הקדמה
לפני שאנו צוללים לסכם את יוליסס, נכון לבודד בין יוליסס לצורת הקריאה הייחודית שנקטנו. הרי שניהם חדשים לנו וזרים לנו וההבחנות עשויות להתערבב בין יוליסס לבין צורת הקריאה.
לפני הכל, אני רוצה להבחין בין קריאה קבוצתית, לקריאה משתפת. בקריאה קבוצתית, הקבוצה מגבשת קונצנזוס לגבי הנקרא. כמובן, שקונצנזוס אל מול קונצנזוסים אחרים. למשל יכולה להיות קריאה לאומית, גזעית, ג'נדרית, לוקאלית וכד'. לעומת זאת, בקריאה המשתפת, יחידים או קבוצות, משתפים זה את זה בהבנתם את הנקרא. נראה לי, שהקריאה שבצענו כאן, היא יותר קריאה משתפת, מאשר קריאה קבוצתית. פחות חיפשנו להגיע להסכמות לגבי הטקסט ויותר חיפשנו להבין אפשרויות שונות בטקסט. או לחילופין, להבין זה את זה.
הן הקריאה המשתפת, והן הקריאה הקבוצתית, עומדות אל מול הקריאה האישית, האינדיבידואלית, אך הן עומדות מולה באופן שונה. לקריאה הקבוצתית, אין זה משנה כלל הקריאה האישית של כל אחר מחברי הקבוצה, מטרתה להגיע להסכמה שתתקבל על ידי כלל היחידים וכעקרון, להחליף את הקריאות האינדיבידואליות. ברור שכדי להגיע להסכמה, דרושה לפחות קריאה אישית אחת, שעליה אפשר יהיה להסכים ואם יש יותר מאחת, דרוש מנגנון שיפתח מבין הקריאות השונות, את האחת המוסכמת. הקריאה המשתפת, לעומת זאת, חייבת את הקריאות האישיות, היא לא באה להחליפן, אלא להיות במה שעליה הקריאות השונות מכירות זו את זו, שואבות זו מזו ומבקשות להבין זו את זו. הקריאות שלנו, לא תמיד היו שיתופיות, לעיתים הן היו לא יותר מהרצאת הקריאה האישית ובכך, תרומתן של אלה לקריאה השיתופית היתה קמצנית. הבחנות מעניינות ונכונות. זו אכן היתה קריאה משתפת וטוב שאתה מבהיר את ההבדלים.
בתוך הקריאה המשתפת, נדרשת הבחנה נוספת - בין ברור הגישות השונות, ההבנות השונות והרעיונות השונים שהועלו במהלך הקריאה, לבין ייחוסם של כל אלה, לכל אחד מאיתנו. העניין להכיר אחד את השני, מקשיב למה שכל אחד אומר, ומחפש לאפיין כל אחד מהמשתתפים על פי דבריו, העניין המברר את ההבנות השונות, מתמקד בהן, על חשבון ייחוסם לאישיות זו או אחרת. ההבחנה הזו, לא כל כך ברורה ולא מובנת מאליה ולא קל לבצע אותה, ועל אף זאת, היא חשובה. כי כשמחפשים את המובן הרחב של מה שנקרא, במקרה זה יוליסס, אנו מחפשים את ההבנות השונות האפשריות לגבי יוליסס, ולפיכך, מי אמר מה? פחות חשוב. לעומת זאת, אם הקריאה היא ספיח לפעילות גומלין בין אנשי הקבוצה, אז ייחוסם של ההבנות השונות לאנשים השונים, היא היותר חשובה. באופן כללי, נראה לי, שלאורך כל הקריאה בילבלנו ללא הרף בין שני אלה ולעיתים קרובות, הערבוב הזה הוליד אי-הבנות ואף העלבויות. יש משמעות גם למי אמר מה אם רוצים להדגיש תיאוריה מסויימת שמישהו ניסה לבנות. הרבה פעמים הכל התערבב לי ודווקא הייחוס שייחסתי למישהו מסויים, עזר לי להתארגן ולגבש את הדיעה שלי. ברמת העקרון, אתה צודק. המטרה היתה להבין את יוליסס מנקודות מבט וקריאה שונות ולאו דווקא לפתוח מועדון חברתי (לפחות מבחינתי). כמו שאמרת, הסיווג, מי אמר מה, יכל לשמש כעזר להבחנה בין הרעיונות. כרגע, אני מרפרף את הדברים שנאמרו ועורך טבלה של 'מי אמר מה'
