סיירת יוליסס

מתוך הבועה הסגורה בה בחרה מולי להימצא, היא יורה את תסכולה ומררתה לכל עבר. המונולוג שהיה בתחילתו משעשע, הופך מרגע לרגע לכתב קטרוג על כל האנשים שהיא מכירה, קרובים ורחוקים כאחד.

על בעלה היא אומרת שהוא סיפר לאבא שלה סיפורים על מה שהוא הולך לעשות, אבל היא ידעה כבר אז עם מי יש לה עסק (823), צריך לתת לו מדליה על כל הסיפורים שהוא ממציא, (823), היא מתלוננת שהוא משאיר אותה כל היום לבדה (823), "לא שהוא היה עוזר לי הרבה אם הוא היה כאן אבל יותר טוב מכלום" (823), ושהכל אצלו מחושבן ומאורגן (824).

בהיררכיה הפנימית של מולי בלום נמצא במקום של "יותר טוב מכלום". הטיעון הזה, יותר נכון מזה שבכותרת. נכון שהיא לא סובלת את כולם, אך יש יותר ויש פחות ואפשר לשרטט את הריטינג שכל אחד זוכה לו, גם אם מעמדו של כל אחד, משתנה מעמוד לעמוד. מקבלת. הרייטינג הוא העיקרון של מולי, זה מה שבעיקר מעסיק דעתה. אפילו מולי, שללא ספק עומדת בראש פסגת המוצלחים, לא יוצאת נקייה - "אני יותר מידי ישרה", אני מזדקנת וכד'. הבא בתור בסולם המוצלחות נדמה לי ששמור לסגן אלוף טווידי. בלום לא נמצא בתחתית המדרגה, אני אפילו לא בטוח שהוא מתחת לבוילאן. מילי נמצאת במקום מאוד גרוע ביותר והאשמה לכך מתחלקת לא שווה בשווה בין מולי לבלום. אין אצל מולי שיוויון, הכל רייטינג. איפה נמצא בלום בסולם של מולי? "יותר טוב מכלום" זה מעט מאוד, לא? לא, כי יש רוב האחרים נמצאים עוד מתחת לזה. ואני לא חושבת שהבנתי במדוייק את כוונתך באשר ל"רייטינג". בעיני מי? בעיני מולי למה? כי זו דרכה להתבונן על סביבתה אם אני עוקבת אחר יחסה ואמירותיה כלפי בעלה, אני לא רואה השתנות משמעותית. האפס נשאר אפס כל הזמן, לא? יש השתנות. מה מידת המשמעות שאנו מייחסים להשתנות הזו, אמנם פחות חשובה מעצם זה שהיא עוסקת ללא הרף בלדרג בני אדם. למה זה כל כך חשוב שהיא מדרגת בני אדם ועוד משנה את הדירוג מדי משפט או עמוד? ולמה זה לא חשוב שדעתה על בעלה לא משתנה? זה בדיוק מה שחשוב בעיני: היחס כלפי כולם משתנה כל הזמן והיחס כלפי בעלה נשאר אחד: "יותר טוב מכלום". זו לא נקודה זניחה (לא שאני מבינה כרגע את חשיבותה).  לא שמתי לב שיחסה של מולי לבלום נשאר אחד.

על עצמה היא אומרת שבלום "חושב שאני כבר לא שווה כלום" (824). כלום ויותר טוב מכלום. בלי להיכנס לניתוחים פסיכולוגיים ורק מתוך הנאמר אפשר לזהות את מצב הרוח ואת רגש הנחיתות של מולי.

הטרוניות נזרקות גם לעבר מילי והקשר שלה עם אביה. בעיני מולי, מילי "משחקת את הנסיכה" (824). האם מולי מקנאת במילי?

על הגברים בחמסה זו: "מנעמי החטא מאת איש העולם הגדול עוד איזה מר דה קוק אני לא אתפלא אם זה כינוי שהדביקו לו מרוב שהוא מצא כל לילה סידור אחר למה-שמו שלו" (822).

וגם "רוב הגברים אין להם טיפת אהבה בנשמה שלהם למצוא היום שני אנשים כאלה מתים כל כך אחד על השני שהוא מרגיש בדיוק כמו שאת מרגישה בדרך כלל הם קצת דפוקים" (825). אני לא רואה שחלוקה בין גברים ונשים משמעותית למדרג של מולי. לא, היא לא משמעותית. בציטוט השני היא מדברת על "קצת דפוקים" משני המינים. 

