סיירת יוליסס

יוליסס מתרחש בדבלין, ב-16 ביוני  1904.  מעניין שבתיארוך לועזי הספר לא מתרחש רק ב- 16 ביוני, אלא מתחיל ב- 16 ומסתיים מוקדם בבוקרו של ה- 17. לעומת זאת, ג'ויס, כהרגלו בלחמוד לנו לצון, שומר על הלוח היהודי, שבו נמנים הימים מהנץ החמה ועד הנץ החמה, והספר אכן מתרחש באותו יום לפי התאריך עברי - ג' תמוז ה'תרס"ד. צאת עד צאת והופס, התזה היהודית נפלה.  וואלה. אתה צודק. תבלבלבלבלתי לגמרי. יצאתי להתבייש בחוץ. עזוב, במקום להתבייש, תשאל מה זה חשוב לדעת באיזה תקן תיארוך משתמש ג'ויס? זה יותר מעניין, מאשר להתבייש.

זו המסגרת התוחמת את הסיפור מבחינת מיקום וזמן, וזו המסגרת בה הסאגה הג'ויסיאנית נחלצת מקיפוליה ונפרשת בעיני הקורא. 

הכל קורה בדבלין ביממה אחת.

במובן הזה, יוליסס צמוד, מודבק ומחובר בחבל הטבור ליחידת הזמן והמקום המצויינים. מצד שני, אין להתעלם מתיאורי זמנים ומקומות אחרים, שונים ורחוקים מדבלין של 1904, אשר טבולים בספר, כמו שניצל בפירורי לחם, או, אם תרצו, צפים בו, כמו קניידלך במרק עוף. חצית אחד ומיד צף ועולה חציו השני.   תיאור מעולה מגניב וגם טעים.

את דבלין היוליססית חוצים פריס של סטיבן, גיברלטר של מולי, סין, אמריקה הצפונית והדרומית של מרפי המלח וגם מנהרת הזמן בעלת הפתחים השונים, החושפת בפנינו את נערותו של בלום, ילדותה ושנות התבגרותה של מולי, ימיו של סטיבן בקולג'. כשאנחנו מתייחסים לכל אלה ג'ויס בהחלט משבש, מפצל ומפלח את אחדות הזמן והמקום. שני צדיו אלה של המטבע משמשים כלי עזר לקורא את יוליסס. זה קטע נהדר. נכון מאוד. מצטרף בשמחה כן, אפשר גם להוסיף איזה מראה עמום מהונגריה ושכחנו, האימפריה הבריטית שחורצת את דבלין היוליססית עד זוב דם.

אנחנו יכולים לקרוא את הדברים כמתרחשים במוחם של הדמויות השונות, הספר כולו הוא זרם תודעה אחד גדול של כמה וכמה דמויות, שעולמם החיצוני המשותף מאחד גם חלקים מעולמם הפנימי ואנחנו יכולים להתייחס לספר כפעילות על פני השטח בזמן שמתרחשת האודיסאה הפרטית של בלום. לא הבנתי את האפשרות השנייה. תוכלי לנסח את זה במילים אחרות? כל מפנה בעלילה הוא נדבך באודיסאה הפרטית של בלום, גם אם קרה לדמות אחרת, מכאן שגם השגעון של ברין, למשל, אמור להשתרג במסעו של בלום ולהיות בעל משמעות. זה נשמע מעניין. אם כי, לא עולה בדעתי דרך לקשור כך בין הדברים. לדוגמא, לקשור בין השיגעון של ברין, לבין האודיסאה של בלום. הדרך הראשונה פוגעת בשלמות של הסיפור, בגלל הקפיצות הגיאוגרפיות וההיסטוריות ואילו דרך הקריאה השניה נותנת משקל רב לכל מפנה בעלילה, מעניקה לו משמעות אולי אפילו יותר מזו שכיוון אליה ג'ויס.

המתח הנובע מהנסיון ליישב בין הניגודים לפעמים של פעילות המחשבה מול זו הפיזית שוכן בבסיסו של הספר. אהה.

