אירלנד. דבלין. שנות העשרים של המאה העשרים. טעות קטנטונת. הספר החל להתפרסם בהמשכים בליטל רוויו בניו-יורק במרץ 1918. (ראה 'כרונולוגיה של חיי ג'ויס' עמ' 885)הספר מתאר יום בין שנת 1914 ועד שנת 1918 ואני מרגיש שבמשך 8900 העמודים שנשארו לנו לקרוא יהיו מספיק רמזים ששרלוקאים מדופלמים כמונו יצליחו למצוא בדיוק באיזה תאריך מתרחש הספר. אני קובע שהוא מתאר יום בשנות מלחמת העולם הראשונה על סמך הטריאלוג באמצע עמוד 29 שבו שואל היינס אם הם (הנייטיבס באק וסטיבן) משלמים דמי שכירות ובאק עונה שתים-עשה לירות (ויש לי הרגשה שאי אפשר להאמין כפשוטה לאף מילה שיוצאת מפיו של התיש, אבל אין לי הוכחה בינתיים, רק הרגשה) וסטיבן מוסיף שהתשלום משולשל לשר לענייני מלחמה
במבנה ששימש פעם כמבצר משכימים שלשה אנשים. באק, סטיבן והיינס. שלושתם אנשים משכילים, שיודעים לתבל את דבריהם במובאות מספרות העולם ומתחבטים בעולם המצוייר בספרות זו ובלקחים האפשריים מספרות זו, על המציאות המיידית והפוליטית בה הם חיים.
באק, ייצור היפראקטיבי, שלא סותם את הפה לרגע. חותר ללא הרף ולא משנה לאן. מזכיר קצת את רמימי מפורום סמי. באק סטודנט לרפואה החי על תמיכה של בני משפחתו.
סטיבן, ייצור מופנם ששוקע בהזיות שלא תמיד ברורות. חלקן לפחות עוסקות ביחסיו עם אמו המנוחה. סטיבן סופר ומתפרנס מהוראה.
היינס, אנגלי המתארח באירלנד. אוהד התרבות האירית ומיוסר חלקית על אחריותה של מולדתו למצבה של אירלנד. היינס מתעניין ביצירתו הספרותית וההגותית של סטיבן, אולי למטרות השקעה. סטיבן אמביוולנטי לעניין זה של היינס. באק רואה בכך סיכוי לברכה.
הציטוטים מספרות העולם וההתייחסויות אליהם, מספרים משהו שמתקיים במקביל לעלילה האקטואלית של הפרק. בולט במיוחד העיסוק ביחסים א-סינכרוניים בין אב לבן. כלומר, שהבן עשוי להיות אביו של עצמו, או סבו.
כך גם, העלילה גולשת ללא כל התראה לקטעים שנראים כהזיות המספרות משהו שמתקיים במקביל לעלילה האקטואלית של הפרק. ייתכן שאלה הן רק הזיותיו של סטיבן, אך ייתכן שלא רק שלו. ההזיות שראויות לציון עוסקות באדם כלשהו שטבע במימי המפרץ וממתינים שגוייתו תפלט מן המים וביחסים ארוטיים בין סטיבן לאימו (מה שעשוי להתקשר לעניין הבן שהוא אבי עצמו).
(עין)
באחד מני המקומות הרבים בהם קראתי על יוליסס, קראתי שכל פרק מאופיין בצורת כתיבה שונה, בצבע משלו, ומקושר לאיבר מסויים בגוף. מזכיר את המשחק clue
הפרק הראשון נקרא "טלמאכוס" והוא מקביל לשיר הראשון באודיסיאה. טלמאכוס הוא בנם של פנלופה ואודיסיאוס. בפרק זה אין קישור לאיבר גוף מסויים, שכן טלמאכוס נתפס כמי שלא הגיע לגבריות המצופה מגברים בימים ההם.
אודיסאוס, אביו, יצא להלחם במלחמת טרויה, ביום בו הוא נולד, וטלמאכוס גודל על-ידי אמו והמטפלת שלו. בהעדר דמות גברית להזדהות עמה, לא פיתח וסיגל לעצמו טלמאכוס יקירנו גינונים גבריים. רק מאוחר יותר, כשהחל לדחוק רגליהם של מחזריה של אמו, ניתן היה לומר עליו שהגיע לבגרות מסויימת.
הצבעים המקושרים לפרק הראשון הם: זהוב ולבן.
בהקדמת המתרגמת, כותבת יעל רנן שג'ויס מסר בעל-פה את שמות הפרקים ביוליסס, ולא הכניס אותם לטקסט בעצמו.
עולה בדעתך איך הזהוב והלבן מתקשרים למה שקראנו ואיך פרק זה מתקשר לטלמכוס, מעבר לכך שזה פרק ראשון והשיר הראשון באודיסאה נקרא טלמכוס?
אולי - הלבן הוא צבע המסמל תקווה ושאיפה לשלום, והוא גם אחד משלושת צבעי הדגל של אירלנד, ביחד עם כתום וירוק. אולי לבן וזהוב הם צבעי האור בשעות הבוקר בדבלין? "שיניו הקצובות והלבנות מנצנצות פה ושם בנקודות זהב" (עמ' 14), קצף הגילוח הלבן, החלב, המראה הזוהרת. מישהו? רעיונות?
אם תסכימו להוסיף צבע ירוק, נקבל את שלושת צבעי הדגל האירי. הספר נכתב כמה שנים לפני מלחמת השחרור האירית והיא מוזכרת ברקע, במיוחד דרך עיניו של סטיבן המביט בזקנה מוכרת החלב ומהרהר בעליבותה של אירלנד המשועבדת, בינתיים. על מלחמת השיחרור האירית ראו חומר מרתק אצל הגברת ויקי. כאן:
לאירלנד היה דגל קודם, לא רשמי, לפני הטריקולור. היה מצויר בו נבל זהוב על רקע ירוק.
רקע על התקופה ובשפה העברית, היסטוריה של אירלנד - ממרידת חג הפסחא עד לחוזה האנגלו-אירי
היי אלי אחלה! הלינק שלך עוצי לגמרי (שו עוצי? אתה שואל? ראה הרפתקאות ג'נינגס ודארבישייר של אנתוני באקרידג') כי, כאמור בוידוי החד לשוני שלי, את זה שאני הבאתי אני הרי לא מסוגל לקרוא.
תראה מה מצאתי בקישור שלך בקשר למאורעות 21 בינואר 1919: "..עוד באותו היום נהרגו שני שוטרים בריטים במחוז טיפררי..." כן, החשד שלך נכון, ראה כאן:
תזכיר לי מה החשד שלי שהשיר על טיפררי מדבר על מלחמת השיחרור האירית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
