וידוי קטן- אני לא קורא אנגלית, זאת אומרת אני קורא המון אנגלית, כמו כל שמייטקניק בימינו, ואף מדבר אותה עצית למהדרין ככל ישראלי. אפילו האנגלים התייאשו כבר מלהעמיד פנים שהם
לא מבינים מה אני אומר.
אבל אני לא קורא אנגלית, בחיים לא גמרתי ספר באנגלית, אף פעם לא היה לי את אורך הרוח הדרוש על מנת לעבור את המחסום המייסר של קריאה איטית של כמה ספרים ראשונים בלשון עם זר, סבל המתפוגג לאיטו כאשר השתפרות קצב הקריאה הופכת לדלק לקריאה של יותר ויותר ספרים בשפת מקור.
תמיד אמרתי לעצמי שספרים מצוינים אני אזהה גם בתרגום גרוע. הצלחתי ליהנות מ"טום סויאר" ו"הקלברי פין" שתורגמו לאיזו עברית ארכאית, אפילו הצלחתי ליהנות מ"זקני בית הספר בווילבי". תמיד אמרתי לעצמי שגם אם אפספס פה ושם, ישנם המון ספרים טובים אחרים. לא נורא אם לא אקרא כמה אחדים בגלל איזה תרגום קלוקל.
האמת היא שאני פשוט לא מאמין שתהליך הקריאה בשפה זרה, ישופר ככל שישופר, יהיה אי פעם מענג כמו תהליך הקריאה בשפת אימך - בזה האחרון החוויה נספגת היישר למוח ללא שום תיווך של מרכז לשוני כזה או אחר.
חד לשוניותי המביכה מעולם לא הפריעה לי, עד שניתקלתי בעמוד 23 בצירוף המעניין: ג'ייני מאק, אני נחנק, או במקור: Janey Mack, I’m choked.
שוב יוליסס, הספר המעצבן והבתלי אפשרי הזה, הראשון בשנים רבות שאני מנסה לקרוא בכל חושי ולהתעמק בו ברצינות, (ולו רק מחמת פחדי מדמויות מסוימות שהס מלהזכירן בשעות הלילה ורצוי גם שלא ביחידות בשעות היום) מעלה בי לראשונה את המחשבה שאי אפשר להתעמק בספר מעבר לכושרו של המתרגם.
ובכך, בין הבורא לנברא (בהשאלה על ההרהורים הנפלאים של אליס) מתערבת כאן באמצע, מנסרה אנושית שלא יכולה להימנע מלהוסיף או לגרוע, להעצים או לעמעם את עצם הבריאה.
והדוגמא שאותה ציינתי העלתה בי הרהור כזה, מאחר ואני בכלל לא בטוח אם המתרגמת עתשה עבודה נהדרת ביצירת הצירוף 'ג'ייני מאק, אני נחנק' שמזכיר באמת דיבור חרזני קוקני, או שמא התעמקתי יותר מדי, מעבר למנסרתה של יעל רנן , וידידנו ג'יימס עתיר היודים כלל לא התכוון לדיבור קוקני כשרשם בקלות דעת בלתי מתחשבת בתושביה של ארץ האבות Janey Mack, I'm choked .
(פיכס, מאיפה בא לך הרעיון להשתמש בצבע המגעי ל הזה כרקע להערות?)
אולי זה יעזור לך. בעמ' 22 למטה. "- אנחנו ניחנק פה, אמר באק מליגן."
בגרסה האנגלית -" We'll be choked, Buck Mulligan said."
נראה לי שזה התלבש למתרגמת בפוקס.
