סיירת יוליסס

(סיכום הספר יוליסס מנקודת מבטי האישית)

מסעו של בן אנוש על פני האדמה הוא מסע של חוויות, גילויים ושיעורים בעולם החומר. זהו איחוד של העולם הפיזי עם עולם הרוח, חיבור שנעשה לעיתים במודע ולעיתים לא במודע. זהו מסע להבנת הנפש כמו גם להבנת פעולות, תגובות ורגשות אשר עולים במהלך החיים.

מסע החיים עובר בתחנות מרכזיות כילדות, בגרות וזקנה ומתחנות אלו מסתעפים המפגשים האנושיים, ההבנות שרכשנו, הלמידה שלמדנו ושלל הרגשות שהתלוו לכל שקרה. ככל שאנחנו מתקדמים במסע, כך מתרחב עולם הידע וההבנה שלנו, בצידן של שאלות שממשיכות לעלות ונושאים בלתי פתורים שאולי לא ייפתרו לעולם.

במסע נוכל למצוא נקודת התחלה ונקודת סיום, התפתחות והשתנות, מטרות מודעות ולא מודעות והתרחשויות מלמדות ומעמתות.

יונג אומר כי מסע זה הוא תהליך אישי של התגבשות פנימית ושל הרחבת תודעת ה"אני", ושל חיפוש אחר תכלית ומשמעות לחיים.

"יוליסס" הוא תיאור מסע על תחנותיו השונות והמפגשים האנושיים שלאורכו, והוא תיאור של מערכת התנסויות מספקות או מעמתות אשר עוברות על האדם.

הרעיון המושגי של המסע מקבל בספר ביטוי מוחשי באמצעות המסע הקונקרטי שעושה בלום לאורך היום.

בדיוק כמו התחנות בחיי אדם, כך גם ביוליסס, יש משמעות וחשיבות לתחנה כי היא מזמנת את הרעיון המרכזי של הפרק, או במילים אחרות, את ה"שיעור" הנוכחי של האדם. היא מעלה נושא כלשהו לדיון, נשמעות דעות שונות, לעיתים מתלהטים ויכוחים, עולות תיאוריות וגם נופלות, ואז נקטע המפגש, והאדם ממשיך בדרכו אל התחנה הבאה. מעניין

ראינו שהיציאה מרוב התחנות משאירה את האדם כשלפניו יותר סימני שאלה מאשר תשובות חותכות או מסקנות חד משמעיות. ג'ויס לא פותר את הנושא שעלה בתחנה והוא מגלגל אותנו הלאה אל התחנה הבאה.

על אף שבלום לא תואר כמי שנמצא לבדו הוא העיד על עצמו שהוא חש בדידות כי בסופו של דבר המסע שעושה האדם הוא מסע מאוד אישי.

דיברנו יותר מפעם אחת על ראיית המציאות כפי שהיא משתקפת בעיניים הפרטיות של הצופה בה, וגם כאן, בהקשר של המסע האישי, הפרשנות לאירועים היא אישית ותפקידה להבהיר לאדם משמעויות שרק הוא מבין אותן.

הספר לא עוסק במיסטיקה ועל פניו הוא מאוד "ארצי" ומעשי, אך בין השורות נאספים רמזים למסע הנשמה ולחזרתה שוב ושוב למסעות נוספים.

המסע ביוליסס עוסק בכמה נושאים מרכזיים שמטרידים את האדם: דמיון מול מציאות, זרות וניכור מול שייכות, יחיד מול קבוצה, מוסר וצדק, אמונה ודעות קדומות. אנחנו מקבלים מגוון של דעות ללא שורה תחתונה כי בכל מסע אישי קיימת ההסתכלות הייחודית ואין דעה אחת נכונה יותר או פחות מדעה אחרת. כי כמו שאת אומרת בהמשך, לאדם אין דעה אחת נכונה יותר או פחות מדעה אחרת.

מיהו האדם אשר עורך את המסע? "כל אדם ושום אדם" (784).

ליוליסס אין גיבור במובן הספרותי הידוע. האדם ביוליסס הוא מכלול של דמויות מותכות יחד ומשולבות זו בזו כך שהן מייצגות מעין "אדם-על" או פלקט של אדם באשר הוא. לצורך העניין מספק בלום התנהגות, צורת חשיבה ורגשות מסוימים, בעוד סטיבן מביא מכלול שונה של התנהגות, חשיבה ורגשות. כל דמות בספר מביאה פאן נוסף של הישות המושגית הזאת: "אדם". אלו הפנים השונות שאנחנו יכולים לזהות בתוך עצמנו כאשר אנחנו מביאים לידי ביטוי כל פעם זווית אחרת של המהות האנושית שלנו.

