דבלין, תאריך ידוע, 14.00, הספריה הלאומית.
הדמויות:
סטיבן
ראסל
אגלינטון
שופרא
מאליגן
השמש
צילו של בלום
על פי ראסל, מובנה של היצירה היא הפרשנות המסורתית. על פי אגלינטון, יצירות מובנות בהשוואה ליצירות מופת כהאמלט. על פי סטיבן היצירה מובנת על פי הביוגרפיה של יוצרה. על פי מאליגן, אין לפרשנות ערך. על פי שופרא, ליצירה פרשנויות שונות ולכולן יש מקום. על פי יוליסס, השיטה הפרשנית נגזרת מן הביוגרפיה של הפרשן. :) יפה.:) אגלינטון אומר עוד משהו, שבניתוח היצירה אנו יכולים לחשוף נטיות כמוסות של המחבר וזה לא בדיוק מתיישב עם טענתו הקודמת.
נכון שיש פרשנויות מבאסות ויש גם פרשנויות חוצפניות ויש גסות רוח ויש הזויות ויש מטופשות ומגוחכות וגרועות. מצד שני, אני לא יודע להצביע על סוג פרשנות שהוא כן נכון ואני נוטה לחשוב שאין ולא יכולה להיות פרשנות שהיא הכי נכונה. אבל, כל קריאה של יצירת ספרות, היא ממילא קריאה פרשנית, כך שהשאלה היא לא האם נכון לפרש, אלא האם לקיים שיח בין פרשנויות שונות. על כך יש לי תשובה החלטית - כן. ראוי לקיים שיח בין פרשנויות שונות ובין שיטות פרשנות שונות. זה לא חוק מדינה, זה חוק הומניסטי. עוד חוק, ככל שמתקיים שיח פרשני ענף יותר לגבי יצירה מסויימת, היא יצירה משמעותית יותר. אנשים קוראים דברים שונים בזמנים שונים, ואין דומה קריאה שלי היום לקריאה שלי מחר. ולכן הדיאלוג בין הקריאה שלי לקריאה שלך משתנה, בגלל הקריאות השונות הללו של כל אחד מאיתנו בזמנים השונים מהמשפט הקודם שלך, עולה עניין מרחיק לכת מזה, שחוץ מדיאלוג בין הקריאה שלך לשלי, מתקיים גם דיאלוג בין הקריאות השונות שלך.
משל למה הדבר דומה? לנסיון ליצור דיאלוג בין שני קליידוסקופים המראים מדי פעם צורות דומות. אני מסכים שיש משהו מרתק בדיאלוג הזה, והוא עוזר להבנה, השאלה היא מה משמעותה של ההבנה הזאת? האם העובדה שהבנתי מה שאתה אומר משמעותה שהשתניתי לתמיד, ובפעם הבאה הקליידוסקופ שלי יתן תוצאות מוטות במקצת, יותר הרמוניות לתוצאות שלך? אני מקווה שכך הוא, כי אחרת ההבנה אינה אלא תכונה עקרה. נראה לי, שהקליידוסקופ תמיד נותן תוצאות שונות. אבל נעזוב את המשל. במפגש דיאלוגי, תמיד מתחולל שינוי, אחרת זה לא דיאלוג. אבל, זה שיש שינוי, לא אומר בהכרח שהשינוי הוא לעבר הרמוניה, השינוי יכל להיות באותה מידה גם לעבר דיסהרמוניה. אתה דורש יותר מידי מן ההבנה, שהיא תשנה אותך אחת ולתמיד והבטחה שהשינוי יהיה בהכרח בכיוון של הרמוניה. ואם זו הבנה חלקית, זמנית, או רב-משמעית, אז מה? אז תסיר ממנה את הכרתך בה? תנשל אותה מירושתך? ואם ההבנה שהושגה היא שהבנתך הקודמת שגויה, מה אז? תתנכר להבנה בכלל?
