בינתיים נהיה לי הריח הזה של סרטים אנגליים מהוגנים עם כל מיני "ג'נטלמנים" ענוגים חנוטי מטאטא-בתחת שמתים להזדיין זה עם זה כמו שפנים, אבל עד שימצאו את התירוץ הפואטי המתאים הם מקצקצים זה את זה למוות, מתייסרים במחשבות לאומניות-רומנטיות (אני צופה מוות, אגב. אני תוהה אם קינץ' יהיה זה שיתחרקר עם סכינו של מאליגן מרוב ייאוש או שאולי בכלל ירצח את היינס אחרי שיזדיין איתו ויאכל את הלב), ובינתיים חונקים את הליבידו עם ציטוטים של ייטס והתעללות בזקנות מתוקות. גם קראתי כמובן מה שכתבתם, ידידי המלומדים. אלוהים יעזור לכם.
הדקדנט הזה הורג אותי, אני מודה. ממה בדיוק הם מרוויחים את הכסף שלהם? ומה יוצא לדודה המסכנה מלפרנס את מאליגן המתעלק? מה הם מ י י צ ר י ם ?
וגם: ברור לי שסטיבן המעונה חושב על אמא שלו, הסוטה. להתפלל בשבילה לא הסכים (מעניין מה עשתה לו שככה מגיע לה, בטח נשאה את שם ארתור הקדוש לשווא), אבל לחשוב עליה מחשבות דביקות עד עריות זה בסדר. טפי.
בינתיים מי שהכי מוצא חן בעיני הוא זה עם פוטנציאל הטרול, מאליגן. כמובן שמרוב קנאה. מתאים לי יותר להיות היינס כבד-הראש, האנגלי הנאור, כזה שמספר לעצמו בטח שהוא יותר טוב משני הפסיכים האלה, אבל בעזרתם האדיבה יגלה את כל הפינות המטונפות שבאישיותו החלבלובית.
מה שהכי אהבתי מצאתי, סליחה על הבוגדנות, דווקא בעמוד 25, הכינוי הדגול!!!!11111 מרבבה של אדושם, "אספן העורלות". אחחח.
ותגידו, דדלוס זה לא האבא של הבן הטיפש ההוא שעף גבוה מדי והרס את הדונג שאבא הדביק יפה כל כך לכנפיים שלו? כבוד המפקד, מודיע בהכנעה המפקד שכבר לפני פוסטים רבים מספור עבדך הנאמן והנרצע הפליג בשבחיו של המבאר, הלא הוא מפתח השמות והעניינים, ואם כבוד המפקד היה מעלעל בעמוד 871, שורה שלישית מלמעלה היה מוצא את המרתקון הבא:
סטיבן דדאלוס: סטיבן הקדוש, יהודי במוצאו, היה הקדוש המעונה הנוצרי הראשון, במאה הראשונה לספירה. דדאלוס (יוונית, "אומן מחוכם") הוא שמו של הממציא המיתולוגי הגאוני, שהוגלה מאתונה אחרי שרצח את אחיינו מתוך קנאה בכשרונותיו (ע"ע דוכיפת). הוא הגיע לכרתים, שם תיכנן למלך מינוס את המבוך שבו נכלא המינוטאורוס (ע"ע פסיפאי). לאחר שסר חינו של דדאלוס נכלא הוא עצמו במבוך, עם בנו איקארוס. דדאלוס התקין לשניהם כנפיים וכך נמלטו, אך איקארוס המריא גבוה מדי, השמש המיסה את השעווה שבכנפיו והוא נפל וטבע בים. סטיבן מתנדנד בין הזדהות גרנדיוזית עם דדאלוס לבין הזדהות נואשת עם איקארוס (ר' "סקילה וכריבדיס" עמ' 253) (עמ' 13)
הוא שאמרתי. גרנדיוזיות ודיכאון. חכם המליגאן הזה. וסטיבן הזה הולך ונהיה הצל שלי במסע הזה. פחח (חופשי, חנוכה)
נ"ב
ספרה הדגול של אייריס מרדוק "מתחת לרשת", עכשיו נופל לי האסימון, הוא מחוות ענקית ליוליסס. נא לקרוא במקביל.
המסדר עובר לדום מתוח ולתהייה מתוחה. כמה עוד ספרים יורה לנו המפקד לקרוא במקביל? (עין, שלישית משמאל במדי א' מגוהצים ובהכתף 'שק)
תגידו, יכול להיות שג'וייייס קשישא קורא את הבלוג שלנו? (אפיפנס)
השאלה לא כל כך מופרכת כמו שהיא נשמעת, כבר בעמוד 33 ג'ייימסנו (ובקיצור ג'אמוס) רומז על האפשרות המפתיעה הזו בספרו לנו על ראש הכופרים האפריקני הערום סאבליוס, שטען כי האב הוא שהיה הבן של עצמו.