על מנת שנוכל להתחיל בקריאה המשתפת, נדרשנו לקונצנזוס לגבי אופן הקריאה המשותפת. הסכמנו על יוליסס, הסכמנו לקיים בלוג שיהווה את מקום המפגש של הקריאות השונות. והסכמנו על קצב התקדמות אחיד. חילקנו צבעי זיהוי ודי מהר גם התגבשה צורת השיח בבלוג. אחד מאיתנו ולא משנה מאיזו עדה, מעלה פוסט, אחרים משרשרים תחתיו את הפוסטים שלהם וחילופי דברים פולשניים בצבעים חריפים, משסעים בגוף הפוסטים. השיטה הזאת היתה מעולה למרות שאם אנסה עכשיו לחזור אחורה בכדי לקרוא חמסה כלשהי יהיה לי מאוד קשה להבין מי נגד מי. או אם אדם שלא היה שותף לקריאה ינסה למצוא משהו בבלוג, יהיה לו מאוד קשה להבין מה הולך כאן. כן, יש חסרונות לשיטה הזו. אפי אמר על זה, חינני, אני חוויתי את זה כתוקפנות. ואני חוויתי את נושא העלאת הפוסטים וכתיבת ההערות כתוקפנות וכחוסר התחשבות בעיקר במקרים בהם נאמר במפורש "חכו רגע, אני מעלה משהו". כמו היום למשל. כאמור במקום אחר. לא הבנתי את ההערה הזאת שלך. ייתכן שלפרוייקט כזה עדיפה פלטפורמה כשל פורום, דיון עיקרי, שממנו משתלשלות ההתייחסויות השונות. נראה לי ברור, שאלמלא ההסכמות האלה וההקפדה עליהן, הקריאה היתה מתפרקת מהר. כשהיו חריגות מהמתכונת הזו, הן צרמו והפריעו לקריאה. למזלנו, או בשל בגרותנו (היחסית), הן נותרו שוליות. כל הנסיונות הבלתי פוסקים של אליס להניא אותנו מהמתכונת שהוסכם עליה, נדחו עד לפרק האחרון. בפרק האחרון המאמץ השיג את מבוקשו וכולנו רואים איך הקריאה המשתפת התחילה להתפרק. על אף שבממוצע קראנו עמוד ליום, כהצעתה של אליס ועל אף הבטחתה, אליס לא הצטרפה לקריאה. יותר מכך, עין, כמעט נעלמה (עין, שובי הביתה!). כן! מזל שזה כבר היה הפרק האחרון. יש כאן לקח חשוב. הוא חשוב מעבר לקבוצת קריאה זו או אחרת, הוא חשוב לחיים. זו נקודה משמעותית ביותר. מה אני לומדת על עצמי כתוצאה מההתנהלות שלי בבלוג ובקריאה המשתפת שכאן. אני משערת שעוד תרחיב ונרחיב בנושא.
המשך יבוא.
מעולה ביותר. אליקו, אני מסירה את הכובע בפניך על הנחרצות והעקביות שבה אתה דוחק בעצמך ובשל כך גם בנו, להרחיב את ההבנות שלנו ולהעמיק את הקריאה שלנו. תודה.
את לא תגידי עלי דוחק!
סיכום מאלף ביותר, מכמה בחינות (מסקרן לאן עוד תלך).
ועתה אשתף גם אני, לאור שיתופך אתה.
הקריאה שלי ביוליסס היתה גחמנית לגמרי, לטוב ולרע. היו פעמים שהתענגתי מאוד על הביקורים המקריים שלי בחמסה זאת או אחרת, והיו פעמים, ככל שהתקדמתם בקריאה, שהביקורים האלה היו כמעט כואבים. בעיקר נוכחתי, מקריאת הפוסטים, שאני מפסידה פרטנרים מרתקים ללימוד וחיפוש, אבל הרציפות היתה למעלה מכוחי, חשקי, סבלנותי וכו'. לפעמים חשבתי שחרחורי הבגידה ביציקת המופת הזאת שחירחרתי באוזניכם שוב ושוב היו גם דלק למנוע הגיבושטריילר שלכם. הם כמובן היו גם בבדיחות הדעת, אבל בהחלט ביטאו את מצוקתי, כך או כך.
בכלל, היה מעניין מאוד לעקוב אחר התפתחות "מימסד" בבלוג, כלומר ביורוקרטיה, מוסדות אחראיים, שגרה, נוהלי חירום וכו'. באופן כמעט טבעי לקחתי, מדי פעם, את תפקיד העבריין, או כפי שכינני מדי פעם הפילוסוף, "טרול". דומה שזה נדבך הכרחי בכל התארגנות, ובמקרה הזה הייתי טרולייט לגמרי, אני חושבת. זה באשר להיבט החברתי. באשר לספר עצמו והקריאה המשתפת - ככל שהתקדמתם כך הרגשתי שהצטרפויותי הספורדיות מאולצות ומשונות.
