לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


גבר ירושלמי,מאד מיני,שמעריץ את הנקביות והמיניות.
Avatarכינוי:  Feminine-admirer

בן: 58

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

קדושת הסקס


מתוך החצר של שרית סלאי קדוש: http://www.yes-od.com/index.cfm

 

מקדש של מין

 

הארץ כולה שוקקת חילופי זוגות וישותי רעבה למין, כפי שהיה במקדש. כשנסעתי לפונה ב96 לקחת קורס של טנטרה, קיוויתי שהוא יפגיש אותי עם המקדש. הוא לא. היה כייף ומעורר ונפלא, אבל לא התקרבתי למקום ששב ומציף אותי בזיכרונותיי.

 

כוהנת שמש. כוהנת אש. כוהנת מין. המילים מלוות אותי מזה שנים רבות, והשבוע, כמו בפרץ בלתי נשלט, אני רואה שוב ושוב את ההתנהלות במקדש.

 

היינו 10 במספר. נזירים ונזירות של מין. 5 גברים. 5 נשים. בגילאי ה- 30-40 אבל משהו בנו היה נטול גיל. היינו נזירים של מין, מכיוון שהתנזרנו מכל מה שלא היה מין. והמין היה טהור ונקי כמו בגן עדן, ללא עלה התאנה, גלוי וחשוף, ערום ללא כל בושה.

 

היינו לבנים. כמעט שקופים. בהירי שיער ומבט. שיער ארוך לרובנו. הגן היה נפלא. גידלנו בעצמנו את מאכלינו. ירקות, פירות, דגנים. לא אכלנו בשר. לא החמצנו ירקות. הכל פשוט, כמעט ללא תבלינים. שתינו מים מן המעיין שבחצר. נחל עבר. דגים שטו. לא נגענו בהם לרעה.

 

פתחנו את המקדש בפני בני הסביבה, שבאו לקבל מזור וריפוי ואנרגיה חדשה ונקייה. הם נראים לי מלוכסני עיניים, כהי עור עם עצמות לחיים גבוהות. אינני יודעת אם מדובר בטיבט או מונגוליה, או דווקא בתושבי דרום אמריקה הקדומה. בולט ההבדל במראה הפיזי, בינינו, יושבי המקדש לבין התושבים. ודאי נראינו להם כאלים. לא היינו אלים. היינו בני אדם אשר הקדישו את חייהם לטוהר וניקיון, למין כדרך למפגש עם אלוהים.

 

כשהיינו מבחינים בילדים אשר מרותקים אלינו וראינו בעיניהם את אשר ידעו - בקשנו רשות לקחת אותם אלינו למקדש. הוריהם הסכימו ברצון. הם מעולם לא הגיעו למה שנקרא המעגל הפנימי של העשרה, אין לי מושג מאיפה הגענו אנחנו ואלו שהחליפו את הפורשים מתוך העשרה, אבל הם הוכשרו עד לרמה מסוימת, מס' 5 כמדומני וסייעו רבות להוריהם, בני משפחתם והקהילה כולה, שידרגו את הרמה האנרגטית של כולם וידעו לרפא תסמינים שונים.

 

אנחנו במעגל הפנימי היינו עשרה, כאמור. פעם בחודש בצענו טקס מיני סודי, שהיה ידוע רק לנו. פולחן האביב. פולחן. בכל חודש הטקס היה אחר ותמיד כיכבו בו שניים, זכר ונקבה, שנבחרו לפי מידת הניקיון/דיוק/תדר שהיו נתונים בו באותו זמן. בכל חודש בוצע טקס אחר, בהתאם למצב הכוכבים - השמש והירח כאחד. היו אלו טקסים של טראנס, בהם יצרנו קשר עם עולמות אחרים, וידענו שהם השפיעו על הנעשה בעולם כולו. כשם שניסח הוגה תורת הכאוס, פרפר אחד.... ודאי שודאי. תוצאותיהן של טקסים אלו שידרגו את רמת האנרגיה בעולם, מנעו אסונות, אפשרו הורדה של ידע שתורגם ופורש בהמשך, איש אישה על פי רמתו.

