סיירת יוליסס

"הוא הניף את המראה באוויר בתנועה מעגלית כדי להבריק למרחקים את החדשות באור השמש, שזהר עתה על פני הים. שפתיו הגלוחות התעקלו בצחוק ועמן קצות שיניים נוצצות בלבנותן. הצחוק אחז בכל גופו האיתן, הבנוי היטב." (עמוד 17)

המראה המאורכת (איך אני יודע שהיא מאורכת? נו, הרי זה ברור, איך אפשר להצליב תער ומראה עגולה?) מככבת החל מהמשפט הראשון של הספר, היא מאלצת את הגיבורים להביט ולזהות את עצמם, על כינוייהם המשונים, המנוגדים לשמותיהם האמיתיים, כדמויות במראה הפוכה:  "באק" (תיש , רמז לשטן) בניגוד לשמו המלאכי, "קינץ" (להב הסכין) כינויו המופרך כל כך של סטיבן דדלוס, הקדוש המעונה (ראה מבאר), החולמני, המיוסר.

וברקע, הדמות השלישית  העלומה בינתיים, היינס, בינתיים מסתתר מחוץ לטווח ראייתה של המראה.

אבל אין זו סתם מראה הפוכה, במראה מיוחדת זו יש סדק עקום, זוהי מראה סדוקה של משרתת, האם היא באמת סמל לאמנות האירית, או שמא היא סמל למהותו האמיתי של האדם שמאז ומתמיד יש בו משהו עקום וסדוק

והסופר מודיע לנו חגיגית, כבר בשלב מוקדם זה, שעד שנגיע לסופו של הספר, יהיה לנו מושג מה בטיבם של אותם  סדקים ובמהותה של אותה עקימות.