בפרק האחרון, גם משום שידעתי על לחציה הטכניים של עיניים, חשבתי שנכון להאט את הקצב, אבל טעיתי. המונולוג של מולי לא יכול לסבול התעכבות מהסוג הזה (בעוד שהיו פרקים אחרים שהתעכבות היתה עושה עימם חסד רב), ושינוי בשלב הזה נחווה כהתפרקות. הצטרפתי, אבל הניסיון קרס אחרי שני עמודים בערך, ואני לא יכולתי להמשיך איתכם. זה גם היה הרגע היחיד שהרגשתי באופן מובהק שאני מפריעה ממש.
קשה לי לסכם את "חוויית הספר" שלי. בגדול, יוליסס הוא ההפך הגמור מקריאת עונג אימפולסיבית. אבל הביקורים שלי בו היו עזים. כמו לפגוש אדם שבאותה מידה שהוא מייחל לקרבה - הוא לא מסוגל לה. אפשר מבחינתי להיות חבר שלו, אבל רק בצמתים.
נראה לי שאת עקבית עם "תפקידך" בהתארגנות הזו, יותר מכל אחד מאיתנו.
אכן מאלף ביותר. תודה אלי.
לי קשה לחשוב על סיכום. אני עוד מבולבל לגמרי. אתם זוכרים שבהתחלה ממש היינו נרגשים מאוד, אמרנו כשנגמור נהיה אנשים אחרים, אנשים שקראו את יוליסס. ברור שאנחנו אחרים. גם מי שקרא את קופיקו אינו כמי שלא קרא אותו. אבל כוונתנו הייתה אחרת, ואולי באמת הספר והקריאה המשתפת ואתם עשיתם לי משהו עמוק ויסודי שעוד מוקדם לי להבין אותו.
דבר אחד ברור לי, קראתי הרבה יותר ספרים בשמונה חדשים האחרונים מבכל תקופה אחרת שאני זוכר. אחת מהסיבות הייתה לשמור על צלילות מסויימת, כשאתה אוכל, ישן ומבלה עם ספר אחד במשך כל כך הרבה חודשים וקילומטרים, אתה מוכרח לקרוא עוד כמה ספרים במקביל כדי לזכור שיש עוד כמה דברים בעולם, חוץ מיוליסס.
וגם תוגה, תוגה עמוקה - מה יהיה עכשיו. במה אמלא את תרמילי המיותם לכשיונח יוליסס על המדף? עד האביב, אתה יכל למלא את התרמיל בג'ולים, באביב, תוכל להוסיף עליהם גוגואים והרי לך, יש תוכן בתוגה.
שבחים וכתב הגנה:
פוסט מרתק. אני מאד אוהבת את הקריאה המשתפת והמשותפת. גם אם היו העלבויות לרגע, עצבים לרגעיים, וכעסים לשלושה, החיובי גבר על השלילי, האתגר על האכזבה הרגעית, והביחדנס הזה שלנו הצליח כנגד כל הסיכויים כמעט להיות סוג של בית.
לא נעלמתי. ברוחי הייתי איתכם, אבל, כמו שכבר אמרתי, לא מצאתי לנכון להביא לכאן מצבי רוח לחלוטין לא קשורים, בעיקר כשהם שפופים, מדוכאים ומדכאים.
באופן אישי, צר היה לי מאד על כך שלא הלכנו לפי שיטתה של אליס דווקא בפרק האחרון וכל הזמן הרגשתי שדברים הולכים לאיבוד.
טרום ירידתי למחתרת התחלתי לכתוב את זה:
חזרתי אחורה כדי לחפש משהו (בינתיים שכחתי מה שחיפשתי) ונתקעתי בעמוד 803: "לא היה לו שום מושג על אמא שלי עד שהתארסנו אחרת הוא לא היה משיג אותי כל כך בזול". פספסנו את זה? יש חסרונות לקריאה בת כמה עמודים במונולוג הזה. העדר הפיסוק מקשה על הקריאה והשורות עלולות להשתלב זו בזו בצורה כזו שגורמת לקפיצתן. מה יש שם שקשור באמא של מולי שגרם לכך שמצבה של מולי לא יהיה כזה מזהיר ושהיא לא תחשב כבעלת יתרונות לנישואין? אני יודעת שנמאס לכם, ושאתם חושבים שלא כל מלה חשובה, אבל ככה על הדרך אנחנו מאבדים ניואנסים קטנים, שיכולים היו להקל עלינו בבואנו להבין מי זו מולי ומה מניע אותה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
