זאת עם השיער האדום.

אני יודעת שלא עידכנתי הרבה זמן, אבל האמת היא שפשוט שכחתי.
משום מה לא חשבתי שאני אמורה לעדכן. אבל מילא.

אז מה חדש?

ובכן, לפני כשלושה שבועות התחלתי שירות לאומי בבית אבות בת"א.
לאלה מכם שנרתעים מאנשים קשישים, וחושבים שבתי אבות הם מסריחים ומפחידים, - הו, עוד לא הגעתם למשען.

5 כוכבים, ממש קלאסה, וממש לא בצחוק.
הוא מאוכלס במרבית בעלי הממון של צפון תל אביב, שעברו את גיל 70.

אז יש את העצמאיים, אלו שבאו מרצונם וגרים בדיור המוגן. הם לא זקוקים לטיפול כלשהו ויכולים להסתדר בעצמם, אך נהנים מפעילויות שונות שיש בבית אבות.

חוץ מהדיירים העצמאיים, יש את המחלקות הסיעודיות.
שלוש מחלקות סיעודיות.

הראשונה, מחלקה סגורה, ל"מתהלכים". [עדיין משעשע אותי השם הזה, זה נשמע כאילו הם זומבים. או משהו.]
הם פשוט ללא הליכון או כיסא גלגלים ולכן דרוש קוד כדי להיכנס למחלקה, על מנת שלא יברחו. מילא.

המחלקה השנייה והשלישית מאוכלסות בקשישים שרובם, אם לא כולם, על כיסא גלגלים או הליכון. ההבדל בין המחלקות הוא צלילות הנפש שלהם.

אני במחלקה השניה, הצלולה יותר.

ממוצע הגילאים הוא מעל 90, ויש שם בהחלט אנשים כלים.

אז זהו.

אני מתגוררת בבית אבות עצמו, בדירת חדר קטנה וחמודה שממוקמת באחת הקומות של העצמאיים.

אני מוזמנת לשלוש ארוחות ביום בחדר האוכל אבל יש לי גם מטבחון משלי בחדר, למקרה ולא יתחשק לי לרדת לאכול [מה שקורה לא מעט]. שירותים, מקלחת [די גדולה], טלוויזיה, טלפון, מיטה, ספה ו.. זהו בערך.

יופי טופי, אחלה בחלה.
לכל התל אביביים, או למבקרים בתל אביב שירצו לפגוש בזיו פניי, אנא הרימו צילצול.
אני פנוייה בכל יום [כמעט] מהשעה 17:00.
ולקרייתים העצלנים, אני חוזרת כל סופ"ש.

[רואים? בכל זאת יצא ממני משהו, למרות שלא התגייסתי.]

וזהו.
שתהיה לכם שבת שלום, שבוע נעים,
ושלא ייפגע בכם ברק!

סיו.