על ארבעה בנים סיפרה תורה:

אחד חכם,

רשע ותם

ואחד שאהב.

מי שכתב:

"כשאת בוכה את לא יפה"

כנראה לא היה מאוהב

באותה תקופה.

אמר האוהב:

בואי נתנשק כשאת חולה

ונתחבק כשאת מזיעה

ונשכב הכי הרבה שאפשר

ואני אתפעל

כשאת כועסת

וכשאת בוכה

וכשאת רק מתעוררת משינה.

כי האהבה נועדה לטיפשים

אבל גם לנבונים

וגם למכחישים.

כי האהבה משטה בחושים.

אמר האוהב

לאלוהיו הגדול:

אינני

אינני רוצה לשאול.