 

המין לא היה קשור לאהבה, בכלל, התפיסה שלנו את המילה: אהבה, אין לה קשר עם הנאמר במילה זו. אהבה זה מצב של הוויה, בו הכל פתוח כלפי העולם כולו ולאו דווקא כלפי אדם מסוים. ולכן, במשך כל הזמן, בין הטקס המרכזי של החודש לטקס הבא, כל הזמן נגענו כולם בכולם. גברים בנשים, נשים בגברים, נשים בנשים, גברים בגברים. הילכנו עירומים מרבית הזמן או במינימום של כיסויי בדים מפשתן. שרנו, רקדנו, מדטנו, טיפלנו בגידולים, לעיתים - לימדנו את הנזירים האחרים ואף את הילדים, אך כשהיינו רק אנחנו העשרה. כל הזמן נגענו. ליטפנו. התעלסנו. בזוגות. בשלישיות. בכל צורה שהיא. ללא מתח. ללא מהירות. ללא צורך להשיג. להרשים. לגמור. ל... מה שלא יהיה.

 

המין לא היה חייתי. לא היו התפוצצויות אנרגיה (רק בטקס הטראנס המרכזי), לא היו צעקות, צחוקים רמים. החיים במנזר היו שקטים ביותר. בעיקר, שמעו אותנו שרים ברכות. המין היה רך ועוצמתי, נוגע ומפעים, לפעמים לא היתה חדירה בכלל, לפעמים הגבר חדר ושכב עם האשה מבלי לזוז, לפעמים היה רצון ללכת עם זה, שום דבר לא היה מגמתי. הכל זרם עם הכל. עם הטבע מסביב. עם אוושת העלים ונשירתם. עם זריחת השמש ושקיעתה. עם בציר הענבים ודריכתו. המין לא היה נפרד. הוא היה חלק מהטבע, נעשה בדרך כלל בטבע, לא היו מיטות התייחדות בחדרים. לא היה צורך בהתייחדות. ההתייחדות נכחה שם כל הזמן, בגלל השקט והמחוברות.

 

ולמרות שלא היינו אבוריג'ינים, אני נזכרת בשני דברים שהופיעו בספר "מסר מאנשים אמיתיים". הראשון, שהאבו' אינם מאמינם בדיבור, אלא בשירה בלבד והעולם נברא לדעתם בשירה. שניים, הטלפתיה ביניהם מתאפשרת, מכיוון שאין ביניהם כל הסתרה. כך היה אצלנו. לא היינו צריכים לשאול אם מותר/אפשר לגעת. ידענו מתי כן ומתי לא. ידענו מבלי לדבר ולכן גם שרנו רבות. השירה תרמה אף היא לגדול הצמחייה ולמצב החברה מסביב. שירה פשוטה הנובעת מן הלב תמיד מרפאה, ללא יוצאים מן הכלל. לא היתה הסתרה של הגוף, של המין, וכאמור, לא היה לזה קשר לאהבה. האהבה היה מצב הוויה נתון. כאשר שניים מאיתנו בכל זאת "התאהבו" הופר האיזון. בדרך כלל, אם כי זה קרה רק פעמיים ככל הידוע לי, הזוג, שחפץ ללדת ילדים ולא רק לשדרג מצב תודעה, עזב, בחר בחיים ארציים וגבר ואשה אחרים הגיעו במקומם. לא היה פשוט להגיע אלינו, שהיינו בני בלי גיל. 10 שלבים נדרשו לכך. כלומר, 9 ובעשירי, התרחשה ההצטרפות. שלבים של תזונה. ריכוז. תקשור. יושר. שליטה גופנית ועוד ונדמה לי כי אלו שהגיעו, היו שם מאז ומתמיד.

 

בטקס הפולחני, היתה משמעות לתנוחות האהבה. לא תמיד היתה זו התנוחה הידועה כמיסיונרית. לעיתים, הגוף נמשח בזהב או בצורות וצבעים בעלי סימבוליקה חשובה. קדם לטקס, בדרך כלל, צום של 24 שעות. לכל חודש, טקס בעל צבע, צורה, תנוחות וכו' שונות. ידע זה לא גילינו לאיש מעולם.

