלבד.
ה. היריון? פעם זה היה אידיאל קדוש. היום זוהי דרך גברית לניצול האישה, להשארתה בבית ולנטילת כוחה הרוחני. מי שבכל זאת רוצה ילדים יוכל להשתמש במדע שבקרוב יציע לנו הזרעה, הפריה ורחם מלאכותיים.

וכך הוא מסכם:

"משחר בריאתה היתה חווה כפופה לאדם. ומאז חיו הנשים בעבדות לטובת הגברים. מבחינה כלכלית לא הורשתה להן עצמאות, מבחינה חינוכית לא הורשה להן להשתוות לגברים, והכי חמור, מבחינה דתית היא נחשבה לפחותה, וכתבי הקודש היו תמיד סגורים בפניה. כנפי הנשים קוצצו בדרכים רבות, אבל הנזק הגדול ביותר שנגרם להם היה בנישואים. הפסיכולוגיה של הנישואים מכריחה הן את הגברים והן את הנשים לפעול כנגד היצר הטבעי שלהם, אולם עבור הנשים היה הדבר כרוך בסוגים רבים מדי של עלבונות. מכיוון שאף גבר לא יכול היה להסתפק באישה אחת בלבד, יצרו הגברים את מוסד הזנות, והפיכת האישה לזונה הינו הרצח הנורא ביותר שיכול היה הגבר לגרום לה".

בקומונה שלו, הבטיח ראג'ניש, תוכל האישה להיפטר מאזיקי המעמד החלש, להפוך למנהיגה ולהוביל עידן חדש בראשות הנשים.

כוהנות ונהגות בולדוזרים

טנטרה 

שלא תטעו, ראג'ניש לא תמך בפעילות הומוסקסואלית. ברוב הקומונות, הדחף לקיום פעילות מינית עם בן אותו המין נחשבה בעיניו למשחק ב"פאזל הקטן", שמשמעותו בריחה מההתמודדות עם "הפאזל הגדול", כלומר עם פיצוח אתגר היחסים בין גברים לנשים. כדי ללמוד את הפאזל הגדול עודדו בקומונות יחסים זוגיים ומיניים קצרי טווח.

בקבוצות התרפיה נלמדו טכניקות שעודדו את המשתתפים לשחרר מעצורים ועכבות, לבטא רגשות מיניים וללמוד להשתמש במגע אינטימי לתרפיה ולחיזוק אנרגטי ולא רק לפורקן צרכים גופניים.
עדויות רבות מספרות שעל התלמידים הופעל לחץ מסוים להתנהג באופן היפראקטיבי מבחינה מינית. יחסי מין עם בן זוג אחד היו גורמים לרוב לכיווץ מצח קל ולפליאה. התפישה היתה כי האנרגיה הזוגית "נתקעת" כאשר בני הזוג מתעקשים לבלות רק זה עם זה. מנגד, כל התמסרות לבני זוג נוספים, אפילו ללילה אחד, נחשבה לשחרור אנרגטי ולצעד חשוב בדרך להתמודדות עם רגשות כמו קנאה, שנאה וכעס.

הסקס נתפש כאמצעי להבנת העצמי ולביטוי עצמי, מוטיבים שהיו חשובים הרבה יותר משיתוף פעולה הדדי. התפתח קוד חדש של מוסר מיני שכלל מושגים ניו אייג'ים כמו "אמון", "להיות פתוח" ו"לחלוק". החופש המיני הצליח להסיר במהירות מכשולים תפישתיים, מוסריים וחברתיים שהפריעו לשינוי תודעתי, והמטרה היתה ללמוד להיות אותנטי בכל אינטראקציה ולא לנסות להציג דמות עקבית. יחסים מיניים כנים ללא מעצורים נתפשו כדרך הנכונה ביותר לעורר באדם אהבה עצמית מחדש.
מובן שהיו גם תלמידים שנהנו מאוטונומיה זוגית בחייהם הפרטיים, אך דרכי ההתמודדות שלהם עם בעיות היו שונות מאלו המקובלות בחברה שמחוץ לקומונה.

