לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אןןן :]]


בלה בלה בלה... XD

Avatarכינוי:  •אןן:]]•

בת: 31

ICQ: 266166519 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2008

בין שקר לאמת - פרק 3


הנה לו פרק 3, מקווה שתאהבו :]]
 

"אלינור" פניתי אליה, "כן ויק?". "אין צורך" אמרתי, "אין צורך במה?"
שאלה, "אין צורך להתקשר לאמא שלי" עניתי לה תשובה מלאה.

 

בשעה אחת בלילה בידיוק התקשרה אליי אלינור, "הלו?" עניתי
בקול ישנוני, "ויקה?" קולה נשמע מודאג, וידעתי שהיא אף פעם לא
קוראת לי ויקה אלא אם משהו רציני קרה. "ויקה את שם?" שאלה
בדאגה, "כן אני פה, מצטערת אני פשוט עייפה מאוד" אמרתי,
"ויקה, סבתא שלי נפטרה" מיד הזדקפתי, הייתי כבר מוכנה
למשהו רציני, אבל לא עד כדי כך. "ויקה?" שאלה כמחפשת
אותי, היא כנראה הבינה שאני המומה מהבשורה. סבתה של
אלינור היתה האישה הכי נחמדה וטובת לב שהכרתי בחיי,
היא חיה בדירה קטנה בצפון העיר ותמיד בראש חודש
היינו הולכות אליה והיא הייתה מפנקת אותנו בתבשילים שלה
ובקינוחים הטעימים שלה, והיתה מספרת לנו סיפורים דמיוניים
מעולים, לדעתנו אפילו שהיתה כבר מבוגרת יכלה להגיע
רחוק עם הדמיון שלה. "אבל איך זה קרה?" הרגשתי ממש
כאילו היתה זאת סבתי שלי. וסירבתי להאמין. "היה לה התקף
לב" הסבירה לי אלינור ביגון. התחלתי לבכות, בכי קולני ולא
רציתי להפסיק, הכל נשטף החוצה עם הדמעות המלוחות.
כל הצער, כל הכעס, אהבתי אותה, אהבתי אותה מאוד.
"תבואי מחר לשבעה" הודיעה וניתקה. הרגשתי שגם אלינור
בוכה עכשיו. אבל זה ברור מאליו זאת סבתא שלה.

 

אמי הרשתה לי להשאר לשבעה רק יום אחד.

כעסתי עליה כל כך, היא ידעה עד כמה אהבתי אותה, אבל
עדיין לא הרשתה לי.

 

אלינור לא באה לבית הספר שבוע, ועוד יום אחד נשארה
בבית כדי לסדר את עצמה מעט. פניה היו שחורות מהבכי
ושיערה שמנוני ומלוכלך.

אני ביקרתי שם כל אחר צהריים באותו שבוע, אמה של
אלינור, גלית קיבלה אותי יפה תמיד ואהבה אותי כמו הייתי
הבת שלה.

 

לעניין של מתן לא היה לי פנאי, לאלינור כמובן שלא סיפרתי,
עדיין. ועם מתן עצמו לא דיברתי, אף לא פעם אחת. הוא ניסה
לפנות אליי מספר פעמים אך התעלמתי. ניסה להשיג אותי
בפלאפון אבל סיננתי את השיחות.

 

בסוף השבוע ישבתי בבית. הדרך היחידה שהיתה לי לתקשר
עם העולם כדי לא למות משיעמום, היתה תכנת המסרים המיידית.

בצהריי יום שישי קיבלתי מסר משולח אנונימי. היה כתוב שם
"היי, את אולי לא מכירה אותי - אבל אני מכיר אותך". המשפט
הזה סיקרן אותי. כתבתי לו בחזרה "היי, יהיה נעים להכיר אותך,
אנונימי :)". מיד הגיעה תגובה.

אני והבחור האנונימי דיברנו כל אותו היום עד השעה שכבר הייתי
עייפה ופרשתי לישון.

ביום שבת הוספתי לדבר איתו עוד ועוד. דיברנו על כל הנושאים

בעולם וגילינו שאנחנו מאוד דומים.

 

יום ראשון עמד בפתח, קמתי עייפה מהצ'יטוט עד מאוחר

אתמול. אבל הוא הגיע ואיתו הרבה רגשות מעורבים, חיבה לבחור

האנונימי, עצב וכעס על מותה של סבתה של אלינור, עדיין הרבה

כעס ובלבול לגבי הנושא של מתן, והחיבה שלי לטום.

 

בבית הספר היה בסדר, אני מניחה. באמצע שיעור אלגברה

קיבלתי אס אמ אס מהידיד האנונימי שלי, מיד הבנתי שהוא

כנראה לומד בבית הספר שלנו. אם השיג את המספר פלאפון שלי.

ישר העברתי את האופציות ל'מי זה יכול להיות', טום?, לא, מיד

פסלתי את זה כי ידעתי שהוא לא ברמה שלי. ירון?, לא, אין

מצב הוא דלוק על אלינור. דניאל?, גם לא, פשוט לא יכול להיות.

ומה אם זה... מישהו שהוא לא משכבה שלנו, העלתי את האופציה

הזאת אבל גם אותה פסלתי, חוץ מטום אף אחד משכבה מעלינו

לא מכיר אותי. אולי זה שי?, איך לא חשבתי על זה? האנונימי

מנגן על גיטרה, וגם שי מנגן על גיטרה. האנונימי הוא בעל שיער

חום וגם שי בעל שיער חום. למרות זאת לא היתה הוכחה, יש הרבה

בחורים עם שיער חום אצלינו.

ובכלל התיאורים די התאימו, אבל הם גם התאימו לעוד הרבה

אחרים כמו עמית, ואדם ומתן. "אוי לא! רק לא מתן", התפללתי

שרק זה לא יהיה הוא.

 

"ויקי? את חולמת" הטיפה לי אלינור באמצע השיעור. זה היה השיעור

היחיד שהשקענו בו באמת. "מצטערת" עניתי וניסיתי להתרכז

בשיעור אבל לשווא. פתאום פניו של טום עלו במוחי, והמשכתי

להתעסק בזה כל השיעור.

 

הביתה הגעתי בידיוק בזמן. ישר רצתי למחשב. התאכזבתי, האנונימי

לא היה מחובר. שיערתי שהוא עסוק, או עדיין לא בבית.

צלצלתי אל אלינור והצעתי לצאת לבלות. לא רציתי לשבת בבית,

ולא היה לי משהו טוב לעשות. היא הסכימה מיד.

"אפשר לשאול גם עוד בנות וגם בנים. מה דעתך?"

"אוקיי, זה רעיון לא רע... את מי למשל?" התעניינתי בהצעתה של אלינור.

"אממ... את דורין, מיכל, ספיר ומריה. ומהבנים את דניאל, ירון ושחר?"

הציעה לי רשימה של שמות.

"אוקיי" הסכמתי. אלו היו האנשים הפחות או יותר נורמאליים בשכבה.

לא היו ביניהם פאקצות וערסים. למרות שאני התעקשתי לא

להשתמש במעמדות חברתיים, אלינור דווקא התעקשה שכן.

 


 

זהו.

 

תגיבו??

 

3>

נכתב על ידי •אןן:]]• , 2/2/2008 19:17  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם   
דפים:  

1,062
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל•אןן:]]• אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על •אןן:]]• ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)