טוב, נכון, פרטי הפרטים של האריג ממנו עשוי הטלאי המשופשף המחובר בתפר מדוכדך למרפק מקטורנו של סטיבן, הסיבים השחוקים בטלאי זה המסורקים בניגוד לכיוון שעון החול המטלטל לרוח הבוקר במרום המגדל. רגע, עוד לא תיארתי את הריח הבוקע מן הטלאי הזה ומתמזג בריח אחר ולא תיארתי את גווניו העשירים (דהויים למחצה) המוכתמים בקצף הגילוח ואת התחושה המתקבלת לוא גם מיששנו טלאי זה באצבע צרובה מן הסיגריות ללא פילטר. ולמה כל אלה מתחברים? שלוש דמויות מתנהגות לפנינו וזה לא מתחבר לי לשום דבר קוהרנטי. יותר מאלף מילים מאורגנות בתחביר שחוץ מאקרובטיקה לשונית לא אומר דבר. אם טקטסט כזה עולה באחד הפורומים שאנחנו משתכשכים בהם, אני נוטש אותו בסוף הפסקה הראשונה. אז עכשיו לקחתי על עצמי משימה להכיר את המקור לכתיבה הדבילית הזו. שלא יגידו לי שהטקסטים האלה הם גרועים, כי הם רק חיקוי של הדבר האמיתי. הריני קורא בדבר האמיתי ואין בו שום דבר נעלה על החיקויים שלו. לזכותם של החיקויים יאמר, שהם מחקים היטב את הריקנות של המקור.
נכון, כשמוציאים קטעים מהטקסט, כפי שאתם ציטטתם, אפשר להתפעל מהם. אבל, ראבק, הוצאתם אותם מטקסט שבו הם אמורים להתחבר להקשר כלשהו, והם לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