מאינטימיות לאוטונומיה

אושו 

מדוע הגיעו לקומונות של ראג'ניש דווקא נשים מצליחניות, רווקות/גרושות וללא ילדים? התשובה לשאלה זו עשויה להצביע על הדילמות החברתיות, הרגשיות והרומנטיות שנשות המערב התמודדו עימן באותה תקופה. ראג'ניש ביקש להוציא את הפמיניזם מהתחום התיאורטי ולהציע פרקטיקה חברתית שתאפשר לנשים לממש את עצמן באמת. 

הנשים הוזמנו להנהיג ולממש את הניסיון, הידע והפוטנציאל שצברו במהלך חייהן, באופן  שלא יכול היה לבוא לידי מימוש בחברה שהעניקה תמיד עדיפות לגברים. בקומונה של ראג'ניש הן יכלו לנטוש בקלות את אותם תפקידים שבאופן מסורתי-חברתי הוקצו להם, הן  כבר לא חשו מחויבות להיות עקרות בית או אמהות וגם לא נאלצו לחוש כישלון אם לא מילאו בהצלחה את התפקידים הללו. נשים קרייריסטיות שוויתרו על ילדים, נשים שלא הצליחו להרות, נשים שאיבדו את ילדיהן ומשפחתן בתאונות, כל אלו מצאו מפלט בחברה ששמחה לקבלן.

עניין נוסף, שאינו טריוויאלי כלל וכלל, היה העובדה שנשים רווקות מעל גיל ארבעים הוזמנו לחזור ולמצוא את כוחות הפיתוי והחיות שהודחקו עם השנים מכורח הלחץ החברתי. בניגוד למסורות דתיות רבות, שבהן אישה מבוגרת אמורה להפנות עורף לחיי ההוללות ולתור אחר חיים רוחניים בנזירות ופרישות סקסואלית, קיבלו הנשים אצל ראג'ניש את התמיכה החברתית לחזור וליצור את עצמן כסקסיות ואטרקטיביות ולחדש את פעילותן המינית.

"המאהבת" היתה המעלה הרוחנית הגבוהה והנחשבת ביותר. בנוסף, שמירה על אורח חיים צמחוני, עבודה פיזית, השתתפות יומית במדיטציות אקטיביות, בריקוד ובשירה וכמובן גם הימנעות מהיריון, כל אלו העניקו לנשים בקומונות מראה רענן ובריא, שהוציא אותן ממשוואת ההזדקנות.

"כל אישה יכולה להפוך לחץ לכיוון האלוהות. הברכה שהיא מביאה עימה, הנועם, היופי שלה, האהבה שלה, הדבקות שלה יכולים להראות לנו את הדרך למציאות גבוהה יותר של ההוויה, לאזור הגדול של התודעה"

אורגזמה כפנס להארה

אושו 

אך האם בכך מסתכם החלום הפמיניסטי? האישור להימנע מנישואים ומאמהות? האישור למתירנות מינית נשית ולדומיננטיות נשית בחברה? האישור של "המאהבת" כתפקיד רוחני? ראג'ניש זיהה משהו מעבר לכך; הוא הבחין ביכולת רוחנית שלא היתה מובנת מאליה, שהוחבאה והוכחשה על ידי המין הגברי:

"אישה יכולה להפוך לתלמידה המושלמת ואף למאסטרית המושלמת, אף גבר אינו יכול להתחרות עם נשים באיכויות הללו... לנשים היתה מאז ומתמיד היכולת לחדור לפנימיות של הגבר, לבחון את המוסר שלו, את האאורה שלו, את הכריזמה שלו. אבל הכישרון הזה הפחיד את הגברים, הם עשו כל מה שיכלו כדי לקחת מנשים את היכולות הרוחניות שלהן, הם בחרו להדגיש רק את הממד הפיזי, רק את המשיכה הסקסואלית, כל דבר שהיה יכול להיתפש כרוחני מצדן הציגו הגברים ככישוף, כמקור הרע. לכן היו חייבות הנשים לשמור על גופן כל הזמן ולא יכלו לטפל בצד הרוחני שלהן... מיליוני נשים חיו ומתו ללא הידיעה שהן מסוגלות לחוות אורגזמה, ומובן שאף אחת מהן גם לא ידעה שאותה אורגזמה שנאסרה עליה יכלה גם להעביר אותה לממד רוחני שונה, ואפילו להיות הפנס בדרך שלה להארה. 
 