כך או כך, יצאתי נשכר, ומצאתי ברשת כמה דוגמאות משעשעות לדיבור קוקני. ראו למשל כאן:
"Got to my mickey, found me way up the apples, put on me whistle and the bloody dog went. It was me trouble telling me to fetch the teapots."
which really means:
"Got to my house (mickey mouse), found my way up the stairs (apples and pears), put on my suit (whistle and flute) when the phone (dog and bone) rang. It was my wife (trouble and strife) telling me to get the kids (teapot lids)."
http://www.aldertons.com/
הלאה - בעמוד 25 מזייפת קצת המתרגמת לדעתי כשהיא מתרגמת Quart לליטר. בכל אופן הלא כל קורא הדיוט יודע שבאנגליה ובאירלנד לא משתמשים בשיטה המטרית, פינט (אפילו אם אינו זהה בערכו לקווארט), או אפילו רבע, היו לדעתי תרגום טוב יותר, ולו רק כי הראשונה היא מידת נוזלים אנגלית המוכרת יותר לקורא הישראלי, חובב הבירה, והשנייה היא תרגום משונה עד כדי כך, שהיה גורם גם לקורא הלא מצוי להבין מייד שמדובר במידה אנגלית (ותרגום זה גם היה עושה לו הרגשה טובה שעינו החדה תפסה את המתרגמת בקלקלתה).
אבל אני נטפל לשטויות נכון? כי בחמשת העמודים שלנו אנו זוכים להציץ לראשונה באירלנד המדוכאת, המושפלת, שאפילו אינה יודעת ואינה דוברת את שפתה שלה, אירלנד שאינה יודעת חשבון (על פי חישובים מתמטיים מפורטים, שערך ידידי ראש החוג למדעים מתקדמים ומחשבי על בפרינסטון, מחיר החלב בעמוד 26 היה צריך להסתכם בשני שילינג וארבעה פני, ולא שנים ושנים כפי שחישבה הזקנה האירית)
אירלנד שהיא "משי המקנה וזקנה עלובה, שמות אשר ניתנו לה בימים עברו. זקנה בלה, נעה ונדה. צלם נחות של בת אלמוות, משרתת את כובשה ואת הבוגד בה העליז, פילגשם המדומה, ציר שלוח מן הבוקר החשאי. כדי לשרת או כדי לגנות."
האם הסופר ירים בהמשך הספר גם את נס קוממיותה של אירלנד?
עד עכשיו התגלחנו, עכשיו אוכלים ארוחת בוקר (אלי)
אנו מכירים את היינס. מסתבר שקודם לא הכרנו אותו, הוא רק הוזכר.
באק וסטיבן אירים. היינס הוא אנגלי סמולני. איך אני יודע שהוא סמולני? כי הוא חושב שאירים צריכים לדבר אירית והוא צריך ללכת לספרייה הלאומית האירית, כלאמר, הוא אנגלי שאוהב אירים ותומך בתרבותם. באק ממשיך לעצבן בהתנהגות ההיפראקטיבית והשתלטנית. לא סותם את הפה, כל הזמן מתחכם. משום מה סטיבן סובל אותו, כנראה זה סוג של מאזוכיזם, כמו זה שלנו כשאנחנו נדבקים לספר הזה, כך סטיבן לבאק. [אפיפנס] סטיבן לבאק כאישה הוא נדבק וכבר תנו חכמים שאין נישואין מאושרים בלי קורטוב של מאזוכיזם בריא ומוטב הדדי. כנראה שסטיבן הוא סופר או משורר, אולי גם באק. באק מטגן ביצים ופורס לחם לכולם. יש גם חלבנית זקנה שתפקידה להיות מטאפורה לאירלנד. אחרי ארוחת הבוקר הם ילכו להתרחץ באגם, בשלב זה הם מתחילים להתפשט. הרחצה היא בעמודים שעדיין אינו מורשים לקרא בהם. גם נרמז לנו, שהיום זה יום של שתייה וזלילה, כי מקבלים משכורות. יש עניין של כסף. כידוע האירים עניים קשי יום. להיינס יש כסף, או קירבה לכסף. כך מאמין באק, שמנסה למכור את סטיבן להיינס.