אבל ההפתעה האמיתית, ההוכחה אם תרצו בעז הידיעה, שג'יימס הוא אורי גלר לא נמצאת בעמוד 35 שבו ספק נרמזת כוסית וספק מוזכרת כוסית, אלא דווקא בעמוד 34 (כמה שנאמר כבר בשיר הידוע - הכול תמצא בו, הכול תמצא בו עמוד 34 שלום, עמוד 34 שלום):
"כל הג'ינג'יות חמות כמו עיזים" ואידך זיל.
בניגוד לחמשת העמודים המשמימים למדי הקודמים, את החמישייה הנוכחית גמעתי בתענוג, משחקי מילים שובבים משובצים בין העמודים כפנינים מזהירות (איך הליריקה שלי כבוד המושלת בכפכף). למשל: איך אומרים חפוז ביוליססית? תצלום בזק (עמוד 34) ומה עושה סטודנט שנשר מלמודי הרפואה? נכון, גם אתם קראתם את עמוד 34 , הולך למשש את האהממ דופק בצבא.
אגב – האם הכומר זיין את סטיבן? ("הילתו האפורה של הכומר בגומחה בה לבש את בגדיו בצנעה. אני לא אישן כאן הלילה. גם הביתה אני לא יכול ללכת")
והמילה הכול כך מצמררת בסוף הפרק הראשון, הפרק על בנו של אודיסאוס. אך מי הוא הבן הזה? סטיבן? ואם סטיבן הוא הבן, מיהו האב? דמות שעדיין לא הוצגה בפנינו או שמא זהו סטיבן עצמו? הרי הזכרת קודם שראש הכופרים האפריקני הערום סאבליוס, שטען כי האב הוא שהיה הבן של עצמו. חוץ מזה, המוטיב הזה מוזכר גם בעמ' 30 "נכדו של האמלט הוא סבו של שיקספיר והוא עצמו רוח-הרפאים של אביו." היינס מגיב לאמירה זו בהצביעו על סטיבן "מה, הוא עצמו?" אין מה לדבר, כשאתה צודק, אתה צודק. תודה! (ועל עצמו) "הוא גדול, הוא גדול, הוא גדול"
שאלות על גבי שאלות. כך יעה (או לפחות סמרטוט נזלת) וכך נאה בפרק ראשון בספר עב כרס שאינו אץ לסגור דברים בטרם עת.
רגע, מה?? באיזה עמוד אתה? לא אמרנו בלי ספוילרים? הלו! אליס, אלא מי!
(עין)
"כמובן שאני בריטי, אמר קולו של היינס, ואני מרגיש בהתאם לזה". את זה אנחנו כבר יודעים. עובדת בריטיותו נגלתה אלינו בעמודים קודמים, תודה על האישור, היינס.
רעש חזק העיר אותי באמצע הלילה.
התיישבתי לרגע במיטה, מנסה להבין איך, למה ובעיקר מה. עוד בטרם התרגלו העיניים שלי לחושך זהרו אלי הספרות מהשעון – 4:30. חלפו עוד כמה שניות לפני שהבנתי שמה שהעיר אותי היה הצליל בו פגש הספרונצ'יק שאנחנו קוראים כאן בצוותא את הרצפה.
יוליסס ישן לצידי, אם עוד לא הבנתם.
"וזה שקראת כל ערב שני עמודים מתוך שבעה ספרים?" (עמוד 56 – סוף הספויילר) – זה תיאור די ממצה של המחשבות שלי.
יש עמודים, מה עמודים – שורות אפילו, שגורמים לי לחשוב ולהרגיש כאילו אני קוראת כמה ספרים בו-זמנית. השורות לא מתחברות לכלל הבנה, ואז פתאום – אאוריקה. באה לי ההארה ואני מבינה משהו.
האם ה-"זה ייסחף הנה כשתבוא הגיאות באחת בערך" (עמוד33) יתגלה כגופה של אדם שטבע בעמוד 279? בשלב הזה, הפתרונים כולם אצל ג'וייס בכיס.
הפרק השני – היפ היפ הוריי. במקור שם הפרק הוא נסטור.
כאן, הפרקים נטולים שמות או מספרים.
סטיבן הוא מורה להיסטוריה לנערים בעלי מבט אטום, שבהמשך, כמה שמחתי לגלות, מתנהגים בדיוק כמו התלמידים של היום, אבל חלילה לי מלהקדים מאוחר ולו רק בשל הפחד מהמפקד (כל הזכויות שמורות לאפיפמונדס).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