 

אני מתגעגעת. כולם מתגעגעים למשמעות האמיתית של המין אבל מפחדים להיות שונים ולכן לא עושים את הדרך כולה אלא מסתפקים בהסדרי ביניים ומתפשרים. אין כל קשר בין מין לאהבה. בין מין לפורקן. בין מין .. לא משנה מה.

 

היום: אונס, סאדו-מאזו, זנות,נקרופיליות, פדופיליות, סרטים כחולים, מין טכני, נטול כל משמעות, כל קשר אינטימי או ... , אוננות כפתרון לבדידות מינית. ברגע שישנו מוסד של נישואין ומשפחה - חייבת להיות גם זנות, כי איך יתכן שאנשא בגיל 25 לדוגמא ואחליט שבעלי הוא היחיד עימו אתנה אהבים במשך כל החיים. איך יתכן הדבר? ומדוע הוא נחוץ? כי הלא, אז, כל דבר אחר הופך לאסור ואסור תמיד מושך יותר מאשר מותר אבל אם אני נשואה, זה שאשכב איתו מחוץ לנישואין, כבר לא יחשב בעיניי באותו אופן כבעלי. כבר מתחילה הירארכיה ושיפוט ואשמה ומה לא. ואם אני רוצה להיות פעם עם זה ופעם עם ההוא ופעם עם שניהם ופעם עם אף אחד לא - אני נהנית מחופש מלא ומוחלט על גופי ואינני תלויה מינית בחסדיי הגברים וההיפך.

 

סדנאות הטנטרה מנסות לצעוד בכיוון הנכון אך סובלות מבעייתיות רבה בשלב הביצוע ואולי אף מתרחש בחלקן ניצול של נערות פתיות ותמימות. אלא שריפוי העולם כולו עומד על הבנת החוויה המינית לאשורה ותפקידה הקוסמי-רוחני. נושאות השינוי יהיו הנשים דווקא, אשר ילמדו את סודות נשיותן ומתוך כך יוכלו ללמד את הגברים ולהובילם אל תפקידם הרוחני.

 

עקבתי בענין אחר כפר הנודיסטים ופסטיבל העירום שמארגן עוטסב הבלתי נלאה. קראתי ראיון איתו בטיים אאוט של בומבמלה. הוא דיבר על כך שכאשר הוא יושב עם שתי בנות ערומות, הוא נמשך, בגניבה, שהרגיזה אותו ובצדק, אל זו הלבושה ועל כך שבכפר הנודיסטים אין תשוקה מינית, זה הופך לטבעי לגמרי.

 

במצב אוטופי, הייתי רוצה ללכת על החוף, עירומה, איך שבא לי. בתוך עצמי, לא בתוך עצמי, עוצרת, מתעלסת, ממשיכה בדרכי וכך גם אחרים. אבל היום צריך להיזהר מהריון, ממחלות מין, ממה לא. גם אז, לא יכולנו לחיות כך בסביבה הפתוחה והכוללת. במקדש -ידענו לשלוט מנטאלית בהליך הכניסה להריון ואף אחת לא חששה. מחלות מעולם לא היו, לא פטריות וזיבה, כי היינו נקיים בגוף ובנפש, הטוהר והניקיון הפנימי היוו לנו ערך עליון.

 

אני מתגעגעת מאוד למין המקודש. לניקיון. רוצה לפגוש את 9 חבריי שנית.

נכתב על ידי Feminine-admirer , 10/3/2008 22:33   בקטגוריות קדושה, קהילות, מיניות מקודשת, מיניות, מקדש, פתיחות מינית, עוצמה מינית, סקס, סקס חופשי, מין, מימוש עצמי, חופש מיני, חופש  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Rose Quartz ב-11/3/2008 21:38
 



472,351
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , פילוסופיית חיים , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFeminine-admirer אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Feminine-admirer ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)