מה שאנחנו עושים כאן מהיום הראשון הוא שיח בין פרשנויות ליוליסס. יכלנו לעשות זאת לגבי כל יצירה, אך יש משהו ייחודי ביצירה זו - יוליסס ובמיוחד פרק זה, נוטלים חלק בשיח הפרשני הזה שאנו עורכים כאן ליוליסס. כלומר, היצירה שותפה לחקירת מובנה ומציעה בעצמה רעיונות פרשניים שונים וסותרים לפרושה ומגחכת כל אחד מהרעיונות הפרשניים שעשויים לעלות על הדעת ובכלל זה קריאה תמימה, חפה מפרשנות. יש משהו בעיסוק היתר האובססיבי והמודע להכאיב, בפרשנות ליוליסס, שמוציא את הטעם מהפרשנות וייתכן שדווקא בכך טמונה אפשרות לקריאה שהפרשנות מנוטרלת ממנה. על יד הגיחוך, יוליסס גם מבטאת חרדה מן הפרשנות שחושפת אותה במערומיה ובכך היא מאבדת מקיסמה והחרדה הזו מכוונת הישר לאי הנחת והתוקפנות שאנו מבטאים כלפיה, מפעם לפעם ובמיוחד בפרק זה.
במהלך הדיון הזה בענייני תרבות ופרשנות, צילו של בלום מציץ ונעלם. מפרקים קודמים, אנו יודעים שיש לו דעה בנושא ובעניין שייקספיר בפרט.
לעניין שם הפרק - יוליסס מיטלטל בין הפרשנויות השונות עד לאבדון. בהחלט. גם אני הולך לאיבוד אם לא לאבדון של ממש בין כל שברי המשפטים, הפרשנויות, הרעיונות והעלילה הכאוטיים. גבר הולך לאיבוד דרך יוליסס. וגברת לעיבוד
כן היה לנו -
מיהו המחבר ומה היחס בין הדמויות למחבר? מיהו אלוהים ומה היחס בין בני האדם השונים לבין אלוהים? מיהו האדם ומה היחס בין האנשים שהוא פוגש לבינו? מיהו ג'ויס ומה הוא רוצה מאיתנו? לפחות על פי "אם יעזוב היום סוקראטס את ביתו, ימצא את החכם יושב על סף-דלתו. אם יהודה ייצא הלילה, אל איש הקריות יובילו צעדיו." (255), אז כשאת קוראת את ג'ויס, את קוראת את עצמך. !! יש הרבה אמת במה שאתה אומר, אבל אני רואה בכך סגנון נחות. ספרים של choose your own adventure, או ספרים של כתמי רורשאך, שבהם הקורא אמור לתרום את דמיונו ליצירת הנרטיב, לא חביבים עלי. א. לא אמרתי, אלא ציטטתי, כלומר, הוצאתי דברים מהקשרם. הקשרם מביא גישות שונות שזו אחת מהן. ב. אני מניח שבחינה של כל אחת מהגישות השונות, תוביל לאבסורד. עדיין אין אני לא מוצא לנכון לבטל את ערכן בגלל זה, 1. כי הן לא ניתנות לסתירה (או בלשונך, "הרבה אמת"), לכל היותר הן ניתנות לשיפוט טעם ("אני רואה בכך סגנון נחות... לא חביבים עלי"). 2. הגיוני בעיני שהגישות השונות אינן עומדות בפני עצמן, אלא תמיד ביחס השפעה כלשהו ביניהן (אפשר לומר - דיאלקטי). הפרק הנוכחי, מנכיח את הדבר הזה.
עניין פעוט אבל לא פעוט מדי שיעבור ללא ציון. זה היה הפרק התשיעי מתוך 18 הפרקים של יוליסס ונתנו ליום לעבור ככה, בלי תרועות ומצילתיים. זה לא רק שזה לא פעוט, זה ענק הלילה הזה ארים כוסית לחיי סיום הפרק התשיעי ולחיי התשעה שעוד נכונו לנו. לחיים. כיפאק היי לנו. אנחנו פופאים.
חג שמח, יוליססים! חג שמח יוליססים
זהו. חסל סידור פסח, גם אם לא כהלכתו, הרי שכרוחו. היה טעים, היה כיף. אנשים טובים וצחוקים. כל הכלים כבר במדיח, הרהיטים במקומם ואפילו הרצפה מנוגבת. מה שנשאר זה לנוח וזה מה שאני עושה. חג שמח לכם! אצלנו הסדר מתחיל רק עוד שעתיים בערך. איזה כייף לכם שכבר שפכתם את חמתכם והדחתם את כליכם לדבר מירוק ועברה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