יוליסס הוא לא ספר מתח במובן המקובל, אבל היו פעמים שמצאתי עצמי מתוחה בעיקר בגלל הצורך הפרטי שלי לנסות לקרוא בין השורות ולכוון לכוונתו, לרצונותיו, לדעותיו ולהלכי רוחו של הסופר. היו פעמים שלקחתי איתי את הספר למיטה, כדי לקרוא שוב ושוב אותן השורות, היו פעמים שלא ברור היה לי מי הדובר ובאוזניו של מי הוא מדבר והיו עמודים ופוסטים שחזרתי אליהם יותר מפעם אחת, כדי לצרף מפרקים לעצמות.

די לקרוא את הוידויים האישיים שלנו לאורך הפוסטים השונים, כדי להבין שכל אחד מאיתנו נלקח במקביל לקריאה המשותפת לאודיסאה פרטית משל עצמו. האסוציאציות שהיו לי במהלך הקריאה שעשעו אותי לפעמים, בעיקר כי המון פעמים לא היה להן כל קשר נוכח על פני השטח בין חייו של בלום לחיי, ויחד עם זאת, ההליכה לצד בלום, לפעמים במקביל ולפעמים בניגוד גמור אליו, העלתה אצלי על פני השטח מחשבות טמונות, חוויות שלא זכרתי שהן שם, ובעיקר לימדה אותי על סוג קריאה שונה וחדש לי לחלוטין, ולהפתעתי הגדולה מאד מאד מהנה מבחינתי. כלומר, יש ביוליסס דבר מה משמעותי שהוא ייחודי. ההפתעה היא מכך, שאת נהנת ממשהו ייחודי? חשבתי שזה יהיה מסע יותר מייגע וטרחני ומתיש ושאלה הסיבות למיעוט קוראי הספר. הם פשוט איבדו סבלנות או בהעדר מתח, במובן המקובל, איבדו עניין. להפתעתי מצאתי המון עניין וגם מתח ונשאבתי, די בקלות, לעלילה-אין עלילה הזו. אז ההפתעה היא מכך שמצאת הנאה במשהו, שמעטים נהנו ממנו

השילוב  בין כוונות חיצוניות לבין תהליכים פנימיים מתמשך ושתי ה'ישויות' הללו הן מלאכת  שתי וערב לאורך הספר כולו. התיעוד המרכיב את ההווה, נארג בעבר, מתיישב עם המבנה החיצוני של זמן ומקום ההתרחשות ומשמש כבסיס למבוך הפסיכולוגי-אסוציאטיבי-סימבולי, שמרחף מעל מרחב וזמן, ומחבר אותם ליצירה אחת שלמה. יש בעיה עם ההגדרות "כוונות חיצוניות" ו"תהליכים חיצוניים" כי אי אפשר ממש לברר אותם. אפשר לשער, אבל אין לי ספק ששני הנושאים האלו העסיקו אותנו רבות. האם יש כאלו? האם ניתן להוכיח אותם בטקסט? וכו'. את אומרת כאן, שאחדות הזמן והמקום, שבסופו של דבר יוליסס כנוע לה, היא זו שעושה את יוליסס ליצירה אחת שלמה? לא. אני אומרת שהמארג הזה של זמנים ומקומות וקפיצות ואסוציאציות הוא זה שעושה את יוליסס ליצירה אחת שלמה. כשנאמר מארג, אני מבין אוסף של דברים מחוברים זה לזה. כשנאמר קפיצות, אני מבין דברים שלא מחוברים זה לזה. מארג של קפיצות, מובן לי כבלתי אפשרי.