אני טוען, קצת כמו אלי, שבלום לא בתחתית הרשימה שלה, היא ביקורתית אבל לא הייתי מרחיק להגיד שהיא לא סובלת את כולם. מולי גמישה מאוד בדיעותיה ומי שהיא לא סובלת כרגע הופך בעוד חמש דקות לאחד ממאהביה (כמו האנונימי מהתיאטרון) ואז שוב מופנה זרקורה לעניין אחר וחוזר חלילה. היא רבה ומתפייסת עם עצמה ועם הסובבים איתה ללא הרף ורוב ההתפייסויות והמריבות הללו מתרחשות בעשרים הסנטימטרים בין אוזנה השמאלית לימנית. נחמד. אז מה היא רוצה ולמה היא רבה ומתפייסת בין אוזניה? מה אישה רוצה זו שאלת שישים מיליון הדולר שגם אני, כמו שאר אחי הנמנים על המחצית המבולבלת של בעלי הבולבול, קטונתי מלהיות מסוגל להשיב עליה. אתה ואחיך, לא רלוונטיים לעניין יוליסס, אנו לא עוסקים בסטטיסטיקות על המין האנושי, אנו עוסקים ביוליסס. אמנם הדמות שנבחרה לייצג את ההפכפכות הזריזה ביותר היא אשה, ולעניין זה, מולי אמנם מובילה, אך שאר דמויות יוליסס, גברים ונשים כאחד, אמנם מפגרים אחריה, אך אף אחד מהם לא מציג עמדה עקבית אחת (למעט בלום בעניין המלחמות).  לא הייתי אומר שהספר בכללו לא מציג עמדות עקביות, הוא מעלה הרבה עמדות ובחלקן הוא מטפל בהרחבה על פני פרק שלם ובאחרות הוא רק נוגע בריפרוף ומזמין אותנו לבחון את ששת צדדי המטבע ולא להסתפק במה שגלוי לעין. זה כשלעצמו לא אומר שהדיעות אינן עקביות. כך ששאלת 60 מליון הדולר, כלל לא מעסיקה את יוליסס. בכלל, יוליסס קצת מגחך על האידאל שלך בדבר דעות עקביות. שאלה מעניינת היא מדוע בוחר ג'ויס לתאר את מולי כהפכפכה כל כך, כמעט גרוטסקית, עד כדי כך שלעיתים היא מבטאת דעה והיפוכה אפילו בלי לנשום בין שתי הדיעות - דוגמית קטנה מעמוד 822 "צלופחים אני שונאת דג משה רבנו, כן אני אקנה חתיכה יפה של דג משה רבנו." האם ג'ויס כהרגלו בעסקי איפכא מסתברא, חושב שדמות האישה תהיה אמינה יותר בעינינו אם יציג אותה כהפכפכה? אם כך הוא הדבר, הוא בעצם מלגלג  בעדינות על הדיעות הקדומות של הקורא בקשר להפכפכותן של נשים. זכותך להחליט שמולי מייצגת את כלל הנשים (חירות המחשבה וזה). זה מעיד עליך ולא מחייב את יוליסס. אם הדוגמא הקודמת להפכפכות תוך נשימתית של מולי לא מצאה חן בעיניך, הנה אחת אחרת בעמוד הבא - "אבל אני ידעתי עם מי יש לי עסק איך הוא מכר לי סיפורים על כל המקומות המקסימים שנוכל לראות בירח דבש". אם היא ידעה עם מי יש לה עסק, אז איך זה שבלום הצליח למכור לה לוקשן, ועוד מיט יוייך?! אתמהההההה.. הדבר הקבוע היחיד בספר הזה הוא שאין שום קביעות. לא בדעות, לא במי שחושב ואומר אותן ולא בשום הבט אחר. בעיני ההפכפכות של מולי היא הקצנה של הרעיון הזה של חוסר קביעות. גבירותי הקוראות (וגם הקוראים), אומר לנו ג'ויס, אם לא הבנתם עד עכשיו שאני לא מוכן להביע דיעה נחרצת על שום נושא שבעולם, באה מולי וממחישה לכם את הרעיון של הספר כולו: אני אומר המון על הכל ובעצם לא רוצה להגיד לכם דבר. הנה כל הירקות לפניכם. עשו לכם סלט כאוות נפשכם. מקובל עלי.

וזה שלא התייחסתי לכל יתר הדברים שעלו במהלך הערב זה משום שלאור מה שכתבתי עכשיו,  נראה לי שאין טעם. (בורחת לפני הסקילה וכריבדיס...)