מולי זקוקה לאהבה ורוצה לחוש ביטויי אהבה וברור שאלו חסרים לה מאוד בחיי הנישואים שלה.
"כזה קר אף פעם לא מחבק אותי חוץ מלפעמים שהוא ישן" (835), במקום לחבק אותה, המגעיל הזה מנשק לה בתחת. סוטה!
"ברור שאישה צריכה חיבוקים איזה 20 פעם ביום בשביל להיראות צעירה לא חשוב עם מי העיקר זה להתאהב או שמישהו יאהב אותך אם אין לך את זה שאת רוצה" (835), ואם לא מבלום אז מכל אחד אחר. מכאן אני מבינה שאת הצורך שלה בחום ובאהבה היא ממלאת בתחליף: זיונים מהצד.
לכן אין מה לבוא אליה בטענות. "אין מה לבוא אלי בטענות אם אני קצת מתפרפרת אני יודעת שאני קצת כזאת" (837).
"להם (לגברים) מותר לבחור מי שמתחשק להם נשואה או אלמנה עליזה או בחורה צעירה" (834). וזה בניגוד לנשים, כמובן. טענה פמיניסטית? כן, מהסוג שבאותה נשימה מאדיר נשים, משמיץ אותן, מתעלם מן ההשמצה ומייד מוציא עצמו מן הכלל.
נאמר בהמשך.
וזו טענה נהדרת: "העולם היה נראה הרבה יותר טוב אם נשים היו מנהלות אותו" (836). נשים אולי כן, אבל לא מולי, זה בטוח. "אלוהים איזה דברים מופרעים מסתובבים לי בראש לפעמים" (837). נכון.
שיר אשיר לטל הלבן (אפיפנס)
לא זה לא מסוכן
איך שהוא מתנהג עם כולן
שיר אשיר לטל הלבן
אין לו שום נימוס
לי הוא מכניס בלי היסוס
שיר אשיר לטל ולכוס
תמונותינו בכל העיתונים
וההוא – שיעשה בתחתונים
שיר אשיר לטל הנעים
הוא לא מבדיל בין שירה לכרובית
וגם לו עומד בצורה וולגארית
שיר אשיר לטל על כרית
למה לא לשכב עם אריה
הוא כל כך שמנמן ומפתה
אפילו אותי הוא מגרה
שיר אשיר לטל - עוד הרבה!
לגברים כל כך הרבה הנאות
הנשים – עגולות ולבנות
גמני רוצה לנסות
שיר אשיר לטל על גבעות
פתאום זה מתנפח ומתמלא רוך
וגם לי היה דוד שמו חנוך
עם אח ד כ ז ה ארוך
ולדודה מוד
היה דבר שעיר מאוד
וכשהארוך בשעיר שלה וכולי
זה בסך הכול כמו מקל בחור של מטאטא
לגברים מותר לבחור
ולנו – רק לחלום על טל ועל חור
ולמה אי אפשר להישאר ידידים
לעזאזל כבר עם הבעלים
אף פעם לא מחבק - חוץ מלפעמים
שיר אשיר טל לבן ושפמים
שיר חביב ביותר. למה לך מותר מה שאתה יוצא כנגדו בשצף כשג'ויס עושה?:) חן חן
(אלי)
הפסיקה השיפוטית
השיר של אפי, המוצג כאן למעלה, העלה בי את עניין השיפוט המוסרי. עד לפרק זה, יוליסס התרחק מפסיקה שיפוטית. הוא העלה את השיפוט (בולטים במיוחד הדיון באסתטיקה שהתפרש על מספר פרקים והדיון המוסרי בשוורי השמש ובקירקי), אך הוא התחמק מפסיקה. בלום וסטיבן הוצגו כמי שמתלבטים בענייני מוסר, אך עד כמה שניתן, מתחמקים מפסיקה. בכך, את הפסיקות הוא השאיר לנו, הקוראים, שהחל מן החמסה הראשונה, לרגע לא נחנו משפוטם בנחרצות של בלום, סטיבן, יוליסס וג'ויס עצמו. במבט לאחור, זה היה העניין העקרי שעסקנו בו במהלך הקריאה המשותפת. פרק 18 באמצעות מולי, לא חדל לפסוק. הוא פוסק בנחרצות אבסורדית. הוא פוסק עד כדי שאנו פוסקים שהפוסק לא מוסרי. אפשר לראות בכך גם סיכום אירוני - מולי היא דמותנו, הקוראים השופטים, הנשקפת במראה.
מעניין שיוליסס מצמיד את הפסיקה באופן בולט כל כך, לאישי, האישי של מולי במקרה זה. ושוב עולה גם השאלה הסקסיסטית: למה דמויות הגברים הן הנמנעות מפסיקה והאשה היא השוקקת פסיקות נחרצות.
זהו היבט נוסף של הדיון ברב-משמעות והנחרצפחכות.
עולה כאן הבחנה מושגית - התחבטות והתלבטות, הם ההיפך מהפכפכות, שכאמור ביוליסס, צמודה לנחרצות.
הוממ... מעניין מאוד מה שאתה אומר כאן, אבל אני לא חושב שהנחרצות הזו היא אבסורדית, יש בה יסודות מאנים/דיפרסיים, נכון, אבל אני קורא את זה בהזדהות כמעט מלאה. משהו כאן לא מובן לי, אתה מזדהה בגלל היסודות המאני-דפרסיביים? לכן לדעתי נחרצפחות וצורת חשיבה שנוטה למאניה/דיפרסיה הן בנות דודות, אם לא למעלה מזה. ההבנה שלי באבחונים רפואיים, גובלת בחרפה וחוסר האמון שלי בהם הוא של פרח פרימיטיב. מירב החשדנות שלי היא לגבי אבחונים רפואיים של דמויות בדויות.
שאלת מוסריותה של מולי היא שאלה מצוינת, בשנת 1920 לא היה ספק שהיא לא מוסרית והצנזורה (לפחות האמריקאית) התעללה קשות בג'ויס האומלל, בימינו אנו היא כמעט דמות מוסרית, קצת קוטרית פולניה, קצת משתובבת, קצת מתאבלת על בנה המת בחיפוש נואש אחרי אהבה בשדות זרים, קצת מגדירה את עצמה דרך העיניים שמסתכלות עליה (ובעיקר מזיינות אותה) - כמעט בן-אדם רגיל שברגילים.. יפה.
מתחילת המאה שעברה, היו מספר גלי מתירנות, אחד מהם הוא דווקא בשנות העשרים. האחרון שבהם היה בשנות הישישים. זה מזמן. משנות השבעים ועד היום, אנו עדים לשמרנות הולכת וגוברת בעקביות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