ג'ויס משתמש במסגרת הזמן והמקום כדי למקום אותנו הקוראים בחזרה לתוך האודיסאה של בלום בכל פעם שהתרחשות פנימית שואבת אותנו לכיוונים חדשים. המודעות הקריאתית, אם אפשר לכנות כך את הקריאה, הנוכחות שלנו כקוראים, מאפשרת לנו לדמיין לעצמנו את מראהו של בלום, את לבושו, צורת האכילה שלו, סגנון ההליכה שלו, כמו את אלה של סטיבן. אנחנו האזרח ואנחנו המספר הבלתי ידוע. אנחנו לוקחים את הצד של בלום או את הצד של מולי או את זה של סטיבן בעימותים ביניהם, תוך כדי שאנחנו משלימים לעצמנו את הפרטים החסרים לכל אחד מאיתנו, כדי ליישב איזה סכסוך סיפורי או מחשבתי בין הדמויות וכל זה בזמן שאנחנו (אני, אני, אני. לפני שיקום זה שיצעק שהקריאה שלו שונה לגמרי) מנסים לשלב את כל הדמויות, למקם אותן בעלילה המתרחשת בהווה. מסכימה עם עניין השלמת הפערים. יכול להיות שהפעולה הזאת היוותה סוג של מכשלה עבורנו. סגרנו כך אופציות חשיבתיות ופוטנציאליים בלתי ממומשים. מעניין

גבולות המרחב והזמן גם משמשים אותנו כמראי מקום ובו זמנית גם נבלעים בתוך המכלול, מתמוססים לתוכו וכך גם הדמויות האינדיבידואליות, שמצד אחד עומדות על שלהן ומנגד נספגות בזרם החיים היוליססי.

המבנה הג'ויסיאני כאילו נהרס בידי ג'ויס: עולם יחידני, עולמו של בלום, שנפרש מול עינינו במשך יום אחד ומערב דמויות אינדיבידואליות נוספות ברורות ומובחנות, המקושרות באופן מיידי עם הזמן והמקום בו הן פועלות ומה שנוצר לאחר ה'חורבן' זו יצירה הקוראת תגר על נקודת מבט של אחדות, והעולם החדש שנוצר מתרחב מעבר לגבולות הזמן והמקום הנקובים, מאחד ומכיל את כל הזמנים והמקומות והאנושות. יפה.

הכלת הגבולות והרחבתם תמשיך להעסיק אותי בימים הקרובים. השאלה שאני מנסה לענות עליה היא מה משמעות הזמן בספר, האם יש לזמן כאן בכלל משמעות ומה החשיבות של ציון התאריך והמקום כתוחם את קצוות הסיפור. שאלה מעניינת. זכור לי שעסקנו בכך אי-שם בהתחלה. אנסה לחפש מה אמרנו על כך. טוב, אין שם משהו מעניין מעבר לאיזכור שאחדות המקום והזמן זו דרישתו של אריסטו. אבל זה נותן לנו איזו משמעות. אריסטו, שיוליסס מרבה לצטט, היה חובב סדר גדול, נו, קלאסיקן, מה כבר אפשר לצפות. הכל הוא הכניס בטבלאות ותבניות שחוזרות על עצמן וכד' ועל אלה אמר שהם נכונים, או יפים, או נעלים וכיו"ב. נראה לי אבל, שכאן ביוליסס למסגרת הממושמעת, האריסטוטלית כל כך, יש תפקיד הפוך, היא מדגישה את הברדק שמתחולל בתוך המסגרת הנוקשה, הקלסית, הממושמעת. במקרה הזה, כמו שאת מציינת, את הברדק חלל/זמן. או, אולי אפשר לומר אחרת, בגלל המסגרת הנוקשה, אפשר להשתולל בתוכה באין מפריע. בעצם, את עונה לעצמך בברור: "זו יצירה הקוראת תגר על נקודת מבט של אחדות." מעניין למה אחרי המשפט הזה, את פותחת מחדש את השאלה. כאילו אין די בתשובה הזו, או לא נוח לך איתה.

גם אותי תפס נושא הזמן. הוא מצטרף באופן מעניין לרב-משמעות. הזמן בו מתנהל הספר מוגדר ומוזכר בפירוש, אבל תפיסת הזמן בעיני הגיבורים שונה, קצב העשייה, החשיבה והדיבור שלהם שונים, ההבנות וההארות שלהם מגיעות בזמנים שונים בתוך התחום המוגדר.

זו ראיית מציאות בקלידוסקופ היוליססי.