"בחזון שלי, העידן הבא יהיה עידן הנשים. הגברים ניסו במשך יותר מ-5,000  שנה ונכשלו. עתה הגיע הזמן לתת לאנרגיות הנשיות להשתחרר, ואם הנשים עצמן לא ישתחררו הן לא יוכלו להפוך למוארות. אותן תנועות לשחרור האישה לא יוכלו לעולם להעניק להן את אשר הן מחפשות. רק אישה-בודהא תזכה לחופש מהאזיקים החברתיים שבהם היא שבויה... אלפי נשים נאספות סביבי, דבר זה לא קרה לפני כן מעולם, המסע הרוחני היה תמיד עניין גברי. עתה הגיע תורן של הנשים".

אם נבחן את החברה הנורמלית, אם נתבונן בדתות השונות שבהן נשים יכולות או מאולצות להיות חברות, אם נבדוק את רוב הכתות והדתות שנדדו מהמזרח למערב, נראה כי אף אחת מהן אינה מאפשרת לנשים את ההתנהגות החברתית האחרת שמציע להן ראג'ניש. רבים מהתלמידים הרוחניים שהסתובבו בהודו בשנות השבעים והשמונים ידעו לציין שראג'ניש היה אחד הגורואים היחידים דאז שלא התייחסו בזלזול לנשים, לא ראו אותן כנחותות ולא התעקשו על פרישות מינית. 

אישה שבאמצע החיים חשה את עצמה נטושה, לא מושכת ומדוכדכת הוזמנה להצטרף לקומונה של ראג'ניש, להחיות את עצמה מחדש ואף להעניק לחייה נופך רוחני. סביר להניח שאישה שהיתה פועלת בסגנון ראג'נישי מחוץ לקומונה היתה נתפשת כבעיה מוסרית, כדמות מגוחכת שיש להתייחס אליה בחמלה בשל חולשותיה. אצל ראג'ניש התנהגות כזו היתה מתפרשת באופן ברור ככריזמטית.

בסיכום מחקרה אומרת פאלמר כי לאחר שבחנה יותר מעשר כתות ודתות חדשות שהתפתחו באמריקה, ואף כאלו שנדדו מהמזרח למערב, כמו תנועות זן ומסדרי הארי קרישנה, היא לא מצאה באף אחת מהן מקום כה נרחב לנשים כמו אצל ראג'ניש. מקום שהעניק להן אפשרות למנהיגות נשית, חיים מדיטטיביים וביטוי מיני ללא הגבלה. מקום שבו גם נשים בנות ארבעים, קרייריסטיות וללא ילדים, יכלו לראות עצמן כמבורכות וכרוחניות.
נכון, כתבה זו מתעלמת מחשדות רבים שהועלו לאורך ההיסטוריה לגבי אותו אושו-ראג'ניש על ניצול תלמידים, הפקרות, הדחה לפשעים ועוד מעשים פליליים, אבל, מעבר לכך, היא מבקשת להציג כת ייחודית לזמנה שהציעה מרחב למנהיגות נשית, אינטימיות פיזית וחיים קומונליים שכוונו להתפתחות רוחנית ומדיטציה.

קיומה של קומונה כזו, כאירוע היסטורי ייחודי, בתקופה המודרנית יכול רק להעיד על התקופה שבה אנו חיים ולהעלות את השאלה, האם זה באמת העידן החדש, או שמא אנחנו למעשה משחזרים את עצמנו משחר ההיסטוריה שוב ושוב ללא כל התקדמות של ממש?