לעניין ההרמזים המשכיליים שמענים אותנו. כדאי לזכור, שכשהספר הזה יצא לאור, בפני אדם משכיל עמדו, פלוס מינוס מאתיים ספרים לקרא. אם קרא שמונים אחוז מהם, הוא נחשב למשכיל מופלג. משכילים זיהו זה את זה, על פי שיחה שכללה איזכורים כאלה. אם הזולת נענה לשיחה, הרי הוא "משלנו", אם לא, הרי הוא קוקני. רמז לשיחה מסוג זה נמצא בעמ' 24. " - שמא זכור לך, אחי, האם סיר התה והמים של אמא גרוגאן נזכר במאבינוגיון או שמקורו באופאניישדות?...". או בשפתנו, האם אתה זוכר אם ניקול קידמן כבר התגרשה באופן רישמי מ (לא זוכר איך קוראים לו), או שהיא רק מזדיינת מהצד עם (לא יודע)?. ההבדל הוא, שהיום מונחים בפני המשכיל, שני מיליון ספרים נחשבים ולא מאתיים + אלפיים סרטים נחשבים באמת. וזה עוד לפני שפתחנו את האפשרות שעל המשכיל בן ימינו להכיר גם קצת מתרבות המזרח. שימו לב, באק וסטיבן קראו את המהדורה הראשונה של שירי ייטס. כמה משוררים נוספו לנו מאז? מי שהכיר אז את שירי ייטס, וויטמן ועוד חמישה משוררים, היה אלוף טריוויה. מה שאני מנסה לאמר הוא, שריגשי הנחיתות לא מחוייבים. מצד שני, אם רגשי הנחיתות גורמים למישהו תחושת התנשאות... תפאדאללו.
בקצרה, חמשת עמודים אלה מבהירים קצת את האקספוזיציה. זהו מבנה בן כשלש קומות. תחילת הספר בקומה האמצעית. באק היה בעליונה וירד במדרגות לאמצעית. סטיבן היה למטה ועלה למעלה. שם באק התגלח. משסיים להתגלח, היינס, שהיה למטה, קרא לו, שניהם ירדו לקומת הקרקע, שם שלושתם אכלו ארוחת בוקר. לחלק מהמבנה קוראים מגדל ובקומה האמצעית יש כן של תותח (האם כן של תותח במערכה הראשונה, מבשר שיהיה עליו תותח יורה במערכה האחרונה? הנה, גם אני יודע להרשים במשכילותי).
המבנה שמדובר בו הוא מבצר זעיר. מבצרים אלה נבנו במהלך המאה התשע עשרה ברחבי האימפריה הבריטית (מלחמות נפוליון). אם כך, כן התותח נמצא שם, כי הוא נשאר שם מן התקופה שהיה לו תפקיד שם.
לעיון נוסף: http://en.wikipedia.org/wiki/Martello_tower
אתה בטוח שזה מגדל-מבצר? זה נראה יותר כמו מגדל מים תורכי מרחוב שישים ביפו שהעירייה החליטה להוריד מאיזה גג ולהפוך למונומנט מתחת לגשר ליהודים בלבד.
לכי בעקבות הלינק שצרפתי
אנגלית קשה שפה.
נכון שאנגלית שפה קשה, אבל בלינק יש גם תמונות והתמונות הן בשפה שמובנת לך.
שמדובר במבנה מסוג זה, אפשר לראות בעמ' 29 "איך אתם קוראים לו, מארטלו?"
למה זה נקרא מגדל על אף שזה מבנה גוצי? לא יודע, אולי התעמקות בשלל המובנים למילה טוואר באנגלית, יבהיר זאת. אני יכל להעיד שכשקראתי בספר את הסצנה, זה לא הסתדר לי עם הדימוי שיש לי עם מגדל (עדות לכך, מה שכתבתי ש"חלק מהמבנה קרוי מגדל". לאחר ההבהרה ברור שכל המבנה נקרא מגדל). אולי זו הסיבה שכשקבלתי רמז למבנים אלה, מצאתי לנכון להביא זאת לכאן.