סיירת יוליסס

בעצם כותרת הקטע היא -  Huston, We almost had a problem

הפעם זה היה רק כמעט, אבל אני מניח שזה יקרה עוד כהנה וכהנה במהלך הספר. גמרתי לקרוא את חמשת העמודים המצווים (מי, מי ציווה עליך אפיפנס, רק תגלה לנו ומייד נניח בצד את המלקחיים המלובנים הללו ואת מחתת הגחלים המאדימות) והנה ראשי ריק מאסוציאציות.

אבל נצטוויתי...

קראתי שוב, ומצאתי שני הרהורים/פלאשבקים מבין מדרשו של סטיבן האיום, בנוסף לאלה שכבר דשנו בהם בעבר.

האחד (ע' 30) סיפור-שיר בסגנון הזוהר-יופי של אליס: "עיניים, חיוורות כים שרוענן ברוח, חיוורות ממנו, תקיפות וזהירות. שליט הימים, צופה דרומה אל המפרץ: ריק מחוץ לנוצת העשן של ספינת-הדואר. עוממת על קו-הרקיע הבהיר, ולמפרשית הנוטה ממסלולה ליד מולנס".

כמה מעטות הן תנועות המכחול שיוצרות את התיאור המורכב הזה. אני תוהה עד כמה היה ג'ויס היקר, ביצים וסוכר,  בקי בתורת האינפורמציה של קלאוד אלווד שנון, שהיה בן שנתיים כשהחל 'יוליסס' להתפרסם בהמשכים.

לפני שאתם תוהים למה אפיפנס מתגולל עליכם עם תורות אינפורמציה להכעיס, וכעונש משאירים אותי לבד בחדר סגור עם אליס, רק אומר להגנתי שלפי תורתו של שנון ניתן למצוא במחרוזות של מידע קטעים מיותרים שהשמטתן לא תפגע ולו בביט אחד של מידע 'אמיתי' וניתן לארוז את המידע המסונתז הזה בשיטות מתוחכמות בחבילות קטנות יותר ויותר עד לחסם אופטימלי שמתחתיו כבר מתחיל מידע אמיתי ללכת לאיבוד. 

 אני תוהה אם לא מתשעשע לו ג'יימס היוצר, באדום לא עוצר, ביצירת תמצות אופטימלי כזה של תיאוריו.  להעשרת הידע בענייני תורת האינפורמציה והקשר שלהם לאנטרופיה (אליס – קחי מפה מייד את חנוכה לפני שנהיה לנו כאן יום כיפורים)  ראו כאן במטותא:

http://en.wikipedia.org/wiki/Maximum_entropy

והשני (ע' 32) עוד הרהור מעונה, מיוסר: "הם ידרכו עליו הלילה, כשישובו הנה עם חשיכה. הוא רוצה את המפתח. זה שלי. אני שילמתי את דמי-השכירות. אבל אני אוכל עכשיו את לחם-החסד המר שלו. גם את המפתח אצטרך לתת לו. את הכול. הוא יבקש אותו. ראיתי את זה בעיניו".

עם כל יופים של שני התיאורים וחשיפת קצה קצהו של קרחון היחסים המורכבים בין באק לסטיבן, (מכבסת מילים לחשדות שלי שהם קצת לסבו-אומואים), אין לי באמת הרבה מה להגיד על שני התיאורים הללו,

אז מה יהיה?

למרבית המזל, ממש בסיומה של מכסת חמש ערי המסכנות שנצטווינו לבנות היום (מי? אפיפנס? מי ציווה עליך? תגיד לנו ונשחרר את כף רגלך ממפצח העצמות שפותח במיוחד לכבודו של ליאופולד פון זאכר מעמוד 279), נפל לי פתאום האסימון שהתגלגל עוד בעמוד 14 וצויין כבר ממש במפורש בפוסט של אלי אתמול (לו רק קראתי את אלי לפני שכתבתי את הגיגי אלו):

תגלית מרעישה! היינס הוא אנגלי! ראסמי! מסריח מכסף (עמוד 17) , למד באוקספורד היוקרתית ללא נשוא, יהיר ומתנשא, בן לאומה השנואה, הכובשת

עוד תראו – כאן תהיה דרמה!

פתאום ראיתי (סליחה אלי, סליחה, רוצה לאמר - סיפרתי לעצמי) שיש עוד הבזק קצר, חד כתערו של באק, בעמוד 32, אמו של סטיבן, המלכה השולטת : "מלכה מטורפת, זקנה וקנאית. כרע ברך לפני". (אלי). איך אתה מקשר את זה לאמו של סטיבן? ומה משך את תשומת לבך במחרוזת הזו?[אפיפנס] תקרא ברצף את ארבע השורות המתחילות בשורה "אני משרתם של שני אדונים" ולדעתי השורה השלישית, זו שציטטתי, תלושה מהקודמת והבאה, ואילו השורה הבאה, הרביעית היא המשך ישיר של הדיבור בשורה הראשונה והשנייה. (אלי). אמנם היאת תלושה, אך למה אתה משייך את זה לאמו של סטיבן?[אפיפנס] אינטואיציה, או מה שאתה מכנה, אולי לא בלי מידה ראויה להתכבד של צדק הנה-שוב-אפיפנס-ממציא-לעצמו-סיפורים