על המחבר

ירון שוורץ הוא בוגר החוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב והתמחה בהגות הודית מודרנית. כיום הוא סטודנט בתוכנית ללימודי מגדר של אוניברסיטת בר-אילן

המאמר פורסם לראשונה בגיליון יולי של המגזין "חיים אחרים", ירחון אלטרנטיבי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית

התיאולוגיה של הפורנו

כשרואים פורנו חווים אושר מוחלט, התנתקות ממי שאתה ומה שאתה. הפורנו מקיים את מה שתפילה 

ומדיטציה מבטיחות לעשות: מציאות של עולם הבא. יריב בהלול על הקדושה שבפורנוגרפיה. חלק שני

יריב בהלול

תורת החסידות של חב"ד גורסת שככל שדבר הוא נמוך יותר כך הוא מכיל בתוכו ניצוצות גבוהים יותר. תפיסה חסידית זו מעלה בזכרון את אמרתם של חז"ל כי "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו", (סוכה, נב', א'). כשאנחנו רוצים להבין למה מין וגם פורנו אוצרים בתוכם קדושה מדרגה גבוהה מדי צריך להבין למה התכוונו חז"ל באמרתם זו.

יצר המין קשור בצורה חזקה מאוד ליצר החיים. הרצון לחיות את החיים שווה מבחינות רבות לרצון לשגל את העולם. הרי אמרו חז"ל "'הנה טוב' זה יצר הטוב. "והנה טוב מאוד", זה יצר הרע... שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית, ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא נתן" (בראשית רבה, ט', ז'). חז"ל התכוונו מן הסתם באמרה זו ליצר המין, שהרי יצר הרע שמשומו לוקח לו האדם אשה ומביא צאצאים הוא יצר המין. כלומר יצר המין הוא יצר החיים.

אלא שכוח החיים העמוק האצור ביצר המין ניתן בקלות להטיה. הפורנו הוא המכונה האפלה שיודעת לעשות זאת במידה הטובה ביותר. זו מכונה שמיועדת להכנסת כמה שיותר מסרים אלימים, משפילים ומחפצנים לתוך המוח האנושי בכמות זמן קצרה. אלא שמכונה זו מכילה לא רק חושך. בקליפות הכי עמוקות, כך מלמדות אותנו קבלת האר"י והחסידות, נמצאים האורות הגדולים ביותר.

כך אנחנו יכולים להבין למה הפורנו מכיל כוחות חיים כאלה, איך הוא יכול לגרום לאנשים להוציא סכומים אדירים של כסף ולעשות דברים נואשים, למה הוא ממכר את מרבית הגברים בעולם המערבי ולמה הוא יכול לגרום לכל אדם עייף להתעורר מיד לתוך אורגיית חרמנות ולגלות בתוכו כוחות חיים שכמעט שום חוויה אחרת לא מעוררת.

Guido ''random'' Alvare

בפורנו יש כוחות דתיים עצומים

ככל שמעמיקים לתוך הפורנו, מגלים שיש בו כוחות חיים נסתרים. היצריות של הפורנו יוצרת מעין עולם מטאפיזי שלם המשקף את עולם הקדושה כדוגמת הנאמר "זה נגד זה עשה האלוהים". לדוגמה, אפשר לצפות בפורנו באופן סתמי כאילו צופים בסרט על אנשים אחרים ולהתחרמן ממנו, אבל מה שאנחנו שוכחים הרבה פעמים לעשות, זה להביט על הסרט ולדמיין שאנחנו הדמות על המסך. שאנחנו אלה שמזדיינים.

כשעושים את זה, רמות החרמון עולות פי מאה. זה דבר כל כך פשוט, וכל כך מורכב שנדמה שהוא מעין הכוונה של הפורנו, הוא הדבקות של הפורנו. הוא מקביל לדרישה הדתית שבעת התפילה נדרש המאמין, מעבר לכל הכוונות של התפילה, לזכור גם כל העת שהוא מדבר עם אלוהים ברמה הכי פשוטה. זו התפילה האמיתית וזה הפורנו האמיתי.

