מהרגע שהצטרפתי לקריאה ידעתי שעלי לחפש הקשרים נוספים וחיבורים בין מה שקורה עם ותוך כדי הקריאה לבין מה שקורה לי בחיי. בתפיסת העולם שלי לא קיימת "מקריות" וכל מה שקורה הוא תיזמון וסינכרון של רמזים מהיקום שמטרתם גדילה והתפתחות שלי כמו גם יכולתי לקבל, להבין, להכיל אנשים נוספים בסביבתי. "מעבדת הקריאה" של יוליסס אולי לא הייתה עבורי עניין חברתי, אך בוודאי שהייתה שיעור משמעותי שהעברתי את עצמי בו.
ככל שנכנסתי והעמקתי אל הספר, עלו מחשבות שונות הקשורות לג'יימס ג'ויס. מחשבות שעיסוקן העיקרי הוא רצון להבין טוב יותר את מניעיו, מחשבותיו ודעותיו האישיות, אלו שבאים לידי ביטוי בספר.
נכון שזהו רובד שלא תורם מי יודע מה להבנת הספר עצמו ויש להתייחס אל היצירה ששטח הסופר בפנינו ולאו דווקא לביוגרפיה האישית שלו, אבל זה סקרן אותי מאוד.
תקופה מסוימת השתעשעתי ברעיון לנסות לתקשר את הסופר. משהו עצר אותי מכך ומנע את ניסיונות החיבור לנשמתו. אולי כי הרגשתי שהתירוץ שלי לא מספיק משמעותי בשביל להטריד נשמה באשר היא. הבעתי כוונה כללית על רצוני זה, תוך שאני מסייגת את המילים בבקשה שהיקום יפעל למען טובתי הגבוהה ביותר.
עד כה לא נוצר קשר מסוג זה ואולי גם לעולם לא יווצר.
נקודת המפנה התרחשה בפרק "קירקי", הפרק ה 15.
לראשונה שמתי לב לכך שהסופר מזכיר את משה רבנו. (יתכן והוא הוזכר קודם, אך אני לא הבחנתי). "קרני האיל של משה" (523).
גם בפרק הזה, כמו בפרקים אחרים, רשמתי לעצמי נקודות לחשיבה שלא תמיד באו לידי ביטוי בפוסטים שהעליתי. הפרק היה "עמוס" באבנים טובות המוזכרות ללא הרף ושאלתי את עצמי מדוע. בהבזק של רגע עלה בי החושן. האפוד היה אחד משמונת בגדי הכוהן הגדול והוא עשוי שני חצאים: האחד מכסה את ליבו והשני יורד על גבו מאחוריו, ושני החצאים מחוברים על הכתפיים ברצועות. על חצי האפוד מול הלב, היה החושן, מעין נרתיק ובו מונחים האורים והתומים. בצד הפנימי של החושן היו משובצים ארבעה טורים של 12 אבנים טובות, אבן לכל אחד מ-12 שבטי ישראל.
מערך אבני החושן אפשר את קיום התיקשור והניבוי של האורים והתומים ובעזרתם התקבלו מסרים חשובים בנושאים מכריעים של העם והארץ. משה רבנו, שגדל והתבגר בבית פרעה כנסיך, קיבל את השכלתו הבסיסית במצרים ורכש שם ידע על כוחן האנרגטי של אבני חן וקריסטלים. את הידע הזה הוא יישם במערך המיוחד של אבני החושן.
נחזור ליוליסס:
שבט ראובן – אודם (רובי) – טבעת משובצת אודם (499), מדמואזל רובי, גאוות הזירה (508), טבעת אודם (535), טבעת עם אבן רובי אדומה (590).
שבט שמעון – פטדה (טופז) – מעוייני טופז (554).
שבט לוי – ברקת (אמרלד) – ביריות אופנתיות בצבע ברקת (514), ביריות בצבע ברקת (591).
שבט יהודה – נופך (גארנט) – האבן לא מוזכרת. מוזכרת "יד יהודה". מושג שלא הבנתי.
שבט יששכר – ספיר – שמי ספיר (529), חלוק כחול ספיר (527), אריג הספיר (562).
שבט זבולון – יהלום – כפתורי יהלום (508), מסרק יהלומים (518), יהלום הקוהינור (535), האגן המקושט יהלומים (587), שמשות היהלום (593).
