Unlock Your Imagination
"פיאו... פיאו" ביטוי נפוץ בסלנג של בני ארבע שמשמעו – "אנא, אדוני, הרם ידיך פן קליע מאקדחי הוירטואלי יפלח את מוחך האקטואלי" |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
| 6/2009
הבית הירוק
הבית הירוק הוא הדבר הכי מעניין בשכונה,במיוחד שגברת אנווי הנאווה מתלבשת.
ואני נוהג לשבת על כסא ולדמיין שאני שם,כורך את זרעותיי סביב בטנה החטובה ומבקש ממנה להשאר איתי עוד קצת לפני שהיא הולכת אל העבודה.
אינימכיר
את בית משפחת אנווי זמן רב,אך בהחלט אני מחבב את המקום,בפעם הראשונהשצפיתי
בשכונה בלט הבית הירוק מבין כל הבתים האחרים,למרות שהייתי שמחלהיות בכל
אחד מן הבתים האחרים משפחת אנווי שבתה את לבי.
במקום לפטרל במסלול הקבוע שלי הייתי נעצר מול הבית הירוק,צופה בחיי המשפחה השלווים.
בלילות הקרים הייתי חולם על המיטה הזוגית שבבית הירוק,האח דולק והגברת לצדי ונהיה לי חם,בלילות הקרים.
לא ראיתי את הבית הרבה זמן,והבית הירוק הפך לבית שלי.
הפרידה גדר,ביני לבין הבית הירוק,המקום בו תושבי הבית אדונים לעצמם ובלי לוחות זמנים.
ולפעמים כשהאורות בבית הירוק היו כבוים הייתי הולך אל קצה הגדר השמאלי,שם היה השומר של כלא 4 מעשן,המושג כלא נשמע מדכא.
היינו מדברים,אני על החיים בבסיס והוא על החיים בכלא ולפעמים זה היה נשמע קצת יותר טוב מכאן.
העמדה שלו הייתה קרובה יותר אל הבית הירוק והתצפית עדיפה.
ואחרי שנגמרו לו הסגריות ולי נגמרו המילים,רק הצלחתי למלמל על הבית הירוק והוא חייך בהנאה.
וכשהבוקר עלה,קצת לפני שירדנו משמירה הדבר היפה ביותר היה באופק,לא זו השמש והזריחה אלא הגברת אנווי הנאווה.
כמו כל בוקר הייתי יושב על הכסא וחולם בהקיץ.
ולפעמים היו לי כמה רגעי מציאות יקרים מפז,שם הבנתי שאל בית משפחת אנווי או אל השכונה לא אגיע.
וברגעים אלה הייתי חולם על כלא 4,שם אין לוח זמנים והתצפית אל הבית הירוק עדיפה.
לפני שהייתי יורד מהשמירה ,השמש זורחת וגברת אנווי כמעט ואיננה לבושה,שם היה נדמה לי שאני חופשי,עד שאני חוזר אל השגרה.
| |
עדכון אחרי הרבה זמן
האיכר על האדמה שוב מתייפח,
גם השנה היבול דל ויבש
בוכה ומיילל, מילות דכאון צורח
וכשנגמר כוחו - לוחש
טיפחתי נבל לתפארת
השקיתי אמונה; חרשתי באהבה
והנה כמו כל שנה - ולא אחרת
זבל של בציר אנושי
האיכר נאנח אל מול שדה הקוצים
וחוזר בצליעה אל כסאו
אפול לתרדמת לכמה ירחים
אולי הדור הבא להיות בני אדם יחכים
| |
|   כינוי:
Naugrim בן: 36 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