בפורנו יש כוחות דתיים עצומים כי הוא מכיל כוחות חיים עצומים. הוא מספק את הדבר הכי טוב שאנחנו מכירים בעולם הזה. היחיד שאפשר לסמוך עליו  שיעשה תמיד את העבודה, שיגרום לנו תמיד להרגיש טוב (גם אם בלוויית טעם לוואי רע במיוחד). אף פעם לא מאכזב, תמיד מרגש, תמיד מקשה ומרטיב.

לעולם לא משעמם כשצופים בפורנו, אף פעם לא רוצים להיות במקום אחר, הרגשה של אושר מוחלט, של התנתקות ממי שאתה ומה שאתה לתוך אורגיה אקסטטית של חרמון. במובן מסוים הוא מקיים את מה שתפילה והמדיטציה מבטיחות לעשות. הוא יוצר מציאות של עולם הבא. אבל זוהי מציאות עולם הבא אפלה, עולם המטיל צללים כבדים על התודעה.

cc-by lovelyoungfeline,

סוג של סמים קשים בשביל הנשמה

הבעיה שפורנו הוא לא הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות בשביל הנשמה שלכם. למעשה פורנו הוא מסוכן באמת. הוא סוג של סמים קשים בשביל הנשמה.

תרבויות שונות מבקשות לאסור ולהגביל את המיניות בצורה שונה. זה אולי מטופש למדי ואפילו מחריד ממש בחלק מהמקרים, אבל יש סוגים מסוימים של מיניות שהם ממאירים. פורנו הוא אחד מהם. פורנו בעייתי כי בטבעו הוא מורכב מריבוי ומדינים, כוחות שהם מסוכנים מאוד על פי הקבלה.

פורנו הוא ריבוי כי הוא מבוסס על תפיסת הנפרדות והאובייקטים המרובים. פורנו הוא דינים כי הוא מהווה את תמצית הפילוסופיה של חודר-נחדר ושל שולט ונשלט. דרך החיים הזו קיימת כעקרון קוסמי השולט בחייהם של אנשים רבים. אנשים אלה רואים את החיים כמערכות של הפעלת כוח, מאבק, ניצחון והשפלה. זהו הסטרא אחרא שעליו מדברת הקבלה: עקרון הדין הטהור. הדין שכמו בחטא אדם ראשון חותך את הריבוי מעץ האחדות ומציג אותו כמציאות יחידה. זוהי המציאות של הפחד, של דפוק פן תידפק. מי שחי בו גוזר על עצמו דין גיהינום ממשי מאוד בעולם הזה.

מספרים על רבי שמחה בונם מפשיסחה שדווקא בבית הזונות למד שהשכינה נמצאת בכל מקום. לרבי בונם מפשיסחה הייתה היכולת לראות את החסד שבכל דבר. הוא יכול היה  לגשת לאדם בכל לבוש ולהצליח לראות את האדם שבתוכו, לרצות לגאול את נשמתו מהמקום השפל שאליו הגיעה. לכן הוא יכול היה להעלות ניצוצות אפילו בבית זונות.

הפורנו לעומת זאת מלמד את הדבר ההפוך. כשאתה מסתכל בצורה מחפצנת על מישהו, בעיניים של תאווה, כפי שמלמד הפורנו – אתה רואה את הכלי בלבד ומתעלם מהחסד. אומרים שסרטי הפורנו יוצרים תודעה מעוותת של המין. זה נכון והדבר הזה קורה לא רק לבני נוער אלא לאנשים בכל הגילאים. מי שגדל ב-20 השנה האחרונות נחשף לפורנו כבר מילדות. זה כל כך בנאלי, אבל כמו שאומרים, התדמיות לגבי סקס התעצבו דרך הפורנו.

אלא שפורנו שונה מאוד ממין. מין הוא משהו שחיות עושות. פורנו זה משהו שבני אדם עם שפה עושים. מין הוא משהו חושני, שנמצא בחוויה ישירה של הגוף ושל האדם השני, כפי שמציג זאת לדוגמה בארי לונג. הפורנו לעומת זאת גורס שהמין מורכב מסובייקט ומאובייקט מיני שאותו הוא דופק.