שבט דן – לשם (אופאל) – צבע לשם (518)
שבט נפתלי – שבו (אגת), שבט גד – אחלמה (אמתיסט), שבט אשר – תרשיש (אקוומרין), שבט מנשה ושבט אפרים – שוהם (אוניקס) – לא היו בפרק איזכורים של אבנים אלו.
שבט בנימין – ישפה (ג'ספר) – הוליד את ישפה (548).
גם הכוהנים הוזכרו בפרק: הכוהנים שכרכרו הופה-היי מסביב למזבח (555) גלימת כוהנים לבנה (559) כוהן באחריות! (591), ונשארו מחוץ לפוסט כי לא מצאתי את הדרך לקשרם.
עבודה יפה מאוד ומעניינת עשית כאן במציאת קישורים בספר לאבני החושן. תודה.
כאשר כתבתי בפוסט: "בלום יודע היטב שלא יהיה מנוס מלפתור את הסכסוך הפנימי הקיים אצלו, לא יהיה מנוס מהסתכלות פנימה ומעשיית סדר בחייו שלו. ואיך?" הבנתי שאני מדברת גם על עצמי. המשכתי לחפש רמזים.
הרעיון המופרך משהו בהקשר ליוליסס על "שבעים ושניים מתומכיו הנאמנים הפנו לו עורף והחל מסע השמצות הדדי" (698) הוביל אותי לע"ב השמות ואת אליקו היקר הקפיץ להביא קישור קצת יותר רלוונטי היסטורית ועניינית, אבל אני הייתי שקועה בטיול משל עצמי ובהתקרבות למשה רבנו.
ע"ב השמות הם קודים אנרגטיים בהם השתמש משה בקריעת ים סוף והם אמורים להכיל את כל צירופי ה DNA הרוחניים המאפשרים תיקון, ריפוי ועלייה רוחנית למי שעובד איתם.
טבלת ע"ב שמות: 
מייד אחר כך החל שטף של מסרים. רוב המסרים שמשה בן עמרם מעביר אלי הם אישיים מאוד ומלאים באהבה ואור. זו ההדרכה המלווה אותי מאז ועד לעצם היום הזה.
"כי אחרי הסערה יוצאת השמש. והוא הרגיש אמנם מעין צורך להישמע בו-במקום למעין קול פנימי ולספק צורך אפשרי ע"י נקיטת פעולה" (702).
והוא אשר עשיתי ואני עדיין עושה.
אני מבין מדברייך, שאת מקבלת תובנות מן הקשרים שמצאת בין הטקסט של יוליסס, לבין שתי מערכות סמלים מסויימות שלכאורה, אין קשר ביניהן לבין יוליסס. אני גם מבין, שהתובנות האלה הן אישיות אישיות שלך ואולי אף לא ניתנות לשיתוף. כיוון שהתובנות האלה מלאות באהבה ואור, אז מדובר במשהו טוב שאת מקבלת. יתכן גם, שאם כל אחד מאיתנו יתעמק בהקשרים שהצבעת עליהם, אף הוא יפיק מהם משהו טוב. מה שאני מתארת הוא סוג של חיבור מאוד אישי שנולד במקביל ובמשולב לקריאת יוליסס. אני בעצם מתארת את מסכת הרמזים שקיבלתי עד שנפל לי האסימון. לכל אחד היו ויש את ההצדקות וההנמקות שלו מדוע הצטרף לקריאה הזאת. הבאתי את שלי וזה לא מחייב אף אחד אחר. ברור שזה לא מחייב אף אחד אחר, הרי אנחנו פרי קאנטרי-קלאב ופרי סופר-מרקט וזה. אבל אני מניח שטרחת לנסח את זה ולשתף בזה, להשקיע מאמץ מסויים, מתוך מחשבה כלשהי שבדברים שאת אומרת יש איזה לקח, או תועלת, או מסר לכלל, או לפחות לכל אחד מהקוראים את הבלוג. את זה אני מנסה לפענח. אני יכל לפטור עניין זה בכך שהלקח מדברייך הוא, שאנשים מקבלים מסרים אישיים, שאין בהם כל תועלת לכלל ובכל זאת יש להם עניין לספר את זה לכלל. אבל נראה לי, שהבנה כזו מרדדת את מעשייך ודברייך.
