מזוכיסטית

ומה אני אמורה לעשות עכשיו עם כל הכאב הזה כשאני לא מוצאת את הסכין שלי?

זה חונק לי את קנה הנשימה.אני לא מסוגלת להזיז שריר מבלי שזה יציף אותי שוב.

אני גוררת את עצמי לאמבטיה מחפשת תחליף לחברה הכי טובה שלי שנאבדה לי.

אמא עומדת מחוץ לדלת מעשנת סיגריה,אני מתעלמת .פותחת את המקרר מוציאה בקבוק שתייה.ואני לא מבינה מאיפה אני שואבת את תעצומות הנפש האדירות האלו שבזכותם אני מצליחה לעשות כל כך הרבה פעולות מבלי להתפרק.היא מולי פתאום ,עוד עם הסיגריה.

"נכון שאת מחפשת סכינים"?"

"אני שותה,אסור לי לשתות"?

אני עולה בחזרה לחדר.

פותחת את המגירה,נוברת בטירוף, בהיסטריה של  ג'אנקית,בהיסטריה מעוורת.. משו שיקל עליי,משו חיצוני לפרוק לתוכו.משו,כל דבר כואב שיחליף לי את מה שאני מרגישה עכשיו.

כאב חיצוני שיחפה על האנדרלמוסיה שמתחוללת לי בפנים, שאני לא יודעת איך להשתיק אותה.

מוצאת את המחטים מהסשן המחטים הראשון שלי.

.להשקיע יותר מידי אנרגיה במשו שהיה כבר בתוכי וגרם לי להנות בסוף.זה מקושר לי עם כיף.

יורדת למטה,אחרי כמה מדרגות עוצרת.בודקת את השטח..מתגנבת בצעדי חתול למטבח.יש אור מהחדר של אבא.בטח תקוע עוד במחשב.

או  שאמא עושה איתו משמרות לבדוק שהבית לא מוצף בדם שלי.

הכסא חורק.שיט מסוכן מידיי.

חייבת איכשו להשהות את הכאב הזה.עוד קצת עוד קצת..כולם חיבים להרדם מתישו.

מתישו מוקדם מאוד בחיי.איבדתי את היכולות להתפרק בבכי.

אני חושבת שפשוט בזבזתי את כנרת הדמעות בגיל מוקדם מידיי.החיבור הזה בין בכי לכאב השתחרר לי כשהגעתי לקו האדום של שקית הדמעות.

אז מה אני עושה עכשיו עם כל הכאב הזה כשאני לא מוצאת את הסכין שלי?

מאיה בחזרות להצגה.לליטל יש דד ליין עד מחר. המחשבה שאני אגרום להן לעזוב את הכל רק בשבילי גורמת  לגלי הכאב להיות מאסיביים בהרבה יותר (ואיכשו זה אפשרי).הפלא של אסף ושל יובל על שקט כשהם ישנים.

אני צריכה מכות.

אני צריכה שיפרקו לי את האמאמאשלהצורה במכות.

אני צריכה שימעכו לי את הגולגלת על הבלטות עם הנעל.

שיקפצו לי על הצלעות כמו על טרמפולינה.

שישבו לי על קנה הנשימה ואולי ככה זה כבר יצא החוצה.

אני צריכה שיתפסו לי בשורשי השיער למטה,ויאחזו בו תוך כדי שמאפרים לי באישונים.

אני צריכה שיבעטו לי בבטן,עד שאני אקיא,ואז יטביעו לי את הראש בתוך כל הנוזלים שהוצאתי.

שיתלשו לי פיסות עור עם הציפורנים.

שיחררו אותי  בשיטתיות עם המחטים האלו שאני לא מצליחה להפיק מהן תועלת ,ואז שימלאו את החורים בפיסות עור.שיראה אסטטי.למה לא.

מה אני עושה עם כל הכאב הזה עכשיו כשאני לא מוצאת את הסכין שלי?

יוצאת אל הגג,מתבוננת למטה,

הכל נראה כל כך צלול.