סיירת יוליסס

וידוי קטן- אני לא קורא אנגלית, זאת אומרת אני קורא המון אנגלית, כמו כל שמייטקניק בימינו, ואף מדבר אותה עצית למהדרין ככל ישראלי. אפילו האנגלים התייאשו כבר מלהעמיד פנים שהם

לא מבינים מה אני אומר.

אבל אני לא קורא אנגלית, בחיים לא גמרתי ספר באנגלית, אף פעם לא היה לי את אורך הרוח הדרוש על מנת לעבור את המחסום המייסר של קריאה איטית של כמה ספרים ראשונים בלשון עם זר, סבל המתפוגג לאיטו כאשר השתפרות קצב הקריאה הופכת לדלק לקריאה של יותר ויותר ספרים בשפת מקור.

תמיד אמרתי לעצמי שספרים מצוינים אני אזהה גם בתרגום גרוע. הצלחתי ליהנות מ"טום סויאר" ו"הקלברי פין" שתורגמו לאיזו עברית ארכאית, אפילו הצלחתי ליהנות מ"זקני בית הספר בווילבי". תמיד אמרתי לעצמי שגם אם אפספס פה ושם, ישנם המון ספרים טובים אחרים. לא נורא אם לא אקרא כמה אחדים בגלל איזה תרגום קלוקל.

האמת היא שאני פשוט לא מאמין שתהליך הקריאה בשפה זרה, ישופר ככל שישופר, יהיה אי פעם מענג כמו תהליך הקריאה בשפת אימך - בזה האחרון החוויה נספגת היישר למוח ללא שום תיווך של מרכז לשוני כזה או אחר.

חד לשוניותי המביכה מעולם לא הפריעה לי, עד שניתקלתי בעמוד 23 בצירוף המעניין: ג'ייני מאק, אני נחנק, או במקור: Janey Mack, I’m choked.

שוב  יוליסס, הספר המעצבן והבתלי אפשרי הזה, הראשון בשנים רבות שאני מנסה לקרוא בכל חושי ולהתעמק בו ברצינות, (ולו רק מחמת פחדי מדמויות מסוימות שהס מלהזכירן בשעות הלילה ורצוי גם שלא ביחידות בשעות היום) מעלה בי לראשונה את המחשבה שאי אפשר להתעמק בספר מעבר לכושרו של המתרגם.

 ובכך, בין הבורא לנברא (בהשאלה על ההרהורים הנפלאים של אליס) מתערבת כאן באמצע, מנסרה אנושית שלא יכולה להימנע מלהוסיף או לגרוע, להעצים או לעמעם את עצם הבריאה.

והדוגמא שאותה ציינתי העלתה בי הרהור כזה, מאחר ואני בכלל לא בטוח אם המתרגמת עתשה עבודה נהדרת ביצירת הצירוף 'ג'ייני מאק, אני נחנק' שמזכיר באמת דיבור חרזני קוקני, או שמא התעמקתי יותר מדי, מעבר למנסרתה של יעל רנן ,  וידידנו ג'יימס עתיר היודים כלל לא התכוון לדיבור קוקני כשרשם בקלות דעת בלתי מתחשבת בתושביה של ארץ האבות Janey Mack, I'm choked .

  (פיכס, מאיפה בא לך הרעיון להשתמש בצבע המגעי ל הזה כרקע להערות?)

אולי זה יעזור לך. בעמ'  22 למטה. "- אנחנו ניחנק פה, אמר באק מליגן."

בגרסה האנגלית -" We'll be choked, Buck Mulligan said."

נראה לי שזה התלבש למתרגמת בפוקס.

כך או כך, יצאתי נשכר, ומצאתי ברשת כמה דוגמאות משעשעות לדיבור קוקני. ראו למשל כאן:

"Got to my mickey, found me way up the apples, put on me whistle and the bloody dog went. It was me trouble telling me to fetch the teapots."

which really means:

"Got to my house (mickey mouse), found my way up the stairs (apples and pears), put on my suit (whistle and flute) when the phone (dog and bone) rang. It was my wife (trouble and strife) telling me to get the kids (teapot lids)."

http://www.aldertons.com/

הלאה - בעמוד 25 מזייפת קצת המתרגמת לדעתי כשהיא מתרגמת Quart לליטר. בכל אופן הלא כל קורא הדיוט יודע שבאנגליה ובאירלנד לא משתמשים בשיטה המטרית, פינט (אפילו אם אינו זהה בערכו לקווארט), או אפילו רבע, היו לדעתי תרגום טוב יותר, ולו רק כי הראשונה היא מידת נוזלים אנגלית המוכרת יותר לקורא הישראלי, חובב הבירה, והשנייה היא תרגום משונה עד כדי כך, שהיה גורם גם לקורא הלא מצוי להבין מייד שמדובר במידה אנגלית (ותרגום זה גם היה עושה לו הרגשה טובה שעינו החדה תפסה את המתרגמת בקלקלתה).

אבל אני נטפל לשטויות נכון? כי בחמשת העמודים שלנו אנו זוכים להציץ לראשונה באירלנד המדוכאת, המושפלת, שאפילו אינה יודעת ואינה דוברת את שפתה שלה, אירלנד שאינה יודעת חשבון (על פי חישובים מתמטיים מפורטים, שערך ידידי ראש החוג למדעים מתקדמים ומחשבי על בפרינסטון, מחיר החלב בעמוד 26 היה צריך להסתכם בשני שילינג וארבעה פני, ולא שנים ושנים כפי שחישבה הזקנה האירית)

אירלנד שהיא "משי המקנה וזקנה עלובה, שמות אשר ניתנו לה בימים עברו. זקנה בלה, נעה ונדה. צלם נחות של בת אלמוות, משרתת את כובשה ואת הבוגד בה העליז, פילגשם המדומה, ציר שלוח מן הבוקר החשאי. כדי לשרת או כדי לגנות."

האם הסופר ירים בהמשך הספר גם את נס קוממיותה של אירלנד?