הדמויות האנושיות המופיעות בספר חיות בעולם מאוד מוחשי ומקיימות אינטראקציה מלאה זו עם זו, אך ממבט-על ובסיומו של הספר, ניתן לומר שהן מייצגות את מהותו של כל אדם ואת הצורות והדרכים השונות בהן אנחנו נוהגים וחושבים בסיטואציות שונות. אם זו מהותו של כל אדם, אז מה נשאר לאישי?

האדם היוליססי נע במסעו האישי מתוך מוטיבציה פנימית ומתוך פעימה מתמדת, פנימית וחיצונית. הוא נמצא בחיפוש מתמיד מתוך הידוע לו אל הבלתי ידוע, והוא מבין שבסופו של דבר מדובר ב"מסע סביב העולם הקטן של עצמך" (428), המסע לאיתקה הפרטי שלו.

המונולוג של מולי מהווה את מות הספר וסיום המסע ובדיוק כמו אדם לפני מותו, צפות ועולות כל התחנות שעבר בחייו הקבלה מעניינת וחשובה . ולא רק התחנות של מולי נזכרות, אלא התחנות לאורך כל הספר, של בלום, של סטיבן ושל אחרים, תחנותיו של כל אדם.

המשורר היווני קוואפיס, שחי בראשית המאה כתב:

"כי תצא בדרך אל איתקה

שאל כי תארך דרכך מאוד

מלאה בהרפתקאות, מלאה בדעת.

אל תירא את הלסטריגונים ואת הקיקלופים

אל תירא את פוסידון המשתולל.

לא תיתקל בלסטריגונים ובקיקלופים

ולא בפוסידון הזועם, אלא אם כן

תעמידם לפניך נפשך.

וכל הזמן חשוב על איתקה,

כי ייעודך הוא להגיע שמה.

אך אל לך להחיש את מסעך

מוטב שיימשך שנים רבות...

איתקה העניקה לך מסע יפה

אלמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך.

יותר מזה היא לא תוכל לתת

והיה כי תמצאנה ענייה – לא רימתה אותך איתקה

וכאשר תשוב, ואתה חכם, רב ניסיון,

תוכל אז להבין מה הן איתקות אלה."

 אחלה! משורר נהדר ויופי של העמדה של קוואפיס לצידו של ג'ויס

אהבתי לקרוא את המסע הלא נגמר שלך שמחה שאהבת. תודה.

קראנו את יוליסס במשותף ועל אף זאת, לכל אורך הקריאה היה מאמץ מיגע שביקש להוכיח שהקריאה אישית. אני מניח, שכשכל אחד מאיתנו קורא לבדו, הוא לא עסוק בלהוכיח לעצמו שזו קריאה אישית. אם יש ממש בהנחה הזו, אז יוצא מצב שהקריאה המשותפת מעוררת את הצורך של כל שותף לייחד את עצמו בה. לו היתה דרך לאמת שהפרשנות לאירועים היא אמנם אישית ושהאדם מוצא בהם משמעויות שרק הוא מבין אותן, לא היה טעם במאמץ החוזר ונשנה להוכיח זאת, לשכנע בכך. זה לא אומר שבעניין זה או אחר, אין פרשנות אישית, בוודאי שיש, הגיונית לא יכל להיות אחרת, הרי כל אדם שונה מחברו במידת מה, אבל השאלה היא לגבי עניינים משמעותיים. משהו יושב לא נכון בתזה אודות הקריאה האישית והמסע האישי. הקולניות והעקשנות של התזה הזו, אני מוחה על השימוש במילים קולניות ועקשנות כמתארות את הסיכום שלי. הקולניות והעקשנות לא מתארות את הסיכום שלך, הן מתארות את כל מה שנאמר בעניין זה בבלוג הזה מראשיתו. מה לעשות, התזה אודות האישי, היא תזה מקובלת במחוזותינו, היא לא תזה אישית שלך.  לא מחרישות את הבעייתיות שלה, אלא מדגישות אותה. התזה הזו מתנהגת כאידאולוגיה. על סמך מה, חוץ מאשר תחושה פנימית וזה, מישהו יכל לטעון שדבר מה משמעותי שהוא הבין ביוליסס, האחרים לא יכולים להבין? זו לא תחושה פנימית אלא הבנה מבוססת ומעוגנת בהוכחות מתוך הטקסט כולו. מדוע אחרים לא יכולים להבין?מבינים בהחלט.

אני באמת ובתמים לא מצליחה להבין מדוע ביצירה שבה יש חשיבות לרב-משמעות ולפלורליזם קשה לך לקבל את קיומו של הסבר ומשמעות נוספים ושונים מהמסגרת של ההבנה שלך את היצירה. אין לי בעיה עם זה מה כל כך בעייתי בעיניך לראות במסע היוליססי מסע של נשמה בעולם החומר? לא  בעייתי בעיני. זה נראה לי דרך יפה להבין את הדברים. גם לא דיברנו על כך.

ואולי באמת לא יכולה להיות הבנה משותפת ליצירה כזאת?