זוהי לא המהות של המין. מהותו של המין היא התענגות שלמה של מדיטציה וחיבור והיא התעלות לדרגות של אינטימיות, פיזיות, אנרגטיות ורוחניות יוצאות דופן. זה משהו הרבה יותר מעודן, שדורש מאמץ והתפתחות אישית מהאדם על מנת להעריך אותו. אלא שבתרבות האינסטנט והג'אנק של ימינו, רוב הילדים מתחילים לאכול מיניות ג'אנק כמו שהם אוכל פאסט פוד. נפשו הבתולה של ילד נתקלת בנחש הערמומי ביותר של גן עדן.

וזה דופק אותם. זה דופק לנו את הראש. זה דפק לנו כחברה את הראש בצורה שבה המין הנשי מתחיל בחלקים גדלים והולכים שלו לנסות למלא את התדמית המנותחת, המסונתזת והקרה של הפורנו. האימה האמיתית היא שאם כבר היום רוב האנשים לא מבינים מהו מין, ומכירים רק דרך אחת ואכזרית לחשוב עליו, עוד 50 שנה כבר הידע הזה כבר לגמרי יוסתר מדורות העתיד של החברה שלנו עד שייעלם מן העולם.

בלה מאפיה, cc-by

מין לא יכול לנצח, רק מין קדוש

אין למאמר הזה מסר אחד. קודם כל הוא בא לספר את מה שכולם יודעים, אבל לומר את זה בריש גלי. הפורנו משתלט. והוא בא להתריע שהוא עומד להשתלט עוד הרבה יותר. ככל שפורנו עם שחקנים ושחקניות יהפוך נדיר יותר ויחליפו אותם גם חובבים מצד אחד וגם סרטים שנעשו באנימציית מחשב או משחקים - הנימוקים על ניצול בתעשיית הפורנו יאבדו את הרלבנטיות שלהם.

מה שיישאר יהיה השאלה הבסיסית. איזו עמדה רוחנית מייצר הפורנו. ומה המקום שלה. לא ברור לי לגמרי מה התפקיד של הפורנו, וכמה ממנו צריך, אם בכלל, כמו שלא לגמרי ברור לי מה התפקיד של הרע בעולמנו ועד כמה צריך אותו. אבל אני מודאג מאוד לגבי ההשלכות הרוחניות של הפורנו, ובמיוחד מכך שככל שהזמן יעבור הוא ישתכלל וישחוט את הסקס.

בחלק הראשון של המאמר כתבתי שהפורנו ניצח את הסקס.   הסקס כפי שאנחנו מקיימים אותו בדרך כלל: חד-אורגזמטי, עם כמות ידועה של אהבה ותשוקה. אבל "יש סקס אחר". זהו הסקס שבקדושה. אם אנחנו רוצים להתמודד עם הפורנו, אנחנו צריכים לפתח מיניות חדשה שתהיה חזקה, מושכלת ומעודנת מספיק כדי שתתמודד עם הפורנו ותוכל לו.

רק כשעושים סקס באהבה אמיתית, בכוונה אמיתית, מתוך מודעות אמיתית לגוף, לתהליכים שלו ולקדושה שבמין - רק אז חשים כמה הפורנו הוא מצומצם, כמה הוא כלום, כמה הוא סתם, סתם פלסטיק. אם אנחנו נמשיך במיניות של הטלוויזיה, במיניות של מדורי הרכילות, תצלומי הדוגמנות ומועדוני הלילה - לא תהיה לנו תקומה. אנחנו ניפול לתוך הפורנו ונישאב לתוך הריקות האינסופית שלו. אבל אם נבחר כחברה וכבודדים באפשרות השנייה, אז אולי עוד יעלה בידינו להציל את עצמנו ולמצוא את המיניות הקדושה.

ויקטוריה'ס סיקרט. שער המגזין

NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/HP_15.html