סיירת יוליסס

אלוהים הוא בורא מושלם, אבל בני האדם אינם אלוהים ולכן הבריאה שלהם לוקה בחסר ואינה מושלמת.

"וכל אלה שאומרים שאין אלוהים כל הלימודים שלהם לא שווים יריקה בעיני נראה אותם הולכים ובוראים משהו" (840).

דווקא ברגעי הסיום מתגלה במולי ניצוץ פילוסופי משהו. החיים אינם מושלמים ועל כן יש להפיק את המקסימום מהם.

"מין תערובת אנחנו של דבש עם עוקץ" (839), ויש בנו מהכל. אז אפשר לפנטז על עולם מושלם,  אני חושב שאפחלו לפנטז אי אפשר על עולם מושלם כי כשנגרד מעט את הקליפה של הפנטזיה, מיד נבחין שגם הפנטזיה אינה מושלמת. נראה לי, שאתה מחבל במושג הפנטזיה. או במילים שלך, לא מפנטז, אלא מגרד. אבל המציאות היא פשרה וכך גם הבחירה להינשא לפולדי.

"הוצאתי ממנו הצעת נישואין" (840)

"הוא מצא חן בעיני כי ראיתי שהוא הבין או הרגיש מה זה אישה וידעתי שתמיד אני אוכל לעשות איתו מה שאני רוצה ועשיתי לו טוב כמה שיכולתי" (840)

"וחשבתי טוב שיהיה כבר הוא" (841).

כי כמו שאמר בזמנו פולדי: "כולן אותו דבר, כשנכבה האור, כל חתול הוא שחור" (424). עולה מזה, שפולדי ומולי חושבים דומה. עולה מזה שבאותה מידה יכלו להתחתן עם בני זוג אחרים.

וכשמסתכלים כך על החיים, "השמש זורחת לכבודך" (840).

הו, כן. ואז היא שוקעת לכבודך.

מעניין שברגע הסיום של יוליסס, את דווקא מתייחסת לבריאה.

אני חושבת שעניין הבריאה מצטרף לנושא המשמעויות שאנחנו נותנים למה שקורה בחיים שלנו. השורה התחתונה של כל הברברת של מולי היא שהחיים הם פשרה ושרצוי לשחק הכי טוב שאפשר עם הקלפים שניתנו לך. (אין לי מושג מדוע השורה לא מתחילה היכן שהיא אמורה להתחיל). תיקנתי את העימוד, מה שמיד גרם למשפט בסוגריים שלך להיות חסר משמעות, מה שמייד גרם לי להבין שגם זו דוגמא טובה לאי-שלמות. תראה משהו מעניין. חוסר השלמות שמתגלה כאן, לא באה מאיזה כוחות קוסמיים שלא מאפשרים שלמות (אם כי, ייתכן שיש גם כוחות כאלה). היתה בחירה בחוסר השלמות הזו. הרי אם המאמר המוסגר חסר שלמות, יכולת להסירו ואז, לעניין זה, חוסר השלמות הזו היתה מתפוגגת.

לדעתי אתה לא צודק. מסביר:  לא ייתכן שאני אסיר משהו שסייר אחר כתב ובכך אחשוף את חוסר השלמות של הישראליובלוגידה שבכלל מאפשרת צנזורה קטלנית שכזו. בעולמי המושלם-עלאק רק קוראת יכולה להסיר מה שקוראת כותבת ואז הייתה כמובן גורמת למה שאני כתבתי  (לפני שהיא הסירה) להיות חסר משמעות ובכך חושפת את מה שאני כתבתי להחלטה שלי האם להסיר את מה שכתבתי או לא, מה שכמובן בלתי מושלם בעליל מאחר וזו החלטה כפויה כמעט שכן אם אבחר לא להסיר את מה שכתבתי אני משאיר משפט חסר משמעות שכתבתי ובכך חושף אותי למחשבות נוגות של קורא מזדמן על מידת חוסר שפיותי בכך שאני מפזר בקלילות פושעת משפטים חסרי משמעות לאורך ולרוחב הבלוג. נו, כמו שאמרתי, חוסר המשמעות נובע מבחירתך ולא מחוק טבע קוסמי. כל מה שעשית זה לנמק את בחירתך במערכת ערכים שאתה תופס את עצמך מחוייב לה (ושבאיזה אופן שלא כל כך מובן לי, אומרת, שאם לא תשאיר את דבריה של קוראת חסרי פשר, דבריך, או מעשיך, יהיו חסרי פשר. מן דרוויניזם  כזה).