זה קודם כל סיפורי האישי שבחרתי לשתף בו ואפשר להתייחס אליו כאל סיפור בלבד. אם יש מסר, הוא טמון ברעיון שלעולם שסביבנו יש דרכים מיוחדות להסב את תשומת ליבנו לתשובות לשאלות ששאלנו, לפתרון בעיות שמציקות לנו. הרמזים מגוונים ויכולים להיות כמה מילים בשיר שאנחנו שומעים פתאום, שלט דרכים או פיסקה בספר. העניין הוא להיות קשוב ומודע לכל הרמזים האלו.
אני משערת שהייתי מתחילה לתקשר את משה גם ללא הקריאה ביוליסס, המיוחד הוא האופן בו השתלבו שני הדברים. אופס, לא יפה ככה. מישהו שולח לך מסרים כאלה יפים ואת אומרת תודה רבה, אבל הייתי מסתדרת גם בלי הטובות שלך? לא הבנתי את ההערה האחרונה שלך. אם בלאו הכי היית מתחילה לתקשר את משה, גם ללא הרמזים שקיבלת ביוליסס, אנו נותרים ללא הבנת ערכם של הרמזים האלה. לא. לרמזים מתוך יוליסס יש משמעות בהקשר הזה כמו גם לבחירה להצטרף לקריאה שהביאה עמה את הרמזים. אי אפשר לדעת מה היה קורה אילו לא קראתי ביוליסס. אבל אפשר לשער.
אווירת סיום (אפיפנס)
ממש בלי קשר ליוליסס, ואולי כן, עשיתי היום סדר פסח רציני בארון במשרד שלי ומצאתי את שעשועי הפנגרמים שלי מלפני כמה שנים.
ידוע באנגלית הפנגרם - the quick brown fox jumps over a lazy dog .
http://en.wikipedia.org/wiki/The_quick_brown_fox_jumps_over_the_lazy_dog
הפנגרם החביב משמש כבר כמה עידנים לבחינת תקינותן של מכונות כתיבה. אבל הוא איננו פנגרם מושלם, בהכילו 35 אותיות. פנגרם מושלם מכיל כל אות, ופעם אחת בלבד.
מעניין שבאנגלית מאוד קשה למצוא פנגרם מושלם ואני מציע להציץ קצת בדודה ויקי, למשל כאן:
http://en.wikipedia.org/wiki/Pangram
ולהתרשם עד כמה קשה המאמץ.
אבל בעברית זה הרבה יותר קל, כי השפה העברית מבוססת עיצורים. הנה למשל שניים פרי מוחי שצצו מנבכי ארוני העתיק:
זחל מטוגן קפץ בסירה עד אשתך
צפרדע נוכל סחט גזית במקשאה
הראשון תקין לחלוטין, אבל נדמה לי שעל השני אפשר להטיל וטו, בהיות המילה גזית קצת נטולת משמעות בלי סמיכות - כגון אבן גזית.
לא התעמקתי בפנגרמים בעברית, הכוללים גם אותיות סופיות. נראה לי שלמצוא אחד מושלם כזה, כלומר בן 27 אותיות, יהיה אתגר מכובד ביותר.
מה זה קשור ליוליסס?
אני! אני! אני! אני! אני יגיד מה זה קשור ליוליסס.
ככה הולך הקשר - יש איזה יצירה ספרותית שנקראת יוליסס. אי שם במזרח התיכון, קבוצת אנשים החליטה לקרא את היצירה ביחד. אחת מגישות הקריאה שננקטו בקבוצה זו, היתה להביא אסוציאציות לכל מיני עניינים שמופיעים בטקסט. לעיתים הקשר האסוציאטיבי היה עד כדי כך קלוש, שאפילו תחושתו הפנימית של המסצייץ עצמו, לא הניבה נימוק לקישור. כך התפתחה מסורת, שכל דבר שמובא לקבוצה, נתפס כקשור ממילא ואין צורך לנמק את הקשר. אי הנמקת הקשר, לעצמה, היא הוכחת הקשר.
במחשבה נוספת, מעמיקה יותר. חיכית בסבלנות עד שנקרא את כל יוליסס, כדי שתוכל להעלות סוף סוף דברים ללא צורך לקשור אותם אסוציאטיבית ליוליסס. כל הכבוד על הסבלנות הזו.
ממממ. קראת את כל יוליסס, בשביל להגיע לזכות הזו?? וואו! למה? למה ציניות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
